gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם האור · No'am Ha'or — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: נועם האור · No'am Ha'or

שבוע: ויצא (2026-11-16)

נועם האור · No'am Ha'or — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫“נועם האור” גליון כ‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫א‬ ‫“נועם האור” גליון כ‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫שיעור אור החיים הקדוש ויצא תשפ”ז‬ ‫עבודתך מגיעה עד השמים‬ ‫יהודי עושה בכל יום דברים נשגבים כל כך‪ .‬האם הוא מאמין במה שהוא פועל?‬ ‫ביררו את הדבר‪ ,‬מצאו סוחר המבין בערכו של המטבע‪,‬‬ ‫האם אתה יודע מה יש בידך?‬ ‫והוא הסכים לשלם תמורתו את הסכום הגדול‪ .‬ור׳‬ ‫נתאר לעצמנו‪:‬‬ ‫זלמן‪ ,‬שעד אתמול התקשה להשיג לחם לילדיו‪ ,‬נעשה‬ ‫ר׳ זלמן הוא יהודי מכובד‪ ,‬אלא שבביתו שוררת עניות‬ ‫יהודי אמיד‪.‬‬ ‫קשה‪ .‬הוא מתקשה להשיג לחם לפי הטף‪ ,‬ודאגת פרנסת‬ ‫מי היטיב עמו יותר מכולם?‬ ‫ילדיו אינה נותנת לו מנוחה‪.‬‬ ‫מי ששלח לו מעט כסף? מי שהביא לביתו מזון?‬ ‫מכריו יודעים את מצבו ולבם נכמר עליו‪ .‬הם רוצים‬ ‫בוודאי‪ ,‬כל אחד מהם עשה עמו חסד יקר‪.‬‬ ‫לעזור‪ ,‬אבל ר׳ זלמן מתבייש מאוד לקבל תמיכה‪ .‬ובכל‬ ‫אבל היהודי שפקח את עיניו והראה לו איזה אוצר נמצא‬ ‫זאת‪ ,‬יהודים טובים מוצאים את הדרך לשלוח לו מעט‬ ‫בידו ‪ -‬הוא הוציא אותו מעניותו!‬ ‫כסף או מצרכי מזון‪ ,‬בכבוד ובעדינות‪ ,‬כדי שיהיה במה‬ ‫ויש כאן נקודה נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת‪.‬‬ ‫להחיות את בני הבית‪.‬‬ ‫המטבע הזה היה בכיסו של ר׳ זלמן כבר כמה שבועות‪.‬‬ ‫באותו בית הכנסת מתפלל גם ר׳ אפרים‪ .‬אף הוא מצטער‬ ‫האם היה לו באותם ימים במה להאכיל את ילדיו? הוא‬ ‫בצערו של ר׳ זלמן‪ ,‬אלא שאין בידו ממון לתת לו‪ .‬לא‬ ‫עדיין הסתובב רעב‪ ,‬ודאג כיצד יביא לחם לביתו‪.‬‬ ‫פעם הוא חושב לעצמו‪ :‬במה אוכל לעזור ליהודי הזה?‬ ‫האוצר היה ברשותו‪ ,‬אבל הוא לא ידע את ערכו‪ .‬הוא‬ ‫לר׳ אפרים יש ידיעה מיוחדת במטבעות עתיקים‬ ‫החזיק בידו הון רב‪ ,‬ועמד להוציאו כאילו היה מטבע‬ ‫ונדירים‪ .‬הוא מכיר מטבעות הנראים לעין כמעות‬ ‫פשוט!‬ ‫פשוטות‪ ,‬אבל בעיני המבינים ערכם רב מאוד‪.‬‬ ‫ר׳ אפרים לא נתן לו מטבע חדש‪ .‬הוא גילה לו את ערכו‬ ‫יום אחד הוא מבחין בר׳ זלמן עומד ליד מכונת ממכר המזון‬ ‫של המטבע שכבר היה בידו‪.‬‬ ‫שבבית הכנסת‪ .‬הוא רעב ומבקש לקנות דבר־מה לאכול‪.‬‬ ‫בידו כמה מטבעות‪ ,‬והוא עומד לשלשל אותם למכונה‪.‬‬ ‫בידיעה הזאת פתח לפניו חיים של רווחה‪.‬‬ ‫ר׳ אפרים מעיף מבט במטבע שבידו ‪ -‬ונעצר על מקומו‪.‬‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬המשל הזה נוגע מאוד לחיינו‪.‬‬ ‫״ר׳ זלמן!״ הוא קורא‪.‬‬ ‫בידינו תורה‪ ,‬תפילה ומצוות‪ .‬בכל יום אנו זוכים לעשות‬ ‫מעשים קדושים‪ .‬אבל האם אנו מכירים את מה שיש‬ ‫ר׳ זלמן מסתובב‪ :‬״כן‪ ,‬מה רצונך?״‬ ‫בידינו? האם אנו מאמינים במה שאנו פועלים למעלה?‬ ‫״האם אתה יודע מה יש בידך?״‬ ‫השבוע בא האור החיים הקדוש ופוקח את עינינו‪:‬‬ ‫״בוודאי‪ .‬מטבע של רבע דולר״‪.‬‬ ‫יהודי‪ ,‬האם אתה יודע מה יש בידך?‬ ‫״ר׳ זלמן‪ ,‬זה אינו מטבע רגיל‪ .‬המטבע הזה שווה הון‬ ‫נלמד את דבריו הקדושים‪ ,‬ונכניס אל הלב את יקרות‬ ‫רב!״‬ ‫האוצר שהקב״ה הפקיד בידינו‪.‬‬ ‫ר׳ זלמן מחייך‪ ,‬אבל ר׳ אפרים מפציר בו‪ :‬״אנא‪ ,‬אל‬ ‫תכניס אותו למכונה! אתה יודע כמה הוא שווה? קרוב‬ ‫לחצי מיליון דולר!״‬ ‫ב‬ ‫“נועם האור” גליון כ‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫עד היכן המעשה מגיע?‬ ‫הסולם של הנשמה‬ ‫במצוה אנו רואים את המעשה החיצוני‪ :‬יהודי הוציא‬ ‫יעקב אבינו יוצא מבית אביו והולך לחרן‪ .‬בדרכו הוא‬ ‫מטבע מכיסו ונתן צדקה‪ .‬פתח את פיו ואמר ברכה‪ .‬ישב‬ ‫לן במקום‪ ,‬ושם הוא רואה בחלומו‪:‬‬ ‫ולמד שורה בגמרא‪.‬‬ ‫״וְ ִהנֵּה ֻסלָּם מֻצָּ ב אַ ְרצָ ה וְ ר ֹאׁשֹו מַ גִּ יעַ הַ שָּׁ מָ יְ מָ ה‪ ,‬וְ ִהנֵּה‬ ‫אבל עד היכן הגיע המעשה הזה?‬ ‫אֱֹלהים עֹ לִ ים וְ יֹ ְר ִדים ּבֹו״‪( .‬בראשית כח‪ ,‬יב)‬ ‫ִ‬ ‫מַ לְ אֲ כֵי‬ ‫האור החיים הקדוש מגלה לנו‪ :‬עד העולמות העליונים‪,‬‬ ‫האור החיים הקדוש מבאר בדרך רמז את ענייני‬ ‫עד שורש הנשמה‪.‬‬ ‫הפרשה על האדם ונשמתו‪ .‬הסולם רומז לנפש האדם‬ ‫אנו רואים יהודי עומד בבית הכנסת וסידור בידו‪ .‬סביבו‬ ‫הקשורה למעלה‪ ,‬ועליית המלאכים וירידתם רומזות‬ ‫עומדים אנשים נוספים‪ ,‬ובחוץ העולם ממשיך לנהוג‬ ‫למעשים הטובים ולשפע המתעורר באמצעותם‪.‬‬ ‫כמנהגו‪ .‬אבל באותה שעה היהודי הזה מדבר עם בוראו‪.‬‬ ‫וכך הוא כותב (בראשית כח‪ ,‬יד)‪:‬‬ ‫הוא פונה אליו‪ ,‬מבקש ממנו‪ ,‬מודה לו ומתקשר אליו‪.‬‬ ‫ֹלהים עֹולִ ים וְ גֹו׳‪ ,‬יִ ְרמֹוז אֶ ל ְּב ִחינַת‬ ‫אֹומרֹו מַ לְ אֲ כֵי אֱ ִ‬ ‫״וְ ְ‬ ‫ולהתקשרות הזאת יש פעולה למעלה‪.‬‬ ‫טֹובים אֲשֶׁ ר יִ ְׁשתַּ דֵּ ל אָ דָ ם בָּ עֹולָם הַ זֶּה‪ ,‬וְ ַי ֲעלֶה‬‫מַ ע ֲִׂשים ִ‬ ‫ְּבאֶ ְמצָ עּותָ ּה אֹורֹות עֶ לְ יֹונִ ים ְּבשֹׁ ֶרׁש נִ ְׁשמָ תָ ן״‪.‬‬ ‫אנו רואים אב יושב ולומד עם בנו‪ .‬הילד מתקשה‬ ‫להבין‪ ,‬והאב עייף‪ .‬הוא מסביר שוב‪ ,‬מתאזר בסבלנות‬ ‫המעשים הטובים שהאדם משתדל לעשות כאן‪ ,‬בעולם‬ ‫וחוזר על הדברים‪.‬‬ ‫הזה‪ ,‬מעלים אורות עליונים בשורש הנשמות‪.‬‬ ‫בחדר נשמעות מילים פשוטות‪ .‬ובתוך המעשה הזה יש‬ ‫״וְ הֵ ם נִ קְ ָר ִאים ְּב ִד ְב ֵריהֶ ם ז״ל (זהר ח״א יח) מַ יִ ין נּוקְ ִבין‪,‬‬ ‫תורה‪ ,‬חסד‪ ,‬והשתדלות של יהודי לעשות רצון קונו‪.‬‬ ‫ידים‬‫אֱֹלהים‪ .‬וְ כֵן הּוא ְּב ִמ ְׁשנַת ח ֲִס ִ‬ ‫ִ‬ ‫לָהֶ ם יִ קְ ָרא מַ לְ אֲ כֵי‬ ‫(אבות פ״ד)‪ :‬הָ עֹושֶׂ ה ִמ ְצוָה אַ חַ ת קָ נָה לֹו פְּ ַרקְ לִ יט אֶ חָ ד״‪.‬‬ ‫העיניים רואות חלק קטן מן המתרחש‪ .‬התורה הקדושה‬ ‫מגלה לנו עד היכן הדברים מגיעים‪.‬‬ ‫זוהי ההתעוררות העולה מלמטה‪ ,‬המכונה בספרים‬ ‫הקדושים ״מיין נוקבין״‪ .‬אלו הם ״מלאכי אלהים״‬ ‫וכמה חשוב שניתן לידיעה הזאת מקום בתוך‬ ‫העולים מכוח מעשיו של האדם‪ ,‬וכדברי המשנה‪:‬‬ ‫מחשבותינו‪ .‬הרי אלו המעשים שאנו עושים בכל יום!‬ ‫העושה מצוה אחת קונה לו מליץ יושר‪.‬‬ ‫להתבונן עכשיו‬ ‫וממשיך האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬הבה נעצור כאן לרגע‪.‬‬ ‫עֹוררּות‬ ‫כּורין‪ ,‬כִּ י ְּב ִה ְת ְ‬‫״ּובַ עֲלֹות אֵ ּלּו י ְֵרדּו מַ יִ ין ְּד ִ‬ ‫היזכר במצוה אחת שעשית היום‪ .‬אולי הנחת תפילין‪,‬‬ ‫עֹוררּו מַ יִ ם הָ עֶ לְ יֹונִ ים לְ הַ ְׁשפִּ יעַ אֹורֹות‬ ‫הַ תַּ ְחּתֹונִ ים יִ ְת ְ‬ ‫אולי לימוד תורה‪ ,‬אולי טובה שעשית לזולת‪.‬‬ ‫יֹור ִדים ּבֹו״‪.‬‬ ‫אֹומרֹו וְ ְ‬ ‫נֹור ִאים ְּבסֹוד נִ ְׁשמָ תֹו‪ ,‬וְ הּוא ְ‬ ‫ָ‬ ‫חשוב מעט על אותו מעשה‪.‬‬ ‫ההתעוררות מלמטה מעוררת שפע מלמעלה‪ .‬המעשים‬ ‫עשית אותו בידיך‪ ,‬בפיך‪ ,‬בזמנך ובכוחותיך‪ .‬הקב״ה‬ ‫עולים‪ ,‬וכנגדם יורדים אורות אל נשמתו של האדם‪.‬‬ ‫זיכה אותך לקיים את רצונו‪.‬‬ ‫הבה נשהה רגע ליד המילים הללו‪.‬‬ ‫וכעת הבט עליו מתוך דברי האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫״אורות עליונים״‪.‬‬ ‫״אורות עליונים״‪.‬‬ ‫״להשפיע אורות נוראים בסוד נשמתו״‪.‬‬ ‫המצוה כבר נעשתה‪ ,‬ואתה יכול להתבונן בה עכשיו‪.‬‬ ‫יהודי עושה מעשה טוב כאן בארץ‪ ,‬ובאמצעותו‬ ‫להודות על הזכות‪ ,‬לשמוח בה ולהכניס בלב אמונה‬ ‫מתעוררים אורות עליונים‪ .‬ומלמעלה נשפעים אורות‬ ‫ביקרותה‪.‬‬ ‫נוראים בנשמתו‪.‬‬ ‫זהו הסולם‪ :‬העבודה עולה מכאן‪ ,‬והשפע יורד מלמעלה‪.‬‬ ‫ג‬ ‫“נועם האור” גליון כ‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫אין לנו השגה בכל עומקם של הדברים‪ ,‬אבל אנו‬ ‫אותו מעשה שאתה נזכר בו יכול לעורר בך כעת שמחה‬ ‫מקבלים באמונה את מה שמגלה לנו האור החיים‬ ‫חדשה והתקשרות מחודשת‪.‬‬ ‫הקדוש‪ :‬לעבודתו של יהודי יש המשך קדוש למעלה‪,‬‬ ‫״רבונו של עולם‪ ,‬קודם בירכתי לפניך‪ .‬אולי לא נתתי‬ ‫ונשמתו מקבלת שפע עליון‪.‬‬ ‫את לבי די הצורך לגודל הזכות‪ .‬כעת אני רוצה להודות‬ ‫אדם יכול לצאת מבית הכנסת ולהרגיש עדיין עייף‪ .‬הוא‬ ‫לך עליה‪ .‬זכיתי להיות יהודי ולהזכיר את שמך הקדוש!״‬ ‫למד‪ ,‬ואינו חש התלהבות גדולה‪ .‬קיים מצוה‪ ,‬וטרדותיו‬ ‫המחשבה הזאת היא עצמה עבודה חיה ברגע הזה‪ .‬אדם‬ ‫עדיין מעסיקות אותו‪.‬‬ ‫יושב ומתבונן בחסד שעשה עמו בוראו‪ ,‬ולבו מתקרב אליו‪.‬‬ ‫אין בכוחו של ההרגש הרגעי למדוד את כל מה‬ ‫כך צריכים הדברים להילמד‪ :‬מתוך עצירה‪ ,‬מחשבה‬ ‫שהתחולל בנשמה‪.‬‬ ‫והכנסה אל הלב‪.‬‬ ‫עשיתי מצוה‪ .‬הקב״ה זיכה אותי בדבר קדוש‪ ,‬שעומקו‬ ‫יש בך עומק שאינך רואה‬ ‫גדול ממה שאני מסוגל להרגיש ולהשיג כעת‪.‬‬ ‫האדם רגיל למדוד את עצמו לפי מה שהוא מכיר‬ ‫המגיד הקדוש שואל‪ :‬האם אתה מאמין?‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫וכאן אנו מגיעים ליסוד גדול‪ ,‬שצריך לחדור אל הלב‬ ‫הוא יודע כמה פעמים דעתו מוסחת‪ .‬הוא זוכר את‬ ‫וללוות אותנו יום־יום‪.‬‬ ‫כישלונותיו‪ ,‬ומכיר את הדברים שעדיין טעונים אצלו‬ ‫המגיד הקדוש ממעזריטש זי״ע אומר (מגיד דבריו ליעקב‪ ,‬אות צ׳)‪:‬‬ ‫תיקון‪ .‬משום כך‪ ,‬כאשר מדברים עמו על אורות‬ ‫״כְּ שֶׁ אָ דָ ם ְמקַ שֵּׁ ר עַ ְצמֹו ְּבהַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַרְך‪ ,‬אֲ זַי כָּל‬ ‫עליונים ועל שורש הנשמה‪ ,‬נדמה לו לפעמים שמדובר‬ ‫ּבֹורא יִ ְתבָּ ַרְך‪.‬‬ ‫הָ עֹולָמֹות שֶׁ לְּ מַ טָּ ה ִממֶּ נָּה ִמ ְתקַ ְּׁש ִרים בַּ ֵ‬ ‫בעולם רחוק ממנו‪.‬‬ ‫ּבּושים‪,‬‬‫לְ מָ שָׁ ל‪ ,‬לְ אָ דָ ם שֶׁ יֵּׁש לֹו כֹּ חַ עַ ל יְ דֵ י אֲכִ ילָה ּומַ לְ ִׁ‬ ‫יש עולם של צדיקים‪ ,‬של אנשים קדושים ובעלי‬ ‫נִ ְמצָ א כְּ לּולִ ים ּבֹו ּדֹומֵ ם צֹומֵ חַ חַ י ְמדַ בֵּ ר שֶׁ ל הָ עֹולָמֹות‪,‬‬ ‫מדרגות‪ .‬ויש הוא‪ ,‬עם חייו הרגילים‪.‬‬ ‫וְ ֻכלָּם ִמ ְתקַ ְּׁש ִרים ְּבהַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַרְך עַ ל יָדֹו‪ .‬וְ עִ יקָ ר‬ ‫אבל האור החיים הקדוש מדבר כאן על האדם‪ ,‬על נפשו‬ ‫שֶׁ יְּ קַ שֵּׁ ר עַ ְצמֹו ְּבהַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַרְך״‪.‬‬ ‫ועל מעשיו הטובים‪.‬‬ ‫כאשר האדם מתקשר לה׳‪ ,‬הוא קושר עמו גם את חלקי‬ ‫לנשמתך יש שורש למעלה‪.‬‬ ‫הבריאה הכלולים בו ומשמשים אותו‪ .‬האכילה שממנה‬ ‫מה שאתה רואה מעצמך כאן למטה אינו מלוא שיעורה‬ ‫קיבל כוח‪ ,‬הלבושים שבהם התלבש ‪ -‬כל אלו נכללים‬ ‫של נשמתך‪ .‬הקב״ה נתן בך נשמה קדושה‪ ,‬והפקיד‬ ‫בעבודתו ועולים עמו בהתקשרותו לבורא‪.‬‬ ‫בידיך עבודה בעולם הזה‪.‬‬ ‫וממשיך המגיד הקדוש‪:‬‬ ‫אתה עומד על הארץ‪ .‬עליך לאכול ולישון‪ ,‬לעסוק‬ ‫״וְ ִאם אֵ ינֹו מַ אֲ ִמין בֶּ אֱ מּונָה ְׁשלֵמָ ה שֶׁ ּפֹועֵ ל ְּב ִדּבּורֹו‬ ‫בפרנסתך ולדאוג לבני ביתך‪ .‬ובתוך החיים האלה אתה‬ ‫ּוב ִה ְתקַ ְּׁשרּות ְּבהַ שֵּׁ ם יִ ְתבָּ ַרְך‪ ,‬בֶּ אֱ מֶ ת אֵ ינֹו ּפֹועֵ ל לְ מַ עְ לָה‬ ‫ְ‬ ‫מקיים מצוות ומתקשר לבוראך‪.‬‬ ‫כְּ לָל‪ .‬וְ זֶהּו שֶׁ כָּתּוב ‘וַיִּ גַּע ְּבכַף יְ ֵרכֹו’‪ ,‬פֵּ ירּוׁש שֶׁ ּלֹוקֵ חַ‬ ‫הסולם מוצב ארצה‪ ,‬וראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫ִממֶּ ּנּו הָ אֱ מּונָה‪ּ .‬וכְ לָל גָּדֹול הּוא הָ אֱ מּונָה‪ ,‬שֶׁ יֵּׁש כַּמָּ ה‬ ‫ְּבנֵי אָ דָ ם שֶׁ יֵּׁש לָהֶ ם אַ הֲבָ ה וְ יִ ְראָ ה‪ ,‬וְ אֵ ין ּפֹועֲלִ ים‬ ‫כדאי לחזור על כך במחשבה‪ :‬ליום שלי‪ ,‬עם כל פרטיו‪,‬‬ ‫לְ מַ עְ לָה כְּ לּום מֵ חֲמַ ת חֶ ְסרֹון הָ אֱ מּונָה ְׁשלֵמָ ה״‪.‬‬ ‫יש שייכות לשורש נשמתי‪.‬‬ ‫אלו דברים נוקבים מאוד‪.‬‬ ‫ומשם נשפעים אורות אל הנשמה‪ .‬״אורות נוראים‬ ‫בסוד נשמתו״‪.‬‬ ‫המגיד מתאר אדם שיש בו אהבה ויראה‪ ,‬ואף על פי כן‬ ‫חסרה לו האמונה שדיבורו והתקשרותו פועלים‬ ‫ד‬ ‫“נועם האור” גליון כ‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫כמה ברכות אנו מברכים בכל יום‪ .‬כמה דברי תורה‬ ‫למעלה‪ .‬והחיסרון הזה מעכב את הפעולה שעליה הוא‬ ‫ותפילה יוצאים מפינו‪ .‬ואיזה יסוד יקר אפשר להכניס‬ ‫מדבר‪.‬‬ ‫בכל אלו‪ :‬האמונה שאנו פועלים‪.‬‬ ‫האמונה בפעולת העבודה היא עצמה יסוד בעבודה‪.‬‬ ‫האמונה צריכה להגיע עד ״אני״‬ ‫האדם עומד לדבר עם בוראו‪ ,‬וצריך להאמין‬ ‫אדם יכול להאמין בכל הדברים הגדולים‪ ,‬ועדיין‬ ‫שההתקשרות הזאת היא דבר חי ואמיתי‪ ,‬הפועל‬ ‫האמונה אינה מגיעה דיה אל עבודתו שלו‪.‬‬ ‫בעולמות העליונים‪.‬‬ ‫התפילה קדושה ‪ -‬בוודאי‪ .‬התורה למעלה מכל השגה ‪-‬‬ ‫אוי‪ ,‬כמה חבל!‬ ‫ודאי‪ .‬המצוות פועלות בעולמות העליונים ‪ -‬כך כתוב‬ ‫יהודי יכול להגיע לדברים נשגבים כל כך במעשיו‬ ‫בספרים הקדושים‪.‬‬ ‫הטובים‪ .‬הוא כבר מקיים מצוות‪ ,‬כבר לומד וכבר‬ ‫אבל התפילה שלי? התורה שאני לומד? המצוה שאני‬ ‫מתפלל‪ .‬חסרה לו האמונה ‪ -‬להאמין שהוא אכן פועל‬ ‫עושה?‬ ‫בכל אלו למעלה!‬ ‫לשם צריכה האמונה להגיע‪.‬‬ ‫המגיד זי"ע מדבר אפילו על אנשים בעלי אהבה ויראה‪.‬‬ ‫המגיד הקדוש אומר במקום נוסף (שם‪ ,‬אות ק״ד)‪:‬‬ ‫כמה הם יכולים לפעול‪ ,‬וחיסרון האמונה מעכב!‬ ‫״צָ ִריְך לְ כָל אָ דָ ם לִ ְהיֹות לֹו אֱ מּונָה גְּ דֹולָה ָלזֶה‪ ,‬שֶׁ כָּל‬ ‫ר׳ זלמן החזיק בידו את המטבע היקר‪ ,‬אבל לא ידע מה‬ ‫ּתֹורה אֹו‬ ‫מַ ה שֶּׁ הּוא עֹושֶׂ ה אֵ יזֶה ִמ ְצוָה אֹו לִ יּמּוד ָ‬ ‫יוכל להשיג באמצעותו‪ .‬כך יכול יהודי לעשות מעשים‬ ‫עֹורר תַּ עֲנּוג גָּדֹול לְ מַ עְ לָה‪ .‬וְ ל ֹא י ֹאמַ ר ְּבלִ ּבֹו‪:‬‬‫ְּתפִ לָּה‪ ,‬יִ ְת ֵ‬ ‫קדושים‪ ,‬בלי להאמין במה שהוא פועל על ידם למעלה‪.‬‬ ‫אֵ יְך אֶ פְ שָׁ ר שֶׁ אֲ נִ י אֶ עֱשֶׂ ה כִּ ְביָכֹול תַּ עֲנּוגִ ים לְ מַ עְ לָה״‪.‬‬ ‫ואצלנו מגלה המגיד הקדוש עומק נוסף‪ :‬האמונה‬ ‫״לכל אדם״‪.‬‬ ‫עצמה היא יסוד בפעולת ההתקשרות למעלה‪ .‬כמה‬ ‫חבל‪ ,‬כשהאוצר כבר בידינו‪ ,‬וחיסרון האמונה מעכב את‬ ‫והוא מפרש את המחשבה שעלולה להתגנב ללב‪ :‬״איך‬ ‫מה שאפשר לפעול באמצעותו!‬ ‫אפשר שאני״‪.‬‬ ‫יש כאן קריאה שצריכה לעורר אותנו‪.‬‬ ‫כיצד ייתכן שאני אעשה תענוג למעלה?‬ ‫יהודי מתאמץ בעבודת ה׳‪ .‬קם לתפילה‪ ,‬שומר על‬ ‫הבה נקרא שוב את המילים האלה‪ .‬המגיד מבקש‬ ‫שיעורו‪ ,‬משתדל להיות נאמן לרצון קונו‪ .‬ובפינה‬ ‫להוציא מלבנו דווקא את הספק הנוגע ל״אני״‪.‬‬ ‫שבלבו מקננת מחשבה חלשה‪ :‬מה כבר יכולה עבודתי‬ ‫אני‪ ,‬עם הנשמה שהקב״ה נתן בי‪ .‬אני‪ ,‬המחויב בתורה‬ ‫לפעול?‬ ‫ובמצוות‪ .‬אני‪ ,‬שיכול עכשיו לפתוח את פי ולדבר אליו‪.‬‬ ‫והמגיד מגלה עד כמה המחשבה הזאת נוגעת לפעולת‬ ‫הוא ציווה אותי במצוה‪ .‬נתן לי חלק בתורתו הקדושה‪.‬‬ ‫ההתקשרות למעלה‪.‬‬ ‫זיכה אותי לעמוד לפניו ולעובדו‪.‬‬ ‫עלינו להכניס אמונה אל העבודה שאנו עושים‪ .‬כשאני‬ ‫ועליי להאמין ביקרותה של העבודה שנתן לי‪.‬‬ ‫לומד‪ ,‬כשאני מתפלל וכשאני פונה אל ה׳ ‪ -‬להאמין‬ ‫״אבל אני רחוק כל כך״‬ ‫שדיבורי והתקשרותי פועלים‪.‬‬ ‫כאן עשוי האדם לשאול‪ :‬כיצד אוכל לחשוב כך על‬ ‫אין כאן מקום להחליש‪ ,‬חלילה‪ ,‬את עצם קיום המצוות‬ ‫עבודתי‪ ,‬בשעה שאני מכיר את חסרונותיי?‬ ‫או לזלזל במצוה שעשה יהודי‪ .‬התביעה היא להכיר‬ ‫בכוח שנמסר בידינו ולהכניס בעבודתנו את האמונה‬ ‫כוונתי אינה שלמה‪ ,‬התמדתי טעונה חיזוק‪ ,‬ולבי אינו‬ ‫שהמגיד דורש‪.‬‬ ‫מתעורר בקלות‪.‬‬ ‫ה‬ ‫“נועם האור” גליון כ‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫להתענג על עשיית רצונו‬ ‫בוודאי‪ ,‬יש מה לתקן‪ .‬הקב״ה נותן לנו ימים ושנים כדי‬ ‫המגיד הקדוש זי"ע מסיים שם‪:‬‬ ‫לגדול‪ ,‬להזדכך ולהתקרב אליו‪ .‬ובתוך עבודת התיקון‬ ‫עלינו להאמין בדבריו הקדושים‪.‬‬ ‫עֹורר לְ מַ טָּ ה הַ ִה ְת ַלהֲבּות‪,‬‬ ‫״וְ זֶה הַ כְּ לָל‪ ,‬שֶׁ צָּ ִריְך לְ ִה ְת ֵ‬ ‫ְּדהַ יְ נּו הַ תַּ עֲנּוג שֶׁ ּלֹו‪ְ .‬רצֹונֹו לֹומַ ר‪ ,‬שֶׁ יִּ ְהיֶה לֹו תַּ עֲנּוג‬ ‫כשיהודי מכיר ביקרות תורתו‪ ,‬הוא מקבל חשק ללמוד‬ ‫ּבֹורא יִ ְתבָּ ַרְך‪ ,‬כְּ דֵ י שֶׁ יָּבֹוא‬ ‫מַ מָּ ׁש ְּבמַ ה שֶּׁ עֹושֶׂ ה ְרצֹון הַ ֵ‬ ‫טוב יותר‪ .‬כשהוא מאמין שתפילתו מעוררת תענוג‬ ‫לְ עֹולַם הַ תַּ עֲנּוג״‪.‬‬ ‫למעלה‪ ,‬הוא רוצה להכניס עוד מעט לב בברכה‪.‬‬ ‫שיהיה לו תענוג ממש בעשיית רצון בוראו‪.‬‬ ‫האמונה בעבודה מעניקה כוח להתרומם‪.‬‬ ‫וגם את זה אפשר להתחיל עכשיו‪.‬‬ ‫נחשוב כעת‪ :‬איזו מצוה בחיי נעשתה רגילה כל כך‪ ,‬עד‬ ‫שכמעט חדלתי להרגיש ביקרותה?‬ ‫היזכר בתורה שלמדת‪ .‬אולי היה קשה להבין‪ ,‬אולי‬ ‫המחשבה התייגעה‪ ,‬אבל זכית לעסוק בתורת ה׳‪.‬‬ ‫אולי ברכת המזון‪ .‬אולי התפילה הקבועה‪ .‬אולי השיעור‬ ‫שאני זוכה לשמור עליו זה שנים‪.‬‬ ‫תן לשמחה הזאת מקום בלב‪.‬‬ ‫ניקח דווקא את המעשה המוכר הזה‪ ,‬ונכניס בו עכשיו‬ ‫היזכר במעשה חסד שעשית‪ .‬נתת מזמנך ומכוחותיך‬ ‫מחשבה חיה‪ :‬הקב״ה זיכה אותי במצוה הזאת‪ .‬היא‬ ‫למען יהודי אחר‪ .‬אולי איש לא הבחין בכך‪ ,‬אבל זכית‬ ‫יקרה לפניו‪.‬‬ ‫לעשות מעשה קדוש‪.‬‬ ‫מי נתן לך את הכוח?‬ ‫אמור בלבך‪ :‬רבונו של עולם‪ ,‬אני שמח שזיכית אותי‪.‬‬ ‫ואם עולה חשש של גאווה ‪ -‬כיצד יחשוב האדם שהוא‬ ‫אנו יודעים לשמוח ברווח שהרווחנו‪ ,‬בדבר שהצלחנו‬ ‫פועל דברים גדולים כל כך? ‪ -‬המגיד עצמו משיב על‬ ‫בו ובעניין שעלה בידינו לסיים‪ .‬ניתן מקום גם לשמחת‬ ‫כך באותו קטע‪:‬‬ ‫המצוה‪.‬‬ ‫״מי נָתַ ן לְ ָך הַ כֹּ חַ הַ זֶּה? אֲ נִ י אֲ נִ י הּוא״‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫זכיתי היום לעשות את רצון ה׳‪.‬‬ ‫הקב״ה נותן את הכוח‪.‬‬ ‫אותן מילים‪ ,‬והלב מתחדש‬ ‫הנשמה שלי היא מתנה ממנו‪ .‬התורה היא תורתו‪.‬‬ ‫יהודי נוטל לידו כוס מים ומברך‪.‬‬ ‫המצוה היא ציוויו‪ .‬וגם האפשרות לקיים אותה ניתנת‬ ‫הברכה יכולה להיאמר מתוך הרגל‪ .‬אלו מילים קדושות‬ ‫לי ממנו‪.‬‬ ‫שהוא מכיר משנות ילדותו‪.‬‬ ‫כאשר אני מכיר בכך‪ ,‬גדלות המצוה מעוררת בי הכנעה‬ ‫והוא יכול גם לעצור לרגע‪ .‬להיזכר לפני מי הוא עומד‪,‬‬ ‫והודאה‪.‬‬ ‫ומי זיכה אותו לברך‪ .‬להאמין שברכתו יקרה למעלה‪.‬‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬איזו מתנה נתת לי! הפקדת בידיו של‬ ‫אל אותן מילים קדושות מצטרפת התקשרות מחודשת‪.‬‬ ‫אדם בשר ודם כוח קדוש כל כך‪ .‬אתה מזכה אותי‬ ‫וכך גם באמצע לימוד‪ .‬האדם כבר יושב ולומד‪ ,‬ולפתע‬ ‫ללמוד את תורתך‪ ,‬לדבר עמך ולקיים את רצונך‪.‬‬ ‫נותן אל לבו‪ :‬אני עוסק עכשיו בתורתו של הקב״ה‪.‬‬ ‫האדם מרגיש שהוא מקבל מתנה שאין ביכולתו לשער‬ ‫המחשבה הזאת יכולה להעיר אותו בתוך הלימוד‬ ‫את גודלה‪.‬‬ ‫ולהביא ללבו קרבה מחודשת‪.‬‬ ‫וכאשר מחזיקים בידיים מתנה יקרה מאת ה׳‪ ,‬רוצים‬ ‫גם כאן‪ ,‬בשעה שאנו לומדים את הדברים‪ ,‬אפשר‬ ‫לשמור עליה‪ .‬להשתמש בה בכבוד‪ ,‬בשמחה ובלב‬ ‫להתחיל לחיות עמם‪ .‬לפנות לה׳ בהודאה‪ ,‬באמונה‬ ‫שלם‪.‬‬ ‫וברצון חדש‪.‬‬ ‫ו‬ ‫“נועם האור” גליון כ‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫נתת לו מתנה יקרה‪ :‬להכיר במתנות הקדושות שבידיו‬ ‫אדם עשוי ללמוד יסוד נפלא ולהתפעל‪ :‬איזו תורה יפה!‬ ‫ולהאמין במה שהוא פועל באמצעותן‪ .‬ולדברי המגיד‪,‬‬ ‫למי אוכל לספר אותה?‬ ‫האמונה הזאת היא עצמה יסוד בפעולה למעלה‪.‬‬ ‫אבל הדברים מבקשים להיכנס קודם אל לבו שלו‪.‬‬ ‫כשעוררת בו את האמונה‪ ,‬סייעת שתורתו‪ ,‬תפילתו‬ ‫הבה נשהה שוב לרגע‪ :‬מה עשיתי היום למען רצון‬ ‫והתקשרותו לה׳ יפעלו בעולמות העליונים‪.‬‬ ‫קוני?‬ ‫המילים שאמרת הולכות עמו‪ ,‬יום אחר יום‪ .‬כמה‬ ‫נזכור את סדר היום היהודי שלנו‪ .‬הברכות‪ ,‬התפילה‪,‬‬ ‫תפילות הוא עוד יתפלל‪ ,‬כמה תורה עוד ילמד וכמה‬ ‫שמירת המצוות‪ ,‬הישרות בענייני ממון‪ ,‬הכוחות שאנו‬ ‫מצוות עוד יקיים מתוך ההכרה שעוררת בו!‬ ‫מקדישים לחינוך הילדים‪.‬‬ ‫איזה חסד גדול אפשר לעשות עם יהודי‪.‬‬ ‫בתוך כל אלו יש קדושה שאין בידינו למדוד‪.‬‬ ‫מתנה שאב יכול להעניק לבניו‬ ‫האור החיים הקדוש דיבר על אורות עליונים ועל אורות‬ ‫זהו אוצר גם לחיי הבית‪.‬‬ ‫נוראים‪.‬‬ ‫ילד צריך ללמוד כיצד מברכים‪ ,‬כיצד מתפללים וכיצד‬ ‫אני רוצה להאמין בכך‪ .‬לשמוח בחלקי‪ .‬לתת לידיעה‬ ‫מקיימים מצוה‪ .‬ויחד עם זאת אפשר להעניק לו הכרה‬ ‫הזאת לקרב אותי לה׳ כבר עכשיו‪.‬‬ ‫ביקרות מעשיו‪.‬‬ ‫כך נעשה הלימוד עצמו זמן של התבוננות ועבודה‪.‬‬ ‫כשילד מברך‪ ,‬האב יכול לשמוח עמו‪ :‬זכית עכשיו‬ ‫לפקוח ליהודי את העיניים‬ ‫לברך את ה׳!‬ ‫וכאן אנו חוזרים אל ר׳ אפרים‪.‬‬ ‫כשבחור מתייגע בסוגיה‪ ,‬אפשר לעזור לו להכיר במה‬ ‫כסף לתת לר׳ זלמן לא היה בידו‪ .‬אבל הוא ידע לזהות‬ ‫שהיה בידיו‪ :‬למדת את תורת ה׳‪ .‬יגיעתך יקרה‪.‬‬ ‫את האוצר שהיה מונח בכיסו‪ ,‬ובכך עשה עמו חסד‬ ‫מילים כאלה‪ ,‬היוצאות מלב מאמין‪ ,‬יכולות לבנות בילד‬ ‫ששינה את חייו‪.‬‬ ‫הסתכלות שלמה על חיי תורה ומצוות‪ .‬הוא גדל מתוך‬ ‫גם אתה יכול לעשות חסד כזה עם יהודי‪.‬‬ ‫ידיעה שיש לו חלק קדוש‪ ,‬ולמעשיו יש חשיבות‪ .‬הוא‬ ‫יכול לעשות נחת רוח לבוראו‪.‬‬ ‫אתה פוגש אדם המתפלל זה שנים‪ .‬מניח תפילין‪ ,‬שומר‬ ‫שבת‪ ,‬לומד כפי כוחותיו ועושה חסד‪ .‬אבל בתוך עצמו‬ ‫וכדי שנוכל למסור זאת באמת‪ ,‬עלינו לקבל את הדברים‬ ‫הוא מרגיש קטן‪ .‬עבודתו נעשתה אצלו דבר רגיל‪.‬‬ ‫בעצמנו‪.‬‬ ‫ואתה אומר לו‪ :‬״יהודי יקר‪ ,‬האם אתה יודע מה יש‬ ‫גם האב צריך לשמוע בתוך לבו‪ :‬תפילתי יקרה‪ .‬תורתי‬ ‫בידך?״‬ ‫יקרה‪ .‬הקב״ה זיכה אותי לעובדו‪.‬‬ ‫אתה יושב עמו ולומד את דברי האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫ההכרה הזאת יכולה להאיר את הבית כולו‪.‬‬ ‫המעשים הטובים שאדם עושה בעולם הזה מעלים‬ ‫להתחיל ברגע הזה‬ ‫אורות עליונים‪ .‬אתה מראה לו את דברי המגיד‪ :‬״צריך‬ ‫כאשר שומעים דברים כאלה‪ ,‬אפשר לחשוב בכאב על‬ ‫לכל אדם להיות לו אמונה גדולה לזה״‪.‬‬ ‫השנים שעברו‪ :‬כמה חבל שלא הכרתי בכך עד היום!‬ ‫המילים האלה עשויות ללוות אותו מחר בבוקר‪.‬‬ ‫אבל עכשיו זיכה אותנו הקב״ה ללמוד את הדברים‪.‬‬ ‫הוא ייטול את התפילין וייזכר‪ .‬יפתח את הסידור‪,‬‬ ‫עכשיו הוא נתן לנו הזדמנות להתבונן בהם‪.‬‬ ‫ומחשבה תתעורר בלבו‪ :‬תפילתי יקרה‪ .‬עליי להאמין‬ ‫ניקח את הרגע הזה ונשתמש בו‪.‬‬ ‫בהתקשרותי ובמה שהיא פועלת למעלה‪.‬‬ ‫ז‬ ‫“נועם האור” גליון כ‬ ‫בעזרת השם יתברך‬ ‫תן לדברי האור החיים הקדוש לפקוח את עיניך‪ ,‬ולדברי‬ ‫המחשבה על המצוות שכבר עשינו יכולה לעורר כעת‬ ‫המגיד הקדוש לעורר בלבך אמונה במה שעבודתך פועלת‪.‬‬ ‫הודאה‪ ,‬שמחה והתקשרות מחודשת‪ .‬אפשר לשמוח‬ ‫אינך יודע למדוד את האורות‪ ,‬ואין לך השגה בכל‬ ‫בתורה שזכינו ללמוד‪ ,‬להודות על המצוות שקיימנו‬ ‫העולמות‪ .‬אבל אתה יכול להאמין בדברים הקדושים‬ ‫ולבקש על ההמשך‪.‬‬ ‫שנמסרו לנו‪ ,‬לשמוח בחלקך ולהתקשר לבוראך‪.‬‬ ‫״רבונו של עולם‪ ,‬עזור לי להכיר במתנות שאתה נותן‬ ‫וכשתפגוש יהודי נוסף הזקוק לכוח‪ ,‬עזור גם לו להכיר‬ ‫לי‪ .‬עזור לי לחיות באמונה בתורתך ובדברי צדיקיך״‪.‬‬ ‫את האוצר שבידיו‪.‬‬ ‫ולימים הבאים אפשר לקבל קביעות קטנה‪ :‬לפני מצוה‬ ‫כעת אתה יודע מעט יותר מה יש בידך‪ .‬הכנס את‬ ‫אחת ביום לעצור לרגע‪.‬‬ ‫הידיעה אל הלב ‪ -‬וחיה עמה!‬ ‫לפני ברכה‪ ,‬לפני הלימוד או לפני מעשה חסד‪ ,‬להיזכר‪:‬‬ ‫תפילה‬ ‫אני עומד לעשות את רצון ה׳‪ .‬אני מאמין ביקרות‬ ‫העבודה‪ ,‬ומאמין במה שהיא פועלת למעלה‪.‬‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬נתת בנו נשמה קדושה‪ ,‬וזיכית אותנו‬ ‫בתורתך ובמצוותיך‪.‬‬ ‫מהרגע האחד הזה יכולה ההכרה להתפשט לחלקים‬ ‫נוספים של היום‪.‬‬ ‫עזור לנו להאמין ביקרות העבודה שהפקדת בידינו‪.‬‬ ‫הסר מלבנו את המחשבה‪ :‬״מה כבר יכולה עבודתי‬ ‫האוצר בידיך‬ ‫לפעול?״ ותן לנו אמונה שלמה בדבריך הקדושים‪.‬‬ ‫ניקח עמנו את מילותיו של האור החיים הקדוש‪:‬‬ ‫פתח את לבנו לשמוח בכל דבר תורה‪ ,‬בכל תפילה ובכל‬ ‫״אורות עליונים״‪.‬‬ ‫מצוה‪ .‬זכנו להכיר שכל כוחותינו ממך‪ ,‬ולהודות לך על‬ ‫״להשפיע אורות נוראים בסוד נשמתו״‪.‬‬ ‫הזכות לעשות את רצונך‪.‬‬ ‫הסולם עומד בתוך חייו של יהודי‪ .‬כאן למטה הוא עושה‬ ‫ועזור לנו לחזק גם את אחינו בני ישראל‪ ,‬להזכיר להם את‬ ‫מצוה‪ ,‬כאן הוא פותח ספר‪ ,‬וכאן הוא פונה אל בוראו‬ ‫חלקם הקדוש ולעורר בהם אמונה‪ ,‬שמחה ואהבה אליך‪.‬‬ ‫בתפילה‪.‬‬ ‫פקח את עינינו להכיר את האוצר שהפקדת בידינו‪,‬‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪.‬‬ ‫וזכנו לעובדך באמונה שלמה‪ ,‬בשמחה ובלב שלם‪.‬‬ ‫יהודי יקר‪ ,‬האוצר בידיך‪ .‬התורה שאתה לומד‪ ,‬התפילה‬ ‫האר בנשמותינו‪ ,‬וקרב אותנו אליך‪ ,‬אבינו שבשמים‪ .‬אמן‪.‬‬ ‫שאתה מתפלל‪ ,‬המצוות שאתה מקיים‪.‬‬ ‫לכל ענייני הגליון‬ ‫דוד איגל‬ ‫‪054-8498791‬‬ ‫‪dudle148@gmail.com‬‬ ‫ח‬