נחל אליהו · Nachal Eliyahu — ויצא (2026-11-16)

בסיעתא דשמיא
שיעורים
בפרשת השבוע
נחל אליהו
הרה"ג רבי אליהו דיסקין שליט"א
פרשת ויצא
ניתן לשמוע בקו ישיר 073-2951302
www.kolhalashon.com
לשמיעת השיעורים בטלפון מתקשרים לקווי קול הלשון
במספרים הרגילים והישירים
מקישים מיד כוכבית סולמית ()*#
ולאחריו את מספר השיעור המופיע בתחילת כל שיעור
ולסיום סולמית ()#
א רועיש • אציו תשרפ
פרשת ויצא • שיעור א
אילו ידעתי לא ישנתי • עליו לשלם גמול לנותן מתנה טובה מופלאת
(מס' שיעור )31058343
לא מתרגשים ממופתים מה מטריד את מנוחתו של יעקב אבינו אחרי שהוא זוכה לכל
מורי ורבי הרב שך זצוק"ל – מפורסם בעולם איך היה מתנהל ההבטחות מהקב"ה?
אצלו יום שלישי עם השיעור כללי ,אבל חוץ מזה הוא מסר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי – אומר רש"י :אילו
שיעור יומי מתוק מדבש ,היינו שומעים אותו חוזר על פני ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה ,הרב שך זצ"ל היה רגיל
יהושע ,רבי עקיבא איגר ,הכל בבהירות ובמתיקות עצומה, לומר על זה [וכמדומה כבר הקדימו הבריסקער רב] :יעקב
והוא למד כל שורה בגמרא בלי לדלג כלום ,ובסוף פרק אבינו היה במצב לא פשוט בכלל ,הוא בורח מעשיו שרוצה
קמא דבבא בתרא הוא למד את הגמרא שיש מעלה לכתוב להרוג אותו ,הוא הולך לבית של לבן הרשע שביקש לעקור
ספר תורה שארכו כהקיפו ,והגמרא מביאה שרב הונא כתב את הכל ,והקב"ה מבטיח לו 'הנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל
שבעים ספרים ולא איתרמי ליה אלא חד ,לעומת רב אחא אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך' ,ולא
בר יעקב שכתב חד ואיתרמי ליה ,יהבו ביה רבנן עינייהו זו בלבד ,הקב"ה מבטיח לו הבטחות על העתיד 'ופרצת
ונח נפשיה ,והרב שך הזכיר את המעשה שהיה עם הבית ימה וקדמה צפונה ונגבה ,ונברכו בך כל משפחות האדמה
הלוי שקצב יצא חייב בדינו והתחצף לבית הלוי ,הבית הלוי ובזרעך' הבטחה לדורות ,יעקב אבינו היה צריך לקום
חשש שאותו קצב יענש ורץ אחריו ואמר לו שהוא מוחל ולרקוד ,ובמקום זה מה שמטריד אותו זה 'אילו ידעתי לא
לו ,אחרי זה הקצב קנה שור והשור נגח אותו והוא מת, ישנתי' יש כאן בעיה של מורא מקדש ,עברתי בשוגג על
כשסיפרו את זה לבית הלוי הוא מאד חשש ממה שנענש האיסור הזה ,זה מה שמטריד אותו ,כי גם כשיש את כל
אדם בסיבתי ,ור' חיים אמר לו :שמעתי שמחלת לו ,והבית ההבטחות וכל הברכות מה שמעניין את יעקב אבינו זה
הלוי בירר שוב ושוב האם הוא בטוח שהוא שמע ,ואף קיום כל דיני השולחן ערוך וכל סעיף קטן בנושאי כלים.
על פי כן הבית הלוי כל אותה שנה למד משניות לעילוי
נשמתו ,הוא צם כל שנה בייארצי"ט של אותו קצב ,וכל ימיו הקב"ה גוזר וצדיק מקיים
של אותו צדיק לא נח נפשו ,אמר הרב שך :יש כאלו שאם שאלו את אחד מתלמידי החפץ חיים :האם יש לך מופתים
לרב'ה שלהם היה קורה כזה סיפור שמהשמים יענישו מי על החפץ חיים? נענה ואמר :מופתים לא חסר ,אבל אתה
שפגע בו הם היו נהנים מזה ,אבל אנשים גדולים באמת מחפש לראות אצל הקב"ה צדיק גוזר והקב"ה מקיים ,אבל
כמו הבית הלוי לא מחפשים כאלו גילויים ,הם מחפשים העבודה של החפץ חיים כל השנים היתה 'הקב"ה גוזר
את ה'אילו ידעתי לא ישנתי' את הרצון של הקב"ה. וצדיק מקיים' ,וכך היה אצל כל גדולי ישראל ,הגר"א שזכה
לגילויים והשגות נוראים ,מלאכים עמדו אצלו בתור ללמד
בחור בישיבה קטנה שאל את הסטייפלער :איך מגיעים אותו סודות התורה והוא דחה אותם ,אבל מה הטריד אותו?
לרוח הקודש? והסטייפלער אמר לו :מדריגות לא חוטפים, מה שפעם אחת הוא שכשהוא יצא לגלות הוא הזדרז מאד
מקבלים אותם במתנה ,יהודי צריך לנצל את הזמן ולעסוק להגיע לבית כנסת לשמוע קריאת מגילה ,אבל כשהוא נכנס
בתורה ,לדקדק בהלכה ולעבוד על המידות ,כל השאר זה הוא ראה שכבר התחילו והוא הפסיד כמה מילים ,להלכה
מתנה מהשמים ,זו היתה הגישה של גדולי ישראל בכל אפשר לצאת ידי חובה גם בקריאה ביחיד אבל הגר"א לא
הדורות ,אף אחד מהם לא עסק בחלומות על מדריגות ,הם יוותר על המעלה של קריאת מגילה בעשרה ,הוא שכר מנין
כל הזמן היו עסוקים בלקיים את מה שמוטל עליהם. של אנשים אחרי קריאת המגילה שישמעו אותו קורא עוד
פעם ,ואותם אנשים היו לצים ופוחזים ואחרי שהוא שילם
החסידות האמיתית להם והתחיל לקרוא הם נשמטו אחד אחד וברחו ,וכל ימיו
יש מעשה שלא היה ולא נברא על יהודי שאביו אמר לו של אותו צדיק היה מצטער על אותה שנה שהוא הפסיד
בחלום כמה פעמים שילך וישתמד ,אותו יהודי הלך לר' בה מקרא מגילה בעשרה ,אי אפשר לתאר את גדלותו של
זושא והוא אמר לו שכנראה יש צלב בקבר של אביו, הגר"א ואת ההשגות שהוא זכה בנגלה ובנסתר אבל מה
וכשסילקו את הצלב הפסיקו החלומות ,וכשסיפרו את שהטריד אותו היה הקיום של מקרא מגילה ,הוא ידע את
זה לגר"א [או לנודע ביהודה] הוא אמר שזה לא מופת האמת שבלי 'לעשותה' אין קיום לשום מעלה רוחנית.
ב
א רועיש • אציו תשרפ
דעת תורה ,אמנם בתת מודע מנקרת לנו השאלה למה כי כך כתוב בירושלמי ,אבל המופת הוא שר' זושא ידע
הרב'ה היה צריך לעשות משחקים? אבל אנחנו מבטלים את הירושלמי[ ,וזה הוכחה שהמעשה לא היה כי לא יתכן
את השאלה מיד ,מדברים איתך על רוח הקודש ומלאכים שגדולי ישראל התבטאו בסגנון כזה] ,ור' זושא אמר שהוא
מה אתה מכניס כאן באמצע ביטול מצות עשה וברכות לא ידע את הירושלמי אבל הוא ידע שזה כך מאותו מקום
לבטלה ,זה כסף קטן לעומת רוח הקודש ,אבל מה הדעת שהירושלמי ידע[ ,והמעשה לא היה ולא נברא ,ור' חיים
תורה האמיתית אומרת? בדיוק להיפך! אני מדבר איתך קנייבסקי אמר שאין כזה ירושלמי] ,ומה המסר שאלו
על ברכה לבטלה וביטול מצות עשה ואתה מכניס לי כאן שהמציאו את הסיפור באו להחדיר? אמנם יש כאלו
דיבורים על רוח הקודש. שצריכים ללמוד בשביל לדעת את הירושלמי ,אבל ר' זושא
היה יותר גדול ,הוא יודע את כל מה שהירושלמי יודע ,אבל
זוהי העבודה שלנו 'הקב"ה גוזר וצדיק מקיים' ,אנחנו
מה האמת? ואני לא מדבר על האמת הליטאית ,אני מדבר
צריכים להיות עבדי ה' ,לא לרדוף אחרי השגות.
על האמת החסידית העמוקה ,לא על המון העם הרדודים
שמחפשים אותות ומופתים ,אלו שיודעים את האמת
מי חייב למי...
בעומק הדרך של הבעל שם טוב ותלמידיו יבינו היטב את
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך
האמת הזו ,פשוט וברור שהרבה יותר חשוב לדעת את
הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש,
הירושלמי על ידי שלומדים אותו מלדעת את הירושלמי
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים ,והאבן
מאותו מקור שהירושלמי יודע ,לדעת ירושלמי מהמקור
הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן
של הירושלמי זה מתנה ,אבל לדעת ירושלמי מללמוד זה
לי עשר אעשרנו לך – יש כאן קושיה גדולה :עד המילים
עמלה של תורה ,זה עבודה עצמית.
'והאבן הזאת' הוא מדבר על החסדים שהקב"ה יגמול איתו,
ומ'והאבן הזאת' מתחיל ההבטחה על מה שהוא ישלם ידוע שלגר"א הגיעו מגידים מהשמים ללמד אותו סודות
לקב"ה ,למה כתוב 'ו'האבן הזאת עם וי"ו החיבור? ורש"י התורה ,אבל הגר"א שהשחיר שיניו על דברי תורה שלח
במקום מרגיש בזה ומפרש על פי דרכו ,אבל יתכן לפרש אותם ולא רצה לשמוע ,הוא לא רצה מתנות הוא רצה את
בזה בעוד אופן – כשאנחנו זוכים לקיים מצוה אחת אנחנו מה שמשיגים על ידי עמל.
מיד מרגישים שהקב"ה חייב לנו את כל העולם ,בחור קם
מוקדם ולומד חצי שעה לפני התפילה ,הוא מברך ברכות דעת בעלי בתים היפך דעת תורה
השחר ומתפלל במתינות ,והוא מרגיש שעכשיו הקב"ה מסופר על רב'ה גדול מאד שנכנס אליו ילד לפני הבר
חייב לו עולם ומלואו ,אבל אצל אנשים גדולים זה בדיוק מצוה והרב'ה שאל :הוא מניח תפילין? והאבא ענה :כן,
להיפך ,על כל מצוה שהם עושים ,על כל הלל והודאה ובמשך שלש פעמים באותה תקופה הם נכנסו לרב'ה
שהם שיבחו את הקב"ה ,על כל דבר הם מרגישים הכרת והשאלה הזו חזרה על עצמה ,ומספרים שהאבא של
הטוב לקב"ה על החסד הגדול שהוא נתן לו לעבוד אותו. אותו ילד הלך לשאול את הרב אלישיב האם צריך ללכת
לבדוק את התפילין? כי מסתמא הרב'ה רואה ברוח הקודש
על שאנחנו מודים לך שהתפילין פסולות ,הרב אלישיב חייך ואמר :אין חיוב
האור החיים הקדוש בתחילת פרשת ראה מבאר למה על לבדוק אבל אל תהיה טיפש ,יש לך רב'ה גדול והוא שואל
ברכה כתוב 'את הברכה אשר תשמעון' ועל קללה כתוב שאלה תמוהה כמה פעמים ,כדאי לך לבדוק ,ובדקו ומצאו
'את הקללה אם לא תשמעון' ,מסביר האור החיים הקדוש שהתפילין פסולות ,העיד בפני חכם אחד שהוא שאל את
ש'אשר תשמעון' זה חלק מהברכה ,ולשונו הזהב הוא הרב אלישיב האם הסיפור נכון? והרב ענה :לא היה ולא
'והמרגיש בטעם התורה תשיחנו נפשו כי עליו לשלם גמול נברא ואפילו משל לא היה ,ולמה? אם הרב'ה ראה ברוח
טוב למתן מתנה טובה ומופלאה ,ואין צריך לומר שאין הקודש שהתפילין פסולות לא יכול להיות שהוא אמר
לתבוע שכר עליה' ,וכך אנחנו אומרים במודים דרבנן אחרי לו את זה ברמז ,הוא היה צריך לומר לו מיד שהתפילין
כל מה שאנחנו משבחים לקב"ה אנחנו חותמים 'על שאנחנו פסולות ,להציל אותו מברכה לבטלה ומביטול מצות
מודים לך' אנחנו מודים על הזכות שיש לנו להודות לקב"ה, עשה של תפילין ,מעשה כזה לא היה לא איתי ולא אם
הרב אברמסקי זצ"ל היה עומד בתפילה ואומר תהילים אף אחד אחר ,כששמעתי את הדברים חשבתי לעצמי:
ושוזר בזה מילים שלו ,וכך היה אומר :אי' ,ואני ברוב חסדך הרי הטענה של הרב אלישיב היא כל כך פשוטה ,למה כל
אבוא ביתך' דוד המלך עליו השלום נעים זמירות ישראל אלו ששומעים לראשונה את המעשה הזה לא חושבים
שאומר על עצמו 'ואני תפילה' ,הקב"ה מעיד עליו 'כי טוב על הטענה הזו? רואים מכאן כמה דעת בעלי בתים היפך
ג
ב רועיש • אציו תשרפ
באחת ההסכמות כתוב 'כי על ידי יראתו הטהורה ושקידתו יום בחצרך מאלף' אותו דוד המלך כשהוא מגיע לבית ה'
העצומה לא יאומן כי יסופר ,כי יגע על כל דין ודין ועל כל הוא לא אומר מגיע לי ,אלא 'ואני ברוב חסדך אבוא ביתך'
פרט וספק ,כי יש סימנים בשולחן ערוך שיגע בהם החפץ מה שאני מגיע לבית הכנסת זה לא סתם חסד אלא 'ברוב
חיים כמה שבועות ,ובפרט סימן לב' וסימן לו' יגע בהם חסדך' ,איזה טובה אתה עושה לי שאני יכול לבוא לביתך
כמה חדשים לבאר כל פרט ופרט להלכה למעשה בטעמו ולעסוק בתורה הקדושה ובשירות ותשבחות.
ונימוקו מגמרא וראשונים ושו"ת' כזה עמל התורה היה
מונח בחיבור המשנה ברורה ,אם אנחנו היינו עמלים כך רבש"ע נתת לי משנה ברורה
מה היינו אומרים לקב"ה? רבש"ע נתת לי בריאות כו' ואני החפץ חיים הקדוש שהיה הרבה פעמים מתבודד ומדבר
נתתי לך שלושים שנה של עמל התורה ,והרבה ספרים של עם הקב"ה[ ,להוציא מליבם של אלו שחושבים שלהתבודד
זיכוי הרבים ,אבל מה החפץ חיים אמר? בדיוק הפוך ,אתה ולדבר עם הקב"ה שייך לברסלב ,זה האל"ף בי"ת של
נתת לי משנה ברורה ,הכל זה חסד ה' שאתה נתת לי שאני יהודי] ,ושמעו אותו אומר לעצמו :אי ,ישראל מאיר ,ישראל
זכיתי לעסוק ולעמול בתורה. מאיר ,תסתכל מה הקב"ה נותן לך :בריאות ,פרנסה ,בנים
וחתנים צדיקים ותלמידי חכמים ,נתת לי משנה ברורה,
הכל מחסדי המקום
חפץ חיים ,ליקוטי הלכות ,אהבת חסד ,כל כך הרבה ספרים
נחזור לשאלה שפתחנו למה יש וי"ו החיבור לפני 'והאבן שהתקבלו בכלל ישראל ,ומה אני נותן לקב"ה בחזרה?
הזאת' הרי זה מה שיעקב יתן לקב"ה? התשובה היא כי כלום ,והוא התחיל למרר בבכי ולומר לעצמו :ישראל מאיר
יעקב אבינו אומר :גם מה שאני יזכה לשלם לך בחזרה זה אתה חייב לחזור בתשובה ,אתם יודעים מה זה המשנה
גם מחסדי המקום ,הקב"ה יעשה איתי כל כך הרבה חסד ברורה? תפתחו חלק א' ותראו שבשנת תרמ' יש הסכמה
והוא יתן לי את האפשרות לשלם לו על הכל ,גם והאבן על חלק א' ,ובסוף חלק ו' הוא כותב שהוא סיים את זה
הזאת גו' ,ועשר אעשרנו לך ,הכל זה מחסדי המקום עליו. בתרסז' ,עשרים ושבע שנים לקח לו מסוף חלק א' עד
כך חיים חסידים ואנשי מעשה ,יזכינו ה' לאחוז ולהגיע סוף חלק ו' ,וחלק א' גם לקח לו כמה שנים ,שלושים שנה
למדריגה הזו. הוא עובד ומחבר את המשנה ברורה ,וזה לא סתם עבודה,
פרשת ויצא • שיעור ב
נזדמן זיווגו אצל הבאר • לפי שגדל אליפז אצל יצחק • מה אעשה לציווי של אבא •
נתחברתי עם המקום בתפילה • יש לי להודות על חלקי • רמזים וביאורים
(מס' שיעור )31058959
וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם – פרשת זיווגו של ואנכי לא ידעתי
יעקב אבינו מתחילה במילה 'וישא' ,וההפטרה מתחילה אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי – בכסא הכבוד יש
במילים 'ויברח יעקב שדה ארם' והראשי תיבות של
ארבע חיות ,דמות אדם ,דמות אריה ,דמות שור ,דמות
המילים האלו זה 'וישא'.
נשר ,ואחרי חטא העגל השור התהפך להיות כרוב ,ודמות
באר מורה על המשכיות האדם שחקוקה על כסא הכבוד זה הדמות של יעקב ,אמר
וירא והנה באר בשדה – במדרש כתוב ששלשה נזדמן להם ר' שמשון אוסטרופלער :תמיד ידעתי ש'אכ"ן יש ה' במקום
זיווגם מן הבאר ,יצחק אבינו ,יעקב אבינו ,ומשה רבינו, הזה' אכ"ן ראשי תיבות אריה כרוב נשר ,אבל 'ואנוכי לא
שמעתי ממו"ר הגרי"ש דבר נאה: ולמה אברהם לא? ידעתי' אני לא ידעתי שהדמות שלי חקוקה על כסא הכבוד,
מה המשמעות של נזדמן להם זיווגם על הבאר? באר וכמו כן אנכ"י ראשי תיבות אריה כרוב נשר יעקב.
ד
ב רועיש • אציו תשרפ
בישיבה ,והרב שך אמר לו :אתה לא שמעת את התקיעות מורה על המשכיות ,בגמרא בכריתות כתוב שאין מושחין
בנוסח של אבא שלך ,תלך עכשיו לויז'ניץ שם עדיין לא מלך אלא על המעיין שתמשך מלכותו כמעיין ,וכשאדם
גמרו את התפילה ותשמע תקיעות בנוסח של אבא שלך, עומד להינשא אומרים לו להתנהג בהמשכיות כמו הבאר,
'אל תיטוש תורת אמך' חייבים להמשיך בדרכי האבות ,וכל תמשיכו את הדרך שהיתה בבית של ההורים שלך ,ולכן
גדולי ישראל במשך הדורות היו חרדים מאד לא לשנות כי יצחק ויעקב ומשה המשיכו את הדרך שהם ראו בבית של
הוא זה ממנהגי ודרכי אבותם. ההורים שלהם ,אבל אברהם אבינו לא המשיך את הדרך
של תרח ,אדרבה הוא יצא לדרך חדשה ,לכן לאברהם
מה קורה לאליפז כשהוא לומד תורה אבינו לא נזדמן זיווגו על הבאר.
ויספר ללבן את כל הדברים האלה – אומר רש"י :שלא בא אגב – שלשת האנשים האלו התורה מייחסת אותם אחרי
אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו ממנו את ממונו ,מה היה? אביהם ,לשלשתם הקב"ה נגלה ואמר להם 'אנוכי אלוקי
כתוב ברש"י לפני כן :שרדף אליפז בן עשיו במצות אביו אביך' ,אצל יצחק כתוב 'אנוכי אלוקי אברהם אביך' ,אצל
אחריו להרגו והשיגו ,ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק יעקב כתוב 'אנוכי אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק' ,וכך
משך ידו ,אמר לו מה אעשה לציווי של אבא? אמר לו יעקב כתוב גם אצל משה רבינו 'אנוכי אלוקי אביך אלוקי אברהם
טול מה שבידי והעני חשוב כמת ,הגר' משה מרדכי שולזינגר אלוקי יצחק ואלוקי יעקב' ,הקב"ה נגלה אליהם בזכות
סיפר שהוא שאל את הסטייפלער מה לחפש בשידוכים? האבות הקדושים שהם היו ממשיכי דרכם.
אמר לו הסטייפלער :אני לא מחפש שהוא יהיה עילוי או
גאון מופלג ,אני מחפש שלשה דברים ,דבר ראשון שיהיה יצחק אבינו ראשון לממשיכים
לו מידות טובות ,דבר שני שיהיה לו שכל ישר ,דבר שלישי
על פי דרוש אפשר להוסיף על דברי הגרי"ש – יצחק אבינו
שהוא יהיה מתמיד ,וכל אחד מהדברים האלו בלי השני
חי מאה שמונים שנה ,בתורה לא מוזכר מה היתה העבודה
לא מספיק ,שאל ר' משה מרדכי :האם מי שיש לו שכל
של יצחק אבינו ,הדבר היחיד שמוזכר בתורה זה שיצחק
ישר והתמדה זה לא מכריח שיהיה לו גם מידות טובות?
חפר בארות ,וודאי שיש בזה סודות רבים ועמוקים ,אין סוף
הרי התורה משפיעה על האדם? אמר לו הסטייפלער :מה
רמזים וסודות מוזכרים במדרשים על הבארות של האבות
פתאום! והוא הביא את דברי חז"ל על אליפז ושאל :כמו
הקדושים ,אך לפי דברי הגרי"ש שבאר מסמל המשכיות יש
שאליפז למד בחיקו של יצחק לא לרצוח הוא למד גם לא
בזה עוד רמז ,אברהם אבינו היה ראש וראשון למאמינים,
להיות שודד? אמר הסטייפלער :אם אליפז לא היה לומד
וברמב"ם כתוב שיצחק המשיך את דרך אברהם ויעקב את
תורה בכלל ודאי שהוא היה רוצח ,אבל אחרי שהוא למד
דרכו של יצחק ,וכך זה המשיך בכלל ישראל לדורי דורות,
תורה זה עידן אותו והוא נשאר רק שודד ,וכך גם בחור
כל המהות של כלל ישראל זה 'אב לבנים יודיע אמיתך'
שלא עובד על המידות שלו אמנם התורה מעדנת אותו
אנחנו ממשיכים את הדרך של אבותינו ,ונמצא שיצחק
אבל הוא ישאר שודד ,הוסיף הסטייפלער במתק לשונו
אבינו היה ראש וראשון לממשיכים ,הוא היה הראשון
ואמר :מה שלבחור היה שלום בית עם הסטנדר לא מחייב
שלימד את בניו שצריך להמשיך להתנהג כמו שהאבא
שיהיה לו שלום בית עם האשה ,עם הסטנדר תמיד היה
התנהג ,ולכן העבודה של יצחק היתה לחפור בארות ,כי הוא
לו טוב ,אף פעם הסטנדר לא העיר אותו באמצע הלילה
זה שהעמיד בכלל ישראל את המושג של המשכיות ,הוא
וביקש ממנו להכניס מוצץ לתינוק ,לסטנדר אין אף פעם
חינך את כלל ישראל שצריך להמשיך את דרכי האבות ,וזה
שינויי מצב רוח.
מה שכתוב בחפירת הבארות 'ויקרא להם שמות כשמות
אשר קרא להם אביו' הבארות של יצחק זה הנחלה לדורות
התסבוכת ההלכתית של אליפז
את מה שהוא קיבל מאביו.
אבל יש כאן עוד פלא – אליפז גדל בחיקו של יצחק וידע
שאסור לרצוח ,מה הוא שואל את יעקב מה אעשה לציוויו אל תטוש תורת אמך
של אבא? האם הוא הסתפק האם עשה של כיבוד אב דוחה
ידוע כמה גדולי ישראל הקפידו לא לשנות קוצו של יו"ד
רציחה? מה היה ההוה אמינא של אליפז? איזה תסבוכת
מהצורה שבה הם התחנכו ,הרב שך זצ"ל היה מאד מקפיד
נבאר את הדברים על פי מעשה שהיה הלכתית יש לו?
על בחורים שלא ישנו כלום ממנהגי אבותיהם ,מסופר על
– הגר' יוסף לייב בלוך ראש ישיבת טלז' [מח"ס 'שיעורי
בחור חסידי שהיה מאד מקורב להרב שך שבראש השנה
דעת' שמלא חכמה ופיקחות] ,אותו גאון עצום חי בתקופה
אחרי התפילה הוא ניגש להרב שך להגיד גוט יאר ,הרב
שהצעירים בכלל ישראל התחילו לרעות בשדות זרים,
שך שאל אותו :איפה שמעת תקיעות? והוא ענה :כאן
ה
ב רועיש • אציו תשרפ
הם הפקירו בשביל המצוה של חיטוטי שכבי ,וכל אותם באותם ימים קמה עמותה עולמית לחיזוק שמירת השבת
קנאים הם הציונים של דורינו ,כמו שיש ציונות של ארץ והתחילו בהפצת חוברות ומאמרים במעלת שמירת
ישראל וציונות של שבת ,כך יש ציונות של חיטוטי שכבי, השבת ,ואותם אנשים רצו שהגר' יוסף לייב יהיה הנשיא
אמנם זה איסור מאד חמור אבל מי שמפקיר את כל התורה של הארגון שלהם ,והוא ראה את כל ההתלהבות והתכניות
כולה בשביל המצוה הזו ,מי שמוכן לבזות תלמידי חכמים ואמר :אני לא שייך לעסק הזה! למה? אני רואה כאן ציונות
ולעבור על החמורות שבחמורות ,הוא שייך לבית מדרש חדשה ,שאלו אותו :האם שמירת שבת זה ציונות? והוא
של עשיו ,זה הציונות החדשה. הסביר את עצמו :למה גדולי ישראל נלחמו בציונות?
בחובבי ציון הדתיים שנמשכו אחרי ארץ ישראל ,האם יש
יש הרבה גדולים וטובים שלא משתתפים בבחירות לכנסת,
לגדולי ישראל מלחמה בארץ ישראל? ודאי שלא! הבעיה
הם נוהגים על פי הוראת רבותיהם וכך הם צריכים לעשות,
של אותם חובבי ציון היתה שמתוך כל התרי"ג מצוות הם
אבל בשוליים שלהם יש כאלו שההסתכלות שלהם היא
שמו דגש על מצוה אחת והתעלמו מכל שאר המצוות ,וכל
שכלל ישראל מתחלק לשנים ,אלו שמשתתפים בבחירות
מי שיפתח מפלגה וישים דגש רק על קיום של מצוה אחת
ואלו שאינם משתתפים ,כל שאר התרי"ג מצוות לא מעניין
הוא חוטא בחטא הציונות ,וכשראיתי שהשבת עומדת
אותם בכלל ,ואותם מתנגדי המדינה שקידשו את המצוה
בראש מעיינכם ,לא מעניין אתכם שצעירים יהודים הולכים
לא להשתתף בבחירות הם הציונים הכי גדולים ,הם
לגמינסיות ופורקים עול ,אתם לוקחים את שבת ומפקירים
מפקירים את כל התורה כולה בשביל מצוה אחת.
את כל שאר המצוות ,זה ממש החטא של הציונות[ ,אמנם
יש ענין שכל אדם יסגל לעצמו מצוה אחת שבה הוא יהדר
עצמי ובשרי
בכל כוחו ,אבל ודאי שזה לא מתיר להפקיר את כל שאר
ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה – מבאר הגר"א :הגמרא התרי"ג מצוות] ,אמר ר' יוסף לייב :ציונות יכולה להיות על
בנדה אומרת שלשה שותפין באדם הקב"ה אביו ואמו, ארץ ישראל ,יכולה להיות על אתרוגים ,ויכולה להיות על
אביו נותן בו עצמות ואמו נותנת בו בשר ,והקב"ה נותן שבת ,אני לא לוקח חלק בציונות!
את הנשמה ,ולבן היה קרוב של יעקב גם מצד האבא וגם
מצד האמא ,לכן הוא אומר לו 'עצמי ובשרי אתה' עצמי זה הציוני הראשון
קורבה מצד האבא ובשרי זה קורבה מצד האמא.
רבותי ,מי היה הציוני הראשון? עשיו הרשע! הוא לא
התלבש על ארץ ישראל אלא על כיבוד אב ,מה הוא לא
הנוסח המפולפל של לבן
עשה בשביל כיבוד אב ,על התנאים הקדושים כתוב שהם
ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר – לא הגיעו חצי מהכיבוד אב של עשיו ,וכל מה שהוא זכה
במקום לומר לו :אני מסכים שתעבוד אותי שבע שנים לדורי דורות זה מכח המצוה של כיבוד אב ,אבל חוץ
בשבילה ,הוא אומר נוסח מפולפל 'טוב תתי אותה לך מתתי מכיבוד אב הוא לא התעניין בכלום ,כפר בתחיית המתים
אותה לאיש אחר' ,ולמה? יש בזה פשט מהגר' איצל'ה ובעולם הבא ,רציחה ,ניאוף ,עבודה זרה ,יש לו מצוה אחת
וואלוז'ינער ונבאר את דבריו על פי משל – היה יהודי גביר של כיבוד אב ואת כל השאר הוא מפקיר ,בבית מדרש הזה
אדיר אבל הוא היה קמצן נורא ואיום ,הגיעו אליו הגבאי גדל אליפז ,לכן היה פשוט לו שכיבוד אב דוחה רציחה,
צדקה האחראים על הכנסת כלה בעיר וביקשו ממנו אבל מכיון שהוא גדל בחיקו של יצחק הוא למד שיש עוד
תרומה ,אמר להם הגביר :אני לא יכול לתת לכם כלום, כמה מצוות ,לכן הוא עדיין הסתפק ושאל :מה אעשה
יש לי אח עני מרוד שעומד להשיא את בתו אני לא יכול לציוויו של אבא.
לתת לכם ,בלילה מגיע האח העני לגבאי הצדקה ומבקש
עזרה לחתן את הבת שלו ,אמרו לו הגבאים :הרי יש לך אח הציונים של דורינו
גביר ,והוא אומר :אוי ואבוי כאלו אחים ,לא ראיתי ממנו
הנקודה הזאת צריכה זהירות גדולה ,לפעמים אדם מוסר
בחיים פרוטה ,חזרו הגבאים לגביר ושאלו אותו :הרי אתה
נפשו בשביל מצוה אחת ובדרך הוא מפקיר את כל התורה
לא נותן לאחיך כלום? אמר להם הגביר :לא הבנתם אותי!
כולה ,לפני עשרות שנים מצאו קברים בגבעה הצרפתית
אני התכוונתי לומר שיש לי אח עני מרוד ולו אני לא נותן
וחקרו ובדקו והרבה מגדולי ישראל הכריעו שזה קברים
כלום ,אם לו אני לא נותן ודאי שאני לא יתן לכם ,אמר ר'
של גויים ,אבל היו קנאים שדעתם לא היתה נוחה מהכרעת
איצ'לה :לבן אומר ליעקב 'טוב תתי אותה לך מתתי אותה
גדולי ישראל וניהלו מלחמה נגד גדולי ישראל ,הם חירפו
לאיש אחר' אתה קודם לכולם ,אבל אם אני יחליט שאני לא
וגידפו וביזו ברבים תלמידי חכמים ,את כל התורה כולה
ו
ב רועיש • אציו תשרפ
יותר מסכן ,אומלל ,אבוד ,כמו המצב של אותה יונה ,הנץ נותן לאף אחד אני גם לא חייב לתת לך ,הוא הכין לעצמו
מלפנים הנחש מאחור וסלע מכל הצדדים אין שום מקום פתח מילוט של רמאות.
מפלט ,זה היה בדיוק המצב של כלל ישראל בים סוף,
והעולם אומר שהמילה 'תתי' במספר קטן זה תשע ,ו'מתתי'
מלפנים הים רועש גועש ושוצף מאחור שש מאות רכב
במספר קטן זה שלש עשרה' ,לאה' במספר קטן זה תשע,
בחור ומכל הצדדים חיות טורפות ,למה הקב"ה הביא את
ו'רחל' במספר קטן זה שלש עשרה ,והוא רמז לו 'טוב תתי'
זה עליהם? 'הראיני את מראיך השמיעני את קולך' הוא רצה
שזה שלש עשרה כמנין לאה 'אותה לך' ,זה בשבילך' ,מתתי'
לשמוע את התפילות שלהם' ,ופרעה הקריב' אומרים חז"ל
שזה המספר קטן של רחל 'לאיש אחר' היא תהיה לאיש
שהקריב ליבם של ישראל לאביהם שבשמים ,הוא גרם
אחר ,ואפשר להוסיף על זה 'איש אחר' במספר קטן זה
ל'ויצעקו בני ישראל אל ה''.
שש עשרה ,ו'עשו' במספר קטן זה גם כן שש עשרה ,ובא
חז"ל הקדושים אומרים מפני מה היו אבותינו עקורים לרמז שרחל תהיה לעשיו.
מפני שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים ,זה בדיוק
הפוך מהמושכל ראשון שלנו ,כל מה שהקב"ה עושה את להתחבר אל הקב"ה על ידי תפילה
החסר זה בשביל שיהיה לנו זכות ודרך להישען ולהתפלל נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי – רש"י מביא בזה שני
אליו ,וכל אחד יכול לראות בנפשו שכל הקירבת אלוקים פירושים ,מנחם בן סרוק פירשו במחברת צמיד פתיל,
שיש לו זה רק מהזמנים שיש בהם קשיים שאז הלב נפתח חבורים מעת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים,
לקב"ה בתפילה ובאמונה וביטחון. ואונקלוס פירש נפתולי לשון תפילה ,נפתולי [באותיות
לא רחוק לומר ששני הפירושים ברש"י שרשם אחד ,הסיבה מתחלפות זה תפילה] בקשות החביבות לפניו נתקבלתי
שתפילה נקראת 'תפילה' זה מלשון צמיד פתיל ,תפילה זה ונעתרתי כאחותי ,ונראה ששני הפירושים ענינם אחד,
הכלי שעל ידו אנחנו נצמדים ומתחברים לקב"ה. גם לפי התרגום שנפתולי זה לשון תפילה המהות של
תפילה זה צמיד פתיל ,מה המהות של תפילה? למה אנחנו
להודות על החסדים הטבעיים מבקשים? למה יש כזה מושג שקוראים לו תפילה? אנשים
חושבים שתפילה זה כספומט של ישועות ,בן אדם צריך
הפעם אודה את ה' – אומר רש"י :שנטלתי יותר מחלקי
ישועה אז הוא מכניס תפילה למערכת והוא מקבל ישועה,
מעתה יש לי להודות ,ויתכן לבאר ש'הפעם אודה את
ולכן היום החליטו שאפשר לעקוף את זה ,אפשר לתרום
ה'' זה הודאה על כל השלשה האחרים ,ולמה? כי כשהיא
לקופות הצדקה והם יתפללו עליך בקבר של השונמית
קיבלה את השלשה הראשונים היא לא הרגישה שצריך
ארבעים היום ודרך זה תקבל את הישועה ,אבל לא זה
להודות על זה ,היא קיבלה את מה שמגיע לכל אחת מהם,
תפילה! הקב"ה יודע יותר טוב מאיתנו מה חסר לנו ,הקב"ה
אבל כשהיא מקבלת את הרביעי מעכשיו יש אמא אחת
יכול לתת לנו את כל מה שאנחנו צריכים בלי שנבקש ממנו
שתקבל פחות משלשה' ,הפעם אודה את ה'' עכשיו היא
כלום ,כל מה שנברא בעולם תפילה זה בשביל שנרגיש
מבינה שגם השלשה הקודמים זה חסד ה' ולא מגיע לכל
כמה אנחנו חסרים ,כמה שאנחנו תלויים בקב"ה ,כשאנחנו
אחד מהם.
מבקשים ומודים על כל דבר אנחנו מתחברים לרבש"ע ,כך
וזה יסוד גדול – היום אנשים חושבים שצריך להודות רק על אנחנו זוכים לשלימות הגדולה של הנפש וזוכים לחיי נצח.
ישועות שהם מחוץ לדרכי הטבע ,מסופר על אברך שנולד
אבוהון דכולהו זה דברי חז"ל על הפסוק 'יונתי בחגוי
לו בת אחד עשרה חודשים אחרי החתונה ,הוא הלך לשאול
הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמעיני את קולך
את הרב שך האם לעשות קידוש? אמר לו הרב שך :אם
כי קולך ערב ומראך נאוה' אומרים חז"ל הקדושים :למה
היית מחכה לה עשר שנים היית עושה קידוש? ודאי שכן,
נמשלו ישראל על הים? ליונה הזו שהנץ [עוף דורס] רודף
אמר לו הרב שך :אם כך תעשה קידוש הרבה יותר גדול ,גם
אחריה ,הוא הרבה יותר גדול חזק ומהיר ממנה ,המפלט
על מה שנולדה לך בת וגם על מה שלא חיכית עשר שנים.
היחיד שלה הוא 'חגוי הסלע' בין הסלעים היא יכולה
זכורני שפעם נקעתי את הרגל השמאלית והייתי צריך להיכנס והנץ לא נכנס לשם ,היא בורחת כל עוד נשמתה
ללכת עם קביים ,רק אז שמתי לב שהרגל הימנית שלי באפה ומצליחה להיכנס לחגוי הסלע לפני שהנץ משיג
בריאה ,כל דבר טבעי שאנחנו מקבלים אנחנו לא מרגישים אותה ,היא בטוחה שהיא הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה,
שקיבלנו משהו ,וצריך כל הזמן לעבוד על עצמינו ולהכיר אבל כשהיא נכנסת לבפנים היא רואה שני עיניים נוצצות
בחסדי המקום בכל דבר ודבר. אליה באכזריות ,נחש צפע מתקדם לכיוון שלה ,היא מנסה
לצאת החוצה והנץ מחכה לה שם על יד הפתח ,אין מצב
ז
ג רועיש • אציו תשרפ
לה' על החסדים היום יומיים ,היא הודתה גם על השלשה כתוב בחז"ל שלא היה מי שפתח בהודאה כמו לאה ,וכולם
הראשונים ,זה נקרא פתחה בהודאה ובזה היא היתה מקשים הרי אליעזר קדם אותה 'ויקוד האיש וישתחו לה'',
ראשונה. ולפי דברינו יתכן לבאר שלאה היתה הראשונה שהודתה
פרשת ויצא • שיעור ג
יציאת צדיק עושה רושם • ויפגע במקומו של עולם • ויקח מאבני המקום •
גלות יעקב בבית לבן • הזמן לעשות שינוי • להחזיק מעמד בוויתור • כי שנואה לאה • ועוד
(מס' שיעור )31061592
הגדולים מרגישים ביציאת הצדיק ,ולכן אברהם ויצחק 'יציאת' הצדיק עושה רושם
שכשהם יצאו ממקומם לא נשארו שם צדיקים זה לא עשה ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה – אומר רש"י :מלמד
רושם על אף אחד ,אבל כשיעקב אבינו יצא נשארו שם שיציאת צדיק מן העיר עושה רושם ,שבזמן שצדיק בעיר
יצחק ורבקה ועליהם זה עשה רושם. הוא זיוה הוא הודה הוא הדרה ,פנה משם פנה זיוה פנה
מסופר שהבארדיטשבער היה רב בעיר ז'ליכוב והיו לו הודה פנה הדרה ,יש הרבה פעמים שכשהצדיק נמצא
הרבה מתנגדים עד שהוא הוכרח לעזוב את העיר ,ובעזיבתו במקום לא מספיק שמים לב להשפעה שלו ,ורק כשהוא
ניגש אליו אחד המתנגדים ואמר לו :הרי כתוב שיציאת מסתלק או עוזב את המקום פתאום קולטים כמה השפעה
צדיק מהעיר עושה רושם ,ואני לא רואה שבעיר ז'ילכוב יש היתה לו ,כשהחזון איש נפטר אמר הבריסקער רב :אתמול
עכשיו פחות הוד והדר וזיו ,אמר לו הבארדיטשבער את היה עולם עם חזון איש והיום זה עולם בלי חזון איש,
הפשט שהזכרנו מהכלי יקר ,יציאת צדיק מן העיר עושה וצריך להיות חכם הרואה את הנולד ולא לחכות שהצדיק
רושם רק על הצדיקים ,מי שלא צדיק לא שם לב כשהצדיק יוצא מהעולם אלא לנצל את ההשפעה שלו בחיים חיותו,
נמצא וודאי שלא ישים לב כשהוא הולך. והיום מאד קשה להגיע לגדולי ישראל המפורסמים ,אבל
כל אחד יכול למצוא צדיקים שאינם כל כך מפורסמים,
כי גדול בקרבך קדוש ישראל תלמידי חכמים עובדי ה' שאין סביבם עומס וכדאי לנצל
את ההזדמנות להידבק אליהם ולקבל מהם ,החפץ חיים
ויתכן לבאר בעוד אופן – אברהם ויצחק הסתובבו וקראו
היה אומר על הלשם הקדוש שהיה גדול המקובלים בדור
בשם ה' ,לא צריך לכתוב שיציאתם עשתה רושם ,הרי הם
האחרון ,כשאנחנו כאן בעולם אנחנו יכולים ללכת לראות
הלכו ופירסמו שם שמים בכל מקום שהם היו בו ,אבל
אותו ,אבל כשנגיע לעולם האמת הלואי שנזכה לראות את
יעקב אבינו היה 'איש תם יושב אהלים' והיה הוה אמינא
הידית של הדלת שלו בגן עדן.
לומר שצדיק שספון כל היום בחדרו על יד הסטנדר ועמל
בתורה ,יציאה של כזה צדיק לא עושה רושם ,באה התורה
במה התייחדה יציאתו של יעקב יותר מהיציאות של אברהם ויצחק
ללמד אותנו שגם יציאה של כזה צדיק עושה רושם ,ידוע
מה שכתוב בחזון איש שכל מקום שיש בעל תורה אמיתי הכלי יקר מקשה הרי גם אברהם ויצחק 'התהלכו מגוי אל
השפעתו ניכרת' ,כי גדול בקרבך קדוש ישראל' גם אם הוא גוי וממלכה אל עם אחר' למה אצלם התורה לא מזכירה
לא אומר דרשות וחיזוקים זה עושה רושם על כל הסביבה. שכשהם יצאו מהעיר זה עשה רושם? ויש בזה כמה דרכים
– הכלי יקר עצמו מבאר שכאן יש חידוש שלמרות שיצחק
איך חמור מסתכל על החפץ חיים ורבקה נשארו בעיר בכל אופן יציאתו עשתה רושם ,ואינו
דומה עיר עם שני צדיקים לעיר עם שלשה צדיקים ,אבל
מענין לענין באותו ענין – כתוב בסוף הפרשה 'וילך וישב
כשאברהם ויצחק יצאו לא נשארו במקומם צדיקים וודאי
לבן למקומו' שואל ר' מאיר שמחה :מה התורה באה לחדש
שיציאתם עשתה רושם ,עוד דרך כתוב בכלי יקר :היציאה
לנו? האם היה לנו צד שלבן נשאר לגור על יד הגלעד?
של הצדיק לא עושה רושם על הרשעים ,הם לא מתרשמים
אומר ר' מאיר שמחה :לבן חי עשרים שנה ביחד עם יעקב
מהצדיק לא כשהוא נמצא ולא כשהוא הולך ,רק הצדיקים
אבינו והוא נשאר אותו לבן הרשע ,רבותי ,יהודים שהיו
ח
ג רועיש • אציו תשרפ
לפי זה מתבאר היטב למה דוקא כאן הקב"ה נקרא 'מקום', אצל החפץ חיים לארוחת בוקר זה שינה להם את החיים,
היות ונרמז כאן שהיתה כאן קפיצת הדרך ,ומכיון שסוד והרשע הזה חי עם יעקב אבינו בבית עשרים שנה יום
קפיצת הדרך זה בענין שהקב"ה מקומו של עולם ,לכן יום והוא נשאר אותו לבן ,איך זה יכול להיות? זה היסוד
דוקא כאן הקב"ה נקרא מקומו של עולם. שאמרנו ,הצדיק עושה רושם רק על בר מעלה ,הרשעים
בכלל לא מושפעים מההתנהגות של הצדיק ,הגר' שמשון
אגב – הקשינו על דברי הנפש החיים הרי באותו פרק
פינקוס זצ"ל היה אומר :אם היו מראים לחמור את החפץ
בתהילים כתוב 'למכה מצרים בבכוריהם' האם הקב"ה עד
חיים ושואלים אותו :מה אתה רואה? הוא היה סוקר אותו
היום מכה בכל רגע את בכורי מצרים? ובהכרח שלתפארת
מכף רגל ועד ראש ,ואומר :משוער חמישים קילו בשר,
הלשון כותבים בלשון הווה ,ואיך מוכיח הנפש החיים
זה הרושם שיש לחמור מהחפץ חיים ,והרושם שיש ללבן
שהקב"ה מהוה את העולם ממה שכתוב 'לעושה אורים
מיעקב אבינו זה מחלבה של דולרים ,מה שמעניין אותו זה
גדולים'? עד שהקב"ה האיר את עיני ושמתי לב שבמזמור
רק הכסף שהוא מרויח ממנו ,אין כל חדש תחת השמש,
הזה כל מה שהוא תחילת ענין כתוב בלשון הווה והמשך של
כל אותם עיתונאים מפיצי שנאה שרואים את ציבור בני
ענין זה בלשון עבר' ,למכה מצרים' זה תחילת ענין שכתוב
התורה שמקדיש את חייו לעסק התורה ,במקום לראות
בלשון הווה ,ואחר כך 'ויוצא ישראל' לשון עבר' ,לגוזר ים
את המסירות נפש שיש לנו בשביל חינוך הבנים ,במקום
סוף לגזרים' לשון הווה 'והעביר ישראל בתוכו ,וניער פרעה
לראות את ההסתפקות במועט שלנו ,במקום לראות את
וחילו בים סוף' לשון עבר ,וכן 'למוליך עמו במדבר' 'למכה
כל החסד שיש בציבור שלנו ,במקום כל זה הם תמיד רואים
מלכים גדולים' זה התחלת ענין ,והקושיה של הנפש החיים
את החסרונות ,הם מסתכלים עלינו עם עיניים של חמור,
היתה הרי 'לעושה אורים גדולים' זה המשך של 'לעושה
ובשביל לראות את ההשפעה של צדיק וכדי שזה יעשה
השמים בתבונה' למה הפסוק כותב לשון הווה? כי הדבר
רושם צריך עיני אדם לא עיני חמור ,עם הדומה לחמור לא
הזה מתהוה בכל רגע ורגע מחדש.
יכול לראות ולהבין כלום.
ויקח אבני מהמקום
הקב"ה מקומו של עולם
ויקח מאבני המקום – רש"י מביא דברי חז"ל הקדושים
ויפגע במקום וילן שם – רש"י מביא פירוש ויפגע לשון תפילה
שהאבנים היו מריבות וכל אחת אומרת עלי יניח צדיק את
במקום בקב"ה ,ולמה כתוב ויפגע? לרמז שקפצה לו הדרך,
ראשי ונהיה מזה אבן אחת ,ולכן בהמשך הפרשה כתוב
ולמה דוקא כאן הכינוי לקב"ה זה 'מקום'? הקדמונים
'ויקח את האבן' ,ויש להקשות איך במילים 'מאבני המקום'
חוקרים מה קורה בקפיצת הדרך ,האם הצדיק קופץ
מוכח שהוא לקח יותר מאבן אחת? אולי הוא לקח רק אבן
במהלך הדרך או שהארץ קופצת ,ושמעתי מחכם אחד
אחת מאבני המקום? וביארנו בזה וראיתי אחר כך שכן
רעיון מקורי מאד :הנפש החיים בשער א' מבאר את הענין
כתב הגר"א – אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהם היא
ש'הקב"ה מקומו של עולם' כי הוא מהוה את כל העולם
גורעין ומוסיפין ודורשין ,וגם כאן דרשו חז"ל 'ויקח אבני
בכל רגע ורגע ,הקב"ה מחזיק את העולם הרבה יותר ממה
מהמקום'.
ששולחן מחזיק את הכוס שעליו ,כשרואים שולחן קיים זה
לא קיים בגלל שהוא היה קיים בשניה שלפניו אלא הקב"ה
שומר שכר
מקיים אותו בכל רגע ורגע ,וכמו שבשעת בריאת העולם
ויאמר לבן אל יעקב הכי אחי אתה ועבדתני חינם הגידה לי הקב"ה ברא את הכל כך בכל רגע ורגע הקב"ה מחדש
מה משכורתך – פתאום לבן נהיה צדיק גדול שמחפש איך את הקיום של כל הבריאה כולה ,וזה הפירוש 'המחדש
לתת משכורת ליעקב אבינו ,מה קרה לו? בגמרא כתוב בטובו בכל יום תמיד מעשי בראשית כאמור לעושה אורים
שלומדים את החיוב של שומר שכר מיעקב אבינו' ,הייתי גדולים' כי הוא לא עשה אורים גדולים אלא עושה בכל
ביום אכלני חורב וקרח בלילה' אבל שומר חינם לא חייב רגע ורגע ,ביאר אותו חכם :הקב"ה מהוה את הצדיק בכל
בכל זה ,ולבן ידע את הצדקות של יעקב אבינו ולכן היה רגע ורגע ,וברגע הראשון הוא מהוה אותו במקום יציאתו
שוה לו לשלם לו כמה פרוטות וכך הוא יהיה שומר שכר ורגע אחר כך הוא מהוה אותו במקום שאליו הוא קופץ,
ולא שומר חינם. ולא הוא עף ולא הארץ עפה ,אלא ההויה המחודשת של
הצדיק היא במקום שאליו מקפיצים אותו ,כמו שבסרט
המחייב של שומר שכר יכולים לעשות המשך אחד במקום אחר כי בכל רגע ורגע
אגב – שומר שכר חייב בגניבה ואבידה ואילו שומר שכר מחדשים את התמונה.
פטור מגניבה ואבידה ,ההבנה הפשוטה היא שהסיבה
ט
ג רועיש • אציו תשרפ
שם היה התחלת הגלות של כלל ישראל ,שבטי י-ה נולדו ששומר שכר יותר חמור משומר חינם בגלל שהוא מקבל
בביתו של לבן [וגם בנימין התעבר שם] ,לעומת השישים תשלום על השמירה ,אבל יש גמרא בבבא מציעא שלפי
ריבוא שנולדו לכלל ישראל בגלות מצרים ,ומעבר לזה יש ר' יוסף שומר אבידה הוא שומר שכר 'דרחמנא שעבדיה'
את הגלות הרגשית להיות בסביבה של אנשים שלא זוכים והרבה שנים התקשתי מה איכפת לנו שהתורה שיעבדה
לשמור תורה ומצוות ,כתוב בספרים שהסיבה שקראו לו אותו לשמירה סוף סוף הוא לא מקבל תשלום בשביל
'לבן' כי הוא היה מלביש בגדים לבנים ומתחזה לצדיק, השמירה ולמה שיהא חייב כמו שומר שכר? עד שהאיר
אחרי ששבע שנים הוא עובד אותנו בנאמנות ולבן מרמה הקב"ה את עיני שההבדל בין שומר שכר לשומר חינם זה
אותו ומפר חוזה מפורש ,הוא אומר ליעקב' :לא יעשה כן לא הכסף ,אלא – שיש שומר מתנדב ויש שומר משועבד,
במקומינו' איך אתה מתנהג בצורה כזו נוראית לקחת את ושומר משועבד חייב יותר משומר מתנדב רק הסיבה
הצעירה לפני הבכירה? אתה לא לומד מוסר ,אתה לא יודע ששומר שכר הוא משועבד זה בגלל שהוא קיבל כסף ,ומה
שבין אדם לחבירו זה אש? וכתוב במדרש שבזמן החופה ששומר שכר יותר חמור משומר חינם זה לא ישירות ממה
הוא כיבה את האורות כדי שיעקב לא יראה שזה לאה, שמקבל כסף אלא תוצאה שהכסף הפך אותו למשועבד
ויעקב שאל אותו למה הוא מכבה את האורות? אמר לו שחייב בגניבה ואבידה ,וזה הפשט בגמרא ששומר אבידה
לבן :אתה חושב שאנחנו פרוצים כמוכם שמדליקים אורות רחמנא שעבדיה – מכיון שהוא שומר משועבד דינו יותר
בחתונה? אצלינו הכל בצניעות ,אתה לא מתבייש? אחר חמור ומה לי אם הוא משועבד בגלל שקיבל שכר מה לי
כך לבן אומר ליעקב' :למה נחבאת לברוח ותגנוב את לבבי' אם משועבד בגזירת מלך.
איפה הבין אדם לחבירו שלך? 'ולא נטשתני לנשק לבני
ולבנותי' אני הרי כזה אבא וסבא טוב ,אבל מה הם אמרו גם רחל בוכה
'הלא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו' אנחנו לא מעניינות אותו, ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה – למה
ואחר כך הוא משביע את יעקב 'אם תענה את בנותי' אני כל כתוב 'היתה' לשון עבר? אמר הבית ישראל :לאה בכתה כי
כך מסור להם וחושש ממשיא בתו לעם הארץ ,אין לתאר היא חשבה שהיא הולכת ליפול בחיקו של עשיו ,אבל רחל
את הקושי בגלות כזו שלבן הארמי שהיה שיא השיאים של בהתחלה לא בכתה אבל אחרי החורבן גם רחל התחילה
הרשעות לוקח את יעקב אבינו שהוא שיא השיאים של לבכות' ,כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים
הקדושה הנאמנות והנקיות וכל הזמן הוא אומר לו מוסר, מאנה להינחם על בניה כי איננו' אחרי החורבן גם עיניה של
זה הגלות הכי קשה. רחל רכות.
וגם אנחנו היום נמצאים בכזה סוג גלות ,החרדים הפרזיטים,
אוכלי לחם חסד ,מפיצי מחלות ,כל המעלות של החרדים פתח של רמאות
הם הופכים אותם לחסרונות. מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת – למה כתוב 'ונתנה'
לשון רבים? לבן תמיד דאג לפתוח לעצמו פתח לרמאות,
לבן הרמאי הוא אמר לפני כן 'לא יעשה כן במקומינו לתת את הצעירה
לבן אומר 'יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלוקי אביכם לפני הבכירה' ואיזו מין טענה זו? הרי יעקב עשה סיכום עם
אמש אמר אלי' הוא יכול או לא יכול? אמר ר' שמחה פינס לבן ולא עם אנשי המקום? ולבן אמר שאצלם חיים כמו
זצ"ל שלבן היה כל כך רמאי שעד היום אנחנו לא מבינים קיבוץ ,אוכלים ביחד ,ישנים ביחד ,הכל משותף לכולם ,לכן
איזה רמאות היה מונח במשפט הזה... הוא אומר 'ונתנה' לך לשון רבים ,זה ההקדמה למה שהוא
אמר 'לא יעשה כן במקומינו' ,וכך כתוב ברמב"ן בתוך
ידוע המעשה עם האלשיך הקדוש – בכל שבת הוא היה דבריו ,עיין שם.
אומר דרשה והאר"י הקדוש היה מגיע לשמוע את דבריו,
בפרשת ויצא הוא אמר את כל המאה רמאויות שלבן קושי הגלות אצל לבן
רימה את יעקב ,האר"י ישב והנהן בראשו כל הזמן ,באחד מה היתה הגלות הכי קשה של יעקב אצל לבן? ודאי היה
הרמאויות האר"י הקדוש פרץ בצחוק גדול ,אחרי הדרשה מאד קשה לו הרמאות עשרת מונים ,אבל זה לא היה
הוא אמר לאלשיך :דע לך שבכל שבוע כשאתה מדבר כל העיקר ,לבן ביקש לעקור את הכל ויעקב היה בגלות
צבא מעלה מגיע לשמוע ,והשבת הזו הגיע אורח כבוד רוחנית נוראית ,הגר"א אומר' :מעשה אבות סימן לבנים' כל
'לבן הרשע' ,על כל הרמאויות הוא ישב והנהן ואמר :נכון, מה שכלל ישראל עברו בגלות מצרים עבר יעקב אבינו
נכון ,ולכן נענעתי בראש ,אבל באחת הרמאויות שאמרת אצל לבן ,לכן בליל הסדר מתחילים עם 'ארמי אובד אבי' כי
י
ג רועיש • אציו תשרפ
חמש ,מי שבגיל צעיר לא עובד על המידות ובטוח שכל לבן תפס את הראש ואמר :אוי ,חבל שלא חשבתי גם על
העולם שייך לו ,כולם חייבים רק לו ,הוא ישאר מושחת בגיל זה ,...לכן פרצתי בצחוק.
תשעים וידרוש מכולם לשרת אותו ,אלא שבגיל צעיר הוא
מצליח להסתיר את ההשחתה שלו אבל בגיל מבוגר אין האם בעולם האמת הרשעים לא יודעים את האמת?
שליטה על התגובות והכל מתפרץ החוצה ,וכל אדם בטוח רבותי ,אנחנו צוחקים ,אבל כמה זמן עבר מחיי לבן עד
שכשהוא יהיה בן תשעים הוא יהיה הסבאל'ה המתוק של ימי האלשיך הקדוש? למעלה משלשת אלפים שנה ,וכתוב
הבית כנסת ,אבל זה חלומות באספמיה! לא משתנים בגיל שכשלבן חזר הביתה מהגלעד לא נשאר לו כלום ,הכל
תשעים ,הזמן להשתנות הוא עכשיו כשהאדם עדיין צעיר, נגנב ממנו ,הוא מתייסר כל כך הרבה שנים בגהינום ורואה
רבינו יונה באבות אומר 'אשר בנינו כנטיעים מגודלים לאיפה יעקב אבינו הגיע ,אבל הוא עדיין אוכל את הלב למה
בנעוריהם' כשהשתיל רך אפשר לשנות אותו ,אבל אם לא הוא לא גנב מיעקב אבינו עוד חמש עשרה שקל ,איך יתכן?
הם גדלים עקום ואי אפשר לשנות אותם. אבל זה גמרא מפורשת בהניזקין ,כשאונקלוס הגר העלה
את טיטוס הרשע ושאל אותו מי חשוב בעולם הנשמות?
לא משתנים בקבר וטיטוס עונה :כלל ישראל ,האם להתגייר? לא כדאי לך ,יש
רבותי ,אני יגלה לכם עוד דבר :לא משתנים לא בגיל שבעים להם מידי הרבה מצוות ,לך תתגרה בהם ותעשה לראש
ולא בגיל תשעים וודאי שלא בגיל מאה ,תדעו לכם :לא כמו שכתוב 'היו צריה לראש' כל המיצר לישראל נעשה
משתנים גם בקבר! נשארים עם אותם תאווות ,עם אותם ראש ,שאל אותו אונקלוס :מה הדין שלך בשמים? אמר לו:
מידות רעות ,עם אותה השחתה שהיה כאן בעולם הזה, במה שפסקתי על עצמי ,בכל יום שורפים אותי ומפזרים
ר' אלי' לופיאן סיפר שבצעירותו היה דיבוק שנכנס לגוף את האפר בים[ ,זה הצואה שטיטוס כתב שיעשו לו כדי
של אשה ,התחננו לפניו שהוא יצא אבל הוא אמר שבחוץ להינצל מעונשי שמים] ,הלך אונקלוס והעלה את בלעם
מחכים לו מלאכי חבלה ורק בגוף הזה יש לו מנוחה, באוב ,הוא שואל אותו :מהו לאידבוקי בהו? אמר ליה 'לא
ואחר כך הוא התחיל לנבל את פיו בצורה נוראה בדברים תדרוש שלומם וטובתם' ,דינא דההוא גברא במאי? אמר
שאזנים לא מסוגלות לשמוע ,שאלו אותו :אתה כל כך ליה בצואה רותחת ,נורא נוראות! טיטוס ובלעם נמצאים
מפחד מהמלאכי חבלה למה אתה מדבר ככה? והוא ענה: עמוק עמוק בגהינום ,בלעם נמצא כבר יותר מאלף שנים
אני כל כך דבוק בטומאה ואני לא יכול להתשחרר מזה, בעומק הגהינום ,איפה אתה ואיפה כלל ישראל? איך הם
רבותי :לא משתחררים מזה בקבר! נשארים עם כל התאוות נשארים אותם אנטישמים?
והמידות' ,קשורה בו ככלב' ,זה נקרא כף הקלע ,לא מטקות
ולא מסירות ,כתוב בקהלת 'מי יודע רוח בני האדם העולה מה זה כף הקלע?
היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ' אומר הביאור בזה הוא – כתוב שאחד העונשים הקשים בעולם
הרבינו יונה :לאדם יש נשמה וגוף ,הנשמה חצובה מתחת האמת זה 'כף הקלע' ,כשהייתי ילד חשבתי שכף הקלע זה
כסא הכבוד ומשתוקקת להידבק בקב"ה ,אבל הגוף חומרי שני מלאכים שחורים מלאי עיניים שעומדים בשני קצוות
ונמשך לתאוות ומידות רעות ,אדם שהרגיל את עצמו העולם עם שתי מטקות ולוקחים את הנשמה וזורקים אותה
לחומריות כשהנשמה נפרדת מהגוף מצד עצמה היא מסוף העולם ועד סופו ,אבל בספרים הקדושים כתוב שלא
משתוקקת לחזור ולהידבק באור העליון ,אבל הוא הרגיל זה כף הקלע ,ונקדים :הסבא שלי ר' שמחה שפירא גר
אותה לתאוות ולמידות רעות ,והנשמה שלו בתוך עצמה ברחוב יונה ,ובסוף ימיו הוא היה הולך להתפלל בהר צבי,
קרועה ומסוכסכת ונמשכת מלמעלה ללמטה ,זה כף הדרך היתה לוקחת לו יותר מחצי שעה אבל הוא הגיע
הקלע! וזה הגהינום הכי גדול ,אבל הצדיקים שמזככים את יום יום במסירות נפש ,וניגש אלי אדם ואמר לי :יש באותו
עצמם הנשמה שלהם עולה ישר למעלה ,אין מה שמעכב בית כנסת עוד יהודי מבוגר ,אבל כשסבא שלך מגיע כולם
אותם ומושך אותם לעולם הזה. מכרכרים סביבו ודואגים לו לכל מה שהוא צריך ,והוא
אומר לכל אחד יישר כח ,בכזה שמחה והכרת הטוב ,אבל
זה מה ששלמה המלך אומר 'כל אשר תמצא לעשות בכוחך
אותו יהודי מגיע ומחלק פקודות לכל הסביבה ,מעולם הוא
עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול אשר אתה הולך
לא אומר תודה לאף אחד שדואג לו ,אמרתי לאותו יהודי:
שמה' שם לא משתנים ,רק כאן בעולם אפשר להשתנות!
נראה לך שההבדל מתחיל בגיל תשעים? זה מתחיל בגיל
אי
ג רועיש • אציו תשרפ
ונראה לבאר כך -הגמרא בברכות סג :אומרת 'מאי היא להמשיך את הוויתור
ברכה שבירכו? אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות ושמונה ויזכור אלוקים את רחל – אומר רש"י :שזכר שמסרה
כלותיה שילדו ששה בכרס אחד' ולמרות שארון ה' היה סימנים לאחותה ,הפסוק הזה כתוב מיד אחרי הסיפור של
בביתו רק שלשה חדשים ובהכרח שהם התעברו עוד לפני הדודאים ,ושמעתי בזה ביאור נפלא :רחל לא רק מסרה
שהארון בא לביתו על סמך העתיד ,המהרש"ם מבארזן סימנים ,אחרי כמה שנים כשללאה כבר יש כמה בנים
שהיה מתמיד עצום ושלט בכל מכמני התורה ,כשהיו ולרחל אין ילדים ,ורחל מבקשת מלאה שתתן לה מדודאי
שואלים אותו שאלה היה נשען על הארון מהורהר ואומר: בנך ולאה אומרת לה 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם
מברכות אין ראיה ,משבת אין ראיה ,וכך היה עובר את כל מדודאי בני' ,רחל היתה צריכה להתפרץ ולומר :אני לוקחת
התורה כולה ובודק אם יש ראיה לנידון שבא לפניו ,והיה לך את יעקב? כל מה שאת נמצאת פה זה בגלל המסירות
פעם שהקוזקים הגיעו לאיזו עיירה והיה שם פחד גדול נפש שלי ,אבל רחל שתקה ,השתיקה הזאת יותר חשובה
והיהודים שם שלחו קויטל עם פדיון גדול לרב'ה שיתפלל מעצם מסירת הסימנים ,זוהי הגבורה הכי גדולה ,להישאר
עליהם ובאמת הקוזקים עזבו ,ואחר כך התברר שעוד לפני עם הויתור יותר קשה מעצם הויתור.
שהרב'ה התפלל הקוזקים כבר קיבלו את הפקודה שהם
צריכים לעזוב ובני העיירה תבעו בחזרה את הפדיון שהם הקדים רחל ללאה
שלחו ,והמהרש"ם אמר שלא צריך להחזיר ,והוא הביא אגב – כתוב שיעקב קרא 'לרחל וללאה' ורש"י מבאר למה
ראיה מהגמרא הזאת בברכות שהקב"ה שלח ברכה לעובד הוא הקדים את רחל ללאה ,יעויין בדבריו ,ויתכן לבאר
על סמך העתיד ,וכך גם כאן הקב"ה שלח את הפקודה בעוד אופן – ידועים דברי הרמב"ן שהאבות הקדושים
על סמך הברכה שיקבלו אחר כך ,אבל יש בזה מחלוקת הקפידו על כל מצוות התורה דוקא בארץ ישראל ,ולכן
-היפה עיניים שם בברכות מביא שבמדרש ובירושלמי יעקב אבינו נשא שתי אחיות בפדן ארם ,ובסוף אחרי מות
כתוב שהנס לא היה שילדו ששה בכרס אחד ,אלא שבכל מוסיף הרמב"ן שלכן בכניסתם לארץ מתה רחל כי היא
חודש ילדו כל אחת פעמיים וכך היה להם בששה חדשים היתהה שניה שנכנסה לבית ,לכן כשיעקב רוצה לעלות
ששה ילדים ,והוא תמה על דרש הגמרא הרי נתעברו קודם לארץ ישראל הוא קורא קודם לרחל כי ההקרבה שלה היא
שבא הארון והברכה לא באה בזכותו ,אבל בגמרא מבואר הרבה יותר גדולה ,וזה הסיבה שרחל קפצה לענות לפני
כמו המהרשד"ם. לאה.
ולכאורה מכאן יש מקור לדברי המהרשד"ם ,הרי הויפתח
את רחמה זה בגלל שהיא היתה שנואה ועכשיו היא עדיין האם שייך ברכה על שם העתיד?
לא שנואה ,ומכאן מוכח שהקב"ה שולח ברכה כבר עכשיו וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה גו' – הקדמונים
על שם העתיד ,אבל זה לא ראיה כל כך ,כי הרי הסיבה מביאים שני פירושים בשנואה ,פירוש אחד שהוא שנא
שהיא עתידה להיות שנואה היתה קיימת כבר עכשיו ,מיד אותה שנאה נקודתית על מה שבאותו לילה היא לא
כשהחליפו את רחל בלאה יש כבר סיבה שהיא תהיה גילתה שהיא לאה ,ופירוש שני שרק ביחס לרחל היא
שנואה ,ומכיון שהסיבה כבר היתה קיימת זה לא נחשב היתה שנואה ,ולפי שני הפירושים בזמן הנישואין היא לא
ברכה על שם העתיד ,אבל בציור של המהרש"ם ושל עובד היתה שנואה ,והרי כתוב שראובן היה ראשית אוני שהיא
אדום הגיתי לא היה שום סיבה לברכה לפני כן. התעברה מביאה ראשונה ,ומה הפשט 'וירא ה' כי שנואה
לאה ויפתח את רחמה'? כך הקשה ר' משה שלופוברסקי.
בי
ד רועיש • אציו תשרפ
פרשת ויצא • שיעור ד
עמדה ומסרה לה אותם סימנים • שכר על כל צער • בלעם גלגול של לבן •
למועקות מדברים בשפה אחרת • הבקשה שלימות ההודאה • עוד הארות וביאורים
(מס' שיעור )31093769
דעתו והיה בחור בן שלושים ושבע אמרת לי העלהו עולה 'ר'אשי 'ח'דשים 'ל'עמך
לפני ,ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו אלא אני ויהי בבוקר והנה היא לאה ויאמר ללבן מה זאת עשית לי
בעצמי כפתתי אותו ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני, הלא ברחל עבדתיך ולמה רימתני – אומר רש"י :אבל בלילה
פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא אלוקים יראה לו לא היתה לאה ,לפי שמסר יעקב סימנים לרחל וכשראתה
השה לעולה בני לא עיכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון ליבי רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי עמדה
על גבי המזבח ,ופשטתי את צוארי תחת הסכין ,ולא תזכור לי ומסרה לה אותם סימנים ,בנוסח התפילה במוסף של ראש
זאת ולא תרחם על בני ,פתח יעקב ואמר רבש"ע לא עשרים חודש ברכה אמצעית מתחילה במילים 'ראשי חדשים
שנה עמדתי בבית לבן ,וכשיצאתי מביתו פגע בי עשיו הרשע לעמך נתת' כתוב באריז"ל שזה ראשי תיבות רח"ל ,וכתבו
וביקש להרוג את בני ומסרתי את עצמי למיתה עליהם, המקובלים שמוסף של ראש חודש שייך לרחל אמנו ,ומה
ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה לאחר שגידלתים הקשר ביניהם? קידוש החודש הוא על פי הלבנה ורחל
כאפרוחים של תרנגולים ,וסבלתי עליהם צער גידול בנים נמשלה ללבנה ,בחלום של יוסף 'והנה השמש והירח ואחד
כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם ,ועתה לא תזכור לי עשר כוכבים משתחוים לי' והפיתרון של החלום היה מה
זאת ולא תרחם על בני ,פתח משה ואמר רבש"ע לא רועה שיעקב אמר לו 'הבא נבוא אני 'ואמך' ואחיך להשתחוות לך
נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ,ורצתי לפניהם כסוס ארצה' ולכן ראש חודש שהוא על פי הלבנה יש לו שייכות
במדבר ,וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יפלו מיוחדת עם רחל.
עצמותי ,ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם כו',
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע שורש הפגם של הלבנה
גלוי וידוע לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ,ועבד ואפשר לבאר בעוד אופן בסגנון יותר עמוק – רש"י מביא
בשבילי לאבא שבע שנים ,וכשהשלימו אותן שבע שנים בפרשת בראשית שהמאורות נבראו שוים ונתמעטה
והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל הלבנה על שקטרגה ואמרה אין שני מלכים משתמשים
אחותי ,והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה, בכתר אחד ,אמר לה הקב"ה מעטי את עצמך ,והשורש
והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני לבין אחותי כדי של החיסרון שלה זה המידה ש'אי אפשר לשני מלכים
שלא יכול אבי להחליפני ,ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי שישתמשו בכתר אחד' [וודאי שצריך להבין מה שייך אצל
את תאותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ,ולערב לבנה חיסרון במידות] ,והתיקון של פגימת הלבנה יהיה
חילפו אחותי לבעלי ומסרתי לאחותי כל הסימנים שמסרתי כשהמידה הרעה הזו תסתלק מהעולם ,ורחל אמנו היא
לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל ,ולא עוד אלא שנכנסתי התחילה לתקן את הפגם הזה של הלבנה ,היא הכניסה
תחת המיטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא צרתה לביתה.
שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול
אחותי ,וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה מה מחזיר את כלל ישראל מהגלות?
לחרפה ,ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה
במדרש איכה [פתיחתא אות כד] כתוב שמכל הזכויות של
שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ,ואתה מלך חי וקים רחמן
האבות והאמהות ,מה שיחזיר את כלל ישראל מהגלות
מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני
זה הזכות הזו של רחל שמסרה סימנים לאחותה ,ונלמד
ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם ,מיד נתגלגלו רחמיו
קטעים מתוך המדרש – אמר הקב"ה לירמיה לך וקרא
של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל
לאבות העולם מקבריהם שהם יודעים לבכות ,הלך ירמיה
למקומן ,הדא הוא דכתיב 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי
למערת המכפלה ואמר לאבות העולם עמדו שהגיע זמן
בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להינחם על בניה כי
שאתם מתבקשים לפני הקב"ה ,פתח אברהם לפני הקב"ה
איננו ,כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר
ואמר ריבונו של עולם למאה שנים נתת לי בן ,וכשעמד על
גי
ד רועיש • אציו תשרפ
וזה חסד עם החיים והמתים אני לא עושה חשבונות ,הוא לפעולתך נאום ה' ושבו בנים לגבולם ,ויש תקוה לאחריתך
סיכן והקריב את כל היחוס של הצאצאים שלו ,ומה הוא נאום ה' ושבו בנים לגבולם'.
הרויח? את היחוס הכי חשוב בכלל ישראל ,דוד המלך
ומלך המשיח ,ללמדך שכשהולכים ישר ומקריבים בשביל הכנסתי צרתי לביתי
הקב"ה בלי חשבונות ,את אותו הדבר שנדמה לנו שאנחנו כשלא הועילה הזכות של אברהם עקידת יצחק ועשרה
כך אמר מרן מפסידים נרויח אחר כך בכפל כפלים, נסיונות ,כל הטענות של משה רבינו ,שום דבר לא מועיל,
הגראי"ל 'נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי מוותר מפסיד'. מה כן עזר? הטענה של רחל 'הכנסתי צרתי לביתי' זה היה
על דרך זו מצאנו בישמעאל – כתוב בפרשת חיי שרה 'ויקברו נסיון נורא ואיום ,כתוב במדרש שבמשך כל השבע שנים
אותו יצחק וישמעאל בניו' אומר רש"י :מכאן שישמעאל יעקב אבינו היה שולח לרחל סבלונות דרך לבן והוא היה
עשה תשובה ,צריך להבין את גודל הנסיון של ישמעאל, מעביר את זה ללאה ,כך היא שתקה במשך כל השנים,
כל החיים הוא מתקוטט עם יצחק מי הממשיך של אברהם ולא רחוק לומר 'ראשי חדשים לעמך נתת' ראשי תיבות
אבינו ,וישמעאל היה מבוגר מיצחק בארבע עשרה שנים, 'רחל' המוסף של ראש חודש זה שעיר עיזים אחד לחטאת
הלויה של אברהם היתה רגע גורלי ומכריע במאבק הזה, לכפרה על מיעוט הלבנה ,התיקון הגדול על פגם הלבנה בא
אברהם אבינו היתה האישיות הנערצת ביותר בתבל, על ידי רחל ,התיקון לפגם של 'אין שני מלכים משתמשים
ובלויה שלו כל העולם מגיע ורוצה לראות מי הממשיך של בכתר אחד' זה ה'הכניסה צרתה לביתה' של רחל.
אברהם ,וכשישמעאל נתן ליצחק ללכת ראשון המאבק סיפר לי יהודי שהוא היה פעם אצל ר' אהרון לייב ודיברו
מוכרע וכולם יודעים שיצחק הוא הממשיך ,הוא הקריב את איתו על סוגי משפחות שאפשר להכניס לחיידר או לא,
כל הכבוד שלו ואת כל מלחמת החיים שלו בשביל יצחק וכידוע ר' אהרון לייב מאד כעס על כל הבעלי גאוה
אבינו ,ומה הוא הרויח מזה? 'ויקברו אותו יצחק וישמעאל שמתנגדים לכל מיני משפחות ,והוא התבטא ואמר:
בניו' מכאן שישמעאל עשה תשובה ,התשובה שלו נכנסה מבריאת העולם אנחנו סובלים ממידות רעות ,מימי קין
לתוך הספר תורה ונהיתה חלק מתורת ה' ,האם יש כבוד והבל כבר התחילו המריבות ,וזה כבר התחיל עם הלבנה...
יותר גדול מזה? נמצא שאותו דבר שלכאורה הוא הקריב
[הכבוד] את אותו דבר הוא הרויח לנצח נצחים בכפל לא מפסידים מלוותר!
כפלים. ויש עוד לימוד גדול שלומדים מהויתור של רחל -היא מסרה
את הסימנים ללאה ,אי אפשר לתאר את גודל ההקרבה
להישאר צמוד לאמת
שלה ,היא הקריבה את כל העתיד שלה להיות האמא של
סיפר ראש ישיבת קול תורה הגר' משה יהודה שלזינגר כלל ישראל ,כשהיא ויתרה לא היה בטוח שיעקב אבינו
שליט"א :קיבלת טלפון מיהודי בארצות הברית שרוצה ירצה לקחת שתי אחיות ,ולא בטוח שלבן יסכים לו את
לתרום מליוני דולרים לישיבת קול תורה בתנאי שהראש שתיהם ,וגם אם הוא יסכים מי יודע כמה ילדים יולדו לה
ישיבה יבטיח לו עולם הבא ,אמר לו ר' משה יהודה :עולם וכמה ללאה ,אבל היא לא עשתה את כל החשבונות האלו
הבא לא נמצא בכיס שלי ואני לא בעלים עליו ,אבל אני מה שעמד נגד עיניה זה הבזיון של אחותה ,ומה קרה בסוף?
יכול לומר לך מה שכתוב בחז"ל על מי שזוכה לתמוך 'ורחל עקרה ,ויזכור אלוקים את רחל' הוא זכר שמסרה
בתורה ,אבל אותו אדם לא הסתפק בהבטחות של חז"ל סימנים לאחותה ,הדבר עצמו שהיא הקריבה הויתור על
הוא רצה שיבטיחו לו אישית ,וכך כל יומיים הוא היה העתיד להיות האמא של כלל ישראל זה מה שגרם לה
מתקשר ומתחנן שיבטיחו לו עולם הבא ,אבל ר' משה להיות האמא של כלל ישראל ,ללמדינו שכשהולכים ישר
יהודה נשאר איתן בדעתו שהוא עצמו לא יכול להבטיח ומקריבים בשביל הקב"ה בלי חשבונות ,את אותו הדבר
כלום ,מה התברר בסוף? היה יהודי שנפטר ובצואה שלו שנדמה לנו שאנחנו מפסידים נרויח אחר כך בכפל כפלים.
הוא נתן מליוני דולרים לישיבת קול תורה ,אבל היורשים
החוקיים שלו היו חילונים שלטשו עיניים על הירושה ,הם כך גם מצאנו בבועז – הגואל לא רצה להתחתן עם רות,
שכרו עורך דין גדול שהוכיח שהצואה לא ניתנה בתום למה? 'פן אשחית נחלתי' מבאר הבריסקער רב :באותו דור
לב ,הוא טען שהרבנים מבטיחים עולם הבא לכל הנדיבים הפסק היה שמואבית מותרת ,אבל הוא חשש שבדורות
ולכן הם תורמים ,ואותו עורך דין הוא זה שניסה להתקשר הבאים בית דין יפסקו שמואבית גם פסולה והבנים שלו
לר' משה יהודה וניסה כל הזמן להוציא מר' משה יהודה יהיו אסורים לבוא בקהל ,הוא לא רצה לסכן את היחוס של
הבטחה לעולם הבא ,אבל הוא ניסה וניסה וניסה ור' משה הדורות שלו ,אבל בועז אומר :אם עכשיו ההלכה שמותר
די
ד רועיש • אציו תשרפ
עיקר שרייתה כידוע' זה הזכות הגדולה שרחל זכתה לה יהודה המשיך ללכת ישר בדרכו ,ובזכות זה ישיבת קול
על ידי מסירת הסימנים ,זה הכח הגדול של מידות טובות. תורה קיבלה את אותם מליוני דולרים ,וכל האגף החדש
שבו נבנתה הישיבה קטנה זה מאותה תרומה.
מידות זה המפתח להכל!
גם יהודה זכה ל'אתה יודוך אחיך' בזכות המידות ,בזכות יש לנו שולחן ערוך!
שהוא הודה במעשה תמר הוא זכה לזה ,זה לא היה נסיון מסופר שבעיירה של ר' משה פיינשטין ברוסיה התגורר
פשוט כלל וכלל ,מלאך כפה אותו על המעשה הזה והוא מוסר גדול שהלשין על יהודים רבים ,לפני מותו הוא קרא
היה צריך להודות שהוא זה שעשה את זה ,אבל כל מה לאנשי החברא קדישא והתחיל לבכות בדמעות שליש ,הוא
שהוא זכה היה מכח אותו ויתור ,אהרון הכהן זכה לחושן אמר שהוא מבין טוב טוב איזה גהינום מחכה לו וכדי לזכך
הנתון על הלב ,אורים ותומים שזה מעשה אלוקים כמו אותו כאן בעולם הוא מבקש שיקברו אותו קבורת חמור,
שכתוב ברמב"ן ,זה מה שהיה מונח על ליבו של אהרון ,אם החברא קדישא הלכו לשאול את ר' משה והוא אמר :לנו
היו שואלים אותנו :איזה לב קדוש וטהור צריכים בשביל יש שולחן ערוך! תקברו אותו כרגיל ,באותו לילה הגיעה
זה? היינו ודאי אומרים :מי שהתענה פד' תעניות וסיגף את המשטרה החשאית וקראו לכל ראשי הקהל והלכו איתם
עצמו כל ימי חייו ,אבל בחז"ל כתוב דברים אחרים ,בשכר לקבר ,הם פתחו ובדקו איך הוא קבור וסגרו בחזרה את
וראך ושמח בליבו הוא זכה לחושן הנתון על הלב ,הלב הקבר ,התברר שאותו רשע מרושע לא היה לו די בכל מה
הכי נקי קדוש וטהור זה לב עם מידות טובות ,ורחמנא שהוא עשה כל החיים ,הוא הלך ואמר לק.ג.ב .שהרבנים
ליצלן להיפך זה גם ככה ,ירבעם בן נבט ,דואג ,אחיתופל, רוצים לנקום בו על הנאמנות שלו לרוסיה ולקבור אותו
היו גאוני הדורות אבל אין להם חלק לעולם הבא כי הם בקבורת חמור ,אבל ר' משה שהלך ישר בדרך של השולחן
היו בעלי מידות רעות ,לא לחינם גדולי ישראל מדברים ערוך לא הפסיד מזה כלום.
וחוזרים ומדברים על מידות טובות ,מידות ,מידות ,מידות,
זה המפתח של הכל! מוותר שהרויח
התפרסם לא מזמן סיפור שבשכונת סנהדריה קרה ששני
על מידות אין תירוצים ילדים חגגו שבת בר מצוה באותה שבת ,כל אחד תיאם
צריך לדעת שעל מידות אין שום תירוצים! בשאר ענינים עם גבאי אחר ושניהם הכינו את אותה פרשה לקרוא
אדם יכול לומר אני לא למדתי בצעירותי אין לי כלים בתורה [כמדומה זה היה פרשת יתרו] ,הגיעה השבת
ללמוד ,עכשיו אני לא מרוכז ,קשה לי ללמוד ,כך גם ומתברר שיש כאן שני בחורים צעירים שהתאמצו מאד
בתפילה לא כל אחד יכול לכוין את נפשו ולהתרכז כל להכין את הקריאה ורק אחד מהם יכול לקרוא ,נעמד אחד
התפילה ,יש אנשים עם פיזור הנפש שבשבילם יותר קשה מהם ואמר :אני מוותר ,שנתיים אחר כך אמא שלו היתה
לכוין בתפילה ,אבל על מידות אין תירוצים! אמנם זה קשה מאושפזת במצב קשה בשערי צדק והוא היה צריך להיות
אבל לא צריך להיות בשביל זה מוכשר ,לא צריך בשביל זה שבת בשבת פרשת יתרו ,באותה שבת היה שם רשכבה"ג
להיות מתמיד ,לא צריך ללמוד מגיל צעיר ,עבודת המידות מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ,עשו לו מנין במחלקה וחיפשו
מוטלת על כולם בדיוק אותו דבר. בעל קורא שיודע לקרוא פרשת יתרו ,אותו בחור היה
שם ומיד אמר :אני יודע לקרוא ,הוא קרא ואחרי זה הרב
התכלית של כל צער וצער אלישיב שאל אותו :למה אתה נמצא פה? והוא סיפר על
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה – כתוב אמא שלו שנמצאת פה במצב קשה ,היה שם רופא מיוחד
בראשונים שודאי שלאה לא היתה שנואה ,אלא ביחס שהגיע לבדוק את הרב אלישיב והרב אלישיב ביקש ממנו
לאהבה של רחל היה ללאה הרגשה של שנואה ,ובגלל אותו שיבדוק גם את האמא של אותו בחור ,ומזה היה לה ישועה
צער רחל היתה צריכה לחכות ולראות איך שלאה יולדת גדולה ,זה עוד דוגמא שמויתור לא מפסידים ,מרויחים
שבע פעמים עד שהיא נפקדה ,לרחל נולדו רק שני בנים מזה אחר כך בכפל כפליים.
וללאה נולדו ששה בנים בזה אחר זה ,כתר כהונה וכתר
מלכות נמצאים אצל זרעה של לאה ,משה רבינו וכל שבט השראת השכינה בזמנינו
הכהונה בא מלאה ,אפשר ללמוד מזה מוסר השכל גדול בגר"א כתוב שמזמן החורבן השכינה שורה על הצדיקים,
– לפעמים אדם סובל והוא לא מבין מדוע ,בעיקר צעירים 'ואם אין הצדיקים בדור ואין השכינה מוצאת מקום לנוח היא
שלפעמים עוברים קשיים גדולים בישיבה ,הם מרגישים שורה על הצדיקים ישני עפר ועוד בדרך קבורת רחל ששם
וט
ד רועיש • אציו תשרפ
עומק הרשעות של בלעם שהם נדחקים הצידה בשולי החברה ,לפעמים הוא מרגיש
וזו היתה עומק הרשעות של בלעם – הרמב"ם בהלכות שבבית מתייחסים הרבה יותר יפה לאחים האחרים ,זה
שילוח הקן [שחיטה יג יז] כותב 'לא אסרה תורה אלא לצוד סבל גדול מאד ,אבל הקב"ה משלם על כל צער תשלומים
אותה והיא אינה יכולה לפרוח בשביל הבנים שהיא מרחפת משתלמים מאד ,וראינו הרבה הרבה שבצעירותם סבלו
עליהם שלא ילקחו' מה כתוב כאן ברמב"ם? לצוד עוף זה הרבה מכאלו ענינים ואחר כך הקב"ה שילם להם בכפל
דבר מאד קשה ,הציפור בורחת מכל איושה קלה ,אבל כפליים והם הקימו משפחות לתפארת ,על כל 'את דכא
כשהיא רובצת על הילדים שלה היא לא ממהרת לברוח ושפל רוח' הקב"ה משלם בהרחבה גדולה.
והרבה יותר קל לצוד אותה ,אומר הרמב"ם :אם אתה רוצה
סתם לצוד עוף מותר לך ,אבל לנצל את רחמי האם על לבן – בלעם – נבל
הבנים עד כדי מסירות נפש בשביל לתפוס את האם ולצוד כתוב בהפטרת פרשת בחוקתי 'קורא דגר ולא ילד עושה
אותה זה מעשה אכזריות ,וזה היה עומק הרשעות של עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל'
בלעם ,בלעם ידע טוב מאד מה היא זכות אבות ,ברית אבות, בספר מנחת יהודה של הגר' יהודה פתיה זצ"ל [שהיה
קל מוציאם ממצרים ,ואשא אתכם על כנפי נשרים ,קבלת מקובל גדול בירושלים] ,כותב שבפסוק הזה יש רמז
התורה ,ענני כבוד ,הוא ידע טוב מאד מה היא חיבתם של נפלא – כתוב במקובלים שלבן התגלגל בבלעם ,והגלגול
ישראל לפני הקב"ה ,והוא רואה שהקב"ה עושה כזה שינוי השלישי היה נבל הכרמלי שהיה כילי גדול וצר עין ,ולבן
בכל מערכות הטבע הרוחני שהוא לא כועס בכל הימים בהיפך אותיות זה נבל ,והכל מרומז בפסוק הזה ,קורא דגר
הכל מתוך רחמים עצומים על בניו ,ובלעם מנצל את רחמי ולא ילד מרמז על לבן שלקח את הגלעד וקרא לזה 'דגורא'
הקב"ה על כלל ישראל ומחטיא את כלל ישראל באותה כך כתוב בתרגום שגלעד זה דגורא ,והוא לקח גלעד שלא
השפעה של חסד שהקב"ה עשה להצלתם ,אין אכזריות הוא עשה אותו וקורא לו שם ,כמו הדגר שלוקח ביצים
יותר גדולה מזה כלפי ישראל וכלפי מעלה. שלא שלו ,וגם נרמז כאן שלפני כן לא היו לו בנים 'ולא
ילד' ,עושה עושר ולא במשפט זה העושק שלבן עשק את
הרשעות הזו התחילה כבר אצל לבן ,כתוב במדרש
יעקב ,הגלגול השני זה בבלעם בחצי ימיו יעזבנו ,הגמרא
שבמשך כל השבע שנים שיעקב עבד אצל לבן הוא שלח
בפרק חלק אומרת שבלעם לא הגיע לחצי ימיו ,שהוא היה
לרחל סבלונות על ידי לבן והוא היה מביא את זה ללאה
בן שלושים ושלש כשפנחס הרג אותו ,ובאחריתו יהיה נבל
ורחל שתקה ,ואיך לבן סמך על זה שרחל תשתוק ולא
זה הגלגול האחרון בנבל הכרמלי ,והוא מביא שהבן שלו
תתאם עם יעקב איזה סימן שהוא לא יוכל להחליף אותה
הוסיף עוד פרפרת – בלעם חי שלושים ושלש שנה ,ימיו זה
עם לאה? כי לבן הכיר את הצדקת שלו רחל שברגע האמת
גימטריא שישים ושש ,וחצי ימיו זה שלושים ושלש ,וליכא
היא תשתוק ותמסור את הסימנים ללאה ,הוא ניצל את
מידי דלא רמיזא באורייתא.
הצדקות שלה בשביל לפגוע בה.
וכשנתבונן נראה שהעומק של הרשעות של בלעם ולבן
עם מועקות מדברים אחרת היתה אותה הדבר – כתוב במפרשים [כמדומה בר' צדוק]
ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם – איך בלעם הצליח להחטיא את כלל ישראל בשיטים?
אין מתה אנוכי ,ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוקים עריות נקרא 'חסד' כך כתוב בפסוק 'ואיש אשר ישכב את
אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן – אומרים חז"ל הקדושים: אחותו גו' חסד הוא' ,כי עריות זה נטיה של חסד אלא שזה
אמר הקב"ה ליעקב וכי כך עונים את המעוקות? היא לצד הטומאה ,וכבר הזכרנו את הגמרא בברכות שהקב"ה
נמצאת בכזה צער וככה אתה עונה לה? חייך בניך עומדים עשה עם כלל ישראל חסד גדול שהוא לא כעס בכל אותם
לפני בנה ,יש כאן יסוד גדול מאד לחיים ,לא כתוב בחז"ל הימים ,והשינוי טבע הרוחני הזה שהקב"ה לא כעס זה
שהיתה טענה על יעקב אבינו על עצם מה שהוא ענה לה, חסד עצום שהקב"ה בא בתביעה מאות שנים אחר כך
אשה שבאה בטענות 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי' 'עמי זכר נא גו' למען דעת צדקות ה'' ומבארים הקדמונים
צריך לענות לה :מה את רוצה ממני? תלכי לבקש מהקב"ה, שהיות שהקב"ה עשה כזה חסד עצום עם כלל ישראל היו
הטענה על יעקב היתה על כך שעם מועקות צריך לדבר באותם ימים השפעות עצומות של חסד בין לצד הקדושה
בשפה אחרת ,וזה נוגע מאד מאד בחיים ,יש הרבה פעמים ובין לצד הטומאה ,ובלעם ידע שכשיש השפעה של חסד
שיש לאדם טענות צודקות לומר ,הוא באמת צודק במה בעולם מתגבר מאד יצרא דעריות והוא ניצל את ההשפעה
שהוא אומר ,אבל אם אתה מדבר עם מועקות תדע לך הזו בשביל להחטיא את כלל ישראל בשיטים.
זט
ד רועיש • אציו תשרפ
ונראה שגם הרמב"ן שכתב שקיימו דוקא בארץ ישראל שיש כללים אחרים איך מדברים איתם ,סיפרו לי על מורה
מבוסס על היסוד הזה ,שהרמב"ן עצמו מאריך כמה שבכל תחילת שנה הקפידה לא לשמוע כלום מהמורות של
פעמים שעיקר המעלה בעולמות העליונים בקיום המצוות השנים שעברו ,היא רצתה להגיע עם עין נקיה על כולם,
זה דוקא בארץ ישראל שמושגחת ישירות על ידי הקב"ה, הדבר היחיד שהיא רצתה לדעת זה מי מהבנות יתומה ,עם
והמצוות בשאר מקומות זה רק גדר של 'הציבי לך ציונים' יתומים צריך לדבר בצורה אחרת.
שלא ישתכחו המצוות בגלויות ,וודאי שציונים שהתורה
עצמה מצוה זה פועל הרבה בעולמות העליונים אבל סאיז דאך האלמנה!
עיקר התיקון שהמצוה פועלת זה דוקא בארץ ישראל ,ולכן סיפר לי ר' מיכל גוטפרב זצ"ל שהוא שמע מהגר' רפאל
האבות שפעלו בגלל התיקונים בעולמות העליונים קיימו בהגרי"ז שכשהם היו בווארשא התרכזו בבית אחת הרבה
את המצוות דוקא בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. נפשות ,והבריסקער רב היה בדירה שבאחד החדרים היתה
על פי זה נראה לבאר דרש נפלא בפסוקים ,רחל אימנו שם אשה אלמנה ,אותה אשה כל הזמן היתה צועקת על
ידעה רק את המהלך של הנפש החיים ,היא אמרה ליעקב כל מי שיוצא ועובר לידה ,ר' רפאל היה בחור צעיר והחליט
אבינו 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי' כל הסיבה שבגללה שחייבים לעשות לזה סוף ,הוא ניגש אליה בעדינות ואמר
היה מותר לקחת שתי אחיות זה כדי להוליד יב' שבטים, לה :אנחנו לא נמצאים בבית מלון ,יש מלחמה בעולם
אם אין לי בנים אין שום היתר' ,ומתה אנוכי' כי אם אין את וכולם נמצאים כאן צפופים ואין לאף אחד את התנאים
התיקונים חוזר העונש מיתה על נישואי שתי אחיות' ,ויחר שהוא רגיל אליהם ,הוא חזר לחדר שלהם והבריסקער רב
אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוקים אנוכי' אני יגלה לך גם עמד שם מזועזע ואמר לו :רפאל ,וואס איז מיט אייך? סאיז
את הטעם של הרמב"ן' ,התחת אלוקים אנוכי'? האם אנחנו דאך האלמנה! [רפאל ,מה איתך? הרי זו אלמנה] ,הוא אמר
נמצאים בארץ ישראל שמושגחת ישירות על ידי הקב"ה? שהמבט שאבא שלו הסתכל עליו היה כמו שמסתכלים על
אין לך מה לפחד. אדם שמתעסק עם פצצת אטום ,היא הרי אלמנה! מאז
היה לו כל ימי חייו פחד נורא מצער של אלמנות ,לשחק
עם מועקות זה לשחק באש!
ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חינם – בפגישה
הראשונה של יעקב עם רחל כשהיא אמרה לו שאביה דרש נפלא בטעמים שנשא יעקב שתי אחיות
רמאי ,הוא אמר לה :אם רמאי הוא אחיו אני ברמאות, הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי – יש קושיה מפורסמת
ואפשר לבאר על דרך החידוד שלבן ידע מאותה שיחה של הראשונים איך יעקב אבינו נשא שתי אחיות ,שתי
וכך הוא אומר ליעקב' :הכי אחי אתה'? האם נראה לך התשובות המפורסמות הם של הרמב"ן והנפש החיים,
שאתה יכול להתחרות איתי ברמאות? אני עוד יראה לך הרמב"ן אומר שהאבות הקדושים קיימו את התורה רק
ש'ועבדתני חינם' אתה עוד תעבוד אותי בחינם. בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ ,ובפרשת אחרי מות הרמב"ן
חוזר על היסוד הזה ומוסיף שלכן מיד בכניסתם לארץ
איך היה מותר לרחל לגלות ללאה את הסימנים של יעקב? רחל אימנו מתה ,הנפש החיים בשער א' מבאר שהם לא
יש קושיה עצומה :איך רחל מסרה את הסימנים ,אמנם היא קיימו את התורה הקדושה מחמת ציוויו של מקום ,אלא
עצמה החליטה להיות צדקת ,אבל איך היא יכולה להיות הם השיגו מדעתם הרחבה וברוח הקודש את טעמי ושרשי
צדקת על חשבון יעקב אבינו? ונקדים -כתוב שמשה המצוות ,ויש הבדל גדול בין קיום המצוות של קודם מתן
רבינו התחנן לפני הקב"ה 'שלח נא ביד תשלח' ולכאורה יש תורה לזה שלאחריו ,אחרי מתן תורה אם יוודע לאדם ברוח
כאן פלא :גם לפי דעתו של משה רבינו שלאהרן יהיה מזה הקודש שעל ידי ביטול המצוה הוא יפעל בשמים הרבה
חלישות הדעת ,האם הוא חשב שהקב"ה לא יודע מזה? יותר תיקונים מאשר על ידי קיום המצוה ,אסור לו בשום
ובכל אופן הקב"ה אמר לו' :שלח נא ביד תשלח' ,האם פנים ואופן לבטל את המצוה ,אין חכמה ואין עצה ואין
משה רבינו נהיה יותר פרומער מהקב"ה? ונראה שהביאור תבונה נגד ה' ,זה היה התביעה על חזקיהו המלך שהכניס
בזה הוא כך :אם הקב"ה היה אומר למשה רבינו שבדרך עצמו בכבשי דרחמנא ולא עסק בפריה ורביה ,אבל לפני
לגאול את כלל ישראל ממצרים יקטעו לו את שני הרגליים, מתן תורה אם יודעים שבמקרה המסויים הזה יהיה תיקון
ודאי שמשה רבינו יכול לעמוד ולבקש מהקב"ה שהגאולה יותר גדול על ידי העבירה אפשר לעשות אותה ,ולכן יעקב
תבוא בצורה אחרת ,זה לא נקרא שהוא יותר מחמיר אבינו שידע איזה בנין גדול אפשר לבנות על ידי רחל ולאה
מהקב"ה אלא יש לו מצוה לבקש שהגאולה לא תעשה היה מותר לו לשאת אותם למרות שהם שתי אחיות.
זי
ה רועיש • אציו תשרפ
שצריך להודות על זה ,היא קיבלה את מה שמגיע לכל בצורה כזו ,ובשביל משה רבינו שתהיה פגיעה באהרן זה
אחת מהם ,אבל כשהיא מקבלת את הרביעי מעכשיו יש בדיוק כמו לקטוע לו רגל ,ודאי שאם הקב"ה פסק שאני
אמא אחת שתקבל פחות משלשה' ,הפעם אודה את ה'' ילך מותר לי ללכת ,אבל מותר לי לבקש ולהתחנן שאני
עכשיו היא מבינה שגם השלשה הקודמים זה חסד ה' ולא נחזור לעניינינו – רחל לא יצטרך לעשות דבר כזה,
מגיע לכל אחד מהם. אימנו אמנם התחייבה ליעקב להתחתן איתו ,אבל לא היה
כלול בהתחייבות שלה שאחותה תתבזה ,בשבילה לגרום
שלימות ההודאה לאחותה להתבזות זה כמו לקטוע לעצמה את הרגל,
והפסוק ממשיך 'ותעמוד מלדת' וכתוב במפרשים שהטעם על דעת כן היא לא התחייבה ,ואם תאמר :זה מתיר לה
ש'ותעמוד מלדת' כי היא רק הודתה על העבר ולא ביקשה לא ללכת לחתונה ,אבל מה מתיר לה לשלוח את לאה?
על העתיד ,אבל אצל רחל כתוב 'ותקרא את שמו יוסף גו' התשובה :הרי אם היא לא מתחתנת איתו השידוך הכי טוב
יוסף ה' לי בן אחר' כשרק מודים על העבר בלי לבקש על בשבילו זה לאה ,ומכיון שהיא לא הולכת להתחתן איתו
העתיד חסר בשלימות של ההודאה ,כך אנחנו מוצאים בכזה מחיר ממילא היא דואגת ליעקב לשידוך הכי טוב
בהלל שאחרי כל ההודאה אומרים 'אנא ה' הושיעה נא שהוא יכול לקבל ,זה כבר היה מותר לה מדין זכין.
אנא ה' הצליחה נא' כי בהודאה על העבר בלי בקשה על
העתיד חסר בשלימות של ההודאה ,למה הדבר דומה: הפעם אודה את ה' על העבר
לאדם שמודה מאד למלך על כל מה שהוא עשה בשבילו, ותאמר הפעם אודה את ה' – אומר רש"י :שנטלתי יותר
והוא אומר לו :מעכשיו אני כבר לא צריך אותך ,חסר בכל מחלקי ,הם חשבו שכל אחת מהאמהות תוליד שלשה בנים,
ההודאה שלו ,כי הבקשה זה גם כן חלק מההודאה ,אתה וכשהיא ראתה שהיא הולידה את הרביעי היא הודתה לה',
מראה לקב"ה ש'כי לך לבד עינינו תלויות' ,זה הצורה של ובפשטות היא הודתה רק על יהודה ,יתכן לבאר ש'הפעם
ההודאה 'עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך ואל אודה את ה'' זה הודאה על כל השלשה האחרים ,ולמה? כי
תטשנו ה' אלוקינו לנצח' כי זוהי שלימות ההודאה. כשהיא קיבלה את השלשה הראשונים היא לא הרגישה
פרשת ויצא • שיעור ה
מלידת יששכר להצליח בתורה • יעקב 'הצדיק' בנקיות הממון •
'צניעות' היתה בה למסור סימניה • ש'דנה' לאה בעצמה • הקדים 'לשכנע' את רחל ולאה •
יגר סהדותא
(מס' שיעור )31094273
'הקב"ה סייעו' ולא בשאר שבטים ,כי שבט יששכר שהיו ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה
יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל כדי שהם אליה – אומר רש"י :והלא קל שבקלים אינו אומר כן,
יצליחו צריך סייעתא דשמיא מיוחדת ,כדי לזכות לתורה אלא להוליד תולדות אמר כן ,וזה מרומז במילה 'הב"ה'
מוכרחים עמל והשתדלות וגם כאן היה 'כי שכור שכרתיך בגימטריא יב' ,שהוא רצה להעמיד יב' שבטים.
בדודאי בני' שבט יששכר נולד על ידי השתדלות מיוחדת
ובלשון הזה אמרה רחל 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי'
של לאה ,אי אפשר לזכות לתורה בלי עמל והכנה ,הגמרא
הב"ה בגימטריא יב' ,כי בגמרא בסוטה מבואר שהיה צריך
במנחות [ז ].אומרת אבימי מסכתא איתעקרא ליה ואתא
לצאת מיוסף הצדיק יב' שבטים.
קמיה דר' חסדא לאדכורי גמרא ,ולישלח ליה וליתי לגביה
סבר הכי מסתייעא מילתא טפי ,ופירש"י משום יגעתי
עמל להשגת התורה
ומצאתי ,מה שהוא טרח לבוא לרב חסדא ולא קרא לו
לבוא אליו מועיל שיהיה יותר סייעתא דשמיא ,כי ביגעתי ותאמר לאה אל יעקב אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני
ומצאתי לא נכלל רק עצם היגיעה על התורה אלא כל וישכב עמה בלילה הוא – אומר רש"י :הקב"ה סייעו שיצא
משם יששכר ,רק בעיבור של יששכר מצאנו את הלשון
חי
ה רועיש • אציו תשרפ
יש שתי קבוצות שזכו שפרשה בתורה נכתבה על ידם, יגיעה בהכנה ובדרך ללמוד נכלל ביגעתי ומצאתי ,וגם כאן
בנות צלפחד והאנשים שהיו טמאים בזמן הקרבת הפסח, לאה יגעה וטרחה בשביל אותו לילה ולכן הקב"ה סייעו
ומה הקו המשותף ביניהם? בנות צלפחד אמרו 'למה יגרע ויצא משם יששכר.
שם אבינו' והאנשים שהיו טמאים אמרו 'למה נגרע לבלתי
הקריב את קרבן ה' במועדו' ברמב"ם כתוב שטמא ודרך כח השאיפה ברוחניות
רחוקה הוא לא אונס אלא מופקע מעיקר החיוב אבל הם ובתורה יש עוד תנאי ,כתוב 'וישמע אלוקים אל לאה'
השתוקקו לקיום המצוה למרות שהיו פטורים ,וכך גם בנות שהיתה מתאוה ומחזרת להעמיד שבטים ,לא כתוב שלאה
צלפחד השתוקקקו לנחלה בארץ ישראל ומכח השאיפה התפללה היא רק היתה מתאוה ומחזרת ,וכשלאדם יש כח
זכו שפרשה בתורה תכתב על שמם. ושאיפה לרוחניות יש לזה כח לא פחות מתפילה ממש,
מתאים לכתוב על זה 'וישמע אלוקים אל לאה' כמו שכתוב
מטבע הבריאה שהשואף לדבר ישיגו על תפילה ,בפרשת פקודי על הפסוק 'ויביאו את המשכן
ר' צדוק מביא שכתוב שישך מלך מצרים זה פרעה נכה אל משה' כתוב במדרש [מובא בקיצור ברש"י שם] ולמה
ולמה נקרא שמו שישך שחשק את כסא שלמה ,ובאמת לא היו יכולין להעמידו ,אלא שהיה משה מצר על שלא
כשגרמו עוונות והוצרך כסא שלמה לגלות גלה אליו נשתתף הוא עמהן במלאכת המשכן ,כיצד :הנדבה ניתנה
והוא ניסה לעלות עליו והאריה הכה אותו ונעשה נכה עד על ידי ישראל והמלאכה נעשית על ידי בצלאל ואהליאב
סוף ימיו ,אומר ר' צדוק שלא רק ברוחניות אלא יש כח וחכמי לב ,ולפי שהיה משה מצר העלים הקב"ה מהם ולא
בבריאה שכשאדם מתאוה למשהו וחושק בו בסוף זה יגיע היו יכולין להעמידו כו' ,עד שאמר לו הקב"ה למשה לפי
אליו ,והקב"ה ברא את הכח הזה בשביל רוחניות שכשאדם שהיית מצר שלא היה לך עשיה ולא חלק במלאכת המשכן
ישתוקק לרוחניות זה יגרום לכך שזה יגיע אליו ,ולכן שישך לפיכך לא יכלו אותן חכמים להעמידו בשבילך ,כדי שידעו
שחשק בכסא שלמה זכה בסוף שזה יגיע אליו. כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם,
ואיני כותב לו הקמה אלא על ידיך שנאמר ויקם משה את
ומביא את הגמרא בתמורה דטז .על עתניאל בן קנז שנקרא
המשכן ,גם כאן רואים את הכח של שאיפה לרוחניות ,לא
שמו עתניאל שענאו קל ,תקשיבו טוב לכל הרשימה שהוא
מוזכר שמשה רבינו התפלל וביקש להיות חלק בהקמה
ביקש מהרבש"ע – אם ברך תברכני בתורה ,והרבית את
הוא רק היה מצר ,למשה היה צער ותשוקה לרוחניות למה
גבולי בתלמידים ,והיתה ידך עמדי שלא ישתכח תלמודי
לכולם יש חלק ולי אין ,והקב"ה ראה את הצער שלו ואמר לו
מליבי ,ועשית מרעה שיזדמנו לי רעים כמותי ,לבלתי עצבי
הכל יעמוד רק בזכותך ,כי שאיפה לרוחניות יכולה להועיל
שלא יעכבני יצר הרע מלשנות ,ועל כל הרשימה הזאת
לפעמים יותר מתפילות ,אגב – מדברי המדרש רואים מה
הוא אומר לקב"ה 'אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני
זה נקרא 'אוהב כסף לא ישבע כסף' משה רבינו מצר שלא
הולך בנסיסי לשאול' וכתוב "מיד" ויבא אלוקים את אשר
זכה להקים את המשכן למרות שכל המשכן זה בזכותו,
שאל ,בגלל שהוא הרגיש על כל אחד מהדברים האלו
הרי המשכן היה תיקון לחטא העגל וכל הכפרה של חטא
שהוא חייב אותם ואם לא טוב מותו מחייו ,כשאדם מרגיש
העגל באה על ידי משה רבינו פעמיים הוא עלה לשמים
ככה אז 'מיד' הקב"ה עונה לתשוקה שלו.
ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה
ולא כל אחד בעל כשרון ומצליח ללמוד ולזכור ,אבל אפשר ועל ידי ההתנפלות שלו הקב"ה סלח לכלל ישראל והשרה
לעמוד ליד הארון ספרים ולראות :בבלי ,ירושלמי ,ספרא, שכינתו ביניהם ,ובכל אופן הוא מצר שאין לו חלק בהקמת
ספרי ,זוהר ,מדרשים ,רמב"ם ,טור ,שולחן ערוך וכו' וכו' ,ומי המשכן ,תארו לעצמכם ראש ישיבה שמכתת את רגליו
שיעמוד וישתוקק מתי אני יזכה לדעת את כל זה ,אם יהיה בכל העולם בשביל לאסוף כסף לבנות בנין לישיבה ,והוא
איכפת לנו שאנחנו לא יודעים הכל זה עצמו סיבה שתהיה מגיע ורואה את הפועלים הערבים עומדים על הפיגומים
סייעתא דשמיא להצליח ,וככל שהאדם יותר משתוקק כך ורואים אותו מצטער ,שואלים אותו למה אתה מצטער?
הקב"ה שולח יותר כוחות. והוא עונה אני מקנא בפועלים האלו אני רוצה גם חלק
בבנין ...הרי כל מה שהבנין עומד זה בזכותך מה אתה
מה היתה ההשתוקקות של ר' אהרון לייב ור' חיים? מצטער? אבל משה רבינו הוא אוהב כסף למרות שכל
קופת העיר עשו פעם נסיעה לוילנא ופירסמו את המשכן זה בזכותו הוא עדיין צמא שיהיה לו חלק בהקמתו,
הקוויטלאך שר' אהרן לייב זצ"ל ולהבדיל בין חיים לחיים ר' הוא רוצה להיות גם שותף בבנין.
טי
ה רועיש • אציו תשרפ
גדולים מעשי חייא' והגמרא מפליגה בשבחו של ר' חייא חיים שליט"א כתבו וביקשו שיתפללו עליהם ,ר' אהרן לייב
וכמה מעשיו גדולים בשמים ,וידוע שהמפרשים מתקשים: כשהיה בן מאה שנה ביקש שהקב"ה יזכה אותו לזכות את
האם זה לא ביטול תורה? הרי בזמן של הזריעה והצידה הרבים ,אחרי חיים שלמים של זיכוי הרבים כשהוא כבר
ר' חייא יכול לשבת וללמוד וללמד ,למה הוא משקיע כל נמצא באפיסת כוחות מה שהוא משתוקק זה לזכות את
כך הרבה בכל העבודות האלו? ומבארים בזה שבתורה הרבים ,ור' חיים בגיל תשעים ביקש שהקב"ה יזכה אותו
ככל שהתורה מתחילה יותר בקדושה ובנקיות כך יש בזה לדעת את כל התורה כולה ,אחרי תשעים שנה שכל רז לא
יותר סייעתא דשמיא ,אם בכותנה שעושים ממנה את אניס ליה מה הוא כבר יכול לדעת שהוא עדיין לא יודע
הרשתות שבאותם רשתות צדים את הצבאים ומהצבאים אבל הוא צמא לרוחניות הוא צמא לדעת עוד תורה ,וכשיש
האלו עושים מגילות שכותבים עליהם חומש ומשניות ,אם כאלו שאיפות לא פלא שהם זכו למה שזכו.
בכותנה הזו היה חשש רחוק של גזל זה היה משפיע על
התורה שהם היו לומדים ,כדי שהתורה תצליח מוכרחים לעשות כרצון איש ואיש – זה ה' 'קיוינו' לו
שכל היסודות יהיו נקיים נקיים נקיים ,ככה בונים תורה, הגר"א על הפסוק במגילת אסתר 'לעשות כרצון איש ואיש'
מקובל מהגר"א שבית כנסת שיהיה בנוי בלי שום חשש אומר שעל דרך רמז מבואר כאן שההשגה בעולם האמת
ואבק גזל כל מי שהיה מתפלל שם היה זוכה לנקיות תהיה לפי השאיפה שהיה כאן בעולם ,וזה הפירוש כרצון
המחשבה ולטהרת הלב. איש ואיש כפי מה שהאדם השתוקק והתאוה כאן בעולם
לא רחוק לומר שזה מה שהתורה מלמדת אותנו כאן, כך יגלו לו שם והוא ישיג את ה' וידע את תורתו ,עתיד
ראובן לא לקח חיטים ושעורים שיש בהם חשש רחוק הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן
של גזל ,היות והדודאים האלו הם הביאו את הלידה של וכל אחד ואחד מראה באצבעו זה ה' קיוינו לו וכו' ,כפי
יששכר ששבטו הם העמלי תורה יודעי בינה לעיתים, הקיונו לו כך נזכה לראות באצבע ,זה הכח של שאיפה
מוכרח להיות שהשורש של הלידה שזה הדודאים יהיה נקי לרוחניות שאנחנו לומדים ממשה רבינו שעל ידי שהתאוה
בתכלית הנקיות. להיות שותף בהקמת המשכן זכה שכל המשכן עמד רק
על ידו.
נקיות בקירוב רחוקים ואיך באה שאיפה לרוחניות? על ידי שלומדים מוסר ורואים
סיפר לי ר' ברוך גוטפרב שהיה שותף לעבודת הקודש של מה נדרש מאיתנו ,ועל ידי שחיים בתוך חברה עם מושגים
ר' נח וינברג זצ"ל שהקים את ישיבת אש התורה ובמשך רוחניים גבוהים ,אותם אלו שגדלו ליד החזון לא היו יכולים
למעלה מארבעים שנה זכה לקרב אלפים ורבבות תחת להיות אחר כך מסתפקים במועט ,זה נותן שאיפה עצומה
כנפי השכינה ,כל מי שמתעסק בתחום הזה יודע שהרבה לעמל התורה ,לשקידת התורה ,לדביקות בתורה.
פעמים המחסור בכסף מונע הרבה מהפעילות ,יש
הרבה יהודים עם צימאון גדול ליהדות ורק בגלל מחסור השרשים של תורה חייבים להיות נקיים!
בתקציבים אי אפשר להגיע אליהם ,היה פעם יהודי גביר וילך ראובן בימי קציר חיטים – אומר רש"י :להגיד שבחן של
אדיר שרצה לתרום לר' נח סכום עתק של עשרות מליוני שבטים ,שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים
דולרים ,אבל אותו יהודי היה נשוי לגויה ,הנסיון והפיתוי ושעורים אלא דבר הפקר שאין אדם מקפיד בו ,הדודאים
של ר' נח היו עצומים אבל הוא אמר לו :כל זמן שאתה האלו גרמו ללידת יששכר ,והתורה באה ללמדינו את
נשוי לגויה אני לא לוקח ממך אגורה! ור' ברוך גוטפרב לא היסוד הגדול שלמדנו ממעשי ר' חייא ,הגמרא בהפועלים
הבין אותו ,הוא אמר לו הרי אפשר לקרב עם הסכום הזה מביאה שעל ידי ר' חייא לא נשתכחה תורה מישראל,
עשרות יהודים הם וצאצאיהם לדורי דורות ,איך אפשר מה הוא עשה? הוא היה זורע כותנה ומזה אורג רשתות
להפקיר אותם ככה? הרי זה ממש 'לא תעמוד על דם רעך'? ומכמורות וצד צבאים ,הוא היה שוחט את הצבאים את
הוא הזמין את ר' נח לדין תורה אצל ר' אהרון לייב בסוגיא הבשר מחלק לעניים ומהעור הוא היה עושה קלף וכותב
החמורה הזו ,ור' אהרון לייב אמר :אמנם אי אפשר לאסור על זה ספרי תורה ומשניות ,הוא היה הולך מעיר לעיר
לקחת את הכסף מכזה יהודי ,אבל אם ר' נח נמצא בדרגה ומלמד לחמשה תינוקות את 'חמשה חומשי תורה' לששה
כזו שהוא לא רוצה לקחת ממנו את הכסף אי אפשר לחייב תינוקות את 'ששה סדרי משנה' וכל אחד מהם היה מלמד
אותו לקחת ,לפי הדרגה שלו הוא צודק שיש מקום להנהגה את חבריו את החומש או הסדר שהוא היה יודע ,כך הוא
שלו לא לקחת. גרם שלא תשתכח תורה מישראל ,והיינו דאמר רבי 'כמה
כ
ה רועיש • אציו תשרפ
אדם מוכן להוציא אלפי שקלים בשביל אתרוגים ,בשביל הנאמנות של יעקב
מצות ,בשביל תפילין ומזוזות ,וכך על כל הידורי מצוות, וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו – יעקב
אבל המבחן הגדול הוא כשמגיעים לנסיונות בממונות, כבר מתכנן לברוח מהבית של לבן ,יש לו ציווי מהקב"ה
וכאן החכמה היא לא להיכנס לספק ספיקא של גזל ,הייתי לחזור לארץ ישראל ,לבן הרמאי החליף את משכורתו
פעם צריך להצהיר בקופת חולים על רמת ההכנסות שלי ורימה אותו עשרת מונים ,אבל כל זמן שהוא עדיין נשאר
בשביל לקבל הנחה ,ואחר כך ראיתי שיש לי עוד הכנסה כאן הוא נמצא יחד עם הצאן' ,השדה אל צאנו' ,זוהי מידת
ועם אני מצהיר על זה אני צריך לשלם למפרע כמה מאות האמת של יעקב ,כזו התמסרות לשמירת הצאן של לבן
שקלים על כמה חדשים ,וברוך ה' עמדתי בנסיון ודיווחתי שרימה אותו כל כך הרבה פעמים.
על אותה הכנסה ,אבל תאמינו לי הרבה יותר קל לשלם
עוד אלף שקל על תפילין מאשר להוציא מאה שקל בשביל איזו זכות שוה לעקידת יצחק ולחסד של אברהם?
ישרות בממונות.
בפרשת נשא כתוב 'פר אחד בן בקר איל אחד כבש אחד גו''
אומר רש"י :פר אחד בן בקר כנגד אברהם שנאמר בו ויקח בן
למי הרמב"ם קורא צדיק?
בקר רך וטוב ,איל אחד כנגד יצחק שנאמר ויקח את האיל,
הרמב"ם בהלכות שכירות פועלים כשהוא מביא את כבש אחד כנגד יעקב שנאמר והכשבים הפריד יעקב.
הגמרא שלומדת מיעקב אבינו עד היכן חובת שכירות
פועלים ,לשון הרמב"ם שלומדים את זה 'מיעקב הצדיק' פר אחד כנגד אברהם -אברהם היה עמוד החסד ,ביום
אצלינו צדיק זה מי שטובל ש"י טבילות ,מתענה פד' השלישי למילה אחרי ניתוח בלי הרדמה ,הקב"ה מוציא
תעניות ,מתפלל שמונה עשרה באריכות ,אבל ברמב"ם חמה מנרתיקה ושרר שרב כבד ,והוא בן תשעים ותשע ורץ
כתוב צדיק על יעקב אבינו ,על הנקיות שלו בממונות עם בחום הזה 'ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב' לקח
לבן הרמאי ,השאלה השניה ששואלים את האדם בבית שלשה עגלים כדי שלכל אחד מהם יהיה לשון בחרדל ,זה
דין של מעלה היא 'נשאת ונתת באמונה' רואים מכאן כמה המסירות נפש של אברהם בשביל גמילות חסדים ,איל
זה דבר יסודי וחשוב. אחד כנגד יצחק -הזכות הגדולה של העקידה ,הוא פשט
את צווארו להישחט בשביל הקב"ה ,אבל כבש אחד כנגד
בבני ברק יש יהודי תלמיד חכם עמל בתורה שעוד זכה יעקב מה הזכות הגדולה באת הכשבים הפריד יעקב?
לשמש את החזון איש הגר' יידל בויאר שליט"א -הוא נסע
פעם במונית והיה חסר לו כמה שקלים ,והוא אמר לנהג תתן אמת ליעקב
שיחכה למטה והוא יעלה הביתה להביא כסף ,ולמעלה
תתן אמת ליעקב ,יעקב היה איש אמת ,ובאת הכשבים
חיכה לו מישהו ששאל אותו שאלה בלימוד והוא שקע
הפריד יעקב כתוב את הנאמנות שיעקב אבינו נהג בצאן
בלימוד ושכח שהנהג מחכה לו למטה ,אחרי עשרים דקות
לבן ,בעיניים שלנו אנחנו חושבים מה כבר המעלה באת
הוא נזכר וירד למטה ורואה שהנהג כבר לא נמצא ,מה
הכשבים הפריד יעקב לעומת החסד של אברהם אבינו?
עושים?? הוא לקח ספר טלפונים שרשום שם את כל המאה
לעומת המסירות נפש של העקידה? אבל אנחנו לא
עשרים תחנות מוניות שיש בגוש דן וכתב מכתבים לכל
מבינים את מעלת מידת האמת של יעקב ,אם מי הוא היה
התחנות מוניות וסיפר את מה שקרה לו ,וביקש רחמים
נאמן כל כך? עם לבן הרמאי' ,ואביכן התל בי והחליף את
תאתרו בשבילי את הנהג ואני ישלם לו גם את הנסיעה וגם
משכורתי עשרת מונים' הוא רימה אותו ברחל ולאה ,ואחר
את הזמן שהוא חיכה ,כך צריך לנהוג בעניני ממונות! וזה
כך הוא המשיך לרמות אותו כל הזמן ,ואף על פי כן יעקב
הרבה יותר זול מאשר לרדת בגלגול...
לא הורה לעצמו שום הוראת היתר ,הוא מעיד על עצמו
מורי ורבי רשכבה"ג הגרי"ש אלישיב זצ"ל היה דיין בבית 'הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני'
דין הגדול ,והוא קיבל טלפון חינם על חשבון המדינה ,ולפי יעקב אבינו שארבע עשרה שנה לא ישן על מיטה בשביל
החוק היה מותר לו להשתמש בזה גם לצרכי הבית ,אבל לעסוק בתורה ,המתמיד הגדול הזה צריך לא לישון בלילה
הוא אחז שזה לא ישר להשתמש בזה לצרכים אישיים ,והיה בשביל להתנהג במידת האמת עם לבן שמרמה אותו כל
לו קופה בבית שכל מי שהיה משתמש בטלפון לצרכים הזמן ,זה המעלה הגדולה של האמת של יעקב ,וזה עומד
האישיים שלו היה משלם כמה שעולה השיחה והיה מחזיר באותה שורה עם הבקר של אברהם ועם האיל של יצחק.
את הכסף למדינה.
אכ
ה רועיש • אציו תשרפ
הדבר שמסר לה סימנים' ,אבל בפשטות הטעם שהיא אופי צנוע!
מסרה את הסימנים היה כדי שלא תיכלם אחותה ,ומה הגמרא במגילה דף יג' אומרת :בשכר צניעות שהיתה
הביאור בזה? הנסיון של רחל היה עצום ,שבע שנים היא בה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ,ובשכר צניעות שהיה
מחכה לבנות בית עם יעקב אבינו ,היא רוצה להיות אמא בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר ,מאי צניעות היתה ברחל
של כלל ישראל ,ואת כל זה היא מפסידה עכשיו בשביל שמסרה סימנים לאחותה ,ומה צניעות שהיתה בשאול
אחותה ,כדי להצליח לעשות כזה מעשה הקרבה עצום לא דכתיב את דבר המלוכה לא הגיד אשר אמר שמואל,
מספיק להיות מושלם בבין אדם לחבירו ,חייבים שתהיה ומה צניעות שהיתה באסתר 'אין אסתר מגדת מולדתה
צניעות בנפש ,כשאדם מרגיש שכל מה שיש לו מגיע לו, ואת עמה' ,רואים מכאן יסוד גדול ,אנחנו רגילים לחשוב
זה שייך לי ,הוא לא יהיה מסוגל לוותר ,אבל אדם בתכונה שעיקר הצניעות זה בלבוש החיצוני ,וודאי שזה חלק גדול
שלו הוא צנוע כל מה שיש לו הוא לא מרגיש שזה שייך מהצניעות אבל זה רק ביטוי מעשי לתכונה של הצניעות,
המהות של צניעות זה אופי צנוע ,שלשת הצנועים
לו ,הוא מרגיש ששום דבר לא שלו הכל חסד של הקב"ה
שמוזכרים כאן בגמרא לא כתוב שהם היו מתלבשים צנוע
עליו ,רק אדם כזה מסוגל לוותר ,ואם אנחנו רואים שרחל
אלא היתה להם תכונה של צניעות ,וכמה חבל שבדורות
הצליחה לוותר על מה שהגיע לה להיות אמא של כלל
שלנו משקיעים כל כך הרבה במודעות ופרסומות על
ישראל בהכרח שהיה לה את התכונה של צניעות ,היא לא האורך והעובי של הגרביים והחצאיות ,וודאי שזה מאד
הרגישה ששום דבר שייך לה. חשוב אבל הם הניחו את העיקר ותפסו את הטפל ,צריך
הדיברה האחרונה בעשרת הדיברות היא 'לא תחמוד' להשקיע הרבה יותר בחינוך לאופי של צניעות ,כשיהיו
ואנחנו חושבים שזה העבירה הכי קלה מכל מה שמוזכר מחונכים לאופי צנוע לא יהיה צריך להשקיע כל כך הרבה
אנרגיה בצניעות של הלבוש ,וכשמשקיעים כל כך הרבה
קודם לא תרצח לא תנאף וכו' ,אומר הגר"א לא תחמוד
בחיצוניות בלי להשקיע ולשנות את האופי כשהן עוזבות
זה הדיברה האחרונה שכוללת את כל הדיברות ,כשאדם
את הסמינר ואין להם מסגרת הכל מתפרץ החוצה ,ועלינו
חומד את מה שיש לשני אין לו אמונה וביטחון ,כל מי
מוטל איש איש בביתו לחנך לאופי צנוע.
שיתעמק בכוחות הנפש יראה שזה ככה ,ואמונה וביטחון
זה השורש של הכל ,בא חבקוק והעמידן על אחת 'וצדיק מסופר שאחד מיקירי ירושלים ראה מודעות ברחוב על
באמונתו יחיה' ,ולכן בבית ראשון למרות שיה עבודה זרה עניני צניעות ,במודעות ירדו לפרטים ולפרטי פרטים ,והוא
גילוי עריות ושפיכות דמים היה להם אמונה וביטחון ,וזה אמר :אם צריך לכתוב כאלו דברים על מודעות ברחוב
לשון הגר"א 'כל העבירות והחטאים באים מחמדה כמו סימן שהעסק אבוד.
שאמרו כי לא תחמוד כולל כל הדיברות וכל התורה ,וההפך אל החזון איש נכנס בחור והתלונן שבחורים בישיבה לא
מזה שהוא מידת ההסתפקות הוא יסוד של כל התורה והוא תמיד מסתובבים בצורה כי צנועה שיש ,הוא רצה שהחזון
אמונה שלימה שלא לדאוג דאגת מחר ,ומי שליבו טוב איש יגיד לו בדיוק באיזה צורה צריך ומותר להסתובב
במידת הביטחון אף על פי שעובר עבירות חמורות הוא יותר בפנימיה והוא יכתוב את זה בפתק ויתלה בישיבה ,אמר
טוב ממי שמחוסר ביטחון שעל ידי זה בא לידי קנאה ושנאה לו החזון איש :מדרכי הצניעות שעל עניני צניעות מדברים
אף על פי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים ,ובהמשך הוא בצניעות ,והדור שלנו קצת שכח את הכלל הזה ,לא על כל
כותב שזה מגלה על כל התורה ומצוות שלו 'שכל זה אינו דבר צריך לתלות מודעות בראש כל חוצות.
אלא לעשות לו שם' הכל בשביל קרירה והמעמד החברתי, מפורסם בשם הגר"א שאצל האיש המצוה הכי חשובה זה
ורק מי שחי שהכל מהקב"ה יכול להגיע למדריגות גבוהות תורה ואצל האשה זה צניעות ,והוא לא התכוין רק לצניעות
בבין אדם לחבירו. בלבוש ,צניעות באופי זה העיקר בצניעות' ,כל כבודה בת
מלך פנימה' לא לרצות ולנסות להתבלט בשום מקום.
דוד המלך אחרי שהקב"ה מבטיח לו את המלוכה לו ולזרעו
הוא אומר 'מי אנוכי ה' אלוקים ומי ביתי כי הביאותני עד
איך אפשר לוותר?
הלום ,ותקטן עוד זאת בעיניך ה' אלוקים גו'' שום דבר לא
מגיע לי ,הכל בגלל שהקב"ה רצה ,כזו התבטלות וענוה ורואים מכאן עוד יסוד – אצל שאול ואסתר הצניעות היתה
מוחלטת :כל מה שיש לי הכל זה חסד ה' ,שום דבר לא שהם לא סיפרו ,אבל מה הצניעות של רחל? 'שלא מסרה
מגיע לי ,רק עם כזו ענוה וצניעות אפשר אחר כך לוותר סימנים לאחותה' מה זה קשור לצניעות? לכאורה זה רק
על הכל. ענין של מידות טובות ,הקרבה עצומה ,ויתור מופלג ,מה
זה שייך לצניעות? ורש"י במגילה כותב 'שלא התפרסם
בכ
ה רועיש • אציו תשרפ
והמטרה של המצריים מלבד העינוי הפיזי היתה גם לשבור למדו לשונם דבר שקר
את רוחם ולכן העבידו את האנשים בעבודת אנשים ,וידוע ויקח יעקב אבן וירימה מצבה ,ויאמר יעקב לאחיו לקטו
שגם הנאצים ימ"ש בכל המחנות פעלו גם לשבור את אבנים גו' ,ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה
רוחם ולא רק את נפשם. אשר יריתי ביני ובינך – כזה שקרן עצום ,תוך כדי דיבור
וראש הישיבה הגרי"ג שליט"א מדבר תמיד על כך שצריך כשיעקב בונה את הגל לבן אומר 'אשר יריתי' ,איך יכול
ללמוד לפי טבעו ,כי הלומד שלא לפי טבעו תשבר רוחו, להיות כזה שקרן? איך הוא מעיז לשקר קבל עם ועדה?
והחובת הלבבות בשער הבטחון כתב שמעלת הבוטח היא אומר הסטייפלער זצ"ל :חוץ ממה שלבן היה רשע הוא גם
שיעבוד רק במה שהוא לפני טבעו ,אבל מי שאינו בוטח היה במצב של 'לימדו לשונם דבר שקר' הוא לא היה יכול
סבור שירויח עם יעבוד בדברים שלא לפי טבעו ומאבד להשתחרר מהשקר ,לא היה לו דרך להצליח לא לשקר.
מנוחת נפשו.
להרגיש את הזולת
בשביל לחוש את הזולת לא מספיק עיניים צריך בעיקר לב ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה – רש"י מביא שלאה
וזהו נתן עיניו ולבו להיות מצר בצרתם ,משה רבינו גדל דנה דין בעצמה ,אם זה יהיה בן רחל אחותי תשאר רק
כנסיך בביתו של פרעה ,ויצא וראה אותם סובלים ,אך לא עם שבט אחד פחות מהשפחות ,והיא התפללה עליה והיא
ראה רק את עבודת אנשים על הנשים שלזה מספיק עינים, נהפכה לבת ,וצריך להבין אם כך למה היא נקראת 'דינה'
אבל הוא נתן גם את ליבו שבשביל לראות את הסבל הנפשי על שם הדין? לכאורה היה יותר מתאים לקרוא לה 'ויתרה'
צריך להיות לב של משה רבינו ,לחוש מה השני מרגיש על שם הויתור? שמעתי בזה דבר נפלא – הויתור כאן זה
ולהיכנס לרגשותיו ,ולזה לא מספיק עין צריך גם לב. לא המעלה הגדולה ,ללאה כבר היו ששה בנים ולרחל
יש רק בן אחד ,כל מה שלאה נמצאת בבית של יעקב זה
ודבר זה נוגע למעשה ,שיש הרבה פעמים בחורים מסכנים בזכות רחל ,הגדלות העיקרית לא נמצאת בעצם הויתור,
שאפשר לראות את זה בעינים ,שבאים ממשפחה שבורה הגדלות נמצאת בדנה דין לעצמה ,בעצם מה שהיא ראתה
ולא מסתדרים בחברה ולא עם חברותות ,ועליהם קל לרחם את הזולת ,וזה יסוד גדול בבין אדם לחבירו ,לראות את
ולראות בסבלותם ,אבל יש פעמים בחורים ממשפחות השני ,להרגיש את השני ,הרבה פעמים מה שחסר לנו בבין
מיוחסות שמוברגים היטב בחברה ויש להם חברותות, אדם לחבירו זה לא הכח להתנהג אליו בצורה אחרת אלא
אבל יש להם מצוקה בנפש וצריכים עזרה ותמיכה ,ובשביל מה שאנחנו לא מרגישים אותו ,אם היינו חושבים עליו
לעזור להם לא מספיק לראות צריך שימת לב לזהות ונכנסים לנעליים שלו ודאי שהיינו מתנהגים בצורה אחרת.
ולחוש מה חסר להם ,וזוהי מעלה עצומה שעל ידה זכה
משה רבינו להיות גואל של עם ישראל. נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם
בפרשת שמות כתוב 'ויהי בימים הרבים ההם ויגדל משה
החשבון שדחה את כל החשבונות
ויצא אל אחיו וירא בסבלותם' מביא רש"י דברי חז"ל
מסופר על ר' יוסף חיים זוננפלד זצ"ל ,שבבית הכנסת שבו הקדושים וירא בסבלותם 'נתן עיניו ולבו להיות מצר
התפלל ,נפטר הבעל מוסף מעט זמן לפני ראש השנה, עליהם' ,ומהו סבלותם כתוב בסוטה יא :שהיו מחליפין
והגבאים באו להתייעץ עם ר' יוסף חיים את מי לשלוח מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים ,והבעלי
לעמוד ,השיבם ר' יוסף חיים אל תדאגו זה יסתדר על הצד מוסר מקשים בשלמא עבודת אנשים לנשים זה עבודת
היותר טוב ,ולבסוף בראש השנה שלח את בנו של החזן פרך נתנו לאשה חלושה לסחוב דברים כבדים ,אבל עבודת
שהיה בתוך השלשים להתפלל לפני העמוד ,לאחר התפילה נשים לאנשים מה עבודת פרך בזה? מה רע באדם בריא
נגשו אליו הגבאים ושאלוהו :הרי כתוב שלכתחילה לא וחזק שמדביק בולים.
יתפלל אבל בתוך שנתו שמעורר דינים מלמעלה? ובפרט
כאן שזה בתוך השלשים ,מה גם שהוא לא בעל תפילה כל העינוי הנפשי לאדם כשאינו פועל לפי טבעו
כך מיוחד ,הרי יש הרבה יותר ראויים ממנו ,השיבם ר' יוסף
וביארו בזה :שיש סבל ועינוי נפשי ויש סבל ועינוי גופני,
חיים :את כל החשבונות הללו גם אני יודע ,אבל לי יש עוד
ועבודת אנשים לנשים זה סבל גופני אבל עבודת נשים
חשבון שדוחה את כל החשבונות – שבעזרת נשים יושבת
לאנשים זה קושי רגשי ,כשיש לאדם כוחות ואנרגיות ולא
אלמנה טריה ולבה שותת דם ,ובכל קטע בתפילה תזכר
נותנים לו להוצאים אל הפועל ,אלא מעמידים אותו לעבוד
בבעלה כאן היה בוכה וכאן היה מנגן ויוסיף לה הרבה צער
מלאכות פשוטות וזולות זה שובר את רוחו ומדכא אותו,
גכ
ה רועיש • אציו תשרפ
הקדושות ,רחל ולאה הצדקניות ,האם לא היה מספיק ועגמת נפש ,אבל אם הבן שלה יהיה הבעל תפילה יוקל
שהוא יגיד להם בשתי מילים שהקב"ה ציוה עליו לחזור? עליה במקצת ,וזה דוחה את כל החשבונות ,זהו נתן עיניו
למה הוא צריך לשכנע אותם באריכות יתר כמה קשה ורע וליבו.
בבית הזה? אומרים הבעלי מוסר :רואים מכאן כמה עיקר
העבודה של האדם היא להקטין את הנסיון ,ודאי שהוא מה הטריד את הרב שך באמצע אסיפת הרבנים?
ידע שהם יסכימו מיד ללכת איתו ,אבל הוא רצה שיהיה מרן הגרא"מ שך זצ"ל ,היה אצלו בבית אסיפה גדולה לפני
להם כמה שפחות נסיון זה. פסח ,והוזמנו שם כל גדולי ישראל ,ולפני האסיפה שלח
ויתכן לבאר בעוד אופן – כתוב 'כה תאמר לבית יעקב ותגד לקרוא לאלמנה בתוך שנתה וכל הזמן היה טרוד מתי
לבני ישראל' לנשים צריך לומר אמירה רכה ,גם לאמהות תבוא ,וכשבאה נפנה מכל עיסוקיו ודיבר איתה כמה דקות
הקדושות צריך להעביר את ציוויו של מקום בלשון רכה, ורק אז חזר רגוע להתעסק בשאר צרכי ציבור ,שאלוהו
זוהי הצורה שמשכנעים אותם לקיים את מצוות הבורא. מה האי? והשיבם אשה זו נתאלמנה עכשיו מבעלה ,הלב
שלה שותת מדם ,וחוץ מזה מגיע עכשיו יום טוב ,תמיד
לעקור את הנטיה לבית לבן ביום טוב היה בעלה משמחה בבגדים צבעונים או תכשיט,
ועכשיו מגיע יום טוב ונוסף לה הצער שאין לה דבר חדש
שמעתי בזה עוד דרך – לא היה מספיק אם הם היו
לחג ,לכן נתתי לה מעטפה עם סכום מספיק לקנות דבר
מסכימות לצאת פיזית מהבית של לבן ,הקב"ה רצה שהם
להתחדש בו בחג שלפחות את הצער הזה לא יהיה לה.
יתנתקו נתק מוחלט מהבית של לבן ,שלא ישאר להם שום
קשר רגשי לבית הזה ,וודאי שאם יעקב היה אומר להם
למה בכה הגר"ר שמולביץ זצ"ל בזמן תקיעת שופר?
שהקב"ה ציוה הם היו יוצאות מיד ,אבל מכיון שזה היה
בית אביהם וארץ מולדתם ועכשיו הם הולכות ללכת לארץ הגר' רפאל שמולביץ זצ"ל היה מקריא בראש השנה
ישראל ,יכול להישאר להם פינה חמה בלב למקום שבו הם בתקיעות ,ופעם אחת הבעל תוקע לא הצליח וניסה שוב
גדלו וחיו כל השנים ,את זה יעקב אבינו רצה למנוע ,חלק ושוב ולא עלתה בידו ,ופתאום ר' רפאל פרץ בבכי ולא
מהציווי עליו לצאת מחרן היה הנתק המוחלט הזה ,לכן הצליח לעצור ,וכל מי שהכיר אותו ידע שאין דרכו בכך,
הוא היה צריך את כל משא השכנועים המיוחד הזה. וכששאלו אותו למה בכית? הוא ענה :חשבתי על אשתו של
הבעל תוקע שיושבת בעזרת נשים וליבה עגום מכשלון
יגר סהדותא בעלה ,כשחשבתי על הצער שלה פרצתי בבכי.
ויקרא לו לבן יגר סהדותא ויעקב קרא לו גלעד – הגמרא
כיבוד אב ואם
במגילה דנה במקרא שכתבו תרגום ,כגון מי שבמקום יגר
סהדותא כתב גלעד ,מה הדין ,ויש כאן פלא עצום :הרי אם ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה – מסביר הבית הלוי:
הוא כותב 'גלעד' במקום 'יגר סהדותא' הוא לא רק שינה ליעקב אבינו היו שתי מצוות ,אמא שלו ציותה אותו 'ברח
את המילה אלא הוא עקר את כל המשמעות של הפסוק, לך' לברוח מכאן מעשיו שרוצה להרוג אותו ,והציווי של
הפסוק אומר שלבן קרא לו בארמית ולבן קרא לו אותו אביו היה ללכת לקחת אשה מבנות לבן ,ויעקב עושה כל
שם בלשון הקודש ,ומי שכותב גם אצל לבן בלשון הקודש דבר לשם מצוה ה'ויצא יעקב מבאר שבע' היה לשם מצות
עוקר את כל המשמעות של הפסוק ,ושמעתי שר' חיים כיבוד אם וה'וילך חרנה' היה לשם מצות כיבוד אב ,כך
רצה לתרץ שמדובר באופן שהוא כותב 'ויקרא לו לבן גלעד כתוב בסוף הפרשה הקודמת 'וישמע יעקב אל אביו ואל
בשפת ארמי' ,אבל זה נידון רחב מה הדין כשמשנים מילים אמו' לא כתוב לאביו ולאמו אלא 'אל אביו ואל אמו' היו לו
בספר התורה כשהתוכן לא משתנה ,למשל :מי שיכתוב שתי מצוות נפרדות.
'חמישים חסר אחת' במקום 'ארבעים ותשע' האם כשר?
ויתכן שזה גם סיבה לפסול את הספר. להקטין הנסיון
כשיעקב רצה לחזור לארץ ישראל בעקבות ציוויו של
ויתכן שמכח קושיה זו יהיה הכרח לפירושו של המלבי"ם
מקום ,הוא קרא לרחל וללאה השדה ומתחיל לומר להם
בפסוק ,הוא מבאר שעיקר מה שהתורה באה לומר זה לא
דרשה שלימה ,הוא מסביר להם כמה לא טוב לו כאן ,כמה
שלבן קרא לו בארמית ויעקב קרא לו בלשון הקודש ,אלא
לבן הוא רמאי וכו' וכו' ,ובסוף כל האריכות הוא אומר להם
עיקר החילוק היה אם לקרוא לזה בשתי מילים או במילה
שחוץ מכל זה הקב"ה גם אמר לי אתמול לחזור לארץ
אחת ,ומבאר את הענין בזה בארוכה יעויין בדבריו.
ישראל ,וזה ממש פלא פלאות! מדברים כאן על האמהות
דכ
ו רועיש • אציו תשרפ
פרשת ויצא • שיעור ו
ויאהב את רחל 'מלאה' • יששכר או ישכר • 'הערים' יעקב ליטול את שלו • אוהל יעקב ורחל •
האיך לא ימצא פסול בזרעי • הכנעת הנטיה לרע • הסר משם והיה שכרי • כטל לישראל
(מס' שיעור )31094475
ליצחק 'אנוכי עשיו בכורך' ואמרו חז"ל אנוכי הוא המביא אהבה מכח שלימות
לך ,עשיו בנך בכורך ,שתמיד כשאדם מדבר עם חבירו ויש ויבוא גם אל רחל ויאהב את רחל מלאה – על פי דרוש אפשר
לו כאלו מיני כוונות נסתרות בלב זה ודאי מרמה ,וביארנו לפרש 'ויאהב את רחל מלאה' המעשה שרחל עשתה שהיא
בשם דודי הגר' שמעון משה דיסקין זצ"ל שהסביר את מסרה את הסימנים ללאה זה הוסיף אצל יעקב אבינו
הדברים על פי משל :ניגש אליך יהודי חוצניק ושואל אותך אהבה לרחל ,האהבה אצל האנשים השלמים מתעוררת
איזה קו מגיע להר נוף? אתה שואל אותו :מה אתה צריך ומתגברת כשהם רואים את השלימות והיופי הפנימי של
בהר נוף? והוא עונה :אני צריך להגיע לישיבת קול תורה, הנאהב ,וכשיעקב ראה את גדלות הנפש של רחל שהיא
אתה מנסה להסביר לו שישיבת קול תורה נמצא בבית וגן הסכימה למסור את הסימנים זה הוסיף אצלו אהבה על
ולא בהר נוף ,אבל הוא לא מבין מה אתה רוצה מהחיים אהבתו ,וזהו 'ויאהב את רחל מלאה' מכח המעשה עם לאה
שלו ומתעקש שהוא רוצה להגיע דוקא להר נוף ,אתה הוא אהב את רחל.
שיודע את האמת היכן נמצאת ישיבת קול תורה איזה קו
אתה צריך להגיד לו ,את הקו שמגיע להר נוף או לבית יששכר או ישכר
וגן? אם תגיד לו איזה קו מגיע להר נוף אתה מדריך אותו ותקרא שמו יששכר – מנהג העולם לקרוא ישכר בשי"ן
בדרך של שקר ,ואם אתה אומר לו את הקו של בית וגן אחת ,וזכורני שבצעירותי היה בעל קורא שהיה מותיקי
אתה מדריך אותו בדרך האמיתית ,והנמשל -יצחק אבינו אנשי ירושלים שהיה קורא יששכר בשתי ש' ,ואבי מורי
רצה לברך את מי שראוי והגון לברכה ,הוא רצה לברך את שאל אותו למה הוא משנה ממנהג העולם? והוא ענה שיש
הבכור ויעקב אבינו הוא היה הבכור ,ויעקב אבינו הוביל לו קבלה מרבותיו המדקדקים שבירושלים שעד פרשת
את יצחק לרצון האמיתי שלו ,ולכן כלפי יצחק אין כאן שום פנחס קוראים יששכר ומפרשת פנחס לקרוא ישכר ,ואותו
רמאות כי הוא מכוין אותו למקום שאליו הוא באמת רוצה מדקדק לא ידע טעמו של דבר ,אמר לו אבי מורי :כשהייתי
להגיע ,אבל גם כשהתוכן הוא אמיתי ואין שום איסור של ילד בחיידר הרב'ה לימד אותי על הפסוק בפרשת ויגש 'ובני
בין אדם לחבירו ביחס ליצחק עדיין יש ענין לא להוציא יששכר יוב ושמרון' ואילו בפרשת פנחס ליוב נוסף אותו ש'
מהפה מילים של שקר ,זה איסור שהוא בין האדם לעצמו והוא נקרא 'ישוב' ,אומר המדרש שהיה עבודה זרה שקראו
ולא ביחס לחבירו ,את הבעיה הזאת פתר יעקב אבינו במה לה יוב ויששכר לא רצה שיקראו לבנו כשם עבודה זרה
שהוא התכוין אנוכי הוא המביא לך ועשיו הוא בנך בכורך, ונתן לו ש' אחת משמו ,ומכיון שרק בפרשת פנחס התורה
על דרך זו כאן – יעקב אבינו נטל רק את שלו ,אלא שהוא קוראת ליוב ישוב לכן נהגו רבותיך עד פרשת פנחס לקרוא
לא רצה להפר את ההסכמים לכן הוא התחכם והערים יששכר ומפרשת פנחס לקרוא ישכר.
בתוך ההסכמים ונטל את שלו.
עם עיקש תתפל
מעשה אבות סימן לבנים
ויקח לו יעקב מקל לבנה גו' – כל המעשים שיעקב עשה
ויש כאן עוד עומק – מעשה אבות סימן לבנים ,וידוע מה שעל ידם יולד צאן כפי מה שהוא צריך ודאי שבעלמא
שכתוב ברמב"ן שזה לא רק סימן בעלמא אלא כל מה לעשות כאלו מעשים נחשב להערמה ,אמנם לא היתה כאן
שארע לאבות קרה אחר כך לבנים ,והארכנו כבר בדברי הפרת חוזה אבל יש כאן חיסרון בדרכי היושר ,ויעקב אבינו
הגר"א שכל גלות כלל ישראל במצרים היתה כלולה בגלות קיים כאן 'עם עיקש תתפל' שהרי מצד שורת הדין לבן היה
יעקב בבית לבן ,וגם היציאה היתה באותה צורה ,המצרים חייב ליעקב ממון רב על כל העשרת מונים שהוא רימה
התחילו להשתעבד בכלל ישראל בפה רך והכבידו והכבידו אותו ,ובמקום שיעקב אבינו יקח את הממון שמגיע לו
עד שהגיעו לעבודת פרך בחומר ובלבנים ,וגם גלות יעקב וזה קצת בכח הזרוע הוא עשה הערמה ונטל את שלו,
אצל לבן התנהלו בצורה הזו ,בהתחלה לבן אומר לו 'הכי מקביל למה שהזכרנו בשבוע שעבר שיעקב אבינו אמר
הכ
ו רועיש • אציו תשרפ
מה מועיל שלא ימצא פסול בזרעי אחי אתה ועבדתני חינם הגידה לי מה משכורתך' ואחר כך
ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלוקים – אומר רש"י: זה נהפך להיות עבודת פרך 'הייתי ביום אכלני חורב וקרח
שלא ימצא פסול בזרעי ,איך זה נכנס במילים 'והיה ה' לי בלילה ותדד שנתי מעיני' ,המצרים היו חייבים לכלל ישראל
לאלוקים'? שמעתי בזה רמז נחמד ,כתוב בחז"ל אין והיה הרבה ממון על העבודה שהם השתעבדו בהם והקב"ה
אלא לשון שמחה ,אם בבית רואים שיש שמחה עצומה דאג שכלל ישראל יקבלו את כל שכרם בצורה של מרמה,
בעסק התורה ובקיום המצוות ,זה הבטחה שהילדים 'וינצלו את מצרים' הם לקחו את הכל בהשאלה ובסוף הכל
ימשיכו בדרך ה' ,אבל מי שמקיים את המצוות בהנהגה נשאר אצלם ,ולמה הקב"ה עשה שהם יקבלו הכסף בצורה
של 'שוא עבוד אלוקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו' אין של הערמה? כי ההנהגה של הקב"ה היא מידה כנגד מידה,
הרבה סיכוי שהילדים ימשיכו את דרך ה'. כשם שהמצרים עשקו את כלל ישראל בהערמה שהתחילו
להשתעבד בהם בפה רך ובסוף בעבודה קשה ,לכן הקב"ה
מפורסם שבאמריקה דרו בסמיכות שתי משפחות שמסרו דאג שיקחו מהם את התשלום בצורה של הערמה,
נפש על שמירת שבת ,לאחת מהם יצאו כל הבנים לתרבות כשלוקחים מאדם דבר במרמה יש בזה כאב לב עצום
רעה ,ואילו המשפחה השניה הצמיחה פירות מפוארים, שבבחינה מסויימת זה יותר מאשר נטילה בזרוע ,והקב"ה
בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות ,אמר ר' משה רצה לשלם למצרים מידה כנגד מידה על ההערמה שהם
פיינשטין זצ"ל :אני עקבתי אחרי שתי המשפחות האלו, עשו לכלל ישראל וגם הם הרגישו את אותה הרגשה של
שתיהם שמרו על השבת במסירות נפש ממש ,באותם רמאות ותחכום ,ומעשה אבות סימן לבנים ,גם אצל לבן
ימים מי שרצה לשמור שבת היה רעב ללחם כפשוטו[ ,אגב הקב"ה שילם לו מידה כנגד מידה על הרמאויות שהוא
– היום הנסיונות בפרנסה הם הכלים הטכנולגים ומקומות רימה את יעקב' ,ויצל אלוקים את מקנה אביכם ויתן לי'
העבודה הלא כשרים ,ואנשים מתרצים וממציאים לעצמם ממש אותו לשון שכתוב אצל כלל ישראל 'וינצלו' את
היתרים של פרנסה ,אבל צריך להבין שכשם שפשוט לכולנו מצרים כתוב כאן 'ויצל' אלוקים.
שהנסיון של פרנסה לא התיר לחלל שבת באמריקה ,לא
פחות מזה ואולי גם יותר זה המכשירים והטכנולגיות של
היום ,אפשר לאבד על ידם את העולם הזה והעולם הבא, הזכרנו בשיעורים קודמים שבלעם היה גלגול של לבן,
להחריב את חיי המשפחה ואת כל הטוב] ,אמר ר' משה: ומצאנו ביניהם כמה 'מעלות' משותפות ,...הקב"ה אומר
שתי המשפחות עמדו בנסיון ,אבל משפחה אחת כשהיה ללבן 'השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע' וכך גם
מגיע שבת והאבא היה מפוטר הוא היה נאנח ,ואומר הוא אומר לבלעם 'לא תלך עמהם לא תאור את העם כי
לילדים :עוד פעם הפסדתי פרנסה בשביל שבת ,והילדים ברוך הוא' אל תקלל אותם ואל תברך אותם.
ראו כמה זה לא משתלם לשמור שבת ,אבל בבית השני כל
פעם שהיו מפטרים אותו מהעבודה בגלל שבת הוא היה אהל יעקב ורחל
חוזר הביתה ואומר לכל הילדים :ברוך ה'! איפה באירופה
היתה לנו כזו הזדמנות? אמנם גם שם שמרנו שבת ,אבל ויבוא לבן באהל יעקב ובאהל לאה ובאהל שתי האמהות ולא
לא היתה לנו הזכות להקריב בכל שבוע מחדש כזה קרבן מצא ויצא מאהל לאה ויבוא באהל רחל – יש כאן קושיה
לקב"ה בשביל שבת ,זה הרי התכלית של החיים שלנו! בפשט :מכיון שהוא יצא מאהל לאה לאהל רחל למה
בשביל מה אנחנו חיים אם לא בשביל להישאר יהודים התורה לא כותבת לפי הסדר שהוא יצא מאהל לאה לאהל
יראי שמים? להיות דבקים במסורת אבות ולהקריב בשביל רחל ומאהל רחל לאהל שתי האמהות ,ויש בזה שני דרכים
הקב"ה ,בכל שבת מחדש יש לנו עקידת יצחק קטנה – רש"י מביא מהמדרש שבאהל רחל הוא היה פעמיים ,מה
בשביל הקב"ה ,איזה שמחה שזכיתי להקריב כזו הקרבה שכתוב בתחילת הפסוק 'אהל יעקב' זה אהל רחל ונקרא
גדולה בשביל שבת קודש ,שתי המשפחות עשו את אותה אהל יעקב שהיה יעקב תדיר אצלה ,והסדר היה אהל רחל,
הקרבה אבל מי שעשה אותה כמי שכפאו שד לא זכה אהל לאה ,אהל רחל ,ורק אז באהל שתי האמהות ,ולמה
שהבנים ימשיכו את דרכו ,ומי שעשה את זה בשמחה זכה הפעם השניה של אהל רחל לא כתובה לפי הסדר? כי
שכל בניו יהיו יראים ושלמים. בתחילה התורה מונה את רשימת כל האהלים ורק אחר
כך התורה מספרת שהוא היה באהל רחל עוד פעם ,אבל
זה מה שכתוב 'והיה ה' לי לאלוקים' אם זה בחינה של 'והיה' הרמב"ן והאבן עזרא מפרשים שאהל יעקב זה אהל נפרד,
בלשון שמחה ,זה מבטיח שלא ימצא פסול בזרעי ,וככל והסדר היה כמו אהל לאה ,אהל רחל ,אהל שתי האמהות,
שיש יותר שמחה בעבודת ה' כך זוכים יותר ללא ימצא ולמה התורה מזכירה את אהל רחל בסוף? מכיון שהתורה
פסול בזרעי ,אני זוכר איך שאבי מורי זצ"ל היה חוזר מאריכה אחר כך במה שארע באהל רחל דרך המקראות
מהפרדס עם אתרוג תימני גדול ומהודר ,הוא היה שרוי לכתוב את מה שמאריכים בו בסוף.
וכ
ו רועיש • אציו תשרפ
בזכרים נקוד וטלוא ,והדוחק הגדול לפירושו א' למה התורה בכזו שמחה עצומה שאין לתאר ולשער ,זה משפיע וחודר
מחלקת את העיזים הזכרים מהנקבות ,ב' שבדרך כלל לילדים לדורות.
כשכתוב 'שה' זה כולל גם כבשים ,ג' למה התורה מפסיקה
בין העיזים הזכרים לנקיבות בחום בכבשים ,ולפי הרמב"ן יגעת ומצאת
יש דוחק למה כתוב פעמיים שה ,הרי שה כולל את שניהם, ועיני לאה רכות – שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי
והפסוק השני שלבן לקח 'את כל העיזים גו' אשר לבן בו וכל בנות ללבן ,הגדולה לגדול והקטנה לקטן ,ולאה בכתה עד
חום בכשבים' מתיישב יותר עם פירוש רש"י שרק מהעיזים שנשרו ריסי עיניה ,ראיתי שאחד מהקדמונים מתקשה מה
לקחו את כל אשר לבן בו ,ולפי הרמב"ן צריך לדחוק ש'כל התביעה על עשיו? הרי כבר כשהוא היה בבטן רבקה הוא
אשר לבן בו' נסוב גם על הכבשים שכתוב אחרי כן. פירכס לצאת בבתי עבודה זרה ,מאז כבר היתה לו נטיה לרע,
ונראה בעזר ה' להציע פשרה בין הראשונים שתיישב את כל איזה תביעה יש עליו? ומבאר שודאי גם לעשיו היתה בחירה,
הדחוקים ,הזכרנו כמה פעמים את דברי הרשב"ם והרמב"ן יעקב היתה לו נטיה טבעית לקדושה והבחירה שלו היתה
בסוף פרשת וישלח שכתבו בשם המדרש שיש מילים לעלות ולהתעלות כל הזמן עם הכלים שהוא קיבל ,ועשיו
בתורה שנקראים פעמיים לפניהם ולאחריהם ,ונראה לבאר העבודה שלו היתה לכבוש את הנטיה שלו לרע ,ומכיון שזה
שבאמת השכר של יעקב היה כפי מה שכתוב ברש"י בעיזים הרבה עבודה יותר קשה אם עשיו היה עומד בנסיון הזה הוא
רק נקוד וטלוא ובכבשים רק חום ,אבל כשלבן בא להסיר היה מגיע למדריגה הרבה יותר גבוהה מיעקב ,אבל הוא
את הצאן כדי שלא יולידו דוגמתם הוא לקח את כל אשר לא עמד בזה ויצא ממנו מה שיצא ,ויתכן לבאר על אותו
לבן בו גם בכבשים וגם בעיזים ,ואת המילים 'וכל שה חום משקל – גם אצל רחל ולאה מצאנו מעין ההבחנה הזו ,רחל
בכשבים' קוראים פעמיים' ,אעבור בכל צאנך היום הסר משם אימנו היתה מיועדת מלכתחילה ליעקב אבינו והעבודה
כל שה נקוד וטלוא וכל שה חום בכשבים' כי להסיר הוא שלה היתה לעלות ולהתעלות בתוך הבית של יעקב ,לעומת
הסיר כל שה שזה כולל גם כבשים וגם עיזים וכן כל שה חום זאת לאה לא היתה מיועדת מלכתחילה להיכנס לבית של
בכשבים ,ואחר כך קוראים שוב 'וכל שה חום בכשבים וטלוא יעקב ,היה צריך הרבה בכיה ותפילות בשביל שזה יקרה לה,
ונקוד בעיזים והיה שכרי' ובזה סרו כל הדחוקים. העבודה שלה להיכנס לבית של יעקב היתה הרבה יותר
קשה ,ומה קרה בסוף? רחל שהיתה מיועדת מלכתחילה
הפטרה ליעקב זכתה רק לשני שבטים ,לעומת זאת לאה שהיתה
צריכה לקרוע שערי שמים בשביל זה זכתה לששה שבטים,
אהיה כטל' לישרא כתר כהונה וכתר מלכות ,משה רבינו ודוד המלך ,כי השכר
אהיה כטל לישראל – ט"ל זה לט' ,במספר לט' יש הרבה שמקבל מי שהעבודה שלו להיכנס לתוך הבית הרבה יותר
רמזים ,הוי"ה אח"ד זה גימטריה לט' ,השם שכתוב בגב גדול ממי שהעבודה שלו להתקדם בתוך הבית פנימה ,ועיין
המזוזה האותיות שאחרי הוי"י כ ו ז ו גימטריה לט' ,ועוד בספר שם משמואל.
הרבה סודות ,והאותיות של 'אברהם יצחק יעקב' זה
גימטריה תרלח' ,וכל גימטריה שרוצים לעשות עד המספר 'שה' נקוד וטלוא 'וחום'
הזה אפשר לעשותו עם צירופי האותיות של אברהם יצחק שיטת רש"י שההסכם של יעקב עם לבן היה שהוא מקבל
יעקב ,למשל :למספר 28י' ח' מיצחק וי' מיעקב ,וכך בכל בכבשים נקוד וטלוא ובעיזים רק חום ,ושיטת הרמב"ן
המספרים עד תרלח' ,חוץ מהמספר לט' שאין אפשרות שבכבשים הוא היה מקבל גם חום ,ולפי שתי השיטות יש
להגיע אליו[ ,וכמובן שגם המנין המקביל שהוא תקצט' דחוקים בלשונות הפסוקים ,ונקדים :בדרך כלל כשכתוב
שזה תרלח' פחות לט'] ,כי אם אי אפשר להגיע ללט' גם אי בתורה 'שה' זה כולל גם כבשים וגם עיזים אלא אם כן התורה
אפשר להגיע לתרלח' פחות לט'] ,וכל זה לפני שליעקב כותבת מפורש שה כבשים שה עיזים ,ויש שני פסוקים,
קראו ישראל ,אבל בצירוף 'אברהם יצחק ישראל' נכלל גם 'אעבור בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקוד וטלוא' ורש"י
מנין לט' ,וזה מרומז בפסוק 'אהיה כטל לישראל' על ידי שיש מפרש שזה תיישים זכרים' ,וכל שה חום בכשבים וטלוא
ישראל נכלל בזה גם לט'. ונקוד בעיזים' בכבשים זה רק חום ובעיזים הנקבות זה כמו
ניתן לרכוש את ספרי 'נחל אליהו' משיעורי הרב דיסקין שליט"א
בחנות המקוונת של קול הלשון
בכתובת www.kolhalashon.com
זכ
