תניא · Tanya — ויצא (2026-11-16)

ג++++ליון ז’ (פרשת ויצא תשפ”ז) בס"ד
תניא ליקוטי אמרים פרק ב
ילקוט ביאורים ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש ,כמ”ש ‘ויפח באפיו נשמת חיים’ ואתה
נפחת בי .וכמ”ש בזוהר מאן דנפח מתוכיה נפח ,פי’ מתוכיותו ומפנימיותו ,שתוכיות
בדמיון הנפיחה למקור נשמות ישראל ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח:
כמו שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ואתה
נפחת בי וכו’ .רבינו מביא הוכחה לכך
כך על דרך משל ,נשמות ישראל עלו במחשבה ,כדכתיב ‘בני בכורי ישראל ,בנים אתם
שנשמות ישראל הם חלק אלוה ממעל לה’ אלהיכם’ ,פי’ כמו שהבן נמשך ממוח האב ,כך כביכול נשמת כל איש ישראל נמשכה
ממש ,מלשון נפיחה שמצאנו כלפי הנשמה. ממחשבתו וחכמתו ית’:
ויש בדמיון לנפיחה ב’ עניינים:
א .כמו בגשמיות ,שורש ההבל שיוצא ביאור משולב
בנפיחה הוא ממקום פנימי יותר מאשר וכשם שכן הוא בחיות הגשמי שבאדם ,כמו כן מכנה הכתוב א -מהות הנשמה ‘חלק אלוקה ממעל ממש’
ההבל שיוצא בעת הדיבור ,ולכן נפיחה על דרך משל ,התהוות הנשמה באופן של נפיחה‘ ,ויפח
צריך להוציא בכח ,מה שאין כן דיבור ,הוא בפרק א’ הובאו דברי רבי חיים וויטאל ז”ל שיש לכל איש
באפיו’ ,אף שהקב”ה אין לו גוף ואין לו דמות הגוף ,כדי ישראל שתי נפשות ,והתבאר אודות הנפש האחת שמצד
כמו בדרך ממילא .כן הוא בנמשל ,ששורש להורות שבריאת הנשמה שבאדם אינו כשאר הברואים,
כל הנבראים הוא מבחינת דיבור כמ”ש הקליפה וסטרא אחרא ,ובפרק זה ימשיך לבאר ענינה של
אלא התהוותה מבחינת פנימיות. הנפש השנית ,שהיא הנפש האלוקית:
‘בדבר ה’ שמים נעשו’ ו’בעשרה מאמרות ומאחר שהנשמה נאצלה כנפיחה מפנימיותו של הקב”ה,
נברא העולם’ ,משא”כ נשמות ישראל הם וְ נֶ פֶ ׁש ַה ׁ ּ ֵשנִ ית שנמצאת רק ְּביִ שְׂ ָר ֵאל -אצל בני ישראל,
מובן שהיא חלק אלוקה ממעל. ִהיא ֵחלֶ ק ֱאלוֹ ַּה ִמ ַּמעַ ל ַמ ָּמ ׁש -עצם מהותה של נפש זו,
ממקום פנימי יותר ,ונמשכים מבחינת ההבל
הפנימי. נשמות ישראל עלו במחשבה היא אלוקית .וכמו להבדיל בכל דבר גשמי שכל חלק ממנו
ב .בנפיחה הרי לא נשתנה מהות הדבר הוכחה ב’ -מכך שנשמות ישראל מקורם במחשבתו יתברך: תכונותיו דומים למקורו והדבר השלם שממנו נתחלק,
אותו נופחים ,דאותו הבל שהיה תחילה וכשם שענין הנפיחה מורה על כך ששורש הנשמות וכגון חלק מפרי יש בה תכונת הפרי שמיוחד למין זה,
בפנימיותו ,אותו הבל עצמו נמשך למקום היא מפנימיות החיותָּ ,כ ְך ,עַ ל דֶּ ֶר ְך ָמ ׁ ָשל ,נִ ׁ ְשמוֹ ת יִ שְׂ ָר ֵאל כמו כן נפש אלוקית שנמשכת מהקב”ה והיא חלק אלוקה
שלשם נופחים אותו .כן הוא גם בנמשל, עָ לוּ ְּב ַמ ֲח ׁ ָשבָ ה ,נשמות ישראל נמשכו ממחשבת הקב”ה, ממעל ממש ,הרי היא דומה לו.
שמהות הנשמה לא נשתנית בריבוי בשונה משאר כל הנבראים שנמשכו מדיבורו של הקב”ה, להלן יבואר שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש ,משום
הירידות מרום מעלתה ,עד שמתלבשת שבעשרה ‘מאמרות’ נברא העולם. שהנשמה נמשכת מפנימיותו של הקב”ה ,מה שאין כן שאר
בתוך גוף ונפש בהמית. ומעלת המחשבה על הדיבור ,היא ,שהדיבור הוא ענין הנבראים ,שאינם נמשכים מפנימיותו של הקב”ה ולכן
רבינו בלקוטי תורה הוסיף עוד בביאור חיצוני של האדם ,שעל ידו יוכל להתייחס אל הזולת, אינם אלוקיים במהותם.
הענין ,וז”ל שם‘ :ונפש השנית בישראל דהאדם לכשעצמו אין לו צורך לדבר לעצמו ,וכל הדיבור ומביא ג’ מקורות לכך שהנשמה נמשכה מפנימיותו יתברך:
נקרא נפש אלוהית חלק אלוה ממעל וכו’ נועד לגלות עניניו לזולתו ,מה שאין כן מחשבת האדם, הנשמה נאצלה באופן של נפיחה
וכמ”ש ואתה נפחת בי וכו’ ויפח באפיו שהאדם חושב לעצמו ,והמחשבה נמצאת בתוכו מבלי הוכחה א -מכך שהנשמה נאצלה ע”י נפיחה:
נשמת חיים ,כמשל הבל האדם שיוצא ממנו שיכיר בה הזולת ,ואינה מתגלה לזולתו ,שאין אדם יודע
[ -וזה בגשמיות ,אבל אצל הקב”ה] ואעפ”כ ְּכמוֹ ׁ ֶש ָּכתוּ ב בבריאת אדם הראשון ,לאחר שיצר ה’ את
מה בלבו של חברו.
היא מיוחדת עמו בלי הפסק כי אין לך דבר גופו עפר מן האדמה ,כתיב (בראשית ב ז) ‹וַ ִ ּי ּ ַפח ְּב ַא ּ ָפיו נִ ׁ ְש ַמת
וכמו כן בנמשל ,המשכת נשמות ישראל מבחינת המחשבה,
שחוץ ממנו כמ”ש בספר של בינונים [-הוא
ַח ִ ּיים’ ,שהאצלת נשמתו היתה על ידי נפיחה ,בשונה משאר
היינו שהנשמה שייכת לעניינו הפנימי והעצמי כביכול,
ספר התניא ,שנקרא ספר של בינונים ,פרק כא]’. הברואים שנבראו על ידי עשרה ‘מאמרות’.
והקב”ה מהווה אותם מפנימיותו.
עכ”ל .והיינו שגם עכשיו אחר הנפיחה היא והנה בנשמת אדם הראשון היו כלולים כל נשמות ישראל,
ומזה שנשמות ישראל עלו במחשבה ונמשכו מפנימיותו
מיוחדת בנופח .דהן אמנם בגשמיות באדם ואם כן ענין הנפיחה של הנשמה מתייחס לכל נשמות
של הקב”ה ,נמצא שהן חלק אלוקה ממעל ממש.
הנופח ,הנה אחר הנפיחה הרי ההבל שהיה ישראל שבכל הדורות ,וְ כך אכן אומרים בכל יום בברכת
בנים אתם לה’ אלקיכם ‘אלקי נשמה שנתת בי’ ,שכל אחד מישראל מברך ומודה
תחילה אצלו בפנימיות ,נפרד ממנו ויצא
לחוץ ,אבל אצל הקב”ה מכיון דלית אתר הוכחה ג’ – מכך שנשמות ישראל נקראים בנים: לה’ על נשמתו הפרטית ,ואומר ַ‹א ָּתה נָ פַ ְח ָּת ִּבי’ ,ונמצא
פנוי מיניה ,לא שייך לומר על דבר שיצא ומעלת מהותן של נשמות ישראל שנמשכו מפנימיותו שנפיחת נשמת חיים נאמר הן על כלליות נשמות ישראל,
חוץ ממנו ,א”כ ההבל גם אחר שנתלבש יתברך ,מוכח גם מזה שהקב”ה מתייחס אל בני ישראל והן על כל נשמה פרטית ,שנתהוו באופן של נפיחה.
בגוף נשאר מיוחד איתו יתברך. כבניםְּ ,כ ִדכְ ִתיב (שמות ד כב) ְּ‹בנִ י בְ כוֹ ִרי יִ שְׂ ָר ֵאל’ ,וכן כתיב ומאחר שהקב”ה אינו גוף ולא דמות הגוף ,מובן ש’ויפח’
ואף שבתניא שם מבאר זה על כללות (דברים יד א) ָּ‹בנִ ים ַא ֶּתם לַ ה’ ֱאל ֵֹהיכֶ ם’ ,שישראל נקראים בניו הנאמר כלפי הקב”ה ,הוא משל המבטא את מעלת נשמות
העולמות ,שכל העולמות עדיין מיוחדים של הקב”ה. ישראל ,שהתהוותם היא מהמשכה פנימית הנקראת
במקורם ,וא”כ מה מיוחד בנשמה .אך הענין שכמוֹ שזה ּ ֵופירוּ ׁש מה שישראל נקראים בנים לה’ ,הואְּ , נפיחה ,ולא רק בהמשכה חיצונית הנקראת דיבור בעשרה
הוא שבכל העולמות זה שהם מאוחדים עם בגשמיות ׁ ֶש ַה ֵּבן בתחילת יצירתו מתהווה מכח הנִ ְמ ׁ ָש ְך מאמרות.
הקב”ה הוא רק מצד הקב”ה וכלשון הזוהר ִמ ּמוֹ ַח ָה ָאב ,ומההמשכה שממוח האב מתהווה הוולדָּ ,כ ְך ומעלת בחינת נפיחה ,יובן מנפיחה בגשמיות ,וּ כְ מוֹ ׁ ֶש ָּכתוּ ב
שמביא שם ‘כולא קמיה [לפניו דוקא] כלא ִּכבְ יָ כוֹ ל -בנמשל -נִ ׁ ְש ַמת ָּכל ִא ׁיש יִ שְׂ ָר ֵאל -גם הפשוטים ַּב ֹ ּז ַהר ַמאן דְּ נָ פַ ח ִמ ּתוֹ כֵ ּיה נָ פַ ח -מי שנופח מתוכו הוא נופח.
חשיבי’ ,אבל הנברא בהרגשתו נברא באופן והמגושמים ביותר ,נִ ְמ ׁ ְשכָ ה ִמ ַּמ ֲח ׁ ַשבְ ּתוֹ וְ ָחכְ ָמתוֹ יִ ְת ָּב ֵר ְך. ומהו הכוונה שנופח מתוכו ,הרי ודאי נופח מתוכו ולא
כזה שהוא מרגיש דבר נפרד מהבורא, ולכן ישראל הם בניו של הקב”ה. מזולתו ,אלא ּ ֵפירוּ ׁשִ ,מ ּתוֹ כִ ּיוּ תוֹ וּ ִמ ּ ְפנִ ִימ ּיוּ תוֹ -שאינו נופח
א”כ בהרגשתו הוא דבר שחוץ ממנו. וכשם שבגשמיות ,מכיון שהבן נמשך ממוח האב הרי הוא מהבל שבפיו של האדם ,אלא להבל הנמצא בתוכיותו
אבל הנשמה נבראה באופן כזה שגם מצד דומה על פי רוב לאביו ,כמו כן בנשמות ישראל הנמשכים ופנימיותו ֶ ׁ -ש ּתוֹ כִ ּיוּ ת וּ פְ נִ ִימ ּיוּ ת ַה ַח ּיוּ ת ׁ ֶש ָּב ָא ָדם מוֹ ִציא
הרגשתה ,היא מאוחדת תמיד עם הקב”ה. ממחשבתו וחכמתו יתברך הרי הם “דומים” אליו. ִּבנְ פִ ָיחתוֹ ְּבכֹ ַח -שהנפיחה הבאה בכח ,מגיעה מתוכיות
ומכל זה מובן ,שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. ופנימיות החיות שבאדם.
