gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חומש רש״י משולב · Chumash Rashi Meshulav — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: חומש רש״י משולב · Chumash Rashi Meshulav

שבוע: ויצא (2026-11-16)

חומש רש״י משולב · Chumash Rashi Meshulav — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ רבי יוסף מרדכי שלמה ב''ר יעקב‪ .‬נלב''ע י''ט תשרי תשפ''ו‬ ‫בס''ד‬ ‫פרשת ויצא תשפ''ז‪ .‬גליון מס' ‪311‬‬ ‫חומש רש''י משולב‬ ‫פרשת ויצא‪ ,‬בראשית כח (י) ‪ -‬לב (ג)‪ ,‬קמ''ח פסוקים‬ ‫‪ -‬וחזקת‪ ,‬כמו (שמות א יב) וכן‬ ‫יפרוץ‬ ‫‪ -‬לפי שהיה ירא מעשו ומלבן‬ ‫על ידי שבשביל שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך‬ ‫עשו אל ישמעאל‪ ,‬הפסיק הענין בפרשתו של יעקב‪ ,‬וכתיב (לעיל כח ו)‬ ‫לצרכך ועליך‪ ,‬מה‬ ‫‪' -‬אם' משמש בלשון 'כי'‪,‬‬ ‫וירא עשו כי ברך וגו'‪ ,‬ומשגמר חזר לענין הראשון‪.‬‬ ‫שהבטחתי לאברהם על זרעו‪ ,‬לך הבטחתיו ולא לעשו‪ ,‬שלא אמרתי לו‬ ‫כי יצחק יקרא לך זרע‪ ,‬אלא כי ביצחק‪ ,‬ולא כל יצחק‪ .‬וכן כל לי ולך ולו‬ ‫לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה‪ ,‬ולמה הזכיר יציאתו‪,‬‬ ‫ולהם הסמוכים אצל דיבור‪ ,‬משמשים לשון על‪ ,‬וזה יוכיח‪ ,‬שהרי עם‬ ‫אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם‪ ,‬שבזמן שהצדיק‬ ‫יעקב לא דיבר קודם לכן‬ ‫בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה‪ ,‬יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה‬ ‫הדרה‪ ,‬וכן (רות א ז) 'ותצא מן המקום' האמור בנעמי ורות‪.‬‬ ‫שאילו ידעתי ‪ -‬לא ישנתי במקום קדוש כזה‬ ‫יצא ללכת לחרן‪:‬‬ ‫‪ -‬תרגום מה דחילו אתרא הדין‪.‬‬ ‫‪ -‬לא הזכיר הכתוב באיזה מקום‪ ,‬אלא במקום‬ ‫הנזכר במקום אחר‪ ,‬הוא הר המוריה שנאמר בו (לעיל כב ד) וירא את‬ ‫דחילו שם דבר הוא‪ ,‬כמו סוכלתנו‪ ,‬וכסו למלבש‪,‬‬ ‫כמו (יהושע טז ז) ו ָּפגַ ע ביריחו‪( ,‬שם יט יא) ו ָּפגַ ע‬ ‫המקום מרחוק‪.‬‬ ‫בדבשת‪ .‬ורבותינו פירשו לשון תפילה‪ ,‬כמו (ירמיה ז טז) ואל תפגע בי‪,‬‬ ‫ולמדנו שתיקן תפלת ערבית‪ .‬ושינה הכתוב ולא כתב ויתפלל‪ ,‬ללמדך‬ ‫אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא‪ ,‬הסולם‬ ‫שקפצה לו הארץ‪ ,‬כמו שמפורש בפרק גיד הנשה (חולין צא‪-.):‬‬ ‫הזה עומד בבאר שבע ואמצע שיפועו מגיע כנגד בית המקדש‪ ,‬שבאר‬ ‫שבע עומד בדרומה של יהודה‪ ,‬וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה‬ ‫‪ -‬היה לו לכתוב ויבא השמש‪ ,‬כי בא השמש‪,‬‬ ‫ובנימין‪ ,‬ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני‬ ‫משמע ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילין שם‪,‬‬ ‫יוסף‪ ,‬נמצא סולם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע‬ ‫שיפועו נגד ירושלים‪.‬‬ ‫‪ -‬עשאן כמין מרזב סביב לראשו‪ ,‬שהיה‬ ‫ירא מפני חיות רעות‪ .‬התחילו מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח‬ ‫וכלפי שאמרו רבותינו שאמר הקדוש ברוך הוא צדיק זה בא לבית‬ ‫צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת אומרת עלי יניח‪ ,‬מיד עשאן הקדוש ברוך הוא‬ ‫מלוני ויפטר בלא לינה‪ ,‬ועוד אמרו יעקב קראה לירושלים בית אל וזו‬ ‫אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר (לקמן פסוק יח) ויקח את האבן אשר שם‬ ‫לוז היא ולא ירושלים‪ ,‬ומהיכן למדו לומר כן‪ .‬אומר אני שנעקר הר‬ ‫לשון מיעוט‪ ,‬באותו מקום שכב‪,‬‬ ‫מראשותיו‪,‬‬ ‫המוריה ובא לכאן‪ ,‬וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין‬ ‫אבל ארבע עשרה שנים ששימש בבית עבר לא שכב בלילה‪ ,‬שהיה‬ ‫(חולין צא‪ ,):‬שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל‪ ,‬וזהו ויפגע‬ ‫עוסק בתורה‬ ‫במקום‪.‬‬ ‫ואם תאמר וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם‪ ,‬איהו‬ ‫לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו‪ ,‬ומן השמים‬ ‫‪ .‬עולים תחילה ואחר כך יורדים‪ ,‬מלאכים שליווהו‬ ‫יעכבוהו‪ ,‬איהו עד חרן אזל כדאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין צא‪,):‬‬ ‫בארץ אין יוצאים חוצה לארץ‪ ,‬ועלו לרקיע‪ ,‬וירדו מלאכי חוצה לארץ‬ ‫וקרא מוכיח וילך חרנה‪ ,‬כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום‬ ‫ללוותו‬ ‫שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו‪ ,‬יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית‬ ‫אל וקפצה לו הארץ‪.‬‬ ‫‪ -‬לשמרו‪,‬‬ ‫‪ -‬אף על פי שלא מצינו במקרא שייחד הקדוש ברוך הוא‬ ‫(האי בית אל לא זה הוא הסמוך לעי אלא לירושלים‪ ,‬ועל שם שהיתה‬ ‫שמו על הצדיקים בחייהם לכתוב אלהי פלוני‪ ,‬משום שנאמר (איוב טו‬ ‫עיר האלהים קראה בית אל‪ ,‬והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם‪,‬‬ ‫טו) הן בקדושיו לא יאמין‪ ,‬כאן ייחד שמו על יצחק‪ ,‬לפי שכהו עיניו‬ ‫והוא השדה שהתפלל בו יצחק‪ ,‬וכן אמרו בסוטה לכו ונעלה וגו' לא‬ ‫וכלוא היה בבית‪ ,‬והרי הוא כמת‪ ,‬ויצר הרע פסק ממנו‪,‬‬ ‫כאברהם שקראו הר‪ ,‬ולא כיצחק שקראו שדה‪ ,‬אלא כיעקב שקראו‬ ‫בית אל‪ .‬ע"כ מפרש"י מדויק)‪.‬‬ ‫‪ -‬קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו‪ ,‬רמז לו‬ ‫שתהא נוחה ליכבש לבניו‬ ‫חומש רש"י משולב ‪ -‬פרשת ויצא‬ ‫מקום תפילה לעלות תפילתם השמימה‪ .‬ומדרשו ‪-‬‬ ‫הטעם באל"ף‪ ,‬ותרגומו אתיא‪' .‬ורחל באה' (להלן פס' ט)‪ ,‬הטעם‬ ‫שבית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה‪:‬‬ ‫למעלה בבי"ת ותרגומו אתת‪ .‬הראשון לשון עוֹ ָשה‪ ,‬והשני לשון עשתה‬ ‫לפי שראה אותם רובצים‪ ,‬כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא‬ ‫ירעו עוד‪ ,‬אמר להם הן עוד היום גדול‪ ,‬כלומר אם שכירים אתם ‪ -‬לא‬ ‫שלמתם פעולת היום‪ ,‬ואם הבהמות שלכם‪ ,‬אף על פי כן לא עת האסף‬ ‫‪ -‬אם ישמור לי‬ ‫המקנה וגו'‬ ‫הבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי‪ ,‬כמו שאמר לי (לעיל פס' טו)‬ ‫‪ -‬כמו שאמר לי‬ ‫והנה אנכי עמך‪,‬‬ ‫‪ -‬להשקות‪ ,‬לפי שהאבן גדולה‪,‬‬ ‫‪ -‬כמו שאמר‬ ‫(שם) ושמרתיך בכל אשר תלך‪,‬‬ ‫זה מתורגם ויגנדרון‪ ,‬לפי‬ ‫(שם) כי לא אעזבך‪ ,‬והמבקש לחם הוא קרוי נעזב‪ ,‬שנאמר (תהלים לז‬ ‫שהוא לשון עתיד‪,‬‬ ‫כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם‪,‬‬ ‫כמו שאמר לי (לעיל פס' טו)‬ ‫שלם מן החטא‪ ,‬שלא אלמד מדרכי‬ ‫והשיבותיך אל האדמה‪.‬‬ ‫שיחול שמו עלי מתחילה ועד סוף‪ ,‬שלא‬ ‫לבן‬ ‫‪ -‬כאדם שמעביר את הפקק‬ ‫ימצא פסול בזרעי‪ ,‬כמו שנאמר (שם) אשר דברתי לך‪ ,‬והבטחה זו‬ ‫מעל פי צלוחית‪ ,‬להודיעך שכחו גדול‪,‬‬ ‫הבטיח לאברהם‪ ,‬שנאמר (לעיל יז ז) להיות לך לאלהים ולזרעך‬ ‫אחריך‪:‬‬ ‫לפי שצפה ברוח הקודש‬ ‫שאינה נכנסת עמו לקבורה‪ .‬דבר אחר‪ ,‬לפי שבא בידים ריקניות‪ ,‬אמר ‪-‬‬ ‫אליעזר ע בד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות‪ ,‬ואני אין בידי‬ ‫כך תפרש וי"ו זו של והאבן‪ ,‬אם תעשה לי את אלה‪ ,‬אף אני‬ ‫כלום‪ .‬לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו‪ ,‬ולפי‬ ‫שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו‪ .‬אמר לו מה אעשה לציווי של‬ ‫כתרגומו‬ ‫אעשה זאת‬ ‫אבא‪ ,‬אמר לו יעקב טול מה שבידי‪ ,‬והעני חשוב כמת‬ ‫אהי פלח עלה קדם ה'‪ ,‬וכן עשה בשובו מפדן ארם‪ ,‬כשאמר לו (לקמן‬ ‫לה א) קום עלה בית אל‪ ,‬מה נאמר שם (שם פס' יד) ויצב יעקב מצבה‬ ‫וגו' ויסך עליה נסך‬ ‫קרוב לאביה‪ ,‬כמו (לעיל יג ח) אנשים אחים אנחנו‪ .‬ומדרשו‪ ,‬אם‬ ‫לרמאות הוא בא ‪ -‬גם אני אחיו ברמאות‪ ,‬ואם אדם כשר הוא‪ ,‬גם אני‬ ‫שאמה מתה‪ ,‬לא היה‬‫לפי ִ‬ ‫בן רבקה אחותו הכשרה‪,‬‬ ‫לה להגיד אלא לו‬ ‫‪ -‬כסבור ממון‬ ‫‪ -‬משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה‪,‬‬ ‫הוא טעון‪ ,‬שהרי עבד הבית בא לכאן בעשרה גמלים טעונים‬ ‫נשא ִלבו את רגליו ונעשה קל ללכת‪ .‬כך מפורש בבראשית רבה (ע ח)‪,‬‬ ‫‪ -‬כשלא ראה עמו כלום‪ ,‬אמר שמא זהובים הביא והנם בחיקו‪,‬‬ ‫‪ -‬אמר שמא מרגליות הביא והם בפיו‬ ‫שלא בא אלא מתוך אונס אחיו‪ ,‬ושנטלו ממונו‬ ‫ממנו‬ ‫‪ -‬משקים הרועים את העדרים‪ ,‬והמקרא‬ ‫דיבר בלשון קצרה‬ ‫מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום‪ ,‬אלא מפני‬ ‫‪ -‬רגילים היו להאסף‪ ,‬לפי שהיתה האבן‬ ‫קורבה אטפל בך חודש ימים‪ .‬וכן עשה‪ ,‬ואף זו לא לחינם‪ ,‬שהיה רועה‬ ‫וגוללין‪ ,‬ותרגומו ומגנדרין‪.‬‬ ‫גדולה‪,‬‬ ‫צאנו‪:‬‬ ‫כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר‪ ,‬לפי שכל דבר‬ ‫‪ -‬תרגומו‬ ‫ההווה תמיד כבר היה ועתיד להיות‪,‬‬ ‫‪ -‬לשון תימה‪ ,‬וכי‬ ‫'ומתיבין'‬ ‫כמו ותעבדני‪ ,‬וכן כל תיבה‬ ‫בשביל שאחי אתה תעבדני חינם‪.‬‬ ‫שהיא לשון עבר‪ ,‬הוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫חומש רש"י משולב ‪ -‬פרשת ויצא‬ ‫‪ -‬שהיתה סבורה לעלות בגורלו של עשו ובוכה‪,‬‬ ‫שהיו הכל אומרים ‪ -‬שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן‪ ,‬הגדולה לגדול‬ ‫‪ -‬רבותינו פירשו‪ ,‬אמרה‬ ‫‪ -‬הוא צורת הפרצוף‪ ,‬לשון (ישעיה‬ ‫והקטנה לקטן‬ ‫ראו מה בין בני לבן חמי שמכר הבכורה ליעקב‪ ,‬וזה לא מכרה ליוסף‬ ‫ולא ערער עליו‪ ,‬ולא עוד שלא ערער עליו אלא שביקש להוציאו מן‬ ‫הוא זיו קלסתר‬ ‫מד יג) יְ ָת ֲא ֵרה ּו ַב ּ ֶש ֶרד‪ ,‬קונפ"ס בלע"ז‪,‬‬ ‫הבור‪,‬‬ ‫‪ -‬הם ימים אחדים‬ ‫שאמרה לו אמו (לעיל כז מד) וישבת עמו ימים אחדים‪ .‬ותדע שכן‬ ‫‪ -‬לפי שהאמהות נביאות היו‪ ,‬ויודעות ששנים עשר שבטים‬ ‫הוא‪ ,‬שהרי כתיב (להלן פס' כ) ויהיו בעיניו כימים אחדים‪,‬‬ ‫יוצאים מיעקב וארבע נשים ישא‪ ,‬אמרה מעתה אין לו פתחון פה עלי‪,‬‬ ‫‪ -‬כל מי שנאמר בו 'על כן' מרובה‬ ‫שהרי נטלתי כל חלקי בבנים‪,‬‬ ‫כל הסימנים הללו למה‪ ,‬לפי שיודע בו שהוא רמאי‪ ,‬אמר לו ‪-‬‬ ‫אעבדך ברחל‪ ,‬ושמא תאמר רחל אחרת מן השוק‪ ,‬תלמוד לומר בתך‪,‬‬ ‫תמהתי‬ ‫באוכלוסין‪ ,‬חוץ מלוי שהארון היה מכלה בהם‬ ‫ושמא תאמר אחליף ללאה שמה ואקרא שמה רחל‪ ,‬תלמוד לומר‬ ‫שבכולם כתיב ותקרא‪ ,‬וזה כתב בו קרא‪ ,‬ויש מדרש אגדה באלה‬ ‫הקטנה‪ ,‬ואף על פי כן לא הועיל לו‪ ,‬שהרי רמהו‬ ‫הדברים רבה‪ ,‬ששלח הקדוש ברוך הוא גבריאל והביאו לפניו וקרא לו‬ ‫שם זה ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהונה‪ ,‬ועל שם שלוהו במתנות‬ ‫קראו לוי‬ ‫‪ -‬שנטלתי יותר‬ ‫מחלקי‪ ,‬מעתה יש לי להודות‪,‬‬ ‫שאמרה לי אמי‪ .‬ועוד מלאו ימי‪ ,‬שהרי אני בן שמונים וארבע שנה‪,‬‬ ‫ואימתי אעמיד שנים עשר שבטים‪ ,‬וזהו שאמר ואבואה אליה‪ ,‬והלא‬ ‫קל שבקלים אינו אומר כן‪ ,‬אלא להוליד תולדות אמר כן‪:‬‬ ‫‪ -‬קנאה במעשיה‬ ‫הטובים‪ ,‬אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים‪,‬‬ ‫‪ -‬וכי כך עשה אביך לאמך‪ ,‬והלא התפלל עליה‬ ‫מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת‬ ‫‪ -‬אבל בלילה לא היתה לאה‪ ,‬לפי‬ ‫‪ -‬וכי במקומו אני‬ ‫שמסר יעקב לרחל סימנים‪ ,‬וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה‬ ‫את אמרת שאעשה כאבא‪ ,‬אני איני כאבא‪,‬‬ ‫עכשיו תכלם אחותי‪ ,‬עמדה ומסרה לה אותן סימנים‪,‬‬ ‫אבא לא היו לו בנים‪ ,‬אני יש לי בנים‪ ,‬ממך מנע ולא ממני‬ ‫‪ -‬כתרגומו וַ ֲאנָ א‬ ‫מהו גם‪ ,‬אמרה לו זקנך אברהם היו לו‬ ‫ֱא ַר ֵ ּבי‪,‬‬ ‫‪ -‬דבוק הוא‪ ,‬שהרי נקוד בחטף‪ ,‬שבוע של זאת‪,‬‬ ‫בנים מהגר‪ ,‬וחגר מתניו כנגד שרה‪ .‬אמר לה זקנתי הכניסה צרתה‬ ‫והן שבעת ימי המשתה‪ ,‬בתלמוד ירושלמי במועד קטן (א ז)‪ .‬ואי‬ ‫לביתה‪ ,‬אמרה לו אם הדבר הזה מעכב‪ ,‬הנה אמתי בלהה‪ ,‬ואבנה גם‬ ‫אפשר לומר שבוע ממש‪ ,‬שאם כן היה צריך לינקד בפתח השין‪ .‬ועוד‬ ‫אנכי ממנה כשרה‬ ‫ששבוע לשון זכר‪ ,‬כדכתיב (דברים טז ט) שבעה שבועות תספר לך‪,‬‬ ‫לפיכך אין משמע שבוע אלא שבעה‪ ,‬שייטיינ"א בלע"ז [קבוצה של‬ ‫‪ -‬לשון רבים‪ ,‬כמו (לעיל יא ז) נרדה ונבלה‪( ,‬שם‬ ‫שבעה]‬ ‫פס' ג) ונשרפה‪ ,‬אף זה לשון וניתן‪,‬‬ ‫‪ -‬דנני וחייבני וְ זִ ַּכנִ י‬ ‫מיד לאחר שבעת ימי המשתה‪,‬‬ ‫ותעבוד לאחר נשואיה‪:‬‬ ‫‪ -‬מנחם בן סרוק‬ ‫פירשו במחברת (במדבר יט טו) צמיד פתיל‪ ,‬חבורים מאת המקום‬ ‫נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים‪ .‬ואני מפרשו לשון (דברים לב ה)‬ ‫הקישן לראשונות‪ ,‬מה ראשונות באמונה אף האחרונות‬ ‫עקש ופתלתול‪ ,‬נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום‬ ‫באמונה‪ ,‬ואף על פי שברמאות בא עליו‬ ‫‪ -‬הסכים על ידי‪ .‬ואונקלוס תרגם לשון‬ ‫להיות שוה לאחותי‬ ‫‪3‬‬ ‫חומש רש"י משולב ‪ -‬פרשת ויצא‬ ‫פירשו רבותינו שדנה לאה‬ ‫תפילה‪ ,‬כמו נפתולי אלהים‪ ,‬נתפללתי בקשות החביבות לפניו‪ ,‬נתקבלתי‬ ‫דין בעצמה‪ ,‬אם זה זכר‪ ,‬לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות‪,‬‬ ‫נתקבלה תפלתי‪ .‬ומדרש אגדה יש רבים‬ ‫ונעתרתי כאחותי‪.‬‬ ‫והתפללה עליו ונהפך לנקבה‬ ‫בלשון נוטריקון‬ ‫‪ -‬זכר לה שמסרה סימניה לאחותה‪,‬‬ ‫ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו‪ ,‬שמא יגרשנה יעקב לפי‬ ‫שאין לה בנים‪ ,‬ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים‪.‬‬ ‫הוא שייסד הפייט (קרובות דר"ה שחרית) 'האדמון כבט שלא חלה‪,‬‬ ‫בכולן נאמר הריון חוץ‬ ‫צבה לקחתה לו ונתבהלה'‪,‬‬ ‫מזלפה‪ ,‬לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה‪,‬‬ ‫וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה‪ ,‬שלא יבין שמכניסין לו את לאה‪,‬‬ ‫הכניסה‬ ‫שכך מנהג ליתן שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה‪:‬‬ ‫במקום שלא תראה‪ ,‬וכן (ישעיה ד א) אסף חרפתנו‪( ,‬שמות ט יט) ולא‬ ‫יאסף הביתה‪( ,‬יואל ד טו) אספו נגהם‪( ,‬ישעיה ס כ) וִ ֵיר ֵח ְך לא יאסף‪,‬‬ ‫‪ -‬בא מזל טוב‪ ,‬כמו (שבת סז‪ ):‬גד גדי‬ ‫שהייתי לחרפה שאני עקרה‪ ,‬והיו אומרים עלי‬ ‫לא יטמן‪.‬‬ ‫וסנוק לא‪ ,‬ודומה לו (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן‪ .‬ומדרש אגדה‬ ‫‪ -‬שנולד מהול‪ ,‬כמו (דניאל ד כ) ּג ֹּד ּו אילנא‪ ,‬ולא ידעתי על מה נכתבה‬ ‫שאעלה לחלקו של עשו הרשע‪ .‬ומדרש אגדה ‪ -‬כל זמן שאין לאשה‬ ‫תיבה אחת‪ .‬דבר אחר‪ ,‬למה נקראת תיבה אחת בגד‪ ,‬כמו בגדת בי‬ ‫בן‪ ,‬אין לה במי לתלות סרחונה‪ ,‬משיש לה בן תולה בו‪ ,‬מי שבר כלי זה‬ ‫כשבאת אל שפחתי‪ ,‬כאיש שבגד באשת נעורים‪,‬‬ ‫בנך‪ ,‬מי אכל תאנים אלו בנך‬ ‫יודעת היתה‬ ‫בנבואה שאין יעקב עתיד להעמיד אלא שנים עשר שבטים‪ ,‬אמרה יהי‬ ‫רצון שאותו שהוא עתיד להעמיד יהא ממני‪ ,‬לכך לא נתפללה אלא על‬ ‫בן אחר‬ ‫‪ -‬משנולד שטנו של עשו‪,‬‬ ‫שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו‬ ‫‪ -‬להגיד שבחן של שבטים‪ ,‬שעת‬ ‫לקש‪ ,‬אש בלא להבה אינו שולט למרחוק‪ ,‬משנולד יוסף בטח יעקב‬ ‫הקציר היה‪ ,‬ולא פשט ידו בגזל להביא חיטים ושעורים‪ ,‬אלא דבר‬ ‫בהקב"ה ורצה לשוב‪,‬‬ ‫‪ -‬סיגלי‪ ,‬עשב הוא ובלשון‬ ‫ההפקר שאין אדם מקפיד בו‬ ‫ישמעאל יסמי"ן‬ ‫איני רוצה לצאת כי אם‬ ‫ברשות‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בתמיה‪ ,‬ולעשות עוד זאת ליקח גם את דודאי בני‪ ,‬ותרגומו 'ולמיסב'‪,‬‬ ‫שלי היתה שכיבת‬ ‫מנחש היה‪ ,‬נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה‪ ,‬כשבאת‬ ‫לילה זו‪ ,‬ואני נותנה לך תחת דודאי בנך‪ .‬ולפי שזלזלה במשכב הצדיק‪,‬‬ ‫לכאן לא היו לי בנים‪ ,‬שנאמר (לעיל כט ו) והנה רחל בתו באה עם‬ ‫לא זכתה להיקבר עמו‬ ‫הצאן‪ ,‬אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל הרועים‪ ,‬ועכשיו היו לו‬ ‫בנים‪ ,‬שנאמר (להלן לא א) וישמע את דברי בני לבן‬ ‫‪ -‬נתתי לרחל שכרה‬ ‫הקדוש ברוך הוא סייעו שיצא משם יששכר‬ ‫‪ -‬שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות‬ ‫‪ -‬כתרגומו 'פריש אגרך'‬ ‫שבטים‬ ‫את חשבון מיעוט מקנך שבא לידי מתחילה כמה היו‬ ‫‪ -‬עם‬ ‫‪ -‬כתרגומו (חולק טב)‪,‬‬ ‫רגלי‪ ,‬בשביל ביאת רגלי באת אצלך הברכה‪ ,‬כמו (שמות יא ח) העם‬ ‫לשון (מלכים א' ח יג)‬ ‫אשר ברגלך‪( ,‬שופטים ח ה) לעם אשר ברגלי‪ ,‬הבאים עמי‬ ‫בית זבול‪ ,‬הירבירייריא"ה בלע"ז [לינה] בית מדור‪ .‬מעתה לא תהא‬ ‫לצורך ביתי‪ ,‬עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני‪,‬‬ ‫עיקר דירתו אלא עמי‪ ,‬שיש לי בנים כנגד כל נשיו‪,‬‬ ‫וצריך אני להיות עושה גם אני עמהם לסמכן‪ ,‬וזהו 'גם'‬ ‫‪4‬‬ ‫חומש רש"י משולב ‪ -‬פרשת ויצא‬ ‫ָ‬ ‫‪ -‬אל מראות המקלות‬ ‫‪ -‬משונים במקום עקידתן‪ ,‬הם קרסולי ידיהן ורגליהן‬ ‫‪ -‬מנומר בחברבורות‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬לשון טלאים‪,‬‬ ‫דקות‪ ,‬כמו נקודות‪ ,‬פוינטור"א בלעז [ניקוד]‪,‬‬ ‫הנולדים עקודים נקודים הבדיל והפריד לעצמן ועשה אותן עדר עדר‬ ‫שחום‪ ,‬דומה לאדום‪,‬‬ ‫חברבורות רחבות‬ ‫לבדו‪ ,‬והוליך אותו העדר העקוד לפני הצאן‪ ,‬ופני הצאן ההולכות‬ ‫רוש בלעז [אדום]‪ ,‬לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה‪ ,‬לענין‬ ‫אחריהם צופות אליהם‪ ,‬וזהו שנאמר ויתן פני הצאן אל עקוד‪ ,‬שהיו פני‬ ‫אותן שיוולדו מכאן ולהבא‬ ‫התבואה‬ ‫הצאן אל העקודים‪ ,‬ואל כל חום שמצא בצאן לבן‪,‬‬ ‫נקודים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי‪ ,‬ואותן שישנן‬ ‫‪ -‬כמו שפרשתי‬ ‫עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך‪ ,‬שלא תאמר לי על הנולדים‬ ‫מעתה אלו היו שם מתחילה‪ ,‬ועוד שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן‬ ‫‪ -‬כתרגומו הבכירות‪ ,‬ואין לו עד‬ ‫נקודים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואילך‬ ‫במקרא להוכיח עליו‪ .‬ומנחם חברו עם (שמואל ב' טו לא) אחיתופל‬ ‫בקושרים‪( ,‬שם פס' יב) ויהי הקשר אמיץ‪ ,‬אותן המתקשרות יחד למהר‬ ‫עיבורן‪,‬‬ ‫אם תחשדני שאני נוטל‬ ‫משלך כלום‪ ,‬תענה בי צדקתי‪ ,‬כי תבוא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך‪,‬‬ ‫לשון איחור‪ ,‬כתרגומו ובלקישות‪.‬‬ ‫שלא תמצא בעדרי כי אם נקודים וטלואים‪ ,‬וכל שתמצא בהן שאינו‬ ‫ומנחם חברו עם (ישעיה ג כב) המחלצות והמעטפות‪ ,‬לשון עטיפת‬ ‫נקוד או טלוא או חום בידוע שגנבתיו לך‪ ,‬ובגניבה הוא שרוי אצלי‬ ‫כסות‪ ,‬כלומר מתעטפות בעורן וצמרן ואינן מתאוות להתיחם על ידי‬ ‫הזכרים‪,‬‬ ‫הלואי‬ ‫‪ -‬לשון קבלת דברים‪,‬‬ ‫שתחפוץ בכך‬ ‫‪ -‬פרות ורבות יותר משאר‬ ‫מוכר צאנו בדמים יקרים‪ ,‬ולוקח‬ ‫צאן‪,‬‬ ‫‪ -‬עזים‬ ‫לבן ביום ההוא וגו'‬ ‫לו כל אלה‬ ‫זכרים‬ ‫‪ -‬כל אשר היתה בו חברבורת לבנה‪,‬‬ ‫לבן ביד בניו‪:‬‬ ‫כנס‪ ,‬כמו (ש"א יד מח) ויעש חיל‬ ‫ויך את עמלק‪:‬‬ ‫הרעועות שבהן‪ ,‬החולות והעקרות‪ ,‬שאינן אלא שירים‪ ,‬אותן מסר לו‬ ‫‪ -‬עץ הוא ושמו ִל ְבנֶ ה‪ ,‬כמה דתימא‬ ‫(הושע ד יג) תחת אלון וְ ִל ְבנֶ ה‪ ,‬ואומר אני הוא שקורין טרינבל"א בלע"ז‪,‬‬ ‫‪ -‬ועוד לקח מקל‬ ‫‪ -‬כשהוא רטוב‪,‬‬ ‫שהוא לבן [צפצפה עצנית]‬ ‫ושם אהיה עמך‪ ,‬אבל בעודך מחובר לטמא אי‬ ‫‪-‬‬ ‫לוז‪ ,‬עץ שגדלין בו אגוזים דקים‪ ,‬קולדר"א בלע"ז [אלסר]‬ ‫אפשר להשרות שכינתי עליך‬ ‫קשטיניי"ר בלע"ז [עץ ערמון]‪,‬‬ ‫לרחל תחילה‬ ‫קלופים קלופים‪ ,‬שהיה עושהו מנומר‬ ‫ואחר כך ללאה‪ ,‬שהיא היתה עיקר הבית‪ ,‬שבשבילה נזדווג יעקב עם‬ ‫גלוי לובן של מקל‪ .‬כשהיה קולפו היה‬ ‫לבן‪ ,‬ואף בניה של לאה מודים בדבר‪ ,‬שהרי בועז ובית דינו משבט‬ ‫נראה ונגלה לובן שלו במקום הקילוף‪:‬‬ ‫יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו'‪ ,‬הקדימו‬ ‫רחל ללאה‪:‬‬ ‫תרגומו ודעיץ‪ ,‬לשון תחיבה‬ ‫ונעיצה הוא בלשון ארמית‪ ,‬והרבה יש בתלמוד (שבת נ‪ ):‬דצה ושלפה‪,‬‬ ‫(חולין צג‪ ):‬דץ ביה מידי‪ .‬דצה כמו דעצה‪ ,‬אלא שמקצר את לשונו‪,‬‬ ‫במרוצת המים‪ ,‬בבריכות העשויות‬ ‫‪ -‬אין מונים פחות‬ ‫‪-‬‬ ‫בארץ להשקות שם הצאן‬ ‫לשון סכום כלל החשבון‪ ,‬והן עשיריות‪ ,‬למדנו שהחליף‬ ‫מעשרה‪.‬‬ ‫ברהטים‪ ,‬אשר תבאנה הצאן לשתות‪ ,‬שם הציג המקלות לנוכח הצאן‬ ‫תנאו מאה פעמים‬ ‫הבהמה רואה את המקלות והיא נרתעת‬ ‫לאחוריה‪ ,‬והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו‪ .‬רבי הושעיא אומר ‪ -‬המים‬ ‫נעשין זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר‪ ,‬וזהו ויחמנה וגו'‬ ‫‪5‬‬ ‫חומש רש"י משולב ‪ -‬פרשת ויצא‬ ‫שהרי דרך‬ ‫שלושת ימים היה ביניהם‪:‬‬ ‫‪ -‬קרוביו‬ ‫אף על פי שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן‬ ‫כל אותן שלושה ימים שהלך המגיד‬ ‫דוגמתן‪ ,‬היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר‬ ‫להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו‪ .‬נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים‪,‬‬ ‫שביד יעקב‪.‬‬ ‫ובשביעי השיגו לבן‪ ,‬למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך‬ ‫לבן ביום אחד (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים‪ ,‬ולא נאמר‬ ‫כתרגומו ופציחין‪ ,‬פיישי"ד בלע"ז [מנומש]‪ ,‬חוט של לבן מקיף‬ ‫וירדוף אחריו שבעת ימים)‪:‬‬ ‫את גופו סביב‪ ,‬חברבורת שלו פתוחה ומפולשת מזן אל זן‪ ,‬ואין לי‬ ‫להביא עד מן המקרא‪:‬‬ ‫כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים‬ ‫‪ -‬כמו אל בית אל‪ ,‬הה"א יתירה‪ ,‬ודרך מקראות‬ ‫לדבר כן‪ ,‬כמו (במדבר לד ב) כי אתם באים אל הארץ כנען‪,‬‬ ‫כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב‬ ‫‪ -‬לשון רבוי וגדולה כשנמשח למלכות‪ ,‬כך (לעיל‬ ‫כח יח) ויצק שמן על ראשה‪ ,‬להיות משוחה למזבח‪,‬‬ ‫‪ -‬גנבת את דעתי‬ ‫‪ -‬וצריך אתה לשלמו‪ ,‬שאמרת (שם פס' כב) יהיה בית אלהים‪,‬‬ ‫שתקריב שם קרבנות‪,‬‬ ‫למה‬ ‫‪ -‬יש כח וחיל בידי לעשות עמכם‬ ‫נעכב על ידך מלשוב‪ ,‬כלום אנו מיחלות לירש בנכסי אבינו כלום בין‬ ‫הזכרים‬ ‫רע‪ .‬וכל אל שהוא לשון קודש‪ ,‬על שם עזוז ורוב אונים הוא‪,‬‬ ‫‪ -‬אפילו בשעה שדרך בני אדם‬ ‫לתת נדוניא לבנותיו בשעת נשואין‪ ,‬נהג עמנו כנכריות‪ ,‬כי מכרנו לך‬ ‫חמדת‪,‬‬ ‫שעיכב דמי שכר פעולתך‬ ‫בשכר הפעולה‪,‬‬ ‫והרבה יש במקרא‪( ,‬תהלים פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי‪( ,‬איוב יד טו)‬ ‫למעשה ידך תכסוף‬ ‫'כי' זה משמש בלשון 'אלא'‪ ,‬כלומר משל אבינו אין לנו כלום‪,‬‬ ‫השיבו על ראשון ראשון‪ ,‬שאמר לו (לעיל פס' כו) ותנהג את בנותי וגו'‬ ‫לשון‬ ‫אלא מה שהציל הקדוש ברוך הוא מאבינו שלנו הוא‪.‬‬ ‫הפריש‪ ,‬וכן כל לשון הצלה שבמקרא לשון הפרשה‪ ,‬שמפרישו מן‬ ‫‪ -‬ומאותה קללה מתה רחל‬ ‫הרעה ומן האויב‬ ‫‪ -‬משלך‬ ‫בדרך‪,‬‬ ‫‪ -‬הוא אהל רחל‪ ,‬שהיה יעקב תדיר אצלה‪,‬‬ ‫הקדים זכרים לנקבות‪ ,‬ועשו הקדים נקבות לזכרים‪ ,‬שנאמר (לקמן לו‬ ‫וכן הוא אומר (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב‪ ,‬ובכולן לא נאמר‬ ‫ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו'‪:‬‬ ‫אשת יעקב‪,‬‬ ‫כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל קודם שחיפש‬ ‫‪ -‬מה‬ ‫באהל האמהות‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬לפי שהיה מכיר בה שהיא משמשנית‬ ‫שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים‬ ‫‪ -‬לשון כרים וכסתות‪,‬‬ ‫כתרגומו בעביטא דגמלא‪ ,‬והיא מרדעת העשויה כמין כר‪ ,‬ובעירובין‬ ‫‪ -‬שנתן ביד בניו דרך שלושת ימים בינו‬ ‫(דף טז‪ ).‬הקיפוה בעביטין‪ ,‬והן עביטי גמלים‪ ,‬בשטי"ל בלע"ז [אוכף]‬ ‫להפריש את אביה‬ ‫ובין יעקב‪,‬‬ ‫מעבודה זרה נתכוונה‬ ‫‪6‬‬ ‫חומש רש"י משולב ‪ -‬פרשת ויצא‬ ‫‪ -‬הם בניו‪ ,‬שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה‬ ‫ולמלחמה‪,‬‬ ‫רדפת‪ ,‬כמו (איכה ד יט) על ההרים דלקונו‪ ,‬וכמו‬ ‫(ש"א יז נג) מדלוק אחרי פלשתים‬ ‫‪ -‬תרגומו של גלעד‬ ‫גל עד‬ ‫ויבררו עם מי הדין‪ ,‬אפרובי"ר בלע"ז [לברר]‪:‬‬ ‫‪ -‬לא הפילו‬ ‫‪ -‬והמצפה אשר בהר‬ ‫עיבורם‪ ,‬כמו (הושע ט יד) ֶר ֶחם ַמ ְש ִּכיל‪( ,‬איוב כא י) ְּת ַפ ֵּלט ּ ָפ ָרתוֹ וְ ל ֹא‬ ‫הגלעד‪ ,‬כמו שכתוב (שופטים יא כט) ויעבור את מצפה גלעד‪ .‬ולמה‬ ‫מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל‪ ,‬שאם‬ ‫ְת ַש ֵּכל‬ ‫נקרא שמה מצפה‪ ,‬לפי שאמר כל אחד מהם לחברו יצף ה' ביני ובינך‬ ‫לא כן מה שבחו‪ ,‬אילים לא אכל אבל כבשים אכל‪ ,‬אם כן גזלן הוא‬ ‫ולא נראה איש את רעהו‬ ‫אם תעבור את הברית‬ ‫‪ -‬על ידי ארי או זאב‬ ‫‪ -‬למנוע מהם עונת תשמיש‪,‬‬ ‫שתי פעמים‪ ,‬אף בלהה וזלפה בנותיו היו מפלגש‪,‬‬ ‫לשון (שופטים כ טז) קולע באבן אל ַה ּ ַש ֲע ָרה ולא יחטיא‪,‬‬ ‫(מ"א א כא) אני ובני שלמה חטאים‪ ,‬חסרים‪ ,‬אנכי אחסרנה‪ ,‬אם חסרה‬ ‫‪ -‬כמו‬ ‫תרגומו דהות שגיא ממנינא‪,‬‬ ‫חסרה לי‪ ,‬שמידי תבקשנה‪.‬‬ ‫(שמות טו ד) ירה בים‪ ,‬כזה שהוא יורה חץ‬ ‫שהיתה נפקדת ומחוסרת‪ ,‬כמו (במדבר לא מט) ולא נפקד ממנו איש‪,‬‬ ‫תרגומו ולא שגא‪,‬‬ ‫‪ -‬הרי 'אם' משמש בלשון 'אשר'‪,‬‬ ‫כמו (לעיל כד לג) עד אם דברתי דברי‬ ‫גנובת יום או גנובת לילה‪ ,‬הכל שילמתי‪.‬‬ ‫לרעה אי‬ ‫כמו (איכה א א) רבתי בגוים שרתי במדינות‪( ,‬ישעיה א כא)‬ ‫אתה עובר‪ ,‬אבל אתה עובר לפרקמטיא‬ ‫ְמ ֵל ֲא ִתי משפט‪( ,‬הושע י יא) א ַֹה ְב ִּתי ָלדוּש‬ ‫‪ -‬חול‬ ‫‪ -‬קודש‬ ‫‪ -‬לשון (דברים ד כד) אש אוכלה‪,‬‬ ‫‪ -‬חול‪,‬‬ ‫כמו (תהלים קמז יז) משליך קרחו‪ ,‬תרגומו גלידא‬ ‫‪,‬‬ ‫לשון שינה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬שחט בהמות למשתה‬ ‫‪ -‬כל דבר מאכל קרוי לחם‪ ,‬כמו‬ ‫לאוהביו שעם לבן‬ ‫‪ -‬היית משנה תנאי שבינינו‬ ‫(דניאל ה א) ֲע ַבד לחם רב‪( ,‬ירמיה יא יט) נשחיתה עץ בלחמו‪,‬‬ ‫מנקוד לטלוא ומעקודים לברודים‬ ‫לא רצה לומר אלהי יצחק‪ ,‬שאין הקדוש ברוך‬ ‫הוא מייחד שמו על הצדיקים בחייהם‪ .‬ואף על פי שאמר לו בצאתו‬ ‫מבאר שבע (לעיל כח יג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק‪,‬‬ ‫בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת‪ ,‬יעקב נתיירא לומר ואלהי‪ ,‬ואמר‬ ‫מלאכים של ארץ‬ ‫לשון תוכחה‬ ‫ופחד‪,‬‬ ‫ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ‬ ‫הוא‪ ,‬ולא לשון הוכחה‪:‬‬ ‫שתי מחנות‪ ,‬של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן‪ ,‬ושל ארץ‬ ‫ישראל שבאו לקראתו‬ ‫‪ -‬איך תעלה על לבי להרע‬ ‫כל הזכויות שמורות‪© .‬‬ ‫להן‬ ‫את כללי העריכה ניתן לראות במבוא לפרשת בראשית‪( .‬אוצר החכמה ‪ /‬היברו בוקס)‬ ‫ניתן להשיג את הגליון (וכן גליונות קודמים) במאגר העלונים הממוחשב של‬ ‫הקדוש ברוך הוא‬ ‫'דרשו'‪' ,‬לדעת עלונים' ועוד‬ ‫וכן ניתן להשיג במייל ‪2711526@GMAIL .COM -‬‬ ‫הארות הערות ותיקוני טעויות יתקבלו בברכה ‪05276-00532‬‬ ‫‪7‬‬