gilyoines.com

אלשיך לפרשת השבוע · Alshich LeParshas HaShavuah

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אלשיך לפרשת השבוע · Alshich LeParshas HaShavuah — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫ממקומו ובא לכאן וכו'‪ ,‬ויצדק טוב טעם וזהו והנה מלאכי א‪-‬להים עולים‪ ,‬ואחר‬ ‫הדבר במאמרינו שהוא להורות את יעקב כך יורדים לכבודו‪ ,‬כי המלאכים צריכים‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫שלא יירא‪ ,‬כי הלא כל שלשת העולמות אליו‪ ,‬והם ישרתוהו וילווהו (ובזה נתיישב‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫טפלים אליו ומשועבדים לו‪ ,‬וכמו שאמרו באופן א' קושית רש"י 'עולים תחלה‬ ‫רבותינו ז"ל על פסוק בוראך יעקב ויוצרך ואחר כך יורדים?' כי המלאכים שלא‬ ‫פ' ויצא‬ ‫ישראל אמר הקדוש ברוך הוא עולמי הניחום לעלות קל"ח שנה עלו עכשיו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫תחילה‪ .‬ואח"כ ירדו המלאכים שבאו‬ ‫עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב יצרך‪.‬‬ ‫(פכ"ח‪ :‬יא‪-‬יג) ויפגע במקום וילן שם כי‬ ‫בשום לב אל כפל אומרו עולמי עולמי! ללוותו)‬ ‫בא השמש ויקח מאבני המקום וישם‬ ‫ואין על יעקב‪ ,‬נצב עליו‪ ,‬למעלה הימנו‪,‬‬ ‫מראשתיו וישכב במקום ההוא‪ :‬ויחלם והנה‬ ‫וכן באומרו בראך יצרך!‬ ‫סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה‬ ‫מכל יצורי העולמות כלם‪ ,‬בלתי אם ה'‬ ‫אך הוא כי שלשת העולמות יתפרדו לבדו‪ ,‬אפילו רכב א‪-‬להים שה' בם‪ .‬כי‪ ,‬אך‬ ‫מלאכי א‪-‬להים עלים וירדים בו‪ :‬והנה יהוה‬ ‫בו בחר למרכבה לו‪ .‬וזהו והנה ה' נצב עליו‪:‬‬ ‫באיכות‪,‬‬ ‫נצב עליו ויאמר אני יהוה א‪-‬להי אברהם‬ ‫השפל‪ ,‬והגלגלים‪ - ,‬הם בעלי גשם‪,‬‬ ‫אביך וא‪-‬להי יצחק הארץ אשר אתה שכב‬ ‫ועל פי דרכינו‪ ,‬שרצה ה' הראות לו‪ ,‬כי‬ ‫עליה לך אתננה ולזרעך‪:‬‬ ‫השלשה עולמות כלם נבראו לשמשו‬ ‫ושל מלאכים ‪ -‬רוחניות‪,‬‬ ‫וסרים אל משמעתו והנם באים לכבודו‬ ‫הנה כי הוא יתברך משנה החושים‬ ‫שני ולשרתו‪ ,‬נאמר‪ ,‬כי רצה הוא יתברך ילין‬ ‫ועל שני הסוגים אמר עולמי עולמי‬ ‫ומחליף את הטבעים לעבודת הצדיק‪ ,‬ונקל‬ ‫פעמים‪ .‬והשיב על סוג הגשמי יעקב בראך‪ .‬שם‪ ,‬וישכב במקום ההוא ויתן מראשותיו‪,‬‬ ‫הוא בעיני ה' לעשות כן כי הלא גם‬ ‫ובכן מאבני מזבח עקידת יצחק‪ ,‬כמאמרם ז"ל‬ ‫ועל סוג הרוחני בעל צורה יעקב יצרך‪,‬‬ ‫העולמות שברא נתן לו לעובדו ולכבודו‬ ‫יחויב כי אחר שבזכותו נבראו ישתעבדו לו‪ .‬בפרקי רבי אליעזר‪ ,‬למען יכיר‪ ,‬כי המקום‬ ‫בראו יצרו אף עשאו‪.‬‬ ‫פה כי כל משועבד תחתיו‪ ,‬כי הוא המקיימו‪.‬‬ ‫ולכן יתכן הורה לו הוא יתברך‬ ‫שלשת העולמות משועבדים אליו‪,‬‬ ‫וזה אחשבה הורה לו הוא יתברך ליעקב‬ ‫ובזה מצאנו טוב טעם אל היותו שם בבלי‬ ‫לא יירא מפחד עשו‪ ,‬ופן בצאתו מתוך‬ ‫בלבד דעת שלא היה כי‪-‬אם בלוז‪ .‬והוא שאילו‬ ‫ובשפל היחל והורה לו כי לא‬ ‫הפחד של עשו יפול אל הפחת של לבן‪.‬‬ ‫אדמת חוץ לארץ או כללות ערי ארץ ידע לא שכב שם על קדושת המקום‪ ,‬וזה‬ ‫ומה גם בראות את עצמו יצא ממקום‬ ‫שער מאמר הכתוב ויפגע במקום‪ ,‬שעל ידי היותו‬ ‫ישראל כי‪-‬אם גם הר המוריה שכנגד‬ ‫הקדושה מתחת כנפי השכינה אל אדמה‬ ‫השמים מקום המזבח שלוקח משם עפר כך‪ ,‬שהיה בלוז‪ ,‬ונעקר הר המוריה‪ ,‬ובא‬ ‫טמאה‪ ,‬כי לכן נתן אל לבו ללכת אל עיר‬ ‫שעשה ממנו יתברך את אדם יציר כפיו שם‪ ,‬לא ידע‪ ,‬כי המקום אשר הוא שוכב‬ ‫מושב א‪-‬להים אפשר שם שכינה שורה‬ ‫שהוא חלתו של עולם גם הוא ‪ -‬אשר הוא עליה אדמת קדש היה‪ ,‬רק לוז‪ ,‬על כן וילן‬ ‫הוא הר המוריה להפיל תחינתו שם‪.‬‬ ‫לקראתו‪.‬הר שם‪.‬‬ ‫כל טוב העולם השפל מוכן לעבודתו כי‬ ‫והראה לו הוא יתברך כי‪ ,‬אם קטון הוא‬ ‫צבי קדש ‪ -‬נעקר ממקומו ובא‬ ‫בעיניו הלא כל העולמות שברא למענו‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬אם חשב שהיה בלוז‪ ,‬למה‬ ‫המה‪ .‬והנה הראה בעיניו כי כלם סרים אל‬ ‫וגם עולם הגלגלים משועבד אליו כי הלא לא החזיק צדיק דרכו עד הר המוריה‬ ‫משמעתו‪,‬‬ ‫להתפלל שם כתאותו?‬ ‫בא השמש שלא בעונתו למען ילין שם‪.‬‬ ‫וגם עולם המלאכים והנה מלאכי א‪-‬‬ ‫והוא כי עולם השפל‪ ,‬אין צריך לומר‬ ‫לווהו על כן אמר כי בא השמש שלא בעונתו‪,‬‬ ‫כללות העולם או ארץ ישראל העולה על‬ ‫ועל ידי כן‪ ,‬בחשבו‪ ,‬כי בלוז היה‪ ,‬נמשך‪ ,‬כי‬ ‫להים עולים ויורדים בו לכהנו לו אשר‬ ‫בארץ ואשר ילווהו‪.‬‬ ‫כלם‪ ,‬כי‪-‬אם גם ראש עפרות תבל הוא הר‬ ‫ויקח מאבני המקום של המזבח וישם‬ ‫המוריה כי בו בחר ה' לשכן שמו שם‪ ,‬גם‬ ‫או לרבותינו ז"ל כי המלאכים אשר באו מראשותיו שנשתמש מהן‪ .‬וגם כי וישכב‬ ‫הוא יעתק ממנו ויבא לקראתו להקביל‬ ‫להפך את סדום על אומרם כי משחיתים במקום ההוא כרצונו יתברך מהטעם‬ ‫פניו‪ .‬וזהו שלא היפך הוא יתברך שיעתק‬ ‫אנחנו לא הניחום לעלות אל מחיצתן קל"ח הנזכר‪ .‬מה שאין כן אילו ידע קדושת‬ ‫לוז וילך להר המוריה‪ ,‬והוא כפרש"י ז"ל‬ ‫שנה‪ .‬עד בא האורח הקדוש אל בית מלונו המקום‪ ,‬כמאמר רש"י ז"ל על אומרו‪ ,‬ואנכי‬ ‫שלא נתקרב מקום אל מקום‪ ,‬רק שנעתק‬ ‫יתברך‪ ,‬ולאהבתו‪ ,‬קבץ הוא יתברך את לא ידעתי‪ ,‬שאילו ידעתי לא ישנתי כאן‪:‬‬ ‫הר המוריה ובא לכאןוכו'‪ .‬הנה כי דעת‬ ‫נדחיו‪ ,‬שיעלו השמימה‪.‬‬ ‫רבותינו ז"ל כפירש"י שנעתק הר המוריה‬ ‫‪1‬‬ ‫המתייחס אל השם הגדול‪ ,‬כי אותו השם‬ ‫וארבע חלקים האלה אשר באדם הנה‬ ‫והנה אין ספק‪ ,‬כי הלא גם בעיני יעקב‬ ‫הוא לבדו אשר עליו‪ ,‬וזה והנה ה' נצב עליו‪.‬‬ ‫לכל אחד יש שורש מוצאו מתייחס אליו‬ ‫יפלא‪:‬‬ ‫וכל זה למען הודיע כי לא על חנם‬ ‫במקומו‪ ,‬ועל ידי כן בקיימו תורה ומצות‬ ‫על מה זה‪ ,‬המשילו יתברך במעשה ידיו‪,‬‬ ‫המשילו במעשה ידיו‪ ,‬ואת כל חלקי‬ ‫אשר יעשה בארבעת חלקיו אלה הלא‬ ‫וכל‪ ,‬שת תחת רגליו?‬ ‫העולמות קרבה לעבודתו כמדובר‪ ,‬כי הלא‬ ‫יעורר ויקדש שרשיו כלם על ידי קדושת‬ ‫המצות‪ ,‬ויתאחדו על ידי קיימו התורה‬ ‫על כן הורהו מראה הסולם ויחלום וכו'‬ ‫הוא מקיימם וזכותו בראם‪ ,‬כמאמר‬ ‫למען הודיעו‪ ,‬כי גם‪ ,‬כי כל צדיק מקיים כל‬ ‫רבותינו ז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫והמצוה באחדות ה' חלקיו יקשר‬ ‫העולמות‪ ,‬ועל ידי כן ישלשל מלמעלה‬ ‫העולמות‪ ,‬הוא עולה על גביהן!‬ ‫עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב‬ ‫יצרך כאשר ביארנו בסמוך‪,‬‬ ‫השפע עד למטה לארץ‪ ,‬נמצא על ידי כן‬ ‫כי הלא‪ ,‬למה שהעולם השפל חומרי הוא‬ ‫מקיים העולם כמדובר‪:‬‬ ‫הוה ונפסד‪ ,‬ואיזה הדרך יהא מבא לבא בו‬ ‫כי למה שאין דרך רבותינו ז"ל לחלק‬ ‫שפע מסבת הסבות אל חומר עכור?‬ ‫עולם השפל ועולם הגלגלים לשנים‪,‬‬ ‫והן זאת תהיה כונת הכתובים‪ ,‬אשר‬ ‫כמפורסם לבקיאים בנועם מליהם‪( ,‬ואינם‬ ‫הראה הוא יתברך את יעקב ואף גם הורהו‬ ‫ואיזה חבל ישלשלהו מן העולם העליון‬ ‫מחלקים לשנים) כחכמי דורות‬ ‫אשר גדלה מעלתו על כל איש צדיק תמים‬ ‫עד השפל?‬ ‫האחרונים‪ ,‬למה כי הכל גשמיות‪ ,‬לכן המה‬ ‫אשר למטה מגדרו‪ ,‬בשלמות ארבעת‬ ‫חלקיו‪ .‬והוא‪ ,‬לומר לו‪ ,‬הנה‪ ,‬כל האדם‬ ‫ומי יקשרם להיות מקבלים דין מן דין‬ ‫כללו העולמות לשנים‪ .‬הגשמי (עולם‬ ‫מלמעלה למטה?‬ ‫השפל ועולם הגלגלים) לאחד‪ ,‬והרוחני‬ ‫יכלול לכל הארבע עולמות כסדרן אשר‬ ‫(עולם המלאכים ועולם העליון) הוא‬ ‫סדרנום‪ ,‬ואתה עלית על כלם‪ ,‬כי אתה‬ ‫ומי יתן בהם רוח להחיותם גם את השפל‬ ‫השני‪ ,‬ועל שניהם אמר זה פעמים עולמי‬ ‫סולם מוצב ארצה מפאת החומר‪ ,‬וראשך‪,‬‬ ‫גם את עולם הגלגלים‪ ,‬כי גם הוא גשמי‬ ‫עולמי מי בראך‪ .‬ועל האחד אמר יעקב‬ ‫הוא הנפש הדבק אל החומר בצד מה גם‬ ‫כאחיו‪ ,‬אם לא על ידי שפע רוחני היורד‬ ‫בראך‪ ,‬ועל העליון אמר יעקב יצרך‪:‬‬ ‫בקבר כנודע‪ ,‬אינו כשאר בני אדם שמגיע‬ ‫מאתו יתברך מהעולם העליון‪.‬‬ ‫(נפשם רק) עד הגלגלים‪ ,‬רק השמימה‪ ,‬הם‬ ‫לכן הוא יתברך‪ ,‬מאז בחכמה יסד ארץ‪,‬‬ ‫או‪( ,‬באופן אחר‪ ,‬אשר מה שמחלקים‬ ‫השמים העליונים‪ ,‬בעולם המלאכים‪ .‬כי‬ ‫העולמות לשנים באמרם 'עולמי עולמי')‬ ‫על מכונות נשמות קדושות אשר ברא‪,‬‬ ‫יורה אומרו השמימה בה"א בסוף תיבה‬ ‫אשר כח בהן לתקן עולם ולקיימו קיום‬ ‫על דרך זה‪ ,‬יותר בפשיטות‪ .‬על העולם הזה‬ ‫ובראשה‪ .‬לעומת (כעין) מה שאמרו‬ ‫הכולל שלשתם (עולם השפל עולם‬ ‫עצמיי בל ימוט‪ ,‬ויחלק מאז הנשמות‬ ‫רבותינו ז"ל ב'לשאולה'‪ :‬באמבטי‬ ‫הראויות בכל דור ודור מפני תקון העולם‬ ‫הגלגלים ועולם המלאכים‪ ,‬כוללן יחד‪ ,‬כי‬ ‫התחתונה של שאולה‪ ,‬על היות ה"א בסוף‬ ‫לגבי עולם העליון נחשבים כגשמיות)‬ ‫להקימו ולקיימו בצדיקים שבכל דור ודור‬ ‫תיבה ולמ"ד בראשה (כי 'השמימה' כמו‬ ‫אשר הם באמת יסוד עולם‪ .‬גם ראה‬ ‫כאשר נכללו בחדוש העולם כאחד (וזהו‬ ‫'לשמימה'‪ .‬וע"כ כמו 'לשאולה' פי'‬ ‫'עולמי' הא')‪ ,‬ועל העולם הבא (עולם‬ ‫והתקין את האדם‪ ,‬עולם קטן‪ ,‬הכולל כל‬ ‫בתוקף הירידה‪ ,‬כך 'השמימה' פי' בתוקף‬ ‫הארבע עולמות‪ ,‬מן השפל אל העליון‪,‬‬ ‫העליון) על הדרך הנזכר (שהוא עולם‬ ‫העליה)‬ ‫הרוחני‪ .‬וזהו 'עולמי' הב') ‪.‬‬ ‫והוא כי הלא החומר יכלול הארבע‬ ‫ועל החלק השלישי‪ ,‬הוא הרוח‪ ,‬אשר‬ ‫יסודות כנודע‪ ,‬הכוללים כל העולם השפל‬ ‫כלל הדברים‪ ,‬כי זכותו‪ ,‬ברא העולמות‪,‬‬ ‫דרכו להיות מעולם המלאכים‪ ,‬זה הוא‬ ‫והוא מקיימם‪ ,‬וידו בכל משלה‪ ,‬והמה יהיו‬ ‫עד עולם הגלגלים‪,‬‬ ‫למעלה מהם‪ ,‬שהם עולים ממחיצתם‬ ‫שומרי משמרתו‪ ,‬ועובדי עבודתו‪:‬‬ ‫ויורדים בועד מחיצתו כי מלמעלה מהם‬ ‫והחלק השני הוא הנפש החיונית הנותנת‬ ‫עוד יתכן כי משל הסולם אינו על עצמו‬ ‫הוא‪( .‬ובזה נתיישב באופן ב' קושית רש"י‬ ‫חיות ותנועה בחומר הלא היא מאיכות‬ ‫רק על המקום של בית המקדש אשר הוא‬ ‫'עולים תחלה ואחר כך יורדים?' כי הרי‬ ‫עולם הגלגלים וחיותם להתמיד תנועתם‪,‬‬ ‫שוכב עליו‪ ,‬והוא כי למה שהיוצא מארץ‬ ‫עולים פירוש מעולם המלאכים עד‬ ‫והחלק השלישי הוא הרוח מעין עולם‬ ‫ישראל לחוצה לארץ נכנס תחת כתות‬ ‫מחיצת יעקב אשר למעלה מהם)‬ ‫המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות‪,‬‬ ‫חיצונים‪ ,‬ומושפעים על יד השר השורר על‬ ‫ועל החלק הרביעי‪ ,‬אמר והנה ה' נצב עליו‬ ‫והחלק הרביעי היא הנשמה אשר‬ ‫הגוי והממלכה אשר הוא גר שם‪ ,‬ועל כן‬ ‫כי אין שורש נשמתו מתחת כנפי השכינה‬ ‫מלמעלה מעולם העליון‪.‬‬ ‫בחר (יעקב) הסתופף בבית ה' בהר‬ ‫(שם האדנות)‪ ,‬רק מאיכות עליון‬ ‫‪2‬‬ ‫וזהו אומרו מוצב ארצה‪ ,‬שהוא ה"א בסוף‬ ‫וכל זה להורות לו אשר הקדמנו כי גדולה‬ ‫המוריה‪ ,‬כי שם בית א‪-‬להים‪ ,‬לבקש (שם)‬ ‫תיבה‪ ,‬כאומר לארץ‪ ,‬שמשמעו שהוצב‬ ‫מעלת הצדיק ‪ -‬ומה גם כמוהו ‪ -‬לפניו‬ ‫על נפשו‪ ,‬איכה תרעה! על ידי שר‪.‬‬ ‫לארץ מלמעלה‪ ,‬שעל כן לא נאמר (מוצב)‬ ‫יתברך‪ ,‬ולכן לא יפלא בעיניו יעשה עמו‬ ‫על כן הורה לו הוא יתברך‪ ,‬כי אדרבה‪,‬‬ ‫בארץ‪.‬‬ ‫יותר מעל כל עולמו כי הוא המקיימו‬ ‫חשוב הוא בעיניו יתברך יותר מן המקום‪,‬‬ ‫והתפשטות איכותו הוא עד הרקיע‬ ‫ומייסדו וכל העולם לא נברא רק‬ ‫כי הלא המקום‪ ,‬הוא‪ ,‬ההולך לקראתו‪,‬‬ ‫העליון מכלם‪ ,‬הם שבעה רקיעים‪,‬‬ ‫לתשמישו‪...‬‬ ‫להקביל פניו‪.‬‬ ‫וזהו וראשו מגיע השמימה שהוא ה"א‬ ‫ויחלום והנה סולם וכו'‪ ,‬והוא במה‬ ‫ואדרבה‪ ,‬קדושתו גדולה ממנו‪ .‬למען‬ ‫בסוף תיבה‪ ,‬וה"א בראשה‪ ,‬שהוא להפליג‬ ‫שהערנו אל אומרו והנה זה שלש רגלים?‬ ‫ידע‪ ,‬כי כאשר אין שכינה זזה מהר המוריה‪,‬‬ ‫העליה‪( ,‬כי בתי מקדש הראשונים היו‬ ‫אך הוא שהראהו‪:‬‬ ‫מקל וחומר ידון‪ ,‬שלא תזוז ממנו‪ ,‬גם כי יצא‬ ‫ברקיע ג' הנקרא זבול‪ ,‬וע"כ אמר שלמה‬ ‫א‪ :‬בית ראשון שהיה סולם מוצב ארצה‬ ‫לחוצה לארץ‪ .‬כי בכל מקום אשר ימצא‪,‬‬ ‫בנה בניתי בית זבול כמבואר באלשיך‬ ‫וראשו מגיע השמימה‪ ,‬אש מן השמים‬ ‫שם יהיה א‪-‬להיו עמו‪ ,‬כמאמרו יתברך‬ ‫במ"א‪ ,‬וע"כ רקיע של בית דלעתיד נחשב‬ ‫ונבואה וארון ומנורה ואורים ותומים שהיה‬ ‫אליו בפירוש‪ ,‬באומרו‪ ,‬הנה אנכי עמך וכו'‪.‬‬ ‫הפלגת עליה כנגדם)‪ ,‬עד ערבות‪ ,‬על דרך‬ ‫כסולם מתווך בין עולם השפל והעליון‪.‬‬ ‫ועל המקדש העתיד לבנות שם‪ ,‬הוא‪,‬‬ ‫אומרם ז"ל‪ ,‬על 'לשאולה'‪ ,‬שיש ה"א בסוף‬ ‫ועל הה' דברים שהיו בו יתירים על השני‪,‬‬ ‫שראה והנה סולם מוצב ארצה‪ ,‬והוא כי‬ ‫תיבה‪ ,‬ולמ"ד בראשה‪ ,‬לרמוז על אמבטי‬ ‫ייתר ה"א יתירה במלת השמימה שיש ה"א‬ ‫כאשר הסולם מחבר המקום הגבוה עם‬ ‫התחתונה שבשאול‪ .‬על דרך זה הוא פה‪,‬‬ ‫בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה וה"א‬ ‫הנמוך‪ ,‬כן המקדש הוא כסולם‪ ,‬שעם היותו‬ ‫בבחינת העליה בהפלגה‪ ,‬שתהיה‬ ‫אחרת בראשה‪ .‬וזהו והנה סלם וכו'‪.‬‬ ‫מוצב ארצה‪ ,‬הנה ראשו ואיכותו מגיע‬ ‫התפשטותו עד גדר שוהנה מלאכי א‪-‬להים‬ ‫השמימה‪ ,‬ומחבר העולמות‪.‬‬ ‫שבעולם המלאכים‪ ,‬עולים מעולמם דרך‬ ‫ב‪ :‬ועל הבית שני שאחריו הראה לו‪ ,‬שלא‬ ‫התפשטות אור הקב"ה‪ ,‬למעלה‪ ,‬וחוזרים‬ ‫היה ראשו מגיע השמימה שלא היה‬ ‫ולא עוד אלא שמלאכי א‪-‬להים עולים‬ ‫ויורדים עד גבולם‪ ,‬ועלייתם וירידתם בו‪,‬‬ ‫לסולם‪ ,‬הוא בית המקדש שני‪ ,‬כל כך‬ ‫ויורדים בו‪ ,‬כי בהיות הקדוש ברוך הוא‬ ‫במקדש‪ ,‬כי למעלה מעולם המלאכים הוא‬ ‫גדולה כבראשונה‪ ,‬כי‪-‬אם ‪ ,‬והנה מלאכי א‪-‬‬ ‫למטה‪ ,‬השכינה שוכנת בארץ‪ ,‬ועל ידי כן‬ ‫ראשו אשר יעלה התפשטותו‪.‬‬ ‫להים עולים ויורדים בו‪ ,‬שלא היה מגיע‬ ‫מלאכי א‪-‬להים דירתם פה‪ ,‬באופן‪,‬‬ ‫(פי' שהסולם מרמז על בית השלישי‪,‬‬ ‫השמימה כקודם‪ ,‬כי חסרו ממנו ה' דברים‬ ‫שכשיצטרכו לעלות למעלה לאיזה‬ ‫אשר עולה התפשטות אורו מלמטה עד‬ ‫עליונים‪ ,‬ולא נשאר בו רק‪ ,‬שהיתה השכינה‬ ‫שליחות‪ ,‬עולים תחלה ואחר כך יורדים‬ ‫למעלה מן עולם המלאכים‪ .‬והנה‬ ‫למטה בארץ‪ ,‬באופן שמלאכי א‪-‬להים היו‬ ‫למטה‪ ,‬כי שם ביתם‪ ,‬כי מלאכי א‪-‬להים‬ ‫בבהמ"ק הוא עיקר מושב השכינה‪ ,‬עם‬ ‫עולים תחלה ואחר כך יורדים עם הא‪-‬להים‬ ‫המה (וע"כ ביתם הוא שם‪ ,‬במקום אשר‬ ‫מלאכי הא‪-‬להים‪ ,‬מלאכי השכינה‪.‬‬ ‫על הארץ‪ ,‬כי מושב א‪-‬להים היה בבית‬ ‫שם הא‪-‬להים‪ ,‬כי היות הקדוש ברוך הוא‬ ‫וכאשר המלאכים עובדים עבודתם‪,‬‬ ‫המקדש למטה‪ .‬ועל כן מלאכי המרכבה‬ ‫למטה‪ ,‬נצב על יעקב‪ ,‬והשכינה שוכנת‬ ‫כש"כ‪' ,‬רצוא ושוב'‪ ,‬עולים ברצוא‬ ‫עולים מלמטה תחלה כי שם ביתם‪ ,‬ואחר‬ ‫בארץ‪ .‬ובזה מיישב באופן ג'‪ ,‬קושית‬ ‫ויורדים ושוב‪ ,‬כל זה נעשה 'בו' תוך גבולי‬ ‫כך יורדים עם הא‪-‬להים על הארץ‪( :‬ובזה‬ ‫רש"י 'עולים תחלה ואחר כך יורדים?')‬ ‫התפשטות בהמ"ק השלישי‪ .‬וזהו‪ ,‬עולים‬ ‫מיישב באופן ד'‪ ,‬קושית רש"י 'עולים‬ ‫והראהו‪ ,‬כי‪ ,‬עם הגדולה הזאת אשר‬ ‫ויורדים בו‪ .‬ובזה מיישב באופן ה'‪,‬‬ ‫תחלה ואחר כך יורדים?' שמדבר מענין‬ ‫למקדש‪ ,‬גדולה מעלתו של יעקב‪ ,‬כי והנה‬ ‫קושית רש"י 'עולים תחלה ואחר כך‬ ‫בהמ"ק השני)‪...‬‬ ‫ה' נצב עליו‪ .‬והוא‪ ,‬כי המקדש אין מתייחס‬ ‫יורדים?' שמדבר מענין בהמ"ק‬ ‫ג‪ :‬הבית השלישי שהיה (יעקב) תאב‬ ‫בו רק השכינה‪ ,‬הוא שֵםא‪-‬להים‪ ,‬הנזכר‪,‬‬ ‫השלישי)‪..‬‬ ‫לדעת ענינו כי הוא חלקו (בית השלישי‬ ‫אך ביעקב והנה ה'! כי השם הגדול והנורא‬ ‫וכאשר הקיץ משנתו אמר‪ ,‬אכן יש ה'‬ ‫כנגד יעקב)‪ :‬והראהו‪:‬‬ ‫ההוא‪ ,‬הוא!נצב עליו‪.‬‬ ‫א'‪ ,‬שאין איכותו כאיכות הראשונות‪ ,‬וכו'‪ ,‬והוא‪ ,‬כי הוא לכאורה עלה על רוחו כי‬ ‫ולא (רק) לעתיד כאשר במקום ההוא‪,‬‬ ‫מדברים גשמיים‪ ,‬כי‪-‬אם רוחני‪ ,‬למה שהר המוריה עפר ארץ גשמית לא‬ ‫רק‪ ,‬והנה כלומר כעת הינו יתברך נצב על‬ ‫שישלשלהו הוא יתברך מן השמים לארץ‪ ,‬תסבול השראת השם הגדול‪ ,‬כי הלואי‬ ‫יעקב‪.‬‬ ‫יהיה הבית שעל הארץ‪ ,‬גשם זך כעצם‬ ‫‪3‬‬ ‫והיה שם לשני מחנות יחד‪ .‬ולשמא‬ ‫הגלגלים‪ ,‬ולכן תמה ואמר‪ ,‬אכן יש ה' שורה הנה ראיתי מלאכי א‪-‬להים עולים ואחר כך‬ ‫תאמר למה נתוסף לו עתה הכבוד הזה‪,‬‬ ‫על המקום הארציי הזה‪ ,‬ואנכי לא ידעתי! יורדים בו ועל כן אגזור אומר כי מקום ראש‬ ‫האחד שטרם עלות אשר אתו‪ ,‬באו של‬ ‫לכן מה עשה יתברך‪ ,‬הטיל בו מורא‪ ,‬כי הסולם‪( ,‬בהמ"ק שלמעלה) הוא שער‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬והשנית‪ ,‬כי אשר מתחלה לא‬ ‫השפיע מעין אור הבית השלישי המטיל השמים ליכנס אל הבית (המקדש‬ ‫רצו לצאת חוצה לארץ‪ ,‬עתה יצאו למענו?‬ ‫מורא לעוצם הקדושה ויירא‪ ,‬אז אמר‪ ,‬אין שלמטה)‬ ‫לזה אמר‪ ,‬ויעקב הלך לדרכו‪ ,‬לומר‪ ,‬כי‬ ‫ספק‪ ,‬כי מקום ההר הזה‪ ,‬לא יהיה איכותו כי לא יקראו השמים בית א‪-‬להים‪ ,‬כי‪-‬‬ ‫בהיותו בהר המוריה‪ ,‬לא היה הולך לדרכו‬ ‫כאשר הוא עתה‪ ,‬כי‪-‬אם זך‪ ,‬כראשיתו‪ ,‬אם (רק נקראת) בית המקדש שלמטה‬ ‫המתייחס לו‪ ,‬הוא לארץ ישראל‪ ,‬רק לחוץ‬ ‫כאשר מאז נבראת הארץ‪ ,‬והיה בה איכות‪( ,‬כך)‪ ,‬והשמים‪ ,‬כחצר‪ ,‬שבו שער ליכנס אל‬ ‫לארץ הפך שרשו‪ ,‬אך‪ ,‬עתה הלך לדרכו אל‬ ‫שאמר עליה ה'‪ ,‬תוצא הארץ נפש חיה‪ ,‬הבית‪.‬‬ ‫הקדושה‪ ,‬על כן‪ ,‬ויפגעו בו מלאכי א‪-‬להים‪.‬‬ ‫ושבידו יתברך לקח מעפרה‪ ,‬ועשה את ועל כן היו מלאכי א‪-‬להים עולים תחלה‬ ‫וזה אומרו לשון פגיעה‪ ,‬שלא ירדו‬ ‫האדם מעשה ידיו‪ ,‬שאין זה רק‪ ,‬שלא היתה (מן עולם המלאכים אל בהמ"ק שלמעלה‬ ‫מהשמים במקום ההוא‪ ,‬כי מלאכי ארץ‬ ‫עכורה כהיום‪ ,‬ותהי כן עד אחר חטא אדם‪ ,‬אל רקיע הראשון) כיוצאים מהבית אל‬ ‫ישראל המה‪ ,‬ואין יורדים רק בהר המוריה‪,‬‬ ‫ונתקללה ותתעכר‪ .‬ולעתיד תזדכך החצר‪ ,‬ואחר כך יורדים אל מושבם העקרי‬ ‫הוא שער השמים‪ ,‬ולא באויר חוץ לארץ‪,‬‬ ‫ירושלים יותר הרבה מאשר היתה אל בית המקדש‪ ,‬כי שם (עיקר) ביתם‪,‬‬ ‫אך ודאי בארץ ישראל ירדו‪ ,‬ומשם באו נגד‬ ‫בהבראה‪ ,‬כי על כן‪ ,‬הא‪-‬להים‪ ,‬אשר אמנם מרכבה אל השכינה (שבבהמ"ק ובזה‬ ‫יעקב ויפגעו בו‪ ,‬כאיש הבא לקראת חבירו‬ ‫לא ישב על הארץ‪ ,‬יהיה לה חומת אש מיישב באופן ו'‪ ,‬קושית רש"י 'עולים‬ ‫להקביל פניו‪ .‬והוא הכיר זה‪ ,‬ויאמר‪ ,‬כאשר‬ ‫תחלה ואחר כך יורדים?' שכאשר הולכים‬ ‫ולכבוד יהיה בתוכה‪.‬‬ ‫ראם‪ ,‬אין זה מחנה מלאכים כאשר היו‬ ‫וזה מאמר יעקב על המקום שבארץ‪ ,‬אין מלאכי א‪-‬להים מן עולם המלאכים‪ ,‬אל‬ ‫מחנה אשר אתי‪ ,‬רק מחנה א‪-‬להים הם‪,‬‬ ‫לתמוה על היות בו (השראת) ה' לעתיד על מקומם העיקרי‪ ,‬שהוא מקום מושב‬ ‫מחנה המרכבה המיוחדים לא‪-‬להים‪ ,‬אשר‬ ‫ידי בית המקדש‪ ,‬כי מה נורא המקום הזה השכינה‪ ,‬בבהמ"ק‪ ,‬הם עולים תחילה‪ ,‬אל‬ ‫הם הפנימים הם מלאכי ארץ ישראל‬ ‫באיכות שיראה לעתיד‪ ,‬ולא על חנם בהמ"ק שלמעלה שהוא כחצר פרוזדור‬ ‫בעצם‪.‬‬ ‫ירושלים תקרא ה'‪ ,‬כמו שאמרו רבותינו אל בהמ"ק שלמטה‪ ,‬ומשם אח"כ יורדים‬ ‫והוא כמתמיה‪ ,‬איך יצאו חוץ לארץ טרם‬ ‫ז"ל‪ ,‬שם העיר מיום ה' שמה אל תקרי אל בהמ"ק שלמטה)‪...‬‬ ‫יעבור מעבר יבוק?‬ ‫(פל"ב‪ :‬ב‪-‬ג) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו‬ ‫שמה אלא שמה‪.‬‬ ‫עוד תמה תמיהה שנית‪ ,‬איך לא עלו‬ ‫ועל הסולם אמר‪ ,‬אין זה כאשר חשבתי‪ ,‬מלאכי א‪-‬להים‪ :‬ויאמר יעקב כאשר ראם‬ ‫תחלה‪ ,‬אשר לווהו חוצה לארץ‪ ,‬וירדו אחר‬ ‫שיהיה מגשם זך כעצם השמים‪ ,‬כי‪-‬אם מחנה א‪-‬להים זה ויקרא שם המקום ההוא‬ ‫כך של ארץ ישראל?‬ ‫בית א‪-‬להים (בית שהא‪-‬להים מייצר מחנים‪:‬‬ ‫והנה בבא יעקב אל הארץ‪ ,‬כיבדו יתברך‬ ‫ועושה ובונה) מעשה א‪-‬להים רוחני הוא‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬ויקרא למקום ההוא מחנים‪ ,‬לומר‪,‬‬ ‫כי המקום ההוא זכה לשני מחנות יחד‪ ,‬מה‬ ‫ועל ראש הסולם שמגיע השמימה הוא כבוד גדול על ידי מלאכיו‪ ,‬מה שלא נעשה‬ ‫שאין כן הר המוריה‪ ,‬כי‪-‬אם ‪ ,‬מחנה אחד‬ ‫שער השמים‪ ,‬כי גדול היה כבוד הבית לו בצאתו מהר המוריה‪ ,‬ללכת חרנה‪ ,‬והוא‪,‬‬ ‫עולים ואחר כך יורדים אחרים‪...‬‬ ‫האחרון מאיכות השמים‪ ,‬כי עיקר מכון כי שם מלאכי א‪-‬להים עולים ויורדים‬ ‫שבתו יתברך יהיה למטה‪ ,‬וכמו שאמרו ללותו בחוצה לארץ‪ ,‬אך עתה‪ ,‬בשובו‪ ,‬זולת‬ ‫או יהיה‪ ,‬כי‪ ,‬אם היה בלבד על ביאתו‬ ‫רבותינו ז"ל‪ ,‬שלעתיד יבאו מלאכי השרת מחנה מלאכי חוצה לארץ הבאים אתו‪,‬‬ ‫לארץ‪ ,‬אחר בא השני‪ ,‬היה להם להסתלק‬ ‫לשאול לישראל למטה מה הקב"ה עושה‪ ,‬יצאו להקביל פניו מלאכי ארץ ישראל‪,‬‬ ‫מיד‪ ,‬על כן אמר בלבו‪ ,‬כי אין זה‪ ,‬כי‪-‬אם ‪,‬‬ ‫על דרך מאמרם ז"ל‪ ,‬על והיה כל מבקש ה' טרם יסתלקו הבאים עמו‪ ,‬באופן שהיה‬ ‫שה' חפץ אפייס את עשו על הברכות‬ ‫יצא אל אהל מועד‪ ,‬כי המלאכי השרת היו כבוד כפול‪:‬‬ ‫שנטלתי ממנו‪ ,‬והניח מלאכי חוצה לארץ‪,‬‬ ‫שאשלחם אליו‪ ,‬לשכך חמתו‪ ,‬על כן‪,‬‬ ‫יורדים מלמעלה‪ ,‬לבקש ה' בבית מדרשו שמלאכי ארץ ישראל יצאו חוצה לארץ‬ ‫לכבודו‪.‬‬ ‫של משה‪.‬‬ ‫וישלח יעקב מלאכים‪ ,‬כלומר‪ ,‬של חוצה‬ ‫לארץ‪ ,‬הנקראים מלאכים סתם‪ ,‬ולא‬ ‫וכן ראוי‪ ,‬כי הלא הבית האחרון יהיה שנית‪ ,‬שטרם הסתלק מחנה חוצה לארץ‬ ‫מלאכי א‪-‬להים‪.‬‬ ‫רוחני מעשה א‪-‬להים‪ ,‬וזה מאמר יעקב‪ ,‬באו מחנה ארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫אמר לאשתו טולי הטוב בעיניך בכתובתיך‬ ‫ז‪ .‬אומרו בן חמישי‪ ,‬מה שלא אמר כן‬ ‫(פ"ל‪ :‬יד‪-‬יח‪ ,‬כ) וילך ראובן בימי קציר‬ ‫ולכי לבית אביך‪ ,‬ויהי בראותה כי כבדה‬ ‫ביהודה רביעי ולא בלוי שלישי ולא‬ ‫חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל‬ ‫עליו שינה מהיין צוותה את עבדיה‬ ‫בשמעון שני ולא בראובן ראשון!‬ ‫לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי‬ ‫וישאוהו ישן על מטתו אל בית אביה‪ ,‬ויהי‬ ‫ח‪ .‬אומרה נתן א‪-‬להים שכרי כו' ותקרא‬ ‫מדודאי בנך‪ :‬ותאמר לה המעט קחתך את‬ ‫בבקר וייקץ ויאמר לאשה מי הביאני הלום‪,‬‬ ‫שמו יששכר‪ ,‬למה לא רמזה על ששכרה‬ ‫אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל‬ ‫ותען ותאמר כמצותך שאמרת שאטול‬ ‫את אישה?‬ ‫לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך‪ :‬ויבא‬ ‫הטוב בעיני ואלך אל בית אבי עשיתי‪ ,‬כי‬ ‫יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו‬ ‫לא ראיתי טוב ממך בעיני ולקחתיך‬ ‫ט‪ .‬ראוי לשים לב מה זה היה‪ ,‬שזכה‬ ‫ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי‬ ‫והבאתיך בית אבי‪ ,‬אז הלכו לפני רבן‬ ‫הנולד בלילה ההיא לתורה? ומה גם‬ ‫בני וישכב עמה בלילה הוא‪ :‬וישמע א‪-‬להים‬ ‫שמעון בן יוחאי ז"ל וכשמעו אמר רבון‬ ‫לאומרם שהיתה שכינה שם‪ ,‬שעל כן נאמר‬ ‫אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי‪:‬‬ ‫העולמים כיון שחשקה בבעלה תן לה‬ ‫בלילה הוא ולא נאמר בלילה ההוא‪ ,‬שהוא‬ ‫ותאמר לאה נתן א‪-‬להים שכרי אשר נתתי‬ ‫בנים‪ ,‬ומאז הולידו בנים ובנות‪:‬‬ ‫כד"א אני והוא‪ ,‬ומה נשתנית הולדה זו מכל‬ ‫שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר‪ . . .‬ויזכר‬ ‫השאר?‬ ‫א‪-‬להים את רחל וישמע אליה א‪-‬להים‬ ‫ונבא אל הענין והוא כי כפי הנראה‬ ‫בראות יעקב כי ללאה ארבעה בנים ולכל‬ ‫וגם לפי הפשט נשים לב חסרון הה"א‪,‬‬ ‫ויפתח את רחמה‪:‬‬ ‫אחת מהאמהות שנים שנים ורחל עקרה‪,‬‬ ‫שלא נאמר ההוא!‬ ‫ראוי לשום לב‪ ,‬א‪ .‬באומרו המעט קחתך‬ ‫היה מתמיד יותר באהל רחל מאצל לאה‬ ‫י‪ .‬למה הודיענו התורה שהליכת ראובן‬ ‫את אישי‪ ,‬כי הלא אדרבה היא לקחה את‬ ‫והלחנות‪ ,‬אולי תפקד בזכות מתייחסת‬ ‫היתה בימי קציר חטים?‬ ‫איש רחל!‬ ‫לאיזו לילה מהיתרים אצלה‪,‬‬ ‫ולבא אל הענין נקדים כי הנה דרך‬ ‫וגם איך הודה לה ותאמר לכן ישכב כו'?‬ ‫ועל כן אפשר היה קנאת ראובן כשבלבל‬ ‫תורתינו הקדושה ללמדנו שורש גדול‬ ‫ב‪ .‬האם בשכירות היה מזדווג עם לאה?‬ ‫יצועי אביו שהיתה במקום רחל‪ ,‬ואמר לא‬ ‫באמונה הלא הוא כי טוב לגבר לברוח‬ ‫די בחיי רחל כי‪-‬אם גם אחרי מותה כו'‪ ,‬כי‬ ‫מהשען על דברים טבעיים כי‪-‬אם על ה'‬ ‫ואם הוא שהיה הזמן מתחלק בין ארבעת‬ ‫היה עושה עיקר דירתו באהל בלהה כאשר‬ ‫לבדו כי מושיע אין בלתו יתברך לעד‪ ,‬כי‬ ‫נשיו והיה אז זמן רחל ועל כן שכרה לאה‬ ‫באמנה אתו רחל ובאהל המיוחד לרחל‪.‬‬ ‫הבוטח בה' ארוכתו מהרה תצמח והבוטח‬ ‫ממנה הלילה‪ ,‬למה לא המתינה עד בא‬ ‫בהשתדלותו או בדברים טבעיים אין‬ ‫זמנה?‬ ‫ובזה יצדקו הכתובים והוא כי כאשר‬ ‫מצא ראובן דודאים בשדה אשר בטבע‬ ‫ישועתו לו בא‪-‬להים עד יכיר וירא כי טעה‬ ‫ג‪ .‬שאם ליל עונת רחל היתה‪ ,‬איך אמרה‬ ‫מכינים את האשה להתעבר‪ ,‬וראה כי אמו‬ ‫באצטגנינות שלו‪,‬‬ ‫המעט קחתך את אישי‪ ,‬הלא לא לקחה כי‬ ‫עמדה מלדת‪ ,‬על כן ויבא לאמו להכין‬ ‫ועד ממהר יוסף הצדיק כי על שתי‬ ‫זמן רחל היה?‬ ‫אותה ולסעדה להתעבר‪.‬‬ ‫זכירות אשר אמר לשר המשקים זכרתני‬ ‫ד‪ .‬כי הלא כמו זר נחשב צאת לאה‬ ‫וכראות רחל כך מרוב תשוקתה מנהמת‬ ‫והזכרתני האריך שני שנים בבית הסהר‪.‬‬ ‫לקראתו לאמר אלי תבאכי שכור שכרתיך!‬ ‫לבה ללדת אמרה תני נא לי מדודאי בנך‬ ‫ועוד נזכירה מאמרם ז"ל במדרש חזית‬ ‫ה‪ .‬כי מלת שָׂ כֹר מיותרת והיה לו לומר כי‬ ‫לומר כי היא צריכה יותר‪:‬‬ ‫על מעשה בצידון באשה שהיתה נשואה‬ ‫שכרתיך וכו'!‬ ‫אז אמרה לה המעט קחתך את אישי‬ ‫כמה שנים ולא ילדה‪ ,‬והלכו לפני רבן‬ ‫ו‪ .‬אומרו וישמע א‪-‬להים אל לאה היכן‬ ‫שהוא אצלך יותר ולא בקצבה‪ .‬על כן‬ ‫שמעון בן יוחאי מוסכמים ליפרד בגט‬ ‫התפללה שישמע אליה?‬ ‫השיבה רחל לכן ישכב עמך הלילה כו'‪.‬‬ ‫כריתות באומרם שלא היה תועלת בזווגם‪,‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא א‪ .‬המעט קחתך‬ ‫ואמר להם כשם שהזדווגתם בשמחה‬ ‫את אישי‪ ,‬כי הלא אדרבה היא לקחה את‬ ‫ובמשתה כן בגרושין‪ ,‬ועשו משתה‪ ,‬ובלילה‬ ‫‪5‬‬ ‫השעורים כן חג השבועות אל קציר‬ ‫ענין הדודאים‪ ,‬ואחר כך ויזכור א‪-‬להים את‬ ‫איש רחל! וגם איך הודה לה ותאמר לכן‬ ‫החטים‪ ,‬כי על כן בפסח היה קרב עומר‬ ‫רחל כלומר א‪-‬להים ולא מהדודאים‪ ,‬כי‬ ‫ישכב כו'?וקושיא ב‪ .‬האם בשכירות היה‬ ‫השעורים ובחג השבועות שתי הלחם‬ ‫אדרבה על הדודאים שהתה‪ ,‬בל תחשוב‬ ‫מזדווג עם לאה? ואם הוא שהיה הזמן‬ ‫מהחטים‪ ,‬ובפירוש יחסה תורתינו חג‬ ‫שהם שעמדו לה‪ ,‬אך בהיות אחר זמן יוכר‬ ‫מתחלק בין ארבעת נשיו והיה אז זמן‬ ‫השבועות אל קציר החטים‪ ,‬באומרה על‬ ‫כי זכר אותה א‪-‬להים‪ ,‬ועל כן שהתה על‬ ‫רחל ועל כן שכרה לאה ממנה הלילה‪,‬‬ ‫חג השבועות בפרשת כי תשא בכורי קציר‬ ‫שהראית כי שמה בטחון מה בדודאים‪.‬‬ ‫למה לא המתינה עד בא זמנה?וקושיא ג‪.‬‬ ‫חטים‪ ,‬וזכר לדבר אמרו בבראשית רבה‬ ‫עוד שלישית כי עשתה בחכמה כמעשה‬ ‫שאם ליל עונת רחל היתה‪ ,‬איך אמרה‬ ‫וילך ראובן בימי קציר חטיםביכור כל מיני‬ ‫דרבן שמעון בן יוחאי שעל שיתה שומה‬ ‫המעט קחתך את אישי‪ ,‬הלא לא לקחה‬ ‫כו' ופרשת משפטים וחג הקציר כו'‪:‬‬ ‫האשה ההיא דבקות וחשק אישה בלבה‬ ‫כי זמן רחל היה?)‬ ‫ובזה יתכן כי זה מאמר הכתוב וילך ראובן‬ ‫פקד אותה ה'‪ ,‬כן עשתה לאה בהראותה‬ ‫אז אמרה לאה בלבה‪ ,‬הנה לפני שלשה‬ ‫בימי קציר חטים הוא ערב שבועות שאנו‬ ‫החשק הנמרץ הזה בצאתה למען תעזר‬ ‫דברים לזכות בהם‪,‬‬ ‫מצווים לקצור חטים באופן שהלילה הוא‬ ‫מזה גם כן ליבנות יותר מהצדיק ההוא‪:‬‬ ‫אחד כי הנה נתתי שפחתי לאישי‪.‬‬ ‫ליל שבועות הוא ליל מתן תורה‪ ,‬כי אין‬ ‫ועל אשר הערנו מענין התורה שיצאו‬ ‫ספק שלא תדבר התורה ותאמר סימן זה‬ ‫ועוד שנית כי מה לי טוב מבלתי השען על‬ ‫מההריון ההוא‪,‬‬ ‫הכנות טבעיות לאכול מדודאים‪ ,‬כי היא‬ ‫על קציר חטים משולל מצוה‪ ,‬רק על ימי‬ ‫קציר חטים המצווים מאתו יתברך‪ ,‬וכן‬ ‫והיות שם שכינה כמו שאמרו ז"ל‪,‬‬ ‫שאלה מדודאי בנך שהוא מקצתם ואני‬ ‫קציר חטים עולה במספר קטן כמספר ליל‬ ‫ועל השתדלותה שישכב עמה בלילה‬ ‫אתנם לה כולם כאומרה תחת דודאי בנך‪,‬‬ ‫שבועות‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬הלילה שאמרה רחל היא‬ ‫הוא ולא עצרה כח עד בא ליל עונתה‬ ‫וכן אמרה היא בדודאי בני‪ ,‬שהוא כולם (יש‬ ‫ליל שבועות‪.‬‬ ‫להמתין‪,‬‬ ‫מקשים‪ :‬מאיפה מדייק? כי פשוט שאין‬ ‫הדיוק מאשר לא נכתב פה‪ ,‬תחת מדודאי‬ ‫( בפ' ויחי אצל ברכת יששכר מוסיף האלשיך)‬ ‫עם חסרון ה"א ממלת ההוא!‬ ‫בנך‪ ,‬או במדודאי בני‪ ,‬כי אין לזה פירוש‬ ‫כנודע שיששכר זכה לתורה דכתיב ומבני‬ ‫יהיה בשום לב‪ ,‬אל הודעת התורה שהיה‬ ‫כלל‪ .‬ונראה אשר מדייק מאשר שינה‬ ‫יששכר יודעי כו'‪ ,‬ושם כתבנו במקומו טעם‬ ‫לכת ראובן בימי קציר חטים‪ ,‬לא על חנם‬ ‫וכתב מקודם תני נא לי מדודאי בנך‪.‬‬ ‫צודק כי אמרו רבותינו ז"ל אמר רבי‬ ‫הודיעה לנו התורה דבר בלתי צריך כזה‪ ,‬כי‬ ‫וכיון שאין להמ"ם צורך בפשט הכתוב‪,‬‬ ‫אליעזר וישכב עמה בלילה הוא‪ ,‬מלמד‬ ‫מה לדודאים אצל החטים או אל היות בימי‬ ‫כי אין נפק"מ שם לרחל אם מקבלת‬ ‫שהקב"ה סייעו באותו לילה‪.‬‬ ‫קציר החטים?‬ ‫כולם או רק חלקם‪ ,‬ע"כ דרש האלשיך‬ ‫ומאמרו באותו לילה יורה כי היה שייכות‬ ‫אך אין ספק כי בתחלת הענין רמזה‬ ‫יתור המ"ם של מדודאי שהוא נפק"מ אל‬ ‫לאותו לילה בדבר ההוא שיזכה לתורה‪ ,‬אך‬ ‫תורתינו התנצלות אל לאה בל תראה‬ ‫לאה ולבטחונה בה' להורות ולדייק‬ ‫הוא\ מה שכתבנו שם כי הלילה ההוא היה‬ ‫כרודפת לשכב את אישה!‬ ‫שכשכתב בלי המ"ם כוונתו אל כל‬ ‫ליל שבועות‪ ,‬כי על כן נאמר שם שהיה‬ ‫הדודאים‪ ,‬שנתנה את כולםבכדי לשות‬ ‫גם טעם אל צאת הריון קדוש ובייחוד‬ ‫בימי קציר חטים שהוא זמן שבועות‪.‬‬ ‫בטחונה רק בה'‪ ,‬וע"כ בא הכתוב)‬ ‫היותו נושא דגל התורה!‬ ‫להורות כי שתה כל בטחונה בה'‪ ,‬כי היא‬ ‫ויורה זה מאמר מדרש רות אמר רשב"ן‬ ‫כל מקום שנאמר קציר שעורים בקצירת‬ ‫ואחשוב ‪ -‬גם שלא מצאתי גילוי זולתי‬ ‫זכות שתעמוד לה‪ ( .‬ובזה נתיישב קושיא‬ ‫העומר הכתוב מדבר‪ ,‬קציר חטים בשתי‬ ‫הנזכר ‪ -‬כי אפשר שהיה הלילה ההוא ליל‬ ‫ו‪ .‬וישמע א‪-‬להים אל לאה היכן התפללה‬ ‫הלחם הכתוב מדבר‪( .‬ובזה נתיישב‬ ‫שבועות הוא מתן תורה‪ ,‬וה' יצילנו מלומר‬ ‫שישמע אליה?)‬ ‫בתורתו דבר אשר לא הוא חלילה‪ ,‬והוא כי קושיא י‪ .‬למה הודיענו התורה שהליכת‬ ‫כי על כן אפשר ששהתה רחל מלפקד‬ ‫כאשר נתייחס חג הפסח אל קציר ראובן היתה בימי קציר חטים?)‬ ‫עד אחר שילדה לאה שני בנים ובת אחר‬ ‫‪6‬‬ ‫ותאמר לאה נתן א‪-‬להים שכרי על טוב‬ ‫והנה השלשה סיפרה לבעלה‪,‬‬ ‫וראיה זו שכחנו מלכותבה במקומה‪:‬‬ ‫כוונתי‪ ,‬כי אין להרהר עלי אולי לחיבת‬ ‫אחד באומרה אלי תבא והוא כעובדא‬ ‫(עכ"ל שם)‬ ‫ביאה כוונתי לשכרו הלילה ההוא‪ ,‬כי הנה‬ ‫דרבן שמעון בן יוחאי שהזכרנו‪.‬‬ ‫ובזה מצאתי ראיתי טוב טעם אל מאמר‬ ‫נתתי שפחתי לאישי ואילו הייתי רדופה‬ ‫רחל באומרה לכן ישכב עמך‪:‬‬ ‫אחרי זאת למה נתתי שפחתי לאישי‬ ‫והשני שהוא על שכר שנתנה שפחתה‬ ‫למעט עונתי‪ ,‬אך אין זה רק לכוונת השיג‬ ‫לאישה באומרה נתן א‪-‬להים שכרי אשר‬ ‫מה ההטבה הגדולה הזאת האם יחסר‬ ‫כתר תורה‪ ,‬ותקרא שמו יששכר בשתי‬ ‫נתתי שפחתי כו'‪ .‬אמרה כי שכר שכרתיך כי‬ ‫ללאה לילה אחרת?‬ ‫שינין שהוא על כוונתה על תורה‪ ,‬וזהו יש‬ ‫מלת שכר מיותרת אך היא על שכר תתה‬ ‫אך דבר גדול דברה לה לכן ישכב עמך‬ ‫שכר שהוא על אוהבי התורה הוא שבט‬ ‫שפחתה לאישה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ה‪.‬‬ ‫הלילה כי בכל מקום אומר 'הלילה הזה'‬ ‫יששכר‪ ,‬שהוא כי התורה אומרת על‬ ‫שָׂ כֹר מיותרת והיה לו לומר כי שכרתיך!)‬ ‫כד"א הוא הלילה הזה לה'‪ ,‬וכאן אין אומר‬ ‫לומדיה ואוהביה‪ ,‬להנחיל אוהבי יש‪ ,‬הם‬ ‫וגם שכרתיך כו' שהוא השלישי‪ ,‬שמורה‪,‬‬ ‫'הזה'‪ ,‬לרמוז‪ ,‬ישכב עמך הלילה עצמו‪ ,‬הוא‬ ‫י"ש עולמות‪ ,‬ולהיות עיקר אוהביה‬ ‫שגעלה בהכנה טבעית‪ ,‬וזה שכרתיך‬ ‫זכות הלילה‪ ,‬שהוא ליל רצון של מתן‬ ‫מיששכר קראה שמו יששכר כי יש הוא‬ ‫בדודאי כו' כי טוב לי זכותך בהשגחה‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫השכר שלו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ח‪ .‬נתן‬ ‫מהדודאים‪.‬‬ ‫ועל כן יצא יששכר שכל תורת ישראל‬ ‫והרביעית‪ ,‬אמרה תורה‪ ,‬באומרה וישכב א‪-‬להים שכרי כו' ותקרא שמו יששכר‪,‬‬ ‫היה בשבטו‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ט‪ .‬מה‬ ‫זה היה‪ ,‬שזכה הנולד בלילה ההיא עמה בלילה הוא כי אותו הלילה עת רצון למה לא רמזה על ששכרה את אישה?)‬ ‫וענין זה סתום אצלנו על פסוק דודי‬ ‫לתורה? ומה גם לאומרם שהיתה שכינה הוא ליל מתן תורה‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬שעל כן נאמר בלילה הוא ולא נאמר וכן שני תיבות אלו בלילה הוא עולים צפנתי לך‪:‬‬ ‫בלילה ההוא‪ ,‬שהוא כד"א אני והוא‪ ,‬ומה במספר קטן כ"ו כמספר בליל שבעת עם אלשיך (שיר השירים‪ :‬פ"ז‪ :‬יד) הדודאים‬ ‫נשתנית הולדה זו מכל השאר? וגם לפי (הכולל) כללות‪ ...‬וחג שבועות הוא חסר נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם‬ ‫הפשט נשים לב חסרון הה"א‪ ,‬שלא נאמר בפרשת כי תשא‪ .‬ולא נזכר מלא כי‪-‬אם ישנים דודי צפנתי לך‪:‬‬ ‫במשנה תורה‪.‬‬ ‫ההוא!)‬ ‫אומרת כנסת ישראל‪ ,‬ידענו ה' כי מה‬ ‫וזהו אומרו בן חמישי לרמוז אל חמשה והנה כל הרואה ענין לאה‪ ,‬הנה לא ייטב שתמנע מהדבק בנו הלא הוא על שלא‬ ‫חומשי תורה‪( .‬ובזה נתיישב קושיא ז‪ .‬בן בעיניו שתצא אשה לקראת אישה בבואו פתחנו מאלינו פתח במסך העונות המבדיל‬ ‫חמישי‪ ,‬מה שלא אמר כן ביהודה רביעי מן השדה לאמר לו כי שכרה אותו שנראה בינינו לבינך‪,‬‬ ‫ולא בלוי שלישי ולא בשמעון שני ולא‬ ‫חלילה כמנהג אשר לא טובות‪ ,‬על כן הוא ולמה לא תשים לבך ה' א‪-‬להינו אל כל‬ ‫בראובן ראשון!)‬ ‫אומר וישמע א‪-‬להים אל לאה שהבין הזכיות אשר סגלנו כנודע‪ ,‬כי אפילו רקנים‬ ‫ועל כן לא תאשם חלילה בצאתה דרכה כי לשם שמים כיוונה ככל הכתוב‪ ,‬שבישראל מלאים מצות כרמון?‬ ‫לקראתו כאחת הריקות לומר אלי תבא כד"א שמענו אדוני (ל' הבנה‪ .‬ובזה‬ ‫וששכרה אותו שנראה ח"ו כדאי בזיון נתיישב באופן ב' קושיא ו‪ .‬וישמע א‪ -‬ומה גם השלמים צדיקים וחסידים‪,‬‬ ‫(ובזה נתיישב קושיא ד‪ .‬הלא כמו זר להים אל לאה היכן התפללה שישמע וזכיות קדומים מקדמונינו‪ ,‬שכלם‬ ‫מעוכבים מלעמוד לנו‪ ,‬עד יפתח שער‬ ‫נחשב צאת לאה לקראתו לאמר אלי אליה?)‬ ‫במסך המבדיל?‬ ‫תבאכי שכור שכרתיך!)‬ ‫על כן נתן לה הריון בן צדיק בעל תורת ה'‬ ‫נמצאו כי ארבעה דברים כיוונה לאה וזהו בן חמישי כמו שרמזנו מחמשה מעין שכר המצות שלא תקבלנו הנפש‬ ‫בעלותה למעלה עד נקות כל אשמותיה‬ ‫לעשות במעשה הזה השלשה שהזכרנו חומשי תורה‪.‬‬ ‫תחלה כנודע‪ ,‬כן כל זכיותינו וזכיות‬ ‫והרביעי הזה‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ואמרה ליה‪ ,‬לא כך אמרת לי בערב‪ ,‬כל חפץ‬ ‫במציאות‪ ,‬כלל אותם ואמר ועל פתחינו על‬ ‫אבותינו‪ ,‬הם כעל הפתח ממתינים להאיר‬ ‫טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך‪,‬‬ ‫הדרך עצמו שכתבנו‪ .‬ואמנם המגדים‬ ‫לנו בהפתח פתח אחד אשר נפתח!‬ ‫אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך‪.‬‬ ‫והזכיות‪ ,‬הם חדשים מדורותינו אלה‪ ,‬גם‬ ‫והביטה עלינו בעין חמלתך‪ ,‬ולא יקלו כל‬ ‫הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬ועמד‬ ‫ישנים מהדורות הקודמים‪.‬‬ ‫הזכיות האלו לפניך מערך דודאי ראובן!‬ ‫והתפלל עליהם ונפקדו‪.‬‬ ‫וסיימה אמריה ותאמר‪ ,‬דודי צפנתי לך‪.‬‬ ‫כי הלא הדודאים של לאה נתנו ריח‪,‬‬ ‫ללמדך מה הקדוש ברוך הוא פוקד‬ ‫לומר‪ ,‬אם תעננו א‪-‬להינו‪ :‬כי אין זה קל‬ ‫שבמעט דודאים שכרה את יעקב‪ ,‬אשר‬ ‫עקרות‪ ,‬אף צדיקים פוקדים עקרות‪.‬‬ ‫וחומר‪ ,‬כי לא שכירות ומציאות הדודאים‪,‬‬ ‫השכינה תמיד עמו‪ ,‬ומשכה את השכינה‬ ‫נתנו ריח ההוא מדבקותו יתברך והתורה‬ ‫אליה‪ ,‬כמאמר רבותינו ז"ל וישכב עמה‬ ‫והרי דברים קל וחומר‪ ,‬ומה אם בשר ודם‬ ‫שנמשכה ממנו!‬ ‫על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ‬ ‫בלילה הוא‪ ,‬כמה דאת אמר והוא אסור‬ ‫בעולם טוב ממך נפקדו‪ ,‬ישראל המחכים‬ ‫רק שזכות דבקות לאה עם יעקב‪( ,‬זכות)‬ ‫באזקים‪ ,‬ויצא משם יששכר‪ ,‬הנותן ריח‬ ‫לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום‪ ,‬ואומרים‬ ‫ההוא‪ ,‬ו (כונתה) להבנות אז יותר‪ ,‬ממנו‪,‬‬ ‫ריבוי תורתו בעולם באשר ה' אתו‪.‬‬ ‫אין לנו חפץ בעולם אלא אתה‪ ,‬על אחת‬ ‫עשתה זאת‪ ,‬והוא יתברך מצפוני לבה ראה‬ ‫והיתכן שהדודאים קלי הערך הספיקו‬ ‫כמה וכמה‪.‬‬ ‫ויאשרה!‬ ‫לתת ריח והועילה למושכך אחריה‪ ,‬שעל‬ ‫(ולכן אע"פ שאפשר לדחות הקל‬ ‫על דרך מעשה דרבי שמעון בן יוחאי‬ ‫כן נתנו ריח ויצא טבעה של תורת יששכר‬ ‫וחומר מהדודאים‪ ,‬כנ"ל אשר‪ :‬אם תעננו‬ ‫במדרש חזית על פסוק נגילה ונשמחה בך‪,‬‬ ‫בעולם‪,‬‬ ‫א‪-‬להינו‪ :‬כי אין זה קל וחומר‪ ,‬כי לא‬ ‫מהאשה שחשקה בבעלה לבלתי התגרש‬ ‫(כל שכן) אנו שעל פתחנו‪ ,‬אשר יפתח‬ ‫שכירות ומציאות הדודאים‪ ,‬נתנו ריח ההוא‬ ‫ממנו זכתה להבנות ממנו‪ :‬וזה לשון‬ ‫במסך הנזכר‪ ,‬כל מגדים‪ ,‬הם זכיות ושרפי‬ ‫מדבקותו יתברך והתורה שנמשכה ממנו‪,‬‬ ‫המאמר‪ :‬מעשה‪ :‬בצידן באחד ששהה עשר‬ ‫קדש הנעשים על ידי התורה ומצות‬ ‫שנים עם אשתו (נ"א‪ :‬באשה אחת בצידן‬ ‫שסגלנו למעלה בשמים‪ ,‬חדשים גם ישנים‬ ‫רק שזכות דבקות לאה עם יעקב‪( ,‬זכות)‬ ‫ששהתה עשר שנים עם בעלה) ולא ילדה‪,‬‬ ‫ההוא‪ ,‬ו (כונתה) להבנות אז יותר‪ ,‬ממנו‪,‬‬ ‫מקדמונינו‪ ,‬שבפתוח‪ ,‬מיד הם מוכנים‪,‬‬ ‫אתון גבי רבי שמעון בן יוחאי‪ ,‬בעיין‬ ‫האם ימעטו לפניך הדודאים ההם?‬ ‫עשתה זאת‪ ,‬והוא יתברך מצפוני לבה ראה‬ ‫למשתבקא דין מן דין‪,‬‬ ‫ויאשרה‪ :‬אעפ"כ אפשר לשאת קל וחומר‬ ‫שלא תעשה בגינם לקדם פנינו לפתוח‬ ‫מזה בעצמה‪ ,‬מן דבקותה ביעקב‪ ,‬כי‪) :‬‬ ‫אמר להון‪ ,‬חייכון‪ ,‬כשם שנזדווגתם זה לזה‬ ‫לפנינו השער ההוא?‬ ‫במאכל ובמשתה‪ ,‬כך אין אתם מתפרשים‬ ‫הנה כי נשאו ז"ל קל וחומר‪ ,‬ומה אם על‬ ‫אלא מתוך מאכל ומשתה‪.‬‬ ‫ולא תיחל עד נפתח אנחנו?‬ ‫שדבקה בבעלה כך‪ ,‬אנו שדבקנו בהקב"ה‬ ‫או (שלא) לדבקנו בתורתך‪ ,‬עד תושרש‬ ‫על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב וסעודה‬ ‫גדולה‪ ,‬ושכרתו יותר מדאי‪ .‬כיון שנתיישבה‬ ‫בנו‪ ,‬עד שהשער ההוא יפתח לפנינו?‬ ‫על כן יתכן פה כי אומרת כנסת ישראל‪:‬‬ ‫דעתו עליו‪ ,‬אמר לה בתי ראי כל חפץ טוב‬ ‫ענין הפתחים הנזכרים באומרו ועל‬ ‫אם על זאת זכתה לאה‪ ,‬על שנדבק לבה‬ ‫שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך‪.‬‬ ‫פתחינו‪ ,‬יובן עם מאמרם ז"ל שהעולם הזה‬ ‫ביעקב‪ ,‬על שהוא קרוב אל השכינה‪ ,‬מקל‬ ‫נברא בה"א שהוא דומה לאכסדרה כו'‪.‬‬ ‫וחומר הוא שתעשה בגיני‪ ,‬כי הלא דודי‬ ‫מה עשתה היא‪ ,‬לאחר שיישן רמזה‬ ‫לעבדיה ולשפחותיה ואמרה להם‪ ,‬שאוהו‬ ‫ומאי טעמא תלי ירך דה"א‪ ,‬רמז לבעלי‬ ‫צפנתי לך‪ ,‬אם מי שצפנה את בעלה כך‪ ,‬מי‬ ‫תשובה‪ .‬ולעיילי מתתא‪ ,‬לא אסתייע‬ ‫שצפנה אותך כמוני ממש‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא‪.‬‬ ‫מלתא‪.‬‬ ‫בחצי הלילה ננער משנתיה‪ ,‬כיון דפג וכמה‪.‬‬ ‫הנה יש פתחים שנים‪ ,‬אחד שעל ירכיה‬ ‫חמריה‪ ,‬אמר לה‪ ,‬בתי‪ ,‬היכן אני נתון? אמרה והוא הקל וחומר עצמו שנשאו במדרש‬ ‫דה"א ואחד מלמטה‪ .‬ועל היות שניהם‬ ‫ליה בבית אבא‪ .‬אמר לה‪ ,‬מה לי לבית אביך‪ ,‬כנזכר‪ .‬וזהו דודי צפנתי לך‪...‬‬ ‫‪8‬‬ ‫ויאמרו שלום‪ ,‬ואם אין ביניכם שלום‪,‬‬ ‫אך גרמו העונות והאבן הוא היצר הרע‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫איך שלום ביניכם לבינו‪ ,‬והלא למי נושא‬ ‫הנקרא אבן הושמה גדולה על פי הבאר‬ ‫עון למי שעובר על פשע‪ ,‬ואינכם עוברים‬ ‫ומנעה השפע מלשאוב‪ ,‬והוא חורבן בית‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫על פשע!‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫רמזי מוסר מפ' ויצא‬ ‫לזה אומרים‪ ,‬מה שאנו בוטחים בו‪,‬‬ ‫ובראות הרעה הגדולה של האבן‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הוא‪ ,‬כי והנה רחל בתו באה עם הצאן‪ ,‬כי‬ ‫הנזכרת כי גדולה היתה הוא היצר הרע‬ ‫(פכ"ט‪ :‬ב‪-‬ח) וירא והנה באר בשדה והנה‬ ‫על ידי זכות רחל מבכה על בניה ישובו‬ ‫של עבודה זרה‪ ,‬ועל כן ונאספו שמה כל‬ ‫שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן‬ ‫בנים לגבולם‪.‬‬ ‫העדרים שנית בימי עזרא‪.‬‬ ‫הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על‬ ‫ושב ואומר להם‪ ,‬אם על זה אתם‬ ‫וגללו את האבן מעל פי הבאר‪ ,‬אז אנשי‬ ‫פי הבאר‪ :‬ונאספו שמה כל העדרים וגללו‬ ‫בוטחים ואין אתם שבים מאליכם‪ ,‬הן עוד‬ ‫כנסת הגדולה שהסירו יצר הרע של‬ ‫את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן‬ ‫היום גדול הוא עת גאולתכם כי תאריך‬ ‫עבודה זרה שהיתה אבן גדולה מן העולם‬ ‫והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה‪.‬‬ ‫ותתרחק גאולתכם כי תהיה בעתה‪ ,‬ולא‬ ‫מעל פי הבאר שהיתה סותמת אותו‪.‬‬ ‫ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו‬ ‫תזכו לאם זכו אחישנה‪.‬‬ ‫ואז והשקו הצאן כי חזרו להשקות להם‬ ‫מחרן אנחנו‪ :‬ויאמר להם הידעתם את לבן בן‬ ‫לכן קבלו עצה‪ ,‬והשקו צאן מעתה‬ ‫עוד שפע מהבאר ההוא‪ ,‬כי נבנה בית שני‬ ‫נחור ויאמרו ידענו‪ .‬ויאמר להם השלום לו‬ ‫משפע הבאר‪ ,‬כי תחזירו את ההמון‬ ‫והיו מושפעים בו כמאז‪.‬‬ ‫ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן‬ ‫בתשובה ולכו רעו על ידי כן‪ ,‬מפסת בר‬ ‫ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף‬ ‫אך אחרי כן גרמו העונות והשיבו את‬ ‫המקנה השקו הצאן ולכו רעו‪ .‬ויאמרו לא‬ ‫בארץ בלי עמל כרועה עדרו ירעה בלי‬ ‫האבן הוא היצר הרע למקומה על פי‬ ‫יגיעת חרישה וזריעה כו'‪.‬‬ ‫נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את‬ ‫הבאר למנוע השפע והטוב‪ .‬גם שלא‬ ‫האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן‪:‬‬ ‫אז משיבים כתשובת המון עם הארץ‪,‬‬ ‫היתה גדולה כבראשונה כי‪-‬אם של‬ ‫כי יאמרו אליהם ישובו אל ה' ויקרעו‬ ‫שנאת חנם הספיקה לכך ונחרב בית שני‪:‬‬ ‫והנה רבותינו ז"ל דרשו פסוקים אלו‬ ‫לבבם‪ ,‬שיענו‪ ,‬הנה לבבנו קשה‪ .‬ורמז לנו‬ ‫על דרך רמז‪ .‬ואפשר גם לנו לומר רמז על‬ ‫ויאמר להם יעקב המיצר על כל‬ ‫שלשלת הדורות בגלות שגלינו מארצנו‬ ‫זה עתה בהיותו יעקב גולה ממקום בית‬ ‫צרותינו יותר משאר האבות‪ ,‬כמו‬ ‫המקדש‪ ,‬והוא וירא והנה באר בשדה הוא‬ ‫ומבית מקדשנו‪:‬‬ ‫שאמרו ז"ל על פסוק ותבער ביעקב וכו'‪,‬‬ ‫בית להולמו עד יוסר לב האבן הוא היצר‬ ‫ועל כן נעשה כאומר לישראל אשר‬ ‫ורמז לנו זה עתה בהיותו יעקב גולה‬ ‫הרע מבשרנו לעתיד‪.‬‬ ‫בגלות החורבן השני מאין באתם מאיזה‬ ‫ממקום בית המקדש‪.‬‬ ‫וזהו ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל‬ ‫עון גליתם?‬ ‫והוא וירא והנה באר בשדה הוא בית‬ ‫העדרים הם הגליות‪,‬‬ ‫והם אומרים לו מחרן מחרון איש על‬ ‫המקדש כד"א לשוח בשדה‪ ,‬כי הבית‬ ‫וגללו את האבן שיסיר הוא יתברך‬ ‫רעהו הוא שנאת חנם אנחנו גולים‪:‬‬ ‫הקדוש ההוא היה באר נובע שפע‪.‬‬ ‫בזכות כל העדרים את לב האבן הוא‬ ‫ואמר‪ ,‬להם הידעתם את לבן הוא מי‬ ‫והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים הם‬ ‫היצר הרע ויתן לנו לב בשר‪,‬‬ ‫שעתיד ללבן את עונותיכם על יד ניחור‬ ‫הכהנים לוים וישראלים בבית ראשון‪,‬‬ ‫אז והשקינו הצאן מבאר מים החיים‬ ‫וחרון חבלי משיח‪ ,‬ומה לכם תדכאו‬ ‫שכלם נכללו בתואר צאן‪.‬‬ ‫שבשער השמים‪:‬‬ ‫עצמכם ולא תשובו מיד?‬ ‫כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים‬ ‫~~~‬ ‫ויאמרו ידענו ויאמר להם השלום לו‬ ‫הנזכרים מהשפע הנזכר‪ ,‬ומה גם‬ ‫עמכם‪ ,‬שאינכם שמים על לב?‬ ‫בשמחת בית השואבה שהיו שואבים‬ ‫‪ALSHICHK @GMAIL. COM‬‬ ‫רוח הקודש כמו שאמרו ז"ל‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫זכות תקחנו כיתר כל זכיות שאתה לוקחם‬ ‫שאמר שובה ישראל לשון יחיד‪ ,‬וגם‬ ‫* קצורי * באורי * לקוטי *‬ ‫אתך‪,‬‬ ‫אמרתם אל ה’‪( ,‬שתיבת 'אל') שאפשר‬ ‫אך השוגג אינך צריך לישא‪ ,‬כי הלא‬ ‫שהוא גם בלי הגיע בעצם עד ה’‪ ,‬בלי הפסד‬ ‫האלשיך הק'‬ ‫תקונם הוא הקרבנות‪ ,‬ועתה נשלמה פרים‬ ‫(ופירוד)‪ ,‬והוא להיות מיראה כאשר‬ ‫הפטרת פ' ויצא‬ ‫שפתינו כי בשיח שפתותינו יכופרו‬ ‫פירשו‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫כקרבנות‪.‬‬ ‫ואמרו כי הוא טרף וכו’‪ .‬ומה הוא ההפרש‬ ‫הושע פ"ו‪( :‬א) לכו ונשובה אל י‪-‬הוה כי‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(בין יראה לאהבה)‪ ,‬הלא הוא כי אז שיהיה‬ ‫הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו‪( ...‬ג) ונדעה‬ ‫אל נא תעשה כאשר נשוב מיראה‪ ,‬כי אין‬ ‫מיראה כשלת בעונך‪ ,‬שעשית מהעון שוגג‬ ‫נרדפה לדעת את י‪-‬הוה כשחר נכון מוצאו‬ ‫העון נמחל לגמרי כי אם נשאר גדר שוגג‪,‬‬ ‫באופן שלא הגעת עד ה’ אלקיך הוא כסא‬ ‫ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ‪:‬‬ ‫רק כל עון תשא שהוא כל העון תשא‬ ‫הכבוד‪ ,‬כי חלאת השוגג עודנו מבדיל בצד‬ ‫פ"יד‪ :‬ב‪-‬י‪ :‬שובה ישראל עד י‪-‬הוה אלהיך‬ ‫לגמרי‪ ,‬שהוא עד בלתי השאיר לו אף גם‬ ‫מה‪ ,‬כלומר כי עתה שובה באופן תגיע עד‬ ‫כי כשלת בעונך‪ :‬קחו עמכם דברים ושובו אל‬ ‫גדר שוגג‪ ,‬וגם הזכות הוא מצות עשה של‬ ‫ה’ ממש‪ ,‬שהוא כי לא ישאר גדר שוגג כלל‪.‬‬ ‫י‪ -‬הוה אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב‬ ‫ושבת עד ה’‪ ,‬שזדון נעשה כזכות גם זה‬ ‫והנה בהיות התשובה תלוי בהרהור הלב‪,‬‬ ‫ונשלמה פרים שפתינו‪ ...‬ארפא משובתם‬ ‫(מצות התשובה) תקח‪ ,‬לחשבו לזכות‪ ,‬וזהו‬ ‫והנה אחר המחשבה צריך דבור‪ ,‬כמאמרו‬ ‫אהבם נדבה כי שב אפי ממנו‪ :‬אהיה כטל‬ ‫וקח טוב‪.‬‬ ‫יתברך והתודו את עונם וכו’‪ ,‬ועל זה אמר‬ ‫לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון‪:‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫(ג) קחו עמכם דברים‪ .‬לומר הנה‪ ,‬עד כה‬ ‫י לכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון‪:‬‬ ‫ארפא משובתם אוהבם נדבה וכו’‪ .‬הלא‬ ‫טעיתם בשני דברים‪:‬‬‫ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין‬ ‫כתבנו כי ישראל החילו לשוב מיראה‪ ,‬ולא‬ ‫א’‪ ,‬באומרכם כי הוא טרף וכו’ שהוא‬ ‫לבנון‪ :‬אפרים מה לי עוד לעצבים אני עניתי‬ ‫נרפא רק גדר המזיד ונשארה בחינת שוגג‪,‬‬ ‫מיראת העונש‬‫ואשורנו אני כברוש רענן ממני פריך נמצא‪ :‬מי‬ ‫כי היא היתה עדיין משובתם שלא שבו‬ ‫חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי‬ ‫(ב) וגם לא דברתם אליו יתברך‪ ,‬כי אם‬ ‫מהנשאר‪ ,‬והיו כחולים ממשובתם זו‪ ,‬אך‬ ‫י‪ -‬הוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם‪:‬‬ ‫אלו לאלו‪ ,‬באמור לכו ונשובה וכו’ כי 'הוא’‬ ‫עתה‪ ,‬אותם כתמי בחינות שוגג הנותרות‪,‬‬ ‫ראש דבורם הוא לכו ונשובה אל ה’ כי‬ ‫טרף וכו’‪,‬‬ ‫ארפא אותם עתה בשובם מאהבה‪...‬‬ ‫הוא טרף וכו’‪ ,‬וכי הוא מיראה על מה‬ ‫אך עתה קחו עמכם דברים ממני‬ ‫ושמא תאמר‪ ,‬כי הלא‪ ,‬למה זה דומה‪,‬‬ ‫שטרף‪ ,‬ובזה השיב הוא יתברך שובה‬ ‫שאלמדכם בל תטעו‪,‬‬ ‫למ קדש את האשה על מנת שאין עליה‬ ‫ישראל עד ה’ שהוא מאהבה‪ .‬ונדעה נרדפה‬ ‫מומין‪ ,‬והיו לה והלכה אצל רופא וריפאן‬ ‫וגם לא דרך עצה כאשר אמרתם אלו‬ ‫וכו’ ויבא כגשם וכו’‪ ,‬ותשובתו יתברך שובה‬ ‫אינו מועיל‪ ,‬כי אדם מקפיד על מומין‬ ‫לאלו‪ ,‬לכו ונשובה‪ ,‬כי אם‪ ,‬ושובו ממש אל ה’‪.‬‬ ‫ישראל וכו’ אהיה כטל וכו’‪ ,‬ויהיה הענין כי‬ ‫שנרפאו‪ ,‬שזוכר מה שהיו בה ומתגנה עליו‪,‬‬ ‫~ ~ ~‬ ‫אמרו ישראל לכו ונשובה אל ה’‪ ,‬כי הוא‬ ‫ועל דרך זה היה מקום לומר‪ ,‬כי אין מומין‬ ‫טרף וכו’ שהוא מיראה על מה שטרף‪ ,‬ובזה ומה שתאמרו אליו הוא כל תשא עון וכו’‪,‬‬ ‫גדולים ככתמי טומאת העבירות הנכתמים‬ ‫השיב הוא יתברך שובה ישראל עד ה’ לומר‪ ,‬כל מה שתשא‪ ,‬אינו גם (בקשתי על)‬ ‫בנפש‪ ,‬וגם אחר שנרפא מהם יהיה בעיניו‬ ‫שהוא מאהבה‪ ,‬שתגיע עד כסא הכבוד‪ ,‬כי השוגג‪,‬‬ ‫יתברך נמ אס בזכרו מה שהיו בו‪ ,‬לזה אמר‪,‬‬ ‫עד כה ששבת מיראה‪ ,‬כשלת בעונך‬ ‫כי אם‪ ,‬עון בלבד שהוא המזיד‪ ,‬ולא בלבד‬ ‫שעשית מהזדון שוגג בלבד‪.‬‬ ‫גם שארפא משובתם והיה אפשר לא תהיה‬ ‫מחול אותו כי אם גם וקח טוב‪ ,‬כי הטוב‬ ‫אהבה כמומין שנרפאו‪ ,‬שתמיד יזכור‬ ‫~ ~ ~‬ ‫הנעשה בתשובה שהוא עשות מהעון זכות‪,‬‬ ‫עונות שהיו בו‪ ,‬ואין האהבה ראויה לפי‬ ‫הלא אמרתם לכו ונשובה לשון רבים הוא כח קדוש הנעשה במצות עשה של‬ ‫הטבע‪ ,‬עם כל זה אוהבם נדבה בתורת נדבה‬ ‫שהוא בהעדר אחדות‪ ,‬ולא זו הדרך‪ ,‬כי אם‪ ,‬ושבת עד ה’ בהיות מאהבה‪ ,‬שהזדון נעשה‬ ‫ולא בטבע‪ ,‬וטעם אל נדבתי זאת לאהבם‬ ‫כולכם באחדות אחד תהיו שבים‪ ,‬וזה‬ ‫‪10‬‬ ‫ידי מה ש’ויך שרשיו ישוב התהפכות אור‬ ‫משובתם‪ ,‬כי הנה זה להם‪ ,‬כהחיות (כמו טל‬ ‫נדבה‪ ,‬הפך בשר ודם שתמיד זוכר בצד מה‬ ‫שרשיו‪ ,‬אל (ז) יונקותיו‪ .‬הם נפש רוח‬ ‫המחיה) אותם‪ ,‬אחרי מותם‪,‬‬ ‫את אשר פשעו בו גם אחר שמחל לו‪ ,‬והוא‬ ‫והנשמה שבאדם היונקים מהשרשים‪ ,‬ילכו‬ ‫וזה אעשה דוקא לישראל‪ ,‬ושמא תאמר‬ ‫כי שב אפי ממנו‪( ,‬ע"כ אוהבם)‬ ‫ויתדבקו עם שורשם למעלה‪ ,‬תחת אשר‬ ‫למה לא אעשה כן לזולת ישראל‪ ,‬הלא הוא‬ ‫והוא בשום לב שמהראוי יאמר מהם‪,‬‬ ‫עד כה היו מובדלים משורשם‪ ,‬הדבקים‬ ‫לשני טעמים‪.‬‬ ‫בשכינה למעלה כנודע‪ ,‬כי עונותיו היו‬ ‫אך הוא כי אף הוא אחד ממלאכים רעים‬ ‫מבדילים בינו לבין אלקיו‪ ,‬ואז על ידי מה‬ ‫אחד‪ ,‬כי ישראל יפרח כשושנה‪ ,‬והוא מה‬ ‫הנחרים בחוטא‪ ,‬והנה ידוע כי כל משחית‬ ‫שאשפיע שפע קדושה באדם‪ ,‬לרפא‬ ‫שכתב הרמב"ם ז"ל בגירושין‪ ,‬למה גט‬ ‫ההולך ליפרע מהחוטא שרואה ומביט‬ ‫משובתו ולסייעו‪ ,‬ימשך שישראל האמור‬ ‫מעושה כשר‪ ,‬כי אומרו רוצה אני על ידי‬ ‫במצחו‪ ,‬אם שם רושם חטא פוגע בו ואם‬ ‫יך שרשיו‪ ,‬ובאור המתהפך מהם אל הבדים‬ ‫כפיה הוא אונס‪ ,‬אמר כי טבע כל ישראל‬ ‫לאו לא יגע בו‪ ,‬כי על כן אמר רשב"י‪,‬‬ ‫הם רוח ונפש שבאדם‪ ,‬שכל אחד נצר‬ ‫וטוהר נפשו הוא לקיים מצות ה’‪ ,‬ומה‬ ‫שבעידן ריתחא טוב לכסות המצח‪ ,‬וגם‬ ‫מטעי ה’‪ ,‬ימשך שיונקותיו אשר עד כה היו‬ ‫שממאן‪ ,‬יצרו הוא שבא לתקוף אותו‬ ‫אמרו בגמרא‪ ,‬דבר בעיר כנס רגלך‪,‬‬ ‫מובדלים‪ ,‬ילכו עד שורשם הנז’ הדבק בה’‪,‬‬ ‫כאריא דרביע עליה‪ ,‬כשמכין את יצרו ושב‬ ‫ועל כן אומר הוא יתברך‪ ,‬הנה אחרי‬ ‫אז יתפשט הזכות והשפע עד הגוף גם הוא‪,‬‬ ‫ואומר רוצה אני‪ ,‬הוא פועל טבעו ומגלה‬ ‫שנ רפא נגע החטא מהחוטא‪ ,‬והוסר רושם‬ ‫שיהיה כזית הודו שכלו כענן תמיד‪ ,‬וזהו‬ ‫טוהר לבו‪ ,‬כן הדבר בשב מרעתו‪ ,‬כי נפשו‬ ‫חטאו‪ ,‬הנה שב אפי (מלאך שלי הנקרא‬ ‫ילכו וכו’ ויהי כזית הודו‪,‬‬ ‫בקרבו גם בהעוותו מטוהרה היא‪ ,‬אלא‬ ‫אף) ממנו (ואינו פוגע בו כי כבר הוסר‬ ‫שכפות לבו תחת יצרו‪ ,‬ועל כן בשובו‪,‬‬ ‫החטא ממצחו)‪ ,‬כלומר מעצמו‬ ‫מה שאין כן העכו"ם‪ ,‬כי הם טומאה‪,‬‬ ‫מגלה טוהר לבו‪ ,‬כי יקרנו כשושנה‪ ,‬שכל‬ ‫והעכו"ם ושורשם טומאה‪ ,‬ואיך ישפיע‬ ‫(מהחוטא)‪ ,‬עם היותו כח רוגז‪,‬‬ ‫העלים כפותין תוך הקליפין ירוקין‪ ,‬וברדת‬ ‫הוא יתברך עליהם רוח טהרה כטל‪ ,‬וגם לא‬ ‫הטל עליה‪ ,‬מיד היא נפתחת ומתגלית‪,‬‬ ‫(ואעפ"כ על הדאגה מזכירת החטאים‬ ‫יתערב רוח טהרה שיושפע בם עם שורשם‬ ‫פריחת כל עליה מגולין ונותנים ריח‪ ,‬ואז‬ ‫שעברו‪ .‬על זה מוסיף‪ ,‬אהבם‪ ,‬פירושו)‬ ‫הטמא‪ ,‬כי מה לתבן אל הבר‪:‬‬ ‫ניכר למפרע מה שהיה טמון תוך הקליפין‬ ‫ומה גם עתה אני אלקיכם מרחמכם‬ ‫~ ~ ~‬ ‫ההם‪ ,‬כן איש הישראלי‪ ,‬נפשו ולבו נכון‬ ‫(אהבם)‪ ,‬שלא אביט אל מה שכבר נתרפא‪:‬‬ ‫או יאמר‪ ,‬ילכו יונקותיו כי השב מאהבה‬ ‫להפריח מעשים טובים‪ ,‬אך הוא בכח כמוס‬ ‫(ו) אהיה כטל לישראל וכו’‪ .‬אחרי אומרו‬ ‫גם הוא יתברך המסייע ומרפא משובתו‪,‬‬ ‫תוך קליפת יצרו ואשמותיו‪ ,‬שנעשו כחות‬ ‫כי אחר החילם לשוב מיראה‪ ,‬מסייע אותם‬ ‫אין צריך לומר הוא עצמו כי אם גם בניו‬ ‫טומאה מחפין ומבדילין‪ ,‬ואינו יכול מעצמו‬ ‫עד תום התשובה להגיע עד כסא הכבוד‪,‬‬ ‫שהם יונקותיו‪ ,‬אין צריך לומר בהיותם‬ ‫לגלות טוב לבו‪ ,‬עד יערה עליו רוח קדושה‬ ‫כאומרו ארפא משובתם‪ ,‬אמר עתה זה‬ ‫סביב לשולחנו‪ ,‬כי אם כאשר ילכו וירחקו‬ ‫ממרום‪ ,‬ואז נפתח מה שבקרבו‪ ,‬כי ידחו‬ ‫היתרון לא אעשה לשום גוי רק לישראל‬ ‫ממנו‪ ,‬לא יבצר ממנו אור תורתם וצדקתם‪,‬‬ ‫כחות החצונים‪ ,‬ויפריחו תשובה ומעשים‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫וזהו ויהי כזית הודו‪ ,‬כי כאשר הזית נטוע‬ ‫טובים בפועל לעיני הכל‪ ,‬וזהו יפרח‬ ‫וזהו אומרו כטל בפת"ח שהוא כאומרו‬ ‫פה‪ ,‬ואורו מאיר במקום אחר‪ ,‬כן יהיה הודו‪,‬‬ ‫כשושנה ברדת הטל עליה שהוא בקלות‪,‬‬ ‫כה טל הידוע‪ ,‬ויהיה כי הרשע הוא כמת‪,‬‬ ‫שעם שיונקותיו ירחקו ממנו‪ ,‬הודו אשר‬ ‫ועוד שנית והיא ויך שרשיו כלבנון‪ ,‬והוא‬ ‫שעונותיו מבדילים בינו ובין אלקים חיים‪,‬‬ ‫האציל ממנו אליהם יאיר לו בנפשו‬ ‫כי ישראל שורשי נפשותם דבקים בה’‪,‬‬ ‫ואם אין הקדוש ברוך הוא עוזר לו לשוב‬ ‫במקומו‪,‬‬ ‫וברדת טל אור שפע קדושה עליו להשיבו‬ ‫היה נשאר מת‪ ,‬אמר הוא יתברך אחר‬ ‫הנה‪ ,‬עד כה אמרתי שיושפע רוב טובה‪,‬‬ ‫עדיו יתברך‪ ,‬מכח זכות תשובתו וזכות‬ ‫החילם לשוב‪ ,‬אהיה כטל לישראל‪ ,‬כטל‬ ‫ואם תראה בהפך כי יהיה בעל יסורין!‬ ‫טוהר לבו בשובו‪ ,‬ומפלש עד שרשיו‬ ‫הידוע‪ ,‬הוא טל אורות להחיות המתים‪,‬‬ ‫שלמעלה‪ ,‬שהם כלבנון‪ ,‬לבנים‪ ,‬לבעלי‬ ‫לומר אל יקל בעיניכם מה שארפא‬ ‫שריח לו כלבנון הוא בית המקדש‪ ,‬כי שם‬ ‫אורה‪ ,‬כי הם קדש‪ ,‬ושרשם קדש‪ ,‬ואז על‬ ‫ריח חלב ודם ואברים מתאכלים שם‪,‬‬ ‫‪11‬‬ ‫כאומרו למעלה ושבעתם אותו‪ .‬כי אתם‬ ‫אלא שאני מבקש לתועלתך שממני פרייך‬ ‫שהוא משל אל התמעט חלב ודם‪ ,‬והחליש‬ ‫מקנים שביעה בדגן בהיותכם האוכלים‪,‬‬ ‫נמצא‪ ,‬בהכשירך מעשיך כי זה דרכי‬ ‫אברים ביסורים ממרקין‪,‬‬ ‫מה שאין כן איש מהאומות שיאכל ככם‬ ‫להכשירך‪ ,‬והוא לומר על פי דרכו כי‬ ‫אל תחוש‪ ,‬כי הנה הם יסורין של אהבה‪,‬‬ ‫לא ישבע עד כדי שביעה‪ ,‬וזהו ואכלתם‪,‬‬ ‫מציאה הוא פריו לאדם‪ ,‬כי הכל מאתו‬ ‫לשאת עונות הדור עליו‪ ,‬כענין אכן חליינו‬ ‫כלומר בהיות אתם האוכלים אכול ושבוע‬ ‫יתברך המלמדך להועיל‪:‬‬ ‫הוא נשא וכו’‪ ,‬והוא מאמרם ז"ל‬ ‫~ ~ ~‬ ‫והללתם את שם ה’ וכו’‪,‬‬ ‫שכשאמרו לר’ חייא שנתרפא רבי‪ ,‬בכה‪,‬‬ ‫והוא כי ברכת הזן הוא לומר כי אתה זן‬ ‫מי חכם ויבן אלה וכו’‪ .‬אל תאמר מה‬ ‫אמרו לו‪ ,‬וכי על רפואת רבך אתה בוכה‪,‬‬ ‫ומפרנס אותנו‪ ,‬אך עתה גם אתם זנים את‬ ‫אעשה ועמל טורח עבוד את ה’ כבד מאד‬ ‫אמר להם‪ ,‬אוי לעוברות ישראל‪ ,‬שלא‬ ‫עצמכם‪ ,‬שאתם מקנים שבע באוכל‪ ,‬נמצא‬ ‫ומי יכילנו‪ ,‬כי הלא נהפוך הוא‪ ,‬כי אין עמל‬ ‫הפילה אשה‪ ,‬ולא הוצרכו לגשמים‪,‬‬ ‫כי הוא יתברך והם הזנים‪ ,‬לכן מה‬ ‫וטורח כקנות גיהנם‪ ,‬ואין קלות כקניית גן‬ ‫להתפלל עליהם‪ ,‬כל ימי ייסורי רבי‪,‬‬ ‫שוהללתם את שם ה’ אלקיכם הוא לומר‬ ‫עדן‪ ,‬ככל אשר כתבנו‪ ...‬מכל העמל ויגיעה‬ ‫וזה יאמר פה‪ ,‬אם תראה כי וריח לו‬ ‫אשר עשה עמכם‪ ,‬שהוא יתברך עמכם‬ ‫אשר לאדם ליירש גיהנם‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫כלבנון‪ ,‬שיסורין ממרקין לצדיק‪ ,‬לא על‬ ‫עושה להפליא פלא‪ ,‬הזנה ושביעה‬ ‫למתנהג בנחת וביושר‪ ,‬שבלי עמל נוחל‬ ‫עצמו הם‪ ,‬כי אם‪ ,‬שעל ידי כן‪,‬‬ ‫מהתחלת האוכל‪,‬‬ ‫עולם הבא‪ ,‬אלא שאין דעת באדם להבין‬ ‫זה‪,‬‬ ‫(ח) ישבו בשובה ונחת יושבי בצלו בני‬ ‫~ ~ ~‬ ‫עירו שבצלו יחיו‪ ,‬שעל ידי יסורין לא‬ ‫בדבר הזה תקנו בלבבכם שלש ידיעות‪:‬‬ ‫וזהו מי חכם כו’ נבון וכו’ כי הנה ישרים‬ ‫יצטרכו להתפלל על הגשם‪ ,‬כי הנה יחיו‬ ‫בלי עקשות ועמל הם דרכי ה’‪ ,‬וצדיקים‬ ‫דגן ‪ ,‬שאפילו היתה גזרת יבושת הדגן‬ ‫האחת‪ ,‬כי בקרב ישראל אני‪ .‬כי ממש‬ ‫ילכו בם כמתהלכים‪ ,‬אך פושעים יכשלו בם‬ ‫בקרבים ומעים של ישראל אני היא שכינה‪,‬‬ ‫יחייוהו בייסורין‪,‬‬ ‫שירבו מכשלותם ברדוף פשעיהם כאמור‪.‬‬ ‫כי על כן תאכלו אכול ושבוע שמלגימא‬ ‫ויפרחו כגפן פוריה שלא יפילו העוברות‪,‬‬ ‫ראשונה תשבעו‪ ,‬כי אין חומר איש‬ ‫או קרוב לזה כי בבא האדם לעשות‬ ‫כי אם אדרבה יפרחו כגפן‪,‬‬ ‫הישראלי מעכב השראת שכינה בקרבו‪,‬‬ ‫מצוה‪ ,‬כמה מכשולות יזדמנו לו לבטלה‬ ‫ממנו‪ ,‬אמר מי חכם וכו’ ידע וישכיל כי אין‬ ‫וכל צערו הוא בחייו אך אחר סילוקו זכרו‬ ‫שעל כן מתברך האוכל בקרבו‪.‬‬ ‫כיין לבנון‪ ,‬כענין וחכך כיין הטוב וכו’‪ ,‬דובב‬ ‫זה רק לפושעים‪ ,‬אך לצדיקים יבא להם‬ ‫ושנית‪ ,‬תדעו כי אני ה’ בעל הרחמים הוא‬ ‫ביושר בלי מעיק כי ישרים דרכי ה’‪ ,‬אלא‬ ‫שפתי ישנים כמשז"ל שכעריבות יין הטוב‪,‬‬ ‫עצמו מדת הדין ואין עוד‪ ,‬כי אין שם אלקים‬ ‫שצדיקים ילכו בם בלי עיכוב רק ביושר‪ ,‬אך‬ ‫כן שפתיו יהיו דובבות בהזכיר אותו פה‬ ‫דבר נוסף נפרד משם ה’ חלילה‪ ,‬לומר עליו‬ ‫פושעים יכשלו בם כי פשעיהם יהיו‬ ‫וזהו זכרו כיין לבנון‪:‬‬ ‫שהוא עוד על שם ה’‪ ,‬וזהו ואין עוד‪ ,‬דלא‬ ‫כמכשולות לעכב בידם‪( :‬כענין עבירה‬ ‫~ ~ ~‬ ‫שייך ביה לומר עוד כי האחדות עצום‪.‬‬ ‫גוררת עבירה)‬ ‫אפרים מה לי עוד לעצבים וכו’‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫עוד ידיעה שלישית והיא‪ ,‬כי ולא יבושו‬ ‫~ ~ ~‬ ‫השמר פן ואל תחזור אחרי שובך אל‬ ‫עמי לעולם לעתיד‪ ,‬כי הלא מעתה ראיתם‬ ‫ואכלתם אכול ושבוע כו’‪ .‬אמר ואכלתם‬ ‫העצבים‪ ,‬ומה שאני אומר זה איני כפותח‬ ‫מעין ימות המשיח‪,‬‬ ‫ולא תצטרכו לאכול כדי שביעה לשתהיו‬ ‫פה לשטן‪ ,‬אלא הוא כי אני עניתי ואמרתי‬ ‫והנה עתה אתם מוציאים העתיד מתוך‬ ‫שבעים‪ ,‬כי אם תהיו מהתחלתכם אוכלים‬ ‫זה‪ ,‬דע כי ואשורנו כי מעתה אני רואה שכך‬ ‫רמז ההווה‪ ,‬אך והיה אחרי כן לא תצטרכו‬ ‫ושבעים מלגימא ראשונה‪,‬‬ ‫תעשה כאשר היה‪ ,‬כי חזרו אליהם עד כי‬ ‫לכך‪ ,‬כי אשפוך את רוחי וכו’ ותראו גדולתו‬ ‫גורשו מן הארץ‪ ,‬ומה שאני מזהירך כל כך‬ ‫וזהו אכול ושבוע‪ ,‬כי על ידי מה ששבתם‬ ‫על תיקון מעשיך‪ ,‬אל יעלה על רוחך כי‬ ‫יתברך‪ ,‬אשר יפליא לעשות עין בעין‪.‬‬ ‫בתשובה על ידי המצות הנזכרים‪,‬‬ ‫שיחת לו חלילה בהעוותך‪ ,‬כי הנה אני‬ ‫התקדשתם עד שמעיכם מברך האוכל‪,‬‬ ‫כברוש רענן‪ ,‬כי‪ ,‬אם חטאת מה תפעל בי‪,‬‬ ‫‪12‬‬