gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חיי אברהם · Chayei Avraham — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: חיי אברהם · Chayei Avraham

שבוע: ויצא (2026-11-16)

חיי אברהם · Chayei Avraham — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫חיי אברהם‬ ‫פרשת ויצא תש"פ‬ ‫בענין "עלי יניח צדיק ‪ /‬לבן בן נחור"‬ ‫עלי יניח צדיק‬ ‫ויִּ פְ גַּע בַּ מָּ קֹום ַּו ָּילֶן שָּ ם כִּ י בָּ א הַּ שֶ מֶ ש וַּיִּ קַּ ח מֵ אַּ ְבנֵי הַּ מָּ קֹום ַּויָּשֶ ם ְמ ַּראֲשֹׁ תָּ יו וַּיִּ ְשכַּב בַּ מָּ קֹום הַּ הּוא‬ ‫(כ"ח י"א)‬ ‫ופירש"י עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות‪ .‬התחילו‬ ‫מריבות זו עם זו‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו‪ ,‬וזאת אומרת עלי יניח‪,‬‬ ‫מיד עשאן הקדוש ברוך הוא אבן אחת‪ ,‬וזהו שנאמר ויקח את האבן אשר שם‬ ‫מראשותיו‪ ,‬ומקורו בחולין )צא‪ (:‬בשינוי קצת‪.‬‬ ‫והנה במגן אברהם (סי' מ"ב סק"ג) כתב אם נפסק רצועה של יד סמוך להקשר‬ ‫אסור להפוך ראש האחר למעלה ולעשות בו קשר של יד והחתיכה שהיה בו‬ ‫הקשר יקשור למטה דמורידו מקדושתו כיון שהיה בו הקשר והיו"ד‪ ,‬ועתה יעשה‬ ‫בו כריכת האצבעות‪ ,‬והקשר והיו"ד מקודש יותר מכריכות הרצועה על ידו‪.‬‬ ‫ובאליה רבה כתב בשם זקינו דלעולם מותר להפוך רצועה של תפילין וליתן‬ ‫הקצה שלמטה למעלה בבתים (ושלמעלה למטה)‪ ,‬והביא בשם זקינו ראיה לזה‬ ‫מפירש"י הנ"ל‪ ,‬זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו כו' עשאן הקדוש ברוך הוא‬ ‫אבן אחת‪ ,‬והא עדיין הקנאה לאיזה צד יונח האבן‪ ,‬אלא שאין קפידא בזה‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫הרי דלא היתה קנאה בין האבנים כיון דנבלעו להיות אבן אחת‪ ,‬ולא טענו‬ ‫האבנים על צד שלי יניח צדיק‪ ,‬כמו כן יש לומר דהכל רצועה אחת היא‪ ,‬וליכא‬ ‫משום הורדה בקדושה אם מהפכין הרצועה בקצה שלמעלה למטה‪.1‬‬ ‫ולכאורה יש ליישב שיטת המג"א מהשגת האליה רבה באופן פשוט ע"פ דברי‬ ‫המהרש"א בחולין שם‪ ,‬שכתב דכולן נבלעו באותה אבן אחת שלמטה כדי שיניח‬ ‫ראשו על כולן‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וא"כ אין מקום לקנאה לאיזה צד יונח האבן‪ ,‬דהא כמו‬ ‫שלפני שנבלעו ביחד כל אבן טען עלי יניח צדיק ולא מצינו שבכל אבן היה‬ ‫מריבה בשני הצדדים של אותו אבן באיזה צד של האבן יניח צדיק‪ ,‬אלא כיון‬ ‫דהניח ראשו על אותו אבן הרי זה נקרא שמניח ראשו עליו‪ ,‬ה"נ אחרי שנבלעו‬ ‫‪1‬והכוונה בקושית הא"ר "לאיזה צד יונח האבן"‪ ,‬היינו באיזה צד של האבן הגדולה יניח ראשו אם בצד‬ ‫מזרח או מערב‪ ,‬יע' בזה בפנים בסמוך‪ ,‬דאי נימא דכוונתו להקשות דעדיין יש קנאה לאיזה צד יונח האבן‬ ‫למעלה או למטה‪ ,‬בזה היה שייך להקשות גם בלי דברי המדרש שעשאן הקב"ה אבן אחת‪ ,‬דעל כל אבן ואבן‬ ‫יש הטענה הזאת‪ ,‬דהצד שלמטה יכול לטעון עלי יניח צדיק לצד של למעלה‪ ,‬ושפיר היה אפשר להוכיח‬ ‫כדבריו דבחפצא א' ליכא משום הורדה בקדושה מזה לחוד‪ ,‬אלא ודאי דאין מקום לטענה זו‪ ,‬וכוונתו‬ ‫להקשות כנ"ל‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫להיות אבן אחת כל המקום למריבה הוא רק אם נימא דהניח ראשו על צד זה‬ ‫של האבן ולא בצד הסמוך לו‪ ,‬אבל אם נימא דנבלעו באותה אבן ממש‪ ,‬שוב זה‬ ‫נקרא שהניח ראשו על כל האבן‪ ,‬ואין מקום הסמוך לו‪ ,‬ואין מקום לקנאה‪,‬‬ ‫ומיושב בפשיטות‪.‬‬ ‫ושו"ר שכעי"ז דחה הראיה בשערי תשובה (סי' מ"ב) וז"ל‪ ,‬דכיון דמעשה נסים‬ ‫היו שמא לא היה בדרך דבקות זה בזה כי אם נעשה גוש אחד בלול מכולם‪ ,‬אך‬ ‫בלא"ה אין ראיה מדברי אגדה וכו' עכ"ל‪ .‬והיינו דס"ל דרק שייך קנאה באיזה צד‬ ‫מונח ראשו על האבן אם האבנים נעשו אבן אחת בדרך דבקות שכל אבן נתקיים‬ ‫צורתו ואינו בלול לגמרי‪ ,‬דבכה"ג עדיין כל אבן יכול לטעון עלי יניח צדיק‪ ,‬אבל‬ ‫אם נעשו כל האבנים בלולים זה בזה‪ ,‬אין עוד קנאה בין האבנים כיון דנעשו אבן‬ ‫אחת ממש (אפי' אם הוא עדיין אבן בגודל של י"ב אבנים)‪ ,‬ובכל מקום באבן יש‬ ‫בה מקצת מכל האבנים‪.‬‬ ‫ומלישנא דגמ' בחולין "וכולן נבלעו באחד" מוכח כדבריו דלא היה בדרך דבקות‬ ‫לבד אלא שנבללו לאבן א' (או נבלעו ממש לגודל של אבן א' וכדברי המהרש"א‬ ‫לעיל)‪ .‬ואדרבה‪ ,‬לכאורה ליכא צד לומר כדס"ל מעיקרא שרק היה בדרך דבקות‬ ‫זה בזה‪ .‬ובעיקר תירוץ השערי תשובה הנ"ל‪ ,‬ודאי יש מקום לומר דעדיין יש‬ ‫קנאה בכל חלק של האבן הגדול על איזה צד יניח ראשו‪ ,‬דאפילו אם נבללו כל‬ ‫האבנים לאבן א'‪ ,‬וכל חלק של האבן הגדול בלול מכל האבנים שהיו מראש‪ ,‬מ"מ‬ ‫באבן החדשה עדיין יש מקום קנאה בכל מקום שלא מתחת ראשו‪ ,‬ולכן נראה‬ ‫דמיושב טפי ע"ד המהרש"א דנבלעו ממש לאבן א' בגודל של אבן א'‪.‬‬ ‫בספר ליקוטי יהודה תירץ בשם האמרי האמת דמסתמא אם יש התחברות‬ ‫ואחדות‪ ,‬אז אין קנאה ושנאה‪ ,‬שכולם בדעה אחת‪ ,‬יניח באיזה מקום שירצה‪.2‬‬ ‫וראיתי בספר אמונת ישראל (סי' מ"א) שדחה ראיית האליה רבה‪ ,‬דרק איכא‬ ‫קנאה היכא שבורר באבן זה יותר מזה‪ ,‬אבל כשנהיה אבן אחת הרי מה ששוכב‬ ‫כאן אין זה ראיה שרוצה בחלק אבן זה יותר מזה‪ ,‬אלא ששם הוא מקום‬ ‫השכיבה ( ואם יזוז בשנתו הרי ישכב גם על הצד שלא נשכב בתחילה)‪ ,‬וא"כ אין‬ ‫קנאה בין האבנים‪ ,‬משא"כ ברצועה שאם מהפכן הרי מוריד הקדושה מחלק‬ ‫הרצועה שהיה בצורת יו"ד והפכו לרצועה שכורך סביבות היד שהוא בפחות‬ ‫קדושה‪.‬‬ ‫ובאילת השחר עה"ת יישב דעת המג"א מהשגת האליה רבה בדרך נפלא‪,‬‬ ‫שהקשה דהנה לאבנים אין דעת‪ ,‬וע"כ המריבה היתה בין השרים שלהם‪ ,‬והביא‬ ‫בשם האריז"ל בספר שער הגלגולים (הקדמה אות כ"ה) דלכל אבן יש שר בפני‬ ‫עצמו‪ ,‬וכששני אבנים מתחברים יחד מתבטל שר אחד ונגמר תפקידו‪( .‬ויע"ש‬ ‫בשער הגלגולים שכתוב באופ"א קצת‪ ,‬ויש לדון‪ ,‬יע"ש)‪.‬‬ ‫‪2‬וע"ע מש"כ בטעם ודעת עה"ת‪ .‬ועוד מפרשים עפ"ז הפסוק (כ"ח כ"ב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה‬ ‫בית אלקים‪ ,‬שהרי החורבן בא מחמת שנאת חנם‪ ,‬ובנין בא ע"י אחדות‪ ,‬וכשיהיו בנ"י באחדות כאבן אחת‬ ‫בלי קנאה אז יהיה "בית אלקים"‪.‬‬ ‫[וראה בגור אריה כאן שהקשה כנ"ל מה ריב היה לאבנים שאין בהם דעת‪ ,‬יע"ש‬ ‫שכ' דברים עמוקים בזה‪ .‬ובצידה לדרך כאן ג"כ הקשה כנ"ל‪ ,‬ותי' ע"פ מש"כ בס'‬ ‫העיקרים (מאמר רביעי פכ"ב) גבי תוצא הארץ נפש חיה וכיו"ב‪ ,‬דאין הציווי אל‬ ‫החומר אלא אל המניע שיכין החומר‪ ,‬והוא בעל שכל בלי ספק‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וכנ"ל]‪.‬‬ ‫ומעתה אתי שפיר כפשוטו‪ ,‬דלעולם גם בחפצא אחת איכא משום הורדה‬ ‫מקדושה כיון דשייך טפי קדושה בצד אחד מהשני‪ ,‬ושאני הכא גבי האבנים דלא‬ ‫היה קנאה לאיזה צד יונח האבן כיון דכל הקנאה היה בין השרים של האבנים‪,‬‬ ‫והרגע שנתחברו להיות אבן אחת ובטל השר של האבן ההוא‪ ,‬ממילא הפסיק‬ ‫המריבה כיון דמעתה היה רק שר א' לכולם‪ ,‬וליכא נפקא מינה היכן יניח יעקב‬ ‫את ראשו‪.‬‬ ‫ֹׁאמרּו יָּדָּ עְ נּו (כ"ט ה')‬ ‫ַּוי ֹׁאמֶ ר לָּהֶ ם הַּ יְ דַּ עְ תֶ ם אֶ ת לָּבָּ ן בֶ ן נָּחֹור ַּוי ְ‬ ‫הקשו המפרשים במה ששאל יעקב מאנשי חרן אם הכירו את לבן‪ ,‬אמאי קרא לו‬ ‫בשם לבן בן נחור אבי אביו ולא לבן בן בתואל אביו‪.‬‬ ‫וכתב הרמב"ן דלבן היה ניכר וידוע בשם אבי אביו‪ ,‬כי הוא נכבד יותר מאביו‪,‬‬ ‫ויתכן שהיה בתואל אדם פחות מעלה‪ ,‬ולא ירצה לבן שייחסו אותו האנשים רק‬ ‫לאבי אביו‪ ,‬וכ"כ בעוד ראשונים‪ .‬ובחזקוני כתב כיון דכבר מת בתואל ולא היה‬ ‫‪3‬‬ ‫ידוע באותו מקום והיו מכנים על שם נחור זקנו שהיה איש ידוע‪ .‬ויש מפרשים‬ ‫על שם שהעיר נקראת על שם נחור כדכתיב (כ"ד י') ויקח העבד עשרה גמלים‬ ‫כו' וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור‪ .‬ובס' רזא דמאיר כתב לתרץ דיעקב לא‬ ‫רצה להזכיר שם אבי אמו בתואל משום דאסור להזכיר שם אביו‪ ,‬ובני בנים‬ ‫כבנים‪ ,‬ולכן הזכיר רק שם דאבי אבי אמו‪.4‬‬ ‫ובכלי יקר ביאר די עקב לא שאלם אם הם מכירין את לבן או לא‪ ,‬כי חשב‬ ‫פשיטא שאנשי מקומו מכירין אותו‪ ,‬אך ששאלם על מעשיו ועל יחוס שלו‪ .‬כי‬ ‫על מעשיו שאל אם הוא מתיחס אחר נחור שהיה איש תם וישר‪ ,‬או אחר אביו‬ ‫בתואל הרמאי‪ ,‬ואמר הידעתם את לבן אם הוא בן נחור דומה לו בתולדה‪,‬‬ ‫ויאמרו ידענו כי הוא בן נחור מתיחס אחריו ודומה לו במעשיו‪ .‬ועל יחוס שלו‬ ‫שאל אם הוא נולד מנחור אחי אברהם כי אולי אמו יולדתו מאיש אחר‪ ,‬ורצה‬ ‫לידע אם לא יצא שם רע על אמו כמו שיצא על בתואל שבעל כל הבתולות‪,‬‬ ‫וחשש שמא גם אשתו זנתה עד שנולד לבן מאיש אחר ואינו מתיחס אחר נחור‪,‬‬ ‫והשיבו ידענו שהוא בן נחור בבירור כי לא נשמע על אמו שום שמץ פסול‪.‬‬ ‫‪3‬יע' במושב זקנים ופענח רזא‪.‬‬ ‫‪ 4‬ובענין חיוב כבוד אבי אמו פליגי בזה המפרשים‪ ,‬דעת הרמ"א (שו"ת סי' קי"ח) ועוד דחייב בכבודו וא"ש‬ ‫כאן‪ ,‬ודעת הגר"א (יו"ד סי' ר"מ סקל"ד) ועוד דליכא חיוב‪ .‬וגם בחיוב כבוד אבי זקינו פליגי בחיוב כבודו‪ ,‬יע'‬ ‫בשבות יעקב (ח"ב סי' צ"ד) ובמנחת א לעזר (ח"ג סי' ל"ג) דחייב בכבודו‪ ,‬ובזרע אמת (יו"ד ח"ב סי' קמ"ח)‬ ‫ליכא חיוב כבוד‪ .‬וא"כ צ"ל דהך תי' א"ש דוקא בדעת הרמ"א וזרע אמת‪ .‬וגם רק לדעת הר"מ (הל' ממרים‬ ‫פ"ו) דאיכא חיוב בכבוד אביו רשע‪.‬‬ ‫והנה מצינו בתרומת הדשן (סימן כ"א) בשאלה אם מומר שעודנו עומד ברשעו‬ ‫האיך קורין לבנו לעלות לתורה‪ .‬וכתב דיראה דיקראו בשם אבי אביו והביא‬ ‫ראיה מהא דכתיב הידעתם את לבן בן נחור‪ ,‬ונפסק ברמ"א (או"ח סי' קל"ט‬ ‫ס"ג‪( .)5‬ובפרי מגדים שם כתב דאם אביו ואבי אביו מומרים‪ ,‬י"ל דאין לקרותו‬ ‫בשם אבי אבי אביו‪ ,‬דבני בנים כבנים לא למעלה מזה‪ ,‬יע"ש‪ .)6‬הרי דס"ל‬ ‫להתרומת הדשן דמכאן ראיה דשפיר קורין על שם אבי אביו‪.7‬‬ ‫וכתב במגן גבורים שם (שלטי גבורים) דלפי דברי הרמב"ן כאן דלבן היה ניכר‬ ‫וידוע בשם אבי אביו‪ ,‬כי הוא נכבד יותר מאביו ולכן יחסו אחר שמו‪ ,‬ליכא ראיה‬ ‫מכאן לאביו מומר שקורין לבנו לעלות לתורה בשם אבי אביו בכל מקום‪ .‬אבל‬ ‫באמת אכתי איכא ראיה דכל שאי אפשר לייחסו אחר אביו מייחסין אותו אחר‬ ‫אבי אביו ונקרא בנו‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ן דלפי שהיה בתואל פחות המעלה לא רצה‬ ‫לבן שייחסו אותו אחריו רק לאבי אביו‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫והנה כתיב בסוף פרשת וירא (כ"ב כ'‪-‬כ"א) הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור‬ ‫אחיך‪ ,‬את עוץ בכורו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי אדם‪ .‬ואיתא במדרש רבה‬ ‫(נ"ז ד') ר' יהושע בן לוי אמר הוא לבן הוא קמואל‪ ,‬ולמה נקרא שמו קמואל‬ ‫שקם כנגד אומתו של קל‪ .8‬ובביאור מהרי"פ שם כתב דלפי שלא נזכר שם לבן‬ ‫בתולדות נחור ומצינו בכתוב הידעתם את לבן בן נחור‪ ,‬הוצרך לומר שלבן הוא‬ ‫קמואל אבי ארם‪ ,‬ועל שם שקם כנגד אומתו של קל כדכתיב ארמי אבד אבי‬ ‫יע"ש‪ .‬ולפי"ז אתי שפיר הכתוב כפשוטו‪ ,‬דלבן הוא בן נחור ממש ולא בן בנו‪,‬‬ ‫וגם נדחה הראיה של התרומת הדשן מכאן דקורין לבן שאביו מומר לעלות‬ ‫לתורה על שם אבי אביו‪ ,‬דהא כאן רק הוי בנו ולא בן בנו‪.‬‬ ‫לע"נ חוה פאשע בת צבי הירש‬ ‫אשמח לקבל תרומות והערות‪ :‬אברהם הבר‪ ,‬דוא"ל‪chayeiavraham@gmail.com :‬‬ ‫‪5‬וע"ע בשו"ת הרמ"א (סי' מ"א)‪.‬‬ ‫‪6‬וכ"כ בשו"ת מהר"ם פדוואה (סי' פ"ז)‪.‬‬ ‫‪7‬וגם בר' בחיי כאן שכתב דבני בנים הרי הם כבנים‪ .‬וע"ע בגליון הש"ס יבמות (סב‪.):‬‬ ‫‪ 8‬והובא בדעת זקנים מבעלי התוס' ר"פ שמות‪ .‬והלא דבר הוא‪ ,‬דבהך קרא הידעתם את לבן בן נחור שרוב‬ ‫המפרשים טרחו ליישב אמאי קרא לו בן נחור ולא בן בתואל אביו לא העיר בזה כלל בדעת זקנים‬ ‫(ובמדרש)‪ ,‬וניחא לשיטתם דבאמת נחור הוי אביו של לבן‪.‬‬