gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמת ליעקב בית ישראל · Emes LeYaakov Beis Yisroel — ויצא (2026-11-16)

מוציא לאור: אמת ליעקב בית ישראל · Emes LeYaakov Beis Yisroel

שבוע: ויצא (2026-11-16)

אמת ליעקב בית ישראל · Emes LeYaakov Beis Yisroel — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

‫אמת ליעקב בית ישראל‬ ‫עלון מספר‪230 :‬‬ ‫הרבה מדברים אלו מיוסדים דברי אאמו"ר מורינו הרב יעקב פרץ זצ"ל על פי ספרו 'אמת ליעקב'‪ ,‬ומדרשותיו ששמעתי בכל ערב שבת קודש‪ ,‬במשך עשרות שנים‪-‬‬ ‫בביהכנ"ס 'באר שבע' ברחוב מורינו הרב י‪ .‬מ‪ .‬רייכמן‪ ,‬פינת הרב זוננפלד שכונת 'בית ישראל' פעיה"ק ירושלים תובב"א‪.‬‬ ‫העלון מוקדש לע"נ הורי היקרים אאמו"ר מורינו ורבנו הרב יעקב בן רבי יוסף ותמר פרץ זצוק"ל‪ ,‬שנתבקש לישיבה של מעלה ביום ג' ט"ז מנח ם אב תשפ"ד‪ ,‬נינם של‬ ‫הגאונים סבי דמשפטים רבי דוד צאבח זצ"ל ורבי יוסף חרוש זצ"ל‪ ,‬ושל אימי מורתי הרבנית שמחה תמר בת אסתר‪ְ -‬ת ִח ְיה‪ ,‬פ רץ ע"ה‪ ,‬נינת רבינו יאשיהו פינטו זיע"א‬ ‫'הרב המוסמך'‪ ,‬מח"ס שו"ת נבחר מכסף‪ ,‬ופי' הריא"ף על עין יעקב‪ ,‬נלב"ע בליל שישי‪ ,‬עש"ק ויקהל כח אדר א' התשפ"ד‪ ,‬ונקברה אחר חצות ב הר המנוחות‪ ,‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת ויצא יא' כסליו התשפ"ז‬ ‫דברים אלו מספר 'אמת ליעקב' לאאמו"ר הגאון רבי יעקב פרץ זצ"ל‬ ‫ֹּאמר֒ אֲ נִ ֣י ה' אֱ ל ֹּהי֙‬‫"וְ ִה ֨נה ה' נִ צ֣ב עליו֮ וַי ַ‬ ‫ֹּאמר֒ אֲ נִ ֣י ה' אֱ ל ֹּהי֙‬‫"וְ ִה ֨נה ה' נִ צ֣ב עליו֮ וַי ַ‬ ‫שר‬ ‫א ֶר ץ אֲ ֶ ֤‬ ‫ֹּהי יִצְ ח֑ק ה ֗‬ ‫ַא ְברה֣ם א ִב֔יך ואל ֖‬ ‫ַא ְברה֣ם א ִב֔יך ואל ֹּה֖י יִצְ ח֑ק הא֗ ֶר ץ אֲ ֶ ֤‬ ‫שר‬ ‫ַאתה֙ שֹּכ֣ב עלֶ ֔יה לְ ך֥ ֶא ְת ֶנ֖נה ולְ ז ְַר ֶֽ ֶעך"‬ ‫ַאתה֙ שֹּכ֣ב עלֶ ֔יה לְ ך֥ ֶא ְת ֶנ֖נה ולְ ז ְַר ֶֽ ֶעך"‬ ‫(פרק כח פסוק יג)‬ ‫(פרק כח פסוק יג)‬ ‫ב‪ .‬ארץ ישראל נתנה ליעקב ולזרעו‬ ‫א‪ .‬גדולת יעקב‪.‬‬ ‫והוא היורש את אברהם‬ ‫במדרש ילקוט שמעוני (אות קיט) 'והנה ה'‬ ‫כתב אור החיים הקדוש‪ ,‬טעם אמרו‬ ‫נצב עליו מה כתיב למעלה מן הענין‬ ‫'אביך' ללא צורך‪ ,‬גם ִדיֵק לומר 'אביך'‬ ‫'והנה מלאכי אלוהים עולִ ים ויו ְר ִדים בו'‬ ‫באברהם ‪ -‬נתכוון למעט עשו מירושת‬ ‫ואחר כך 'והנה ה' נצב עליו' – משל לבן‬ ‫אברהם ועשה יעקב הוא היורש אברהם‪,‬‬ ‫מלכים שהיה ישן על גבי עריסה‪ ,‬והיו‬ ‫לא שתגיע הירושה ליצחק וממנו 'ירשנה‬ ‫זבובים שוכנים עליו‪ ,‬ובאת מניקה שלו‬ ‫אברהם'‪ ,‬שאם כן תגיע הירושה לעשו‪,‬‬ ‫ושחה עליו ומניקתו‪ ,‬וברחו מעליו ‪ -‬כך‬ ‫וחששת ישמעאל אינה‪ ,‬כי כבר כתבתי‬ ‫בתחלה‪ ,‬מלאכי אלהים עולים ויורדים‬ ‫(פרק טז פסוק ה') שמשפט עבד יש לו דכתיב‬ ‫בו'‪ ,‬וכיון שנגלה עליו הקב"ה ממרום‪,‬‬ ‫'בן האמה' ולא בנך‪ ,‬וגופו קנוי ליצחק‪.‬‬ ‫ברחו מעליו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫עי"ש עוד‪.‬‬ ‫ביאור‪ ,‬הַ יה קשה למדרש‪ ,‬בתחלה‬ ‫נאמר‪ ,‬שמלאכי אלהים עולים ויורדים‬ ‫א ְרצה וְ ר ֖‬ ‫ֹּאש ֹּו‬ ‫ל ֹּם וְ ִה ֤נה סֻ לם֙ ֻמצ֣ב ַ ֔‬ ‫ֶֽ ַויַחֲ ֗‬ ‫בו‪ ,‬ואיך נאמר שה' נצב עליו‪ .‬הרי‬ ‫ֹּהים‬‫ַמ ִג֣יעַ הַ שמ֑יְמה וְ ִהנה֙ ַמלְ אֲ כ֣י אֱ ל ִ ֔‬ ‫המלאכים עליו ! וביאר המדרש ענין‬ ‫דים ֶֽב ֹּו וְ ִה ֨נה ה' נִ צ֣ב עליו֮ (פרק‬ ‫עֹּלִ ֥ים וְ י ְֹּר ִ ֖‬ ‫נפלא‪ ,‬שבתחלה היו המלאכים עולים‬ ‫כח פסוקים יב‪-‬יג)‬ ‫עליו ‪ -‬לרום גדולת קדושתו הנוראה‪,‬‬ ‫בא‪ .‬חלום נבואה‪.‬‬ ‫ודמה את זה לזבובים (‪-‬ח"ו) שיונקים‬ ‫פירש אור החיים הקדוש‪ :‬דקדק (‪-‬‬ ‫חלב מהתינוק שיש עליו – כן המלאכים‪.‬‬ ‫הכתוב) לומר בכל פרט ופרט מהנגלה‬ ‫אבל כאשר רצה הקב"ה להשרות עליו‬ ‫אליו בחלום 'והנה'‪ .‬גבי ראית הסולם‬ ‫שכינה ולהבטיחו לשמרו ולתת לזרעו‬ ‫אמר 'והנה סלם'‪ .‬גבי ראית המלאכים‬ ‫את ארץ ישראל – עלו המלאכים מעליו‪.‬‬ ‫אמר 'והנה מלאכי וגו' גבי גלוי שכינה‬ ‫והבה נתבונן לדעת‪ ,‬שוכב יעקב אבינו על‬ ‫אומר 'והנה ה''‪ .‬הכוונה בזה כי הייתה‬ ‫הארץ‪ ,‬לא בבית‪ ,‬ולא על משכב – עליו‬ ‫נבואה ממש‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫יורדים מלאכים לשאוב – לינוק‬ ‫וכן כתב רבינו אברהם בן הרמב"ם‪ :‬חלום‬ ‫מקדושתו‪ .‬ואח"כ ה' יתברך קורא כל‬ ‫של נבואה כמו שאמר בתורה 'בחלום‬ ‫העולמות שמים וארץ ומחיה את כולם –‬ ‫אדבר בו' (בהעלתך פרק יב פסוק ו') לא כעין‬ ‫'נצב עליו'‪ .‬בינה זאת ! גדולת ישראל‬ ‫בניו!‬ ‫אותו‪ .‬ואמרו (חז"ל בבראשית רבה פרק ע' אות ז')‬ ‫שאר החלומות המגידים אמת אלא‬ ‫כי גם על הבנים אמר שיעשר וכן היה לוי‬ ‫חלום (‪-‬יעקב) אשר בו נבואה גמורה‪.‬‬ ‫המעשר שהיה מתעסק בעבודת האל‬ ‫נלי"פ‪ :‬ברור וודאי כן הוא שהוא נבואה‬ ‫יעקב‬ ‫יותר משאר אחיו וְ לִ ְמדו‬ ‫ממש‪ ,‬שכך מובן ומבואר בתורה שנאמר‬ ‫בהתבודדו ומסר לו סודות החכמה‬ ‫"והנה ה' נצב עליו" מדבר עמו‪ .‬ויעקב‬ ‫והתורה עכ"ל‪.‬‬ ‫אמר "אכן֙ ֣יש ה' ַבמק֖וֹּם הַ ֶז֑ה וְ אנֹּכִ ֖י ֥‬ ‫ל ֹּא‬ ‫וכתב הרמב"ן‪ :‬אעבוד השם המיוחד‬ ‫קוֹּם‬‫ֹּרא הַ מ ֣‬ ‫ֹּאמ֔ ר ַמה־נו ֖‬ ‫י ֶֽד ְע ִתי וַיִירא֙ וַי ַ‬ ‫בארץ הנבחרת במקום האבן הזאת‬ ‫ש֥עַ ר‬ ‫ֹּהים וְ ֶז֖ה ַ‬ ‫ם־בית אֱ ל ִ ֔‬ ‫֣‬ ‫אין ֶז֗ה ִ ֚‬ ‫כי ִא‬ ‫הַ ֶז֑ה ֣‬ ‫שתהיה לי לבית אלהים ושם אוציא את‬ ‫הַ ש ֶֽמיִם" המקום קדוש ובו שכנה עליו‬ ‫המעשר‪ .‬ויש בענין סוד ממה שאמרו‬ ‫נבואה גמורה שלמה‪.‬‬ ‫(כתובות קי‪ ):‬כל הדר בחוצה לארץ דומה‬ ‫וכתב הרמב"ן‪ :‬הראהו‪ ,‬כי הוא השי"ת‬ ‫כמי שאין לו אלוה‪[ .‬פירשוהו‪ ,‬כי הארץ‬ ‫ניצב על הסולם ומבטיחו ליעקב הבטחה‬ ‫הנבחרת איננה תחת שר מהשרים (‪-‬‬ ‫גדולה‪ ,‬שהוא לא יהיה ביד המלאכים‪,‬‬ ‫מלאכים) אלא לקח את ישראל תחת‬ ‫אבל (‪ -‬אלא) יהיה חלק ה'‪ .‬ויהיה עמו‬ ‫ממשלתו והשגחתו‪ ,‬וכשהם בחו"ל‪,‬‬ ‫תמיד‪ ...‬כי מעלתו גדולה משאר‬ ‫נחשבים כמי שאין לו אלוה]‬ ‫כי ַמ֭לְ אכיו ְי ַצוֶה־‬ ‫הצדיקים שנאמר בהם " ִ ֣‬ ‫כיך" (תהלים פרק צא‬ ‫ׇל־דר ֶֽ ֶ‬ ‫ך ְבכ ְ‬ ‫ל ְך לִ ֝ ְש ׇמ ְר ֗‬ ‫֑‬ ‫"וְ ִה ֨נה ה' נִ צ֣ב עליו֮ "‪(...‬פרק כח פסוק יג)‬ ‫פסוק יא)‬ ‫ג‪ .‬האבות הן המרכבה‪ .‬נצב עליו‪,‬‬ ‫במדרש ילקוט שמעוני (אות קיט) אמר ר'‬ ‫ר־ש֙ ְמ ִתי֙ ַמצב֔ה י ְִה ֶ֖יה‬ ‫ש ַ‬ ‫אבֶ ן הַ זֹּ֗את אֲ ֶ‬ ‫"וְ ה ֶ ֣‬ ‫יוחנן‪ ,‬הרשעים מתקיימים על אלהיהם‬ ‫שר‬‫שר ִת ֶתן־לִ ֔י עַ ֖‬ ‫ֹּהים וְ כֹּל֙ אֲ ֶ ֣‬ ‫ב֣ית אֱ ל ִ ֑‬ ‫אר" (פרק‬ ‫"ופ ְַרעֹּ֣ה חֹּל֔ם וְ ִה ֖נה ע ֥‬ ‫ֹּמד עַ ל־הַ ְי ֶֽ ֹּ‬ ‫רנו ֶֽל ְך" (פרק כח פסוק כב)‬ ‫אֲ עַ ְש ֶ ֥‬ ‫מא פסוק א') ‪ -‬אבל הצדיקים‪ ,‬הקב"ה‬ ‫ג‪.‬א להפריש מעשר או חומש‬ ‫מתקיים עליהם‪ .‬שנאמר 'והנה נצב עליו'‪.‬‬ ‫נדר יעקב לתת מעשר חלק עשירי מכל‬ ‫אמר רשב"ל‪ ,‬האבות הן הן המרכבה‪.‬‬ ‫מה שייתן לו הקב"ה מהרכוש ומהמקנה‪.‬‬ ‫ֹּהים מעַ ֖ל‬ ‫ת ֹּו וַיַ֣עַ ל אֱ ל ִ ֔‬ ‫" ַו ְי ַכ֖ל לְ ַדב֣ר ִא ֑‬ ‫ונפסק להלכה בשו"ע‪ :‬בהלכות צדקה‪:‬‬ ‫ַא ְבר ֶֽהם" (לך לך פרק יז פסוק כב)‪" ,‬ו ַ֥יַעַ ל‬ ‫יתן עד חומש נכסיו מצוה מן המובחר‪.‬‬ ‫ר־ד ֶב֥ר‬ ‫ש ִ‬ ‫קוֹּם אֲ ֶ‬ ‫ַבמ ֖‬ ‫מעל֖יו אֱ ל ִ ֑‬ ‫ֹּהים‬ ‫ואחד מעשרה מדה בנונית" (שו"ע יו"ד סימן‬ ‫ִא ֶֽתוֹּ"(וישלח פרק לה פסוק יג)‪" ,‬וְ ִה ֨נה ה'‬ ‫רמט סעיף א')‬ ‫יו " ע"כ‪.‬‬ ‫נִ צ֣ב על ֮‬ ‫וביארו חז"ל‪' :‬עשר אעשרנו לך" מעשר‬ ‫מתאים למדרש זה‪ .‬המדרש שנאמר‬ ‫אחרון יהיה כראשון‪ .‬דהיינו חומש‪,‬‬ ‫וביאר רש"י‪ :‬מדלא כתיב 'עשר אעשר‬ ‫ל ְך לְ פ ַנ֖י‬ ‫בבראשית רבה (אות ל') " ִה ְתהַ ֥‬ ‫לך'‪ ,‬הכי קאמר‪ ,‬אעשרנו כראשון‪ ,‬כלומר‬ ‫ו ְֶהי֥ה ת ִֶֽמים" (פרק יז פסוק א') ר' נחמיה‬ ‫מעשר שני יהיה כראשון‪ ,‬ע"כ‪( .‬כתובות נ‪).‬‬ ‫אמר משל לאוהב של מלך שהיה‬ ‫דהיינו חומש‪.‬‬ ‫משתקע בטיט עבה‪ ,‬הציץ עליו המלך‬ ‫למי לתת‪ :‬כ' הראב"ע‪ :‬להוציא שם (‪-‬‬ ‫וראה אותו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬עד שאתה משתקע‬ ‫בבית אל) מעשר מכל אשר תתן לי ממון‬ ‫בטיט‪ ,‬הלך עמי‪ ,‬הדא דתימא " " ֶאת־‬ ‫לתתו למי שהוא ראוי לקחתו לכבוד ה'‪.‬‬ ‫ֹּהים ִֶֽה ְתהַ ֶל ְך־ ֶֽ ֹּנ ַח" (פרק ו' פסוק ט')‪.‬‬ ‫ֶֽהאֱ ל ִ ֖‬ ‫עכ"ל‪.‬‬ ‫ולמה אברהם – לאוהבו של מלך‪ ,‬שראה‬ ‫והרד"ק כתב‪ :‬אתן מעשר מהרכוש‬ ‫את המלך מהלך במבואות האפלים‪.‬‬ ‫ומהמקנה שתתן לי‪ ,‬ואתננו לאנשים‬ ‫הציץ אוהבו‪ ,‬והתחיל מאיר עליו דרך‬ ‫שיצטרכו שיהיו יראי אלהים ועובדים‬ ‫וכן תמצא בכל הדורות בכל מקום‬ ‫החלון‪ ,‬הציץ המלך וראה אותו‪ ,‬א"ל‪ ,‬עד‬ ‫שישראל גלו התברכו מקום גלותם‬ ‫מאספוטמיא‬ ‫לי‬ ‫מאיר‬ ‫שאתה‬ ‫אמר‬ ‫בזכות ישראל‪ .‬ובפרשתנו נאמר "וַיֹּ֤ ֶ‬ ‫ומחברותיהָ ‪ ,‬בא והאר לפני בארץ‬ ‫חן ְבעי ֶנ֑יך‬ ‫אתי ֖‬ ‫אליו֙ לב֔ן ִאם־נ֛א מצ֥ ִ‬ ‫ישראל ע"כ‪.‬‬ ‫ש ִתי ַויְב ְרכ֥נִ י ה' ִבגְ ל ֶֽ ֶלך" (פרק ל' פסוק‬ ‫נִ ַח֕ ְ‬ ‫ביאור‪ .‬האבות הן הן המרכבה‪ ,‬להוליך‬ ‫כז) פירש הרמב"ן‪ :‬ני חשתי ויברכני ה'‬ ‫האמונה בה' יתברך שהוא הבורא יוצר‬ ‫בגללך‪ .‬בעבורך ובזכותך כי איש צדיק‬ ‫הכל שמים וארץ וכל אשר בהם‪ .‬והוא‬ ‫אתה‪.‬‬ ‫הוא שמחיה את כל העולמות – זהו‬ ‫שר־הי֨ה‬ ‫כי ְמעַ ט֩ אֲ ֶ‬ ‫ויעקב אמר לו ללבן " ִ ֡‬ ‫הולכת המרכבה של ה'‪.‬‬ ‫רֹּ ץ לרֹּ֔ב ַויְב֧ ֶר ְך ה' א ְֹּתך֖ לְ ַרגְ לִ ֑י‬ ‫לְ ך֤ לְ פנַי֙ וַיִפְ ֣‬ ‫וכך עשו אבותינו‪ ,‬היו מגיירים גרים‪,‬‬ ‫וכו' ( פרק ל' פסוק ל') שהרי קודם שבא‬ ‫ולמדו והדריכו וקרבו לה' יתברך‬ ‫יעקב לרעות צאנו‪ ,‬הייתה רועה צאנו‪,‬‬ ‫ולאמונה בו – את כל הבריות וכן נכון‬ ‫רחל הקטנה‪ ,‬מובן שהיו לו מעט צאן‪,‬‬ ‫וצריך כל יהודי ובפרט ת"ח‪ ,‬להשפיע‬ ‫ועתה ע"י יעקב‪ ,‬פרץ לרב‪ ,‬צאנו של לבן‪.‬‬ ‫ללמד ולהדריך ולכוון את כל יהודי‬ ‫באשר הוא שם ‪ -‬לאמונה בהשי"ת‬ ‫שר־‬ ‫כל אֲ ֶ‬ ‫יך ְב ֹּ֣‬‫"וְ ִה ֨נה אנֹּכִ ֜י ִעמ֗ ְך ו ְש ַמ ְר ִת֙ ֙‬ ‫ולעבודתו לשמור כל מצוות ה' יתברך‪.‬‬ ‫תל֔ ְך ‪( "...‬פרק כח פסוק טו)‬ ‫ובכלל זה‪ ,‬לומד ולהדריך את הגויים‬ ‫להאמין בתורתנו הקדושה ולקיים ז'‬ ‫ה‪ .‬הכל לטובה ולברכה‬ ‫מצוות בני נח‪.‬‬ ‫הבה נראה ונתבונן בקורותיו של יעקב‬ ‫אבינו‪ .‬א) לעומת שיצא מבית אביו בעל‬ ‫כורחו – יצא לטובה‪ ,‬מצא שם זווגו רחל‬ ‫האֲ ד ֖‬ ‫מה‬ ‫ח֥ת‬ ‫ׇל־מ ְש ְפ ֹּ‬ ‫כ ִ‬ ‫ְב ֛‬ ‫ך‬ ‫"וְ נִ ְב ְרכ֥ו‬ ‫ו ְבז ְַר ֶֽ ֶעך" (פרק כח פסוק יד)‬ ‫ולאה‪ .‬ב) לעומת שיצא בלי שום דבר‪,‬‬ ‫שעד כדי כך שם אבן למראשותיו – חזר‬ ‫ד‪ .‬האומות מתברכים בזכות ישראל‪.‬‬ ‫למקומו כשהוא עשיר גדול כמ"ש‬ ‫בתרגום‪ :‬ויתברכון בדילך כל ז ְַר ֲעיַת‬ ‫א֑ד ֶֽ ַוי ְִהי־ל ֹּו֙ צֹּ֣אן‬ ‫א֣ד ְמ ֹּ‬ ‫איש ְמ ֹּ‬ ‫רֹּ ץ ה ִ ֖‬ ‫"וַיִפְ ֥‬ ‫ארעא ובדיל ְבנָך" פירוש‪ ,‬יתברכו‬ ‫דים וגְ ַמ ִל֖ים וַחֲ מ ִֶֹּֽרים"‬ ‫ַרב֔וֹּת ו ְשפחוֹּת֙ ַו ֲעב ִ ֔‬ ‫בשבילך כל זרעי העולם (‪-‬כל הבריות)‬ ‫ֶיך‪ .‬וכתב אור החיים הקדוש‬ ‫ובשביל ָבנ ָ‬ ‫(פרק ל' פסוק מג)‪ .‬ג) לעומת מה שרימהו‬ ‫לבן שנתן לו לאה במקום רחל ‪ -‬אדרבה‬ ‫שכן מצינו בארם שנתברכו בו‪ ,‬כאומרם‬ ‫זכה גם בלאה שממנה נולדו רוב בניו‪.‬‬ ‫ז"ל (בראשית רבה פרק ע' אות יט) וז"ל‪:‬‬ ‫והקמת בית ישראל‪ .‬ד) רחל אמנו לא‬ ‫שקודם בא יעקב‪ ,‬היו מדוחקים למים‪,‬‬ ‫ילדה אלא בסוף – אחר שלאה ילדה‬ ‫וכיון שבא הצדיק הזה – נתברכו המים‪.‬‬ ‫ששה בנים כדי שיהיה לו קשר טוב עם‬ ‫וכן ג"כ במצרים‪ ,‬מעת שירד (‪-‬יעקב)‪,‬‬ ‫לאה ולא יעזבנה אם הייתה רחל יולדת‬ ‫נתבטלה גזירת הרעב ונתברכו‬ ‫בתחלה‪ .‬ה) ועוד‪ ,‬שבגלל שהייתה רחל‬ ‫לרגלו‪(.‬תוספתא סוטה פרק י')‪ ,‬ואמרו‬ ‫עקרה ‪ -‬נתנה את בלהה שפחתה ליעקב‬ ‫'ובזרעך' שכל זמן שהיה בית המקדש‬ ‫להיבנות ממנה ‪ -‬וממנה נולדו דן‬ ‫קיים‪ ,‬היתה ברכת ע' אומות וקיומם‬ ‫ונפתלי‪ ,‬וכן גם כאשר עשה הקב"ה את‬ ‫באמצעות ישראל שהיו מקריבים ע'‬ ‫לאה שתעמוד ִמל ֶֶדת ‪ -‬נתנה את שפחתה‬ ‫פרים בחג (סוכה נה‪ ).‬ובגלות ג"כ קיום‬ ‫זלפה ליעקב – וממנה נולדו גד ואשר‪ .‬ו)‬ ‫האומות וסמיכתם היא ישראל‪ ,‬דכתיב‬ ‫בגלל דבוריהם קנטוריהם של בני לבן‪,‬‬ ‫(שיר השירים רבה פרק א' אות ו') שמוני‬ ‫וכן ִמ ְראותו את פני לבן ברע נגד יעקב‪.‬‬ ‫נוטרה את הכרמים וגו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫כמכאוב של סומא על העדר עונג הראיה‬ ‫התעורר לחזור לארץ אבותיו למולדתו‪.‬‬ ‫וצערו ויגונו על כך‪ .‬כמו שנאמר‪ַ " :‬א ְך־‬ ‫רי ְב ֶֽני־לבן֙‬ ‫ת־ד ְב ֤‬ ‫ִש ַמ֗ע ֶא ִ‬ ‫וכמ"ש‪" :‬וַי ְ‬ ‫ש ֹּו על֥יו ֶתאֱ ֶֽבל"‬‫ְב֭שר ֹּו על֣יו יִכְ א֑ב וְ ֝נַפְ ֗‬ ‫שר לְ א ִב֑ינו‬ ‫את כׇל־אֲ ֶ ֣‬ ‫קח יַ ֲעקֹּ֔ב ֖‬ ‫לאמֹּ֔ר ל ַ ֣‬ ‫(איוב פרק יד פסוק כב)‪ ,‬יתר על כן‪ :‬לא‬ ‫את כׇל־הַ כבֹּ֖ד הַ ֶֽ ֶזה‬ ‫ש֣ר לְ א ִב֔ינו עש֕ה ֥‬ ‫ומאֲ ֶ‬ ‫תהיה לה גישה אל דברים שלא נתעסקה‬ ‫ת־פנ֣י לב֑ן וְ ִה ֥נה אי ֶנ֛נו ִעמ֖ ֹּו‬ ‫וַיַ֥ ְרא יַ ֲעקֹּ֖ב ֶא ְ‬ ‫בהם בחייה בעולם הזה מעניני השלמות‬ ‫שוב‬ ‫אמר ה' ֶֽ ֶאל־יַ ֲעקֹּ֔ב ֛‬ ‫ִכ ְתמ֥וֹּל ִשלְ ֶֽשוֹּם וַיֹּ֤ ֶ‬ ‫שהם פרוזדור לטרקלין השלמות‬ ‫ֹּתיך ולְ מוֹּלַ ְד ֶת֑ך וְ ֶֽ ֶא ְה ֶ֖יה‬ ‫ל־א ֶר ץ אֲ בו ֶ ֖‬ ‫ֶא ֶ ֥‬ ‫הנצחית והיה חלקה עם אלה שנגזרו‬ ‫ִע ֶֽמ ְך" ( פרק לא פסוקים א' ‪ -‬ג')‪ .‬ז) ענין‬ ‫עליהם יסורי נשמה ומבוכתה כמ"ש‪:‬‬ ‫מכירת יוסף על ידי אחיו למצרים –‬ ‫יך י ְַק ְלעֶ ֔נה ְבת֖ו ְֹּך ַכ֥ף‬ ‫איְבֶ ֙ ֙‬ ‫את ֶנ֤פֶ ש ֹּ‬‫"וְ ֨‬ ‫תה‬ ‫שנעשה לטובה וכמו שנאמר‪" :‬וְ עַ ֗‬ ‫הַ ֶֽקלַ ע" (שמואל א' פרק כה פסוק כט) עכ"ל‪.‬‬ ‫ֹּהים‬ ‫כי האֱ ל ִ ֑‬ ‫הנ ה ִ ֖‬ ‫תם א ִֹּת ֙י ֔‬ ‫תם ְשלַ ְח ֶ ֤‬ ‫א־א ֶ ֞‬‫ֶֽל ֹּ ַ‬ ‫ימ ִֶֽני לְ א֜ב לְ פ ְַרעֹּ֗ה ולְ אדוֹּן֙ לְ כׇל־בית֔ ֹּו‬ ‫ְש ֨‬ ‫ַוי ִ‬ ‫תם‬‫ם יַ ֲעקֹּ֔ב ַא ַח֖י מ ַא֣יִן ַא ֶ ֑‬ ‫אמר ל ֶה ֙‬ ‫"וַיֹּ֤ ֶ‬ ‫ׇל־א ֶר ץ ִמצְ ֶֽריִם" ( פרק מה פסוק‬ ‫ומֹּש֖ל ְבכ ֶ ֥‬ ‫אמר ל ֶה֔ם‬ ‫אמר֔ו מחר֖ן אֲ ֶֽנ ְחנו וַיֹּ֣ ֶ‬ ‫וַיֹּ֣ ְ‬ ‫ה')‪ ,‬אמנם הכל היה לטובה ולברכה –‬ ‫ֹּאמר֖ו י ֶֽד ְענו‬ ‫תם ֶאת־לב֣ן ֶבן־נח֑וֹּר וַי ְ‬ ‫הַ י ְַד ְע ֶ ֖‬ ‫אבל בצער !‪.‬‬ ‫ֹּאמר֣ו של֔וֹּם‬ ‫אמר ל ֶה֖ם הֲ של֣וֹּם ֑‬ ‫ל ֹּו וַי ְ‬ ‫וַיֹּ֥ ֶ‬ ‫אה ִעם־הַ ֶֹּֽצאן" (פרק כט‬ ‫ת ֹּו ב ֖‬ ‫וְ ִהנה֙ רח֣ל ִב ֔‬ ‫כ֖ל ובֶ ֥ ֶגד לִ לְ ֶֽ ֹּ‬ ‫בש" (פרק כח‬ ‫"וְ ֶֽנ ַתן־לִ ֥י לֶ ֛ ֶחם לֶ אֱ ֹּ‬ ‫פסוקים ד' ‪ -‬ו')‬ ‫פסוק כ')‬ ‫ז‪ .‬לב טוב של יעקב‬ ‫ו‪ .‬הסתפקות במועט‪.‬‬ ‫נשים לבנו‪ ,‬ונדעה‪ ,‬כאשר‪ ,‬יעקב מדבר‪,‬‬ ‫פירש רבינו אברהם בן הרמב"ם‪:‬‬ ‫נאמר בשלושה הפסוקים 'להם' אבל‬ ‫הסתפקות עצומה וצמצום נפשו הכבוד‬ ‫הרועים כשהם עונים לו‪ ,‬לא נאמר 'לו'‪,‬‬ ‫על ההכרחי בחיים‪ .‬ודע‪ ,‬מלבד המעלה‬ ‫אלא 'ויאמרו'‪,‬‬ ‫הזו לתורה ויראת ה'‪ ,‬גם טוב ונוח לאדם‬ ‫טעמו של דבר הוא‪ -‬יעקב לבבי ‪ -‬בעל‬ ‫בעוה"ז‪ .‬חי חי‪ ,‬יקרא‪.‬‬ ‫דרך ארץ מתייחס אליהם‪ ,‬להם‪ .‬אבל הם‬ ‫ונוסף על כך מה שכתב רבינו אברהם בן‬ ‫בלי לב ובלי דרך ארץ‪ ,‬עונים יבש ויאמרו‬ ‫הרמב"ם בספרו הנפלא המספיק לעובדי‬ ‫– לא נאמר ויאמרו לו‪ .‬ועוד הוא יעקב‬ ‫ה'‪( ,‬פרק על הפרישות) וז"ל זקני עמי הארץ‬ ‫התחיל לדבר ופתח בלשון אחי מאין‬ ‫כל זמן שמזקינים – טפשות מתווספת‬ ‫אתם – אחוה‪.‬‬ ‫סיר ש֭פה לְ נֶאֱ מנִ ֑ים‬ ‫עליהם שנאמר‪" :‬מ ִ ֣‬ ‫וְ טַ ֖עַ ם זְ קנִ ֣ים י ִֶֽקח" (איוב יב' כ'‪ ,‬שבת קנב‪).‬‬ ‫אמר ה֥ן עוֹּד֙ הַ י֣וֹּם גד֔וֹּל ל ֹּא־ע֖ת האס֣ף‬ ‫"וַיֹּ֗ ֶ‬ ‫לכן רואה אתה את זקניהם שמסתאבים‬ ‫הַ ִמ ְק ֶ ֑נה הַ ְשק֥ו הַ צֹּ֖אן ולְ כ֥ו ְר ֶֽ‬ ‫עו" (פרק כט פסוק ז')‬ ‫וקרבה מיתתם ושוב אינם יכולים לעסוק‬ ‫ח‪ .‬יעקב אינו משלים על בטלה ועוולה‬ ‫בהבלי העוה"ז‪( .‬ואז‪ )-‬תגדל רפיסות‬ ‫עיין פירש"י‪ ,‬שאמר להם לא עת האסף‬ ‫מוחם (ותתבטא‪ )-‬בשיחה בטלה‪ :‬כיצד‬ ‫המקנה הביתה‪ ,‬אלא השקו הצאן ולכו‬ ‫נסעו‪ ,‬וכיצד סחרו‪ ,‬וכיצד הרוויחו וכיצד‬ ‫רעו‪ .‬כ"כ 'ספורנו'‪ :‬הצדיק ימאס את העול‬ ‫הפסידו‪ ,‬וכיוצא בזה מאותם בוקי סריקי‬ ‫גם כן אל הנכרים כמ"ש‪" :‬ת ֹּו ֲעבַ ֣ת‬ ‫שאין להם קץ ותיכלה כמו שנאמר‪:‬‬ ‫עוֶל" (משלי פרק כט פסוק כז)‪,‬‬ ‫איש ֑‬ ‫יקים ִ ֣‬ ‫צ ִד ִ‬‫ַ֭‬ ‫ק ץ לְ ִד ְברי־ר֑ו ַח"‪( ..‬שם פרק טז פסוק ב')‬ ‫"הֲ ֥‬ ‫וכ"כ בשוחר טוב‪ :‬מכאן לאדם חשוב‬ ‫עד שיבוא עליהם המוות וינתק הקשר‬ ‫שהולך למקום אחד ורואה דבר שלא‬ ‫בין הגוף והנפש ותיפול הנפש בענויים‬ ‫כהוגן צריך למונעם ואל יאמר שלום עלי‬ ‫קשים‪ ,‬ויפסקו ממנה (תענוגות‪ )-‬העולם‬ ‫הזה שנתאוותה להם ויבואנה מכאוב‬ ‫גדול או קטן‪ .‬אמנם פשוט‪ ,‬כשאפשר‪ ,‬לא‬ ‫נפשי‪ .‬נלי"פ‪ :‬ועוד יש להוסיף‪ .‬שיש בזה‬ ‫להתעסק כלל עם רמאים ‪.1‬‬ ‫בחינת השבת אבדה שאסור להתעלם‬ ‫מלהחזיר אבדה שהיא כלים וכל דבר‪,‬‬ ‫יא‪ .‬נאמנותו של יעקב‪.‬‬ ‫הוא הדין אבדת זמן וחוסר מעשה‪ .‬וכן‬ ‫ֹּחי עבַ ֖ ְד ִתי ֶאת־‬ ‫כי ְבכׇל־כ ִ ֔‬ ‫תן ִ ֚‬ ‫תנה י ְַד ְע ֶ ֑‬ ‫"וְ ַא ֖‬ ‫תקון עַ וְ לות‪ .‬ודוק‬ ‫ה ֶתל ִב֔י וְ ֶהחֱ לִ ֥ף ֶאת־‬ ‫אֲ ִבי ֶֽ ֶכן וַאֲ ִביכֶן֙ ֣‬ ‫ֹּהים‬ ‫ֲש ֶרת מֹּנִ ֑ים וְ ֶֽל ֹּא־נְ ת ֣נ ֹּו אֱ ל ִ ֔‬ ‫תי ע ֶ ֣‬ ‫ַמ ְשכ ְֻר ִ ֖‬ ‫שר֩ רא֨ה יַ ֲעקֹּ֜ב ֶאת־רח֗ל ַבת־‬ ‫ְהי כַאֲ ֶ‬ ‫" ַוי ִ ֡‬ ‫רע ִעמ ִֶֽדי" (פרק לא פסוקים ו'‪-‬ז') " ִֶֽכי־‬ ‫לְ ה ַ ֖‬ ‫חי ִא ֑‬ ‫מ ֹּו‬ ‫מ ֹּו וְ ֶאת־צֹּ֥אן לב֖ן אֲ ִ ֣‬ ‫חי ִא ֔‬ ‫לבן֙ אֲ ִ ֣‬ ‫כל‬ ‫את ִמ ֹּ֣‬ ‫צ ֙‬ ‫ש ְשת ֶאת־כׇל־כלַ ֗י ַמה־מ ֙‬ ‫ִמ ַ ֣‬ ‫אר‬ ‫פי הַ ְב ֔‬‫אבֶ ן֙ מעַ ל֙ ִ ֣‬ ‫וַי ִַג֣ש יַ ֲעקֹּ֗ב וַי֤גֶל ֶאת־ה ֶ ֙‬ ‫חי וְ ַא ֶח֑יך‬ ‫כה ֶנ֥ ֶגד ַא ַ ֖‬ ‫יתך ִש֣ים ֹּ֔‬ ‫ְכלי־ב ֶ ֔‬ ‫חי ִא ֶֽמ ֹּו" ( פרק כט‬ ‫וַיַ֕ ְש ְק ֶאת־צֹּ֥אן לב֖ן אֲ ִ ֥‬ ‫רים שנ֤ה אנֹּכִ י֙‬ ‫וְ יוֹּכִ ֖יחו ב֥ין ְש ֶֽנינו זֶה֩ עֶ ְש ִ ֨‬ ‫פסוק י')‬ ‫כלו (‪-‬לא הפילו‬ ‫ִעמ֔ ְך ְרחלֶ ֥יך וְ ִע ֶז֖יך ל֣ ֹּא ִש ֑‬ ‫ט‪ .‬גלל את האבן לכבוד אמו‬ ‫ִעבו ָרם‪ .‬כיון ששמרם ונהגם טוב שלא‬ ‫כתב אור החיים הקדוש‪ :‬הטעם‪ ,‬אמרו‬ ‫ל ֹּא א ֶֽכלְ ִתי" (‪-‬דרך‬ ‫ילי צֹּאנְ ך֖ ֥‬ ‫ישכלו)‪" ,‬וְ א ֥‬ ‫שלשה פעמים 'אחי אמו' ללא צורך –‬ ‫רועים לאכול מבשר מרעיתם כשאין‬ ‫לומר שכל מעשיו היו לצד היותו אחי‬ ‫להם מה לאכול‪ ,‬אבל יעקב לא עשה כן‬ ‫אמו‪.‬‬ ‫"טרפה֙ ל ֹּא־‬ ‫ולא אכל אפילו אילים)‪ְ ,‬‬ ‫או לצד החשד‪ ,‬שיראוהו עושה חסד עם‬ ‫טנה" (‪-‬אם היתה‬ ‫אתי אלֶ ֔יך אנֹּכִ ֣י אֲ ַח ֶ ֔‬ ‫הב֣ ִ‬ ‫רחל והוא איש נכרי‪ ,‬לכך היה מוציא‬ ‫טריפה‪ ,‬החטא היה עלי‪ ,‬ושלמתי)‪ִ " ,‬מי ִ ֖‬ ‫די‬ ‫מפיו טעם הדבר (‪-‬שהוא לבן אביה של‬ ‫רחל הוא אחי אמו)‪.‬‬ ‫יתי‬ ‫תי י֔וֹּם וגְ ֶֽ ֻנ ְב ִת֖י ֶֽליְלה ה ִי֧ ִ‬ ‫שנה ְג ֶֽ ֻנ ְב ִ ֣‬ ‫ְתבַ ְק ֶ ֑‬ ‫ליְלה ו ִַת ַד֥ד‬ ‫ק ַרח ַב ֑‬ ‫ח֖ ֶרב וְ ֶ ֣‬ ‫בַ י֛וֹּם אֲ כלַ ֥נִ י ֹּ‬ ‫יתך֒‬ ‫רים שנה֮ ְבב ֶ ֒‬ ‫ֶה־ל֞י עֶ ְש ִ ֣‬ ‫יני ז ִ‬ ‫תי ֶֽמע ֶֽ‬ ‫ְשנ ִ ֖‬ ‫אמר ֶֽ ֶאעֱבׇ ְדך֙‬‫"וַיֶאֱ הַ ֥ב יַ ֲעקֹּ֖ב ֶאת־רח֑ל וַיֹּ֗ ֶ‬ ‫ֹּתיך‬ ‫תי ְבנ ֶ ֔‬‫תיך ַא ְר ֶֽ ַבע־עֶ ְשר֤ה שנה֙ ִב ְש ֣‬ ‫עֲבַ ְד ִ ֜‬ ‫ך הַ ְקטַ ֶֽנה" (פרק כט‬ ‫שבַ ע שנִ ֔ים ְברח֥ל ִב ְת ֖‬‫ֶ֣‬ ‫תי‬‫ת־מ ְשכ ְֻר ִ ֖‬ ‫ַתחֲ ל֥ף ֶא ַ‬ ‫שש שנִ ֖ים ְבצֹּא ֶנ֑ך ו ַ‬ ‫וְ ֥‬ ‫פסוק יח)‬ ‫ֲש ֶרת מ ִֶֹּֽנים" (פרק לא פסוקים לז – מא)‪.‬‬ ‫ע ֶ֥‬ ‫י‪ .‬להתנות תנאים ברורים‪.‬‬ ‫פי' אור החיים הקדוש‪' :‬ברחל' – ולא‬ ‫בלאה‪' .‬בתך' ‪ -‬ולא (להביא) רחל מן‬ ‫אמר‬‫ו ִַי֥ ַחר לְ יַ ֲעקֹּ֖ב וַי֣ ֶרב ְבלב֑ן וַיַ֤עַ ן יַ ֲעקֹּב֙ וַיֹּ֣ ֶ‬ ‫השוק‪' .‬הקטנה – שלא תחליף שמות‬ ‫כי דלַ ֖ ְקת‬ ‫אתי ִ ֥‬ ‫מה ַחט ִ ֔‬ ‫ה־פ ְש ִע ֙י ַ ֣‬‫לְ לב֔ן ַמ ִ‬ ‫בנותיך ותקרא לגדולה רחל‪ ,‬הקטנה אני‬ ‫ַאחֲ ֶֽרי" (פרק לא פסוק לו)‬ ‫אומר ולא הגדולה‪ .‬ועיין פירוש אחר‬ ‫יב‪ .‬גדולתם של אבות בעת הריב‪.‬‬ ‫ברש"י‪ ,‬מובן שיעקב נזהר בתנאיו שלא‬ ‫אמרו חז"ל בבראשית רבה (פרק לא פסוק‬ ‫ירמהו לבן – ולא עזר לו שכן רימהו‪,‬‬ ‫לו) קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של‬ ‫נלמד מכאן כיצד להתנהג שלא ירמונו‬ ‫בנים‪ .‬קפדנות של אבות מנין "ו ִַי֥ ַחר‬ ‫בני אדם שיש לנו עסק עמהם‪ .‬פועלים‪,‬‬ ‫אמר לְ לב֔ן‬ ‫לְ יַ ֲעקֹּ֖ב וַי֣ ֶרב ְבלב֑ן וַיַ֤עַ ן יַ ֲעקֹּב֙ וַיֹּ֣ ֶ‬ ‫קבלני בנין‪ ,‬מוכרים שותפים – להתנות‬ ‫כי דלַ ֖ ְקת ַאחֲ ֶֽרי"‬ ‫אתי ִ ֥‬ ‫מה ַחט ִ ֔‬ ‫ה־פ ְש ִעי֙ ַ ֣‬ ‫ַמ ִ‬ ‫תנאים מפורשים וברורים על כל דבר‬ ‫ברמאות כיעקב נגד לבן‪ .‬והוי יודע ! שהרבה פעמים הפכתי בהם‬ ‫נתיבות בינה‬ ‫ואמרתי להשמר מהם ונכשלתי עוד יותר‪ ,‬ולא בלבד המון העם‬ ‫‪ 1‬על רמאות לבן ליעקב‪ .‬כתב חתם סופר (חלק שישי בלקוטים‬ ‫אלא אפילו לומדי תורה‪ .‬ואפילו כו' כל שאין דובר אמת בלבבו‬ ‫סימן נט) כי ברית כרותה שאין ת"ח המכונה יעקב שאין לו‬ ‫ולא היושר והצדק מרכבו – הַ ְרחֵ ק דרכך ממנו כו' והכלל‪:‬‬ ‫מצרים נגדו שמכונים לבן – אמנם מעטים הם ת"ח שיהיו אָ חִ יו‬ ‫קושטא קאי‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫אלא דברים של פיוס של כווני דרך כיצד‬ ‫(שם)‪ .‬מה את סבור‪ ,‬שמא מכות או פצעים‬ ‫לבוא אל השלום‪.‬‬ ‫היו שם‪ ,‬אלא דברי פיוסים יעקב מפייס‬ ‫ש ְשת ֶאת־כׇל־כלַ ֗י ַמה־‬ ‫י־מ ַ ֣‬ ‫את חמיו‪ִֶֽ " .‬כ ִ‬ ‫יג‪ .‬לעומת נאמנותו של יעקב – נמצא‬ ‫יתך" (פרק לא פסוק לז)‬ ‫כל ְכלי־ב ֶ ֔‬ ‫את ִמ ֹּ֣‬‫מצ֙ ֙‬ ‫מוסר מזויף ודרכי מרמה של לבן‬ ‫א"ר סימון בנוהג שבעולם‪ ,‬חתן שהוא דר‬ ‫מומחה לנשיקות וחבוק – גלויי אחוה‬ ‫אצל חמיו‪ ,‬אפשר לו שלא ליהנות אפילו‬ ‫חיצוניים בלבד – בתחלה " ַוי ְִהי֩ כִ ְשמֹּ֨עַ‬ ‫כלי אחד‪ ,‬אפילו סכין אחד ? ברם הכא‬ ‫ת־ש ַמע יַ ֲעקֹּ֣ב ֶבן־אֲ חֹּת֗ ֹּו וַי֤ ׇר ץ‬ ‫֣‬ ‫לב֜ן ֶא‬ ‫'מששת את כל כלי' – אפילו צינורא לא‬ ‫יאהו‬ ‫ַשק־ל֔ ֹּו ַוי ְִב ֖‬ ‫ְח ֶבק־ל ֹּ ֙ו ַו ְינ ֶ‬ ‫לִ ְקראת ֹּ ֙ו ַוי ַ‬ ‫מצאת‪ .‬ולא ענותנותן של בנים (למדנו‪)-‬‬ ‫רים‬ ‫את כׇל־הַ ְדב ִ ֖‬ ‫פר לְ לב֔ן ֥‬ ‫ֶאל־בית֑ ֹּו ַויְסַ ֣‬ ‫מה‬ ‫רח דוִ ֔ד ִמני֖וֹּת בר ֑‬ ‫מדוד‪ ,‬שנאמר "וַי ְִב ַ ֣‬ ‫ה ֶֽא ֶלה" (פרק כט פסוק יג)‪ ,‬ובסוף כשנפרדו‬ ‫יתי֙ ֶֽ ֶמה־‬ ‫ש ִ‬‫מה ע ִ ֙‬ ‫אמר לִ פְ נ֣י יְהוֹּנת֗ן ֶ ֤‬ ‫בֹּא וַיֹּ֣ ֶ‬ ‫וַי ֞‬ ‫ַשק לְ ב ֛ניו (‪-‬‬ ‫ב ֶקר ַו ְינ ֧‬ ‫כם לב֜ן ַב ֹּ֗‬ ‫"וַי ְַש ֨‬ ‫אתי֙ לִ פְ נ֣י א ִב֔יך ִכ֥י ְמבַ ק֖ש‬ ‫ה־חט ִ‬ ‫ֲעוֺנִ ֤י ו ֶֽ ֶמ ַ‬ ‫הכוונה לבני בנותיו בני יעקב) וְ לִ ְבנוֹּת֖יו‬ ‫ֶאת־נַפְ ִֶֽשי" (שמואל א' פרק כ' פסוק א') –‬ ‫ַויְב֣ ֶר ְך ֶא ְת ֶה֑ם" ( פרק לב פסוק א')‪ .‬וכן‬ ‫מזכיר שפיכות דמים בפיוסו מילי‬ ‫למה נ ְַחב֙את֙‬ ‫השקר שבדבריו שאמר " ֤‬ ‫דקטלא‪ ,‬ברם הכא‪ ,‬כי דלקת אחרי‪ ,‬זה‬ ‫שלחֲ ך֛‬ ‫לי ֶֽואֲ ַ‬ ‫ֹּא־ה ַ ֣ג ְדת ִ ֔‬ ‫ֹּתי וְ ל ִ‬ ‫לִ ְברֹּ֔ ַח ו ִַתגְ ֹּנ֖ב א ִ ֑‬ ‫עשרים שנה וגו' עי"ש‪.‬‬ ‫ְב ִש ְמח֥ה ו ְב ִש ִר֖ים ְבתֹּ֥ף ו ְבכִ ֶֽנוֹּר וְ ל֣ ֹּא‬ ‫ביאור‪ ,‬כאשר דוד מדבר עם יהונתן‪,‬‬ ‫תה‬ ‫ֹּתי עַ ֖‬ ‫ַשק לְ ב ַנ֖י וְ לִ ְבנ ֑‬ ‫תנִ י לְ נ ֥‬ ‫נְ טַ ְש ַ ֔‬ ‫איננו מדבר מתוך כעס‪ ,‬ובכל זאת הוא‬ ‫מזכיר בדבריו שפיכות דמים‪ ,‬פעמים‪,‬‬ ‫ע ֶֽש ֹּו" (פרק לא פסוקים כז כח)‪,‬‬ ‫כלְ ֶֽת ֲ‬ ‫ִה ְס ַ ֥‬ ‫שע בינִ ֖י‬ ‫כי כְ פֶ ֔ ַ‬ ‫בפסוק זה (שם פסוק ג'‪֣ ִ " )-‬‬ ‫די לַ עֲש֥וֹּת ִעמ ֶכ֖ם‬ ‫אל י ִ ֔‬‫והאמת היא "יֶש־לְ ֣‬ ‫וב֥ין הַ ֶֽמוֶת" – איננו מסתיר את גודל‬ ‫א ֶמש א ַמ֧ר אלַ ֣י לאמֹּ֗ר‬ ‫רע ֶֽואל ֹּה֨י אֲ ִבי ֶכ֜ם ֶ ֣‬ ‫֑‬ ‫תוקף רדיפת שאול אותו‪ ,‬שרוצה‬ ‫טוֹּב עַ ד־‬ ‫ב ר ִֶֽעם־יַ ֲעקֹּ֖ב ִמ ֥‬ ‫ש ֶמר לְ ך֛ ִמ ַד ֥‬ ‫ִה ֧‬ ‫להמיתו ‪ .2‬ברם כאשר יעקב בעת כעסו‬ ‫ֶֽרע" (שם פסוק כט) – הקב"ה הצרך לדבר‬ ‫ובעת הריב כמו שנאמר‪" :‬ו ִַי֥ ַחר לְ יַ ֲעקֹּ֖ב‬ ‫עם לבן – שאיננו ראוי לכך – כדי לשמור‬ ‫ולהציל את יעקב ובניו מפני רעתו של‬ ‫וַי֣ ֶרב ְבלב֑ן" – איננו מוציא מפיו אלא‬ ‫דברים של פיוס והתגוננות‪ .‬וכל זה אחרי‬ ‫ַתעַ ן רחל֙‬ ‫לבן‪ .‬ואפילו בנותיו אמרו‪" :‬ו ַ ֤‬ ‫עשרים שנה של עבודה קשה ונאמנות‬ ‫לנו ח֥לֶ ק וְ נַחֲ ל֖ה‬ ‫ֹּאמ֖ ְרנה ל֑ ֹּו הַ ע֥וֹּד ֛‬ ‫וְ לא֔ה וַת ַ‬ ‫מצד יעקב בלבד‪ .‬והראיה שאפילו בעת‬ ‫כי‬ ‫ש֥ ְבנו ל֖ ֹּו ִ ֣‬ ‫ְבב֥ית א ִֶֽבינו הֲ ל֧וֹּא נׇכְ ִרי֛וֹּת נ ְֶח ַ‬ ‫כעסו דיבר דברי פיוסין‪ ,‬שאחר דברים‬ ‫כוֹּל ֶאת־כ ְַס ֶֽפנו" ( פרק‬ ‫רנו וַיֹּ֥אכַל גַם־א ֖‬ ‫ְמכ ֑‬ ‫אלו ותשובה קצרה של לבן‪ .‬הסכימו‬ ‫לא פסוקים יד טו) ועוד תמיהה גדולה וגלוי‬ ‫וכרתו ברית שלום‪ .‬מכל אלה הדברים‬ ‫שע‪ ,‬כאשר יעקב הוכיחו בדברים‬ ‫ֶר ָ‬ ‫לדעת להשכיל כאשר יש ריב בין אדם‬ ‫אמתיים קשים ומרים על עשרים שנה‬ ‫לחברו רח"ל – להתאפק לשמור לשוננו‬ ‫שעבד בקשיים גדולה‪ ,‬ובדרכי מרמה‬ ‫לא להוציא דברים פוגעים מקנטרים‪,‬‬ ‫שרמהו לבן עשרת מנִ ים – היינו מצפים‬ ‫ממנו‪ ,‬שיגלה חרטתו על פשעו – לא כן‪,‬‬ ‫ממנו‪ ,‬וכן לקמן כאשר שאול שכב והעם מסביבו ‪ -‬בא דוד ולקח‬ ‫‪ 2‬נלי"פ‪ :‬יותר נכון אם המדרש היה מביא ראיה ממה שאמר‬ ‫את החנית של שאול שהיי תה מעוכה בארץ וגם את צפחת המים‪,‬‬ ‫דוד‪ ,‬כאשר כרת כנף מעיל שאול ‪ -‬ואח"כ יצא מן המערה‬ ‫שיחַ ה'‪ ,‬וְ ִנ ָ ֹֽקה (פרק‬ ‫ולא הרגו‪ ,‬ואמר על כך‪ " ,‬כִִּ֠ י ִ ֣מי שָ לַ ַ֥ח י ָ֛דֹו בִ ְמ ִ ַ֥‬ ‫והתרחק ואמר‪ " :‬הִ ֵנ ֩ה הַ יּ֨ ֹום הַ ֶֶּׁ֜זה ָר ֣אּו עֵי ֶ֗ ֶׁניָך ֵ ֣את אֲשֶׁ ר־ ְנתָ ְנ ָ֩ך ה'‬ ‫ֹו־יֹומֹו יָבֹוא֙ ו ָ֔ ֵָמת‬ ‫כו פסוק ט')‪ַ ,‬ו ּ֤י ֹאמֶׁ ר דָ וִ ד֙ חַ י ה' ִ ַ֥כי ִאם־ה' ִיגֳּפֶׁ ֶ֑נּו ֹֽא ּ֤‬ ‫׀הַ יּ֤ ֹום ׀בְ יָדִ י֙ בַ ְמ ָע ָָ֔רה וְ אָ ַ ַ֥מר ַלה ֲׇרגְ ָךָ֖ ו ָ ַ֣תחׇ ס ָעלֶׁ ֶ֑יָך וָאֹ ֶ֗ ַמר ֹֽל ֹא־אֶׁ ְשלַ ּ֤ח‬ ‫֧אֹו בַ ִמלְ חָ ָ ֛מה י ֵ ֵָ֖רד וְ נִסְ ָ ֹֽפה" (שם י')‪ – ,‬הנה אמר דברים קשים‪.‬‬ ‫י־מ ִ ַ֥שיחַ ה' ֹֽהּוא" (שמואל א' פרק כד' פסוק יא) "י ְש ּ֤ ֹפט‬ ‫יָדִ י֙ בַ א ֹד ָ֔ ִני ִ ֹֽכ ְ‬ ‫ֶׁה־בְך" וגו'‪ .‬הנה אע"פ‬ ‫ה' בֵ ינִ ֣י ּובֵ י ָ֔ ֶׁנָך ּו ְנק ַ ַָ֥מנִי ה' ִמ ֶׁ ֶ֑מ ָך וְ י ִ ָָ֖די ַ֥ל ֹא ִ ֹֽתהְ י ָ ֹֽ‬ ‫שחס על שאול וקראהו אדני משיח ה' – עם זאת ביקש נקמה‬ ‫דברים אלו מתוך ה'פנקס' של אאמו"ר רבינו הגאון רבי יעקב‬ ‫אלא אמר דברי שקר ורשעות מיד אחר‬ ‫פרץ זצ"ל‬ ‫תוכחתו הנ"ל של יעקב‪ ,‬והשיב‪ " :‬וַיַ֨עַ ן‬ ‫גנות הכעס‬ ‫אמר ֶֽ ֶאל־יַ ֲעקֹּ֗ב הַ בנ֨וֹּת ְבנ ַֹּת֜י‬ ‫לב֜ן וַיֹּ֣ ֶ‬ ‫הַ כַעַ ס ‪ -‬אין ב ֹּו מַ מש‪ ,‬אין ב ֹּו תוֹּעֶ לֶ ת‪.‬‬ ‫הֶ זק כן ‪ -‬ו ַַדאי‪ ,‬תוֹּעֶ לֶ ת ל ֹּא ִמניה וְ ל ֹּא ִמ ְקצתה‪ִ ,‬ה ְתעוֹּרר! ְפני‬ ‫תה‬ ‫ר־א ֥‬‫ש ַ‬ ‫כ֛ל אֲ ֶ‬ ‫צאן צֹּאנִ ֔י וְ ֹּ‬ ‫וְ הַ בנִ ֤ים בנַי֙ וְ הַ ֹּ֣‬ ‫רצוֹּן ת ִמיד‪,‬‬ ‫ֹּאה לִ י־ה֑וא" (פרק לא פסוק מג)‪ ,‬נדקדק‬ ‫ר ֶ֖‬ ‫ִבטחוֹּן‪ ,‬כן! ַת ִקיפות‪ ,‬כן! אַ ְך כַעַ ס ‪ֶ -‬אפֶס‪.1‬‬ ‫בדבריו ונבין מה חשב לעשות לולי פחדו‬ ‫‪ 1‬פירוש דבריו שהכעס אין בו ממש היינו אין בו תועלת‪,‬‬ ‫מהבורא ית"ש אלקינו אלקי יעקב‪.‬‬ ‫ויש בו נזק אבל תועלת אפילו קצת אין בו‪ ,‬ואח"כ כותב‬ ‫ומכאן נלמד לדעת לא להתפעל מגלויי‬ ‫אאמו"ר זצ"ל התעורר שיהיו לך פני רצון ‪ -‬היינו פנים‬ ‫שמחות ומקובלות‪ ,‬לא כועסות ומרוצה מעצמך‪ ,‬וכן‬ ‫ידידות חיצוניים כשאינם מיוסדים על‬ ‫להיות ולדבר בבטחה ותקיפות אפילו‪ ,‬אבל ללא כעס כלל‬ ‫יראת השי"ת ותורתו‪.‬‬ ‫‪ -‬אפס‪.‬‬ ‫לקבלת העלון במייל יש לשלוח בקשה‬ ‫ביאורים וחדושים‬ ‫ל‪p025825320@gmail.coM‬‬ ‫קוֹּם‬‫א] רמז לשלוש רגלים‪" .‬וַיִפְ ַג֨ע ַבמ ֜‬ ‫ש ֶמש וַי ִַקח֙ מ ַא ְבנ֣י‬ ‫וַי֤לֶ ן שם֙ ִכי־ב֣א הַ ֶ ֔‬ ‫חלק מהנאמר בבית הכנסת 'שערי אחים רחוב עמק רפאים‬ ‫פינת רחוב המליץ המושבה הגרמנית‪ ,‬כל יום רביעי אחרי‬ ‫קוֹּם‬ ‫כב ַבמ ֥‬ ‫ִש ַ ֖‬ ‫שם ְמ ֶֽ ַראֲ שֹּת֑יו וַי ְ‬ ‫הַ מק֔וֹּם וַי֖ ֶ‬ ‫ערבית‪ ,‬ע"י הרב ישראל פרץ שליט"א‪ .‬אנא לומר פרק תהילים‬ ‫הַ ֶֽהוא" ( פרק כח פסוק יא') כתב בעל‬ ‫לרפואת והצלחה ברוחניות וגשמיות ‪-‬של אלדד שמעון בן‬ ‫רחל בתושח"י‪ ,‬ולרפואת מחזיק התורה ב'מושבה' רבי שלמה‬ ‫הטורים‪ :‬ג' פעמים כתוב מקום בפסוק‪,‬‬ ‫בן כסה דילברי בתושח"י‪ ,‬ולרפואת רבי מתתיהו בן מאין‪,‬‬ ‫רמז לג' רגלים שיעלו בניו (של יעקב)‬ ‫ועדנה בת טורן בתושח"י‪ ,‬ולרפואת הרב עמוס בן רות‪-‬‬ ‫בתושח"י‪ ,‬ולרפואת נדב שבתאי בן מיכל בתושח"י‪ .‬ולרפואת‬ ‫למקום ההוא (ביהמ"ק)‬ ‫האשה אפרת מרים לידיה בת נחמה הזקוקה לרחמי שמים‬ ‫קֹּב ֶנ֣ ֶדר לאמֹּ֑ר" (פרק כח‬ ‫ִדר יַ ֲע ֖‬ ‫ב] רמז " וַי ַ ֥‬ ‫מרובים בתושח"י‪ ,‬ורבי אברהם בן אסתר תחיה בתושח"י‬ ‫ולרפואת מרת אלישבע בת חנה בתושח"י‪ ,‬ולרפואת ר' עמרם‬ ‫פסוק כ') כ' אור החיים הקדוש‪ .‬פירוש‪,‬‬ ‫בן חביבה בתושח"י‪.‬‬ ‫שהוציא הנדר בשפתיו‪ ,‬כי זולת זה‪ ,‬נדר‬ ‫ולע"נ מרת אושרה מסעודה בת פרחה ע"ה‪ ,‬ולע"נ הרבנית‬ ‫גאולה בת שמחה‪ ,‬נלב"ע כ"ז כסלו התשפ"ו אשתו של‬ ‫בלב – אינו נדר‪( .‬שבועות כו‪):‬‬ ‫יבלחטו"א הגאון רבי שלמה בן חמו שליט"א רב העיר קרית‬ ‫נלי"פ‪ :‬ואני בעקבותיו‪ ,‬בית המקדש‬ ‫גת‪ ,‬ולע"נ ר' דוד בן הרב שלום חבשוש נלב"ע ג' אייר התשפ"ו‪,‬‬ ‫הראשון – 'ויפגע במקום' – נפגע נחרב‪,‬‬ ‫ולע"נ מנשה בן ציון מזרחי נלב"ע ה' אייר התשפ"ו‪ ,‬ולע"נ‬ ‫מלכה בת ישראל צבי בריק נלב"ע כ"ז אייר התשפ"ו‪,‬‬ ‫בית המקדש השני – ויקח מאבני המקום‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫נלקחו אבני המקום‪ .‬אבל בית המקדש‬ ‫נא להתפלל לזיווג הגון עבור הדסה בת לאה‪ .‬כמו כן אפשר‬ ‫לשמוע בקול הלשון בטל ‪03-6171111‬‬ ‫השלישי שיבנה בב"א 'וישכב במקום‬ ‫ההוא' – מנוחה והנה ה' נצב עליו'‪.‬‬ ‫בית ישראל‬ ‫ויפגע במקום וילן שם (פרק כח פסוק יא)‬ ‫פירש רש"י ‪....‬במקום הנזכר במקום אחר הוא הר המוריה שנאמר וירא את המקום מרחוק וכו'‪ ,‬מבואר שיעקב אבינו ע"ה‬ ‫התפלל במקום מיוחד לתפילות ובכיות שהרי בהר המוריה היי תה עקידת יצחק אביו ושם יבנה ביהמ"ק ויתפללו שם עם‬ ‫ישראל ללמדך מעלת מקום של קודש שמשפיע על התפילה‪.‬‬ ‫וכן מצאתי בפירושו של הרב אברהם אבן עזרא על הפסוק 'ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי'‬ ‫(פרק כח פסוק טז) 'הטעם בעבור שימצאו מקומות יראו שם ניסים‪ ,‬ולא אוכל לפרש למה זה' כי סוד מופלא הוא' והיינו שיש‬ ‫מקומות שמצוי בהם ניסים מחמת המקום וקדושתו והמקום יוצר קדושה וניסים‬ ‫וכדבריו כתב רבי עובדיה ספורנו 'אכן יש ה' במקום' ‪' -‬אין ספק שזה המקום מוכן לנבואה‪ ,‬מאחר שראיתי בו מראה כזאת בלתי‬ ‫שאתכוון לנבואה‪ ,‬כי אמנם ישתנו משמשי העצם השכלי המתנבא כפי השתנות הארץ והאויר כאמרם (ב"ב קנח‪ ):‬אוירא דארץ‬ ‫ישראל מחכים'‪ ,‬וכן כתב הרב אברהם אבן עזרא על הפסוק 'ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים וזה‬ ‫שער השמים (שם פסוק יז) 'כי אם בית אלוקים' – 'שיתפלל אדם בו בשעת צרכו ותשמע תפלתו כי המקום נבחר'‪.‬‬ ‫וכן מצינו לעיל בפרשת נח 'מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחובות עיר ואת כלח (פרק י פסוק יא)‬ ‫פירש רש"י 'מן הארץ כיוון שראה אשור את בניו שומעים לנמרוד ומורדין במקום לבנות המגדל‪ ,‬יצא מתוכם' וזו אותה נינוה‬ ‫שאחרי שנים רבות חזרו בתשובה אחר שהנביא יונה בן אמיתי נצטווה 'קום לך אל נינווה העיר הגדולה וקרא אליה' לשוב‬ ‫בתשובה והמקום גרם שאשור שברח ונפרד מהמורדים בהקב"ה בנה את נינוה וזו העיר מכל עיירות העולם מיוחדת בחזרה‬ ‫בתשובה ללמדך כמה המקום גורם לשוב בתשובה ולעשיי ת מעשים טובים ולכן אבינו יעקב פגע והתפלל דווקא במקום ההוא‬ ‫הר המוריה שזה מקום מיוחד לתפילת יצחק אביו ואברהם אבינו בשעת העקידה ולעתיד לבוא בבנין ביהמ"ק במהרה בימינו‬ ‫אמן‬ ‫בית ישראל‬ ‫מעשה בברכת תפילין‬ ‫כידוע למנהג יהודי ספרד מברכים על תפילין רק ברכה אחת ‪ -‬להניח תפילין ‪ ,‬והנה יש לדון‬ ‫‪1‬‬ ‫מי שבטעות אחר הנחתו תפילין של יד בירך על תפילין של ראש ואמר 'ברוך אתה ה' '‪ ,‬מה‬ ‫יעשה ? שאם יאמר 'למדני חוקיך' בכדי להשלים את הפסוק נמצא עושה הפסק בין תש"י‬ ‫לתש"ר בדיבור שלא לצורך‪ ,‬ויצטרך על כרחו לברך על תש"ר ברכת 'על מצוות תפילין'‪,‬‬ ‫ואם יברך מי ד על מצוות תפילין נמצא שאומר לכתחילה ברכה לבטלה על תש"ר להרבה‬ ‫ראשונים ומהם מרן השו"ע (סימן כה סעיף ה') שכתבו לברך על תפילין רק ברכה אחת‪.‬‬ ‫והנה ראיתי להרב 'בן איש חי' (שנה א' וירא הלכה ז') שכתב וז"ל 'אסור להפסיק בדבור בין תפילין‬ ‫של יד לתפילין של ראש‪ ,‬לפיכך לדידן בני הספרדים דאזלינן בתר מאן דאמר דאין לברך על‬ ‫תפלין של ראש ברכה בפני עצמה‪ ,‬אם טעה ובא לברך על תפלין של ראש‪ ,‬וכיון שהתחיל‬ ‫לומר "ברוך אתה ה'" נזכר‪ ,‬לא יסיים "למדני חוקיך" כדי שנראה כקורא פסוק‪ ,‬דאם כן הוי‬ ‫לה הפסק בדיבור בין תפלין של יד לתפילין של ראש‪ ,‬אלא יסיים הברכה לברך על מצות‬ ‫תפילין כמאן דאמר דמברכין על תפלין של ראש בפני עצמה‪ ,‬וכאשר העלתי בספרי הק'‬ ‫"מקבצאל" עכ"ל‪.‬‬ ‫והנה יש להסביר את דברי ה'בן איש חי' שמדוע כשאמר רק את המילים 'ברוך אתה ה' ' אינו‬ ‫הפסק‪ ,‬משום שאמר אותם עם כוונה לברכת תפילין‪ ,‬ודומה למי שאמר לבני ביתו לאחר‬ ‫שבירך כבר המוציא‪ ,‬תנו לבעלי החיים לאכול‪ ,‬ואמרו לו כבר נתנו להם‪ ,‬שנראה שאין דבריו‬ ‫הפסק‪ ,‬שהרי אמר את הד ברים לצורך‪ ,‬אף שנתברר בסוף שאינו לצורך‪ ,‬וא"כ ה"ה בנדו"ד‬ ‫כיוון שבירך על דעת להניח תפילין וטעה שלא צריך לברך‪ ,‬מ"מ אמירתו 'ברוך אתה ה' '‬ ‫לצורך היא‪ ,‬ולא הויא הפסק‪ ,‬אמנם אם ימשיך ויאמר 'למדני חוקיך' שזה לא קשור כלל‬ ‫לתפילין יהיו דבריו הפסק בדיבור וכמש"כ הרב בא"ח הנ"ל‪.‬‬ ‫והנה יש להבין למה כתב הרב בא"ח שימשיך ויברך על תש"ר 'על מצוות תפילין ולמה לא‬ ‫אמר שיפסיק בשהייה מעט עד שיניח תפילין של ראש‪ ,‬ואחר שיניח את התפילין על ראשו‬ ‫ויהדק את התש"ר‪ ,‬יאמר 'למדני חוקיך' ונמצא שגם לא הפסיק וגם אין ברכתו לבטלה‪,‬‬ ‫ויש שרצו לומר שאם לא ישלים ויאמר את המשך הברכה‪ ,‬אלא רק יאמר 'למדני חוקיך' אחר‬ ‫הנחת תפילין של ראש‪ ,‬יוודע שהמילים בא"י הם הפסק‪ ,‬ולי לא נראה כן שהמילים 'ברוך‬ ‫אתה ה' ' יהוו הפסק‪ ,‬שהרי אמרם לשם הנחת תפילין ודומה לתנו לבע"ח לאכול וכמו‬ ‫שכתבתי‪,‬‬ ‫ואם בבא"ח היה מצייר מקרה שאמר 'בא"י אלקינו מלך העולם' שבכה"ג אין אפשרות של‬ ‫תיקון באמירת 'למדני חוקיך'‪ ,‬שהרי כבר אמר גם אמ"ה‪ ,‬היה מובן שישלים את הברכה‪,‬‬ ‫אבל במקרה של הרב בא"ח שאמר רק 'בא"י' לכאורה לא מובן למה לא ישהה וימתין עד‬ ‫אחר הנחת תש"ר ואז יאמר למדני חוקיך ובכה"ג גם לא הפסיק וגם לא בירך ברכה לבטלה‬ ‫וצ"ע‪.‬‬ ‫העולה לדינא‪ :‬מי שאחר שהניח תפילין של יד טעה ואמר 'ברוך אתה ה' '‪ ,‬ימתין מעט ויניח‬ ‫תפילין של ראש ויאמר אח"כ 'למדני חוקיך'‪ ,‬ואם אמר בא"י אלוקינו שבכה"ג אי אפשר‬ ‫לתקן באמירת 'למדני חוקיך' ימשיך את ברכתו ויאמר את כל הברכה בכדי שברכתו לא‬ ‫תהא לבטלה‪ ,‬כ"כ הרב בא"ח‪.‬‬ ‫‪ 1‬וכידוע ברכה זו היא גם על תפילין של ראש‪ ,‬ולדעת מרן ברכה אחת ‪ -‬דהיינו ברכת 'להניח'‪ -‬היא על שני התפילין‪ ,‬ולדעת‬ ‫רמ"א מברכים ב' ברכות 'להניח' ו'על מצוות תפילין'‪ ,‬וברכת 'להניח' היא גם על תפילין של יד וגם על של ראש‪ ,‬ונ"מ למי‬ ‫שדיבר בן תש"י לתש"ר שלדעת מרן‪ :‬מברך על של ראש רק ברכה אחת‪ -‬על מצוות תפילין‪ ,‬ולדעת רמ"א‪ :‬יברך על תש"ר ב'‬ ‫ברכות 'להניח' ו'על מצוות'‪,‬‬ ‫ויש לדעת שמי שמניח רק תפילין אחת‪ ,‬כגון שאין לו‪ ,‬אם מניח רק של ראש לדעת מרן‪ :‬מברך 'על מצוות' בלבד‪ ,‬ולדעת רמ"א‪:‬‬ ‫מברך ב' ברכות 'להניח' ו'על מצוות'‪ .‬ואם מניח רק תפילין של יד מברך לדעת מרן ורמ"א‪' :‬להניח' בלבד‪ ,‬וכן הכרעת המשנ"ב‬ ‫(סימן כו ס"ק ג')‪ ,‬ולדעת הפמ"ג מברך שתים 'להניח' ו'על מצוות' כי ס"ל שב' הברכות הם על ב' התפילין עיי"ש שהביא עוד‬ ‫פוסקים כמותו‪( .‬עיין שו"ע ומשנ"ב סימן כה סעיף ט'‪ ,‬וסימן כו)‪.‬‬