gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פירות העמל · Peiros Heamal — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: פירות העמל · Peiros Heamal

שבוע: תולדות (2026-11-09)

פירות העמל · Peiros Heamal — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫טנא‬ ‫פירות העמל‬ ‫לקט מאמרותיו של‬ ‫הרב זאב שטיינמץ‬ ‫רעיונות וקישורים בדרוש‬ ‫על פרשת תולדות‬ ‫מכון הו"ל טנא פירות העמל‬ ‫טל‪052-7620949 .‬‬ ‫להאזנה ביידיש ‪:‬‬ ‫טל‪ 03-3068787 .‬שלוחה ‪4/3‬‬ ‫לדרשות הקדשות וכל ענין ‪:‬‬ ‫‪tenepeirotheamal@gmail.com‬‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫בעת מציאת הזיווג לפחד יצחק ביקש‬ ‫על ידי העקידה נכלל אש במים‪,‬‬ ‫פחד יצחק ביראה עם חסד דאברהם‬ ‫אליעזר שיהיה במידת החסד לאברהם‪.‬‬ ‫ְו ֵא ּלֶה ּת ֹולְ דֹת יִ ְצחָ ק ּ ֶבן ַא ְב ָרהָ ם ַא ְב ָרהָ ם‬ ‫הולִ יד ֶאת יִ ְצחָ ק )בראשית כה‪ .‬יט(‪.‬‬ ‫ֹ‬ ‫ֹאמר‬ ‫ובספה"ק עירין קדישין הקשה בפסוק ו ַּת ֶ‬ ‫יש הַ ּ ָלזֶה הַ הֹלֵ ְך ַּבשּׂ ָ ֶדה‬ ‫אֶ ל הָ ֶעבֶ ד ִמי הָ ִא ׁ‬ ‫בחידושי הרי"ם ואלה וגו' אברהם הוליד‪,‬‬ ‫ֹאמר הָ ֶעבֶ ד הוּא אֲ דֹנִ י )בראשית‬ ‫אתנ ּו ַו ּי ֶ‬ ‫ִל ְק ָר ֵ‬ ‫יצחק אבינו שהיה מרכבה לפחד יצחק‬ ‫כד‪ .‬סה( שלשון 'הלזה' הוא פועל יוצא והיה‬ ‫כמו שנאמר ַויּ ּ ָׁ‬ ‫ִשבַ ע יַעֲ קֹב ְ ּבפַ חַ ד ָא ִביו‬ ‫לה לומר 'הזה'‪ ,‬עוד הקשה וכי דרכה של‬ ‫י ְִצחָ ק )בראשית לא‪ .‬נג( ואי אפשר לצייר‬ ‫רבקה לשאול באנשים אשר תפגע‪ ,‬גם‬ ‫בשכל אדם שיכול אדם לסבול יראה כזו‬ ‫קשה מהו שהשיב העבד הוא אדוני‪ ,‬והרי‬ ‫שהיה תמיד ומזיעת יראת חיות הקודש‬ ‫לא יצחק אלא אברהם הוא אדונו‪.‬‬ ‫נפיק נהר דינור ואיך היה אפשר לו‬ ‫להזדווג ולהוליד לולא מידת החסד של‬ ‫ותי' לפי שבמדרש )בראשית רבה פרשה יב‪ .‬טו(‬ ‫אברהם אבינו שעל ידי עקידה נכלל‬ ‫ָאמַ ר הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך הוּא ִאם בּ וֹ ֵרא אֲ נִ י אֶ ת‬ ‫אשא במיא כדאיתא בזוה"ק )בראשית קלג‬ ‫יך הָ עוֹ לָ ם יָכוֹ ל‬ ‫הָ עוֹ לָ ם ְ ּב ִמדַּ ת הַ דִּ ין הָ אֵ ְ‬ ‫יה דִּ ינָא‬ ‫יה ְליִצְ חָ ק ְלמֶ ְע ַּבד ּ ֵב ּ‬ ‫ש ְע ּ ָתא דְּ ָע ַקד לֵ ּ‬ ‫ע"ב‪ּ ְ ,‬ב ַׁ‬ ‫לַ עֲ מֹד‪ ,‬אֶ ּ ָלא ה ֲֵרי אֲ נִ י בּ וֹ ֵרא אוֹ תוֹ ְ ּב ִמדַּ ת‬ ‫ְּכ ֵדין ִא ְת ְּכ ִליל אֶ ָׁשא ְ ּבמַ יָא(‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫חֲמים וְ הַ ְּלוַאי יַעֲ מֹד‪ ,‬ואברהם‬ ‫הַ דִּ ין ו ְּב ִמדַּ ת הָ ַר ִ‬ ‫ואמר רבי אלעזר )סוכה מט ע"ב( גדולה‬ ‫מידת חסד ויצחק מידת גבורה דין‪,‬‬ ‫גמילות חסדים יותר מן הצדקה וכו'‪,‬‬ ‫וכשרבקה ראתה את יצחק שכולו גבורה‬ ‫שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ‪,‬‬ ‫נתבהלה מאד‪ ,‬אבל ידעה שודאי יש איש‬ ‫תלמוד לומר מַ ה יּ ָָקר חַ ְסדְּ ָך אֱ ל ִֹהים וגו'‬ ‫גדול ממידת החסד להמתיק הגבורה של‬ ‫)תהלים לו‪ .‬ח‪ ,‬צריך לתת לב ולטרוח לרדוף אחר‬ ‫יצחק כי לולא זאת לא היה העולם‬ ‫חסד לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה‬ ‫מתקיים‪ ,‬לזאת שאלה מי האיש ממידת‬ ‫למהוגנים(‪ ,‬יכול אף ירא שמים כן‪ ,‬תלמוד‬ ‫החסד‪ ,‬הלזה כלומר שהוא שייך לזה יצחק‬ ‫לומר וְ חֶ סֶ ד ה' מֵ עוֹ לָ ם וְ ַעד עוֹ לָ ם ַעל י ְֵר ָאיו‬ ‫ממידת הגבורה ההולך לקראתנו‪ ,‬ויאמר‬ ‫)תהלים קג‪ .‬יז(‪ ,‬ע"כ‪ .‬יצחק אבינו שהיה‬ ‫העבד הוא אדוני היינו אברהם ממידת החסד‬ ‫מרכבה לפחד יצחק‪ ,‬ביראה שהיה תמיד‬ ‫שהוא משותף וממתיק לזה ליצחק‪.‬‬ ‫אי אפשר לו להזדווג ולהוליד לולא‬ ‫מידת החסד של אברהם אבינו‪ ,‬ויצחק‬ ‫הוא ירא שמים הבא לקפוץ לחסד של‬ ‫ויעתר יצחק לה' כי רבקה עקרה‬ ‫אברהם וקופץ‪ .‬עוד עלה ברעיון‪ ,‬שאם‬ ‫שנָ ה ְּב ַק ְח ּת ֹו ֶאת‬ ‫וַ יְ ִהי יִ ְצחָ ק ּ ֶבן ַא ְר ּ ָב ִעים ׁ ָ‬ ‫בשביל להזדווג ולהוליד היה יצחק צריך‬ ‫ִר ְב ָקה ּ ַבת ְּבתו ֵּאל הָ אֲ ַר ּ ִמי ִמ ּ ַפ ַ ּדן אֲ ָרם‬ ‫למידת החסד של אברהם‪ ,‬אם כן זהו‬ ‫שה‪ ,‬וַ ּי ְֶע ּ ַתר‬ ‫לו לְ ִא ּ ׁ ָ‬ ‫חות לָבָ ן הָ אֲ ַר ּ ִמי ֹ‬ ‫אֲ ֹ‬ ‫שבשביל מציאת הזיווג ליצחק התפלל‬ ‫יִ ְצחָ ק ַלה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה ִהוא‬ ‫שה‬ ‫אליעזר ואמר הַ ְק ֵרה נָא ְלפָ נַי הַ יּוֹ ם וַעֲ ֵׂ‬ ‫לו ה' )בראשית כה‪ .‬כ‪-‬כא(‪.‬‬ ‫וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ‬ ‫חֶ סֶ ד ִעם אֲ דֹנִ י ַא ְב ָרהָ ם )בראשית כד‪ .‬יב(‪,‬‬ ‫~ג~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫זוגא דרבנן לגביה דאבא חלקיה למיבעי‬ ‫ברש"י‪ ,‬בן ארבעים שנה‪ ,‬שהרי כשבא‬ ‫רחמי דניתי מיטרא וכו'‪ ,‬אמר לה לדביתהו‬ ‫אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה‬ ‫ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו‪ ,‬ניסק‬ ‫רבקה‪ ,‬ויצחק היה בן ל"ז שנה וכו' ובו‬ ‫לאיגרא )לעליה( וניבעי רחמי‪ ,‬אפשר דמרצי‬ ‫בפרק נולדה רבקה‪ ,‬המתין לה עד שתהא‬ ‫הקב"ה וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא‬ ‫ראויה לביאה ג' שנים ונשאה‪.‬‬ ‫לנפשין‪ ,‬סקו לאיגרא‪ ,‬קם איהו בחדא זויתא‬ ‫ואיהי בחדא זויתא‪ ,‬קדים סלוק ענני מהך‬ ‫והנה בכזאת לולא היותה עקרה הרי מן‬ ‫זויתא דדביתהו וכו'‪ ,‬אמרו ליה רבנן מאי‬ ‫המחוייב הוא שתתעבר‪ ,‬שהרי על הפסוק‬ ‫טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות‬ ‫הָ ִעיר ַר ָּב ִתי ָעם )איכה א‪ .‬א( אמר רבא אמר‬ ‫קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה‪ ,‬משום‬ ‫רבי יוחנן )סנהדרין קד ע"א( שהיו משיאין‬ ‫דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא‬ ‫קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהו להם‬ ‫לעניי ומקרבא הנייתה ואנא יהיבנא זוזא‬ ‫בנים הרבה‪ ,‬וברש"י שהקטן אין מזריע‬ ‫ולא מקרבא הנייתיה‪ ,‬אי נמי הנהו ביריוני‬ ‫מהר כגדול וכן רחם של קטנה אין קולטת‬ ‫דהוו בשיבבותן‪ ,‬אנא בעי רחמי דלימותו‬ ‫מהר כשל גדולה‪ ,‬לפיכך השיאו גדולה לקטן‬ ‫והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא‬ ‫כדי לכשתהא זרעו מבושל קולט מהר‪,‬‬ ‫ואהדרו‪ .‬הרי מעובדא דאבא חלקיה ראינו‬ ‫וקטנה לגדול כדי שיהא ש"ז קולט מהר‪.‬‬ ‫שלפי העלות הענן אפשר לדעת תפילת‬ ‫והנה כאן רבקה קטנה ליצחק הגדול ובכל‬ ‫מי מהם מתקבלת‪ .‬ממילא אפשר בדרך‬ ‫זאת עדיין אין מתעברת‪ ,‬לכן ויעתר יצחק‬ ‫צחות זהו שהביא רש"י המקרא של עתר‬ ‫באשר ודאי רבקה אשתו עקרה היא‪.‬‬ ‫ענן הקטורת להראות כי לפי הענן ידענו‬ ‫עתר של מי נתקבל‪ ,‬וזהו ויעתר לו ה'‬ ‫היינו מזוית שלו כשם שבאבא חלקיה‬ ‫על ידי העלות הענן נודע שהתפילה נתקבלה‬ ‫היה עתר הענן מזוית דדביתהו‪.‬‬ ‫וַ ּי ְֶע ּ ַתר יִ ְצחָ ק לַה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה‬ ‫לו ה' וגו' )בראשית כה‪ .‬כא(‪.‬‬ ‫ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ‬ ‫ושהענן מראה על השראת השכינה‪ ,‬אמרנו‬ ‫ברש"י ויעתר בא"ד‪ ,‬כל לשון עתר לשון‬ ‫ֹשה וְ ַא ֲהרֹן‬ ‫בסיעתא דשמיא בפסוקים מ ׁ ֶ‬ ‫הפצרה וריבוי הוא‪ ,‬וכן וַעֲ ַתר עֲ נַן הַ ְ ּקט ֶֹרת‬ ‫ְ ּבכֹ ֲהנָיו ו ְ ּׁשמוּאֵ ל ְ ּבק ְֹראֵ י ְ ׁשמוֹ ק ְֹר ִאים אֶ ל‬ ‫)יחזקאל ח‪ .‬יא( מרבית עליית העשן וכו'‪.‬‬ ‫ה' וְ הוּא יַעֲ נֵם ְ ּב ַע ּמוּד ָענָן י ְַד ּ ֵבר אֲ לֵ יהֶ ם‬ ‫וברש"י לנוכח אשתו‪ ,‬זה עומד בזוית זו‬ ‫)תהלים צט‪ .‬ו‪-‬ז(‪ ,‬משה ואהרן בכוהניו היינו יום‬ ‫ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת‪.‬‬ ‫אחד יש שמשה ואהרן שימשו יחדיו בכהונה‪,‬‬ ‫וברש"י ויעתר לו‪ ,‬לו ולא לה‪ ,‬שאין דומה‬ ‫הוא א' ניסן יום חנוכת המשכן‪ ,‬ועל יום‬ ‫תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן‬ ‫זה אומר נעים זמירות ישראל שהם היו‬ ‫רשע‪ ,‬לפיכך לו ולא לה‪.‬‬ ‫קוראים אל ה' והוא יענם שהשראת השכינה‬ ‫היתה על ידי תפילתם יחד‪ ,‬וכברש"י על‬ ‫ובמסכת תענית )כג ע"א וע"ב( זימנא חדא‬ ‫ֹשה וְ ַא ֲהרֹן אֶ ל אֹהֶ ל מוֹ ֵעד‬ ‫הפסוק ַו ָיּבֹא מ ׁ ֶ‬ ‫איצטריך עלמא למיטרא‪ ,‬שדור רבנן‬ ‫~ד~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫שערי דמעה לא ננעלו‪ ,‬ממילא הלחם‬ ‫ַויּ ְֵצא ּו וגו' ַויּ ֵָרא ְכבוֹ ד ה' אֶ ל ָּכל הָ ָעם‬ ‫שהאכלתם הוא לחם דמעה ותשקמו‬ ‫)ויקרא ט‪ .‬כג( למה נכנסו וכו'‪ ,‬כיון שראה‬ ‫בדמעות שליש שרק בזה הן נענין‬ ‫אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל‬ ‫כשעשנת בתפילת עמך‪ .‬ויהי רצון‬ ‫המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה‬ ‫שיתקבלו תפילותינו לרצון‪.‬‬ ‫מצטער ואומר יודע אני שכעס הקב"ה עלי‬ ‫ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל‪ ,‬אמר‬ ‫לו למשה משה אחי כך עשית לי שנכנסתי‬ ‫המבקש רחמים על חבירו והוא‬ ‫ונתביישתי‪ ,‬מיד נכנס משה עימו וביקשו‬ ‫צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה‬ ‫רחמים וירדה שכינה לישראל‪ ,‬ע"כ‪ .‬זהו‬ ‫וַ ּי ְֶע ּ ַתר יִ ְצחָ ק לַה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה‬ ‫בעמוד ענן ידבר אליהם שעל ידי עמוד‬ ‫לו ה' וַ ּ ַתהַ ר ִר ְב ָקה ִא ְׁש ּת ֹו‬ ‫ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ‬ ‫הענן נודע לכולם ששכינה שורה‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כא(‪.‬‬ ‫בישראל ותפילתם נתקבלה‪.‬‬ ‫היה זה פעם שנתבקשנו מבחור מבוגר‬ ‫להעתיר לזיווג עבורו‪ ,‬והשבנו לו שכיון‬ ‫ושענן מודיע על השראת השכינה יש גם‬ ‫דאמור רבנן )בבא קמא צב ע"א( כל‬ ‫ברש"י על הפסוק ַויּ ְַרא אֶ ת הַ ּ ָמקוֹ ם מֵ ָרחֹק‬ ‫המבקש רחמים על חבירו והוא צריך‬ ‫)בראשית כב‪ .‬ד( שראה ענן קשור על ההר‪,‬‬ ‫לאותו דבר הוא נענה תחילה‪ ,‬הרי אם‬ ‫כן במדרש )בראשית רבה פרשה ס‪ .‬טז( שענן‬ ‫הוא יתפלל עבור אחר הנזקק אף הוא‬ ‫קשור על האהל היה אחד מהדברים באהל‬ ‫לזיווג‪ ,‬ממילא הוא עצמו יהיה נענה‪,‬‬ ‫שרה ורבקה‪ ,‬כי ענן רומז להשראת השכינה‬ ‫וכשביקש שנמליץ לו עבור מי יבקש‬ ‫ושתפילותיהן מתקבלות‪.‬‬ ‫ויתפלל אמרנו שאי שם ישנה נערה‬ ‫האכלתם לחם דמעה כשחס ושלום ננעלו‬ ‫הממתינה שהקב"ה ימציא לה את זיווגה‬ ‫שערי תפילה‪ ,‬אבל שערי דמעה לא ננעלו‬ ‫הנכון‪ ,‬כששאל לשמה בכדי להתפלל‬ ‫ואדהכי בפסוק ה' אֱ ל ִֹהים ְצבָ אוֹ ת ַעד ָמ ַתי‬ ‫עבורה אמרנו שפרטיה אינם ידועים לנו‬ ‫ָע ׁ ַשנְ ּ ָת ִ ּב ְת ִפ ּ ַלת ַע ּ ֶמ ָך הֶ אֱ כַ ְל ּ ָתם לֶ חֶ ם דִּ ְמ ָעה‬ ‫אך כוונתינו לזאת הנערה אשר משמים‬ ‫יש )תהלים פ‪ .‬ה‪-‬ו(‬ ‫ו ּ ַַת ְ ׁש ֵקמוֹ ִ ּב ְד ָמעוֹ ת ָׁש ִל ׁ‬ ‫היא נועדה עבורו‪ ,‬והיה אם בתפילתו‬ ‫אפשר לומר שכשהתפילה מתקבלת לפניך‬ ‫יחשוב לא רק עבורו אלא גם עבורה‪ ,‬אז‬ ‫אזי עתר הענן נראה לפנינו ואלינו וכנ"ל‪,‬‬ ‫ודאי שהקב"ה יעזרם במציאת זה את זו‬ ‫ממילא עד מתי עשנת בתפילת עמך‬ ‫וזו את זה‪ ,‬וכאן תמה אותו בחור‪ ,‬והלא‬ ‫כלומר כיון שלא נענינו בענן הרי שכביכול‬ ‫ישועתה של הנערה וישועתי שלי יבואו‬ ‫עשנת היינו שעשן הענן מתפילת עמך‬ ‫כאחד ברגע אחד ומה שייך בכאן שאם‬ ‫ישראל נותר אצלך כביכול‪ ,‬וזהו עד מתי‬ ‫המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו‬ ‫עשנת בתפילת עמך האכלתם לחם‬ ‫דבר הוא נענה תחילה‪ ,‬והשבנו מדוגמת‬ ‫דמעה‪ ,‬דאמר רבי אלעזר )ברכות לב ע"ב(‬ ‫יצחק ורבקה בפסוק כאן שנאמר ויעתר‬ ‫מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי‬ ‫יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא‬ ‫תפילה ואף על פי ששערי תפילה ננעלו‬ ‫~ה~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫הוא היה עקר‪ ,‬עם כל זאת תפילתו היתה‬ ‫כלומר שיצחק התפלל עבור רבקה העקרה‪,‬‬ ‫עבור רבקה העקרה‪ ,‬ולזה אמרה רחל‬ ‫אמנם אף הוא יצחק היה עקר תחילה‬ ‫ליעקב הבה לי בנים וכי כך עשה אביך‬ ‫וכבתרגום יונתן בן עוזיאל‪ ,‬וְ הָ פַ ְך י ְִצחָ ק‬ ‫לאמך‪ ,‬והלא התפלל עליה אף שלא היו‬ ‫יך הוּא ִמ ַמה‬ ‫יה ַדעֲ ּ ֵתיה ְדקו ְּד ָׁשא ְ ּב ִר ְ‬ ‫ִ ּב ְצלו ֵּת ּ‬ ‫לו בנים‪ .‬ועל זה השיב לה יעקב‪ ,‬אשר‬ ‫יה‬ ‫יה אֲ רוּם ַע ְק ָרא ֲהוַת ג ּ ֵַב ּ‬ ‫ִדגְ זַר ַעל ִאנְ ְּת ֵת ּ‬ ‫מנע ממך פרי בטן‪ ,‬כלומר אמנם יצחק‬ ‫ֵיה ַדעֲ ּ ֵתיה‬ ‫הֲפ ְ‬ ‫יך ְ ּבגִ ינ ּ‬ ‫ֶע ְש ִרין וְ ַת ְר ּ ֵתין ְ ׁשנִ ין וְ ִא ְת ּ ִ‬ ‫התפלל עבור רבקה העקרה‪ ,‬אך הוא היה‬ ‫יה‪ְ ,‬ד ַאף‬ ‫יך הוּא ִממַ ה ִדגְ זַר עֲ לֵ ּ‬ ‫ְדקו ְּד ָׁשא ְ ּב ִר ְ‬ ‫צריך לאותו דבר‪ ,‬לא כן את רחל אשר‬ ‫הוּא ֲהוָה ָע ָקר וְ ִא ְת ָרוַח וְ ִא ְת ַע ָּב ַרת ִר ְב ָקה‬ ‫מנע ממך פרי בטן‪ ,‬ממך ולא ממני‪.‬‬ ‫יה‪ ,‬ולא רק יצחק העתיר לה' אלא‬ ‫ִאנְ ְּת ֵת ּ‬ ‫גם רבקה העתירה בתפילתה וכברש"י‬ ‫ואדהכי גם אפשר לומר‪ ,‬ביצחק ורבקה אף‬ ‫ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו זה עומד‬ ‫שפקידתם היתה כאחת‪ ,‬עם כל זאת כיון‬ ‫בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו‬ ‫מות ָא ִביהָ וְ ִא ּ ָמ ּה )אסתר ב‪ .‬ז‪,‬‬ ‫שעל הפסוק ו ְּב ֹ‬ ‫ומתפללת‪ ,‬אך עדיין בפסוק מפורש‬ ‫ַוי ְִהי אֹמֵ ן אֶ ת ה ֲַד ָּסה ִהיא אֶ ְס ּ ֵתר ַּבת דּ ֹדוֹ ִּכי אֵ ין לָ ּה‬ ‫ויעתר יצחק לה' כי רבקה עקרה‪ .‬ממילא‬ ‫ָאב וָאֵ ם וגו' ו ְּבמוֹ ת ָא ִביהָ וְ ִא ּ ָמ ּה ְל ָקחָ ּה מָ ְר ֳ ּדכַ י לוֹ‬ ‫ְלבַ ת( אמר רב אחא )מגילה יג ע"א( עיברתה‬ ‫אפשר לומר אף ששניהם יצחק ורבקה‬ ‫מת אביה‪ ,‬ילדתה מתה אמה‪ ,‬כלומר‬ ‫נושעו כאחת‪ ,‬עם כל זאת זהו שכל‬ ‫שאפילו יום אחד לא היה לה אב ואם‪,‬‬ ‫המבקש רחמים על חבירו והוא צריך‬ ‫שבשעה שנתעברה אמה מת אביה‪ ,‬נמצא‬ ‫לאותו דבר‪ ,‬הוא נענה תחילה‪ ,‬כי יצחק‬ ‫שלא היה לה אב משעה שנראה להיקרות‬ ‫ביקש רחמים עבור רבקה אשתו‪ ,‬והרי‬ ‫אב‪ ,‬ממילא ודאי שהוא יצחק נענה תחילה‬ ‫הוא יצחק צריך לאותו דבר‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫להיות אב קודם שרבקה תהיה אם‪.‬‬ ‫נענה תחילה כלומר כברש"י ויעתר לו ה'‬ ‫לו ולא לה‪ ,‬וזהו שהוא נענה תחילה‪.‬‬ ‫ובענין המבקש רחמים על חבירו והוא‬ ‫צריך לאותו דבר‪ ,‬עיין גם מה שכתבנו‬ ‫וענין זה שיצחק ביקש רחמים עבור רבקה‬ ‫ש ָרה ַּכאֲ ׁ ֶ‬ ‫שר ָא ָמר‬ ‫על הפסוק ַוה' ּ ָפ ַקד אֶ ת ָׂ‬ ‫אשתו והרי הוא יצחק צריך לאותו דבר‬ ‫)בראשית כא‪ .‬א( בסמיכות תפילת אברהם‬ ‫ולכן הוא נענה תחילה שויעתר לו ה'‪,‬‬ ‫על בית אבימלך וילדו‪.‬‬ ‫דבר זה יתיישב גם מדברי רש"י על‬ ‫הפסוקים ברחל‪ ,‬ו ַּתֹאמֶ ר אֶ ל יַעֲ קֹב הָ בָ ה‬ ‫ִּלי בָ נִ ים וְ ִאם ַאיִן מֵ ָתה ָאנ ִֹכי ַויִּחַ ר ַאף‬ ‫כוחה של תפילה‬ ‫יַעֲ קֹב ְ ּב ָרחֵ ל ַויֹּאמֶ ר ה ֲַתחַ ת אֱ ל ִֹהים ָאנ ִֹכי‬ ‫וַ ּי ְֶע ּ ַתר יִ ְצחָ ק לַה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה‬ ‫שר ָמנַע ִמ ּ ֵ ְ‬ ‫מך ּ ְפ ִרי בָ טֶ ן )בראשית ל‪ .‬א(‬ ‫אֲ ׁ ֶ‬ ‫לו ה' וַ ּ ַתהַ ר ִר ְב ָקה ִא ְׁש ּת ֹו‬ ‫ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ‬ ‫שפי' רש"י הבה לי‪ ,‬וכי כך עשה אביך‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כא(‪.‬‬ ‫לאמך‪ ,‬והלא התפלל עליה‪ ,‬וברש"י אשר‬ ‫ברש"י ויעתר‪ ,‬הירבה והפציר בתפילה‪,‬‬ ‫מנע ממך פרי בטן בא"ד‪ ,‬ממך ולא ממני‪.‬‬ ‫לנוכח אשתו‪ ,‬זה עומד בזוית זו ומתפלל‬ ‫הרי בפסוקים מפורש שאף שיצחק אף‬ ‫~ו~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ְ ּבאֹהֶ ל מוֹ ֵעד נֹכַ ח הַ ּ ׁ ֻ‬ ‫ש ְלחָ ן )שמות מ‪ .‬כד(‪,‬‬ ‫וזו עומדת בזוית זו ומתפללת‪ ,‬ויעתר לו‬ ‫מקום המנורה נתלה במקום השולחן ולא‬ ‫ולא לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע‬ ‫בהיפוך כי לכאורה היינו הך‪ ,‬אפשר לפי‬ ‫לתפילת צדיק בן צדיק‪ ,‬לפיכך לו ולא‬ ‫שהרי בשניהם נאמר תמיד‪ ,‬וְ נ ַָת ּ ָת ַעל‬ ‫לה‪ ,‬ע"כ‪ .‬אמנם זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו‬ ‫הַ ּ ׁ ֻ‬ ‫ש ְלחָ ן לֶ חֶ ם ּ ָפנִ ים ְלפָ נַי ּ ָת ִמיד )שמות כה‪ .‬ל(‬ ‫עומדת בזוית זו ומתפללת‪ ,‬אך בלשון‬ ‫ְלהַ עֲ לֹת נֵר ּ ָת ִמיד )שמות כז‪ .‬כ(‪ ,‬אך תמיד‬ ‫הפסוק ויעתר יצחק לנוכח אשתו‪ ,‬תפילתה‬ ‫שבלחם אינה כתמיד שבמנורה‪ ,‬שבמסכת‬ ‫נתלית בתפילתו‪ ,‬שתפילתו עיקר וזה לבד‬ ‫חגיגה )כו ע"א( שולחן כתיב ביה תמיד‬ ‫סיבה טובה להיות ויעתר לו ה'‪ .‬ובמנוח שהיה‬ ‫מנורה לא כתיב בה תמיד‪ ,‬וברש"י כלומר‬ ‫קטן מאשתו‪ ,‬דאמר רב נחמן )ברכות סא‬ ‫תמיד האמור במנורה לא תמיד יומם‬ ‫ע"א( מנוח עם הארץ היה ונאמר ַויּ ְֶע ּ ַתר‬ ‫ולילה קאמר אלא תמיד מלילה ללילה‬ ‫יש הָ אֱ ל ִֹהים‬ ‫ָמנוֹ חַ אֶ ל ה' ַויֹּאמַ ר ִ ּבי אֲ דוֹ נָי ִא ׁ‬ ‫כתמיד האמור בעולת תמיד ) ְּכבָ ִ ׂשים ְ ּבנֵי‬ ‫שר ָׁשלַ ְח ּ ָת יָבוֹ א נָא עוֹ ד אֵ לֵ ינ ּו וגו'‬ ‫אֲ ׁ ֶ‬ ‫ָׁשנָה ְׁש ַניִם לַ יּוֹ ם ּ ָת ִמיד‪ ,‬שמות כט‪ .‬לח( שנאמר‬ ‫ִשמַ ע הָ אֱ ל ִֹהים ְ ּבקוֹ ל ָמנוֹ חַ ַו ָיּבֹא מַ ְל ַאךְ‬ ‫ַויּ ְ ׁ‬ ‫שמֶ ן ַזיִת ז ְָך ָּכ ִתית לַ ּ ָמאוֹ ר ְלהַ עֲ לֹת נֵר‬ ‫ֶׁ‬ ‫שבֶ ת‬ ‫הָ אֱ ל ִֹהים עוֹ ד אֶ ל הָ ִא ּ ָׁשה וְ ִהיא יוֹ ׁ ֶ‬ ‫ּ ָת ִמיד ִמחוּץ ְלפָ רֹכֶ ת הָ ֵע ֻדת ְ ּבאֹהֶ ל מוֹ ֵעד‬ ‫יש ּה אֵ ין ִע ּ ָמ ּה )שופטים יג‪ .‬ח‪-‬‬ ‫ַּבשּׂ ָ ֶדה ו ָּמנוֹ חַ ִא ָׁ‬ ‫יַעֲ ר ְֹך אֹתוֹ ַא ֲהרֹן מֵ ֶע ֶרב ַעד בּ ֶֹקר ִל ְפנֵי ה'‬ ‫ט(‪ ,‬הרי מנוח הוא זה שהעתיר‪ ,‬ולזה וישמע‬ ‫ּ ָת ִמיד )ויקרא כד‪ .‬ב‪-‬ג(‪ ,‬וממילא אפשר לפי‬ ‫האלקים בקול מנוח כי הוא זה שהעתיר‪.‬‬ ‫שהתמיד שבמנורה אינה כל הזמן לכן‬ ‫ויעתר יצחק לה' ויעתר לו ה'‪ ,‬ויעתר מנוח‬ ‫היא נוכח השולחן שהיא תמיד בקביעות‬ ‫אל ה' וישמע האלקים בקול מנוח‪ ,‬הרי‬ ‫ולא שהשולחן יהיה נתלה במנורה‪.‬‬ ‫שכל העתרת תפילה בין של הגדול ובין‬ ‫של הקטן‪ ,‬היא רצויה ופועלת‪ ,‬ומכאן יש‬ ‫וביצחק ורבקה ויעתר יצחק הוא הבעל‬ ‫לנו ללמוד לכוחה של תפילה‪.‬‬ ‫היושב בביהמ"ד על התורה לנוכח אשתו‬ ‫שהיא בבית עם ספר התהלים מתחננת‬ ‫לפני קונה בדמעות ליתן לה זרע של‬ ‫עתירת יצחק נתלית בעתירת רבקה וכן מקום‬ ‫המנורה נתלה במקום השולחן‬ ‫קיימא כשר הגון וישר‪ ,‬ועל כן ויעתר יצחק‬ ‫וַ ּי ְֶע ּ ַתר יִ ְצחָ ק לַה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה‬ ‫לנועח אשתו‪ ,‬עתירתו נתלית בעתירת‬ ‫לו ה' וגו' )בראשית כה‪ .‬כא(‪.‬‬ ‫ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ‬ ‫אשתו המעתירה תמיד בקביעות‪.‬‬ ‫הנה כמו שויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו‬ ‫כן רבקה היתה מעתירה לנוכח בעלה‪,‬‬ ‫ותלך לדרוש את ה' בבית‬ ‫ומה שתלה עתירתו ויעתר יצחק‬ ‫המדרש אשר שם יעקב מפרכס לצאת‬ ‫בעתירתה לנוכח אשתו‪ ,‬אמרנו לפי‬ ‫וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן‬ ‫ש ְמ ּ ָת אֶ ת‬ ‫שבמעשה המשכן נאמר וְ ַׂ‬ ‫ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה'‬ ‫ל ָּ‬ ‫ש ְלחָ ן ִמחוּץ לַ ּ ָפרֹכֶ ת וְ אֶ ת הַ ּ ְמנ ָֹרה נֹכַ ח‬‫הַ ּ ׁ ֻ‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כב(‪.‬‬ ‫ָשם אֶ ת הַ ּ ְמנ ָֹרה‬ ‫ש ְלחָ ן )שמות כו‪ .‬לה( ַויּ ֶׂ‬ ‫הַ ּ ׁ ֻ‬ ‫~ז~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫בבבא בתרא עח ע"ב על הפסוק במדבר כא‪ .‬כז‪,‬‬ ‫ברש"י ויתרוצצו‪ ,‬על כורחך המקרא הזה‬ ‫ַעל ּ ֵכן י ְ‬ ‫ֹאמר ּו הַ ּמ ְֹׁש ִלים וגו' אלו המושלים ביצרם‪,‬‬ ‫אומר דרשני‪ ,‬שסתם מה היא רציצה זו וכתב‬ ‫בּ ֹא ּו חֶ ְׁשבּ וֹ ן בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד‬ ‫אם כן למה זה אנכי‪ ,‬רבותינו דרשוהו‬ ‫מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה‪,‬‬ ‫ִּת ָּבנֶה וְ ִתכּ וֹ נֵן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה‪,‬‬ ‫לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫תבנה מלשון ואבנה גם אנכי ממנה היינו תבנה‬ ‫תורה של שם ועבר‪ ,‬יעקב רץ ומפרכס‬ ‫בבנים ועל ידי זה תכונן לעולם הבא כי ברא מזכה‬ ‫לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עבודה זרה‪ ,‬עשיו‬ ‫אבא(‪ ,‬ותאמר אם כן מה זכות יש מילדים‬ ‫מפרכס לצאת‪ ,‬דבר אחר מתרוצצים זה‬ ‫המתרוצצים ורבים ביניהם‪ ,‬זהו שפי'‬ ‫עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות‪,‬‬ ‫רש"י ַויֹּאמֶ ר ה' לָ ּה ְ ׁשנֵי ְלאֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעי ְִך‬ ‫ותאמר אם כן גדול צער העיבור‪ ,‬למה זה‬ ‫י ּ ִָפ ֵרד ּו )בראשית כה‪ .‬כג( זה לרשעו וזה‬ ‫אנכי מתאווה ומתפללת על הריון‪ ,‬ותלך‬ ‫לתומו‪ ,‬זה לתומו והוא יהיה מזכה אותה‬ ‫לבית מדרשו של שם לדרוש את ה'‬ ‫לעלמא דקשוט ולכן וְ ִר ְב ָקה אֹהֶ בֶ ת אֶ ת‬ ‫שיגיד לה מה תהא בסופה‪.‬‬ ‫יַעֲ קֹב )בראשית כה‪ .‬כח(‪.‬‬ ‫ומסתמא בפרכוסו של יעקב פרכוס הבא‬ ‫רבקה היתה מחזרת על בית המדרש של שם ועבר‬ ‫מתוך קדושה כשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫שיבקשו רחמים על העובר שבמיעיה שיהא חכם‬ ‫ובלשון הברטנורא בדתנן )פרק ב' משנה ח(‬ ‫תורה של שם ועבר כשבאותה שעה היה‬ ‫ש ַע ּ ֶבן ֲחנַנְ יָה ַא ְ ׁש ֵרי יוֹ לַ ְד ּתוֹ בא"ד‪,‬‬ ‫ַר ִ ּבי יְהוֹ ׁ ֻ‬ ‫עשיו על משכבו בתרדמה וחוסר ענין‪ ,‬היתה‬ ‫שיְּהֵ א‬ ‫ש ִהיא ָ ּג ְר ָמה לוֹ ׁ ֶ‬ ‫שם ׁ ֶ‬ ‫וְ י ֵׁש אוֹ ְמ ִרים ַעל ׁ ֵ‬ ‫נינוחה‪ ,‬לא כן בפרכוסו של עשיו פרכוס‬ ‫יְתה ְמחַ זּ ֶֶרת ַעל ָּכל ָּב ּ ֵתי ִמ ְד ָר ׁשֹות‬ ‫חָ כָ ם‪ֶ ׁ ,‬שהָ ָ‬ ‫שלא מתוך קדושה כשהיתה עוברת על‬ ‫או ֶמ ֶרת ָלהֶ ם ְ ּב ַב ָּק ָׁשה ִמ ּ ֶכם ַּב ְ ּק ׁש ּו‬ ‫ׁ ֶש ְ ּב ִע ָיר ּה וְ ֹ‬ ‫פתחי עבודה זרה שאז היה יעקב על משכבו‬ ‫שיּ ְִהיֶה‬ ‫ש ְ ּבמֵ ַעי ׁ ֶ‬ ‫ַרח ֲִמים ַעל הָ עֻ ָּבר הַ זֶּה ׁ ֶ‬ ‫בתרדמה וחוסר ענין עד שרבקה תלך‬ ‫יאה עֲ ַר ְ ׂש ּתֹו ִמ ּ ֵבית‬ ‫חָ כָ ם‪ ,‬ו ִּמ ּיֹום ׁ ֶש ֹנּו ַלד לֹא ֹ‬ ‫הו ִצ ָ‬ ‫משם‪ .‬ותלך לדרוש לבית מדרשו של שם‬ ‫ש ּלֹא י ִָּכנְ ס ּו ְ ּב ָא ְזנָיו אֶ ּ ָלא‬ ‫הַ ּ ִמ ְד ָר ׁש ְ ּכ ֵדי ׁ ֶ‬ ‫ועבר ששם ודאי היתה נינוחה ביותר‪.‬‬ ‫דִּ ְב ֵרי ּתוֹ ָרה‪ ,‬הרי ב' עניינים שעשתה אמו‬ ‫שני לאומים ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו‪,‬‬ ‫של רבי יהושע בן חנניה‪ ,‬האחד עד שלא‬ ‫וזה שלתומו הוא יהיה מזכה אותה לעלמא דקשוט‬ ‫נולד היתה מחזרת על בתי מדרשות‬ ‫ואפשר להוסיף‪ ,‬כיון שהרגישה שהיו‬ ‫ואומרת בקשו רחמים על העובר שבמיעיה‬ ‫רצים ומתרוצצים ומריבים‪ ,‬ותאמר אם כן‬ ‫שיהא חכם‪ ,‬ואחר כך כשכבר נולד לא‬ ‫שגדול הוא צער העיבור‪ ,‬למה זה אנכי‬ ‫הוציאה ערשתו מבית המדרש כדי שלא‬ ‫מתאווה ומתפללת על הריון‪ .‬ולכאורה‬ ‫יכנסו באזניו אלא דברי תורה‪ .‬ובכאן‬ ‫עדיין כדאי הוא צער הריון‪ ,‬כי סוף סוף‬ ‫כשרבקה עדיין היתה סבורה שעובר אחד‬ ‫היא תזכה לפרי בטן‪ .‬אך היא אמרה‬ ‫במיעיה‪ ,‬על כן היא לא הבינה מהי הריצה גם‬ ‫למה זה אנכי‪ ,‬לפי שהרי דוקא ילדים‬ ‫על פתחי תורה וגם על פתחי עבודה זרה‪,‬‬ ‫כשרים וטובים מזכים להוריהם לעולם‬ ‫כי מהיכי תיתי‪ ,‬אם הוא צדיק אז ריצה‬ ‫האמת )סנהדרין קד ע"א ברא מזכה אבא‪ ,‬כן‬ ‫צריך להיות רק לבית המדרש‪ ,‬ואם רשע‬ ‫בדאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן‬ ‫~ח~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ותלך לדרוש את ה' אצל התלמידי חכמים‬ ‫אז בהיפוך‪ ,‬ולכן היתה מחזרת על בית‬ ‫וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן‬ ‫המדרש של שם ועבר שיבקשו רחמים על‬ ‫ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה'‬ ‫ל ָּ‬ ‫העובר שבמיעיה שיהא חכם‪ ,‬וגם כח בית‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כב(‪.‬‬ ‫המדרש יגבר שהדברי תורה אשר יכנסו‬ ‫באזניה ישפיעו על העובר כענין אל יכנסו‬ ‫ברש"י ותלך לדרוש לבית מדרשו של‬ ‫באזניו אלא דברי תורה‪ .‬אך ויאמר ה'‬ ‫שם ועבר‪ ,‬ע"כ‪ .‬הנה כל דרישה שהיא‬ ‫לה שלא עובר אחד הוא‪ ,‬אלא שני‬ ‫בבית המדרש הוא דבר נכון וכמו ִ ּכי ָיבֹא‬ ‫לאומים ממעייך יפרדו זה לרשעו וזה‬ ‫רש אֱ ל ִֹהים ִ ּכי י ְִהיֶה לָ הֶ ם דָּ בָ ר‬ ‫אֵ לַ י הָ ָעם ִל ְד ׁ‬ ‫לתומו‪ ,‬וזה שלתומו הוא אינו בתערובת‬ ‫יש וּבֵ ין ֵר ֵעה ּו‬ ‫ָּבא אֵ לַ י וְ ָׁשפַ ְט ִּתי ּ ֵבין ִא ׁ‬ ‫של רע‪ ,‬והכל שפיר‪.‬‬ ‫וְ הוֹ ַד ְע ִּתי אֶ ת חֻ ֵּקי הָ אֱ ל ִֹהים וְ אֶ ת ּתוֹ ר ָֹתיו‬ ‫)שמות יח‪ .‬טו‪-‬טז(‪ .‬ומה שכאן פרט לך‬ ‫ברש"י שזהו בית המדרש של שם ועבר‪,‬‬ ‫והרי מסתמא בית מדרש זה היה בית‬ ‫ויתרוצצו בריצה ורציצה כאחת‬ ‫המדרש היחיד שהיה באותם ימים‪ .‬אך‬ ‫וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן‬ ‫ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה'‬ ‫ל ָּ‬ ‫שם‬ ‫כאן פרט לך ללמד על הכלל‪ ,‬כי ׁ ֵ‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כב(‪.‬‬ ‫ידי חֲכָ ִמים‪ ,‬וכל‬ ‫ֵעבֶ ר בגימטריא ּ ַת ְל ִמ ֵ‬ ‫דרישה אצל התלמידי חכמים בבית‬ ‫ברש"י ויתרוצצו בא"ד רבותינו דרשוהו‬ ‫המדרש הוא דרישת ה'‪.‬‬ ‫לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫כן ברש"י ויתרוצצו בא"ד רבותינו‬ ‫תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס‬ ‫דרשוהו לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על‬ ‫לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עבודה זרה עשיו‬ ‫פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ‬ ‫מפרכס לצאת‪ ,‬דבר אחר מתרוצצים זה‬ ‫ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עבודה‬ ‫עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות‪.‬‬ ‫זרה עשיו מפרכס לצאת‪ ,‬ע"כ‪ .‬פתחי‬ ‫תורה של שם ועבר היינו של התלמידי‬ ‫לפירוש ראשון ויתרוצצו הוא לשון ריצה‬ ‫חכמים‪ ,‬לאפוקי מעשיו הרשע‪.‬‬ ‫ואילו לפירוש הב' הוא לשון רציצה‪.‬‬ ‫וכשאמרנו השיעור בכוללנו כולל בעלי‬ ‫ידי חֲכָ ִמים‪,‬‬ ‫ואם הזכרנו הגימטריא ּ ַת ְל ִמ ֵ‬ ‫בתים דשנים ורעננים אמר הרה"ח רבי‬ ‫אדהכי הנה רבינו הקדוש מסדר המשנה‬ ‫ישכר דוב כץ מחשובי המשתתפים‪ ,‬שכאשר‬ ‫בחר לסיים את החלק האחרון של‬ ‫עברה על פתחי הטמפל הרפורמי הבנוי‬ ‫המשנה האחרונה שבסדר האחרון של כל‬ ‫בגג עגול וכו'‪ ,‬זה סבר שזה בית עבודה‬ ‫ששה סדרי משנה בענין השלום דוקא‪,‬‬ ‫זרה ופרכס לצאת וזה סבר שזה בית‬ ‫שבמשנה המסיימת )עוקצין פרק ג' משנה יב(‬ ‫המדרש ופרכס אף הוא‪ .‬ומדבריו הנה‬ ‫ָאמַ ר ַר ִ ּבי ִ ׁש ְמעוֹ ן ּ ֶבן חֲלַ ְפ ּ ָתא לֹא ָמצָ א‬ ‫במציאות זאת הרי ב' הפירושים ריצה‬ ‫הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך הוּא ְ ּכ ִלי מַ ֲחזִיק ְ ּב ָרכָ ה‬ ‫ורציצה שייכים כאחד‪.‬‬ ‫~ט~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ָׁשלוֹ ם ָּב ְך ְלמַ ַען ּ ֵבית ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו אֲ בַ ְק ָׁשה‬ ‫לום ׁ ֶש ּנֶאֱ ַמר ה' עֹז ְל ַע ּמֹו‬‫יִש ָר ֵאל ֶא ּ ָלא הַ ּ ָׁש ֹ‬ ‫ְל ְ ׂ‬ ‫טוֹ ב לָ ְך )תהלים קכב‪ .‬ז‪-‬ח‪-‬ט( ה' עֹז ְל ַע ּמוֹ‬ ‫שלוֹ ם )תהלים כט‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫י ּ ִֵתן ה' יְבָ ֵרך אֶ ת ַע ּמוֹ בַ ּ ָׁ‬ ‫שלוֹ ם )תהלים כט‪.‬‬ ‫י ּ ִֵתן ה' יְבָ ֵר ְך אֶ ת ַע ּמוֹ בַ ּ ָׁ‬ ‫יא(‪ .‬ענין החביבות של אחרון חביב בענין‬ ‫יא(‪ .‬כל זה עלה ברעיון עת ראינו בעל‬ ‫השלום דוקא אף שיש עניינים הרבה‬ ‫הטורים בסיומא דתורת כהנים על הפסוק‬ ‫ובפרט ענין התורה עצמה שלכאורה היה‬ ‫ֹשה )ויקרא‬ ‫שר ִצ ּוָה ה' אֶ ת מ ׁ ֶ‬ ‫אֵ ּ ֶלה הַ ּ ִמ ְצוֹ ת אֲ ׁ ֶ‬ ‫מתאים לסכם ולסיים את כל הששה סדרי‬ ‫כז‪ .‬לד( זה לשונו‪ִ ּ ,‬מ ְצוֹ ת במילוי מ"ם צד"י‬ ‫ידי‬ ‫ש ּ ַת ְל ִמ ֵ‬ ‫משנה בענין התורה‪ .‬כי אחרי ׁ ֶ‬ ‫ו"ו תי"ו עולה תרי"ב והוא בגימטריא‬ ‫חֲכָ ִמים בגימטריא תרי"ב ובסיום כל‬ ‫ידי חֲכָ ִמים על שם חֲכַ ם לֵ ב י ִַּקח‬ ‫ּ ַת ְל ִמ ֵ‬ ‫הש"ס השלימו כל לימוד התורה ועדיין‬ ‫ִמ ְצוֹ ת )משלי י‪ .‬ח(‪.‬‬ ‫חסר אחד לתרי"ג וְ ָאמַ ר ַר ִ ּבי אֶ ְל ָעזָר ָאמַ ר‬ ‫ידי חֲכָ ִמים‬‫ַר ִ ּבי חֲנִ ינָא )ברכות סד ע"א( ּ ַת ְל ִמ ֵ‬ ‫עוד בזה מה שברש"י ותלך לדרוש את‬ ‫מַ ְר ִ ּבים ָׁשלוֹ ם ָּבעוֹ לָ ם‪ ,‬לכן דע לך כי‬ ‫ה' לבית מדרשו של שם ועבר‪ ,‬הנה‬ ‫ידי חֲכָ ִמים שהם בגימטריא תרי"ב‪,‬‬ ‫ּ ַת ְל ִמ ֵ‬ ‫בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק וְ י ְִצחָ ק‬ ‫הם מרבים שלום בעולם היינו שמוסיפים‬ ‫ָּבא ִמבּ וֹ א ְ ּבאֵ ר לַ חַ י ר ִֹאי וגו' )בראשית כד‪.‬‬ ‫לתרי"ב עוד פרט אחד שהוא השלום‬ ‫שם‬ ‫סב( וְ י ְִצחָ ק ֲהוָה ָא ִתי ִמ ּ ֵבי מֶ ְד ָר ָׁשא ְד ׁ ֵ‬ ‫ובכך יהיה תרי"ג‪ ,‬ודוקא השלום הם‬ ‫ַר ָּבא מַ עֲ לָ נָא ְדבֵ ָירא ְד ִא ְתגְ לֵ י עֲ לוֹ י חַ י‬ ‫מרבים להשלים‪ ,‬כי אחר שבידם תרי"ג‬ ‫וְ ַקיָם ְדחָ מֵ י וְ לָ א ִמ ְתחָ מֵ י וכו'‪ ,‬והנה מה‬ ‫חסר אחד‪ ,‬כעת כל אשר נדרש הוא כלי‬ ‫נפלא אשר ו ּ ֵַתלֶ ְך ִל ְדר ֹׁש אֶ ת ה'‬ ‫מחזיק ברכה לכל התורה שבידם‪ ,‬ובזה‬ ‫בגימטריא וְ י ְִצחָ ק ָּבא ִמבּ וֹ א ְ ּבאֵ ר לַ חַ י ר ִֹאי‬ ‫מסתיים שפיר כל הששה סדרי משנה כדי‬ ‫שב ְ ּבאֶ ֶרץ הַ ּ ֶנגֶב‪.‬‬ ‫וְ הוּא יוֹ ׁ ֵ‬ ‫שיהיה דבר הנשמר בכלי השומר‪ .‬וכן‬ ‫שלוֹ ם )במדבר כה‪.‬‬ ‫יתי ָׁ‬‫ִהנְ נִ י נ ֵֹתן לוֹ אֶ ת ְ ּב ִר ִ‬ ‫יב( היינו ְ ּב ִרית בתוספת אחד שהוא‬ ‫כשהיתה רבקה מעוברת כבר היה‬ ‫השלום וכנ"ל הרי תרי"ג‪.‬‬ ‫לעשיו את היצר הרע וליעקב את היצר טוב‬ ‫וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן‬ ‫והא דלעיל ממסכת ברכות תלמידי‬ ‫ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה'‪,‬‬ ‫ל ָּ‬ ‫ּשנֵי‬ ‫גויִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי ֹ‬ ‫חכמים מרבים שלום בעולם הוא הוא‬ ‫לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ‬ ‫השלמת וסיום המסכת ברכות‪ ,‬וכך הוא‪,‬‬ ‫ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה‪ .‬כב‪-‬כג(‪.‬‬ ‫ידי‬ ‫ָאמַ ר ַר ִ ּבי אֶ ְל ָעזָר ָאמַ ר ַר ִ ּבי חֲנִ ינָא ּ ַת ְל ִמ ֵ‬ ‫ש ּנֶאֱ מַ ר וְ כָ ל‬ ‫חֲכָ ִמים מַ ְר ִ ּבים ָׁשלוֹ ם ָּבעוֹ לָ ם ׁ ֶ‬ ‫ברש"י ויתרוצצו בא"ד רבותינו דרשוהו‬ ‫ְ‬ ‫שלוֹ ם ָּב ָניִך )ישעיה נד‪.‬‬ ‫ָּב ַני ְִך ִל ּמו ֵּדי ה' וְ ַרב ְ ׁ‬ ‫לשון ריצה‪ ,‬כשהיתה עוברת על פתחי‬ ‫יג( ַאל ִּת ְק ֵרי ָּב ַני ְִך אֶ לָ א בּ וֹ ָני ְִך‪ָׁ ,‬שלוֹ ם ָרב‬ ‫תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס‬ ‫שוֹ ל )תהלים‬ ‫אהֲבֵ י תוֹ ָר ֶת ָך וְ אֵ ין לָ מוֹ ִמ ְכ ׁ‬ ‫ְל ֹ‬ ‫לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עבודה זרה‬ ‫ש ְלוָה‬ ‫ְ‬ ‫קיט‪ .‬קסה( י ְִהי ָׁשלוֹ ם ְ ּבחֵ ילֵ ך ׁ ַ‬ ‫עשיו מפרכס לצאת‪.‬‬ ‫ְ ּב ַא ְר ְמנוֹ ָתי ְִך ְלמַ ַען ַאחַ י וְ ֵר ָעי אֲ ַד ְ ּב ָרה ּנָא‬ ‫~י~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫אף שעדיין לא ניתנה בסיני‪ ,‬וביותר‬ ‫ואמר ליה אנטונינוס לרבי )סנהדרין צא ע"ב(‬ ‫תמוה לומר שלאותו רשע עשיו כשהוא‬ ‫מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת‬ ‫במעי אמו בא מלאך ללמדו תורה אף‬ ‫יצירה או משעת יציאה‪ ,‬אמר ליה משעת‬ ‫שעדיין לא ניתנה‪.‬‬ ‫יצירה‪ ,‬אמר ליה אם כן בועט במעי אמו‬ ‫ויוצא‪ ,‬אלא משעת יציאה‪ ,‬אמר רבי דבר זה‬ ‫ובקושיית המהרש"א על יצר הרע שהיה‬ ‫למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר‬ ‫לעשיו במעי אמו‪ ,‬והרי ביותר קשה מהיצר‬ ‫ַל ּ ֶפ ַתח חַ ּ ָטאת רֹבֵ ץ )בראשית ד‪ .‬ז(‪ ,‬ובמהרש"א‬ ‫טוב‪ ,‬דאיתא בזוה"ק )בראשית קסה ע"ב(‬ ‫הקשה מההיא עוברה דארחא )יומא פב ע"ב(‬ ‫ָש ָא ֵתי ְל ַע ְל ָמא ִמ ּיָד ִאזְדַּ ּ ַמן‬ ‫ְ ּב ׁ ַש ְע ּ ָתא דְּ ַבר נ ׁ‬ ‫אתו לקמיה דרבי חנינא אמר להו לחושו‬ ‫יה יֵצֶ ר הָ ָרע וכו' ְ ּכ ָמה ְד ַא ְּת ָא ֵמר ַל ּ ֶפ ַתח‬ ‫הֲד ּ‬ ‫ַּב ֵ‬ ‫לה ולא אילחישא קרי עליה זֹר ּו ְר ָׁש ִעים‬ ‫ָש‬ ‫חַ ּ ָטאת רוֹ בֵ ץ וכו'‪ ,‬וְ יֵצֶ ר הַ ּטוֹ ב ָא ֵתי ְלבַ ר נ ׁ‬ ‫מֵ ָרחֶ ם )תהלים נח‪ .‬ד( נפק מינה שבתאי‬ ‫ימ ַתי ָא ֵתי ַּבר‬ ‫ִמ ּיֹו ָמא ְד ָא ֵתי ְל ִא ְתדַּ ָּכ ָאה‪ ,‬וְ ֵא ָ‬ ‫אצר פירי‪ ,‬מוכח שיצר הרע שולט גם‬ ‫ָש ְל ִא ְתדַּ ָּכ ָאה‪ַּ ,‬כד ִאיה ּו ַּבר ְּתלֵ יסַ ר ְ ׁשנִ ין‬ ‫נ ׁ‬ ‫במעי אמו‪ ,‬ואומר המהרש"א דאף אם‬ ‫וכו'‪ ,‬ממילא איך ביעקב אבינו יותר מי"ג‬ ‫בהא יש ליישב דהתם על ידי אמו אפשר‬ ‫שנה קודם לכן כשעדיין היה במעי אמו‬ ‫ששולט בו קודם היציאה אבל בולד‬ ‫היה רץ ומפרכס לצאת על פתחי תורה‪.‬‬ ‫עצמו לא שולט דאם כן הוי בועט וכו'‪,‬‬ ‫וביותר יש להבין שבעוברה דארחא ולא‬ ‫אך קשה ממה שעשיו מפרכס לצאת‬ ‫אלחישא פעולת הלחישה לא פעל אצלה‬ ‫כשעוברת על פתחי עבודה זרה‪.‬‬ ‫היינו שנותרה בתאוות האכילה שהיה לה‬ ‫קודם הלחישה‪ ,‬אבל בעוברה דארחא‬ ‫ובעיון יעקב כתב לתרץ על פי דרשת‬ ‫ואמר רבי לחושו לה דיומא דכיפורי הוא‬ ‫רבי שמלאי )נדה ל' ע"ב( שהתינוק מלמדין‬ ‫ואילחישא‪ ,‬הרי פעולת הלחישה פעל אצלה‬ ‫אותו כל התורה כולה במעי אמו וכיון שבא‬ ‫וקרי עליה רבי ְ ּב ֶט ֶרם ֶא ָ ּצ ְר ָך ַב ּ ֶב ֶטן ַיְד ְע ִּת ָ‬ ‫יך‬ ‫לאויר העולם סוטרו מלאך ומשכחו‪ ,‬ואינו‬ ‫)ירמיה א‪ .‬ה( ונפק מינה רבי יוחנן‪ ,‬ואם הא‬ ‫בועט לפי שהתורה תבלין ליצר הרע )קידושין‬ ‫דאילחישא קשור לעובר‪ ,‬והלא יצר טוב‬ ‫ל' ע"ב( עד שראוי לצאת לאויר העולם‬ ‫בא רק י"ג שנה אחר היצר הרע‪.‬‬ ‫בא מלאך ומשכחו כל התורה כולה והוא‬ ‫בועט ויוצא והיינו דכתיב לפתח חטאת‬ ‫ואפשר שאף שאין יצר הרע שולט‬ ‫רובץ‪ ,‬ומתורץ קושיית המהרש"א כי עשיו‬ ‫במעיים והוא הדין ליצר טוב‪ ,‬אבל לא כן‬ ‫ְ ּבמַ עֲ לָ לָ יו י ְִתנ ּ ֶַכר נ ַָער )משלי כ‪ .‬יא( שהיה‬ ‫בהני תומים יעקב ועשיו שבהם נאמר‬ ‫פורק ממנו עול תורה במעי אמו‪.‬‬ ‫לרבקה מפורש שני לאומים ממעיך‬ ‫יפרדו זה לרשעו וזה לתומו‪ ,‬ממעיך‬ ‫ועדיין צריך להבין‪ ,‬שאם במעי אמו היה‬ ‫יפרדו זה לרשעו וכבר במעיים יהיה לו‬ ‫עשיו פורק מעצמו את התבלין ליצר הרע‬ ‫יצר הרע וזה לתומו וכבר במעיים יהיה לו‬ ‫אם כן מדוע לא היה עשיו מבעט ויוצא‬ ‫יצר הטוב‪ ,‬אבל בכל אדם לפתח חטאת‬ ‫במשך כל חודשי העיבור‪ ,‬גם יש לעיין‬ ‫רובץ ומשעת יציאה יצר הרע שולט בו‬ ‫אם במעי רבקה אמו מלמדין אותו תורה‬ ‫~ יא ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫שה‬ ‫)שבת סז ע"ב( ָּכל הַ ּ ׁשוֹ כֵ חַ ִעי ַּקר ׁ ַ‬ ‫ש ָּבת וְ ָע ָׂ‬ ‫וביצר הטוב מבן י"ג בהיותו בר מצוה‪ .‬ומה‬ ‫ש ָּבתוֹ ת הַ ְר ּ ֵבה אֵ ינוֹ חַ יָּב‬ ‫ְמלָ אכוֹ ת הַ ְר ּ ֵבה ְ ּב ׁ ַ‬ ‫שכל חודשי העיבור לא היה עשיו בועט‬ ‫אֶ ּ ָלא חַ ּ ָטאת אֶ חָ ת‪ ,‬ולקמן בגמרא )שבת‬ ‫במעי אמו ויוצא‪ ,‬נראה שאמנם היצר הרע‬ ‫סח ע"א( רב ושמואל דאמרי תרוייהו‪,‬‬ ‫הפועל על האדם הוא לפתח חטאת רובץ‬ ‫מתניתין בתינוק שנשבה לבין הנכרים‬ ‫משעת יציאה גם בעשיו‪ ,‬אבל מה שנאמר‬ ‫וגר שנתגייר לבין הנכרים‪ ,‬אבל הכיר‬ ‫לרבקה ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו‬ ‫ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת‪,‬‬ ‫הוא רק לגבי פירכוס‪ ,‬שיעקב מפרכס‬ ‫תנן השוכח עיקר שבת‪ ,‬לאו מכלל‬ ‫לצאת כשעוברת על פתחי תורה ועשיו‬ ‫דהויא ליה ידיעה מעיקרא‪ ,‬לא‪ ,‬מאי כל‬ ‫מפרכס לצאת כשעוברת על פתחי עבודה‬ ‫השוכח עיקר שבת דהיתה שכוח ממנו‬ ‫זרה אך לא עד כדי שיהיה מבעט לצאת‪ ,‬כי‬ ‫עיקרה של שבת‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועדיין פעולת‬ ‫יצר הרע בפועל לקלקל הוא רק משעת‬ ‫השכחה היא על ידי האדם השוכח ואילו‬ ‫יציאה כשבא לאויר העולם שאז יש לו את‬ ‫החפצא הוא רק נפעל ונשכח‪ ,‬ובתינוק‬ ‫הבחירה החופשית לבחור בטוב או ברע‪.‬‬ ‫שנשבה שלא היתה לו ידיעת שבת‬ ‫מעולם מה שייך לשון שכחה שכוח‬ ‫אנטונינוס מצד עשיו במעי רבקה‪,‬‬ ‫ורבי מצד יעקב במעי רבקה‬ ‫עיקרה של שבת‪ .‬ואפשר לפי שבכל‬ ‫ואפשר למתק את הדברים בפרפרת‪ ,‬כיון‬ ‫נשמה ישראלית יש שכחה מאז שבא‬ ‫דאמר רב יהודה אמר רב )ברכות נז ע"ב‬ ‫מלאך וסוטרו ומשכחו‪ ,‬וממילא שכוח‬ ‫ועירובין נו ע"א( ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך‬ ‫ממנו עיקרה של שבת מאז שיצא לאויר‬ ‫אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משולחנם‬ ‫העולם שאז נשכח ממנו‪.‬‬ ‫לא צנון ולא חזרת וכו'‪ ,‬הרי מה שאמר‬ ‫אנטונינוס לרבי שיצר הרע שולט באדם‬ ‫ומענין לענין באותו ענין בקושיית הגה"ק‬ ‫משעת יציאה‪ ,‬כי אנטונינוס מצד עשיו במעי‬ ‫בעל שם שלמה משינאווא מה שבהגדה של‬ ‫רבקה אומר לרבי הבא מצד יעקב במעי‬ ‫פסח ִּת ְ ׁש ָעה ִמי ֹיו ֵד ַע ִּת ְ ׁש ָעה ַאנִ י ֹיו ֵד ַע ִּת ְ ׁש ָעה‬ ‫רבקה שיצר הרע שולט באדם משעת‬ ‫י ְַרחֵ י לֵ ָידה‪ ,‬והרי כל ענייני זה הפיוט מיוחדים‬ ‫יציאה‪ ,‬ומה שעשיו במעי אמו מפרכס לצאת‬ ‫המה לעם ישראל אֶ חָ ד אֱ לֹהֵ ינ ּו ְ ׁשנֵי לֻ חוֹ ת‬ ‫כשהיא בפתחי עבודה זרה ויעקב במעי אמו‬ ‫חֲמ ָׁשה‬‫הות ִ‬ ‫בות ַא ְר ַּבע ִא ָמ ֹ‬ ‫הַ ְ ּב ִרית ְ ׁשל ָֹׁשה ָא ֹ‬ ‫מפרכס לצאת כשהיא בפתחי בית המדרש‪,‬‬ ‫שי תוֹ ָרה ִ ׁש ּ ָׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְ ׁשנָה ִ ׁש ְב ָעה יְמֵ י‬ ‫חו ְּמ ׁ ֵ‬ ‫זה רק בעשיו ויעקב כשהיו במעי אמם כי‬ ‫ילה עֲ ָׂש ָרה ִד ְ ּב ַריָא ַאחַ ד‬ ‫יְמי ִמ ָ‬ ‫מונָה ֵ‬‫ׁ ַש ָּב ָתא ְ ׁש ֹ‬ ‫כך הוא המשפט לה' שאמר לה שני לאומים‬ ‫שר ִ ׁש ְבטַ יָא ְ ׁשל ָֹׁשה‬ ‫שר כּ וֹ ְכבַ יָּא ְ ׁשנֵים ָע ָׂ‬ ‫ָע ָׂ‬ ‫ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו‪.‬‬ ‫שר ִמדַּ יָא‪ ,‬ואילו תשעה ירחי לידה ידוע‬ ‫ָע ָׂ‬ ‫לא רק לישראל אלא גם לאומות‬ ‫תינוק שנשבה לבין הנכרים ששכוח ממנו עיקר שבת‬ ‫העולם‪ ,‬ותירץ כ"ק אדמו"ר ממונקאטש‬ ‫ובדרשת רבי שמלאי שכיון שבא הולד‬ ‫)חודש בחדשו‪ ,‬ניסן תשנ"ו עמוד ה( על פי מה‬ ‫לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו‬ ‫שבצמח צדיק שגם את התורה שלמד‬ ‫ומשכחו כל התורה כולה‪ ,‬הנה בדתנן‬ ‫~ יב ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫בבני רבקה שכבר במעי אמם היה הבחירה‪,‬‬ ‫במעי אמו אפילו שהמלאך משכחו זוכה‬ ‫בדין בא יעקב לעכב וליטול את הבכורה‬ ‫להשיג ולזכור אם לומד תורה לשמה‬ ‫ויתבאר עוד‪ ,‬שכיון שתומים אלה יעקב‬ ‫שאז מצא מין את מינו וניעור )עירובין ט'‬ ‫ועשיו ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו‪,‬‬ ‫ע"א ועוד מקומות בש"ס( ואצל אומות העולם‬ ‫הרי שלהם ובהם יש דין מיוחד המחשיבם‬ ‫הולכין הט' ירחי לידה להבל ולריק‪ ,‬אבל‬ ‫משעת יצירה עוד קודם לידה‪ ,‬וממילא‬ ‫בני ישראל מתפארים ואומרים תשעה מי‬ ‫כעת אתי שפיר מה שברש"י על הפסוק‬ ‫יודע תשעה אני יודע תשעה ירחי לידה‪,‬‬ ‫וְ ַאח ֲֵרי כֵ ן יָצָ א ָא ִחיו )בראשית כה‪ .‬כו( בדין‬ ‫שאצלנו גם את התורה שלמד באותן ט'‬ ‫היה אוחז בו לעכבו‪ ,‬יעקב נוצר מטיפה‬ ‫חודשים אפשר לידע על ידי הלימוד‬ ‫ראשונה ועשיו מן השניה‪ ,‬צא ולמד‬ ‫תורה לשמה‪.‬‬ ‫משפופרת שפיה קצרה תן בה שתי‬ ‫אבנים זו תחת זו‪ ,‬הנכנסת ראשונה תצא‬ ‫ועדיין בשלמא בתינוק שנשבה לבין הנכרים‬ ‫אחרונה והנכנסת אחרונה תצא ראשונה‪,‬‬ ‫שייך לומר שכוח ממנו עיקרה של שבת‬ ‫נמצא עשיו הנוצר באחרונה יצא ראשון‬ ‫כנ"ל‪ ,‬אבל בגר שנתגייר לבין הנכרים לא‬ ‫ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון ויעקב‬ ‫נראה שכשהיה ולד במעי אמו הנכרית‬ ‫בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון‬ ‫היה שייך גם בו דרשת רבי שמלאי‬ ‫ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את‬ ‫שמלמדין אותו כל התורה כולה כדי‬ ‫הבכורה מן הדין‪ .‬כי לכאורה איזה דין‬ ‫שנוכל לומר שכוח ממנו עיקר שבת מאז‬ ‫הוא זה‪ ,‬והרי אדרבה הדין נותן שהנוצר‬ ‫שיצא לאויר העולם‪ .‬ושו"ר באיילת השחר‬ ‫אחרונה הוא נולד ראשונה ופוטר רחם ולו‬ ‫למרן הרב שטיינמן שתמה כזאת‪ ,‬שבסוף‬ ‫משפט הבכורה‪ .‬אבל אחר שהגם שבדרך‬ ‫ספר מעלות התורה הביא בשם אחיו של‬ ‫כלל אין שליטת יצר הרע ויצר טוב‬ ‫הגר"א בתועלת מה שמלאך מלמדו כל‬ ‫במעיים‪ ,‬לא כן בהני תומים יעקב ועשיו‬ ‫התורה במעי אמו וכשבא לצאת משכחו‬ ‫שלהם יש דין מיוחד המחשיבם משעת‬ ‫כאילו לא למד כלל‪ ,‬כי לכל הנשמות‬ ‫יצירה עוד קודם לידה‪ ,‬והרי על הפסוק‬ ‫שעמדו בסיני יש לכל אחד חלקו בתורה‬ ‫וְ הַ עֲ בַ ְר ּ ָת כָ ל ּ ֶפטֶ ר ֶרחֶ ם לַ ה' )שמות יג‪ .‬יב( פי'‬ ‫וזהו יגעתי ומצאתי תאמין )מגילה ו' ע"ב(‪,‬‬ ‫רש"י פטר לשון פתיחה וכן ּפוֹ טֵ ר מַ יִם‬ ‫מצאתי דייקא כמוצא אבדה לפי שהוא‬ ‫אשית ָמדוֹ ן )משלי יז‪ .‬יד(‪ ,‬ובשעה שהולד‬ ‫ֵר ִ ׁ‬ ‫חלקו‪ ,‬ולכך במעי אמו מלמדין אותו חלק‬ ‫פותח רחם אזי לאותו פתח רובץ החטאת‬ ‫תורתו הנוגע לנשמתו ובצאתו לאויר העולם‬ ‫וזה שיצא ראשונה לעולם השפל עולם‬ ‫נשכח ממנו ואחר כך על ידי יגיעתו מוצא‬ ‫שבו יש מלחמת היצר ובחירה‪ ,‬זה הנמצא‬ ‫אבדתו‪ ,‬ועל כך כתב באיילת השחר‬ ‫בחזית המלחמה לו משפט הבכורה‪ ,‬לא‬ ‫)בפסוק ויתרוצצו( דאם כן יש לעיין איך גרים‬ ‫כן ביעקב ועשיו שהחטאת רובץ כבר‬ ‫יכולים ללמוד תורה‪ ,‬וכי המלאך מלמד‬ ‫במעיים שיש יצר הרע מיצירה‪ ,‬לכן בדין‬ ‫תורה את העוברים שיתגיירו בעתיד‬ ‫היה יעקב רוצה לעכבו וליטול את‬ ‫בזמן שהם במעי אמם הנכרית‪.‬‬ ‫~ יג ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ומכל זה נמצא אשר מן הצדק ומן הדין‬ ‫הבכורה כי הוא היה ראשון במלחמת‬ ‫הבכורה ליעקב‪ ,‬ורק כדי שלא יערער‬ ‫היצר הזו שהיתה כבר במעיים‪.‬‬ ‫עשיו על הבכורה ביקשו יעקב במכירה‬ ‫ואמר לו ִמ ְכ ָרה כַ יּוֹ ם אֶ ת ְ ּבכ ָֹר ְת ָך ִלי‬ ‫ושבכורה נקשר למלחמת היצר‪ ,‬הנה‬ ‫)בראשית כה‪ .‬לא(‪.‬‬ ‫בפסוק וְ סָ ְפד ּו ָעלָ יו ְ ּכ ִמ ְס ּ ֵפד ַעל הַ יּ ִָחיד‬ ‫וְ הָ מֵ ר ָעלָ יו ְ ּכהָ מֵ ר ַעל הַ ְ ּבכוֹ ר )זכריה יב‪ .‬י(‬ ‫למאן דאמר )סוכה נב ע"א( שהספד זה הוא‬ ‫ויתרוצצו שהיו מריבים בנחלת שני עולמות‪ ,‬עשיו‬ ‫מריב ביעקב לבטל ממנו עולם הבא ואילו יעקב‬ ‫על יצר הרע שנהרג‪ ,‬כתב בערוך לנר שם‬ ‫מריב בעשיו לבטל ממנו תאוות וגשמיות עולם הזה‬ ‫בד"ה בגמרא וחד אמר בתו"ד‪ ,‬יצר הרע‬ ‫וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן‬ ‫שייך לקרותו יחיד כיון שאין שני לו‬ ‫ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה'‪,‬‬ ‫ל ָּ‬ ‫המתעה לרע‪ ,‬ושייך גם כן לקרותו בכור‬ ‫ּשנֵי‬ ‫גויִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי ֹ‬ ‫כיון שלאדם ב' יצרים יצר הטוב ויצר‬ ‫לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ‬ ‫הרע‪ ,‬ויצר הרע הוא הבכור שבהם שבא‬ ‫ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה‪ .‬כב‪-‬כג(‪.‬‬ ‫ראשון לאדם משננער לצאת ממעי אמו‬ ‫ויצר הטוב לא בא עד י"ג שנה‪.‬‬ ‫ברש"י ויתרוצצו בא"ד דבר אחר מתרוצצים‬ ‫זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות‪,‬‬ ‫ומה שליעקב הבכורה לפי שעת יצירה‪,‬‬ ‫ותאמר אם כן גדול צער העיבור למה זה‬ ‫הנה במסכת מגילה )יג ע"א( ו ְּבמוֹ ת ָא ִביהָ‬ ‫אנכי מתאווה ומתפללת על הריון‪ ,‬ותלך‬ ‫וְ ִא ּ ָמ ּה )אסתר ב‪ .‬ז‪ַ ,‬וי ְִהי אֹמֵ ן אֶ ת ה ֲַד ָּסה ִהיא‬ ‫לבית מדרשו של שם לדרוש את ה' שיגיד‬ ‫אֶ ְס ּ ֵתר ַּבת דּ ֹדוֹ ִּכי אֵ ין לָ ּה ָאב וָאֵ ם וגו' ו ְּבמוֹ ת ָא ִביהָ‬ ‫לה מה תהא בסופה‪ .‬כבר עמדו על מה‬ ‫וְ ִא ּ ָמ ּה ְל ָקחָ ּה מָ ְר ֳ ּדכַ י לוֹ ְלבַ ת( למה לי‪ ,‬אמר רב‬ ‫שבמעי אמם היו מתרוצצים ומריבים בנחלת‬ ‫אחא עיברתה מת אביה ילדתה מתה‬ ‫שני עולמות‪ ,‬וכי מה ליעקב אבינו עם עולם‬ ‫אמה‪ ,‬וברש"י ובמות אביה ואמה למה לי‬ ‫הזה ומה לעשיו עם עולם הבא‪ ,‬עיין בגור‬ ‫מאחר דכתיב כי אין לה אב ואם‪ ,‬אלא‬ ‫אריה מה שכתב בזה ואענה גם אני חלקי‬ ‫ללמדנו שאפילו יום אחד לא היה לה אב‬ ‫בדרך אפשר‪ .‬עשיו שחפץ בתאוות גשמיות‬ ‫ואם‪ ,‬שבשעה שנתעברה אמה מת אביה‬ ‫עולם הזה היה מריב ביעקב לבטל ממנו‬ ‫נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה‬ ‫נצחיות עולם הבא והיה משתדל ומנסה‬ ‫להקרות אב‪ ,‬ע"כ‪ .‬ממילא אם‬ ‫ָ‬ ‫ַו ּי ֶ‬ ‫ֹאמר נִ ְס ָעה וְ נֵלֵ כָ ה וְ אֵ ְלכָ ה ְלנֶגְ דֶּ ך )בראשית‬ ‫משנתעברה ראוי להקרות אב‪ ,‬אז אפשר‬ ‫לג‪ .‬יב(‪ ,‬עשיו היה אומר ליעקב בוא נא‬ ‫לומר בפסוק כּ ֹה ָאמַ ר ה' ְ ּבנִ י ְבכ ִֹרי‬ ‫עמדי ונעשה יחדיו את העולם הזה ואילו‬ ‫ִש ָראֵ ל )שמות ד‪ .‬כב( שבני כבר נקרא‬ ‫י ְׂ‬ ‫יעקב שמתאווה לחיי תורה בעולם הזה‬ ‫בשעת העיבור‪ ,‬הוא בני בכורי ישראל‬ ‫המביאים לחיי עולם הבא היה מריב בעשיו‬ ‫הוא יעקב ולא עשיו הבכור‪ ,‬כי אמנם‬ ‫לבטל ממנו תאוות וגשמיות עולם הזה‬ ‫עשיו היה פטר רחם‪ ,‬אך יעקב הוא בכורי‬ ‫כדי שיתחבר עמו לתורה‪ ,‬ולא הועיל כי‬ ‫מעת הוא בני משעת יצירה‪.‬‬ ‫~ יד ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ואמר רב נחמן )פסחים מב ע"ב( בתחילה‬ ‫הַ ּקֹל קוֹ ל יַעֲ קֹב וְ הַ יּ ַָדיִם י ְֵדי ֵע ָׂ‬ ‫שו )בראשית‬ ‫כשהיו מביאין נסכים מיהודה לא היה‬ ‫כז‪ .‬כב(‪ ,‬עשיו נותר עם העולם הזה שלו‬ ‫יינם של יהודה מחמיץ )בזכות הנסכים היה‬ ‫עולם חולף ואילו יעקב אבינו עם עולם‬ ‫טעם ביינם( עד שנותנין לתוכן שעורין והיו‬ ‫הזה המביא לנצחיות לעולם הבא‪.‬‬ ‫קורין אותו חומץ סתם‪ ,‬ועכשיו )שאין בית‬ ‫המקדש קיים( אין יינם של אדומיים מחמיץ‬ ‫והיא הלכה לדרוש את ה' מה יש לי מאחד‬ ‫עד שנותנין לתוכן שעורין וקורין אותו‬ ‫רשע המלא בתאוות הרץ ומפרכס לצאת‬ ‫חומץ האדומי‪ ,‬לקיים מה שנאמר ִא ָמ ְל ָאה‬ ‫כשאני עוברת על פתחי עבודה זרה‪ ,‬ויאמר‬ ‫צֹר ַעל‬ ‫הָ ח ֳָרבָ ה )יחזקאל כו‪ .‬ב‪ ,‬י ַַען אֲ ׁ ֶ‬ ‫שר ָא ְמ ָרה ּ‬ ‫ה' לה אכן כן הוא שאין תועלת בבן זה‪,‬‬ ‫ּש ִ ַלם הֶ ָאח נִ ְׁש ְ ּב ָרה דַּ ְלתוֹ ת הָ ַע ִּמים נָסֵ ָּבה אֵ לָ י‬ ‫יְרו ָׁ‬ ‫אך מה לעשות כאשר הוא אינו לבד אלא‬ ‫ִא ּ ָמ ְל ָאה הָ ח ֳָרבָ ה‪ ,‬צוֹ ר שהיא מאדום אמרה‬ ‫שני גוים בבטנך אחד רשע ואחד צדיק‬ ‫אתמלא מחורבנה של ירושלים( אם מלאה זו‬ ‫ובשביל הצדיק כדאי הוא ההריון‪ ,‬וגם אין‬ ‫חרבה זו ואם מלאה זו חרבה זו‪ ,‬רב נחמן‬ ‫לך לדאוג לאחר ההריון בשביל הבן הצדיק‬ ‫בר יצחק אמר מהכא‪ ,‬ולאם מלאם‬ ‫כאשר יוולדו‪ ,‬כי שני לאומים ממעייך‬ ‫יאמץ‪ .‬ו ְּלאֹם יֶאֱ ָמץ בגימטריא ַי ִין יֶ ְח ָמץ‪,‬‬ ‫יפרדו‪ ,‬ממעייך הם נפרדים כל אחד‬ ‫כשיין יחמץ אזי הלאום השני יאמץ‪.‬‬ ‫לדרכו והצדיק לא יהיה עם הרשע‪.‬‬ ‫משמעות צעיר‬ ‫אין שני מלכים משמשים בכתר אחד‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי גיֹיִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ‬ ‫ּשנֵי‬ ‫גויִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ‬ ‫ּשנֵי‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי ֹ‬ ‫לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ‬ ‫לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ‬ ‫ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה‪ .‬כג(‪.‬‬ ‫ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה‪ .‬כג(‪.‬‬ ‫במשמעות תיבת צעיר‪ ,‬הנה גם מי שאינו‬ ‫שני גוים הם שני עמים ושני לאומים הם‬ ‫רך בשנים יהיה נקרא צעיר לעומת‬ ‫שתי מלכויות‪ ,‬כן ברש"י אין לאום אלא‬ ‫המבוגר יותר כמו רב יעבוד צעיר‪ ,‬ותנן‬ ‫מלכות‪ ,‬ובתרגום ְּת ֵרין ַע ְמ ִמין ִ ּב ְמ ַעי ְִכי‬ ‫)ערכין יג ע"ב( אֵ ין ָקטָ ן נִ ְכנָס לָ עֲ ז ָָרה‬ ‫וְ ַת ְר ּ ֵתין מַ ְל ְ ּכוָן ִממֵ ַעי ְִכי י ְִת ּ ָפ ְר ָׁשן‪ .‬וכיון‬ ‫שהַ ְלוִ יִּם עוֹ ְמ ִדים‬‫לַ עֲ בוֹ ָדה אֶ ּ ָלא ְב ָׁש ָעה ׁ ֶ‬ ‫שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו‬ ‫יעזֶר ּ ֶבן יַעֲ קֹב אוֹ מֵ ר וכו'‬ ‫ַּב ּ ִ ׁשיר וכו' ַר ִ ּבי אֱ ִל ֶ‬ ‫בכתר אחד )חולין ס' ע"ב( לכן לא בגוים‬ ‫אשיהֶ ן ִמ ּ ֵבין ַרגְ לֵ י‬ ‫ָּב ָא ֶרץ הָ י ּו עוֹ ְמ ִדין וְ ָר ׁ ֵ‬ ‫אלא בלאומים נאמר יפרדו‪.‬‬ ‫הַ ְלוִ יִּם וְ צוֹ עֲ ֵרי הַ ְלוִ יִּם הָ י ּו נִ ְק ָר ִאין‪ ,‬וכתב‬ ‫בתפארת ישראל דלשון צוערי תרתי‬ ‫משמע‪ ,‬לשון ילדות כמו ורב יעבוד צעיר‬ ‫בהחמצת היין יתקיים ולאום מלאום יאמץ‬ ‫ומשמע נמי לשון צער שעל ידי שקולם‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי גיֹיִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ‬ ‫ּשנֵי‬ ‫דק מצערים הם את הלויים הגדולים‪ .‬ולשון‬ ‫לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ‬ ‫רש"י שם‪ ,‬וצוערי הלויים שמצערין את‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כג(‪.‬‬ ‫~ טו ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם‬ ‫הלויים וכדמפרש בגמרא‪ ,‬ובגמרא כיון‬ ‫לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות‬ ‫דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו הני מקטטי‬ ‫החמה ולא בימות הגשמים‪ .‬אמנם שם‬ ‫והני לא מקטטי קרי להו צערי‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫בתוספות ד"ה צנון וחזרת לא הזכירו קישות‪,‬‬ ‫מקטטי כלומר מקטינים ועושין קולם דק דק‬ ‫ובתוספות עירובין )נו ע"א( ד"ה כאן בעלין‬ ‫ויפה ומצערין הלויים שאין יכולין לבסם‬ ‫הקשו מהנ"ל פרק קמא דעבודה זרה‬ ‫קולן כמותן‪ ,‬כן ברבינו עובדיה מברטנורא‪.‬‬ ‫באנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם‬ ‫ומרבינו גרשום משמע שגרס במשנה‬ ‫לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא‬ ‫צעירי הלויים היינו הקטנים‪ ,‬וכינויים כן‬ ‫בימות הגשמים‪ ,‬וכתבו נראה לפרש דכאן‬ ‫כדי להבחין בין קולם הדק ובין הקול‬ ‫בימות החמה וכאן בימות הגשמים‪.‬‬ ‫העבה של הגדולים‪ .‬מכל הנ"ל נראה‬ ‫שהצעיר נקרא כן על שם קולו הדק‪ ,‬אך‬ ‫איך שלא יהיה‪ ,‬לאדם אחד שבפרשת‬ ‫צעיר נקרא גם מי שאינו רך בשנים‪ ,‬כי‬ ‫תולדות לא הגיע לבית המדרש והיינו‬ ‫כשמדברים מב' בני אדם אזי האחד הוא‬ ‫משאילים עליו ונודע שהיה מצונן ונפל‬ ‫המבוגר ואילו השני הוא צעיר ביחס אל‬ ‫למשכב אמרנו שצנון מלשון מצונן וצינה‬ ‫המבוגר אך אינו ילד‪ ,‬ורק כשמדברים‬ ‫שזה טוב לימות החמה הימים החמים‪ ,‬ואילו‬ ‫מאדם אחד אז אותו אדם יהיה נקרא‬ ‫חזרת שחריפותו מחמם‪ ,‬זה טוב לימות‬ ‫צעיר רק אם הוא רך בשנים‪.‬‬ ‫הגשמים כשקר בחוץ‪ ,‬וזהו החידוש שלא‬ ‫פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת‬ ‫עוד עיין מה שכתבנו על הפסוק וְ אֶ ת‬ ‫לא בימות החמה ולא בימות הגשמים‪.‬‬ ‫הָ ַא ְרנֶבֶ ת )ויקרא יא‪ .‬ו( במה שפי' רש"י‬ ‫במעשה דתלמי המלך )מגילה ט' ע"א וע"ב(‬ ‫שהשבעים ושנים זקנים כתבו לו את‬ ‫אחד רשע ואחד צדיק אז נקראים תומים‪,‬‬ ‫צעירת הרגלים במקום את הארנבת לפי‬ ‫וכששניהם צדיקים נקראים תאומים‬ ‫שידיה קצרים וקטנים מרגליה‪.‬‬ ‫תו ִמם ְּב ִב ְטנָ ּה‬ ‫וַ ִּי ְמלְ א ּו יָ מֶ יהָ ָלל ֶֶדת ְו ִה ּנֵה ֹ‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כד(‪.‬‬ ‫צנון וחזרת בימות החמה ובימות הגשמים‬ ‫ברש"י והנה תומם חסר‪ ,‬ובתמר תאומים‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי גיֹיִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ‬ ‫ּשנֵי‬ ‫מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן אחד‬ ‫לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ‬ ‫צדיק ואחד רשע‪ .‬ובדברי הרמ"א בדין‬ ‫ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה‪ .‬כג(‪.‬‬ ‫אם נמצא טעות בספר תורה )שו"ע או"ח‬ ‫יאין ַאחֵ ר דַּ וְ ָקא‬‫סימן קמג סעיף ד( הָ א דְּ מוֹ ִצ ִ‬ ‫ברש"י שני גוים בבטנך גיים כתיב‪ ,‬אלו‬ ‫ש ִ ּנ ְמצָ א טָ עוּת ָ ּגמוּר אֲ בָ ל ִמ ּ ׁשוּם חֲסֵ רוֹ ת‬‫ֶׁ‬ ‫אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם‬ ‫יתרוֹ ת אֵ ין ְלהוֹ ִציא ַאחֵ ר‪ ,‬כתב המשנה‬ ‫וִ ֵ‬ ‫לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא‬ ‫ברורה שזה דוקא אם על ידי הטעות לא‬ ‫בימות הגשמים‪ .‬רש"י מביא צנון וחזרת ואילו‬ ‫נשתנה המבטא ולא המשמעות‪ ,‬אבל אם‬ ‫במדרש ובחז"ל )עבודה זרה יא ע"א( זה‬ ‫~ טז ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫אוחזת בעקב עשיו‪ ,‬עשיו בעקבו במיתתו‬ ‫נשתנה המבטא או המשמעות יש להוציא‬ ‫ש ּת ּו ָמוֶת )תהלים מט‪ .‬טו(‬ ‫הרי הוא ִל ְ ׁשאוֹ ל ׁ ַ‬ ‫אחר‪ ,‬ובתוך הדוגמאות הביא המשנה ברורה‬ ‫ואילו יעקב על זמן זה אוחזת ידו‪ ,‬שבזמן‬ ‫גם את הפסוק והנה תומם בבטנה שאם‬ ‫מיתתו יגיע יעקב לשלימות ויעקב אבינו‬ ‫כתב תומם מלא באל"ף תאומים אף על‬ ‫לא מת )תענית ה' ע"ב(‪.‬‬ ‫גב שהענין אחד‪ ,‬צריך להוציא אחרת שהרי‬ ‫נרגש במבטא‪ .‬ובדרך צחות‪ ,‬אם תאומים‬ ‫עוד אפשר מה שהקב"ה ברא מלאך‬ ‫במקום תומם אז גם בלי הטעם מה‬ ‫המות בעולם מלאך המות באדם זה עקביו‬ ‫שנרגש במבטא יוציא אחרת‪ ,‬שהרי לא‬ ‫של אדם‪ ,‬על פי דאמר רבי יוחנן )סוכה נג‬ ‫ייתכן שיעשה את עשיו הרשע לצדיק‪.‬‬ ‫ע"א( רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה‪,‬‬ ‫לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה‪ .‬וידו‬ ‫של יעקב אוחזת בעקב עשיו עוון עקביו‪,‬‬ ‫ידו של יעקב אוחזת בעקב עשיו על ענין המיתה‬ ‫אבל יעקב אבינו אומר ִאם י ְִהיֶה אֱ ל ִֹהים‬ ‫דו אֹחֶ זֶת ּ ַב ֲע ֵקב‬ ‫ְו ַאח ֲֵרי כֵ ן יָ צָ א ָא ִחיו ְויָ ֹ‬ ‫שר ָאנ ִֹכי הוֹ לֵ ְך‬ ‫ִע ּ ָמ ִדי ו ְ ּׁש ָמ ַרנִ י ַּבדֶּ ֶר ְך הַ זֶּה אֲ ׁ ֶ‬ ‫שו )בראשית כה‪ .‬כו(‪.‬‬ ‫ֵע ָׂ‬ ‫ֹשב‬ ‫יש ּ ָתם י ׁ ֵ‬ ‫)בראשית כח‪ .‬כ( כי אני יַעֲ קֹב ִא ׁ‬ ‫אֹהָ ִלים )בראשית כה‪ .‬כז( לָ ּ ָמה ִא ָירא ִ ּבימֵ י‬ ‫באבות דרבי נתן )פרק לא‪ .‬ג( הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך‬ ‫ָרע עֲ וֹ ן עֲ ֵקבַ י יְסו ּ ֵּבנִ י )תהלים מט‪ .‬ו(‪.‬‬ ‫הוּא ְיהֵ א ְ ׁשמוֹ הַ ָגדוֹ ל ְמבוֹ ָר ְך ְלעוֹ לָ ם‬ ‫ּו ְלעוֹ ְלמֵ י עוֹ לָ ִמים ְ ּבחָ ְכ ָמתוֹ ּו ִב ְתב ּו ָנתוֹ ָּב ָרא‬ ‫אֶ ת ָּכל הָ עוֹ לָ ם כּ ּולוֹ ּובָ ָרא אֶ ת הַ ּ ָׁשמַ יִם‬ ‫עשיו איש שדה ולא היה בבית ללמוד מהוריו הצדיקים‬ ‫וְ אֶ ת הָ ָא ֶרץ ֶע ְליוֹ נִ ים וְ ַת ְח ּתוֹ נִ ים וְ ָיצַ ר ָּב ָא ָדם‬ ‫יש י ֵֹד ַע צַ יִ ד‬ ‫שו ִא ׁ‬ ‫וַ ִּיגְ ְ ּדל ּו הַ ְ ּנ ָע ִרים וַ יְ ִהי ֵע ָׂ‬ ‫ש ָּב ָרא ְ ּבעוֹ לָ מוֹ וכו'‪ ,‬מַ ְל ַא ְך הַ ּ ָמוֶת‬ ‫ָּכל מַ ה ׁ ֶ‬ ‫של‬ ‫ְ‬ ‫ָּבעוֹ לָ ם מַ ְל ַאך הַ ּ ָמוֶת ָּב ָא ָדם ֶזה ַע ֵקבָ יו ׁ ֶ‬ ‫ֹשב אֹהָ לִ ים‬ ‫יש ּ ָתם י ׁ ֵ‬ ‫ש ֶדה ְויַ ֲעקֹב ִא ׁ‬ ‫יש ָׂ‬ ‫ִא ׁ‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כז(‪.‬‬ ‫ָא ָדם וכו'‪ .‬וכיון שמלאך המות באדם זה‬ ‫עקביו‪ ,‬אזי אפשר לומר ידו של יעקב‬ ‫ודאי גם אברהם ויצחק היו יושבי אהלים‬ ‫אוחזת בעקב עשיו הוא ענין מיתתו על‬ ‫ולא היו אנשי שדה‪ ,‬ומה שדוקא ביעקב‬ ‫פי שכתב בכלי יקר שידו אוחזת בעקב‬ ‫נכתב השבח של יושב אהלים לעומת‬ ‫עשיו כי יד ממשלתו של יעקב לא יהיה‬ ‫גנותו של עשיו שהיה איש שדה‪ ,‬זה לפי‬ ‫לו מיד ביום היוולדו אלא בסוף בבואו‬ ‫שהתורה הקדושה באה ללמדנו איך יתכן‬ ‫בימים וכו' כי סוֹ ף דָּ בָ ר הַ כּ ֹל נִ ְ ׁ‬ ‫ש ָמע )קוהלת‬ ‫שעשיו הוא אבי אדום הרשעה יגדל‬ ‫יב‪ .‬יג( וזקני תלמידי חכמים מוסיפין חכמה‬ ‫ברשעו הגם שהוא בן בבית גדול וקדוש‬ ‫)שבת קנב ע"א(‪ ,‬אבל ביום היוולדו אין בו‬ ‫כזה שאבי הבית הוא יצחק אבינו‬ ‫רושם כלל מן אותו שלימות הנפשי וכו'‬ ‫המשמש לבני ביתו מופת לקדושה‬ ‫שהרי עיקר זמן קניית השלימות הוא‬ ‫וטהרה וכן עיקרה של בית היא רבקה‬ ‫בימי הזקנה קרוב לשערי מות וכו'‪ ,‬ע"כ‬ ‫הצדקנית המשמשת סמל כשהענן המורה‬ ‫מכלי יקר‪ .‬ממילא זהו וידו של יעקב‬ ‫~ יז ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫איך עשיו נעשה לרשע לכן מודיעה לנו‬ ‫על השראת השכינה קשור על האהל ונר‬ ‫התורה הקדושה שיעקב היה יושב אהלים‬ ‫דולק מערב שבת לערב שבת והברכה‬ ‫לעומת עשיו הרשע שהיה איש שדה‪.‬‬ ‫שורה בעיסה וכו'‪ ,‬אין זאת אלא לפי‬ ‫שעשיו איש שדה ולא היה בבית לראות‬ ‫וללמוד ממעשי אביו ואמו‪ ,‬לא כן יעקב‬ ‫אבינו יושב אהלים שהיה יושב בבית‬ ‫קביעת עתים לתורה בקביעת מקום‬ ‫יש ּ ָתם י ׁ ֵֹשב אֹהָ לִ ים )בראשית כה‪ .‬כז(‪.‬‬ ‫יַעקֹב ִא ׁ‬ ‫ְו ֲ‬ ‫ורואה הנהגות הצדיקים ומקושר בבית‬ ‫לאביו ואמו הגדולים‪.‬‬ ‫ואמר רבי יוחנן )סנהדרין קה ע"ב( מברכתו‬ ‫של אותו רשע בלעם אתה למד מה היה‬ ‫כן מרש"י על הפסוק וְ ִה ּנֵה ה' נִ ָ ּצב ָעלָ יו‬ ‫בליבו‪ ,‬ביקש לומר שלא יהו להם בתי‬ ‫ַויֹּאמַ ר אֲ נִ י ה' אֱ לֹהֵ י ַא ְב ָרהָ ם ָא ִב ָ‬ ‫יך וֵאלֹהֵ י‬ ‫יך‬‫כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬מַ ה ּטֹב ּו אֹהָ לֶ ָ‬ ‫י ְִצחָ ק )בראשית כח‪ .‬יג( אף על פי שלא‬ ‫יַעֲ קֹב )במדבר כד‪ .‬ה( וכו'‪ ,‬אמר רבי אבא‬ ‫מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על‬ ‫בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי‬ ‫הצדיקים בחייהם לכתוב אלקי פלוני משום‬ ‫כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר ַו ַיּ ֲהפ ְֹך ה'‬ ‫שנאמר הֵ ן ִ ּב ְקד ָֹׁשיו לֹא יַאֲ ִמין )איוב טו‪ .‬טו(‪,‬‬ ‫יך ְּל ָך אֶ ת הַ ְ ּקלָ לָ ה ִל ְב ָרכָ ה ִ ּכי אֲ הֵ ְב ָך‬ ‫אֱ לֹהֶ ָ‬ ‫כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו‬ ‫יך )דברים כג‪ .‬ו(‪ ,‬קללה ולא קללות‪.‬‬ ‫ה' אֱ לֹהֶ ָ‬ ‫וכלוא בבית והרי הוא כמת ויצר הרע‬ ‫ובבן יהוידע כתב דברים נפלאים‬ ‫פסק ממנו‪ .‬לא בגלל שכהו עיניו הרי הוא‬ ‫ומתוקים אשר ידוע שהתורה נחשבת‬ ‫כמת ויצר הרע פסק ממנו‪ ,‬אלא בשביל‬ ‫קבע בבית הכנסת ובבית המדרש וידוע‬ ‫שכתוצאה ממה שכהו עיניו הוא כלוא‬ ‫דקיימא לן כל קבוע כמחצה על מחצה‬ ‫בבית כלומר מה שהוא כלוא בבית הוא‬ ‫דמי )כתובות טו ע"א( ואם כן לולא בתי‬ ‫הגורם שיצר הרע פסק ממנו‪ .‬כן בתנחומא‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות אין לתורתן דין‬ ‫)תולדות ז( ַר ִ ּבי ְ ּב ַר ְכיָה ָאמַ ר הוֹ ִאיל וְ נִ ְתי ּ ֵַסם‬ ‫קביעות וכן אמר רבי חלבו אמר רב הונא‬ ‫שהָ יָה גָנוּז ְלתוֹ ְך‬ ‫ְ ּב ֵעינָיו ְ ּכ ִא ּל ּו הוּא מֵ ת ְל ִפי ׁ ֶ‬ ‫)ברכות ו' ע"ב( כל הקובע מקום לתפילתו‬ ‫הַ ַּביִת וְ יֵצֶ ר הָ ַרע ּ ָפסַ ק הֵ ימֶ ּנ ּו‪.‬‬ ‫אלקי אברהם בעזרו‪ ,‬ובכל הקללות‬ ‫שבלעם בעל כרחו הוציאם ברכות הטילו‬ ‫ובישמעאל בן אברהם אין צריכים‬ ‫בלק ואנשיו עין הרע ולכן חזרו אחר כך‬ ‫לסברא איך נעשה רשע לעומת יצחק‬ ‫לקללה ורק בברכת מה טובו לא הבינו‬ ‫שגדל בבית אברהם ונעשה צדיק‪ ,‬כי‬ ‫בלק ואנשיו מה תועלת בבית הכנסת‬ ‫ישמעאל לא היה כיצחק בן לצדקנית‬ ‫ובית המדרש ומה לי אם לומדים‬ ‫אלא הוא היה בנה של הגר המצרית‬ ‫ומתפללים בביתם או בבית המדרש‬ ‫שאמר לה המלאך וְ הוּא י ְִהיֶה ּ ֶפ ֶרא ָא ָדם‬ ‫ובית הכנסת ולכן לא שמו ליבם לברכת‬ ‫יָדוֹ בַ כּ ֹל )בראשית טז‪ .‬יב(‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫מה טובו ועזבוה מלהניח בה עין הרע ולכן‬ ‫בעשיו שהיה בן לצדיק וצדקנית כמו‬ ‫ברכה זו נותרה לעולם‪.‬‬ ‫שאף יעקב היה בן להם‪ ,‬וכדי שלא תתמה‬ ‫~ יח ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫להיות נענית‪ .‬ממילא ויעתר ה' ליצחק‬ ‫ולפי שכתב בפלא יועץ )ערך קביעות‪ ,‬ועיין‬ ‫להיות רבקה יולדת‪ ,‬ובתפילתו יצא‬ ‫בעוד יוסף חי להבן איש חי על הפסוק וְ לָ ַק ְח ּ ָת‬ ‫הראשון הוא עשיו‪ ,‬ואחרי כן בתפילת‬ ‫אשית ָּכל ּ ְפ ִרי הָ אֲ ָדמָ ה‪ ,‬דברים כו‪ .‬ב( זה‬ ‫מֵ ֵר ִׁ‬ ‫רבקה שאף היא נענית רק באיחור‪ ,‬יצא‬ ‫לשונו‪ ,‬וגדול קביעות עתים לתורה דהא‬ ‫אחיו הוא יעקב‪ .‬ויאהב יצחק את עשיו‬ ‫קא משמע לן כל קבוע כמחצה על מחצה‬ ‫שבא מתפילתו שלו‪ ,‬וכענין שמואל שבא‬ ‫דמי ונמצא השי"ת יחשוב לו כאילו עוסק‬ ‫מתפילתה של חנה )ברכות לא ע"ב( שאמר‬ ‫בתורה חצי היום‪ ,‬ע"כ‪ ,‬נמצא לפי זה אם‬ ‫לה עלי שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי‬ ‫קובע עתים לתורה לא בביתו אלא בבית‬ ‫ויהיב לך רבא מיניה‪ ,‬אמרה ליה אֶ ל‬ ‫המדרש דוקא הרי שתי קביעויות שכל‬ ‫הַ ּנ ַַער הַ זֶּה ִה ְת ּ ַפ ּ ָל ְל ִּתי )שמואל א' א‪ .‬כז( ופי'‬ ‫אחת על פי הלכה הרי מחצה על מחצה‪,‬‬ ‫המהרש"א אל הנער הזה התפללתי והוא‬ ‫ושתי מחציות הוא קבע שלם‪ .‬ויעקב איש‬ ‫נולד לי מתפילתי וחביב בשבילי מנער‬ ‫תם ושלם בשלימות שהרי למד תורה‬ ‫שיוולד שלא מתפילתי‪.‬‬ ‫באהל היינו בבית המדרש‪ ,‬וזהו ויעקב‬ ‫איש תם ושלם בשלימות התורה לפי‬ ‫שהיה יושב אהלים‪.‬‬ ‫ויבוא עשיו עיף ברציחה‬ ‫ש ֶדה‬ ‫שו ִמן הַ ּ ָׂ‬ ‫וַ ָ ּיזֶד יַ ֲעקֹב נָ זִ יד וַ ָ ּיבֹא ֵע ָׂ‬ ‫ְוהוּא ָעיֵף )בראשית כה‪ .‬כט(‪.‬‬ ‫ויאהב יצחק את עשיו בעבר‪,‬‬ ‫ורבקה אוהבת את יעקב בהווה‬ ‫ברש"י‪ ,‬עיף ברציחה כמה דתימא ִ ּכי‬ ‫שו ִּכי צַ יִ ד ְּב ִפיו‬ ‫וַ ּיֶאֱ הַ ב יִ ְצחָ ק ֶאת ֵע ָׂ‬ ‫ָעיְפָ ה נ ְַפ ִ ׁשי ְלה ְֹרגִ ים )ירמיה ד‪ .‬לא(‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ְו ִר ְב ָקה אֹהֶ בֶ ת ֶאת יַ ֲעקֹב )בראשית כה‪ .‬כח(‪.‬‬ ‫ואמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי )שבת‬ ‫קד ע"א(‪ ,‬אתו דרדקי האידנא לבי‬ ‫ויאהב בלשון עבר‪ ,‬ויאהב עד אשר ידע‬ ‫מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע‬ ‫כי ציד בפיו‪ ,‬לא כן באהבת רבקה‬ ‫בן נון לא איתמר כוותייהו וכו'‪ ,‬י"ם כ"ל‪,‬‬ ‫ליעקב נאמר לשון הווה ותמידי ורבקה‬ ‫אמר שר של גיהנם לפני הקב"ה ריבונו‬ ‫אוהבת את יעקב אהבה נצחיית‪.‬‬ ‫של עולם לים כל )גיהנם נקרא כן לפי שהרוב‬ ‫הולכים שם‪ ,‬ואמר שר של גיהנם‪ ,‬לים תן את כל‬ ‫ובהבנת הענין שאפילו שציד בפיו איך‬ ‫העולם ואפילו ישראל(‪ ,‬אמר הקב"ה אח"ס‬ ‫יתכן שאותו צדיק היה אוהב לעשיו‬ ‫בט"ע גי"ף‪ ,‬אני חס עליהם מפני שבעטו‬ ‫הרשע‪ ,‬אפשר לפי שכאשר ַויּ ְֶע ּ ַתר י ְִצחָ ק‬ ‫בגי"ף )בניאוף(‪ ,‬דכ"ץ דכים הם‪ ,‬כנים הם‬ ‫לַ ה' ְלנֹכַ ח ִא ְ ׁש ּתוֹ ִ ּכי עֲ ָק ָרה ִהוא ַויּ ֵָע ֶתר לוֹ‬ ‫צדיקים הם )דכ"ץ נוטריקון דכים כנים צדיקים(‪,‬‬ ‫ה' )בראשית כה‪ .‬כא( וברש"י ויעתר לו ולא‬ ‫הל"ק אין לך חלק בהן‪ ,‬ומרז"ן ש"ת אמר‬ ‫לה‪ ,‬שאין דומה תפילת צדיק בן רשע‬ ‫גיהנם ריבונו של עולם מרי זניני מזרעו‬ ‫לתפילת צדיק בן צדיק‪ .‬הרי משמע‬ ‫של שת )כל העכו"ם וישראל(‪ ,‬אמר לו‬ ‫מפורש שתפילת הצדיק בן צדיק קודמת‬ ‫הקב"ה א"ל ב"ם )לא יהא לך חלק בהם(‪ ,‬ג"ן‬ ‫להיענות‪ ,‬אך ודאי גם תפילת רבקה דינה‬ ‫~ יט ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫הָ ָאדֹם )בראשית כה‪ .‬ל( אותו היום מת‬ ‫ד"ס להיכן אוליכן לגן הדס‪ ,‬ה"ע ו"ף אמר‬ ‫אברהם שלא יראה את עשיו בן בנו יוצא‬ ‫גיהנם לפני הקב"ה עיף אנכי )ברעב(‪ ,‬ז"ץ‬ ‫לתרבות רעה‪ .‬וזהו מכרה כיום הזה‬ ‫ח"ק‪ ,‬הללו זרעו של יצחק )ולא אתנם לך(‪,‬‬ ‫שיצאת לתרבות רעה‪ ,‬אמר יעקב אין‬ ‫ט"ר י"ש כ"ת‪ ,‬טר )שמור לי והמתן(‪ ,‬יש לי‬ ‫רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה‪ ,‬כי‬ ‫כיתות כיתות של עכו"ם שאני נותן לך‪.‬‬ ‫באותו יום יצא לתרבות רעה‪.‬‬ ‫מה שאמר שר של גיהנם עיף אנכי‪ ,‬פי'‬ ‫ואדהכי מה שבאותו יום יצא לתרבות‬ ‫רש"י עיף ברעב‪ .‬והנה שר של גיהנם רעב‬ ‫רעה‪ ,‬והלא מכבר נולד עשיו ברשעו כמו‬ ‫לדם אדום של בני אדם‪ ,‬וזהו גם רעבונו‬ ‫שנאמר לרבקה ְ ׁשנֵי ְלאֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעי ְִך י ּ ִָפ ֵרד ּו‬ ‫של עשיו הרשע כברש"י בדידן עיף‬ ‫)בראשית כה‪ .‬כב‪-‬כג( זה לרשעו וזה לתומו‪.‬‬ ‫ברציחה כמה דתימא כי עיפה נפשי‬ ‫ולענ"ד אמנם עשיו מכבר היה הולך‬ ‫להורגים‪ ,‬וזהו הלשון כי עיף אנכי‪.‬‬ ‫בעצת היצר‪ ,‬אבל להיותו מזלזל בבכורה‬ ‫ַויֹּאמֶ ר ִה ּנֵה ָאנ ִֹכי הוֹ לֵ ְך לָ מוּת וְ לָ ּ ָמה זֶּה ִלי‬ ‫עוד נראה‪ ,‬אחר שאמר שר של גיהנם עיף‬ ‫ְ ּבכ ָֹרה )בראשית כה‪ .‬לב(‪ ,‬זהו שיצא‬ ‫אנכי‪ ,‬אמר לו הקב"ה ז"ץ ח"ק‪ ,‬הללו זרעו‬ ‫לתרבות רעה‪.‬‬ ‫יִק ֵרא ְל ָך‬ ‫יִצחָ ק ָּ‬ ‫של יצחק‪ ,‬וביצחק נאמר ִ ּכי ְב ְ‬ ‫ז ַָרע )בראשית כא‪ .‬יב( ולא כל יצחק‪ ,‬ממילא‬ ‫אין לך בזרעו של יצחק אלא רק ט"ר‬ ‫י"ש כ"ת‪ ,‬טר יש לי כיתות כיתות של‬ ‫ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים‬ ‫עכו"ם מעשיו הרשע שיצא מיצחק אך‬ ‫ויאכל את הלחם ואת הנזיד‬ ‫שו לֶחֶ ם וּנְ זִ יד ֲע ָד ִׁשים‬ ‫ְויַ ֲעקֹב נָ ַתן לְ ֵע ָׂ‬ ‫אין נקראים זרעו‪ ,‬שאותם אני נותן לך‪.‬‬ ‫שו ֶאת‬ ‫ְ‬ ‫ֵש ְּת וַ ָ ּי ָקם וַ ֵ ּילַך וַ ִּיבֶ ז ֵע ָׂ‬ ‫וַ ּיֹאכַ ל וַ ּי ְׁ‬ ‫הַ ְּבכ ָֹרה )בראשית כה‪ .‬לד(‪.‬‬ ‫יעקב אמר לעשיו‪ ,‬כיום הזה שיצאת‬ ‫לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת אין הפירוש‬ ‫לתרבות רעה מכרה את בכורתך לי‬ ‫שויאכל את הלחם וישת את הנזיד‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר יַ ֲעקֹב ִמ ְכ ָרה כַ י ֹּום ֶאת ְּבכ ָֹר ְת ָך לִ י‬ ‫עדשים‪ ,‬אלא ויאכל את הלחם ואת הנזיד‪,‬‬ ‫)בראשית כה‪ .‬לא(‪.‬‬ ‫ואילו וישת משקה כיין וכדו'‪ .‬שהרי על‬ ‫שו אֶ ל יַעֲ קֹב‬ ‫ַו ָיּזֶד יַעֲ קֹב ָנזִיד וגו' ַויֹּאמֶ ר ֵע ָׂ‬ ‫ברש"י‪ ,‬לפי שהעבודה בבכורות‪ ,‬אמר‬ ‫אדֹם הַ זֶּה )בראשית‬ ‫הַ ְל ִעיטֵ נִ י נָא ִמן הָ ָאדֹם הָ ָ‬ ‫יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב‬ ‫כה‪ .‬כט‪-‬ל( כתב ברוקח הלעיטני גבי אוכל‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ע"כ‪ .‬עד היום היה יעקב אבינו‬ ‫כמו הגמיאיני )בראשית כד‪ .‬יז‪ ,‬הַ גְ ִמ ִ‬ ‫יאינִ י נָא‬ ‫ממתין ושותק אודות הבכורה‪ ,‬אך לא כן‬ ‫ְמ ַעט מַ יִם ִמ ַּכדֵּ ְך( גבי שתיה‪ ,‬הרי שויאכל‬ ‫שו ִמן‬ ‫היום‪ ,‬אחר שפי' רש"י ַו ָיבֹא ֵע ָׂ‬ ‫את הנזיד‪ .‬ובהמשך דברי הרוקח‪ ,‬ויעקב‬ ‫הַ שּׂ ָ ֶדה וְ הוּא ָעיֵף )בראשית כה‪ .‬כט( ברציחה‪,‬‬ ‫נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים אכל‪.‬‬ ‫וברש"י על הפסוק הַ ְל ִעיטֵ נִ י נָא ִמן הָ ָאדֹם‬ ‫~כ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫במדבר כה‪ .‬א( וכו'‪ ,‬רבי יהושע אומר‬ ‫ומתיישב היטב לפי שבעדות רבי יוסי בן‬ ‫שנתעסקו בדברי שטות‪ .‬ובחק נתן גרס‬ ‫יועזר איש צרידה על משקין בית‬ ‫שנתעסקו בדברי שתות בתי"ו‪ ,‬מלשון ערוה‬ ‫מטבחיא דכן אמרו )פסחים טז ע"ב ויז ע"א(‬ ‫שת‬‫שת )ישעיה כ‪ .‬ד‪ָ ,‬ערוֹ ם וְ יָחֵ ף ַוחֲשׂ וּפַ י ׁ ֵ‬ ‫ַוחֲשׂ וּפַ י ׁ ֵ‬ ‫שר ק ֶֹד ׁש ִ ּב ְכנַף‬ ‫תא שמע‪ ,‬הֵ ן יִשּׂ ָ א ִא ׁ‬ ‫יש ְ ּב ַׂ‬ ‫שית זוֹ נָה ִל ְק ָראתוֹ )משלי ז‪ .‬י‪,‬‬ ‫ֶע ְרוַת ִמצְ ָריִם( ִ ׁ‬ ‫ִ ּבגְ דוֹ וְ ָנגַע ִ ּב ְכנָפוֹ אֶ ל הַ ּ ֶלחֶ ם וְ אֶ ל הַ ָּנזִיד‬ ‫וְ ִה ּנֵה ִא ּׁ ָשה ִל ְק ָראתוֹ ִׁשית זוֹ נָה וּנְ צ ַֻרת לֵ ב( ודריש‬ ‫שמֶ ן וְ אֶ ל ָּכל מַ אֲ כָ ל ֲהי ְִקדָּ ׁש‬ ‫וְ אֶ ל הַ ַיּיִן וְ אֶ ל ׁ ֶ‬ ‫ליה בחילוף דטלנ"ת‪ ,‬וכתב אודות היש‬ ‫ֹאמר ּו לֹא )חגי ב‪ .‬יב( ואמר‬ ‫ַויַּעֲ נ ּו הַ כּ ֹהֲנִ ים ַויּ ְ‬ ‫ספרים שכתוב שנתעסקו בדברי שטות‬ ‫רב אישתבש כהני‪ ,‬מידי הוא טעמא‬ ‫בטי"ת והוא על דרך מאמרם ז"ל אין‬ ‫אלא לרב‪ ,‬רב משקי בית מטבחיא תני‪,‬‬ ‫אדם עובר עבירה עד שנכנס בו רוח‬ ‫אבל משקי בי מדבחיא מטמא‪ .‬קושיית‬ ‫שטות )סוטה ג' ע"א(‪ ,‬אם כן לשון בזיון הוא‬ ‫הגמרא היא שחגי בדק אם הכהנים בקיאים‬ ‫שו‪.‬‬ ‫כתרגום ויבז עשיו וְ ָׁשט ֵע ָׂ‬ ‫בדיני קודש וטומאה ושאלם אם שרץ‬ ‫הנמצא בכנף הבגד שנגע בלחם והלחם‬ ‫והרי לכאורה בזיון הוא חד ואילו שוטה‬ ‫בנזיד והנזיד ביין והיין בשמן האם יטמא‬ ‫מדעת הוא דבר אחר‪ ,‬ואילו מדברי החק‬ ‫השמן‪ ,‬ויענו הכהנים לא‪ ,‬ואמר רב שהכהנים‬ ‫נתן יש קשר בין בזיון ובין שטות‪ ,‬ואם אכן כן‬ ‫טעו בזה‪ ,‬כיון שהשמן רביעי נפסל‬ ‫הוא‪ ,‬אז אפשר לומר שכאשר ויבז עשיו את‬ ‫בקודש‪ ,‬ומכאן הוכחה שמשקין בי מטבחיא‬ ‫הבכורה הרי זה בשטותו ובסכלותו כי רבה‪,‬‬ ‫טמאין‪ .‬והנה ברש"י ד"ה מידי הוא טעמא‬ ‫וכן במימרא הנ"ל דריש לקיש )סוטה שם(‬ ‫בסוף דבריו כתב שבטומאה דרבנן אוכל‬ ‫שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס‬ ‫מטמא אוכל ומשקה מטמא משקה ואתי‬ ‫יש ִ ּכי ִת ְ ׂש ֶטה‬ ‫יש ִא ׁ‬ ‫בו רוח שטות שנאמר ִא ׁ‬ ‫שפיר סדר טומאות דהאי קרא בחגי‬ ‫ִא ְ ׁש ּתֹו )במדבר ה‪ .‬יב( הרי תשטה בשטות‬ ‫שאב הטומאה נגע בכנפו אל הלחם ואל‬ ‫ובבזיון‪ .‬גם הרמב"ן הזכיר ענין הסכלות‬ ‫הנזיד היינו אוכל מטמא אוכל‪ ,‬ואל היין‬ ‫במה שביזה עשיו את הבכורה‪ ,‬וזה לשון‬ ‫ואל שמן היינו משקה מטמא משקה‪ .‬הרי‬ ‫הרמב"ן‪ ,‬ואמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז‪,‬‬ ‫מפורש ברש"י שנזיד היינו אוכל ולא‬ ‫כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו‬ ‫משקה וכמפורש ברוקח הנ"ל‪.‬‬ ‫וזו סיבת ביזוי הבכורה ִ ּכי ֵאין חֵ פֶ ץ ַּב ְ ּכ ִס ִ‬ ‫ילים‬ ‫)קוהלת ה‪ .‬ג( רק שיאכלו וישתו ויעשו‬ ‫חפצם בעיתם ולא יחושו ליום מחר‪.‬‬ ‫ויבז לשון בזיון ולשון שטות‬ ‫שו לֶחֶ ם וּנְ זִ יד ֲע ָד ִׁשים‬ ‫ְויַ ֲעקֹב נָ ַתן לְ ֵע ָׂ‬ ‫שו ֶאת‬ ‫ְ‬ ‫ֵש ְּת וַ ָ ּי ָקם וַ ֵ ּילַך וַ ִּיבֶ ז ֵע ָׂ‬ ‫וַ ּיֹאכַ ל וַ ּי ְׁ‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקולי‬ ‫הַ ְּבכ ָֹרה )בראשית כה‪ .‬לד(‪.‬‬ ‫ולא עקב אשר שמע אברהם אביך בקולי‬ ‫שמַ יִ ם‬ ‫יתי ֶאת ז ְַר ֲע ָך ְּכ ֹ‬ ‫כו ְכבֵ י הַ ּ ׁ ָ‬ ‫ְו ִה ְר ּ ֵב ִ‬ ‫אמר רבי חנינא )בכורות ה' ע"ב( ועוד שאלתי‬ ‫ָ‬ ‫ְונָ ַת ִּתי לְ ז ְַר ֲעך ֵאת ּ ָכל הָ אֲ ָרצֹת הָ ֵאל‬ ‫את רבי אליעזר מאי לשון שטים ) ַויּ ׁ ֶ‬ ‫ֵשב‬ ‫ְו ִה ְת ּ ָב ֲרכ ּו ְבז ְַר ֲע ָך ּכֹל גּ ֹו ֵיי הָ ָא ֶרץ‪ֵ ,‬ע ֶקב‬ ‫ִש ָראֵ ל ַּב ּ ִׁש ִּטים ַויָּחֶ ל הָ ָעם ִלזְנוֹ ת אֶ ל ְ ּבנוֹ ת מוֹ ָאב‪,‬‬ ‫י ְׂ‬ ‫~ כא ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫יחדיו שניהם באותה מעלה‪ .‬וכברש"י‬ ‫שר ׁ ָש ַמע ַא ְב ָרהָ ם ְּבקֹלִ י וַ ִּי ְׁשמֹר ִמ ְׁש ַמ ְר ִּתי‬ ‫אֲ ׁ ֶ‬ ‫יחדיו‪ ,‬אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט‬ ‫תור ָֹתי )בראשית כו‪ .‬ד‪-‬ה(‪.‬‬ ‫חֻק ֹו ַתי ְו ֹ‬ ‫ִמ ְצ ֹו ַתי ּ‬ ‫את בנו‪ ,‬היה הולך ברצון ושמחה כיצחק‬ ‫שלא היה מרגיש בדבר‪ַ ,‬ויֹּאמֶ ר י ְִצחָ ק אֶ ל‬ ‫הקב"ה אומר ליצחק אבינו עקב אשר שמע‬ ‫ַא ְב ָרהָ ם ָא ִביו ַויֹּאמֶ ר ָא ִבי ַויֹּאמֶ ר ִה ּ ֶנ ִ ּני ְבנִ י‪,‬‬ ‫אברהם בקולי‪ ,‬היחס אל יצחק ואברהם‬ ‫כשיצחק נתעלה לדרגה זו‪ ,‬אז אברהם‬ ‫שוים בפסוק‪ .‬ולכאורה אברהם גדול‬ ‫משיבו בלשון ענוה הנני שהוא לשון‬ ‫מיצחק בשנים וקדם לו בהכרת האל וגם‬ ‫זימון‪ ,‬הנני מוכן ומזומן‪.‬‬ ‫הוא אביו‪ ,‬והיה מן הראוי לומר כגון עקב‬ ‫אשר שמע אברהם אביך בקולי שמייחס‬ ‫וכעת אחר הדברים האלה שהלכו יחדיו‬ ‫יצחק אל אברהם כקטן אל גדול‪.‬‬ ‫במעלה ובדרגה‪ ,‬אז כבר אין יצחק צריך‬ ‫להיות נטפל לאברהם‪ ,‬אלא שניהם זה‬ ‫לצד זה‪ .‬וממילא שייך מה שאומר הקב"ה‬ ‫ואפשר לפי שעקב אשר שמע אברהם‬ ‫ליצחק עקב אשר שמע אברהם בקולי ולא‬ ‫בקולי קאי על העקידה וכברש"י‬ ‫עקב אשר שמע אברהם אביך בקולי‪.‬‬ ‫כשנסיתי אותו‪ ,‬ובנסיון העקידה ַויֹּאמֶ ר‬ ‫י ְִצחָ ק אֶ ל ַא ְב ָרהָ ם ָא ִביו ַויֹּאמֶ ר ָא ִבי ַויֹּאמֶ ר‬ ‫ִה ּ ֶנ ִ ּני ְבנִ י )בראשית כב‪ .‬ז(‪ ,‬אברהם משיב‬ ‫חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום‬ ‫ליצחק בלשון הנני כאומר לשון חשיבות‬ ‫שנָ ה‬ ‫וַ ִּיזְ ַרע יִ ְצחָ ק ּ ָב ָא ֶרץ הַ ִהוא וַ ִּי ְמצָ א ּ ַב ּ ׁ ָ‬ ‫כלפי יצחק‪ ,‬וכברש"י על הפסוק‬ ‫ש ָע ִרים וַ יְ בָ ְרכֵ ה ּו ה' )בראשית‬ ‫הַ ִהוא מֵ ָאה ְׁ‬ ‫וְ הָ אֱ ל ִֹהים נִ ָּסה אֶ ת ַא ְב ָרהָ ם ַויֹּאמֶ ר אֵ לָ יו‬ ‫כו‪ .‬יב(‪.‬‬ ‫ַא ְב ָרהָ ם ַויֹּאמֶ ר ִה ּנֵנִ י )בראשית כב‪ .‬ז(‪ ,‬הנני‬ ‫כך היא ענייתם של חסידים‪ ,‬לשון ענוה‬ ‫תניא )מנחות מג ע"ב( היה רבי מאיר אומר‬ ‫הוא ולשון זימון‪ .‬וצריך לומר מה‬ ‫חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום‪.‬‬ ‫שאברהם מחשיבו ליצחק באומרו לו‬ ‫וברמז‪ ,‬יצחק שהיה יוצא לשוח להתפלל‬ ‫ישי ַויִּשּׂ ָ א‬ ‫ש ַּביּוֹ ם הַ ּ ְ ׁש ִל ִ ׁ‬ ‫הנני‪ ,‬זה רק אחר ׁ ֶ‬ ‫ולהודות לה'‪ ,‬ודאי היה מברך מאה ברכות‪,‬‬ ‫ַא ְב ָרהָ ם אֶ ת ֵעינָיו ַויּ ְַרא אֶ ת הַ ּ ָמקוֹ ם מֵ ָרחֹק‬ ‫ועל זה ויזרע יצחק וימצא מאה שערים‬ ‫)בראשית כב‪ .‬ד(‪ ,‬ובמדרש )בראשית רבה‬ ‫ויברכהו ה'‪ ,‬מה שמצא מאה שערים בא‬ ‫פרשה נו‪ .‬ב( ָאמַ ר ְלי ְִצחָ ק‪ּ ְ ,‬בנִ י רוֹ אֶ ה ַא ּ ָתה‬ ‫אחר שזרע‪ ,‬הַ ז ּ ְֹר ִעים ְ ּב ִד ְמ ָעה ְ ּב ִר ּנָה י ְִקצֹר ּו‬ ‫שאֲ נִ י רוֹ אֶ ה‪ָ ,‬אמַ ר לוֹ הֵ ן‪ָ ,‬אמַ ר ִל ְ ׁשנֵי‬ ‫מַ ה ּ ׁ ֶ‬ ‫)תהלים קכו‪ .‬ה(‪ ,‬אם מברך מאה ברכות‪,‬‬ ‫שאֲ נִ י רוֹ אֶ ה‪ָ ,‬א ְמר ּו‬ ‫נְ ָע ָריו רוֹ ִאים ַא ּ ֶתם מַ ה ּ ׁ ֶ‬ ‫אזי ברינה יקצורו מאה שערים‪ ,‬וכברש"י‬ ‫לוֹ לַ או‪ָ ,‬אמַ ר הוֹ ִאיל ַוחֲמוֹ ר אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה‬ ‫שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על‬ ‫וְ ַא ּ ֶתם אֵ ין ַא ּ ֶתם רוֹ ִאים‪ׁ ְ ,‬שב ּו לָ כֶ ם ּפֹה ִעם‬ ‫אחת שאמדוה מאה‪ ,‬ויברכהו ה' במאה‬ ‫הַ חֲמוֹ ר )בראשית כב‪ .‬ד(‪ַ ,‬ויּ ְֵלכ ּו ְ ׁשנֵיהֶ ם י ְַחדָּ ו‬ ‫שערים מכח המאה ברכות שבזמן‬ ‫)בראשית כב‪ .‬ד(‪ ,‬יצחק הקטן שעד עכשיו‬ ‫הזריעה‪ .‬עוד עיין מה שכתבנו על הפסוק‬ ‫היה נתלה באברהם הגדול‪ ,‬כעת הלכו‬ ‫~ כב ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫וממילא לא יהיה ללוט יותר את השפע‬ ‫שה‬ ‫ַויּ ִַּקח חֶ ְמ ָאה וְ חָ לָ ב וּבֶ ן הַ ָּב ָקר אֲ ׁ ֶ‬ ‫שר ָע ָׂ‬ ‫בזכות אברם‪ .‬אברם אמר ללוט לך‬ ‫ַויּ ּ ִֵתן ִל ְפנֵיהֶ ם וגו' )בראשית יח‪ .‬ח(‪.‬‬ ‫מעמנו רק כדי שרועי לוט העוברים על‬ ‫הגזל לא יהיו עם השפע שהיה ללוט‬ ‫בזכות אברם‪.‬‬ ‫ויאמר אבימלך ליצחק‪ ,‬מה שעצמת הוא משלנו‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר אֲ ִבימֶ ל ְֶך ֶאל יִ ְצחָ ק ל ְֵך מֵ ִע ָמנ ּו ִּכי‬ ‫ָעצַ ְמ ּ ָת ִמ ּ ֶמנּ ּו ְמאֹד )בראשית כו‪ .‬טז(‪.‬‬ ‫הבן ישראל הוא בעלייה‬ ‫ִשמַ ע אֶ ת דִּ ְב ֵרי ְבנֵי לָ בָ ן לֵ אמֹר‬ ‫ונאמר ַויּ ְ ׁ‬ ‫לעומת הנכרי שאינו בעלייה‬ ‫שר‬ ‫לָ ַקח יַעֲ קֹב אֵ ת ָּכל אֲ ׁ ֶ‬ ‫שר ְל ָא ִבינ ּו וּמֵ אֲ ׁ ֶ‬ ‫שבַ ע וגו'‪ ,‬וַ אֲ ִבימֶ ל ְֶך‬ ‫שם ְּב ֵאר ׁ ָ‬ ‫וַ ַ ּי ַעל ִמ ּ ׁ ָ‬ ‫שה אֵ ת ָּכל הַ ָּכבֹד הַ זֶּה )בראשית‬ ‫ְל ָא ִבינ ּו ָע ָׂ‬ ‫הָ ל ְַך ֵא ָליו ִמ ְ ּג ָרר וגו' )בראשית כו‪ .‬כג‪-‬כו(‪.‬‬ ‫לא‪ .‬א(‪ ,‬כן אפשר גם כאן‪ ,‬כי עצמת ממנו‬ ‫מאד כלומר כל מה שעצמת הוא ממנו‬ ‫אברהם בדרכו מגרר לבאר שבע היה‬ ‫ומאתנו‪ ,‬ואותם רשעים מקנאתם הגדולה‬ ‫עולה כמו שנאמר ויעל משם באר שבע‪,‬‬ ‫לא יכלו לסבול זאת‪ ,‬לא כן הצדיק‬ ‫לא כן אותו נכרי אבימלך שאינו בעליה‬ ‫שטוב לו כשהוא משפיע לזולתו‪ .‬ומה‬ ‫אלא רק הלך אליו מגרר‪ ,‬ופשוט‪.‬‬ ‫שאברם שהיה משפיע ללוט אמר לו‬ ‫ִה ּ ָפ ֶרד נָא מֵ ָעלָ י )בראשית יג‪ .‬ט(‪ ,‬היה זה‬ ‫כאשר לא נגענוך לרעה זהו שעשינו עמך רק טוב‬ ‫בסיבה אחרת‪ .‬שברש"י על הפסוק וְ גַם‬ ‫וַ אֲ ִבימֶ ל ְֶך הָ ל ְַך ֵאלָיו ִמ ְ ּג ָרר וַ אֲ ֻחזַּת‬ ‫ְללוֹ ט הַ הֹלֵ ְך אֶ ת ַא ְב ָרם הָ יָה צֹאן וּבָ ָקר‬ ‫או‪ ,‬וַ ּיֹאמֶ ר אֲ לֵהֶ ם‬ ‫שר ְצבָ ֹ‬ ‫מֵ ֵר ֵעה ּו ו ִּפיכֹל ׂ ַ‬ ‫וְ אֹהָ ִלים )בראשית יג‪ .‬ה(‪ ,‬מי גרם שהיתה לו‬ ‫ֵאתם‬ ‫שנ ֶ‬ ‫אתם ֵאלָי ְו ַא ּ ֶתם ְׂ‬ ‫יִ ְצחָ ק מַ ּדו ַּע ּ ָב ֶ‬ ‫זאת‪ ,‬הליכתו עם אברם‪ .‬ואברם שילח‬ ‫או‬‫ֹאמר ּו ָר ֹ‬ ‫ש ְּלחוּנִ י מֵ ִא ְּתכֶ ם‪ ,‬וַ ּי ְ‬ ‫א ִֹתי וַ ְּת ׁ ַ‬ ‫את לוט מעליו כדי שלוט לא יושפע יותר‬ ‫ָר ִאינ ּו ִּכי הָ יָ ה ה' ִע ּ ָמ ְך וַ ּנֹאמֶ ר ְּת ִהי נָ א‬ ‫בברכה בזכות אברם‪ ,‬לפי שברש"י על‬ ‫ינו ֵתינ ּו ּ ֵבינֵינ ּו וּבֵ ינ ֶָך ְונִ ְכ ְר ָתה‬ ‫ָאלָה ּ ֵב ֹ‬ ‫הפסוק ַוי ְִהי ִריב ּ ֵבין ר ֵֹעי ִמ ְקנֵה ַא ְב ָרם וּבֵ ין‬ ‫שה ִע ּ ָמנ ּו ָר ָעה‬ ‫ְ‬ ‫ְב ִרית ִע ּ ָמך‪ִ ,‬אם ּ ַת ֲע ׂ ֵ‬ ‫ר ֵֹעי ִמ ְקנֵה לוֹ ט )בראשית יג‪ .‬ז( שהיו רועים‬ ‫שינ ּו ִע ּ ְמךָ‬ ‫שר ָע ִׂ‬ ‫שר לֹא נְ גַ ֲענו ָּך ְוכַ אֲ ׁ ֶ‬ ‫ּ ַכאֲ ׁ ֶ‬ ‫של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות‬ ‫לום ַא ּ ָתה ַע ּ ָתה‬ ‫ש ֹ‬ ‫ָ‬ ‫ש ּ ֵלחֲך ְּב ׁ ָ‬ ‫טוב וַ ְ ּנ ׁ ַ‬ ‫ַרק ֹ‬ ‫אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על‬ ‫ְּברו ְּך ה' )בראשית כו‪ .‬כו‪-‬כז‪-‬כח‪-‬כט(‪.‬‬ ‫הגזל וכו'‪ ,‬וכיון שהליכתו עם אברם גרמה‬ ‫ללוט את כל השפע שהיה לו צאן ובקר‬ ‫אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך‪,‬‬ ‫וכו'‪ ,‬לכן היו רועי אברם מקפידים ביותר‬ ‫ֹאמר הַ ּ ֶמלֶ ְך‬ ‫אפשר על פי שפירשו הפסוק ַו ּי ֶ‬ ‫על לוט והוכיחו את רועיו שהיו מרעים‬ ‫שה י ְָקר וּגְ דו ּ ָּלה ְל ָמ ְר ֳ ּדכַ י ַעל זֶה‬ ‫ַמה ּנַעֲ ָׂ‬ ‫בשדות אחרים וגוזלים‪ ,‬וכיון שכן‪ ,‬ויאמר‬ ‫ְ‬ ‫ַו ּי ְ‬ ‫ֹאמר ּו נַעֲ ֵרי הַ ּ ֶמלֶ ך ְמ ָׁש ְר ָתיו לֹא נַעֲ ָׂשה ִע ּמֹו‬ ‫אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני‬ ‫דָּ ָבר דָּ ָבר )אסתר ו‪ .‬ג( כלומר שמרדכי כבר‬ ‫ובינך הלא כל הארץ לפניך היפרד נא‬ ‫בא על שכרו בזה שלא נעשה עמו דבר‪,‬‬ ‫מעלי והליכתך לא תהא יותר עמדי‪,‬‬ ‫~ כג ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫בזה נראה לבאר הכתוב וְ חַ ּנָה ִהיא‬ ‫שמבחינת הנכרים שכרו של הישראל הוא די‬ ‫שפָ ֶתיהָ ּנָעוֹ ת וְ קוֹ לָ ּה‬ ‫ְמ ַד ּ ֶב ֶרת ַעל ִל ָּב ּה ַרק ְ ׂ‬ ‫במה שלא פוגעים בו‪ .,‬וכזה הוא מה שאמרו‬ ‫ִשמֵ ַע )שמואל א' א‪ .‬יג( שנראה ההכרח‬ ‫לֹא י ּ ָׁ‬ ‫לאברהם אם תעשה עמנו רעה כאשר לא‬ ‫שהיה לה לדבר ולא להשמיע קולה‪ .‬לפי‬ ‫נגענוך‪ ,‬כלומר זה דיו עבורך אברהם שלא‬ ‫שבמסכת ברכות )לא ע"ב( וחנה היא‬ ‫פגענו בך‪ .‬כי בעיני אנשי גרר זה כבר נחשב‬ ‫מדברת על לבה אמר רבי אלעזר משום‬ ‫להם שעשו עם אברהם רק טוב‪.‬‬ ‫רבי יוסי בן זמרא על עסקי לבה‪ ,‬אמרה‬ ‫לפניו ריבונו של עולם כל מה שבראת‬ ‫ונשלחך בשלום בבי"ת כמו הנפטר מן המת‬ ‫באשה לא בראת דבר אחד לבטלה‪,‬‬ ‫ומה שאמרו ונשלחך בשלום‪ ,‬והלא מה‬ ‫עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם להריח‬ ‫ש ַויֹּאמֶ ר אֲ ִבימֶ לֶ ְך אֶ ל י ְִצחָ ק לֵ ְך מֵ ִע ּ ָמנ ּו‬ ‫ֶׁ‬ ‫פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה‬ ‫)בראשית כו‪ .‬טז( זהו גירוש כפשוטו‬ ‫רגלים להלך בהן דדים להניק בהן‪ ,‬דדים‬ ‫וכמשמעו‪ ,‬ולא לכזאת ייקרא ששלחוהו‬ ‫הללו שנתת על לבי למה‪ ,‬לא להניק‬ ‫מאתם בשלום‪ ,‬וכן אמר להם יצחק ואתם‬ ‫בהן )בתמיה(‪ ,‬תן לי בן ואניק בהן‪ .‬ונראה‬ ‫שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם‪ .‬ואפשר‬ ‫בסדר דבריה שהזכירה האיברים‬ ‫שבאמרם ונשלחך בשלום אכן נתוודו על‬ ‫המיועדים לחמשת החושים שבאדם שהם‬ ‫שנהגו עימו שלא ביושר‪ ,‬כי אם לטובה‬ ‫ראיה שמיעה ריח טעם ומישוש‪ ,‬ושפיר‬ ‫היתה כוונתם בשילוח‪ ,‬היו צריכים לומר‬ ‫אמרה עינים לראות שהוא חוש הראיה‪,‬‬ ‫ונשלחך לשלום בלמ"ד‪ ,‬דאמר רבי אבין‬ ‫אזנים לשמוע שהוא חוש השמע‪ ,‬חוטם‬ ‫הלוי )ברכות סד ע"א( הנפטר מחבירו אומר‬ ‫להריח שהוא חוש הריח‪ ,‬אך מה שלא‬ ‫לך לשלום‪ ,‬הנפטר מן המת אומר לך‬ ‫אמרה פה לטעם שהוא החוש הקשור‬ ‫בשלום‪ ,‬ולזה הוסיפו שכאשר שלחנוך‬ ‫בפה אלא שהוסיפה משלה ואמרה פה‬ ‫היה זה בשלום כמו למת בכוונה על מנת‬ ‫לדבר‪ ,‬זה לפי שבזאת הקשתה ואף‬ ‫שלא לראותך שוב בחייך‪ ,‬אבל כעת‬ ‫הוכיחה בתפילתה בפיה שהפה שניתן לה‬ ‫באנו לפייסך ואתה עתה ברוך ה'‪ .‬ואודות‬ ‫הוא לדבר וכדכתיב וחנה היא מדברת‬ ‫ענין בשלום או לשלום‪ ,‬עיין מה שכתבנו‬ ‫על הפסוק וְ ַא ּ ָתה ּ ָתבוֹ א אֶ ל אֲ ב ֶֹת ָ‬ ‫יך‬ ‫על לבה רק שפתיה נעות וגו' שבזאת‬ ‫חפצה לבטא אשר פה נברא לדיבור‬ ‫ְ ּב ָׁשלוֹ ם )בראשית טו‪ .‬טו(‪.‬‬ ‫ולתפילה ולכן לא טרחה ביותר מכך‬ ‫להשתמש בחוש השמע להשמיע קולה‬ ‫לזולתה‪ ,‬וממילא הפה לאו לטעימה‬ ‫הברכה והדברי תורה הם תכלית המטעמים‬ ‫ועדיין חסרה היא חוש הטעם‪ ,‬וחוש הטעם‬ ‫שה לִ י מַ ְט ַע ּ ִמים וגו' ּ ַב ֲעבוּר ְּתבָ ֶר ְכ ָך‬ ‫וַ ֲע ׂ ֵ‬ ‫יהיה לה רק באופן שיהיה לה בן ותניקהו‪,‬‬ ‫שה לִ י מַ ְט ַע ּ ִמים ְואֹכֵ לָה‬ ‫נ ְַפ ִׁשי‪ ,‬וַ ֲע ׂ ֵ‬ ‫שר‬‫ועל פי שעל הפסוק זָכַ ְרנ ּו אֶ ת הַ דָּ גָה אֲ ׁ ֶ‬ ‫שה א ָֹתם‬ ‫וַ אֲ בָ ֶר ְככָ ה לִ ְפנֵי ה'‪ְ ,‬ו ֶא ֱע ׂ ֶ‬ ‫ש ִאים וְ אֵ ת‬ ‫נֹאכַ ל ְ ּב ִמ ְצ ַריִם ִח ּנָם אֵ ת הַ ִ ּק ּ ׁ ֻ‬ ‫שר יְ בָ ֶר ְכ ָך וגו'‬ ‫מַ ְט ַע ּ ִמים וגו'‪ַ ּ ,‬ב ֲעבֻ ר אֲ ׁ ֶ‬ ‫הָ אֲ בַ ִּט ִחים וְ אֶ ת הֶ חָ ִציר וְ אֶ ת הַ ְ ּבצָ ִלים וְ אֶ ת‬ ‫)בראשית כז‪ .‬ד‪-‬ז‪-‬ט‪-‬י(‪.‬‬ ‫~ כד ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ולפי זה גם אפשר במה שאמרו אין שמחה‬ ‫הַ ּ ׁשו ִּמים )במדבר יא‪ .‬ה( איתא במסכת יומא‬ ‫אלא בבשר‪ ,‬וכי תימא הא דאמר רבי‬ ‫)עה ע"א( רבי אמי ורבי אסי‪ ,‬חד אמר טעם‬ ‫חלבו אמר רב הונא )ברכות ו' ע"ב( כל‬ ‫כל המינין טעמו במן‪ ,‬טעם חמשת המינין‬ ‫הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר‬ ‫הללו לא טעמו בו‪ ,‬וחד אמר טעם כל‬ ‫בחמישה קולות‪ ,‬משמחו היינו באכילת בשר‬ ‫המינין טעמו טעמן וממשן והללו טעמן‬ ‫לפי שאין שמחה אלא בבשר‪ ,‬לא תימא‬ ‫ולא ממשן לפי שהן קשין לעוברות‬ ‫הכי‪ ,‬לפי שאמנם השמחה היא בבשר‬ ‫ומיניקות כבספרי משל אומר לאשה לא‬ ‫והבשר נאכל באמצעות הפה‪ ,‬אבל הפה‬ ‫תאכלי בצל מפני התינוק שהוא טועם כל‬ ‫הוא לדבר‪ ,‬הא כיצד‪ ,‬הפה מיועד לברכת‬ ‫הטעמים שאמו אוכלת‪ ,‬נמצא שחוש‬ ‫ה' לפני האכילה וגם לאחר האכילה וגם‬ ‫הטעם החסר במניינה של חנה יהיה רק‬ ‫לדברי תורה הנאמרים על השולחן‪,‬‬ ‫באם היא תחבוק בן ותינקהו‪ ,‬ולכן מנתה‬ ‫ואילו האכילה עצמה הוא האמצעי אשר‬ ‫דברים אלו כאן לומר שמכל חמשת‬ ‫רק באמצעות פעולת האכילה אפשר‬ ‫החושים חסרה עדיין אחד‪.‬‬ ‫לברך כנ"ל‪ ,‬נמצא שהפה אמנם‬ ‫באמצעותו נעשה פעולת האכילה‪ ,‬אבל‬ ‫ואם תאמר והרי נאמר ּ ֶפה לָ הֶ ם וְ לֹא‬ ‫מטרת האכילה היא שבאותו פה נברך‬ ‫י ְַד ּ ֵבר ּו ֵעי ַניִם לָ הֶ ם וְ לֹא י ְִרא ּו ָא ְז ַניִם לָ הֶ ם‬ ‫לפניה ולאחריה וכנ"ל‪ ,‬ואם כן הנהנה‬ ‫ִש ָמע ּו ַאף לָ הֶ ם וְ לֹא י ְִריחוּן י ְֵדיהֶ ם‬ ‫וְ לֹא י ְ ׁ‬ ‫מסעודת חתן בסעודה ואינו משמחו‬ ‫ישוּן ַרגְ לֵ יהֶ ם וְ לֹא יְהַ ּ ֵלכ ּו לֹא י ְֶה ּג ּו‬ ‫וְ לֹא י ְִמ ׁ‬ ‫בדברי תורה הנאמרים על הסעודה על פי‬ ‫ִ ּבגְ רוֹ נָם )תהלים קטו‪ .‬ה‪-‬ו‪-‬ז( וכן גם נאמר ּ ֶפה‬ ‫ש ּ ְמחֵ י לֵ ב‬ ‫ְש ִרים ְמ ַׂ‬ ‫שנאמר ּ ִפ ּקו ֵּדי ה' י ָׁ‬ ‫לָ הֶ ם וְ לֹא י ְַד ּ ֵבר ּו ֵעי ַניִם לָ הֶ ם וְ לֹא‬ ‫)תהלים יט‪ .‬ט(‪ ,‬כי אז הוא עובר בחמישה‬ ‫י ְִרא ּו ָא ְז ַניִם לָ הֶ ם וְ לֹא יַאֲ זִינ ּו ַאף אֵ ין י ֶׁש‬ ‫ֻישם ְלפָ נָיו לֶ אֱ כֹל‬ ‫קולות וכו'‪ .‬ובפסוק ַויּ ָׂ‬ ‫רוּחַ ְ ּב ִפיהֶ ם )תהלים קלה‪ .‬טז‪-‬יז( ושם גם‬ ‫ַויֹּאמֶ ר לֹא אֹכַ ל ַעד ִאם דִּ ַּב ְר ִּתי דְּ בָ ָרי‬ ‫מוזכר לשון דיבור בפה‪ .‬אך משם אין‬ ‫)בראשית כד‪ .‬לג( כתב בעל הטורים זה‬ ‫קושיא כי שם אין מוזכרים האיברים של‬ ‫לשונו‪ ,‬ואמר לא אוכל עד אם דיברתי‬ ‫חמשת החושים בדוקא כמו שמוזכרים‬ ‫דברי כי עבד אברהם אנכי‪ ,‬נהגתי בביתו‬ ‫בתפילת חנה‪ ,‬כי בפסוקים הראשונים‬ ‫שלא לאכול עד שאדבר דברי ברכת‬ ‫שהובאו לעיל )תהלים קטו( מוזכר גם גרון‬ ‫נטילת ידים ברכת המוציא‪ ,‬ובזה חשב כי‬ ‫לא יהגו בגרונם‪ ,‬הרי ששה ולא חמישה‪,‬‬ ‫ינצל )ממה שרצו להמיתו כשנתנו לו בקערה סם‬ ‫ובפסוקים האחרים שהובאו )תהלים קלה(‬ ‫המות ומיהרו עליו לאכול כדי שלא ירגיש( שכוס‬ ‫מוזכרים רק ג' איברים )ועיין באבן עזרא‬ ‫של ברכה לטובה מצטרף וכו'‪.‬‬ ‫תהלים קטו‪ .‬ו‪ ,‬ותהלים קלה‪ .‬טז‪ ,‬טעם שנקט דוקא‬ ‫אלו ההרגשות(‪ ,‬אם כן דוקא בחנה‬ ‫וכן בסעודה של תלמיד חכם צַ דִּ יק אֹכֵ ל‬ ‫שמוזכרים חמישה‪ ,‬הרי כנגד החושים‪,‬‬ ‫שֹו )משלי יג‪ .‬כה‪ ,‬צַ דִּ יק אֹכֵ ל ְלשׂ ֹבַ ע‬ ‫ְל ׂש ַֹבע נ ְַפ ׁ‬ ‫ודוקא בחנה נצרך ליישב מה שלא אמרה‬ ‫נַפְ ׁשוֹ וּבֶ טֶ ן ְר ָׁש ִעים ּ ֶת ְחסָ ר( הרי המזון הוא‬ ‫פה לטעם אלא פה לדבר‪.‬‬ ‫~ כה ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫דהנשמה נהנית מרוחניות המאכל והגוף‬ ‫אמצעי ויש לו מטרה‪ ,‬לא כן בֶ טֶ ן ְר ָׁש ִעים‬ ‫נהנה מגשמיות המאכל‪ ,‬ומכח זה קשורים‬ ‫ּ ֶת ְח ָסר כי מאכלם אינו לנפש אלא לבטנם‪.‬‬ ‫זה בזה על ידי המאכל‪.‬‬ ‫וזהו שאמר יצחק אבינו עשה לי מטעמים‬ ‫בשביל ובעבור תברכך נפשי וכן רבקה‬ ‫אמרה ליעקב דברי יצחק לעשיו עשה לי‬ ‫שני גדיי עזים אחד לפסח ואחד למטעמי חגיגה‬ ‫מטעמים ואוכלה במטרה של ואברככה‬ ‫שם ְׁשנֵי ְ ּג ָד ֵיי‬ ‫צֹאן ְו ַקח לִ י ִמ ּ ׁ ָ‬ ‫ל ְֶך נָ א ֶאל הַ ּ‬ ‫לפני ה' וגם אמרה ליעקב ואעשה אותם‬ ‫שה א ָֹתם מַ ְט ַע ּ ִמים‬ ‫ִע ִּזים ט ִֹבים ְו ֶא ֱע ׂ ֶ‬ ‫מטעמים בשביל ובעבור אשר יברכך‪ .‬הרי‬ ‫יך וגו' )בראשית כז‪ .‬ט(‪.‬‬ ‫לְ ָא ִב ָ‬ ‫שהמטעמים בצדיקים אינם לצורך חוש‬ ‫הטעם והטעימה‪ ,‬אלא למטרת הברכה‪,‬‬ ‫ברש"י וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של‬ ‫וזהו פה לדבר שאמרה חנה ולא לטעימה‪.‬‬ ‫יצחק‪ ,‬אלא פסח היה‪ ,‬האחד הקריב‬ ‫לפסחו והאחד עשה מטעמים‪ .‬ואולם בתרגום‬ ‫בזוהר הקדוש )דברים‬ ‫ויסוד הענין‪ ,‬הנה‬ ‫יונתן בן עוזיאל חַ ד ְל ׁשוּם ּ ִפ ְסחָ א וְ חַ ד‬ ‫רע"ב ע"ב( ָא ַמר ָלן ַא ּתוּן ָּב ִעיתוּן לֶ חֶ ם ּ ַת ְפנו ֵּקי‬ ‫ְל ׁשוּם ָק ְר ַּבן חַ גָא‪ ,‬ונראה שרש"י והתרגום‬ ‫או ְקמוּהָ‬‫או לֶ חֶ ם ִ ּב ְק ָר ָבא‪ ,‬דְּ הָ ִכי ֹ‬ ‫ְ ּב ָלא ְק ָר ָבא ֹ‬ ‫יונתן לדבר אחד נתכוונו‪ ,‬שהרי שלמי‬ ‫ילה ְ ׁש ַעת ִמ ְלחָ ָמה‪,‬‬ ‫יתין ְ ׁש ַעת אֲ ִכ ָ‬ ‫ַר ָּבנָן דְּ ַמ ְתנִ ִ‬ ‫חגיגה הן מקרבנות הרגל ובהן יש למזבח‬ ‫ובספה"ק נועם אלימלך )ליקוטים( כלומר‬ ‫ולכהנים ולבעלים‪ ,‬ובבשר שלמי החגיגה‬ ‫יש שאוכל רק להחיות נפשו לחם צר כו'‬ ‫מקיימים בעליהם ומשפחותם הנלווים‬ ‫שמַ ְח ּ ָת ִל ְפנֵי ה' אֱ לֹהֶ ָ‬ ‫ויש שאוכל מאכלים טובים ואין כוונתו‬ ‫יך‬ ‫אליהם את הַ וְ ָׂ‬ ‫רק להעלות הניצוץ אשר בתוך המאכל‪,‬‬ ‫)דברים טז‪ .‬יא( כמפורש במסכת חגיגה‪.‬‬ ‫ונמצא לזה בחינת מלחמה באכילה ההוא‪,‬‬ ‫אבל זה שאוכל רק לחם צר כו' אין לו‬ ‫ובהבדל שבין פירוש רש"י ובין התרגום‬ ‫תאוה כלל ואין לו מלחמה באכילה ההוא‬ ‫יונתן אפשר לפי דכד הוינא טליא )ניסן‬ ‫וזהו נהמא בלא קרבא‪ ,‬ע"כ‪ .‬ממילא זהו‬ ‫תשל"ג( שמעתי בשם הגאון שבט הלוי‬ ‫ועשה לי מטעמים ואעשה אותם מטעמים‬ ‫במה שזכר לפסח נוטלים זרוע ואילו זכר‬ ‫שיהיה נהמא בקרבא בעבור תברכך‬ ‫לחגיגה נוטלים ביצה‪ ,‬לפי דתנו רבנן‬ ‫נפשי ואוכלה ואברככה לפני ה'‪ .‬וברבינו‬ ‫)סנהדרין יב ע"א( אין מעברין את השנה‬ ‫בחיי ועשה לי מטעמים וגו' בעבור‬ ‫מפני הטומאה‪ ,‬כי אם טומאה הותרה‬ ‫תברכך נפשי אין כוונת יצחק בשאלת‬ ‫בציבור אזי יהיה אפשר להקריב קרבן‬ ‫המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם אלא‬ ‫פסח בזמן הזה‪ ,‬וממילא ביצה המרמז‬ ‫כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת‪ ,‬כי‬ ‫לאבלות על חורבן בית המקדש נוטלים‬ ‫בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות‬ ‫זכר לחגיגה שאין שייך כשאין בית‬ ‫הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו‬ ‫המקדש קיים‪ ,‬אבל קרבן פסח יתכן‬ ‫רוח הקודש‪ .‬ובמשנה ברורה בדין ברכת‬ ‫לכאורה להקריב בזמן הזה וממילא לא‬ ‫אשר יצר )או"ח סימן ו' סק"ו( בכוונות כתוב‬ ‫~ כו ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ואדהכי הנה אומר הנביא ִ ּביב ֹׁש ְק ִצ ָיר ּה‬ ‫שייך בזה אבלות על החורבן‪ ,‬ולכן זכר‬ ‫ִּת ּ ָׁשבַ ְרנָה נ ִ ׁ‬ ‫ָשים ָּבאוֹ ת ְמ ִאירוֹ ת אוֹ ָת ּה‬ ‫לקרבן הפסח נוטלים זרוע ולא ביצה‪ .‬ולפי‬ ‫)ישעיה כז‪ .‬יא(‪ ,‬וברש"י ביבש קצירה‬ ‫הסבר זה של הגאון שבט הלוי אפשר‬ ‫כשתכלה לעשיו הרשע זכות מעט‬ ‫שרש"י האומר שגדי האחד לקרבן פסח‬ ‫שכיבד את אביו‪ ,‬אז תשברנה סעיפיה ) ִּכי‬ ‫וגדי השני למטעמים לפי שכשאין בית‬ ‫ִעיר ְ ּבצו ָּרה וגו' ָׁשם י ְִר ֶעה ֵעגֶל וְ ָׁשם י ְִר ָּבץ וְ ִכ ָּלה‬ ‫המקדש קיים מקריבים רק קרבן פסח‪,‬‬ ‫ְס ִעפֶ יהָ ‪ ,‬ישעיה כז‪ .‬י(‪ ,‬נשים באות מאירות‬ ‫ואילו התרגום יונתן לא תלה בזה‪ ,‬ואמר‬ ‫אותה‪ ,‬עם חלש כנשים ידליקום‪ ,‬מאירות‬ ‫חד לפסח וחד לחגיגה‪.‬‬ ‫מדליקות כמו וְ לֹא ָת ִאיר ּו ִמז ְ ְּב ִחי ִח ּנָם‬ ‫)מלאכי א‪ .‬י(‪ ,‬ע"כ‪ .‬ואפשר לומר ביבש‬ ‫רבקה ידעה שעשיו הערל מעכב לקרבן‬ ‫קצירה כשתכלה לעשיו הרשע זכות מעט‬ ‫פסח ושלחה ביד יעקב את הגדי לקרבן הפסח‬ ‫שכיבד את אביו כאשר ַוי ְִהי ִ ּכי ז ֵָקן י ְִצחָ ק‬ ‫עוד נראה בענין קרבן פסח‪ ,‬שעל הפסוק‬ ‫שו ְ ּבנוֹ הַ ָ ּגדֹל ַויֹּאמֶ ר וגו'‬ ‫וגו' ַויּ ְִק ָרא אֶ ת ֵע ָׂ‬ ‫א ְדמוֹ נִ י )בראשית כה‪ .‬כה(‬ ‫ַויֵּצֵ א הָ ִר ׁ‬ ‫אשוֹ ן ַ‬ ‫שה ִלי‬ ‫צֵ א הַ שּׂ ָ ֶדה וְ צו ָּדה ִּלי צָ יִד וַעֲ ֵׂ‬ ‫הביאו בדעת זקנים מבעלי התוספות‬ ‫מַ ְט ַע ּ ִמים )בראשית כז‪ .‬א‪-‬ג‪-‬ד(‪ ,‬אז נשים‬ ‫מדרש שלפיו עשיו לא נימול כלל‪,‬‬ ‫באות ומאירות ומדליקות ושורפות אותה‬ ‫שכשנולד אדום סבר אביו שעדיין לא‬ ‫זכות‪ ,‬ומי הן נשים‪ ,‬זו רבקה שאמרה‬ ‫נבלע בו דמו וכדאמר רבי נתן )שבת קלד‬ ‫יך ְמ ַד ּ ֵבר אֶ ל‬ ‫ליעקב ִה ּנֵה ָׁשמַ ְע ִּתי אֶ ת ָא ִב ָ‬ ‫ע"א( פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת‬ ‫יך לֵ אמֹר וגו' )בראשית כז‪ .‬א‪-‬ג‪-‬ד(‪,‬‬ ‫שו ָא ִח ָ‬ ‫ֵע ָׂ‬ ‫אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת‪ ,‬שני‬ ‫וכדי שזכות זו לא תעמוד לו לעד‪ ,‬לכן‬ ‫ומת‪ ,‬שלישי הביאתו לפני‪ ,‬ראיתיו שהוא‬ ‫שר אֲ נִ י ְמצַ ּוָה‬ ‫וְ ַע ּ ָתה ְבנִ י ְ ׁשמַ ע ְ ּבק ִֹלי לַ אֲ ׁ ֶ‬ ‫אדום אמרתי לה המתיני לו עד שיבלע‬ ‫א ָֹת ְך לֶ ְך נָא אֶ ל הַ ּצֹאן וְ ַקח ִלי ִמ ּ ָׁשם ְ ׁשנֵי‬ ‫בו דמו וכו'‪ ,‬ולכן לא רצה יצחק למול‬ ‫שה א ָֹתם מַ ְט ַע ּ ִמים‬ ‫ְ ּג ָדיֵי ִעז ִּים ט ִֹבים וְ אֶ עֱ ֶׂ‬ ‫את עשיו לשמונה‪ ,‬ואחרי שעבר שנה‬ ‫יך וְ ָאכָ ל‬‫את ְל ָא ִב ָ‬ ‫שר ָאהֵ ב וְ הֵ בֵ ָ‬ ‫יך ַּכאֲ ׁ ֶ‬ ‫ְל ָא ִב ָ‬ ‫ושנתיים אמר הואיל ולא מלתי אותו‬ ‫ָ‬ ‫שר יְבָ ֶר ְכך ִל ְפנֵי מוֹ תוֹ )בראשית כז‪.‬‬ ‫ַּבעֲ בֻ ר אֲ ׁ ֶ‬ ‫לשמונה כמוני אמתין עד שיהא בן י"ג‬ ‫ח‪-‬ט‪-‬י( ובזה ועל ידי זה יבא יום שתכלה‬ ‫כישמעאל‪ ,‬וכשהיה בן י"ג עשיו בעצמו‬ ‫לעשיו הרשע זכות כיבוד אב שלא‬ ‫עכב מלמול וכבר האריכו בזה דאם כן‬ ‫השלים אותה‪.‬‬ ‫איך היה יצחק עושה הקרבן פסח‬ ‫כשבביתו יש ערל‪ ,‬ואפשר שיצחק לא‬ ‫היה יודע שעשיו מעכב ועדיין לא נימול‪,‬‬ ‫אי נמי שאין קרבן פסח של יצחק‬ ‫קח לי שני גדיי עזים משל כתובתי‬ ‫דאורייתא עד כדי שבנו הערל יהיה מונע‬ ‫שם ְׁשנֵי ְ ּג ָד ֵיי‬ ‫צֹאן ְו ַקח לִ י ִמ ּ ׁ ָ‬ ‫ל ְֶך נָ א ֶאל הַ ּ‬ ‫מיצחק בזה‪ ,‬אך רבקה ידעה והבינה‬ ‫שה א ָֹתם מַ ְט ַע ּ ִמים‬ ‫ִע ִּזים ט ִֹבים ְו ֶא ֱע ׂ ֶ‬ ‫שעשיו מעכב ודוקא יעקב יכול להביא‬ ‫יך וגו' )בראשית כז‪ .‬ט(‪.‬‬ ‫לְ ָא ִב ָ‬ ‫את הגדי לקרבן פסח עבור אביו‪.‬‬ ‫~ כז ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫דכתיב ותאמר לו אמו עלי קללתך בני‬ ‫ברש"י וקח לי‪ ,‬משלי הם ואינם גזל שכך‬ ‫ומתרגמינן עֲ לַ י ִא ְת ַא ּ ַמר ִ ּבנְ בו ָּאה דְּ לָ א‬ ‫כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי‬ ‫יֵיתוּן ְלו ּ ַָטיָּא עֲ לָ ְך ְ ּב ִרי‪.‬‬ ‫עזים בכל יום‪ .‬זה שאינם גזל ילפינן מהכתוב‬ ‫וקח לי משלי‪ ,‬וכעין מה שקדשי בדק‬ ‫לא רגל על לשונו ולא שפתו‪ ,‬כי אמנם‬ ‫הבית נותנין מהן לאומנין העושין במקדש‬ ‫בשכרן אמר רבי אבהו )תמורה לא ע"ב(‬ ‫בפנימיותו בלשון הפנימית לא היה רוצה‬ ‫ש )שמות כה‪ .‬ח(‬ ‫דאמר קרא וְ ָעשׂ ּו ִלי ִמ ְקדָּ ׁ‬ ‫לשקר רק אמר כן על פי אמו שנאמר לה‬ ‫בנבואה‪ .‬ובתפילת אֱ להַ י נְ צֹר ְל ׁשוֹ נִ י מֵ ָרע‬ ‫לי משלי‪ ,‬אבל זה שכך כתב לה יצחק‬ ‫ש ְפתוֹ ַתי ִמדַּ ּ ֵבר ִמ ְר ָמה כתבנו והארכנו‬ ‫וְ ִ ׂ‬ ‫בכתובתה אפשר בדרך צחות על פי‬ ‫בענין מה שכשמדבר ממרמה מזכיר את‬ ‫העובדא שהיה בהרבנית מרת בילא אשת‬ ‫השפתים שפתותי מדבר מרמה ואילו‬ ‫הרה"צ רבי מנחם מענדיל אב"ד לינסקא‬ ‫כשמדבר מכלל הדיבורים רעים אף שפיו‬ ‫אמו של הרה"ק מרופשיץ שכשהלכה‬ ‫ולבו שוין מזכיר את הלשון נצור לשוני‬ ‫בפעם ראשונה להתפלל בבית הכנסת‬ ‫מרע‪ ,‬כן אומר דוד המלך עליו השלום נְ צֹר‬ ‫בשבת ראשונה אחר שנישאה כנהוג‬ ‫ָ‬ ‫ּשפָ ֶתיך ִמדַּ ּ ֵבר ִמ ְר ָמה )תהלים‬ ‫ְל ׁשוֹ נְ ָך מֵ ָרע ו ְ ׂ‬ ‫שמַ ְח ִּתי‬ ‫בימים ההם קראה על עצמה ָׂ‬ ‫לד‪ .‬יד(‪ .‬ובביאור הענין מתי מזכיר שפתים‬ ‫ְ ּבא ְֹמ ִרים ִלי ּ ֵבית ה' נֵלֵ ְך )תהלים קכב‪ .‬א(‪,‬‬ ‫ומתי הלשון‪ ,‬נראה לפי שאיבר הלשון נמצא‬ ‫וביארה שמחתי כשאומרים הרי את‬ ‫בתוכו של האדם ואילו השפתים הן מבחוץ‪,‬‬ ‫מקודשת לי‪ ,‬לפי שאז בית ה' נלך‪ ,‬כי‬ ‫ולכן אם אין פיו ולבו שוין נקט שפתים‬ ‫המנהג היה שרק משבת שלאחר נשואיה‬ ‫מדבר מרמה כי השפה היא המרמה כי‬ ‫היתה הולכת לבית הכנסת‪ .‬כן כאן קח‬ ‫היא מבחוץ ואינה כתוכו‪ ,‬אבל על שפיו‬ ‫לי היינו ממה שיצחק אמר הרי את‬ ‫וליבו שוין ואין שפתו שונה מלשונו נקט‬ ‫מקודשת לי דהיינו משל כתובתי‪.‬‬ ‫את איבר הלשון שהיא בתוך האדם‪ ,‬נצור‬ ‫לשונך מרע‪ .‬ממילא אם לא רגל על‬ ‫באיבר הלשון שייך נצור מרע‪ ,‬ובשפתים מדבר מרמה‬ ‫לשונו זה יעקב אבינו‪ ,‬אם כן מה שנאמר‬ ‫יתי ְב ֵעינָ יו ִּכ ְמ ַת ְע ּ ֵת ַע‬ ‫שנִ י ָא ִבי ְוהָ יִ ִ‬‫אוּלַי יְ מֻ ּ ׁ ֵ‬ ‫לא רגל על לשונו ולא שפתו‪ ,‬כי אמנם‬ ‫ֹאמר ֹלו‬ ‫אתי ָעלַי ְקלָלָה ְולֹא ְב ָרכָ ה‪ ,‬וַ ּת ֶ‬ ‫ְוהֵ בֵ ִ‬ ‫בפנימיותו בלשון הפנימית לא היה רוצה‬ ‫לָת ָך ְּבנִ י ַא ְך ְׁש ַמע ְּבקֹלִ י ְו ְ‬ ‫לֵך ַקח‬ ‫ִא ּמ ֹו ָעלַי ִקלְ ְ‬ ‫לשקר רק אמר כן על פי אמו שנאמר לה‬ ‫לִ י )בראשית כז‪ .‬יב‪-‬יג(‪.‬‬ ‫בנבואה‪ .‬ואכן על שלא רגל על לשונו של‬ ‫יעקב אמר יצחק לעשיו ָּבא ָא ִח ָ‬ ‫יך ְ ּב ִמ ְר ָמה‬ ‫במסכת מכות )כד ע"א( לֹא ָרגַל ַעל ְל ׁשֹנוֹ‬ ‫ַויּ ִַּקח ִ ּב ְרכָ ֶת ָך )בראשית כז‪ .‬לה( שבתרגום‬ ‫)תהלים טו‪ .‬ג( זה יעקב אבינו דכתיב אולי‬ ‫אונקלוס במרמה ְ ּבחָ ְכ ְמ ָתא וכן ברש"י‬ ‫ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע‪,‬‬ ‫במרמה בחכמה‪ ,‬אך לא בשקר‪ .‬עוד‬ ‫וברש"י לא רגל על לשונו לא רצה‬ ‫באריכות הענין מתי נקט לשון ומתי שפה‬ ‫לשקר מתחילה שאמר אולי ימושני אבי‪,‬‬ ‫עיין מה שכתבנו בתפילת אלקי נצור‪.‬‬ ‫אלא שאמו הכריחתו ועל פי הדיבור‬ ‫~ כח ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫מי אתה בני‪ ,‬ונאמר אֲ נִ י חָ ְכ ָמה ָׁשכַ נְ ִּתי‬ ‫עלי קללתך בני‪ ,‬כלומר שכלל לא תהא קללה‬ ‫ִמוֹ ת אֶ ְמצָ א )משלי ח‪ .‬יב(‬ ‫ָע ְר ָמה וְ ַד ַעת ְמז ּ‬ ‫לו ִא ּמ ֹו ָעלַי ִקלְ ל ְָת ָך ְּבנִ י ַא ְך‬ ‫וַ ּתֹאמֶ ר ֹ‬ ‫ְ‬ ‫ְׁשמַ ע ְּבקֹלִ י ְולֵך ַקח לִ י )בראשית כז‪ .‬יג(‪.‬‬ ‫שכיון שלמד אדם תורה נכנס בו‬ ‫ערמימות לעשות תחבולות להינצל מיד‬ ‫בתרגום אונקלוס וַאֲ מֶ ֶרת לֵ ּה ִא ּ ֵמ ּה עֲ לַ י‬ ‫היצר המסית‪ ,‬בזולת חכמת התורה‪ .‬עיין‬ ‫ִא ְת ַא ּ ַמר ִ ּבנְ בו ָּאה דְּ לָ א יֵיתוּן ְלו ּ ַָטיָּא עֲ לָ ְך‬ ‫ברש"י ובמצודת דוד‪ַ .‬ו ָיּבֹא אֶ ל ָא ִביו‬ ‫ְ ּב ִרי‪ ,‬כלומר עלי קללתך בני היינו שכלל‬ ‫ַויֹּאמֶ ר ָא ִבי ַויֹּאמֶ ר ִה ּ ֶנ ִ ּני ִמי ַא ּ ָתה ְ ּבנִ י‬ ‫לא תהא קללה‪ .‬כן בדבעו מרב )פסחים ח'‬ ‫בגימטריא אֲ נִ י חָ ְכ ָמה ָׁשכַ נְ ִּתי ָע ְר ָמה‪.‬‬ ‫ע"ב(‪ ,‬הני בני בי רב דדיירי בבאגא‪ ,‬מהו‬ ‫למיתי קדמא וחשוכא לבי רב‪ .‬פירוש‬ ‫שתלמידים הדרים בכפרים שבבקעה‬ ‫מה הוא יעקב אבינו בהשמעת הקול קול‬ ‫יעקב אף זרעו בהשמעת הקול קול יעקב‬ ‫ועדיין צריכים הם לרבם‪ ,‬מהו לבוא‬ ‫שה ּו‬ ‫וַ ִּי ַּג ׁש יַ ֲעקֹב ֶאל יִ ְצחָ ק ָא ִביו וַ יְ מֻ ּ ׁ ֵ‬ ‫השכם והערב קודם עלות השחר‬ ‫שו‬ ‫קול יַ ֲעקֹב ְוהַ ָ ּי ַדיִ ם יְ ֵדי ֵע ָׂ‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר הַ קּ ֹל ֹ‬ ‫ומשתחשך‪ ,‬כלום יש להם לירא מן‬ ‫)בראשית כז‪ .‬כב(‪.‬‬ ‫המזיקים‪ .‬אמר להו ניתו עלי ועל צוארי‪,‬‬ ‫וברש"י עלי ועל צוארי יהא עונש הזיקם‪,‬‬ ‫אמר ליה רב יצחק לרב נחמן )תענית ה'‬ ‫דודאי לא יהיו ניזוקים שהמצוה מגינה‬ ‫ע"ב( מקרא אני דורש שנאמר וְ ַא ּ ָתה ַאל‬ ‫עליהם‪ .‬ובדין יין מבושל )עבודה זרה ל' ע"א(‬ ‫ִּת ָירא ַע ְבדִּ י יַעֲ קֹב נְ אֻ ם ה' וְ ַאל ּ ֵתחַ ת‬ ‫שהביאו מימרא שאין בו משום גילוי‬ ‫ִש ָראֵ ל ִ ּכי ִהנְ נִ י מוֹ ִ ׁשיעֲ ָך מֵ ָרחוֹ ק וְ אֶ ת ז ְַרעֲ ָך‬ ‫י ְׂ‬ ‫אמרו ליה נסמוך‪ ,‬מחוי להו רבי ינאי בר‬ ‫מֵ אֶ ֶרץ ִ ׁש ְביָם )ירמיה ל‪ .‬י( מקיש הוא לזרעו‪,‬‬ ‫ישמעאל עלי ועל צוארי‪ ,‬כלומר שודאי‬ ‫מה זרעו בחיים אף הוא בחיים‪ .‬הנה‬ ‫אפשר לסמוך וליכא למיחש כלל‪ .‬ואילו‬ ‫בדתנן )מכות פרק א' משנה ז( ַעל ּ ִפי ְ ׁש ַניִם‬ ‫בתרגום יונתן בן עוזיאל עלי קללתך בני‪,‬‬ ‫מת )דברים יז‪.‬‬ ‫לשה ֵע ִדים יוּמַ ת הַ ּ ֵ‬‫ֵע ִדים אוֹ ְ ׁש ָׁ‬ ‫ִאין ִ ּב ְרכַ ן יְבָ ְר ִכינ ְָך יֵיתוֹ ן עֲ לָ ְך וְ ַעל ְ ּבנ ְָך‪,‬‬ ‫ו( ִאם ִמ ְת ַקיֶּמֶ ת הָ ֵעדוּת ִ ּב ְ ׁש ַניִם לָ ּ ָמה פָ ַרט‬ ‫וְ ִאין ְלו ִָטין יְלַ ִט ִטינ ְָך יֵיתוּן ָעלַ י וְ ַעל נ ְַפ ִ ׁשי‪.‬‬ ‫לשה‬‫יש ּ ְ ׁש ָׁ‬ ‫לשה‪ ,‬אֶ ּ ָלא ְלהַ ִ ּק ׁ‬ ‫הַ ָּכתוּב ִ ּב ְ ׁש ָׁ‬ ‫ִל ְ ׁש ַניִם וכו'‪ ,‬כתב התפארת ישראל כל‬ ‫לשון היקש נראה דר"ל כמקיש בקורנס‬ ‫אני חכמה שלמד תורה‪ ,‬שכנתי ערמה שנכנס בו‬ ‫ערמימות לעשות תחבולות להינצל מיד עשיו‬ ‫שמסמיך ב' גופים זה אל זה‪ ,‬הכי נמי‬ ‫וַ ָ ּיבֹא ֶאל ָא ִביו וַ ּיֹאמֶ ר ָא ִבי וַ ּיֹאמֶ ר ִה ּנ ִ ֶּני‬ ‫נסמכו ונדחקו ב' הכתובים יחד והתפעלו‬ ‫ִמי ַא ּ ָתה ְּבנִ י‪ ,‬וַ ּיֹאמֶ ר יַ ֲעקֹב ֶאל ָא ִביו‬ ‫זה מזה‪ ,‬ככוונת זה כך כוונת זה‪ .‬ובערוך‬ ‫שר ִ ּד ּ ַב ְר ּ ָת‬‫יתי ּ ַכאֲ ׁ ֶ‬ ‫שו ְּבכ ֶֹר ָך ָע ִׂ‬ ‫ש ִ‬ ‫ָאנ ִֹכי ֵע ָׂ‬ ‫)ערך קש א( כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו‬ ‫ֵא ָלי קוּם נָ א ְׁשבָ ה ְו ָא ְכלָה ִמ ֵּצ ִידי ּ ַב ֲעבוּר‬ ‫ומשמיע קול והוא הקישן שבגמרא‪ .‬ואם‬ ‫ש ָך )בראשית כז‪ .‬יח‪-‬יט(‪.‬‬ ‫ְּתבָ ֲרכַ ִ ּני נ ְַפ ׁ ֶ‬ ‫היקש מלשון הקשה והשמעת קול‪ ,‬אז‬ ‫ודאי מה שמקרא אני דורש שנאמר‬ ‫ֹשב אֹהָ ִלים )בראשית כה‪.‬‬ ‫יש ּ ָתם י ׁ ֵ‬ ‫יַעֲ קֹב ִא ׁ‬ ‫ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל‬ ‫כז( ויבוא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני‬ ‫~ כט ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ידיו כידי עשיו אחיו שעירות כינוהו ברומי‬ ‫תחת ישראל וכו' מקיש הוא לזרעו‪ ,‬מה‬ ‫הוא אדום זייפנא שזייף ידיו להיות כידי‬ ‫הוא יעקב אבינו בהיקש והשמעת הקול‬ ‫עשיו ומאי אהני לזייפנא בזייפנותיה‪,‬‬ ‫קול יעקב‪ ,‬אף זרעו באותו היקש‬ ‫ולפני כן הקדימו להכריז לפניו אחוה‬ ‫והשמעת הקול קול יעקב‪.‬‬ ‫דמרנא זייפנא‪ ,‬ומובן‪.‬‬ ‫מלבושי האדם מאצילים על הלובש‬ ‫על שאמר אנכי עשיו בכורך היו אומרים ברומי‬ ‫ובחתם סופר‪ ,‬על ידי שלבש את בגדי‬ ‫מאי אהני לרמאה ברמאותיה‪ ,‬ועל שידיו כידי עשיו‬ ‫עשיו לכן בא במרמה‪ ,‬עיין בתורת משה‬ ‫היו אומרים מאי אהני בזייפנותיה‬ ‫ובחתם סופר )תקצ"א( על הפסוק ַויֹּאמֶ ר‬ ‫ֹאמר יַ ֲעקֹב ֶאל ָא ִביו ָאנ ִֹכי ֵע ָׂשו ְּבכ ֶֹר ָך‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ה ֲִכי ָק ָרא ְ ׁשמוֹ יַעֲ קֹב וגו' ֲהלֹא ָאצַ ְל ּ ָת ִּלי‬ ‫שה ּו‬ ‫וגו'‪ ,‬וַ ִּי ַּג ׁש יַ ֲעקֹב ֶאל יִ ְצחָ ק ָא ִביו וַ יְ מֻ ּ ׁ ֵ‬ ‫ְ ּב ָרכָ ה )בראשית כז‪ .‬לו( דמשמע בירושלמי‬ ‫קול יַ ֲעקֹב ְוהַ ָ ּי ַדיִ ם יְ ֵדי ֵע ָׂשו‪ְ ,‬ולֹא‬‫ֹאמר הַ ּקֹל ֹ‬ ‫וַ ּי ֶ‬ ‫ריש פרק אלו מגלחין דבמלבושיו של‬ ‫ירו ִּכי הָ י ּו יָ ָדיו ִּכ ֵידי ֵע ָׂשו ָא ִחיו ְׂש ִערֹת‬ ‫ִה ִּכ ֹ‬ ‫אדם נאצלים מקדושתו על הלובש וכן‬ ‫שו וַ ּיֹאמֶ ר‬ ‫ֹאמר ַא ּ ָתה זֶה ְּבנִ י ֵע ָׂ‬ ‫וַ יְ ָב ְרכֵ ה ּו‪ ,‬וַ ּי ֶ‬ ‫בהיפוך‪ .‬ממילא על ידי שזייף בלבישת‬ ‫ָאנִ י )בראשית כז‪ .‬יט‪-‬כב‪-‬כג‪-‬כד(‪.‬‬ ‫הבגדים לכן בא במרמה בפיו‪ ,‬וזהו‬ ‫ואמר רב יהודה אמר שמואל )עבודה זרה‬ ‫שמכריזין ברומי מאי אהני לרמאה‬ ‫יא ע"ב( עוד אחרת )איד( יש ברומי‪ ,‬אחת‬ ‫שבאה מזייפנות הבגדים‪ ,‬ברמאותיה‪ ,‬כי‬ ‫לשבעים שנה מביאין אדם שלם )כנגד‬ ‫גם מאי אהני לזייפנא בזייפנותיה‪.‬‬ ‫עשיו( ומרכיבין אותו על אדם חיגר )כנגד‬ ‫ושבמלבושי האדם נאצלים מקדושתו על‬ ‫יעקב צולע על יריכו( ומלבישין אותו בגדי‬ ‫הלובש וכן בהיפוך‪ ,‬והרי מידה טובה‬ ‫אדם הראשון וכו' ומכריזין לפניו וכו' אחוה‬ ‫דמרנא זייפנא )יעקב אחי אדונינו עשיו זייפן‬ ‫מרובה וכו' )סוטה יא ע"א וסנהדרין ק' ע"א(‬ ‫שרימה לעשיו וחשב ליטול ברכה להיות גביר‬ ‫ואמר רבי יוסי )בסוגיא דסת"ם‪ ,‬מנחות לד‬ ‫לאחיו(‪ ,‬דחמי חמי ודלא חמי לא חמי )הרואה‬ ‫ע"ב( שאם אין לו תפילין של יד ויש לו‬ ‫בשמחה זו עכשיו רואהו ושאינו רואה עכשיו לא‬ ‫שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת‬ ‫יראה עוד‪ ,‬כי עד שבעים שנה אינה נעשית(‪ ,‬מאי‬ ‫מהן )על הד' בתים דראש ונראין כבית אחד(‬ ‫אהני לרמאה )שרימה את עשיו ולקח ברכתו(‬ ‫ומניחה על ידו וכו'‪ ,‬איני והא שלח רב חנניה‬ ‫ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה‪.‬‬ ‫משמיה דרבי יוחנן‪ ,‬תפילה של יד עושין‬ ‫אותה של ראש ושל ראש אין עושין‬ ‫בכפל לשונם מאי אהני לרמאה‬ ‫אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה‬ ‫ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה‪ ,‬נראה כי‬ ‫חמורה לקדושה קלה‪ ,‬לא קשיא‪ ,‬הא‬ ‫זיוף שייך במעשה כמו שטר מזוייף ואילו‬ ‫בעתיקתא הא בחדתתא‪ .‬עתיקתא‬ ‫רמאות שייך בדיבור‪ ,‬וזהו שאמרו ברומי‬ ‫כלומר שכבר הונחו ונקשרו בראש‪ ,‬אסור‬ ‫הוא אדום מאי אהני לרמאה יעקב‬ ‫להורידן מקדושתן ולעשותן של יד‪ .‬הרי‬ ‫ברמאותיה שאמר אנכי עשיו בכורך ויאמר‬ ‫מפורש שאותן תפילין של ראש כשירות‬ ‫אתה זה בני עשיו ויאמר אני‪ ,‬ועל שהיו‬ ‫~ל~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫שאז לא היה ריח זה בבגד‪ ,‬וכן בטעם שרק‬ ‫ויהיה מי שכתבן‪ ,‬אך כיון שפעם אחת‬ ‫באמצעות חוש הריח הרגיש בהן יצחק‬ ‫נקשרו בראש הישראל ולא חשוב מי הוא‪,‬‬ ‫אבינו ואילו כשמשש את יעקב ואת‬ ‫הרי כבר דין אותן תפילין שאסור להניחן‬ ‫בגדיו אלו עדיין לא חש בבגדי גן עדן‬ ‫כתפילין של יד‪ ,‬לפי שאין מורידין מקדושה‬ ‫אלו‪ .‬נראה פשוט לפי שאותו ריח גן עדן‬ ‫חמורה לקדושה קלה‪ .‬הרי שבמעשה‬ ‫היה רוחני וריח שהנשמה נהנית בו והוא‬ ‫פעולת מצות קשירת התפילין נאצל על‬ ‫החוש היחידי שלא פגם ולא נהנה בחטא‬ ‫התפילין להיותן חפצא דקדושה חמורה‪.‬‬ ‫עץ הדעת‪ ,‬ודוקא בריח גן עדן היה מריח‬ ‫יצחק אבינו ולא באמצעות חוש המישוש‬ ‫חש בבגדים אלו את מגע גן עדן‪ ,‬ולכן‬ ‫בריח הרוחני שהנשמה נהנית הרגיש‬ ‫יצחק את ריח גן עדן שנכנס עם יעקב‬ ‫אותו חוש ריח רוחני שהוא זך וצלול מכל‬ ‫וַ ָ ּי ַרח ֶאת ֵריחַ ְּבגָ ָדיו וַ יְ בָ ְרכֵ ה ּו וַ ּיֹאמֶ ר‬ ‫חטא ופגם‪ ,‬בו הרגיש יצחק אבינו את הגן‬ ‫כו ה'‬ ‫שר ּ ֵב ְר ֹ‬ ‫ש ֶדה אֲ ׁ ֶ‬‫ְר ֵאה ֵריחַ ְּבנִ י ְּכ ֵריחַ ָׂ‬ ‫עדן‪ ,‬לא במישוש ולא בריח גשמי‪ .‬ממילא‬ ‫)בראשית כז‪ .‬כז(‪.‬‬ ‫אם מדובר בחוש רוחני שלא פגם מעולם‪,‬‬ ‫אז ודאי שאותו ריח לא היה בעשיו אף‬ ‫במדרש )בראשית רבה פרשה סה‪ .‬כב( ָאמַ ר‬ ‫כשלבש בגדים אלו‪ ,‬בהיות הוא עצמו‬ ‫שה ִמן‬ ‫ש ֵריחוֹ ָק ׁ ֶ‬ ‫ַר ִ ּבי יוֹ חָ נָן אֵ ין ְל ָך דָּ בָ ר ׁ ֶ‬ ‫פגום ומגושם ברשעו‪ .‬ואפשר שדברים‬ ‫של ִעז ִּים וְ ַא ְּת אֲ מַ ְר ְּת ַויּ ַָרח אֶ ת‬ ‫שטֶ ף הַ זֶּה ׁ ֶ‬ ‫הַ ּ ׁ ֶ‬ ‫אלה מדוייקים מהפסוק וירח את ריח‬ ‫ש ִ ּנ ְכנַס‬‫ֵריחַ ְ ּב ָג ָדיו ַויְבָ ְרכֵ הוּ‪ ,‬אֶ ּ ָלא ְ ּב ָׁש ָעה ׁ ֶ‬ ‫בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח‬ ‫ָא ִבינ ּו יַעֲ קֹב אֵ צֶ ל ָא ִביו נִ ְכנְ סָ ה ִע ּמוֹ ּגַן ֵע ֶדן‪,‬‬ ‫שדה אשר ברכו ה'‪ .‬כלומר הגם שוירח‬ ‫יה ְראֵ ה ֵריחַ ְ ּבנִ י ְ ּכ ֵריחַ‬ ‫ה ֲָדא הוּא דַּ אֲ מַ ר לֵ ּ‬ ‫את ריח בגדיו‪ ,‬עם כל זאת הבין יצחק‬ ‫שו אֵ צֶ ל ָא ִביו‬ ‫ש ִ ּנ ְכנַס ֵע ָׂ‬‫ש ֶדה‪ ,‬ו ְּב ָׁש ָעה ׁ ֶ‬ ‫ָׂ‬ ‫שזה הריח בא מבנו הקדוש‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫יאך ָמה ְד ַא ְּת ָאמַ ר‬ ‫ֵיה ּנֹם‪ ,‬הֵ ְ‬ ‫נִ ְכנְ סָ ה ִע ּמוֹ ּג ִ‬ ‫ראה ריח בני‪ ,‬כי זה מבני בדוקא‪.‬‬ ‫ָּבא זָדוֹ ן ַו ָיּבֹא ָקלוֹ ן )משלי יא‪ .‬ב(‪ .‬וכידוע‬ ‫שריח זה נכנס עם הבגד שהיה של אדם‬ ‫ובענין הריח הרוחני‪ ,‬הנה אמר רב זוטרא‬ ‫הראשון בגן עדן‪ ,‬וכברש"י מסכת פסחים‬ ‫בר טוביה אמר רב )ברכות מג ע"ב( מנין‬ ‫)נד ע"ב ד"ה בגדו של אדם הראשון( שהיו‬ ‫שמברכין על הריח‪ ,‬שנאמר כּ ֹל הַ ְ ּנ ָׁש ָמה‬ ‫חקוקות בו כל מין חיה ובהמה והוא נמסר‬ ‫ְּתהַ ּ ֵלל י ָּה )תהלים קנ‪ .‬ו(‪ ,‬איזהו דבר‬ ‫לנמרוד ַעל ּ ֵכן י ֵָאמַ ר ְ ּכנִ ְמרֹד ִ ּגבּ וֹ ר צַ יִד‬ ‫שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה‬ ‫)בראשית י‪ .‬ט(‪ ,‬ועשיו הרגו ונטלו לפיכך‬ ‫ממנו‪ ,‬הוי אומר זה הריח‪ ,‬ובמהרש"א‪,‬‬ ‫היה איש ציד‪ ,‬והן שכתוב בהן הַ חֲמֻ דֹת‬ ‫הריח הוא אחד מחמשת החושים‬ ‫שר ִא ּ ָת ּה ַּב ָּביִת )בראשית כז‪ .‬טו(‪.‬‬ ‫אֲ ׁ ֶ‬ ‫ונמצאים בכל בעלי חיים גם שאין להם‬ ‫נשמה‪ ,‬ונראה לפרש שחוש הריח קרוב‬ ‫והענין שוירח את ריח בגדיו וריח בני כריח‬ ‫ביותר משאר ד' חושים לרוחני והיינו‬ ‫שדה אשר ברכו ה' הוא רק כשיעקב היה‬ ‫נשמה‪ ,‬שחוש הריח בא על ידי נשימת‬ ‫לובשן ולא אם עשיו הרשע היה לובשן‬ ‫~ לא ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫שים טוֹ ִבים‪ ,‬וַעֲ נַף ֵעץ ָעבֹת‬ ‫וְ אֵ ין ָּבהֶ ם מַ עֲ ִ ׂ‬ ‫הרוח לתוך הגוף מקום שהנשמה נהנית‬ ‫ִש ָראֵ ל‪ָ ,‬מה ה ֲַדס י ֵׁש בּ וֹ ֵריחַ וְ אֵ ין בּ וֹ‬ ‫אֵ ּל ּו י ְ ׂ‬ ‫ממנו ולא הגוף‪ ,‬ואפשר שהבהמה שאין‬ ‫שיּ ֵׁש ָּבהֶ ם‬ ‫ִש ָראֵ ל י ֵׁש ָּבהֶ ם ׁ ֶ‬ ‫ְ‬ ‫טַ ַעם‪ָּ ,‬כך י ְ ׂ‬ ‫לה נשמה רק רוח חיים‪ ,‬אף שיש לה חוש‬ ‫שים טוֹ ִבים וְ אֵ ין ָּבהֶ ם ּתוֹ ָרה‪ ,‬הרי טעם‬ ‫מַ עֲ ִ ׂ‬ ‫הריח כידוע‪ ,‬אינה נהנית ממנו אחרי שאין‬ ‫הרומז לתורה שייך לאדם עצמו בפיו‪,‬‬ ‫לה נשמה‪ ,‬ע"כ ממהרש"א‪ .‬ובהתבוננות‬ ‫ואין זולתו ושכינו חש בטעמו‪ ,‬מה שאין‬ ‫בענין‪ ,‬עדיין מהו הנאת הריח שיש לעכו"ם‪,‬‬ ‫כן ריח הרומז למעשים טובים שאף זולתו‬ ‫והלא אינו בכלל כל הנשמה תהלל כי‬ ‫חש ונהנה מהריח הערב הנודף ממנו‪ ,‬כן‬ ‫לאו בר נשמתא הוא‪ .‬ובדרך דרוש נראה‬ ‫המעשים טובים שאדם עושה עם זולתו‬ ‫לחלק בין ריח של האיש הישראלי‬ ‫הנהנה מהמעשים טובים ההם‪ .‬ממילא‬ ‫המריח בריח רוחני ובין מה שהנכרי לא‬ ‫כיון שמשה ויוסף הקפידו בריח הוא‬ ‫יבוא לדרגה זו‪ ,‬ודוקא על ריח הרוחני של‬ ‫מעשים טובים היוצא מהם לזולתם‪ ,‬לכן‬ ‫האיש הישראלי נאמר כל הנשמה תהלל‬ ‫היה יוסף עימו במחיצתו של משה יחד‪.‬‬ ‫יה זה הריח שהנשמה הישראלית נהנית‬ ‫ממנו ואין הגוף נהנה ממנו‪.‬‬ ‫ריח התומרתא דחינוניתא מוכיח על טהרה‬ ‫והריח הרוחני ראינו גם בעובדא דרב הונא‬ ‫במעלת הריח הרוחני‬ ‫)סוטה מט ע"א( דאשכח תומרתא דחינוניתא‪,‬‬ ‫ועל ריח רוחני זה כבר כתבנו כמה פעמים‬ ‫שקלה כרכה בסודריה‪ ,‬אתא רבה בריה‪,‬‬ ‫ֹשה אֶ ת ַע ְצמוֹ ת יוֹ סֵ ף‬ ‫כגון בפסוק ַויּ ִַּקח מ ׁ ֶ‬ ‫אמר ליה מורחינא ריחא דחינוניתא‪,‬‬ ‫ִע ּמוֹ )שמות יג‪ .‬יט(‪ .‬שבמשנה מסכת סוטה )ט'‬ ‫אמר ליה בני טהרה יש בך‪ ,‬ופי' רש"י‬ ‫דול ִמ ּיֹוסֵ ף ׁ ֶש ּלֹא נִ ְת ַע ּ ֵסק ּבֹו ֶא ּ ָלא‬ ‫ע"ב( ִמי ָלנ ּו גָ ֹ‬ ‫תומרתא דחינוניתא שמינה ויש בה ריח‬ ‫מות ֹיוסֵ ף וכו'‪ ,‬אחרי‬ ‫משה זָכָ ה ְב ַע ְצ ֹ‬ ‫משה‪ֶ ׁ ,‬‬ ‫ֶׁ‬ ‫טוב ומין תמרים הוא לעצמן‪ .‬ולמעשה‬ ‫שבמכירת יוסף עשה הקב"ה שהישמעאלים‬ ‫אם בתומרתא הלזה יש ריח‪ ,‬הרי בהכרח‬ ‫ישאו נְ כֹאת ו ְּצ ִרי ָולֹט )בראשית לז‪ .‬כה( כדי‬ ‫שמין תמרים הוא לעצמן‪ .‬שהרי במדרש‬ ‫שלא יריח אותו צדיק ריח רע של נפט‬ ‫הנ"ל כפת תמרים יש בו טעם ואין בו‬ ‫אף שדרכם של ישמעאלים לשאת נפט‪,‬‬ ‫ריח‪ ,‬ואיזה מין תמרים שמענו שבטבעם‬ ‫וגם במשה שהיה ְ ּב ּ ֵתבַ ת ּגֹמֶ א ו ּ ַַת ְח ְמ ָרה‬ ‫יש בהם ריח‪ .‬אלא ודאי דמיירי בריח‬ ‫בַ חֵ ָמר וּבַ זָּפֶ ת )שמות ב‪ .‬ג( בחמר מבפנים‬ ‫רוחני שרק על ידי טהרה אפשר לחוש‬ ‫כדי שלא יריח ריח רע של זפת‪ ,‬ודוקא‬ ‫בו‪ ,‬ועל זה אמר רב הונא לרבה טהרה יש‬ ‫משה טיפל בארונו של יוסף ששניהם היו‬ ‫בך‪ ,‬שהרי הוא חש באותו ריח רוחני‬ ‫מקפידין בחוש היחידי שלא פגם בחטא עץ‬ ‫שהיה בהתומרתא דחינוניתא‪.‬‬ ‫הדעת הוא חוש הריח‪ .‬וריח ירמוז למעשים‬ ‫טובים על פי המדרש )ויקרא רבה פרשה ל‪.‬‬ ‫ואדהכי מה שכשהתומרתא דחינוניתא‬ ‫ִש ָראֵ ל‪,‬‬ ‫יב( ַּכ ּפֹת ְּת ָמ ִרים )ויקרא כג‪ .‬מ( אֵ ּל ּו י ְ ׂ‬ ‫היתה קשורה בסודריה דרב הונא אתא‬ ‫ָמה הַ ְּת ָמ ָרה הַ ז ּוֹ י ֵׁש בּ וֹ טַ ַעם וְ אֵ ין בּ וֹ ֵריחַ ‪,‬‬ ‫רבה בריה ואמר מורחינא ריחא‬ ‫שיּ ֵׁש ָּבהֶ ם ּתוֹ ָרה‬‫ִש ָראֵ ל י ֵׁש ָּבהֶ ם ׁ ֶ‬ ‫ָּכ ְך הֵ ם י ְ ׂ‬ ‫~ לב ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ריח טוב וכרכו בבגדו‪ ,‬ומשבא רבה בנו‬ ‫דחינוניתא אמר רב הונא לבנו אם כן‬ ‫ואמר לאביו שהוא חש בריח של אותו‬ ‫טהרה יש בך‪ ,‬כלומר שרבה כרב הונא‬ ‫תמר‪ ,‬אמר לו אביו בני טהרה יש בך ונתן‬ ‫אביו בטהרה‪ .‬אפשר זהו דכי נח נפשיה‬ ‫לו את התמר‪ ,‬ובתמר זה היה טעם כמו‬ ‫דרבה בר הונא ורב המנונא )מועד קטן כה‬ ‫שיש בכל תמר‪ ,‬וגם היה בו ריח כאמור‪.‬‬ ‫ע"א וע"ב( אסקינהו להתם‪ ,‬כי מטו אגישרא‬ ‫הרי שכשנוסף ריח לטעם‪ ,‬סימן הוא‬ ‫)צר ואין יכולין לעבור אלא זה אחר זה( קמו‬ ‫לטהרה‪ ,‬ומכלל הן אתה שומע לאו‪,‬‬ ‫גמלי )הגמלים נושאי המיטות עמדו במקומן(‪,‬‬ ‫שבהיעדר טהרה נעדר הטעם והריח‪.‬‬ ‫אמר להו ההוא טייעא מאי האי‪ ,‬אמרו‬ ‫ליה‪ ,‬רבנן דקא עבדי יקרא אהדדי )רבה‬ ‫שה ִלי‬ ‫ולפי זה כשאמר יצחק לעשיו עֲ ֵׂ‬ ‫בר רב הונא ורב המנונא דלא בעי האי למיעל‬ ‫מַ ְט ַע ּ ִמים וגו' ַּבעֲ בוּר ְּתבָ ֶר ְכ ָך נ ְַפ ִ ׁשי ְ ּבטֶ ֶרם‬ ‫מקמי האי(‪ ,‬מר אמר מר ניעול ברישא ומר‬ ‫ָאמוּת )בראשית כז‪ .‬ד( חשב והרי ברכתו זו‬ ‫אמר מר ניעול ברישא‪ ,‬אמר דינא הוא‬ ‫היא גורלית לקבוע את עתיד הדורות‪,‬‬ ‫דרבה בר הונא ליעול ברישא‪ .‬רבה בר‬ ‫ולכן אמר לנסות את עשיו אם יש בו טהרה‬ ‫הונא ליעול ברישא לפי שהוא בן גדולים‬ ‫שאז יברכנו לפני מותו‪ .‬והנסיון והמבחן‬ ‫וכבהמשך הגמרא שם דפתח עליה ההוא‬ ‫יהיה על ידי שאם בהביאו את המטעמים‬ ‫ינוקא גזע ישישים עלה מבבל‪ ,‬רבה הוא‬ ‫יהיה בהם גם ריח‪ ,‬הרי ב' סימני טהרה טעם‬ ‫גזע מישישים הוא רב הונא‪.‬‬ ‫וריח כמו שנתבאר מהגמרא שם וראוי‬ ‫הוא לברכה‪ .‬וסימני טהרה אלו היו כשנכנס‬ ‫יעקב עם המטעמים שהכינה רבקה וירח‬ ‫ריח גן עדן נכנס עם המטעמים‬ ‫את ריח בגדיו ויברכהו‪ ,‬הרי מוכח ברור‬ ‫שהביא יעקב וראוי הוא לברכות‬ ‫שאם להמטעמים שהגיש יעקב לאביו‬ ‫וַ ָ ּי ַרח ֶאת ֵריחַ ְּבגָ ָדיו וַ יְ בָ ְרכֵ ה ּו וַ ּיֹאמֶ ר‬ ‫נוסף גם ריח‪ ,‬ודאי שיעקב אבינו טהור‬ ‫כו ה'‬ ‫שר ּ ֵב ְר ֹ‬ ‫ש ֶדה אֲ ׁ ֶ‬‫ְר ֵאה ֵריחַ ְּבנִ י ְּכ ֵריחַ ָׂ‬ ‫הוא וכדאי וראוי הוא לברכות‪.‬‬ ‫)בראשית כז‪ .‬כז(‪.‬‬ ‫והנה טעם הוא תורה‪ ,‬וריח הוא מעשים‬ ‫בטעם שמשנכנס יעקב עם המטעמים‬ ‫טובים‪ .‬שבמדרש )ויקרא רבה פרשה ל' יב(‬ ‫נכנס עימו דוקא ריח גן עדן ולא שאר‬ ‫ִש ָראֵ ל‪ָ ,‬מה‬ ‫ּ ְפ ִרי ֵעץ הָ ָדר )ויקרא כג‪ .‬מ( אֵ ּל ּו י ְ ׂ‬ ‫מידות טובות עילאיות שהיו ביעקב‬ ‫אֶ ְתרוֹ ג זֶה י ֵׁש בּ וֹ טַ ַעם וְ י ֵׁש בּ וֹ ֵריחַ ָּכ ְך‬ ‫שלימתא‪ .‬אפשר לפי דתניא )סוטה מח‬ ‫שיּ ֵׁש ָּבהֶ ם ּתוֹ ָרה‬ ‫ִש ָראֵ ל י ֵׁש ָּבהֶ ם ְ ּבנֵי ָא ָדם ׁ ֶ‬ ‫י ְׂ‬ ‫ע"א( רבי שמעון בן אלעזר אומר טהרה‬ ‫שים טוֹ ִבים וכו'‪ ,‬ובתנחומא‬ ‫וְ י ֵׁש ָּבהֶ ם מַ עֲ ִ ׂ‬ ‫בטלה טעם וריח‪ ,‬רב הונא אשכח‬ ‫)תולדות סימן ח( ַא ּ ָתה מוֹ צֵ א ָּכל עֲ בֵ רוֹ ת‬ ‫תומרתא דחינוניתא‪ ,‬שקלה כרכה‬ ‫שו‬ ‫שהַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך הוּא שׂ וֹ נֵא‪ֻ ּ ,‬כ ּ ָלן הָ י ּו ְ ּב ֵע ָׂ‬ ‫ֶׁ‬ ‫בסודריה‪ ,‬אתא רבה בריה‪ ,‬אמר ליה‬ ‫שו ִמן הַ חוּץ הָ יָה אוֹ מֵ ר‬ ‫שהָ יָה בָ א ֵע ָׂ‬ ‫וכו'‪ּ ְ ,‬כ ׁ ֶ‬ ‫מורחינא ריחא דחינוניתא‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬בני‬ ‫ש ְּתהֵ א חַ יֶּבֶ ת‬ ‫ְל ָא ִביו‪ַ ,‬א ָּבא הַ ּ ֶמלַ ח מַ ה ּו ׁ ֶ‬ ‫טהרה יש בך‪ ,‬יהבה ניהליה וכו'‪ ,‬פירוש‬ ‫שר וְ הָ יָה ָתמֵ ּ ַה י ְִצחָ ק וְ אוֹ מֵ ר ְראֵ ה ְ ּבנִ י‬ ‫ַּב ּ ַמעֲ ֵׂ‬ ‫שרב הונא מצא תמר מסוג מיוחד שיש בו‬ ‫~ לג ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫מלברכו ויברכהו‪ .‬ולפי שאמרנו שהמטעמים‬ ‫זֶה ַּכ ּ ָמה ְמ ַד ְקדֵּ ק ַּב ּ ִמ ְצוֹ ת וְ הָ יָה אוֹ מֵ ר לוֹ‬ ‫שביקש יצחק מעשיו היו כדי לגלות‬ ‫ִית הַ יּוֹ ם הַ זֶּה וְ הוּא אוֹ מֵ ר‬ ‫ָא ִביו ְ ּבנִ י הֵ יכָ ן הָ י ָ‬ ‫ולראות אם יביא מטעמים לבד או שיביא‬ ‫ְ‬ ‫לוֹ ְ ּבבֵ ית הַ ּ ַת ְלמוּד‪ ,‬לֹא כָ ך הוּא הֲלָ כָ ה ִמן‬ ‫גם ריח‪ ,‬וכשנכנס יעקב אף שאין זה קולו‬ ‫ָּכ ְך וְ כָ ְך‪ ,‬לֹא כָ ְך ִא ּסוּרוֹ ‪ ,‬לֹא כָ ְך הֶ ּ ֵתרוֹ ‪,‬‬ ‫של עשיו אך כיון שעם המטעמים שהביא‬ ‫ו ִּמ ּתוֹ ְך דְּ בָ ִרים אֵ ּל ּו הָ יָה צָ דוֹ‬ ‫ְ ּב ִפיו‪.‬‬ ‫היה גם סימן טהרה הב' היינו הריח‪ ,‬אזי‬ ‫וכשיצחק ראה זאת וחשב שיש בעשיו‬ ‫וירח את ריח בגדיו ויברכהו אף שאינו‬ ‫טעם זו תורה‪ ,‬אמר לעשיו עשה לי מטעמים‬ ‫עשיו‪ ,‬שהרי בין כך יש בבנו זה את הב'‬ ‫ואראה אם יבוא עשיו גם עם ריח שהן‬ ‫סימני טהרה וראוי הוא לברכות‪.‬‬ ‫המעשים טובים כלומר אם לימודו הוא‬ ‫כדי ִל ְ ׁשמוֹ ר וְ לַ עֲ שׂ וֹ ת ו ְּל ַקיֵּים אֶ ת ָּכל דִּ ְב ֵרי‬ ‫ואכן על זה הפסוק ראה ריח בני כריח שדה‬ ‫ּ ַת ְלמוּד תוֹ ָר ֶת ָך ְ ּב ַאהֲבָ ה וכברבינו חננאל‬ ‫אשר ברכו ה' שאמר רב יהודה בריה דרב‬ ‫בהא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי‬ ‫שמואל בר שילת משמיה דרב )תענית כט‬ ‫)פסחים נ' ע"א( דחלש ואיתנגיד‪ ,‬כי הדר‬ ‫ע"ב( כריח שדה של תפוחים‪ ,‬אמרו שם‬ ‫וכו' אמר שמעתי שהיו אומרים אשרי מי‬ ‫בתוספות יש מפרשים כריח אתרוגים‪ .‬הרי‬ ‫שבא לכאן ותלמודו בידו‪ ,‬ובפירושו‬ ‫ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' הוא‬ ‫השני כתב רבינו חננאל אשרי מי שבא‬ ‫ריח אתרוג פרי עץ הדר שיש בו טעם ויש‬ ‫לכאן ותלמודו שלמד קיים בידו‪ ,‬שקיים‬ ‫בו ריח שהם ב' הסימני טהרה שבזה רצה‬ ‫כל מה שלמד וכאילו הביא ראיותיו‬ ‫יצחק לבחון במי מבניו יש טהרה‪.‬‬ ‫עימו‪ ,‬כי קיום המעשים והמצוות הם בידי‬ ‫האדם לקיימה‪ .‬ולכשיבוא עשיו עם‬ ‫ולתמוך הדברים בחוזקה נראה ממה‬ ‫מטעמים בלא ריח‪ ,‬עם תורה בלי קיום‬ ‫שהבאנו בסוף מאמר הקודם אודות הריח‬ ‫מצוותיה ובלי מעשים טובים‪ ,‬זה יהיה‬ ‫הרוחני שבתומרתא דחינוניתא )סוטה מט‬ ‫הסימן שהוא לא ראוי לברכה‪.‬‬ ‫ע"א( שפי' רש"י שהיא שמינה ויש בה ריח‬ ‫טוב ומין תמרים הוא לעצמן‪ .‬שבהכרח‬ ‫ובזה מתיישבים ב' תמיהות‪ .‬הא' מה‬ ‫הוא מין לעצמן‪ ,‬שהרי במדרש )ויקרא רבה‬ ‫שתלה יצחק את ברכותיו לעשיו בעשיית‬ ‫פרשה ל‪ .‬יב( ַּכ ּפֹת ְּת ָמ ִרים )ויקרא כג‪ .‬מ( ָמה‬ ‫המטעמים והבאתן אליו כמו שנאמר‬ ‫הַ ְּת ָמ ָרה הַ ז ּוֹ י ֵׁש בּ וֹ טַ ַעם וְ אֵ ין בּ וֹ ֵריחַ ‪ ,‬ולכן‬ ‫ועשה לי מטעמים וגו' והביאה לי ואוכלה‬ ‫בזו החינוניתא אומר רש"י שהיא שמינה‬ ‫בעבור תברכך נפשי‪ ,‬כי אם רצה לברכו‬ ‫וזהו הטעם שיש בכל פרי התמר‪ ,‬ובתומרתא‬ ‫מדוע לא יניח ב' ידיו הקדושות על ראשו‬ ‫זו פרט להטעם יש לה גם תוספת ריח טוב‬ ‫לברכו מבלי שיבקש ממנו המטעמים‪.‬‬ ‫ואלו שני הדברים יחד מורים על טהרה‬ ‫והתמיהה הב' היא מה שכשיעקב ניגש אל‬ ‫ועל זה אמר רב הונא לרבה בריה בני‬ ‫קול יַעֲ קֹב וְ הַ ּי ַָדיִם‬ ‫אביו וַיְמֻ ּ ׁ ֵשה ּו ַו ּי ֶ‬ ‫ֹאמר הַ ּקֹל ֹ‬ ‫טהרה יש בך‪ ,‬וזה מה שבגמרא שם טהרה‬ ‫שו )בראשית כז‪ .‬כב( ואף שהבין יצחק‬ ‫י ְֵדי ֵע ָׂ‬ ‫בטלה טעם וריח‪.‬‬ ‫בבירור שאין זה עשיו עם כל זאת לא נמנע‬ ‫~ לד ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ג( דָּ בָ ר ַאחֵ ר‪ִ ,‬מ ּ ַטל הַ ּ ָׁשמַ יִם זוֹ ִמ ְק ָרא‪,‬‬ ‫בליל פסח נפתחים אוצרות טל‬ ‫ו ִּמ ְ ׁשמַ ּנֵי הָ ָא ֶרץ זוֹ ִמ ְ ׁשנָה‪ ,‬דָּ גָן זוֹ ּ ַת ְלמוּד‪,‬‬ ‫ְויִ ּ ֶתן לְ ָך הָ אֱ ל ִֹהים ִמ ּ ַטל הַ ּ ׁ ָ‬ ‫שמַ יִ ם ו ִּמ ְׁשמַ ּנֵי‬ ‫ירש זֶה ַא ָ ּג ָדה‪ .‬למשתתפים בכולל‬ ‫ִּת ׁ‬ ‫הָ ָא ֶרץ ְורֹב ָ ּדגָ ן ְו ִתיר ֹׁש )בראשית כז‪ .‬כח(‪.‬‬ ‫בעלי בתים דשנים ורעננים‪ ,‬אמרנו‬ ‫בחשיבות הטל‪ ,‬ומשעבר חורף הלכו להם‬ ‫שברכה זו ממש מיועדת עבור כל‬ ‫גשמים בעתם וכעת תפילת טל בראשון‬ ‫משתתפי השיעור‪ .‬שבסדר הכולל מידי‬ ‫של פסח‪ .‬הנה בעצם ברכת יצחק אבינו‬ ‫יום קבענו לטל השמים את פרשת‬ ‫ליעקב ויתן לך האלהים מטל השמים‬ ‫השבוע זו מקרא חומש עם פירוש רש"י‪,‬‬ ‫ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש והזכרתו‬ ‫ובסדר לימודנו גמרא הכולל משנה‬ ‫טל בראשונה‪ ,‬הרי חשיבות ודאי לטל‪.‬‬ ‫ותלמוד‪ ,‬משמני הארץ זו משנה ודגן זו‬ ‫ובתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק‬ ‫תלמוד‪ ,‬ואחר שבמסכת מגילה )טז ע"ב(‬ ‫וְ ִר ְב ָקה ָא ְמ ָרה אֶ ל יַעֲ קֹב )בראשית כז‪ .‬ו(‪ ,‬הָ א‬ ‫ֹש ִאים‬ ‫ו ְּל ָא ִביו ָׁשלַ ח ְ ּכזֹאת עֲ ָׂ‬ ‫ש ָרה ֲחמ ִֹרים נ ְ ׂ‬ ‫ש ְ ּב ִחין ְל ָמ ֵרי ַע ְל ָמא‬ ‫יליָא הָ ֵדין ִעלָ אֵ י ְמ ׁ ַ‬ ‫לֵ ְ‬ ‫ִמ ּטוּב ִמ ְצ ָריִם )בראשית מה‪ .‬כג( מאי מטוב‬ ‫יה‪ ,‬ופסח היה‬ ‫וְ אוֹ ְצ ֵרי טַ ִלין ִמ ְת ּ ַפ ְּת ִחין ּ ֵב ּ‬ ‫מצרים‪ ,‬אמר רבי בנימין בר יפת אמר‬ ‫כידוע‪ .‬והנה החשיבות לטל בראשון של‬ ‫רבי אלעזר שלח לו יין ישן שדעת זקנים‬ ‫פסח שאז נפתחים אוצרות שמים‪ ,‬ורבקה‬ ‫נוחה הימנו‪ ,‬הרי תירוש זה אגדה שדעת‬ ‫הרגישה בזה והיתה חוששת שלא עשיו‬ ‫זקנים בעלי בתים משתתפי הכולל נוחה‬ ‫יטול את הברכות‪ ,‬ועשתה כדי שבאותו‬ ‫הימנו‪ ,‬שהרי בלימודנו משולב תירוש זה‬ ‫עת שאוצרי טלין מתפתחין ביה‪ ,‬יקבל‬ ‫אגדה המשמח לבב אנוש‪.‬‬ ‫יעקב אבינו את הברכות‪.‬‬ ‫ובענין מטל השמים דוקא‪ ,‬הנה זה לשון‬ ‫ישתחוו לך בני אמך רבקה‬ ‫הרמב"ן‪ .‬והנכון בעיני כי מתת האלקים‬ ‫שהיא הגורמת שנטלת את הברכות‬ ‫תמיד הוא ואין לו הפסק לעולם‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫יך ְויִ ְׁש ּ ַת ֲח ּו ּו לְ ָך ְּבנֵי ִא ּ ֶמ ָך‬ ‫הֱוֵ ה גְ ִביר לְ ַאחֶ ָ‬ ‫ויתן לך האלהים כל ימיך על אדמתך‬ ‫)בראשית כז‪ .‬כט(‪.‬‬ ‫מטל השמים‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי ברכת טל השמים‬ ‫ִש ּ ַת ֲח ּו ּו ְל ָך‬ ‫ברש"י‪ ,‬ויעקב אמר ליהודה י ְ ׁ‬ ‫היא ברכה לתמידיות בכל עת ורגע‪ ,‬לא‬ ‫יך )בראשית מט‪ .‬ח( לפי שהיו לו‬ ‫ְ ּבנֵי ָא ִב ָ‬ ‫כן בגשמים שהברכה היא בעתם דוקא‪.‬‬ ‫בנים מכמה אימהות‪ ,‬וכאן שלא נשא‬ ‫אלא אשה אחת אמר בני אמך‪ ,‬ע"כ‪ .‬הנה‬ ‫יצחק אמר ליעקב ישתחוו לך בני אמך‬ ‫מטל השמים זו מקרא‪ ,‬משמני הארץ‬ ‫זו משנה‪ ,‬דגן זו תלמוד‪ ,‬תירוש זה אגדה‬ ‫ואילו יעקב אמר ליהודה ישתחוו לך בני‬ ‫ְויִ ּ ֶתן לְ ָך הָ אֱ ל ִֹהים ִמ ּ ַטל הַ ּ ׁ ָ‬ ‫שמַ יִ ם ו ִּמ ְׁשמַ ּנֵי‬ ‫אביך ועדיין לא ידענו עדיפות של בני‬ ‫הָ ָא ֶרץ ְורֹב ָ ּדגָ ן ְו ִתיר ֹׁש )בראשית כז‪ .‬כח(‪.‬‬ ‫אמך על בני אביך או להיפך‪ ,‬ורש"י הקדוש‬ ‫ביאר לנו מדוע יעקב לא אמר ליהודה‬ ‫במדרש )בראשית רבה פרשה סו‪ .‬ג( וְ י ּ ִֶתן ְל ָך‪,‬‬ ‫בני אמך‪ ,‬אך מאידך צריך להבין גם‬ ‫ִתן ְלך וכו'‪ ,‬ובהמשך )סוף אות‬ ‫ָ‬ ‫י ּ ִֵתן וְ ַי ֲחזֹר וְ י ּ ֶ‬ ‫~ לה ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫הוה גביר לאחיך התלמידי חכמים‬ ‫מדוע יצחק לא אמר ליעקב בני אביך‬ ‫יך ְויִ ְׁש ּ ַת ֲח ּו ּו לְ ָך ְּבנֵי ִא ּ ֶמ ָך‬ ‫הֱוֵ ה גְ ִביר לְ ַאחֶ ָ‬ ‫אלא בני אמך‪ .‬וביסוד הענין‪ ,‬נראה שרש"י‬ ‫)בראשית כז‪ .‬כט(‪.‬‬ ‫בא לבאר את מה שנשתנה‪ ,‬כלומר אחר‬ ‫שפעם אחת ראשונה ראינו בברכת יצחק‬ ‫גביר לאחיך היותכם בני אב אחד‪ .‬פעם‬ ‫ליעקב ישתחוו לך בני אמך‪ ,‬ממילא‬ ‫אחת כאשר גביר גדול בעל הון רב‬ ‫כעת צריך לבאר מה שיעקב בברכתו‬ ‫השמיע באזני בר אוריין שהיה מיועד‬ ‫ליהודה שינה ממה שבירכו אביו יצחק‪.‬‬ ‫להיות חתן לבתו כי פעמים אשר לימוד‬ ‫אך גם אפשר לפי שיצחק תלה סיבת‬ ‫התורה היא בריחה מקשיים ומציאות‬ ‫הברכה והשתחוויות אחי יעקב אל יעקב‪,‬‬ ‫קשה של העוסק בתורה‪ .‬כששמע זאת‬ ‫דוקא באמו רבקה היא ששלחה את‬ ‫אותו בר אוריין‪ ,‬הבין מיד שאין לו עסק‬ ‫יעקב שיטול את הברכות‪ ,‬ולזה אמר‬ ‫עם זה השידוך אף שאותו גביר עשיר‬ ‫יצחק ישתחוו לך בני אמך דוקא‪ ,‬כי היא‬ ‫הבטיחו רוגע פיננסי אשר יאפשר לו‬ ‫הגורמת לברכות אלו‪.‬‬ ‫לעסוק בתורה‪ .‬כי אמנם לעולם ימכור‬ ‫אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד‬ ‫ֹאמר‬‫עוד אפשר‪ ,‬לפי שברש"י על הפסוק ַו ּי ֶ‬ ‫חכם )פסחים מט ע"א(‪ ,‬אך בת תלמיד חכם‬ ‫ָש ִּתי‬ ‫ִמי ְל ָך ָּכל הַ ּ ַמ ֲחנֶה הַ זֶּה אֲ ׁ ֶ‬ ‫שר ּ ָפג ְ ׁ‬ ‫לא בא למעט בת עם הארץ‪ ,‬שהרי זה‬ ‫)בראשית לג‪ .‬ח( בא"ד ומדרשו כיתות של‬ ‫פשוט בתכלית שאין לעוסק בתורה כלום‬ ‫מלאכים פגע שהיו דוחפין אותו ואת‬ ‫עם עם הארץ‪ .‬אלא ימכור כל מה שיש לו‬ ‫אנשיו ואומרים להם של מי אתם והם‬ ‫וישא בת תלמיד חכם בא למעט בת‬ ‫אומרים להם של עשיו והם אומרים הכו‬ ‫גביר כזה הסבור שעסק התורה זה לברוח‬ ‫הכו ואלו אומרים הניחו‪ ,‬בנו של יצחק‬ ‫ממציאות כלשהי‪ ,‬ובכזה לא יהיה לאותו‬ ‫הוא ולא היו משגיחים עליו‪ ,‬בן בנו של‬ ‫גביר כל ערך לתורה ולתלמיד חכם‪.‬‬ ‫אברהם הוא ולא היו משגיחים‪ ,‬אחיו של‬ ‫ולזה בא יצחק לברך ולומר הוי גביר בעל‬ ‫יעקב הוא‪ ,‬אומרים להם אם כן משלנו‬ ‫נכסים לאחיך בדוקא‪ ,‬היינו שתהיה‬ ‫אתם‪ .‬מה שהניחום רק כשאמרו אחיו של‬ ‫באפשרותך להשיא בנותיך לתלמידי‬ ‫יעקב הוא ולא כשאמרו שהוא בן יצחק‬ ‫חכמים‪ ,‬זהו גביר לאחיך בדוקא‪.‬‬ ‫ובן בנו של אברהם‪ ,‬אמר לי הגאון‬ ‫הצדיק הרב מתתיהו מינצר שליט"א לפי‬ ‫ָ‬ ‫יִק ֵרא ְלך ז ַָרע )בראשית כא‪.‬‬ ‫יִצחָ ק ָּ‬‫שנאמר ִ ּכי ְב ְ‬ ‫מי אפוא הוא עשיו הצד ציד ויבא לי ואוכל מבלי‬ ‫יב( ולא כל יצחק‪ ,‬ממילא אין עשיו מתייחס‬ ‫שידעתי ברשעו עד שחשבתיו לצדיק וחפצתי לברכו‬ ‫לא ליצחק ולא לאברהם ורק עם יעקב‬ ‫וַ ֶ ּיח ֱַרד יִ ְצחָ ק ח ֲָר ָדה ְ ּגדֹלָה ַעד ְמאֹד‬ ‫יש לו אחוה מצד האם רבקה בלבד ולא‬ ‫פוא הוּא הַ ָּצד צַ יִ ד וַ ָ ּיבֵ א לִ י‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ִמי ֵא ֹ‬ ‫יותר‪ .‬ומדבריו אפשר לענ"ד גם כאן שזהו‬ ‫בוא וָ אֲ בָ ְרכֵ ה ּו ַּגם‬ ‫וָ אֹכַ ל ִמ ּכֹל ְּבטֶ ֶרם ּ ָת ֹ‬ ‫הטעם שאמר לו יצחק ליעקב ישתחוו לך‬ ‫ּ ָברו ְּך יִ ְהיֶה )בראשית כז‪ .‬לג(‪.‬‬ ‫בני אמך ולא אמר בני אביך‪.‬‬ ‫~ לו ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי‬ ‫ואולי אחר שהבחין יצחק והבין שבנו עשיו‬ ‫ואוכל מכל‪ ,‬משל יעקב שאמר יש לי כל‬ ‫אין מתנהג כצדיק שהרי דיבר בלשון גס‬ ‫וַ ֶ ּיח ֱַרד יִ ְצחָ ק ח ֲָר ָדה ְ ּגדֹלָה ַעד ְמאֹד‬ ‫וְ ָא ַמר ְל ָא ִביו י ָֻקם ָא ִבי )בראשית כז‪ .‬לא( וגם‬ ‫פוא הוּא הַ ָּצד צַ יִ ד וַ ָ ּיבֵ א לִ י‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ִמי ֵא ֹ‬ ‫ראה גיהנם פתוחה תחתיו בשעה שנכנס‪ ,‬או‬ ‫בוא וָ אֲ בָ ְרכֵ ה ּו ַּגם‬ ‫וָ אֹכַ ל ִמ ּכֹל ְּבטֶ ֶרם ּ ָת ֹ‬ ‫אז נחרד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד‬ ‫ּ ָברו ְּך יִ ְהיֶה )בראשית כז‪ .‬לג(‪.‬‬ ‫כלומר מי הוא זה אשר ציד בפיו של‬ ‫יצחק וכבתרגום אונקלוס על הפסוק ַו ּיֶאֱ הַ ב‬ ‫דרש רב עוירא )סוטה ה' ע"א( זמנין אמר‬ ‫שו ִ ּכי צַ יִד ְ ּב ִפיו )בראשית כה‪ .‬כח(‬ ‫יִצחָ ק ֶאת ֵע ָׂ‬ ‫ְ‬ ‫לה משמיה דרב אסי וזמנין אמר לה‬ ‫יִצחָ ק יָת ֵע ָׂשו אֲ ֵרי ִמצֵ ֵיד ּה הֲוָה ָא ִכיל‪,‬‬ ‫ו ְּרחֵ ם ְ‬ ‫משמיה דרב אמי‪ ,‬כל אדם שיש בו גסות‬ ‫ויבא לי ואוכל מכל מבלי שידעתי ברשעו‪,‬‬ ‫הרוח‪ ,‬לסוף מתמעט )מחשיבותו(‪ ,‬שנאמר‬ ‫וזה היה דוקא בטרם תבוא עכשיו כשגילה‬ ‫רוֹ ּמ ּו ּ ְמ ַעט )איוב כד‪ .‬כד‪ ,‬רוֹ ּמ ּו ְּמ ַעט וְ אֵ י ֶנ ּנ ּו וְ הֻ ְּמכ ּו‬ ‫ברשעת בנו עשיו ואברכהו עד השתא‬ ‫ַּככּ ֹל י ִָּקפְ צוּן ו ְּכר ׁ‬ ‫ֹאש ִׁשבּ ֹלֶ ת י ּ ִָמל ּו‪ ,‬כלומר כיון‬ ‫שחשבתיו לצדיק עד שחפצתי לברכו‪.‬‬ ‫שרומו אזי מתמעט( וכו'‪ ,‬ואם חוזר בו נאסף‬ ‫בזמנו כאברהם אבינו שנאמר וְ הֻ ּ ְמכ ּו ַּככּ ֹל‬ ‫ִק ְפצוּן )והומכו היינו שאם חזר וממיך עצמו‪ ,‬ככל‬‫י ָּ‬ ‫קול מראה וריח משיבין דעתו של אדם‬ ‫יקפצון כלומר שנאסף מן העולם מות ישרים(‬ ‫וַ ֶ ּיח ֱַרד יִ ְצחָ ק ח ֲָר ָדה ְ ּגדֹלָה ַעד ְמאֹד‬ ‫כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל‬ ‫פוא הוּא הַ ָּצד צַ יִ ד וַ ָ ּיבֵ א לִ י‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ִמי ֵא ֹ‬ ‫מכל כל‪ ,‬ע"כ‪ .‬והומכו ככל יקפצון‬ ‫בוא וָ אֲ בָ ְרכֵ ה ּו ַּגם‬ ‫וָ אֹכַ ל ִמ ּכֹל ְּבטֶ ֶרם ּ ָת ֹ‬ ‫כאברהם דכתיב ביה וַה' ּ ֵב ַר ְך אֶ ת‬ ‫ּ ָברו ְּך יִ ְהיֶה )בראשית כז‪ .‬לג(‪.‬‬ ‫ַא ְב ָרהָ ם ַּבכּ ֹל )בראשית כד‪ .‬א(‪ ,‬כיצחק‬ ‫דכתיב ביה ַויֹּאמֶ ר ִמי אֵ פוֹ א הוּא הַ ָ ּצד צַ יִד‬ ‫ברש"י ויחרד‪ ,‬ומדרשו ראה גיהנם פתוחה‬ ‫ַויָּבֵ א ִלי ָואֹכַ ל ִמכּ ֹל )בראשית כז‪ .‬לג(‪,‬‬ ‫מתחתיו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ויחרד היינו שלא היה לו‬ ‫כיעקב דכתיב ביה ִ ּכי חַ ּנַנִ י אֱ ל ִֹהים וְ ִכי י ֶׁש‬ ‫השבת הנפש‪ ,‬כלומר שהיה חסר שלושה‬ ‫ִלי כֹל )בראשית לג‪ .‬יא(‪.‬‬ ‫דברים המשיבין דעתו של אדם )ברכות נז‬ ‫ע"ב( אלו הן קול ומראה וריח‪ .‬כי אמנם יצחק‬ ‫בכל שבאברהם‪ ,‬אחרים אומרים בת‬ ‫קול יַעֲ קֹב )בראשית כז‪ .‬כב(‬ ‫שמע את הַ ּקֹל ֹ‬ ‫היתה לו לאברהם ובכל שמה )בבא בתרא‬ ‫אותו קול משיב הדעת והנפש‪ ,‬וגם היה מריח‬ ‫טז ע"ב וקמא ע"א(‪ .‬וקצת קשה הלשון‪ .‬דאם‬ ‫את הריח משיב הדעת והנפש כמו שנאמר‬ ‫שם בתו היה בכל‪ ,‬אם כן היה צריך לומר‬ ‫ַיְב ְרכֵ ה ּו ַו ּי ֶ‬ ‫ֹאמר ְר ֵאה ֵריחַ‬ ‫גָדיו ו ָ‬ ‫ַו ּי ַָרח ֶאת ֵריחַ ְ ּב ָ‬ ‫וה' ברך את אברהם בבכל כלומר‬ ‫כו ה' )בראשית כז‪ .‬כז(‬ ‫ְ ּבנִ י ְ ּכ ֵריחַ ָׂש ֶדה אֲ ׁ ֶשר ּ ֵב ְר ֹ‬ ‫שהאות בי"ת של בכל הוא מן השם ולא‬ ‫הרי קול והרי ריח‪ ,‬ורק מראה היה חסר‪ ,‬כי‬ ‫מן השימוש כי הברכה היתה בבת ששמה‬ ‫אמנם לא היה רואה‪ ,‬אך יצחק כן ראה גיהנם‬ ‫בכל‪ ,‬לא כן כעת שנאמר וה' ברך את‬ ‫פתוחה תחתיו בשעה שנכנס עשיו‪ ,‬ועל כן‬ ‫אברהם בכל שמשמעו שה' ברך את‬ ‫ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ובאותה‬ ‫אברהם בבת ששמה כל ולא בכל שמה‪.‬‬ ‫שעה היה חסר מראה להשבת הנפש‪.‬‬ ‫~ לז ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫כיון שויעקבני במה שנטל את בכורתי‪,‬‬ ‫ובענין מכל שביצחק‪ ,‬ויחרד יצחק חרדה‬ ‫ולכן זה פעמיים היינו שבצדק מגיעו‬ ‫גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד‬ ‫פעמיים בחלק הברכה והירושה כדין בכור‬ ‫ציד ויבא לי ואוכל מכל בטרם תבוא‬ ‫נוטל פי שנים‪ .‬ומפרש ואזיל‪ ,‬אותו עיקוב‬ ‫ואברכהו גם ברוך יהיה‪ ,‬ואוכל מכל זהו‬ ‫יחיד שעיקבני היה שאת בכורתי לקח מכבר‪,‬‬ ‫המכל שביצחק‪ ,‬אך בכאן לא ראינו‬ ‫ולכן עתה לקח ברכתי שהיתה מגיעני‬ ‫בחז"ל שאות מ"ם שבמכל אינה מן‬ ‫אם יעקב לא היה נוטל את הבכורה‪ .‬ולפי‬ ‫השימוש‪ ,‬ולכן מכל היינו מן כל‪ ,‬והשם‬ ‫זה כאן עשיו הודה על הברכות‪ .‬ואמנם‬ ‫הוא כל‪ .‬ונאמר כן‪ ,‬לפי שאמנם מי אפוא‬ ‫חידוש הוא לומר שלא בשם ישראל אלא‬ ‫הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל הלא‬ ‫בשם יעקב הודה לו על הברכות‪ ,‬לפי‬ ‫הוא יעקב אבינו גם ברוך יהיה הוא הוא‬ ‫ש ְּלחֵ נִ י ִ ּכי ָעלָ ה הַ ּ ָׁשחַ ר‬ ‫שלקמן ַויֹּאמֶ ר ׁ ַ‬ ‫המביא לאביו מן כל שלו יעקב‪ ,‬שהרי‬ ‫ֹאמר‬ ‫ש ּ ֵלח ָ‬ ‫ֲך ִ ּכי ִאם ּ ֵב ַר ְכ ּ ָתנִ י ַו ּי ֶ‬ ‫ַויֹּאמֶ ר לֹא אֲ ׁ ַ‬ ‫ביעקב יש כל בלבד כאומרו קח נא את‬ ‫ֹאמר יַעֲ קֹב ַויֹּאמֶ ר לֹא יַעֲ קֹב‬ ‫ֵא ָליו ַמה ּ ְ ׁש ֶמ ָך ַו ּי ֶ‬ ‫ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלהים‬ ‫ית‬ ‫ש ִר ָ‬ ‫ִש ָראֵ ל ִ ּכי ָׂ‬ ‫י ֵָאמֵ ר עוֹ ד ִ ׁש ְמ ָך ִ ּכי ִאם י ְ ׂ‬ ‫וכי יש לי כל‪ ,‬ואם אותו כל שחנן אלוקים‬ ‫ָשים ו ַּתוּכָ ל )בראשית לב‪.‬‬ ‫ִעם אֱ ל ִֹהים וְ ִעם אֲ נ ִ ׁ‬ ‫הוא ביעקב‪ ,‬הרי מאותו כל הביא יעקב‬ ‫כז‪-‬כח‪-‬כט( פי' רש"י ברכתני הודה לי על‬ ‫ליצחק אביו ועל זה אמר יצחק מי אפוא‬ ‫הברכות שברכני אבי שעשיו מערער עליהן‪,‬‬ ‫הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל היינו‬ ‫וברש"י לא יעקב‪ ,‬לא יאמר עוד שהברכות‬ ‫מן כל שלו‪ ,‬גם ברוך יהיה‪.‬‬ ‫באו לך בעקבה וברמיה‪ ,‬כי אם בשררה‬ ‫ובגילוי פנים וכו'‪ .‬הרי שהשם ישראל‬ ‫מורה על שהודה לו על הברכות לעומת‬ ‫עשיו אמר שיעקב עקבו בלוקחו את בכורתו‪,‬‬ ‫ולכן כעת מגיעו ליעקב פעמיים מדין בכור‬ ‫השם יעקב המורה על עקיבה‪.‬‬ ‫מו יַ ֲעקֹב וַ ַ ּי ְע ְקבֵ נִ י זֶה‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר ה ֲִכי ָק ָרא ְׁש ֹ‬ ‫פַ ֲעמַ יִ ם ֶאת ְּבכ ָֹר ִתי ל ָָקח ְו ִה ּנֵה ַע ּ ָתה ל ַָקח‬ ‫ויש המפרשים דברי עשיו שאמר בלשון‬ ‫ִּב ְרכָ ִתי וגו' )בראשית כז‪ .‬לו(‪.‬‬ ‫תמיה‪ .‬הכי קרא שמו יעקב בלשון יחיד‬ ‫שעקבני עקבה אחת‪ ,‬והרי לא פעם אחת‬ ‫במדרש תנחומא למה חרד יצחק‪ ,‬אמר‬ ‫בלבד עקבני‪ ,‬אלא ויעקבני זה פעמיים‪.‬‬ ‫שמא עוון יש בי שברכתי קטן לפני גדול‬ ‫ולפי הנ"ל מתיישב יפה שאכן פעם אחת‬ ‫ושיניתי סדר היחס‪ ,‬התחיל עשיו מצעק‬ ‫בלבד עקבו במה שנטל את הבכורה‪,‬‬ ‫ויעקבני זה פעמיים‪ ,‬אמר לו אביו מה עשה‬ ‫ולכן עתה הודה ליעקב שבצדק ובהוגן‬ ‫לך‪ ,‬אמר לו את בכורתי לקח‪ ,‬אמר בכך‬ ‫מקבל הוא פעמיים בחלקו‪ .‬שאמר הכי‬ ‫הייתי מיצר וחרד שמא עברתי על שורת‬ ‫קרא שמו יעקב עקבה אחת‪ ,‬כי אכן כן‬ ‫הדין‪ ,‬עכשיו לבכור ברכתי‪ ,‬גם ברוך יהיה‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬ויעקבני עקבה אחת בלבד במה‬ ‫שנטל את בכורתי‪ ,‬ובשביל אותה עקבה‬ ‫ואפשר לומר‪ ,‬ויאמר הכי קרא שמו יעקב‬ ‫מגיעו זה פעמיים בדין‪.‬‬ ‫פירוש לא בכדי קרא שמו יעקב‪ ,‬אלא‬ ‫~ לח ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ועל הגמרא במסכת מגילה )ז' ע"ב( קם רבה‬ ‫ֹאמר‬‫עוד עיין מה שכתבנו לקמן על הפסוק ַו ּי ֶ‬ ‫ושחטיה לרבי זירא‪ ,‬למחר בעי רחמי‬ ‫ִש ָראֵ ל ָא ִביו ִ ׁש ְלחָ ה הַ ּנ ַַער ִא ִּתי‬ ‫יְהו ָּדה אֶ ל י ְ ׂ‬ ‫ואחיה‪ ,‬כתב החיד"א בפתח עינים‪ ,‬נראה‬ ‫ּמה וְ נֵלֵ כָ ה וְ נִ ְחיֶה וְ לֹא נָמוּת )בראשית‬ ‫וְ נָקו ָ‬ ‫דהגם שרבי זירא נשחט ומת‪ ,‬אך כיון‬ ‫מג‪ .‬ח( בתוך הדברים בד"ה ואמר גם‪.‬‬ ‫שחי עד שלא נקבר לא היה צריך לקדש‬ ‫לאשתו קידושין חדשים‪ .‬ובספרו ברכי‬ ‫יוסף )ח"ג אבן העזר סימן טוב( הוכיח שדוקא‬ ‫ביעקב אבינו דפתחינהו לעיניה ואחיך‬ ‫אזלינן בתר יום הקבורה ולא בתר יום המיתה‬ ‫כשהבעל מת ונשאר מת קונה האשה את‬ ‫יום ֶאחָ ד )בראשית‬ ‫ָמה ֶא ְׁש ּ ַכל ַּגם ְׁשנֵיכֶ ם ֹ‬ ‫ל ָ‬ ‫עצמה במיתתו‪ ,‬ולא כשמת וחי על ידי‬ ‫כז‪ .‬מה(‪.‬‬ ‫נביא או חסיד שאז אגלאי מלתא למפרע‬ ‫שאותה מיתה לא היתה כמיתת כל‬ ‫במסכת סוטה )יג ע"א( באותה שעה שחושים‬ ‫האדם ולא פקעי קדושי קמאי‪ ,‬וכאשר חי‬ ‫בריה דדן שקל קולפא ומחייה ארישיה‬ ‫מותר בה מיד כאשר היתה באמנה איתו‬ ‫דעשיו במערת המכפלה בעת קבורת יעקב‬ ‫קודם מותו‪ .‬ואחר דברי החיד"א‪ ,‬היכא‬ ‫אבינו עליו השלום נתקיימה נבואתה של‬ ‫דאיכא מעשה נסים לא שעת המיתה‬ ‫רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום‬ ‫נחשבת אלא רק שעת הקבורה נחשבת‪,‬‬ ‫אחד‪ ,‬ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד‬ ‫וכיון שיעקב אבינו אחר מיתתו היה חי‬ ‫הואי‪ ,‬קבורתן מיהא ביום אחד הואי‪.‬‬ ‫שהרי אחר שנשלמו ימי החנטה והבכי‬ ‫קודם קבורתו במערת המכפלה איתא‬ ‫במנין השבע נביאות שנתנבאו לישראל‬ ‫)סוטה יג ע"א( דפתחינהו יעקב לעיניה‬ ‫)מגילה יד ע"א( שרה מרים דבורה חנה‬ ‫ואחיך‪ ,‬ואכן על הגמרא במסכת תענית‬ ‫אביגיל חולדה ואסתר ואילו רבקה לא‬ ‫)ה' ע"ב( הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו‬ ‫קחשיב‪ ,‬אפשר לפי שרבקה ניבאה על‬ ‫לא מת הביאו בתוס' שכן משמע‬ ‫יום מיתתן אבל נבואתה לא נתקיימה‬ ‫מדכתיב ויגוע ולא כתיב וימת וכדמפרש‬ ‫אלא רק שיום קבורתן היה ביום אחד‪,‬‬ ‫במסכת סוטה במעשה דחושים‪ ,‬כוונת‬ ‫ולכן אין היא נמנית בין הנביאות‪ .‬אבל‬ ‫התוס' ממעשה דחושים שכיון שפתח‬ ‫בתרומת הדשן מוכיח מכאן דלא חשבינן‬ ‫יעקב עיניו הרי שלא מת‪ .‬הרי לפי דברי‬ ‫יום המיתה אלא יום הקבורה‪ ,‬שהרי‬ ‫החיד"א אתי שפיר שביעקב אבינו יהא‬ ‫רבקה אמרה למה אשכל גם שניכם יום‬ ‫נחשב יום הקבורה ולא יום המיתה‪ ,‬וזהו‬ ‫אחד והיה זה ביום הקבורה‪ .‬ולפי תרומת‬ ‫שנתנבאה רבקה כשאמרה על יום‬ ‫הדשן עדיין צריך לדעת מדוע רבקה לא‬ ‫קבורת יעקב למה אשכל גם שניכם יום‬ ‫נמנית בין השבע נביאות‪ .‬ויתיישב לפי‬ ‫אחד‪ ,‬ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד‬ ‫המהרש"א )סוטה יג ע"א( שצריך לומר לאו‬ ‫הואי‪ ,‬קבורתן מיהא ביום אחד הואי‪ ,‬ומה‬ ‫כמתנבאה מדעת היתה אלא כניבא ולא‬ ‫שקבורתן ביום אחד‪ ,‬היא הנותנת‬ ‫ידע מה ניבא‪ ,‬שהרי לא חשיב רבקה‬ ‫שנבואת רבקה נתקיימה‪.‬‬ ‫בהדי ז' נביאות בפ"ק דמגילה‪.‬‬ ‫~ לט ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫לָבן ּ ֶבן ְּבתו ֵּאל‬ ‫יַ ֲעקֹב וַ ּי ְ‬ ‫ֵלֶך ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם ֶאל ָ‬ ‫וכעת אשר למה אשכל גם שניכם יום‬ ‫יַעקֹב ְו ֵע ָׂשו‪ ,‬וַ ַ ּי ְרא‬ ‫הָ אֲ ַר ּ ִמי אֲ ִחי ִר ְב ָקה ֵאם ֲ‬ ‫אחד אין הכוונה ששניהם מתו ביום אחד‬ ‫ֵע ָׂשו ִּכי בֵ ַר ְך יִ ְצחָ ק ֶאת יַ ֲעקֹב ְו ִׁש ּלַח א ֹ‬ ‫ֹתו‬ ‫כי יעקב אבינו לא מת ויעקב רק נקבר‬ ‫שה וגו'‪,‬‬ ‫שם ִא ּ ׁ ָ‬ ‫לו ִמ ּ ׁ ָ‬ ‫ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם ל ַָקחַ ת ֹ‬ ‫ביום שעשיו מת‪ ,‬ממילא לא קשה להבין‬ ‫וַ ִּי ְׁשמַ ע יַ ֲעקֹב ֶאל ָא ִביו ְו ֶאל ִא ּמ ֹו וַ ֵ ּיל ְֶך‬ ‫איך כללה רבקה מיתת יעקב ועשיו‬ ‫ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם )בראשית כח‪ .‬א‪-‬ב‪-‬ה‪-‬ו‪-‬ז(‪.‬‬ ‫ביחד ואמרה למה אשכל גם שניכם יום‬ ‫אחד אף שהיא ידעה והכירה היטב מיהו‬ ‫ג' פעמים נאמר הליכת יעקב אבינו פדנה‬ ‫יש‬ ‫עשיו התכשיט שלה לעומת יַעֲ קֹב ִא ׁ‬ ‫ארם‪ .‬הפעם הא' ויקרא יצחק אל יעקב‬ ‫ּ ָתם וְ ִר ְב ָקה אֹהֶ בֶ ת אֶ ת יַעֲ קֹב )בראשית כה‪.‬‬ ‫ויצווהו קום לך פדנה ארם‪ ,‬הב' וישלח‬ ‫כז‪-‬כח(‪ .‬לפי שהבדל גדול יש בין השכול‬ ‫יצחק את יעקב וילך פדנה ארם‪ ,‬והג'‬ ‫של הבן הטהור לשכול של הבן הטמא‬ ‫וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך‬ ‫ובין השכול של הבן הצדיק לשכול של‬ ‫פדנה ארם‪ ,‬וזה נאמר אף שלהלן כבר‬ ‫הבן הרשע‪ .‬כי השכול של הבן הצדיק‬ ‫נאמר ַויֵּצֵ א יַעֲ קֹב ִמ ְ ּבאֵ ר ָׁשבַ ע ַויֵּלֶ ְך חָ ָרנָה‬ ‫אינה מיתה שהרי יעקב אבינו לא מת‪,‬‬ ‫)בראשית כח‪ .‬י(‪ .‬הג' פעמים אפשר לפי‬ ‫השכול של הבן הצדיק הוא רק קבורה‬ ‫ָש ְב ּ ָת ִע ּמוֹ‬ ‫שבאלשיך הקדוש על הפסוק וְ י ׁ ַ‬ ‫ואילו השכול של עשיו הרשע הוא מיתתו‬ ‫שר ּ ָת ׁשוּב חֲמַ ת ָא ִחיךָ‬ ‫י ִָמים אֲ חָ ִדים ַעד אֲ ׁ ֶ‬ ‫וחלף ועבר מן העולם‪ ,‬לזה נתכוונה‬ ‫)בראשית כז‪ .‬מד( שרבקה היתה נכוית‬ ‫כשאמרה למה אשכל גם שניכם שיעקב‬ ‫בשתי אשות‪ ,‬הא' שלא לומר ליצחק‬ ‫יהיה נקבר ועשיו יהיה מת ביום אחד‪.‬‬ ‫שעשיו מבקש להרוג את יעקב כדי‬ ‫ונשלים בדברי המשכיל לדוד זה לשונו‪,‬‬ ‫שיצחק לא ידאג‪ ,‬והב' שאם לא תאמר‬ ‫אף על גב דיעקב אבינו לא נפטר בו ביום‬ ‫ישאל היכן יעקב ואיך תאמר לו שהוא‬ ‫שכבר עברו כמה ימים ממיתתו כשהוליכוהו‬ ‫בורח ממות‪ ,‬ועוד אמרה בלבה כי הגם‬ ‫לארץ כנען לקברו‪ ,‬מכל מקום הואיל‬ ‫שבברחו עושה יעקב מצות אמו‪ ,‬אך איך‬ ‫וקול יעקב אבינו לא מת וכמ"ש גם כן‬ ‫יצליח דרכו בלי רשות אביו‪ ,‬לכן‬ ‫דכי מחייה חושים בן דן בקולפיה ארישיה‬ ‫התחכמה לעשות עצמה כמצטערת שמא‬ ‫דעשיו נפלו עיניו אכרעיה דיעקב ופתח‬ ‫יקח יעקב מבנות הארץ כדי שישלחנו‬ ‫יעקב לעיניה ואחיך‪ ,‬אם כן לא נקראת‬ ‫יצחק לקחת לו אשה מבנות לבן אחיה‬ ‫מיתה אצלו אלא בקבורה כשנגנז מן‬ ‫ונמצא הכל מתוקן‪ .‬כי במצות אמו בורח‬ ‫העולם והוה ליה ביום אחד‪.‬‬ ‫הוא מפני עשיו‪ ,‬ובמצות אביו הולך‬ ‫לישא אשה וזהו וישמע יעקב אל אביו‬ ‫ואל אמו‪ ,‬אל אביו שציווהו לילך לישא‬ ‫ליעקב כשנשלח נאמר ג' פעמים פדנה ארם‬ ‫אשה ואל אמו שציותה אותו לברוח‪,‬‬ ‫וַ ִּי ְק ָרא יִ ְצחָ ק ֶאל יַ ֲעקֹב וַ יְ בָ ֶר ְך א ֹ‬ ‫ֹתו‬ ‫וילך פדנה ארם ודרכו תצליח כי ג'‬ ‫יתה‬‫וַ יְ צַ ֵ ּוה ּו וגו'‪ ,‬קוּם ל ְֵך ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם ּ ֵב ָ‬ ‫מצוות בידו‪ ,‬גם מצות עצמו לכתו לישא‬ ‫ְבתו ֵּאל אֲ ִבי ִא ּ ֶמ ָך וגו'‪ ,‬וַ ִּי ְׁשלַח יִ ְצחָ ק ֶאת‬ ‫~מ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫בשביל שיוולד יוסף‪ .‬הרי ג' פעמים פדנה‬ ‫אשה‪ ,‬עיין בתורת משה להאלשיך הקדוש‪.‬‬ ‫ארם שנאמרו ביעקב בשביל שיהיה נולד‬ ‫ממילא זהו ג' פעמים הליכה פדנה ארם‪.‬‬ ‫יוסף שהם כנגד פעם אחת שנאמר בענין‬ ‫הא' במצות אביו‪ ,‬הב' במצות אמו‪ ,‬הג'‬ ‫עשיו וירא עשיו כי ברך יצחק את יעקב‬ ‫מצות עצמו‪ּ ,‬ומֵ ה' ִמ ְצעֲ ֵדי גֶבֶ ר כּ וֹ נָנ ּו וְ ַד ְרכּ וֹ‬ ‫ושלח אותו פדנה ארם‪ ,‬ואותן ג' פעמים‬ ‫י ְֶח ּ ָפץ )תהלים לז‪ .‬כג( ותצלח דרכו‪.‬‬ ‫דיעקב בשביל לידת יוסף שהן כנגד פעם‬ ‫אחת בענין עשיו‪ ,‬הרי זה ממש כמו שביארנו‬ ‫הליכתו של יעקב אבינו פדנה ארם‬ ‫להוליד את יוסף שטנו של עשיו‬ ‫)ויקרא ח‪ .‬כג‪ַ ,‬ויּ ְִׁשחָ ט( טעם השלשלת המורה‬ ‫ואמר לי אדמו"ר רבי יחזקאל יוסף אשלג‬ ‫על שילוש‪ ,‬וענין שלשלת בוימאן שביוסף‬ ‫זצ"ל שיצחק אבינו אשר היה עולה‬ ‫)בראשית לט‪ .‬ח( כי ד' פעמים בתורה נאמר‬ ‫תמימה זכה למידת גבורה דקדושה‬ ‫וימאן‪ ,‬הא' ַו ּי ָֻקמ ּו כָ ל ָּבנָיו וְ כָ ל ְ ּבנ ָֹתיו ְלנ ֹ‬ ‫ַחֲמו‬ ‫ואותה מידה נתן ליעקב בלכתו לחרן‬ ‫ַיְמ ֵאן ְל ִה ְתנַחֵ ם )בראשית לז‪ .‬לה(‪ ,‬הב'‬ ‫ו ָ‬ ‫להתגבר עם הקדושה‪ ,‬וכן האימהות‬ ‫במעשה דאשת פוטיפר ַוי ְָמאֵ ן ַויֹּאמֶ ר אֶ ל‬ ‫נביאות היו ורבקה בחינת מלכות‬ ‫שת אֲ דֹנָיו )בראשית לט‪ .‬ח(‪ ,‬הג' בברכות‬ ‫אֵ ׁ ֶ‬ ‫כששלחה את יעקב בנה נתנה לו מידת‬ ‫לבני יוסף ַוי ְָמאֵ ן ָא ִביו ַויֹּאמֶ ר י ַָד ְע ִּתי ְבנִ י‬ ‫המלכות‪ ,‬וב' פעמים פדנה ארם להורות‬ ‫י ַָד ְע ִּתי ּגַם הוּא י ְִהיֶה ְּל ָעם וגו' )בראשית מח‪.‬‬ ‫על גבורה ומלכות שקיבל מאביו ומאמו‬ ‫ִש ָראֵ ל עֲ בֹר‬ ‫יט(‪ ,‬הד' ַוי ְָמאֵ ן אֱ דוֹ ם נְ תֹן אֶ ת י ְ ׂ‬ ‫לילך עימם‪ ,‬ושוב נאמר פדנה ארם שבזה‬ ‫ִש ָראֵ ל מֵ ָעלָ יו )במדבר כ‪ .‬כא(‪,‬‬ ‫ִ ּבגְ בֻ לוֹ ַויֵּט י ְ ׂ‬ ‫הוא עצמו הלך אל לבן‪.‬‬ ‫שלשלת דוימאן ביוסף בא לרמז על שלוש‬ ‫וימאן שנקשר ביוסף‪ ,‬וימאן להתנחם ויאמר‬ ‫עוד בענ"ד מן דילי‪ .‬לפי שכל עצם יציאת‬ ‫כי ארד אל בני אבל שאולה ואחר כך‬ ‫יעקב מארץ כנען היה בשביל להיות ניצול‬ ‫כשנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ועמד‬ ‫מעשיו הרשע שאמר להורגו וכמו שאמרה לו‬ ‫בנסיון וימאן אל אשת אדוניו כמבואר‬ ‫יך ִמ ְתנַחֵ ם ְל ָך ְלהָ ְרג ָ‬ ‫ֶך‬ ‫שו ָא ִח ָ‬ ‫אמו ִה ּנֵה ֵע ָׂ‬ ‫במסכת סוטה )לו ע"ב(‪ ,‬ובזכות וימאן אל‬ ‫קוּם ְ ּב ַרח ְל ָך אֶ ל לָ בָ ן ָא ִחי חָ ָרנָה וְ י ׁ ַ‬ ‫ָש ְב ּ ָת‬ ‫אשת אדוניו ששמר על תורתו ַו ַיּ ִ ּגיד ּו לוֹ‬ ‫שר ּ ָת ׁשוּב חֲמַ ת‬ ‫ִע ּמוֹ י ִָמים אֲ חָ ִדים ַעד אֲ ׁ ֶ‬ ‫לֵ אמֹר עוֹ ד יוֹ סֵ ף חַ י )בראשית מה‪ .‬כו( חיים‬ ‫יך )בראשית כז‪ .‬מב‪-‬מג‪-‬מד(‪ ,‬ומגמת‬ ‫ָא ִח ָ‬ ‫רוחניים בשמירה והקפדה על כל מה‬ ‫יעקב אבינו ומטרתו פדנה ארם היתה כדי‬ ‫שלמד בבית אביו הגדול‪ ,‬אז בא הוימאן‬ ‫ששם יוולד לו יוסף אשר יכניע את עשיו‬ ‫השלישי שבו זכה להתברך מאת יעקב‬ ‫שר י ְָל ָדה ָרחֵ ל‬ ‫הרשע כמו שנאמר ַוי ְִהי ַּכאֲ ׁ ֶ‬ ‫אביו‪ ,‬וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי‬ ‫ש ְּלחֵ נִ י‬ ‫אֶ ת יוֹ סֵ ף ַויֹּאמֶ ר יַעֲ קֹב אֶ ל לָ בָ ן ׁ ַ‬ ‫גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם‬ ‫א ְר ִצי )בראשית ל‪ .‬כה(‬ ‫וְ אֵ ְלכָ ה אֶ ל ְמקוֹ ִמי ו ְּל ַ‬ ‫אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא‬ ‫שמשנולד שטנו של עשיו שנאמר וְ הָ יָה‬ ‫הגוים‪ ,‬כן בזוה"ק )בראשית רכב ע"א( ַוי ְָמאֵ ן‬ ‫שו‬ ‫בֵ ית יַעֲ קֹב אֵ ׁש וּבֵ ית יוֹ סֵ ף לֶ הָ בָ ה וּבֵ ית ֵע ָׂ‬ ‫יה קו ְּד ָׁשא‬ ‫שת אֲ דֹנָיו‪ָ ,‬אמַ ר לֵ ּ‬ ‫ַויֹּאמֶ ר אֶ ל אֵ ׁ ֶ‬ ‫ְל ַק ׁש )עובדיה א‪ .‬יח( בטח יעקב בהשי"ת‬ ‫יך הוּא‪ַ ,‬א ְּת אֲ מַ ְר ְּת ַוי ְָמאֵ ן ַויֹּאמֶ ר‪ ,‬חַ יּ ָ‬ ‫ֶיך‬ ‫ְ ּב ִר ְ‬ ‫ורצה לשוב‪ ,‬וכעת המטרה הוא פדנה ארם‬ ‫~ מא ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫ַויִּדּ ֹם הַ ּ ׁ ֶ‬ ‫שמֶ ׁש וְ י ֵָרחַ ָע ָמד ַעד י ִּקֹם גּוֹ י ֹ‬ ‫איְבָ יו‬ ‫ֵיתי ְלבָ ְרכָ א ִל ְבנ ְָך‬ ‫ַוי ְָמאֵ ן ַויֹּאמֶ ר ָאח ֳָרא י ֵ‬ ‫)יהושע י‪ .‬יג(‪ ,‬וברש"י מסכת עבודה זרה )כה‬ ‫יה‪ ,‬ה ֲָדא הוּא ִד ְכ ִתיב ַוי ְָמאֵ ן‬ ‫וְ י ְִת ָּב ְרכוּן ּ ֵב ּ‬ ‫ע"א( וידום‪ ,‬שתק מלומר שירה‪ ,‬שבכל‬ ‫ָא ִביו ַויֹּאמֶ ר י ַָד ְע ִּתי ְ ּבנִ י י ַָד ְע ִּתי‪ .‬השלשלת‬ ‫עת לכתו אינו שותק‪ ,‬ובעמידתו שותק‪,‬‬ ‫בוימאן רומז על השלוש וימאן שביוסף‬ ‫ויהושע אומר שירה בשבילה דכתיב ָאז‬ ‫האחודים ביחד‪ ,‬ואולם אחר שלוש הוימאן‬ ‫ש ַע לַ ה' ְ ּביוֹ ם ּ ֵתת ה' וגו' )יהושע י‪.‬‬ ‫י ְַד ּ ֵבר יְהוֹ ׁ ֻ‬ ‫דיוסף‪ ,‬שוב בזכותו נוסף וימאן רביעי הרומז‬ ‫יב(‪ .‬וזה בהכרח‪ ,‬שבירח נאמר לשון‬ ‫לגאולה העתידה במהרה בימינו וימאן‬ ‫עמידה וירח עמד‪ ,‬הרי וידום שבשמש‬ ‫אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט‬ ‫לאו היינו עמידה לבד‪ ,‬אלא לשון‬ ‫ישראל מעליו‪ ,‬אדום לא נתן את ישראל‬ ‫ָ‬ ‫שתיקה כמו ְלך ֻד ִמיָּה ְת ִה ּ ָלה )תהלים סה‪ .‬ב(‬ ‫עבור בגבולו אבל כל זה הוא רק עד‬ ‫וכמו ַויִּדּ ֹם ַא ֲהרֹן )ויקרא י‪ .‬ג( שתרגם‬ ‫שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר‬ ‫אונקלוס ו ְ ּׁש ִתיק ַא ֲהרֹן‪.‬‬ ‫עשיו וכברש"י על הפסוק יַעֲ בָ ר נָא אֲ דֹנִ י‬ ‫שר ָאבֹא אֶ ל אֲ דֹנִ י‬ ‫ִל ְפנֵי ַע ְבדּ וֹ וגו' ַעד אֲ ׁ ֶ‬ ‫ובמדרש )תנחומא אחרי מות סי' ט( ִמ ּ ָׁש ָעה‬ ‫ש ִע ָירה )בראשית לג‪ .‬יד( הרחיב לו הדרך‬ ‫ֵׂ‬ ‫שהוּא ׁשוֹ ֵק ַע אֵ ין‬ ‫שמֶ ׁש זוֹ ֵרחַ ַעד ָׁש ָעה ׁ ֶ‬ ‫שהַ ּ ׁ ֶ‬ ‫ֶׁ‬ ‫וכו'‪ ,‬ואימתי ילך‪ ,‬בימי המשיח שנאמר‬ ‫ְ‬ ‫של הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברוּך הוּא ּפוֹ סֵ ק ִמ ּ ִפיו‬ ‫ִק ּלוּסוֹ ׁ ֶ‬ ‫וְ ָעל ּו מוֹ ִ ׁשי ִעים ְ ּבהַ ר ִציּוֹ ן ִל ְ ׁש ּפֹט אֶ ת הַ ר‬ ‫שמֶ ׁש וְ ַעד ְמבוֹ אוֹ ‪ ,‬וְ כֵ ן ַא ְּת‬ ‫ש ּנֶאֱ מַ ר ִמ ּ ִמז ְַרח ׁ ֶ‬ ‫ֶׁ‬ ‫שו וְ הָ י ְָתה לַ ה' הַ ּ ְמלוּכָ ה )עובדיה א‪ .‬כא(‪,‬‬ ‫ֵע ָׂ‬ ‫שה ִמ ְלחָ ָמה‬ ‫ש ַע וְ ָע ָׂ‬ ‫ש ָעמַ ד יְהוֹ ׁ ֻ‬‫מוֹ צֵ א ְ ּב ָׁש ָעה ׁ ֶ‬ ‫ע"כ‪ ,‬וזה יהיה בזכות וְ הָ יָה בֵ ית יַעֲ קֹב אֵ ׁש‬ ‫ש ַע‬ ‫ְ ּבגִ ְבעוֹ ן מַ ה ְ ּכ ִתיב ָׁשם‪ָ ,‬אז י ְַד ּ ֵבר יְהוֹ ׁ ֻ‬ ‫שו ְל ַק ׁש וְ ָד ְלק ּו‬‫וּבֵ ית יוֹ סֵ ף לֶ הָ בָ ה וּבֵ ית ֵע ָׂ‬ ‫לַ ה' ְ ּביוֹ ם ּ ֵתת ה' אֶ ת הָ אֱ מוֹ ִרי ִל ְפנֵי ְ ּבנֵי‬ ‫שו‬ ‫ש ִריד ְלבֵ ית ֵע ָׂ‬ ‫בָ הֶ ם וַאֲ כָ לוּם וְ לֹא י ְִהיֶה ָׂ‬ ‫שמֶ ׁש‬ ‫ִש ָראֵ ל ׁ ֶ‬ ‫ִש ָראֵ ל ַויֹּאמֶ ר ְל ֵעינֵי י ְ ׂ‬ ‫י ְׂ‬ ‫ִ ּכי ה' דִּ ּ ֵבר )עובדיה א‪ .‬יח( במהרה בימינו‬ ‫ש ַע‬‫ְ ּבגִ ְבעוֹ ן דּ וֹ ם וְ גוֹ ' )יהושע י‪ .‬יב(‪ּ ִ ,‬ב ֵּק ׁש יְהוֹ ׁ ֻ‬ ‫אמן‪ .‬כן הג' פעמים פדנה ארם שביעקב‬ ‫שמֶ ׁש ְ ּבגִ ְבעוֹ ן‬ ‫ש ּ ֵתק אֶ ת הַ חַ ּ ָמה‪ָ ,‬אמַ ר לוֹ ‪ֶ ׁ ,‬‬ ‫ְל ׁ ַ‬ ‫שכל יעודן הוא בית יוסף להבה שיכלה‬ ‫דּ וֹ ם‪ ,‬לֹא ָאמַ ר עֲ מֹד אֶ ּ ָלא דּ וֹ ם‪ ,‬לָ ּ ָמה ָאמַ ר‬ ‫את אותו עשיו שכנגדו פדנה ארם‬ ‫שהוּא ְמ ַק ּ ֵלס י ֵׁש בּ וֹ כּ ֹחַ‬ ‫ש ָּכל זְמַ ן ׁ ֶ‬ ‫לוֹ דּ וֹ ם‪ֶ ׁ ,‬‬ ‫הרביעי וירא עשיו כי ברך יצחק את‬ ‫ש ַע‬ ‫ְלהַ ּ ֵל ְך‪ ,‬דָּ מַ ם ָעמַ ד‪ְ ,‬לכָ ְך ָאמַ ר לוֹ יְהוֹ ׁ ֻ‬ ‫יעקב ושלח אותו פדנה ארם‪.‬‬ ‫שמֶ ׁש ְ ּבגִ ְבעוֹ ן דּ וֹ ם וכו'‪,‬‬ ‫ש ּנֶאֱ מַ ר ׁ ֶ‬ ‫שיַּעֲ מֹד ׁ ֶ‬ ‫ֶׁ‬ ‫שאֱ דֹם‪,‬‬ ‫שמֶ ׁש וְ ִכי ַא ּ ָתה גּוֹ זֵר ָעלַ י ׁ ֶ‬ ‫ָאמַ ר לוֹ הַ ּ ׁ ֶ‬ ‫שאֲ נִ י ׁשוֹ ֵתק ִמי‬ ‫ָאמַ ר לוֹ הֵ ן‪ָ ,‬אמַ ר לוֹ וְ כֵ יוָן ׁ ֶ‬ ‫הפטרת תולדות‬ ‫של הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך הוּא‪ָ ,‬אמַ ר‬ ‫יֹאמַ ר ִק ּלוּסוֹ ׁ ֶ‬ ‫לוֹ דּ וֹ ם ַא ּ ָתה וַאֲ נִ י אוֹ מֵ ר ִ ׁש ָירה ַּבעֲ בו ְּרךָ‬ ‫יהושע אמר לשמש דום אתה‬ ‫ואני אומר שירה בעבורך‬ ‫ש ַע לַ ה' וְ אֵ ין ָאז אֶ ּ ָלא‬ ‫ש ּנֶאֱ מַ ר ָאז י ְַד ּ ֵבר יְהוֹ ׁ ֻ‬ ‫ֶׁ‬ ‫דול ְׁש ִמי‬‫או ָּג ֹ‬ ‫בו ֹ‬ ‫שמֶ ׁש ְו ַעד ְמ ֹ‬ ‫ִּכי ִמ ּ ִמזְ ַרח ׁ ֶ‬ ‫ֹשה )שמות טו‪ .‬א(‪.‬‬ ‫ָשיר מ ׁ ֶ‬ ‫ש ּנֶאֱ מַ ר ָאז י ִ ׁ‬ ‫ִ ׁש ָירה ׁ ֶ‬ ‫קום מֻ ְק ָטר מֻ ָּג ׁש לִ ְׁש ִמי‬ ‫ּ ַבגּ ֹויִ ם ו ְּבכָ ל ָמ ֹ‬ ‫ובהמשך הגמרא מסכת עבודה זרה רבי‬ ‫דול ְׁש ִמי ּ ַבגּ ֹויִ ם ָאמַ ר‬‫הו ָרה ִּכי גָ ֹ‬ ‫ו ִּמנְ חָ ה ְט ֹ‬ ‫שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה‬ ‫אות )מלאכי א‪ .‬יא(‪.‬‬ ‫ה' ְצבָ ֹ‬ ‫~ מב ~‬ ‫העמל‬ ‫תולדות‬ ‫פירות‬ ‫אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו‬ ‫שעות היה אותו יום‪ ,‬אזיל שית וקם תריסר‪,‬‬ ‫תו ָרה‬ ‫ש ְפ ֵתי כֹהֵ ן יִ ְׁש ְמר ּו ַד ַעת ְו ֹ‬ ‫ִּכי ִׂ‬ ‫אזיל שית וקם עשרים וארבעה שנאמר‬ ‫אות הוּא‬ ‫ְ‬ ‫יְ בַ ְק ׁש ּו ִמ ּ ִפיה ּו ִּכי מַ לְ ַאך ה' ְצבָ ֹ‬ ‫וְ לֹא ָאץ לָ בוֹ א ְ ּכיוֹ ם ּ ָת ִמים )יהושע י‪ .‬יג(‪,‬‬ ‫)מלאכי ב‪ .‬ז(‪.‬‬ ‫מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים‪ ,‬וברש"י‬ ‫ארבעים ושמונה‪ ,‬דיום תמים דקרא‬ ‫במסכת הוריות אמר להו רב משרשיא‬ ‫אשהייה דשקיעה קאי‪ ,‬וקמייתא דלא‬ ‫לבריה )הוריות יב ע"א( כי בעיתו מיעל‬ ‫כתיב ביה כיום תמים‪ ,‬סתם עמידה י"ב‬ ‫ומיגמרי קמי רבייכו‪ ,‬גרסו מתניתא‬ ‫שעות כעמידה שדרכו לעמוד ולשתוק‬ ‫)מעיקרא דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו( ועלו‬ ‫בלילה‪ ,‬ע"כ‪ .‬כעמידה שדרכו לעמוד‬ ‫לקמי רבייכו‪ ,‬וכי יתביתו קמיה חזו‬ ‫ולשתוק בלילה‪ ,‬לשתוק היינו מלומר‬ ‫לפומיה דכתיב וְ הָ י ּו ֵעינ ָ‬ ‫ֶיך רֹאוֹ ת אֶ ת‬ ‫שירה כיון שעומד וכבתנחומא הנ"ל‪.‬‬ ‫יך )ישעיה ל‪ .‬כ(‪ ,‬וכי גרסיתו גרסו על‬ ‫מוֹ ֶר ָ‬ ‫נהרא דמיא‪ ,‬דכי היכי דמשכן מיא‪,‬‬ ‫שירת יהושע היא בעסק התורה‬ ‫משכן שמעתתייכו )דלא ליפסוק מפומייכו‬ ‫בזמירות היו לי חוקיך‬ ‫כמעין זה שמושך והולך(‪.‬‬ ‫ואפשר בדרך מוסר וחיזוק לעסק התורה‬ ‫ובפרט בלילה‪ .‬אחר אשר בעת עמידת‬ ‫כי יתביתו קמיה חזו לפומיה‪ ,‬אבל יש מי‬ ‫השמש אומר יהושע שירה תחת שירת‬ ‫שלא יתיב אלא מאחוריה דרביה‪,‬‬ ‫השמש‪ ,‬ובמסכת מגילה )ג' ע"א וע"ב( ַוי ְִהי‬ ‫וכדאמר רבי )עירובין יג ע"ב( האי‬ ‫ִשא ֵעינָיו ַו ּי ְַרא וְ ִה ּנֵה‬ ‫יחו ַו ּי ּׂ ָ‬ ‫ש ַע ִ ּב ִיר ֹ‬ ‫יְהו ׁ ֻ‬ ‫ִ ּב ְה ֹיות ֹ‬ ‫דמחדדנא מחבראי‪ ,‬דחזיתיה לרבי מאיר‬ ‫ִש ּ ָתח ּו )יהושע ה‪ .‬יג‪-‬‬ ‫יש עֹמֵ ד ְלנֶגְ דּ וֹ וגו' ַויּ ְ ׁ‬ ‫ִא ׁ‬ ‫מאחוריה‪ ,‬ואילו חזיתיה מקמיה הוה‬ ‫יד( וכו'‪ ,‬אמר לו אמש בטלתם תמיד של‬ ‫מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות‬ ‫בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה‪,‬‬ ‫את מוריך‪ .‬ממילא כי יתביתו קמיה ולא‬ ‫אמר לו על איזה מהן באת אמר ליה ַע ּ ָתה‬ ‫מאחוריה רבייכו‪ ,‬והרי רואים אתם את‬ ‫ש ַע ַּב ּ ַליְלָ ה הַ הוּא‬ ‫אתי )שם(‪ ,‬מיד ַו ָיּלֶ ן יְהוֹ ׁ ֻ‬ ‫בָ ִ‬ ‫פניו‪ ,‬אז חזו לפומיה היינו את פיו ממש‪,‬‬ ‫ְ ּבתוֹ ְך הָ ֵעמֶ ק )יהושע ח‪ .‬יג( אמר רבי יוחנן‬ ‫דאמר רבי יוחנן )מועד קטן יז ע"א וחגיגה טו‬ ‫מלמד שלן בעומקה של הלכה‪ ,‬ע"כ‪ .‬כיון‬ ‫ע"ב( מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו‬ ‫שבלילה עומדת השמש ועל יהושע לומר‬ ‫דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה'‬ ‫שירה תחתיה‪ ,‬ומהי שירת יהושע‪ ,‬ודאי‬ ‫צבאות הוא‪ ,‬אם דומה הרב למלאך ה'‪,‬‬ ‫יך ְ ּבבֵ ית‬ ‫שירה של ז ְִמירוֹ ת הָ י ּו ִלי חֻ ֶּק ָ‬ ‫יבקשו תורה מפיו‪ .‬הרי דמיון הרב‬ ‫ְמגו ָּרי )תהלים קיט‪ .‬נד( עסק התורה הקדושה‬ ‫למלאך ה' צבאות הוא בשפתי כהן‬ ‫היא שירת יהושע‪ ,‬לכן לן בעומקה של‬ ‫ותורה יבקשו מפיהו‪ ,‬מפיהו דוקא‪.‬‬ ‫הלכה בזמירות חוקיך בלילה ההוא‪.‬‬ ‫~ מג ~‬