פירות העמל · Peiros Heamal — תולדות (2026-11-09)

טנא
פירות העמל
לקט מאמרותיו של
הרב זאב שטיינמץ
רעיונות וקישורים בדרוש
על פרשת תולדות
מכון הו"ל טנא פירות העמל
טל052-7620949 .
להאזנה ביידיש :
טל 03-3068787 .שלוחה 4/3
לדרשות הקדשות וכל ענין :
tenepeirotheamal@gmail.com
העמל תולדות פירות
בעת מציאת הזיווג לפחד יצחק ביקש על ידי העקידה נכלל אש במים,
פחד יצחק ביראה עם חסד דאברהם
אליעזר שיהיה במידת החסד לאברהם.
ְו ֵא ּלֶה ּת ֹולְ דֹת יִ ְצחָ ק ּ ֶבן ַא ְב ָרהָ ם ַא ְב ָרהָ ם
הולִ יד ֶאת יִ ְצחָ ק )בראשית כה .יט(. ֹ
ֹאמר
ובספה"ק עירין קדישין הקשה בפסוק ו ַּת ֶ
יש הַ ּ ָלזֶה הַ הֹלֵ ְך ַּבשּׂ ָ ֶדה
אֶ ל הָ ֶעבֶ ד ִמי הָ ִא ׁ בחידושי הרי"ם ואלה וגו' אברהם הוליד,
ֹאמר הָ ֶעבֶ ד הוּא אֲ דֹנִ י )בראשית אתנ ּו ַו ּי ֶ
ִל ְק ָר ֵ יצחק אבינו שהיה מרכבה לפחד יצחק
כד .סה( שלשון 'הלזה' הוא פועל יוצא והיה כמו שנאמר ַויּ ּ ָׁ
ִשבַ ע יַעֲ קֹב ְ ּבפַ חַ ד ָא ִביו
לה לומר 'הזה' ,עוד הקשה וכי דרכה של י ְִצחָ ק )בראשית לא .נג( ואי אפשר לצייר
רבקה לשאול באנשים אשר תפגע ,גם בשכל אדם שיכול אדם לסבול יראה כזו
קשה מהו שהשיב העבד הוא אדוני ,והרי שהיה תמיד ומזיעת יראת חיות הקודש
לא יצחק אלא אברהם הוא אדונו. נפיק נהר דינור ואיך היה אפשר לו
להזדווג ולהוליד לולא מידת החסד של
ותי' לפי שבמדרש )בראשית רבה פרשה יב .טו( אברהם אבינו שעל ידי עקידה נכלל
ָאמַ ר הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך הוּא ִאם בּ וֹ ֵרא אֲ נִ י אֶ ת אשא במיא כדאיתא בזוה"ק )בראשית קלג
יך הָ עוֹ לָ ם יָכוֹ ל הָ עוֹ לָ ם ְ ּב ִמדַּ ת הַ דִּ ין הָ אֵ ְ
יה דִּ ינָא
יה ְליִצְ חָ ק ְלמֶ ְע ַּבד ּ ֵב ּ
ש ְע ּ ָתא דְּ ָע ַקד לֵ ּ
ע"בּ ְ ,ב ַׁ
לַ עֲ מֹד ,אֶ ּ ָלא ה ֲֵרי אֲ נִ י בּ וֹ ֵרא אוֹ תוֹ ְ ּב ִמדַּ ת ְּכ ֵדין ִא ְת ְּכ ִליל אֶ ָׁשא ְ ּבמַ יָא( ,ע"כ.
חֲמים וְ הַ ְּלוַאי יַעֲ מֹד ,ואברהם הַ דִּ ין ו ְּב ִמדַּ ת הָ ַר ִ
ואמר רבי אלעזר )סוכה מט ע"ב( גדולה
מידת חסד ויצחק מידת גבורה דין,
גמילות חסדים יותר מן הצדקה וכו',
וכשרבקה ראתה את יצחק שכולו גבורה
שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ,
נתבהלה מאד ,אבל ידעה שודאי יש איש
תלמוד לומר מַ ה יּ ָָקר חַ ְסדְּ ָך אֱ ל ִֹהים וגו'
גדול ממידת החסד להמתיק הגבורה של
)תהלים לו .ח ,צריך לתת לב ולטרוח לרדוף אחר
יצחק כי לולא זאת לא היה העולם חסד לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה
מתקיים ,לזאת שאלה מי האיש ממידת למהוגנים( ,יכול אף ירא שמים כן ,תלמוד
החסד ,הלזה כלומר שהוא שייך לזה יצחק לומר וְ חֶ סֶ ד ה' מֵ עוֹ לָ ם וְ ַעד עוֹ לָ ם ַעל י ְֵר ָאיו
ממידת הגבורה ההולך לקראתנו ,ויאמר )תהלים קג .יז( ,ע"כ .יצחק אבינו שהיה
העבד הוא אדוני היינו אברהם ממידת החסד מרכבה לפחד יצחק ,ביראה שהיה תמיד
שהוא משותף וממתיק לזה ליצחק. אי אפשר לו להזדווג ולהוליד לולא
מידת החסד של אברהם אבינו ,ויצחק
הוא ירא שמים הבא לקפוץ לחסד של
ויעתר יצחק לה' כי רבקה עקרה אברהם וקופץ .עוד עלה ברעיון ,שאם
שנָ ה ְּב ַק ְח ּת ֹו ֶאת וַ יְ ִהי יִ ְצחָ ק ּ ֶבן ַא ְר ּ ָב ִעים ׁ ָ בשביל להזדווג ולהוליד היה יצחק צריך
ִר ְב ָקה ּ ַבת ְּבתו ֵּאל הָ אֲ ַר ּ ִמי ִמ ּ ַפ ַ ּדן אֲ ָרם למידת החסד של אברהם ,אם כן זהו
שה ,וַ ּי ְֶע ּ ַתר לו לְ ִא ּ ׁ ָ חות לָבָ ן הָ אֲ ַר ּ ִמי ֹ אֲ ֹ שבשביל מציאת הזיווג ליצחק התפלל
יִ ְצחָ ק ַלה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה ִהוא שה אליעזר ואמר הַ ְק ֵרה נָא ְלפָ נַי הַ יּוֹ ם וַעֲ ֵׂ
לו ה' )בראשית כה .כ-כא(. וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ חֶ סֶ ד ִעם אֲ דֹנִ י ַא ְב ָרהָ ם )בראשית כד .יב(,
~ג~
העמל תולדות פירות
זוגא דרבנן לגביה דאבא חלקיה למיבעי ברש"י ,בן ארבעים שנה ,שהרי כשבא
רחמי דניתי מיטרא וכו' ,אמר לה לדביתהו אברהם מהר המוריה נתבשר שנולדה
ידענא דרבנן משום מיטרא קא אתו ,ניסק רבקה ,ויצחק היה בן ל"ז שנה וכו' ובו
לאיגרא )לעליה( וניבעי רחמי ,אפשר דמרצי בפרק נולדה רבקה ,המתין לה עד שתהא
הקב"ה וייתי מיטרא ולא נחזיק טיבותא ראויה לביאה ג' שנים ונשאה.
לנפשין ,סקו לאיגרא ,קם איהו בחדא זויתא
ואיהי בחדא זויתא ,קדים סלוק ענני מהך והנה בכזאת לולא היותה עקרה הרי מן
זויתא דדביתהו וכו' ,אמרו ליה רבנן מאי המחוייב הוא שתתעבר ,שהרי על הפסוק
טעמא קדים סלוק ענני מהך זויתא דהוות הָ ִעיר ַר ָּב ִתי ָעם )איכה א .א( אמר רבא אמר
קיימא דביתהו דמר לעננא דידיה ,משום רבי יוחנן )סנהדרין קד ע"א( שהיו משיאין
דאיתתא שכיחא בביתא ויהבא ריפתא קטנה לגדול וגדולה לקטן כדי שיהו להם
לעניי ומקרבא הנייתה ואנא יהיבנא זוזא בנים הרבה ,וברש"י שהקטן אין מזריע
ולא מקרבא הנייתיה ,אי נמי הנהו ביריוני מהר כגדול וכן רחם של קטנה אין קולטת
דהוו בשיבבותן ,אנא בעי רחמי דלימותו מהר כשל גדולה ,לפיכך השיאו גדולה לקטן
והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא כדי לכשתהא זרעו מבושל קולט מהר,
ואהדרו .הרי מעובדא דאבא חלקיה ראינו וקטנה לגדול כדי שיהא ש"ז קולט מהר.
שלפי העלות הענן אפשר לדעת תפילת והנה כאן רבקה קטנה ליצחק הגדול ובכל
מי מהם מתקבלת .ממילא אפשר בדרך זאת עדיין אין מתעברת ,לכן ויעתר יצחק
צחות זהו שהביא רש"י המקרא של עתר באשר ודאי רבקה אשתו עקרה היא.
ענן הקטורת להראות כי לפי הענן ידענו
עתר של מי נתקבל ,וזהו ויעתר לו ה'
היינו מזוית שלו כשם שבאבא חלקיה על ידי העלות הענן נודע שהתפילה נתקבלה
היה עתר הענן מזוית דדביתהו. וַ ּי ְֶע ּ ַתר יִ ְצחָ ק לַה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה
לו ה' וגו' )בראשית כה .כא(. ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ
ושהענן מראה על השראת השכינה ,אמרנו ברש"י ויעתר בא"ד ,כל לשון עתר לשון
ֹשה וְ ַא ֲהרֹן
בסיעתא דשמיא בפסוקים מ ׁ ֶ הפצרה וריבוי הוא ,וכן וַעֲ ַתר עֲ נַן הַ ְ ּקט ֶֹרת
ְ ּבכֹ ֲהנָיו ו ְ ּׁשמוּאֵ ל ְ ּבק ְֹראֵ י ְ ׁשמוֹ ק ְֹר ִאים אֶ ל )יחזקאל ח .יא( מרבית עליית העשן וכו'.
ה' וְ הוּא יַעֲ נֵם ְ ּב ַע ּמוּד ָענָן י ְַד ּ ֵבר אֲ לֵ יהֶ ם וברש"י לנוכח אשתו ,זה עומד בזוית זו
)תהלים צט .ו-ז( ,משה ואהרן בכוהניו היינו יום ומתפלל וזו עומדת בזוית זו ומתפללת.
אחד יש שמשה ואהרן שימשו יחדיו בכהונה, וברש"י ויעתר לו ,לו ולא לה ,שאין דומה
הוא א' ניסן יום חנוכת המשכן ,ועל יום תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן
זה אומר נעים זמירות ישראל שהם היו רשע ,לפיכך לו ולא לה.
קוראים אל ה' והוא יענם שהשראת השכינה
היתה על ידי תפילתם יחד ,וכברש"י על ובמסכת תענית )כג ע"א וע"ב( זימנא חדא
ֹשה וְ ַא ֲהרֹן אֶ ל אֹהֶ ל מוֹ ֵעד הפסוק ַו ָיּבֹא מ ׁ ֶ איצטריך עלמא למיטרא ,שדור רבנן
~ד~
העמל תולדות פירות
שערי דמעה לא ננעלו ,ממילא הלחם ַויּ ְֵצא ּו וגו' ַויּ ֵָרא ְכבוֹ ד ה' אֶ ל ָּכל הָ ָעם
שהאכלתם הוא לחם דמעה ותשקמו )ויקרא ט .כג( למה נכנסו וכו' ,כיון שראה
בדמעות שליש שרק בזה הן נענין אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל
כשעשנת בתפילת עמך .ויהי רצון המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה
שיתקבלו תפילותינו לרצון. מצטער ואומר יודע אני שכעס הקב"ה עלי
ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל ,אמר
לו למשה משה אחי כך עשית לי שנכנסתי
המבקש רחמים על חבירו והוא ונתביישתי ,מיד נכנס משה עימו וביקשו
צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה
רחמים וירדה שכינה לישראל ,ע"כ .זהו
וַ ּי ְֶע ּ ַתר יִ ְצחָ ק לַה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה
בעמוד ענן ידבר אליהם שעל ידי עמוד
לו ה' וַ ּ ַתהַ ר ִר ְב ָקה ִא ְׁש ּת ֹו ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ
הענן נודע לכולם ששכינה שורה
)בראשית כה .כא(.
בישראל ותפילתם נתקבלה.
היה זה פעם שנתבקשנו מבחור מבוגר
להעתיר לזיווג עבורו ,והשבנו לו שכיון ושענן מודיע על השראת השכינה יש גם
דאמור רבנן )בבא קמא צב ע"א( כל ברש"י על הפסוק ַויּ ְַרא אֶ ת הַ ּ ָמקוֹ ם מֵ ָרחֹק
המבקש רחמים על חבירו והוא צריך )בראשית כב .ד( שראה ענן קשור על ההר,
לאותו דבר הוא נענה תחילה ,הרי אם כן במדרש )בראשית רבה פרשה ס .טז( שענן
הוא יתפלל עבור אחר הנזקק אף הוא קשור על האהל היה אחד מהדברים באהל
לזיווג ,ממילא הוא עצמו יהיה נענה, שרה ורבקה ,כי ענן רומז להשראת השכינה
וכשביקש שנמליץ לו עבור מי יבקש ושתפילותיהן מתקבלות.
ויתפלל אמרנו שאי שם ישנה נערה האכלתם לחם דמעה כשחס ושלום ננעלו
הממתינה שהקב"ה ימציא לה את זיווגה שערי תפילה ,אבל שערי דמעה לא ננעלו
הנכון ,כששאל לשמה בכדי להתפלל ואדהכי בפסוק ה' אֱ ל ִֹהים ְצבָ אוֹ ת ַעד ָמ ַתי
עבורה אמרנו שפרטיה אינם ידועים לנו ָע ׁ ַשנְ ּ ָת ִ ּב ְת ִפ ּ ַלת ַע ּ ֶמ ָך הֶ אֱ כַ ְל ּ ָתם לֶ חֶ ם דִּ ְמ ָעה
אך כוונתינו לזאת הנערה אשר משמים יש )תהלים פ .ה-ו( ו ּ ַַת ְ ׁש ֵקמוֹ ִ ּב ְד ָמעוֹ ת ָׁש ִל ׁ
היא נועדה עבורו ,והיה אם בתפילתו אפשר לומר שכשהתפילה מתקבלת לפניך
יחשוב לא רק עבורו אלא גם עבורה ,אז אזי עתר הענן נראה לפנינו ואלינו וכנ"ל,
ודאי שהקב"ה יעזרם במציאת זה את זו ממילא עד מתי עשנת בתפילת עמך
וזו את זה ,וכאן תמה אותו בחור ,והלא כלומר כיון שלא נענינו בענן הרי שכביכול
ישועתה של הנערה וישועתי שלי יבואו עשנת היינו שעשן הענן מתפילת עמך
כאחד ברגע אחד ומה שייך בכאן שאם ישראל נותר אצלך כביכול ,וזהו עד מתי
המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו עשנת בתפילת עמך האכלתם לחם
דבר הוא נענה תחילה ,והשבנו מדוגמת דמעה ,דאמר רבי אלעזר )ברכות לב ע"ב(
יצחק ורבקה בפסוק כאן שנאמר ויעתר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי
יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא תפילה ואף על פי ששערי תפילה ננעלו
~ה~
העמל תולדות פירות
הוא היה עקר ,עם כל זאת תפילתו היתה כלומר שיצחק התפלל עבור רבקה העקרה,
עבור רבקה העקרה ,ולזה אמרה רחל אמנם אף הוא יצחק היה עקר תחילה
ליעקב הבה לי בנים וכי כך עשה אביך וכבתרגום יונתן בן עוזיאל ,וְ הָ פַ ְך י ְִצחָ ק
לאמך ,והלא התפלל עליה אף שלא היו יך הוּא ִמ ַמה יה ַדעֲ ּ ֵתיה ְדקו ְּד ָׁשא ְ ּב ִר ְ
ִ ּב ְצלו ֵּת ּ
לו בנים .ועל זה השיב לה יעקב ,אשר יה
יה אֲ רוּם ַע ְק ָרא ֲהוַת ג ּ ֵַב ּ ִדגְ זַר ַעל ִאנְ ְּת ֵת ּ
מנע ממך פרי בטן ,כלומר אמנם יצחק ֵיה ַדעֲ ּ ֵתיה הֲפ ְ
יך ְ ּבגִ ינ ּ ֶע ְש ִרין וְ ַת ְר ּ ֵתין ְ ׁשנִ ין וְ ִא ְת ּ ִ
התפלל עבור רבקה העקרה ,אך הוא היה יהְ ,ד ַאף יך הוּא ִממַ ה ִדגְ זַר עֲ לֵ ּ ְדקו ְּד ָׁשא ְ ּב ִר ְ
צריך לאותו דבר ,לא כן את רחל אשר הוּא ֲהוָה ָע ָקר וְ ִא ְת ָרוַח וְ ִא ְת ַע ָּב ַרת ִר ְב ָקה
מנע ממך פרי בטן ,ממך ולא ממני. יה ,ולא רק יצחק העתיר לה' אלא
ִאנְ ְּת ֵת ּ
גם רבקה העתירה בתפילתה וכברש"י
ואדהכי גם אפשר לומר ,ביצחק ורבקה אף
ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו זה עומד
שפקידתם היתה כאחת ,עם כל זאת כיון
בזוית זו ומתפלל וזו עומדת בזוית זו
מות ָא ִביהָ וְ ִא ּ ָמ ּה )אסתר ב .ז,
שעל הפסוק ו ְּב ֹ
ומתפללת ,אך עדיין בפסוק מפורש
ַוי ְִהי אֹמֵ ן אֶ ת ה ֲַד ָּסה ִהיא אֶ ְס ּ ֵתר ַּבת דּ ֹדוֹ ִּכי אֵ ין לָ ּה
ויעתר יצחק לה' כי רבקה עקרה .ממילא
ָאב וָאֵ ם וגו' ו ְּבמוֹ ת ָא ִביהָ וְ ִא ּ ָמ ּה ְל ָקחָ ּה מָ ְר ֳ ּדכַ י לוֹ
ְלבַ ת( אמר רב אחא )מגילה יג ע"א( עיברתה אפשר לומר אף ששניהם יצחק ורבקה
מת אביה ,ילדתה מתה אמה ,כלומר נושעו כאחת ,עם כל זאת זהו שכל
שאפילו יום אחד לא היה לה אב ואם, המבקש רחמים על חבירו והוא צריך
שבשעה שנתעברה אמה מת אביה ,נמצא לאותו דבר ,הוא נענה תחילה ,כי יצחק
שלא היה לה אב משעה שנראה להיקרות ביקש רחמים עבור רבקה אשתו ,והרי
אב ,ממילא ודאי שהוא יצחק נענה תחילה הוא יצחק צריך לאותו דבר ,ולכן הוא
להיות אב קודם שרבקה תהיה אם. נענה תחילה כלומר כברש"י ויעתר לו ה'
לו ולא לה ,וזהו שהוא נענה תחילה.
ובענין המבקש רחמים על חבירו והוא
צריך לאותו דבר ,עיין גם מה שכתבנו
וענין זה שיצחק ביקש רחמים עבור רבקה
ש ָרה ַּכאֲ ׁ ֶ
שר ָא ָמר על הפסוק ַוה' ּ ָפ ַקד אֶ ת ָׂ
אשתו והרי הוא יצחק צריך לאותו דבר
)בראשית כא .א( בסמיכות תפילת אברהם
ולכן הוא נענה תחילה שויעתר לו ה',
על בית אבימלך וילדו.
דבר זה יתיישב גם מדברי רש"י על
הפסוקים ברחל ,ו ַּתֹאמֶ ר אֶ ל יַעֲ קֹב הָ בָ ה
ִּלי בָ נִ ים וְ ִאם ַאיִן מֵ ָתה ָאנ ִֹכי ַויִּחַ ר ַאף
כוחה של תפילה
יַעֲ קֹב ְ ּב ָרחֵ ל ַויֹּאמֶ ר ה ֲַתחַ ת אֱ ל ִֹהים ָאנ ִֹכי
וַ ּי ְֶע ּ ַתר יִ ְצחָ ק לַה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה שר ָמנַע ִמ ּ ֵ ְ
מך ּ ְפ ִרי בָ טֶ ן )בראשית ל .א( אֲ ׁ ֶ
לו ה' וַ ּ ַתהַ ר ִר ְב ָקה ִא ְׁש ּת ֹו ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ
שפי' רש"י הבה לי ,וכי כך עשה אביך
)בראשית כה .כא(.
לאמך ,והלא התפלל עליה ,וברש"י אשר
ברש"י ויעתר ,הירבה והפציר בתפילה, מנע ממך פרי בטן בא"ד ,ממך ולא ממני.
לנוכח אשתו ,זה עומד בזוית זו ומתפלל הרי בפסוקים מפורש שאף שיצחק אף
~ו~
העמל תולדות פירות
ְ ּבאֹהֶ ל מוֹ ֵעד נֹכַ ח הַ ּ ׁ ֻ
ש ְלחָ ן )שמות מ .כד(, וזו עומדת בזוית זו ומתפללת ,ויעתר לו
מקום המנורה נתלה במקום השולחן ולא ולא לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן רשע
בהיפוך כי לכאורה היינו הך ,אפשר לפי לתפילת צדיק בן צדיק ,לפיכך לו ולא
שהרי בשניהם נאמר תמיד ,וְ נ ַָת ּ ָת ַעל לה ,ע"כ .אמנם זה עומד בזוית זו ומתפלל וזו
הַ ּ ׁ ֻ
ש ְלחָ ן לֶ חֶ ם ּ ָפנִ ים ְלפָ נַי ּ ָת ִמיד )שמות כה .ל( עומדת בזוית זו ומתפללת ,אך בלשון
ְלהַ עֲ לֹת נֵר ּ ָת ִמיד )שמות כז .כ( ,אך תמיד הפסוק ויעתר יצחק לנוכח אשתו ,תפילתה
שבלחם אינה כתמיד שבמנורה ,שבמסכת נתלית בתפילתו ,שתפילתו עיקר וזה לבד
חגיגה )כו ע"א( שולחן כתיב ביה תמיד סיבה טובה להיות ויעתר לו ה' .ובמנוח שהיה
מנורה לא כתיב בה תמיד ,וברש"י כלומר קטן מאשתו ,דאמר רב נחמן )ברכות סא
תמיד האמור במנורה לא תמיד יומם ע"א( מנוח עם הארץ היה ונאמר ַויּ ְֶע ּ ַתר
ולילה קאמר אלא תמיד מלילה ללילה יש הָ אֱ ל ִֹהים ָמנוֹ חַ אֶ ל ה' ַויֹּאמַ ר ִ ּבי אֲ דוֹ נָי ִא ׁ
כתמיד האמור בעולת תמיד ) ְּכבָ ִ ׂשים ְ ּבנֵי שר ָׁשלַ ְח ּ ָת יָבוֹ א נָא עוֹ ד אֵ לֵ ינ ּו וגו' אֲ ׁ ֶ
ָׁשנָה ְׁש ַניִם לַ יּוֹ ם ּ ָת ִמיד ,שמות כט .לח( שנאמר ִשמַ ע הָ אֱ ל ִֹהים ְ ּבקוֹ ל ָמנוֹ חַ ַו ָיּבֹא מַ ְל ַאךְ ַויּ ְ ׁ
שמֶ ן ַזיִת ז ְָך ָּכ ִתית לַ ּ ָמאוֹ ר ְלהַ עֲ לֹת נֵר ֶׁ שבֶ ת הָ אֱ ל ִֹהים עוֹ ד אֶ ל הָ ִא ּ ָׁשה וְ ִהיא יוֹ ׁ ֶ
ּ ָת ִמיד ִמחוּץ ְלפָ רֹכֶ ת הָ ֵע ֻדת ְ ּבאֹהֶ ל מוֹ ֵעד יש ּה אֵ ין ִע ּ ָמ ּה )שופטים יג .ח- ַּבשּׂ ָ ֶדה ו ָּמנוֹ חַ ִא ָׁ
יַעֲ ר ְֹך אֹתוֹ ַא ֲהרֹן מֵ ֶע ֶרב ַעד בּ ֶֹקר ִל ְפנֵי ה' ט( ,הרי מנוח הוא זה שהעתיר ,ולזה וישמע
ּ ָת ִמיד )ויקרא כד .ב-ג( ,וממילא אפשר לפי האלקים בקול מנוח כי הוא זה שהעתיר.
שהתמיד שבמנורה אינה כל הזמן לכן ויעתר יצחק לה' ויעתר לו ה' ,ויעתר מנוח
היא נוכח השולחן שהיא תמיד בקביעות אל ה' וישמע האלקים בקול מנוח ,הרי
ולא שהשולחן יהיה נתלה במנורה. שכל העתרת תפילה בין של הגדול ובין
של הקטן ,היא רצויה ופועלת ,ומכאן יש
וביצחק ורבקה ויעתר יצחק הוא הבעל לנו ללמוד לכוחה של תפילה.
היושב בביהמ"ד על התורה לנוכח אשתו
שהיא בבית עם ספר התהלים מתחננת
לפני קונה בדמעות ליתן לה זרע של עתירת יצחק נתלית בעתירת רבקה וכן מקום
המנורה נתלה במקום השולחן
קיימא כשר הגון וישר ,ועל כן ויעתר יצחק
וַ ּי ְֶע ּ ַתר יִ ְצחָ ק לַה' לְ נֹכַ ח ִא ְׁש ּת ֹו ִּכי ֲע ָק ָרה
לנועח אשתו ,עתירתו נתלית בעתירת
לו ה' וגו' )בראשית כה .כא(. ִהוא וַ ּי ֵָע ֶתר ֹ
אשתו המעתירה תמיד בקביעות.
הנה כמו שויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו
כן רבקה היתה מעתירה לנוכח בעלה,
ותלך לדרוש את ה' בבית ומה שתלה עתירתו ויעתר יצחק
המדרש אשר שם יעקב מפרכס לצאת בעתירתה לנוכח אשתו ,אמרנו לפי
וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן ש ְמ ּ ָת אֶ ת שבמעשה המשכן נאמר וְ ַׂ
ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה' ל ָּ ש ְלחָ ן ִמחוּץ לַ ּ ָפרֹכֶ ת וְ אֶ ת הַ ּ ְמנ ָֹרה נֹכַ חהַ ּ ׁ ֻ
)בראשית כה .כב(. ָשם אֶ ת הַ ּ ְמנ ָֹרה ש ְלחָ ן )שמות כו .לה( ַויּ ֶׂ הַ ּ ׁ ֻ
~ז~
העמל תולדות פירות
בבבא בתרא עח ע"ב על הפסוק במדבר כא .כז, ברש"י ויתרוצצו ,על כורחך המקרא הזה
ַעל ּ ֵכן י ְ
ֹאמר ּו הַ ּמ ְֹׁש ִלים וגו' אלו המושלים ביצרם,
אומר דרשני ,שסתם מה היא רציצה זו וכתב
בּ ֹא ּו חֶ ְׁשבּ וֹ ן בואו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד
אם כן למה זה אנכי ,רבותינו דרשוהו
מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה,
ִּת ָּבנֶה וְ ִתכּ וֹ נֵן אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה, לשון ריצה ,כשהיתה עוברת על פתחי
תבנה מלשון ואבנה גם אנכי ממנה היינו תבנה תורה של שם ועבר ,יעקב רץ ומפרכס
בבנים ועל ידי זה תכונן לעולם הבא כי ברא מזכה לצאת ,עוברת על פתחי עבודה זרה ,עשיו
אבא( ,ותאמר אם כן מה זכות יש מילדים מפרכס לצאת ,דבר אחר מתרוצצים זה
המתרוצצים ורבים ביניהם ,זהו שפי' עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות,
רש"י ַויֹּאמֶ ר ה' לָ ּה ְ ׁשנֵי ְלאֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעי ְִך ותאמר אם כן גדול צער העיבור ,למה זה
י ּ ִָפ ֵרד ּו )בראשית כה .כג( זה לרשעו וזה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון ,ותלך
לתומו ,זה לתומו והוא יהיה מזכה אותה לבית מדרשו של שם לדרוש את ה'
לעלמא דקשוט ולכן וְ ִר ְב ָקה אֹהֶ בֶ ת אֶ ת שיגיד לה מה תהא בסופה.
יַעֲ קֹב )בראשית כה .כח(.
ומסתמא בפרכוסו של יעקב פרכוס הבא
רבקה היתה מחזרת על בית המדרש של שם ועבר
מתוך קדושה כשהיתה עוברת על פתחי
שיבקשו רחמים על העובר שבמיעיה שיהא חכם
ובלשון הברטנורא בדתנן )פרק ב' משנה ח(
תורה של שם ועבר כשבאותה שעה היה
ש ַע ּ ֶבן ֲחנַנְ יָה ַא ְ ׁש ֵרי יוֹ לַ ְד ּתוֹ בא"ד, ַר ִ ּבי יְהוֹ ׁ ֻ עשיו על משכבו בתרדמה וחוסר ענין ,היתה
שיְּהֵ א ש ִהיא ָ ּג ְר ָמה לוֹ ׁ ֶ שם ׁ ֶ
וְ י ֵׁש אוֹ ְמ ִרים ַעל ׁ ֵ נינוחה ,לא כן בפרכוסו של עשיו פרכוס
יְתה ְמחַ זּ ֶֶרת ַעל ָּכל ָּב ּ ֵתי ִמ ְד ָר ׁשֹות חָ כָ םֶ ׁ ,שהָ ָ שלא מתוך קדושה כשהיתה עוברת על
או ֶמ ֶרת ָלהֶ ם ְ ּב ַב ָּק ָׁשה ִמ ּ ֶכם ַּב ְ ּק ׁש ּו ׁ ֶש ְ ּב ִע ָיר ּה וְ ֹ פתחי עבודה זרה שאז היה יעקב על משכבו
שיּ ְִהיֶה ש ְ ּבמֵ ַעי ׁ ֶ
ַרח ֲִמים ַעל הָ עֻ ָּבר הַ זֶּה ׁ ֶ בתרדמה וחוסר ענין עד שרבקה תלך
יאה עֲ ַר ְ ׂש ּתֹו ִמ ּ ֵבית חָ כָ ם ,ו ִּמ ּיֹום ׁ ֶש ֹנּו ַלד לֹא ֹ
הו ִצ ָ משם .ותלך לדרוש לבית מדרשו של שם
ש ּלֹא י ִָּכנְ ס ּו ְ ּב ָא ְזנָיו אֶ ּ ָלא הַ ּ ִמ ְד ָר ׁש ְ ּכ ֵדי ׁ ֶ ועבר ששם ודאי היתה נינוחה ביותר.
דִּ ְב ֵרי ּתוֹ ָרה ,הרי ב' עניינים שעשתה אמו
שני לאומים ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו,
של רבי יהושע בן חנניה ,האחד עד שלא וזה שלתומו הוא יהיה מזכה אותה לעלמא דקשוט
נולד היתה מחזרת על בתי מדרשות ואפשר להוסיף ,כיון שהרגישה שהיו
ואומרת בקשו רחמים על העובר שבמיעיה רצים ומתרוצצים ומריבים ,ותאמר אם כן
שיהא חכם ,ואחר כך כשכבר נולד לא שגדול הוא צער העיבור ,למה זה אנכי
הוציאה ערשתו מבית המדרש כדי שלא מתאווה ומתפללת על הריון .ולכאורה
יכנסו באזניו אלא דברי תורה .ובכאן עדיין כדאי הוא צער הריון ,כי סוף סוף
כשרבקה עדיין היתה סבורה שעובר אחד היא תזכה לפרי בטן .אך היא אמרה
במיעיה ,על כן היא לא הבינה מהי הריצה גם למה זה אנכי ,לפי שהרי דוקא ילדים
על פתחי תורה וגם על פתחי עבודה זרה, כשרים וטובים מזכים להוריהם לעולם
כי מהיכי תיתי ,אם הוא צדיק אז ריצה האמת )סנהדרין קד ע"א ברא מזכה אבא ,כן
צריך להיות רק לבית המדרש ,ואם רשע בדאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן
~ח~
העמל תולדות פירות
ותלך לדרוש את ה' אצל התלמידי חכמים אז בהיפוך ,ולכן היתה מחזרת על בית
וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן המדרש של שם ועבר שיבקשו רחמים על
ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה' ל ָּ העובר שבמיעיה שיהא חכם ,וגם כח בית
)בראשית כה .כב(. המדרש יגבר שהדברי תורה אשר יכנסו
באזניה ישפיעו על העובר כענין אל יכנסו
ברש"י ותלך לדרוש לבית מדרשו של
באזניו אלא דברי תורה .אך ויאמר ה'
שם ועבר ,ע"כ .הנה כל דרישה שהיא
לה שלא עובר אחד הוא ,אלא שני
בבית המדרש הוא דבר נכון וכמו ִ ּכי ָיבֹא
לאומים ממעייך יפרדו זה לרשעו וזה
רש אֱ ל ִֹהים ִ ּכי י ְִהיֶה לָ הֶ ם דָּ בָ ר
אֵ לַ י הָ ָעם ִל ְד ׁ
לתומו ,וזה שלתומו הוא אינו בתערובת
יש וּבֵ ין ֵר ֵעה ּו ָּבא אֵ לַ י וְ ָׁשפַ ְט ִּתי ּ ֵבין ִא ׁ
של רע ,והכל שפיר.
וְ הוֹ ַד ְע ִּתי אֶ ת חֻ ֵּקי הָ אֱ ל ִֹהים וְ אֶ ת ּתוֹ ר ָֹתיו
)שמות יח .טו-טז( .ומה שכאן פרט לך
ברש"י שזהו בית המדרש של שם ועבר,
והרי מסתמא בית מדרש זה היה בית ויתרוצצו בריצה ורציצה כאחת
המדרש היחיד שהיה באותם ימים .אך וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן
ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה' ל ָּ
שם כאן פרט לך ללמד על הכלל ,כי ׁ ֵ
)בראשית כה .כב(.
ידי חֲכָ ִמים ,וכל ֵעבֶ ר בגימטריא ּ ַת ְל ִמ ֵ
דרישה אצל התלמידי חכמים בבית
ברש"י ויתרוצצו בא"ד רבותינו דרשוהו
המדרש הוא דרישת ה'.
לשון ריצה ,כשהיתה עוברת על פתחי
כן ברש"י ויתרוצצו בא"ד רבותינו תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס
דרשוהו לשון ריצה ,כשהיתה עוברת על לצאת ,עוברת על פתחי עבודה זרה עשיו
פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ מפרכס לצאת ,דבר אחר מתרוצצים זה
ומפרכס לצאת ,עוברת על פתחי עבודה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות.
זרה עשיו מפרכס לצאת ,ע"כ .פתחי
תורה של שם ועבר היינו של התלמידי לפירוש ראשון ויתרוצצו הוא לשון ריצה
חכמים ,לאפוקי מעשיו הרשע. ואילו לפירוש הב' הוא לשון רציצה.
וכשאמרנו השיעור בכוללנו כולל בעלי
ידי חֲכָ ִמים, ואם הזכרנו הגימטריא ּ ַת ְל ִמ ֵ בתים דשנים ורעננים אמר הרה"ח רבי
אדהכי הנה רבינו הקדוש מסדר המשנה ישכר דוב כץ מחשובי המשתתפים ,שכאשר
בחר לסיים את החלק האחרון של עברה על פתחי הטמפל הרפורמי הבנוי
המשנה האחרונה שבסדר האחרון של כל בגג עגול וכו' ,זה סבר שזה בית עבודה
ששה סדרי משנה בענין השלום דוקא, זרה ופרכס לצאת וזה סבר שזה בית
שבמשנה המסיימת )עוקצין פרק ג' משנה יב( המדרש ופרכס אף הוא .ומדבריו הנה
ָאמַ ר ַר ִ ּבי ִ ׁש ְמעוֹ ן ּ ֶבן חֲלַ ְפ ּ ָתא לֹא ָמצָ א במציאות זאת הרי ב' הפירושים ריצה
הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך הוּא ְ ּכ ִלי מַ ֲחזִיק ְ ּב ָרכָ ה ורציצה שייכים כאחד.
~ט~
העמל תולדות פירות
ָׁשלוֹ ם ָּב ְך ְלמַ ַען ּ ֵבית ה' אֱ לֹהֵ ינ ּו אֲ בַ ְק ָׁשה לום ׁ ֶש ּנֶאֱ ַמר ה' עֹז ְל ַע ּמֹויִש ָר ֵאל ֶא ּ ָלא הַ ּ ָׁש ֹ
ְל ְ ׂ
טוֹ ב לָ ְך )תהלים קכב .ז-ח-ט( ה' עֹז ְל ַע ּמוֹ שלוֹ ם )תהלים כט.
ְ
י ּ ִֵתן ה' יְבָ ֵרך אֶ ת ַע ּמוֹ בַ ּ ָׁ
שלוֹ ם )תהלים כט. י ּ ִֵתן ה' יְבָ ֵר ְך אֶ ת ַע ּמוֹ בַ ּ ָׁ יא( .ענין החביבות של אחרון חביב בענין
יא( .כל זה עלה ברעיון עת ראינו בעל השלום דוקא אף שיש עניינים הרבה
הטורים בסיומא דתורת כהנים על הפסוק ובפרט ענין התורה עצמה שלכאורה היה
ֹשה )ויקרא שר ִצ ּוָה ה' אֶ ת מ ׁ ֶ אֵ ּ ֶלה הַ ּ ִמ ְצוֹ ת אֲ ׁ ֶ מתאים לסכם ולסיים את כל הששה סדרי
כז .לד( זה לשונוִ ּ ,מ ְצוֹ ת במילוי מ"ם צד"י ידי
ש ּ ַת ְל ִמ ֵ
משנה בענין התורה .כי אחרי ׁ ֶ
ו"ו תי"ו עולה תרי"ב והוא בגימטריא חֲכָ ִמים בגימטריא תרי"ב ובסיום כל
ידי חֲכָ ִמים על שם חֲכַ ם לֵ ב י ִַּקח
ּ ַת ְל ִמ ֵ הש"ס השלימו כל לימוד התורה ועדיין
ִמ ְצוֹ ת )משלי י .ח(. חסר אחד לתרי"ג וְ ָאמַ ר ַר ִ ּבי אֶ ְל ָעזָר ָאמַ ר
ידי חֲכָ ִמיםַר ִ ּבי חֲנִ ינָא )ברכות סד ע"א( ּ ַת ְל ִמ ֵ
עוד בזה מה שברש"י ותלך לדרוש את מַ ְר ִ ּבים ָׁשלוֹ ם ָּבעוֹ לָ ם ,לכן דע לך כי
ה' לבית מדרשו של שם ועבר ,הנה ידי חֲכָ ִמים שהם בגימטריא תרי"ב, ּ ַת ְל ִמ ֵ
בתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק וְ י ְִצחָ ק הם מרבים שלום בעולם היינו שמוסיפים
ָּבא ִמבּ וֹ א ְ ּבאֵ ר לַ חַ י ר ִֹאי וגו' )בראשית כד. לתרי"ב עוד פרט אחד שהוא השלום
שם סב( וְ י ְִצחָ ק ֲהוָה ָא ִתי ִמ ּ ֵבי מֶ ְד ָר ָׁשא ְד ׁ ֵ ובכך יהיה תרי"ג ,ודוקא השלום הם
ַר ָּבא מַ עֲ לָ נָא ְדבֵ ָירא ְד ִא ְתגְ לֵ י עֲ לוֹ י חַ י מרבים להשלים ,כי אחר שבידם תרי"ג
וְ ַקיָם ְדחָ מֵ י וְ לָ א ִמ ְתחָ מֵ י וכו' ,והנה מה חסר אחד ,כעת כל אשר נדרש הוא כלי
נפלא אשר ו ּ ֵַתלֶ ְך ִל ְדר ֹׁש אֶ ת ה' מחזיק ברכה לכל התורה שבידם ,ובזה
בגימטריא וְ י ְִצחָ ק ָּבא ִמבּ וֹ א ְ ּבאֵ ר לַ חַ י ר ִֹאי מסתיים שפיר כל הששה סדרי משנה כדי
שב ְ ּבאֶ ֶרץ הַ ּ ֶנגֶב.
וְ הוּא יוֹ ׁ ֵ שיהיה דבר הנשמר בכלי השומר .וכן
שלוֹ ם )במדבר כה. יתי ִָׁהנְ נִ י נ ֵֹתן לוֹ אֶ ת ְ ּב ִר ִ
יב( היינו ְ ּב ִרית בתוספת אחד שהוא
כשהיתה רבקה מעוברת כבר היה השלום וכנ"ל הרי תרי"ג.
לעשיו את היצר הרע וליעקב את היצר טוב
וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן
והא דלעיל ממסכת ברכות תלמידי
ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה', ל ָּ
ּשנֵי גויִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ
וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי ֹ חכמים מרבים שלום בעולם הוא הוא
לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ השלמת וסיום המסכת ברכות ,וכך הוא,
ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה .כב-כג(. ידי
ָאמַ ר ַר ִ ּבי אֶ ְל ָעזָר ָאמַ ר ַר ִ ּבי חֲנִ ינָא ּ ַת ְל ִמ ֵ
ש ּנֶאֱ מַ ר וְ כָ ל חֲכָ ִמים מַ ְר ִ ּבים ָׁשלוֹ ם ָּבעוֹ לָ ם ׁ ֶ
ברש"י ויתרוצצו בא"ד רבותינו דרשוהו ְ
שלוֹ ם ָּב ָניִך )ישעיה נד. ָּב ַני ְִך ִל ּמו ֵּדי ה' וְ ַרב ְ ׁ
לשון ריצה ,כשהיתה עוברת על פתחי יג( ַאל ִּת ְק ֵרי ָּב ַני ְִך אֶ לָ א בּ וֹ ָני ְִךָׁ ,שלוֹ ם ָרב
תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס שוֹ ל )תהלים אהֲבֵ י תוֹ ָר ֶת ָך וְ אֵ ין לָ מוֹ ִמ ְכ ׁ ְל ֹ
לצאת ,עוברת על פתחי עבודה זרה ש ְלוָה ְ
קיט .קסה( י ְִהי ָׁשלוֹ ם ְ ּבחֵ ילֵ ך ׁ ַ
עשיו מפרכס לצאת. ְ ּב ַא ְר ְמנוֹ ָתי ְִך ְלמַ ַען ַאחַ י וְ ֵר ָעי אֲ ַד ְ ּב ָרה ּנָא
~י~
העמל תולדות פירות
אף שעדיין לא ניתנה בסיני ,וביותר ואמר ליה אנטונינוס לרבי )סנהדרין צא ע"ב(
תמוה לומר שלאותו רשע עשיו כשהוא מאימתי יצר הרע שולט באדם משעת
במעי אמו בא מלאך ללמדו תורה אף יצירה או משעת יציאה ,אמר ליה משעת
שעדיין לא ניתנה. יצירה ,אמר ליה אם כן בועט במעי אמו
ויוצא ,אלא משעת יציאה ,אמר רבי דבר זה
ובקושיית המהרש"א על יצר הרע שהיה
למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר
לעשיו במעי אמו ,והרי ביותר קשה מהיצר
ַל ּ ֶפ ַתח חַ ּ ָטאת רֹבֵ ץ )בראשית ד .ז( ,ובמהרש"א
טוב ,דאיתא בזוה"ק )בראשית קסה ע"ב(
הקשה מההיא עוברה דארחא )יומא פב ע"ב(
ָש ָא ֵתי ְל ַע ְל ָמא ִמ ּיָד ִאזְדַּ ּ ַמן ְ ּב ׁ ַש ְע ּ ָתא דְּ ַבר נ ׁ
אתו לקמיה דרבי חנינא אמר להו לחושו
יה יֵצֶ ר הָ ָרע וכו' ְ ּכ ָמה ְד ַא ְּת ָא ֵמר ַל ּ ֶפ ַתח הֲד ּ ַּב ֵ
לה ולא אילחישא קרי עליה זֹר ּו ְר ָׁש ִעים
ָש
חַ ּ ָטאת רוֹ בֵ ץ וכו' ,וְ יֵצֶ ר הַ ּטוֹ ב ָא ֵתי ְלבַ ר נ ׁ
מֵ ָרחֶ ם )תהלים נח .ד( נפק מינה שבתאי
ימ ַתי ָא ֵתי ַּבר ִמ ּיֹו ָמא ְד ָא ֵתי ְל ִא ְתדַּ ָּכ ָאה ,וְ ֵא ָ
אצר פירי ,מוכח שיצר הרע שולט גם
ָש ְל ִא ְתדַּ ָּכ ָאהַּ ,כד ִאיה ּו ַּבר ְּתלֵ יסַ ר ְ ׁשנִ ין נ ׁ
במעי אמו ,ואומר המהרש"א דאף אם
וכו' ,ממילא איך ביעקב אבינו יותר מי"ג
בהא יש ליישב דהתם על ידי אמו אפשר
שנה קודם לכן כשעדיין היה במעי אמו
ששולט בו קודם היציאה אבל בולד
היה רץ ומפרכס לצאת על פתחי תורה.
עצמו לא שולט דאם כן הוי בועט וכו',
וביותר יש להבין שבעוברה דארחא ולא
אך קשה ממה שעשיו מפרכס לצאת
אלחישא פעולת הלחישה לא פעל אצלה
כשעוברת על פתחי עבודה זרה.
היינו שנותרה בתאוות האכילה שהיה לה
קודם הלחישה ,אבל בעוברה דארחא ובעיון יעקב כתב לתרץ על פי דרשת
ואמר רבי לחושו לה דיומא דכיפורי הוא רבי שמלאי )נדה ל' ע"ב( שהתינוק מלמדין
ואילחישא ,הרי פעולת הלחישה פעל אצלה אותו כל התורה כולה במעי אמו וכיון שבא
וקרי עליה רבי ְ ּב ֶט ֶרם ֶא ָ ּצ ְר ָך ַב ּ ֶב ֶטן ַיְד ְע ִּת ָ
יך לאויר העולם סוטרו מלאך ומשכחו ,ואינו
)ירמיה א .ה( ונפק מינה רבי יוחנן ,ואם הא בועט לפי שהתורה תבלין ליצר הרע )קידושין
דאילחישא קשור לעובר ,והלא יצר טוב ל' ע"ב( עד שראוי לצאת לאויר העולם
בא רק י"ג שנה אחר היצר הרע. בא מלאך ומשכחו כל התורה כולה והוא
בועט ויוצא והיינו דכתיב לפתח חטאת
ואפשר שאף שאין יצר הרע שולט
רובץ ,ומתורץ קושיית המהרש"א כי עשיו
במעיים והוא הדין ליצר טוב ,אבל לא כן
ְ ּבמַ עֲ לָ לָ יו י ְִתנ ּ ֶַכר נ ַָער )משלי כ .יא( שהיה
בהני תומים יעקב ועשיו שבהם נאמר
פורק ממנו עול תורה במעי אמו.
לרבקה מפורש שני לאומים ממעיך
יפרדו זה לרשעו וזה לתומו ,ממעיך ועדיין צריך להבין ,שאם במעי אמו היה
יפרדו זה לרשעו וכבר במעיים יהיה לו עשיו פורק מעצמו את התבלין ליצר הרע
יצר הרע וזה לתומו וכבר במעיים יהיה לו אם כן מדוע לא היה עשיו מבעט ויוצא
יצר הטוב ,אבל בכל אדם לפתח חטאת במשך כל חודשי העיבור ,גם יש לעיין
רובץ ומשעת יציאה יצר הרע שולט בו אם במעי רבקה אמו מלמדין אותו תורה
~ יא ~
העמל תולדות פירות
שה )שבת סז ע"ב( ָּכל הַ ּ ׁשוֹ כֵ חַ ִעי ַּקר ׁ ַ
ש ָּבת וְ ָע ָׂ וביצר הטוב מבן י"ג בהיותו בר מצוה .ומה
ש ָּבתוֹ ת הַ ְר ּ ֵבה אֵ ינוֹ חַ יָּב ְמלָ אכוֹ ת הַ ְר ּ ֵבה ְ ּב ׁ ַ שכל חודשי העיבור לא היה עשיו בועט
אֶ ּ ָלא חַ ּ ָטאת אֶ חָ ת ,ולקמן בגמרא )שבת במעי אמו ויוצא ,נראה שאמנם היצר הרע
סח ע"א( רב ושמואל דאמרי תרוייהו, הפועל על האדם הוא לפתח חטאת רובץ
מתניתין בתינוק שנשבה לבין הנכרים משעת יציאה גם בעשיו ,אבל מה שנאמר
וגר שנתגייר לבין הנכרים ,אבל הכיר לרבקה ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו
ולבסוף שכח חייב על כל שבת ושבת, הוא רק לגבי פירכוס ,שיעקב מפרכס
תנן השוכח עיקר שבת ,לאו מכלל לצאת כשעוברת על פתחי תורה ועשיו
דהויא ליה ידיעה מעיקרא ,לא ,מאי כל מפרכס לצאת כשעוברת על פתחי עבודה
השוכח עיקר שבת דהיתה שכוח ממנו זרה אך לא עד כדי שיהיה מבעט לצאת ,כי
עיקרה של שבת ,ע"כ .ועדיין פעולת יצר הרע בפועל לקלקל הוא רק משעת
השכחה היא על ידי האדם השוכח ואילו יציאה כשבא לאויר העולם שאז יש לו את
החפצא הוא רק נפעל ונשכח ,ובתינוק הבחירה החופשית לבחור בטוב או ברע.
שנשבה שלא היתה לו ידיעת שבת
מעולם מה שייך לשון שכחה שכוח אנטונינוס מצד עשיו במעי רבקה,
ורבי מצד יעקב במעי רבקה
עיקרה של שבת .ואפשר לפי שבכל
ואפשר למתק את הדברים בפרפרת ,כיון
נשמה ישראלית יש שכחה מאז שבא
דאמר רב יהודה אמר רב )ברכות נז ע"ב
מלאך וסוטרו ומשכחו ,וממילא שכוח
ועירובין נו ע"א( ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך
ממנו עיקרה של שבת מאז שיצא לאויר
אלו אנטונינוס ורבי שלא פסק משולחנם
העולם שאז נשכח ממנו.
לא צנון ולא חזרת וכו' ,הרי מה שאמר
אנטונינוס לרבי שיצר הרע שולט באדם
ומענין לענין באותו ענין בקושיית הגה"ק
משעת יציאה ,כי אנטונינוס מצד עשיו במעי
בעל שם שלמה משינאווא מה שבהגדה של
רבקה אומר לרבי הבא מצד יעקב במעי
פסח ִּת ְ ׁש ָעה ִמי ֹיו ֵד ַע ִּת ְ ׁש ָעה ַאנִ י ֹיו ֵד ַע ִּת ְ ׁש ָעה
רבקה שיצר הרע שולט באדם משעת
י ְַרחֵ י לֵ ָידה ,והרי כל ענייני זה הפיוט מיוחדים
יציאה ,ומה שעשיו במעי אמו מפרכס לצאת
המה לעם ישראל אֶ חָ ד אֱ לֹהֵ ינ ּו ְ ׁשנֵי לֻ חוֹ ת
כשהיא בפתחי עבודה זרה ויעקב במעי אמו
חֲמ ָׁשההות ִ בות ַא ְר ַּבע ִא ָמ ֹ הַ ְ ּב ִרית ְ ׁשל ָֹׁשה ָא ֹ
מפרכס לצאת כשהיא בפתחי בית המדרש,
שי תוֹ ָרה ִ ׁש ּ ָׁשה ִס ְד ֵרי ִמ ְ ׁשנָה ִ ׁש ְב ָעה יְמֵ י חו ְּמ ׁ ֵ
זה רק בעשיו ויעקב כשהיו במעי אמם כי
ילה עֲ ָׂש ָרה ִד ְ ּב ַריָא ַאחַ ד יְמי ִמ ָ מונָה ֵׁ ַש ָּב ָתא ְ ׁש ֹ
כך הוא המשפט לה' שאמר לה שני לאומים
שר ִ ׁש ְבטַ יָא ְ ׁשל ָֹׁשה שר כּ וֹ ְכבַ יָּא ְ ׁשנֵים ָע ָׂ ָע ָׂ
ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו.
שר ִמדַּ יָא ,ואילו תשעה ירחי לידה ידוע ָע ָׂ
לא רק לישראל אלא גם לאומות
תינוק שנשבה לבין הנכרים ששכוח ממנו עיקר שבת
העולם ,ותירץ כ"ק אדמו"ר ממונקאטש ובדרשת רבי שמלאי שכיון שבא הולד
)חודש בחדשו ,ניסן תשנ"ו עמוד ה( על פי מה לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו
שבצמח צדיק שגם את התורה שלמד ומשכחו כל התורה כולה ,הנה בדתנן
~ יב ~
העמל תולדות פירות
בבני רבקה שכבר במעי אמם היה הבחירה, במעי אמו אפילו שהמלאך משכחו זוכה
בדין בא יעקב לעכב וליטול את הבכורה
להשיג ולזכור אם לומד תורה לשמה
ויתבאר עוד ,שכיון שתומים אלה יעקב
שאז מצא מין את מינו וניעור )עירובין ט'
ועשיו ממעיך יפרדו זה לרשעו וזה לתומו,
ע"א ועוד מקומות בש"ס( ואצל אומות העולם
הרי שלהם ובהם יש דין מיוחד המחשיבם
הולכין הט' ירחי לידה להבל ולריק ,אבל
משעת יצירה עוד קודם לידה ,וממילא
בני ישראל מתפארים ואומרים תשעה מי
כעת אתי שפיר מה שברש"י על הפסוק
יודע תשעה אני יודע תשעה ירחי לידה,
וְ ַאח ֲֵרי כֵ ן יָצָ א ָא ִחיו )בראשית כה .כו( בדין
שאצלנו גם את התורה שלמד באותן ט'
היה אוחז בו לעכבו ,יעקב נוצר מטיפה
חודשים אפשר לידע על ידי הלימוד
ראשונה ועשיו מן השניה ,צא ולמד
תורה לשמה.
משפופרת שפיה קצרה תן בה שתי
אבנים זו תחת זו ,הנכנסת ראשונה תצא ועדיין בשלמא בתינוק שנשבה לבין הנכרים
אחרונה והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, שייך לומר שכוח ממנו עיקרה של שבת
נמצא עשיו הנוצר באחרונה יצא ראשון כנ"ל ,אבל בגר שנתגייר לבין הנכרים לא
ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון ויעקב נראה שכשהיה ולד במעי אמו הנכרית
בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון היה שייך גם בו דרשת רבי שמלאי
ליצירה ויפטור את רחמה ויטול את שמלמדין אותו כל התורה כולה כדי
הבכורה מן הדין .כי לכאורה איזה דין שנוכל לומר שכוח ממנו עיקר שבת מאז
הוא זה ,והרי אדרבה הדין נותן שהנוצר שיצא לאויר העולם .ושו"ר באיילת השחר
אחרונה הוא נולד ראשונה ופוטר רחם ולו למרן הרב שטיינמן שתמה כזאת ,שבסוף
משפט הבכורה .אבל אחר שהגם שבדרך ספר מעלות התורה הביא בשם אחיו של
כלל אין שליטת יצר הרע ויצר טוב הגר"א בתועלת מה שמלאך מלמדו כל
במעיים ,לא כן בהני תומים יעקב ועשיו התורה במעי אמו וכשבא לצאת משכחו
שלהם יש דין מיוחד המחשיבם משעת כאילו לא למד כלל ,כי לכל הנשמות
יצירה עוד קודם לידה ,והרי על הפסוק שעמדו בסיני יש לכל אחד חלקו בתורה
וְ הַ עֲ בַ ְר ּ ָת כָ ל ּ ֶפטֶ ר ֶרחֶ ם לַ ה' )שמות יג .יב( פי' וזהו יגעתי ומצאתי תאמין )מגילה ו' ע"ב(,
רש"י פטר לשון פתיחה וכן ּפוֹ טֵ ר מַ יִם מצאתי דייקא כמוצא אבדה לפי שהוא
אשית ָמדוֹ ן )משלי יז .יד( ,ובשעה שהולד ֵר ִ ׁ חלקו ,ולכך במעי אמו מלמדין אותו חלק
פותח רחם אזי לאותו פתח רובץ החטאת תורתו הנוגע לנשמתו ובצאתו לאויר העולם
וזה שיצא ראשונה לעולם השפל עולם נשכח ממנו ואחר כך על ידי יגיעתו מוצא
שבו יש מלחמת היצר ובחירה ,זה הנמצא אבדתו ,ועל כך כתב באיילת השחר
בחזית המלחמה לו משפט הבכורה ,לא )בפסוק ויתרוצצו( דאם כן יש לעיין איך גרים
כן ביעקב ועשיו שהחטאת רובץ כבר יכולים ללמוד תורה ,וכי המלאך מלמד
במעיים שיש יצר הרע מיצירה ,לכן בדין תורה את העוברים שיתגיירו בעתיד
היה יעקב רוצה לעכבו וליטול את בזמן שהם במעי אמם הנכרית.
~ יג ~
העמל תולדות פירות
ומכל זה נמצא אשר מן הצדק ומן הדין הבכורה כי הוא היה ראשון במלחמת
הבכורה ליעקב ,ורק כדי שלא יערער היצר הזו שהיתה כבר במעיים.
עשיו על הבכורה ביקשו יעקב במכירה
ואמר לו ִמ ְכ ָרה כַ יּוֹ ם אֶ ת ְ ּבכ ָֹר ְת ָך ִלי
ושבכורה נקשר למלחמת היצר ,הנה
)בראשית כה .לא(.
בפסוק וְ סָ ְפד ּו ָעלָ יו ְ ּכ ִמ ְס ּ ֵפד ַעל הַ יּ ִָחיד
וְ הָ מֵ ר ָעלָ יו ְ ּכהָ מֵ ר ַעל הַ ְ ּבכוֹ ר )זכריה יב .י(
למאן דאמר )סוכה נב ע"א( שהספד זה הוא
ויתרוצצו שהיו מריבים בנחלת שני עולמות ,עשיו
מריב ביעקב לבטל ממנו עולם הבא ואילו יעקב על יצר הרע שנהרג ,כתב בערוך לנר שם
מריב בעשיו לבטל ממנו תאוות וגשמיות עולם הזה בד"ה בגמרא וחד אמר בתו"ד ,יצר הרע
וַ ִּי ְתרֹצֲ צ ּו הַ ּ ָבנִ ים ְּב ִק ְר ּ ָב ּה וַ ּתֹאמֶ ר ִאם ּ ֵכן שייך לקרותו יחיד כיון שאין שני לו
ָמה זֶּה ָאנ ִֹכי וַ ּ ֵתל ְֶך לִ ְדר ֹׁש ֶאת ה', ל ָּ המתעה לרע ,ושייך גם כן לקרותו בכור
ּשנֵי גויִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ
וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי ֹ כיון שלאדם ב' יצרים יצר הטוב ויצר
לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ הרע ,ויצר הרע הוא הבכור שבהם שבא
ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה .כב-כג(. ראשון לאדם משננער לצאת ממעי אמו
ויצר הטוב לא בא עד י"ג שנה.
ברש"י ויתרוצצו בא"ד דבר אחר מתרוצצים
זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות, ומה שליעקב הבכורה לפי שעת יצירה,
ותאמר אם כן גדול צער העיבור למה זה הנה במסכת מגילה )יג ע"א( ו ְּבמוֹ ת ָא ִביהָ
אנכי מתאווה ומתפללת על הריון ,ותלך וְ ִא ּ ָמ ּה )אסתר ב .זַ ,וי ְִהי אֹמֵ ן אֶ ת ה ֲַד ָּסה ִהיא
לבית מדרשו של שם לדרוש את ה' שיגיד אֶ ְס ּ ֵתר ַּבת דּ ֹדוֹ ִּכי אֵ ין לָ ּה ָאב וָאֵ ם וגו' ו ְּבמוֹ ת ָא ִביהָ
לה מה תהא בסופה .כבר עמדו על מה וְ ִא ּ ָמ ּה ְל ָקחָ ּה מָ ְר ֳ ּדכַ י לוֹ ְלבַ ת( למה לי ,אמר רב
שבמעי אמם היו מתרוצצים ומריבים בנחלת אחא עיברתה מת אביה ילדתה מתה
שני עולמות ,וכי מה ליעקב אבינו עם עולם אמה ,וברש"י ובמות אביה ואמה למה לי
הזה ומה לעשיו עם עולם הבא ,עיין בגור מאחר דכתיב כי אין לה אב ואם ,אלא
אריה מה שכתב בזה ואענה גם אני חלקי ללמדנו שאפילו יום אחד לא היה לה אב
בדרך אפשר .עשיו שחפץ בתאוות גשמיות ואם ,שבשעה שנתעברה אמה מת אביה
עולם הזה היה מריב ביעקב לבטל ממנו נמצא שלא היה לה אב משעה שנראה
נצחיות עולם הבא והיה משתדל ומנסה להקרות אב ,ע"כ .ממילא אם
ָ ַו ּי ֶ
ֹאמר נִ ְס ָעה וְ נֵלֵ כָ ה וְ אֵ ְלכָ ה ְלנֶגְ דֶּ ך )בראשית משנתעברה ראוי להקרות אב ,אז אפשר
לג .יב( ,עשיו היה אומר ליעקב בוא נא לומר בפסוק כּ ֹה ָאמַ ר ה' ְ ּבנִ י ְבכ ִֹרי
עמדי ונעשה יחדיו את העולם הזה ואילו ִש ָראֵ ל )שמות ד .כב( שבני כבר נקרא י ְׂ
יעקב שמתאווה לחיי תורה בעולם הזה בשעת העיבור ,הוא בני בכורי ישראל
המביאים לחיי עולם הבא היה מריב בעשיו הוא יעקב ולא עשיו הבכור ,כי אמנם
לבטל ממנו תאוות וגשמיות עולם הזה עשיו היה פטר רחם ,אך יעקב הוא בכורי
כדי שיתחבר עמו לתורה ,ולא הועיל כי מעת הוא בני משעת יצירה.
~ יד ~
העמל תולדות פירות
ואמר רב נחמן )פסחים מב ע"ב( בתחילה הַ ּקֹל קוֹ ל יַעֲ קֹב וְ הַ יּ ַָדיִם י ְֵדי ֵע ָׂ
שו )בראשית
כשהיו מביאין נסכים מיהודה לא היה כז .כב( ,עשיו נותר עם העולם הזה שלו
יינם של יהודה מחמיץ )בזכות הנסכים היה עולם חולף ואילו יעקב אבינו עם עולם
טעם ביינם( עד שנותנין לתוכן שעורין והיו הזה המביא לנצחיות לעולם הבא.
קורין אותו חומץ סתם ,ועכשיו )שאין בית
המקדש קיים( אין יינם של אדומיים מחמיץ והיא הלכה לדרוש את ה' מה יש לי מאחד
עד שנותנין לתוכן שעורין וקורין אותו רשע המלא בתאוות הרץ ומפרכס לצאת
חומץ האדומי ,לקיים מה שנאמר ִא ָמ ְל ָאה כשאני עוברת על פתחי עבודה זרה ,ויאמר
צֹר ַעל הָ ח ֳָרבָ ה )יחזקאל כו .ב ,י ַַען אֲ ׁ ֶ
שר ָא ְמ ָרה ּ
ה' לה אכן כן הוא שאין תועלת בבן זה,
ּש ִ ַלם הֶ ָאח נִ ְׁש ְ ּב ָרה דַּ ְלתוֹ ת הָ ַע ִּמים נָסֵ ָּבה אֵ לָ י
יְרו ָׁ אך מה לעשות כאשר הוא אינו לבד אלא
ִא ּ ָמ ְל ָאה הָ ח ֳָרבָ ה ,צוֹ ר שהיא מאדום אמרה שני גוים בבטנך אחד רשע ואחד צדיק
אתמלא מחורבנה של ירושלים( אם מלאה זו ובשביל הצדיק כדאי הוא ההריון ,וגם אין
חרבה זו ואם מלאה זו חרבה זו ,רב נחמן לך לדאוג לאחר ההריון בשביל הבן הצדיק
בר יצחק אמר מהכא ,ולאם מלאם כאשר יוולדו ,כי שני לאומים ממעייך
יאמץ .ו ְּלאֹם יֶאֱ ָמץ בגימטריא ַי ִין יֶ ְח ָמץ, יפרדו ,ממעייך הם נפרדים כל אחד
כשיין יחמץ אזי הלאום השני יאמץ. לדרכו והצדיק לא יהיה עם הרשע.
משמעות צעיר אין שני מלכים משמשים בכתר אחד
וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי גיֹיִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ
ּשנֵי גויִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ
ּשנֵי וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי ֹ
לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ
ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה .כג(. ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה .כג(.
במשמעות תיבת צעיר ,הנה גם מי שאינו שני גוים הם שני עמים ושני לאומים הם
רך בשנים יהיה נקרא צעיר לעומת שתי מלכויות ,כן ברש"י אין לאום אלא
המבוגר יותר כמו רב יעבוד צעיר ,ותנן מלכות ,ובתרגום ְּת ֵרין ַע ְמ ִמין ִ ּב ְמ ַעי ְִכי
)ערכין יג ע"ב( אֵ ין ָקטָ ן נִ ְכנָס לָ עֲ ז ָָרה וְ ַת ְר ּ ֵתין מַ ְל ְ ּכוָן ִממֵ ַעי ְִכי י ְִת ּ ָפ ְר ָׁשן .וכיון
שהַ ְלוִ יִּם עוֹ ְמ ִדיםלַ עֲ בוֹ ָדה אֶ ּ ָלא ְב ָׁש ָעה ׁ ֶ שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו
יעזֶר ּ ֶבן יַעֲ קֹב אוֹ מֵ ר וכו' ַּב ּ ִ ׁשיר וכו' ַר ִ ּבי אֱ ִל ֶ בכתר אחד )חולין ס' ע"ב( לכן לא בגוים
אשיהֶ ן ִמ ּ ֵבין ַרגְ לֵ י ָּב ָא ֶרץ הָ י ּו עוֹ ְמ ִדין וְ ָר ׁ ֵ אלא בלאומים נאמר יפרדו.
הַ ְלוִ יִּם וְ צוֹ עֲ ֵרי הַ ְלוִ יִּם הָ י ּו נִ ְק ָר ִאין ,וכתב
בתפארת ישראל דלשון צוערי תרתי
משמע ,לשון ילדות כמו ורב יעבוד צעיר בהחמצת היין יתקיים ולאום מלאום יאמץ
ומשמע נמי לשון צער שעל ידי שקולם וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי גיֹיִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ
ּשנֵי
דק מצערים הם את הלויים הגדולים .ולשון לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ
רש"י שם ,וצוערי הלויים שמצערין את )בראשית כה .כג(.
~ טו ~
העמל תולדות פירות
אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם הלויים וכדמפרש בגמרא ,ובגמרא כיון
לא חזרת ולא קישות ולא צנון לא בימות דהני קטין קלייהו והני עב קלייהו הני מקטטי
החמה ולא בימות הגשמים .אמנם שם והני לא מקטטי קרי להו צערי ,ופי' רש"י
בתוספות ד"ה צנון וחזרת לא הזכירו קישות, מקטטי כלומר מקטינים ועושין קולם דק דק
ובתוספות עירובין )נו ע"א( ד"ה כאן בעלין ויפה ומצערין הלויים שאין יכולין לבסם
הקשו מהנ"ל פרק קמא דעבודה זרה קולן כמותן ,כן ברבינו עובדיה מברטנורא.
באנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם ומרבינו גרשום משמע שגרס במשנה
לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא צעירי הלויים היינו הקטנים ,וכינויים כן
בימות הגשמים ,וכתבו נראה לפרש דכאן כדי להבחין בין קולם הדק ובין הקול
בימות החמה וכאן בימות הגשמים. העבה של הגדולים .מכל הנ"ל נראה
שהצעיר נקרא כן על שם קולו הדק ,אך
איך שלא יהיה ,לאדם אחד שבפרשת צעיר נקרא גם מי שאינו רך בשנים ,כי
תולדות לא הגיע לבית המדרש והיינו כשמדברים מב' בני אדם אזי האחד הוא
משאילים עליו ונודע שהיה מצונן ונפל המבוגר ואילו השני הוא צעיר ביחס אל
למשכב אמרנו שצנון מלשון מצונן וצינה המבוגר אך אינו ילד ,ורק כשמדברים
שזה טוב לימות החמה הימים החמים ,ואילו מאדם אחד אז אותו אדם יהיה נקרא
חזרת שחריפותו מחמם ,זה טוב לימות צעיר רק אם הוא רך בשנים.
הגשמים כשקר בחוץ ,וזהו החידוש שלא
פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת עוד עיין מה שכתבנו על הפסוק וְ אֶ ת
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. הָ ַא ְרנֶבֶ ת )ויקרא יא .ו( במה שפי' רש"י
במעשה דתלמי המלך )מגילה ט' ע"א וע"ב(
שהשבעים ושנים זקנים כתבו לו את
אחד רשע ואחד צדיק אז נקראים תומים, צעירת הרגלים במקום את הארנבת לפי
וכששניהם צדיקים נקראים תאומים שידיה קצרים וקטנים מרגליה.
תו ִמם ְּב ִב ְטנָ ּה
וַ ִּי ְמלְ א ּו יָ מֶ יהָ ָלל ֶֶדת ְו ִה ּנֵה ֹ
)בראשית כה .כד(.
צנון וחזרת בימות החמה ובימות הגשמים
ברש"י והנה תומם חסר ,ובתמר תאומים
וַ ּיֹאמֶ ר ה' ל ָּה ְׁשנֵי גיֹיִ ם ְּב ִב ְטנ ְֵך ו ְׁ
ּשנֵי
מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן אחד
לְ אֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעיִ ְך יִ ּ ָפ ֵרד ּו וּלְ אֹם ִמלְ אֹם יֶאֱ ָמץ
צדיק ואחד רשע .ובדברי הרמ"א בדין
ְו ַרב יַ ֲעבֹד צָ ִעיר )בראשית כה .כג(.
אם נמצא טעות בספר תורה )שו"ע או"ח
יאין ַאחֵ ר דַּ וְ ָקאסימן קמג סעיף ד( הָ א דְּ מוֹ ִצ ִ ברש"י שני גוים בבטנך גיים כתיב ,אלו
ש ִ ּנ ְמצָ א טָ עוּת ָ ּגמוּר אֲ בָ ל ִמ ּ ׁשוּם חֲסֵ רוֹ תֶׁ אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם
יתרוֹ ת אֵ ין ְלהוֹ ִציא ַאחֵ ר ,כתב המשנה וִ ֵ לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא
ברורה שזה דוקא אם על ידי הטעות לא בימות הגשמים .רש"י מביא צנון וחזרת ואילו
נשתנה המבטא ולא המשמעות ,אבל אם במדרש ובחז"ל )עבודה זרה יא ע"א( זה
~ טז ~
העמל תולדות פירות
אוחזת בעקב עשיו ,עשיו בעקבו במיתתו נשתנה המבטא או המשמעות יש להוציא
ש ּת ּו ָמוֶת )תהלים מט .טו(
הרי הוא ִל ְ ׁשאוֹ ל ׁ ַ אחר ,ובתוך הדוגמאות הביא המשנה ברורה
ואילו יעקב על זמן זה אוחזת ידו ,שבזמן גם את הפסוק והנה תומם בבטנה שאם
מיתתו יגיע יעקב לשלימות ויעקב אבינו כתב תומם מלא באל"ף תאומים אף על
לא מת )תענית ה' ע"ב(. גב שהענין אחד ,צריך להוציא אחרת שהרי
נרגש במבטא .ובדרך צחות ,אם תאומים
עוד אפשר מה שהקב"ה ברא מלאך במקום תומם אז גם בלי הטעם מה
המות בעולם מלאך המות באדם זה עקביו שנרגש במבטא יוציא אחרת ,שהרי לא
של אדם ,על פי דאמר רבי יוחנן )סוכה נג ייתכן שיעשה את עשיו הרשע לצדיק.
ע"א( רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה,
לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה .וידו
של יעקב אוחזת בעקב עשיו עוון עקביו,
ידו של יעקב אוחזת בעקב עשיו על ענין המיתה
אבל יעקב אבינו אומר ִאם י ְִהיֶה אֱ ל ִֹהים דו אֹחֶ זֶת ּ ַב ֲע ֵקב
ְו ַאח ֲֵרי כֵ ן יָ צָ א ָא ִחיו ְויָ ֹ
שר ָאנ ִֹכי הוֹ לֵ ְך
ִע ּ ָמ ִדי ו ְ ּׁש ָמ ַרנִ י ַּבדֶּ ֶר ְך הַ זֶּה אֲ ׁ ֶ שו )בראשית כה .כו(. ֵע ָׂ
ֹשב יש ּ ָתם י ׁ ֵ
)בראשית כח .כ( כי אני יַעֲ קֹב ִא ׁ
אֹהָ ִלים )בראשית כה .כז( לָ ּ ָמה ִא ָירא ִ ּבימֵ י באבות דרבי נתן )פרק לא .ג( הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך
ָרע עֲ וֹ ן עֲ ֵקבַ י יְסו ּ ֵּבנִ י )תהלים מט .ו(. הוּא ְיהֵ א ְ ׁשמוֹ הַ ָגדוֹ ל ְמבוֹ ָר ְך ְלעוֹ לָ ם
ּו ְלעוֹ ְלמֵ י עוֹ לָ ִמים ְ ּבחָ ְכ ָמתוֹ ּו ִב ְתב ּו ָנתוֹ ָּב ָרא
אֶ ת ָּכל הָ עוֹ לָ ם כּ ּולוֹ ּובָ ָרא אֶ ת הַ ּ ָׁשמַ יִם
עשיו איש שדה ולא היה בבית ללמוד מהוריו הצדיקים וְ אֶ ת הָ ָא ֶרץ ֶע ְליוֹ נִ ים וְ ַת ְח ּתוֹ נִ ים וְ ָיצַ ר ָּב ָא ָדם
יש י ֵֹד ַע צַ יִ ד שו ִא ׁ וַ ִּיגְ ְ ּדל ּו הַ ְ ּנ ָע ִרים וַ יְ ִהי ֵע ָׂ ש ָּב ָרא ְ ּבעוֹ לָ מוֹ וכו' ,מַ ְל ַא ְך הַ ּ ָמוֶת ָּכל מַ ה ׁ ֶ
של ְ
ָּבעוֹ לָ ם מַ ְל ַאך הַ ּ ָמוֶת ָּב ָא ָדם ֶזה ַע ֵקבָ יו ׁ ֶ
ֹשב אֹהָ לִ ים יש ּ ָתם י ׁ ֵ ש ֶדה ְויַ ֲעקֹב ִא ׁ יש ָׂ ִא ׁ
)בראשית כה .כז(. ָא ָדם וכו' .וכיון שמלאך המות באדם זה
עקביו ,אזי אפשר לומר ידו של יעקב
ודאי גם אברהם ויצחק היו יושבי אהלים אוחזת בעקב עשיו הוא ענין מיתתו על
ולא היו אנשי שדה ,ומה שדוקא ביעקב פי שכתב בכלי יקר שידו אוחזת בעקב
נכתב השבח של יושב אהלים לעומת עשיו כי יד ממשלתו של יעקב לא יהיה
גנותו של עשיו שהיה איש שדה ,זה לפי לו מיד ביום היוולדו אלא בסוף בבואו
שהתורה הקדושה באה ללמדנו איך יתכן בימים וכו' כי סוֹ ף דָּ בָ ר הַ כּ ֹל נִ ְ ׁ
ש ָמע )קוהלת
שעשיו הוא אבי אדום הרשעה יגדל יב .יג( וזקני תלמידי חכמים מוסיפין חכמה
ברשעו הגם שהוא בן בבית גדול וקדוש )שבת קנב ע"א( ,אבל ביום היוולדו אין בו
כזה שאבי הבית הוא יצחק אבינו רושם כלל מן אותו שלימות הנפשי וכו'
המשמש לבני ביתו מופת לקדושה שהרי עיקר זמן קניית השלימות הוא
וטהרה וכן עיקרה של בית היא רבקה בימי הזקנה קרוב לשערי מות וכו' ,ע"כ
הצדקנית המשמשת סמל כשהענן המורה מכלי יקר .ממילא זהו וידו של יעקב
~ יז ~
העמל תולדות פירות
איך עשיו נעשה לרשע לכן מודיעה לנו על השראת השכינה קשור על האהל ונר
התורה הקדושה שיעקב היה יושב אהלים דולק מערב שבת לערב שבת והברכה
לעומת עשיו הרשע שהיה איש שדה. שורה בעיסה וכו' ,אין זאת אלא לפי
שעשיו איש שדה ולא היה בבית לראות
וללמוד ממעשי אביו ואמו ,לא כן יעקב
אבינו יושב אהלים שהיה יושב בבית
קביעת עתים לתורה בקביעת מקום
יש ּ ָתם י ׁ ֵֹשב אֹהָ לִ ים )בראשית כה .כז(.
יַעקֹב ִא ׁ
ְו ֲ ורואה הנהגות הצדיקים ומקושר בבית
לאביו ואמו הגדולים.
ואמר רבי יוחנן )סנהדרין קה ע"ב( מברכתו
של אותו רשע בלעם אתה למד מה היה כן מרש"י על הפסוק וְ ִה ּנֵה ה' נִ ָ ּצב ָעלָ יו
בליבו ,ביקש לומר שלא יהו להם בתי ַויֹּאמַ ר אֲ נִ י ה' אֱ לֹהֵ י ַא ְב ָרהָ ם ָא ִב ָ
יך וֵאלֹהֵ י
יךכנסיות ובתי מדרשות ,מַ ה ּטֹב ּו אֹהָ לֶ ָ י ְִצחָ ק )בראשית כח .יג( אף על פי שלא
יַעֲ קֹב )במדבר כד .ה( וכו' ,אמר רבי אבא מצינו במקרא שייחד הקב"ה שמו על
בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי הצדיקים בחייהם לכתוב אלקי פלוני משום
כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר ַו ַיּ ֲהפ ְֹך ה' שנאמר הֵ ן ִ ּב ְקד ָֹׁשיו לֹא יַאֲ ִמין )איוב טו .טו(,
יך ְּל ָך אֶ ת הַ ְ ּקלָ לָ ה ִל ְב ָרכָ ה ִ ּכי אֲ הֵ ְב ָך
אֱ לֹהֶ ָ כאן ייחד שמו על יצחק לפי שכהו עיניו
יך )דברים כג .ו( ,קללה ולא קללות. ה' אֱ לֹהֶ ָ וכלוא בבית והרי הוא כמת ויצר הרע
ובבן יהוידע כתב דברים נפלאים פסק ממנו .לא בגלל שכהו עיניו הרי הוא
ומתוקים אשר ידוע שהתורה נחשבת כמת ויצר הרע פסק ממנו ,אלא בשביל
קבע בבית הכנסת ובבית המדרש וידוע שכתוצאה ממה שכהו עיניו הוא כלוא
דקיימא לן כל קבוע כמחצה על מחצה בבית כלומר מה שהוא כלוא בבית הוא
דמי )כתובות טו ע"א( ואם כן לולא בתי הגורם שיצר הרע פסק ממנו .כן בתנחומא
כנסיות ובתי מדרשות אין לתורתן דין )תולדות ז( ַר ִ ּבי ְ ּב ַר ְכיָה ָאמַ ר הוֹ ִאיל וְ נִ ְתי ּ ֵַסם
קביעות וכן אמר רבי חלבו אמר רב הונא שהָ יָה גָנוּז ְלתוֹ ְך ְ ּב ֵעינָיו ְ ּכ ִא ּל ּו הוּא מֵ ת ְל ִפי ׁ ֶ
)ברכות ו' ע"ב( כל הקובע מקום לתפילתו הַ ַּביִת וְ יֵצֶ ר הָ ַרע ּ ָפסַ ק הֵ ימֶ ּנ ּו.
אלקי אברהם בעזרו ,ובכל הקללות
שבלעם בעל כרחו הוציאם ברכות הטילו ובישמעאל בן אברהם אין צריכים
בלק ואנשיו עין הרע ולכן חזרו אחר כך לסברא איך נעשה רשע לעומת יצחק
לקללה ורק בברכת מה טובו לא הבינו שגדל בבית אברהם ונעשה צדיק ,כי
בלק ואנשיו מה תועלת בבית הכנסת ישמעאל לא היה כיצחק בן לצדקנית
ובית המדרש ומה לי אם לומדים אלא הוא היה בנה של הגר המצרית
ומתפללים בביתם או בבית המדרש שאמר לה המלאך וְ הוּא י ְִהיֶה ּ ֶפ ֶרא ָא ָדם
ובית הכנסת ולכן לא שמו ליבם לברכת יָדוֹ בַ כּ ֹל )בראשית טז .יב( ,מה שאין כן
מה טובו ועזבוה מלהניח בה עין הרע ולכן בעשיו שהיה בן לצדיק וצדקנית כמו
ברכה זו נותרה לעולם. שאף יעקב היה בן להם ,וכדי שלא תתמה
~ יח ~
העמל תולדות פירות
להיות נענית .ממילא ויעתר ה' ליצחק ולפי שכתב בפלא יועץ )ערך קביעות ,ועיין
להיות רבקה יולדת ,ובתפילתו יצא בעוד יוסף חי להבן איש חי על הפסוק וְ לָ ַק ְח ּ ָת
הראשון הוא עשיו ,ואחרי כן בתפילת אשית ָּכל ּ ְפ ִרי הָ אֲ ָדמָ ה ,דברים כו .ב( זה
מֵ ֵר ִׁ
רבקה שאף היא נענית רק באיחור ,יצא לשונו ,וגדול קביעות עתים לתורה דהא
אחיו הוא יעקב .ויאהב יצחק את עשיו קא משמע לן כל קבוע כמחצה על מחצה
שבא מתפילתו שלו ,וכענין שמואל שבא דמי ונמצא השי"ת יחשוב לו כאילו עוסק
מתפילתה של חנה )ברכות לא ע"ב( שאמר בתורה חצי היום ,ע"כ ,נמצא לפי זה אם
לה עלי שבקי לי דאענשיה ובעינא רחמי קובע עתים לתורה לא בביתו אלא בבית
ויהיב לך רבא מיניה ,אמרה ליה אֶ ל המדרש דוקא הרי שתי קביעויות שכל
הַ ּנ ַַער הַ זֶּה ִה ְת ּ ַפ ּ ָל ְל ִּתי )שמואל א' א .כז( ופי' אחת על פי הלכה הרי מחצה על מחצה,
המהרש"א אל הנער הזה התפללתי והוא ושתי מחציות הוא קבע שלם .ויעקב איש
נולד לי מתפילתי וחביב בשבילי מנער תם ושלם בשלימות שהרי למד תורה
שיוולד שלא מתפילתי. באהל היינו בבית המדרש ,וזהו ויעקב
איש תם ושלם בשלימות התורה לפי
שהיה יושב אהלים.
ויבוא עשיו עיף ברציחה
ש ֶדה
שו ִמן הַ ּ ָׂ
וַ ָ ּיזֶד יַ ֲעקֹב נָ זִ יד וַ ָ ּיבֹא ֵע ָׂ
ְוהוּא ָעיֵף )בראשית כה .כט(. ויאהב יצחק את עשיו בעבר,
ורבקה אוהבת את יעקב בהווה
ברש"י ,עיף ברציחה כמה דתימא ִ ּכי שו ִּכי צַ יִ ד ְּב ִפיו
וַ ּיֶאֱ הַ ב יִ ְצחָ ק ֶאת ֵע ָׂ
ָעיְפָ ה נ ְַפ ִ ׁשי ְלה ְֹרגִ ים )ירמיה ד .לא( ,ע"כ. ְו ִר ְב ָקה אֹהֶ בֶ ת ֶאת יַ ֲעקֹב )בראשית כה .כח(.
ואמרי ליה רבנן לרבי יהושע בן לוי )שבת
קד ע"א( ,אתו דרדקי האידנא לבי ויאהב בלשון עבר ,ויאהב עד אשר ידע
מדרשא ואמרו מילי דאפילו בימי יהושע כי ציד בפיו ,לא כן באהבת רבקה
בן נון לא איתמר כוותייהו וכו' ,י"ם כ"ל, ליעקב נאמר לשון הווה ותמידי ורבקה
אמר שר של גיהנם לפני הקב"ה ריבונו אוהבת את יעקב אהבה נצחיית.
של עולם לים כל )גיהנם נקרא כן לפי שהרוב
הולכים שם ,ואמר שר של גיהנם ,לים תן את כל ובהבנת הענין שאפילו שציד בפיו איך
העולם ואפילו ישראל( ,אמר הקב"ה אח"ס יתכן שאותו צדיק היה אוהב לעשיו
בט"ע גי"ף ,אני חס עליהם מפני שבעטו הרשע ,אפשר לפי שכאשר ַויּ ְֶע ּ ַתר י ְִצחָ ק
בגי"ף )בניאוף( ,דכ"ץ דכים הם ,כנים הם לַ ה' ְלנֹכַ ח ִא ְ ׁש ּתוֹ ִ ּכי עֲ ָק ָרה ִהוא ַויּ ֵָע ֶתר לוֹ
צדיקים הם )דכ"ץ נוטריקון דכים כנים צדיקים(, ה' )בראשית כה .כא( וברש"י ויעתר לו ולא
הל"ק אין לך חלק בהן ,ומרז"ן ש"ת אמר לה ,שאין דומה תפילת צדיק בן רשע
גיהנם ריבונו של עולם מרי זניני מזרעו לתפילת צדיק בן צדיק .הרי משמע
של שת )כל העכו"ם וישראל( ,אמר לו מפורש שתפילת הצדיק בן צדיק קודמת
הקב"ה א"ל ב"ם )לא יהא לך חלק בהם( ,ג"ן להיענות ,אך ודאי גם תפילת רבקה דינה
~ יט ~
העמל תולדות פירות
הָ ָאדֹם )בראשית כה .ל( אותו היום מת ד"ס להיכן אוליכן לגן הדס ,ה"ע ו"ף אמר
אברהם שלא יראה את עשיו בן בנו יוצא גיהנם לפני הקב"ה עיף אנכי )ברעב( ,ז"ץ
לתרבות רעה .וזהו מכרה כיום הזה ח"ק ,הללו זרעו של יצחק )ולא אתנם לך(,
שיצאת לתרבות רעה ,אמר יעקב אין ט"ר י"ש כ"ת ,טר )שמור לי והמתן( ,יש לי
רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה ,כי כיתות כיתות של עכו"ם שאני נותן לך.
באותו יום יצא לתרבות רעה.
מה שאמר שר של גיהנם עיף אנכי ,פי'
ואדהכי מה שבאותו יום יצא לתרבות רש"י עיף ברעב .והנה שר של גיהנם רעב
רעה ,והלא מכבר נולד עשיו ברשעו כמו לדם אדום של בני אדם ,וזהו גם רעבונו
שנאמר לרבקה ְ ׁשנֵי ְלאֻ ּ ִמים ִמ ּ ֵמ ַעי ְִך י ּ ִָפ ֵרד ּו של עשיו הרשע כברש"י בדידן עיף
)בראשית כה .כב-כג( זה לרשעו וזה לתומו. ברציחה כמה דתימא כי עיפה נפשי
ולענ"ד אמנם עשיו מכבר היה הולך להורגים ,וזהו הלשון כי עיף אנכי.
בעצת היצר ,אבל להיותו מזלזל בבכורה
ַויֹּאמֶ ר ִה ּנֵה ָאנ ִֹכי הוֹ לֵ ְך לָ מוּת וְ לָ ּ ָמה זֶּה ִלי עוד נראה ,אחר שאמר שר של גיהנם עיף
ְ ּבכ ָֹרה )בראשית כה .לב( ,זהו שיצא אנכי ,אמר לו הקב"ה ז"ץ ח"ק ,הללו זרעו
לתרבות רעה. יִק ֵרא ְל ָך
יִצחָ ק ָּ
של יצחק ,וביצחק נאמר ִ ּכי ְב ְ
ז ַָרע )בראשית כא .יב( ולא כל יצחק ,ממילא
אין לך בזרעו של יצחק אלא רק ט"ר
י"ש כ"ת ,טר יש לי כיתות כיתות של
ויעקב נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים
עכו"ם מעשיו הרשע שיצא מיצחק אך
ויאכל את הלחם ואת הנזיד
שו לֶחֶ ם וּנְ זִ יד ֲע ָד ִׁשים ְויַ ֲעקֹב נָ ַתן לְ ֵע ָׂ אין נקראים זרעו ,שאותם אני נותן לך.
שו ֶאת ְ
ֵש ְּת וַ ָ ּי ָקם וַ ֵ ּילַך וַ ִּיבֶ ז ֵע ָׂ
וַ ּיֹאכַ ל וַ ּי ְׁ
הַ ְּבכ ָֹרה )בראשית כה .לד(.
יעקב אמר לעשיו ,כיום הזה שיצאת
לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת אין הפירוש לתרבות רעה מכרה את בכורתך לי
שויאכל את הלחם וישת את הנזיד וַ ּיֹאמֶ ר יַ ֲעקֹב ִמ ְכ ָרה כַ י ֹּום ֶאת ְּבכ ָֹר ְת ָך לִ י
עדשים ,אלא ויאכל את הלחם ואת הנזיד, )בראשית כה .לא(.
ואילו וישת משקה כיין וכדו' .שהרי על
שו אֶ ל יַעֲ קֹב ַו ָיּזֶד יַעֲ קֹב ָנזִיד וגו' ַויֹּאמֶ ר ֵע ָׂ ברש"י ,לפי שהעבודה בבכורות ,אמר
אדֹם הַ זֶּה )בראשית הַ ְל ִעיטֵ נִ י נָא ִמן הָ ָאדֹם הָ ָ יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב
כה .כט-ל( כתב ברוקח הלעיטני גבי אוכל להקב"ה ,ע"כ .עד היום היה יעקב אבינו
כמו הגמיאיני )בראשית כד .יז ,הַ גְ ִמ ִ
יאינִ י נָא ממתין ושותק אודות הבכורה ,אך לא כן
ְמ ַעט מַ יִם ִמ ַּכדֵּ ְך( גבי שתיה ,הרי שויאכל שו ִמן היום ,אחר שפי' רש"י ַו ָיבֹא ֵע ָׂ
את הנזיד .ובהמשך דברי הרוקח ,ויעקב הַ שּׂ ָ ֶדה וְ הוּא ָעיֵף )בראשית כה .כט( ברציחה,
נתן לעשיו לחם ונזיד עדשים אכל. וברש"י על הפסוק הַ ְל ִעיטֵ נִ י נָא ִמן הָ ָאדֹם
~כ~
העמל תולדות פירות
במדבר כה .א( וכו' ,רבי יהושע אומר ומתיישב היטב לפי שבעדות רבי יוסי בן
שנתעסקו בדברי שטות .ובחק נתן גרס יועזר איש צרידה על משקין בית
שנתעסקו בדברי שתות בתי"ו ,מלשון ערוה מטבחיא דכן אמרו )פסחים טז ע"ב ויז ע"א(
שתשת )ישעיה כ .דָ ,ערוֹ ם וְ יָחֵ ף ַוחֲשׂ וּפַ י ׁ ֵ
ַוחֲשׂ וּפַ י ׁ ֵ שר ק ֶֹד ׁש ִ ּב ְכנַף תא שמע ,הֵ ן יִשּׂ ָ א ִא ׁ
יש ְ ּב ַׂ
שית זוֹ נָה ִל ְק ָראתוֹ )משלי ז .י,
ֶע ְרוַת ִמצְ ָריִם( ִ ׁ ִ ּבגְ דוֹ וְ ָנגַע ִ ּב ְכנָפוֹ אֶ ל הַ ּ ֶלחֶ ם וְ אֶ ל הַ ָּנזִיד
וְ ִה ּנֵה ִא ּׁ ָשה ִל ְק ָראתוֹ ִׁשית זוֹ נָה וּנְ צ ַֻרת לֵ ב( ודריש שמֶ ן וְ אֶ ל ָּכל מַ אֲ כָ ל ֲהי ְִקדָּ ׁש וְ אֶ ל הַ ַיּיִן וְ אֶ ל ׁ ֶ
ליה בחילוף דטלנ"ת ,וכתב אודות היש ֹאמר ּו לֹא )חגי ב .יב( ואמר ַויַּעֲ נ ּו הַ כּ ֹהֲנִ ים ַויּ ְ
ספרים שכתוב שנתעסקו בדברי שטות רב אישתבש כהני ,מידי הוא טעמא
בטי"ת והוא על דרך מאמרם ז"ל אין אלא לרב ,רב משקי בית מטבחיא תני,
אדם עובר עבירה עד שנכנס בו רוח אבל משקי בי מדבחיא מטמא .קושיית
שטות )סוטה ג' ע"א( ,אם כן לשון בזיון הוא הגמרא היא שחגי בדק אם הכהנים בקיאים
שו.
כתרגום ויבז עשיו וְ ָׁשט ֵע ָׂ בדיני קודש וטומאה ושאלם אם שרץ
הנמצא בכנף הבגד שנגע בלחם והלחם
והרי לכאורה בזיון הוא חד ואילו שוטה
בנזיד והנזיד ביין והיין בשמן האם יטמא
מדעת הוא דבר אחר ,ואילו מדברי החק
השמן ,ויענו הכהנים לא ,ואמר רב שהכהנים
נתן יש קשר בין בזיון ובין שטות ,ואם אכן כן
טעו בזה ,כיון שהשמן רביעי נפסל
הוא ,אז אפשר לומר שכאשר ויבז עשיו את
בקודש ,ומכאן הוכחה שמשקין בי מטבחיא
הבכורה הרי זה בשטותו ובסכלותו כי רבה,
טמאין .והנה ברש"י ד"ה מידי הוא טעמא
וכן במימרא הנ"ל דריש לקיש )סוטה שם(
בסוף דבריו כתב שבטומאה דרבנן אוכל
שאין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס
מטמא אוכל ומשקה מטמא משקה ואתי
יש ִ ּכי ִת ְ ׂש ֶטה
יש ִא ׁ
בו רוח שטות שנאמר ִא ׁ
שפיר סדר טומאות דהאי קרא בחגי
ִא ְ ׁש ּתֹו )במדבר ה .יב( הרי תשטה בשטות
שאב הטומאה נגע בכנפו אל הלחם ואל
ובבזיון .גם הרמב"ן הזכיר ענין הסכלות
הנזיד היינו אוכל מטמא אוכל ,ואל היין
במה שביזה עשיו את הבכורה ,וזה לשון
ואל שמן היינו משקה מטמא משקה .הרי
הרמב"ן ,ואמר ויאכל וישת ויקם וילך ויבז,
מפורש ברש"י שנזיד היינו אוכל ולא
כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו
משקה וכמפורש ברוקח הנ"ל.
וזו סיבת ביזוי הבכורה ִ ּכי ֵאין חֵ פֶ ץ ַּב ְ ּכ ִס ִ
ילים
)קוהלת ה .ג( רק שיאכלו וישתו ויעשו
חפצם בעיתם ולא יחושו ליום מחר. ויבז לשון בזיון ולשון שטות
שו לֶחֶ ם וּנְ זִ יד ֲע ָד ִׁשים ְויַ ֲעקֹב נָ ַתן לְ ֵע ָׂ
שו ֶאת ְ
ֵש ְּת וַ ָ ּי ָקם וַ ֵ ּילַך וַ ִּיבֶ ז ֵע ָׂ
וַ ּיֹאכַ ל וַ ּי ְׁ
עקב אשר שמע אברהם בקולי הַ ְּבכ ָֹרה )בראשית כה .לד(.
ולא עקב אשר שמע אברהם אביך בקולי
שמַ יִ ם יתי ֶאת ז ְַר ֲע ָך ְּכ ֹ
כו ְכבֵ י הַ ּ ׁ ָ ְו ִה ְר ּ ֵב ִ אמר רבי חנינא )בכורות ה' ע"ב( ועוד שאלתי
ָ
ְונָ ַת ִּתי לְ ז ְַר ֲעך ֵאת ּ ָכל הָ אֲ ָרצֹת הָ ֵאל את רבי אליעזר מאי לשון שטים ) ַויּ ׁ ֶ
ֵשב
ְו ִה ְת ּ ָב ֲרכ ּו ְבז ְַר ֲע ָך ּכֹל גּ ֹו ֵיי הָ ָא ֶרץֵ ,ע ֶקב ִש ָראֵ ל ַּב ּ ִׁש ִּטים ַויָּחֶ ל הָ ָעם ִלזְנוֹ ת אֶ ל ְ ּבנוֹ ת מוֹ ָאב,
י ְׂ
~ כא ~
העמל תולדות פירות
יחדיו שניהם באותה מעלה .וכברש"י שר ׁ ָש ַמע ַא ְב ָרהָ ם ְּבקֹלִ י וַ ִּי ְׁשמֹר ִמ ְׁש ַמ ְר ִּתי אֲ ׁ ֶ
יחדיו ,אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט תור ָֹתי )בראשית כו .ד-ה(. חֻק ֹו ַתי ְו ֹ
ִמ ְצ ֹו ַתי ּ
את בנו ,היה הולך ברצון ושמחה כיצחק
שלא היה מרגיש בדברַ ,ויֹּאמֶ ר י ְִצחָ ק אֶ ל הקב"ה אומר ליצחק אבינו עקב אשר שמע
ַא ְב ָרהָ ם ָא ִביו ַויֹּאמֶ ר ָא ִבי ַויֹּאמֶ ר ִה ּ ֶנ ִ ּני ְבנִ י, אברהם בקולי ,היחס אל יצחק ואברהם
כשיצחק נתעלה לדרגה זו ,אז אברהם שוים בפסוק .ולכאורה אברהם גדול
משיבו בלשון ענוה הנני שהוא לשון מיצחק בשנים וקדם לו בהכרת האל וגם
זימון ,הנני מוכן ומזומן. הוא אביו ,והיה מן הראוי לומר כגון עקב
אשר שמע אברהם אביך בקולי שמייחס
וכעת אחר הדברים האלה שהלכו יחדיו יצחק אל אברהם כקטן אל גדול.
במעלה ובדרגה ,אז כבר אין יצחק צריך
להיות נטפל לאברהם ,אלא שניהם זה
לצד זה .וממילא שייך מה שאומר הקב"ה ואפשר לפי שעקב אשר שמע אברהם
ליצחק עקב אשר שמע אברהם בקולי ולא בקולי קאי על העקידה וכברש"י
עקב אשר שמע אברהם אביך בקולי. כשנסיתי אותו ,ובנסיון העקידה ַויֹּאמֶ ר
י ְִצחָ ק אֶ ל ַא ְב ָרהָ ם ָא ִביו ַויֹּאמֶ ר ָא ִבי ַויֹּאמֶ ר
ִה ּ ֶנ ִ ּני ְבנִ י )בראשית כב .ז( ,אברהם משיב
חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום ליצחק בלשון הנני כאומר לשון חשיבות
שנָ ה
וַ ִּיזְ ַרע יִ ְצחָ ק ּ ָב ָא ֶרץ הַ ִהוא וַ ִּי ְמצָ א ּ ַב ּ ׁ ָ כלפי יצחק ,וכברש"י על הפסוק
ש ָע ִרים וַ יְ בָ ְרכֵ ה ּו ה' )בראשית הַ ִהוא מֵ ָאה ְׁ וְ הָ אֱ ל ִֹהים נִ ָּסה אֶ ת ַא ְב ָרהָ ם ַויֹּאמֶ ר אֵ לָ יו
כו .יב(. ַא ְב ָרהָ ם ַויֹּאמֶ ר ִה ּנֵנִ י )בראשית כב .ז( ,הנני
כך היא ענייתם של חסידים ,לשון ענוה
תניא )מנחות מג ע"ב( היה רבי מאיר אומר הוא ולשון זימון .וצריך לומר מה
חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. שאברהם מחשיבו ליצחק באומרו לו
וברמז ,יצחק שהיה יוצא לשוח להתפלל ישי ַויִּשּׂ ָ א
ש ַּביּוֹ ם הַ ּ ְ ׁש ִל ִ ׁ
הנני ,זה רק אחר ׁ ֶ
ולהודות לה' ,ודאי היה מברך מאה ברכות, ַא ְב ָרהָ ם אֶ ת ֵעינָיו ַויּ ְַרא אֶ ת הַ ּ ָמקוֹ ם מֵ ָרחֹק
ועל זה ויזרע יצחק וימצא מאה שערים )בראשית כב .ד( ,ובמדרש )בראשית רבה
ויברכהו ה' ,מה שמצא מאה שערים בא פרשה נו .ב( ָאמַ ר ְלי ְִצחָ קּ ְ ,בנִ י רוֹ אֶ ה ַא ּ ָתה
אחר שזרע ,הַ ז ּ ְֹר ִעים ְ ּב ִד ְמ ָעה ְ ּב ִר ּנָה י ְִקצֹר ּו שאֲ נִ י רוֹ אֶ הָ ,אמַ ר לוֹ הֵ ןָ ,אמַ ר ִל ְ ׁשנֵי מַ ה ּ ׁ ֶ
)תהלים קכו .ה( ,אם מברך מאה ברכות, שאֲ נִ י רוֹ אֶ הָ ,א ְמר ּו נְ ָע ָריו רוֹ ִאים ַא ּ ֶתם מַ ה ּ ׁ ֶ
אזי ברינה יקצורו מאה שערים ,וכברש"י לוֹ לַ אוָ ,אמַ ר הוֹ ִאיל ַוחֲמוֹ ר אֵ ינוֹ רוֹ אֶ ה
שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על וְ ַא ּ ֶתם אֵ ין ַא ּ ֶתם רוֹ ִאיםׁ ְ ,שב ּו לָ כֶ ם ּפֹה ִעם
אחת שאמדוה מאה ,ויברכהו ה' במאה הַ חֲמוֹ ר )בראשית כב .ד(ַ ,ויּ ְֵלכ ּו ְ ׁשנֵיהֶ ם י ְַחדָּ ו
שערים מכח המאה ברכות שבזמן )בראשית כב .ד( ,יצחק הקטן שעד עכשיו
הזריעה .עוד עיין מה שכתבנו על הפסוק היה נתלה באברהם הגדול ,כעת הלכו
~ כב ~
העמל תולדות פירות
וממילא לא יהיה ללוט יותר את השפע שה ַויּ ִַּקח חֶ ְמ ָאה וְ חָ לָ ב וּבֶ ן הַ ָּב ָקר אֲ ׁ ֶ
שר ָע ָׂ
בזכות אברם .אברם אמר ללוט לך ַויּ ּ ִֵתן ִל ְפנֵיהֶ ם וגו' )בראשית יח .ח(.
מעמנו רק כדי שרועי לוט העוברים על
הגזל לא יהיו עם השפע שהיה ללוט
בזכות אברם. ויאמר אבימלך ליצחק ,מה שעצמת הוא משלנו
וַ ּיֹאמֶ ר אֲ ִבימֶ ל ְֶך ֶאל יִ ְצחָ ק ל ְֵך מֵ ִע ָמנ ּו ִּכי
ָעצַ ְמ ּ ָת ִמ ּ ֶמנּ ּו ְמאֹד )בראשית כו .טז(.
הבן ישראל הוא בעלייה
ִשמַ ע אֶ ת דִּ ְב ֵרי ְבנֵי לָ בָ ן לֵ אמֹר ונאמר ַויּ ְ ׁ
לעומת הנכרי שאינו בעלייה
שר לָ ַקח יַעֲ קֹב אֵ ת ָּכל אֲ ׁ ֶ
שר ְל ָא ִבינ ּו וּמֵ אֲ ׁ ֶ
שבַ ע וגו' ,וַ אֲ ִבימֶ ל ְֶך
שם ְּב ֵאר ׁ ָ וַ ַ ּי ַעל ִמ ּ ׁ ָ
שה אֵ ת ָּכל הַ ָּכבֹד הַ זֶּה )בראשית ְל ָא ִבינ ּו ָע ָׂ
הָ ל ְַך ֵא ָליו ִמ ְ ּג ָרר וגו' )בראשית כו .כג-כו(.
לא .א( ,כן אפשר גם כאן ,כי עצמת ממנו
מאד כלומר כל מה שעצמת הוא ממנו
אברהם בדרכו מגרר לבאר שבע היה
ומאתנו ,ואותם רשעים מקנאתם הגדולה
עולה כמו שנאמר ויעל משם באר שבע,
לא יכלו לסבול זאת ,לא כן הצדיק
לא כן אותו נכרי אבימלך שאינו בעליה
שטוב לו כשהוא משפיע לזולתו .ומה
אלא רק הלך אליו מגרר ,ופשוט.
שאברם שהיה משפיע ללוט אמר לו
ִה ּ ָפ ֶרד נָא מֵ ָעלָ י )בראשית יג .ט( ,היה זה
כאשר לא נגענוך לרעה זהו שעשינו עמך רק טוב בסיבה אחרת .שברש"י על הפסוק וְ גַם
וַ אֲ ִבימֶ ל ְֶך הָ ל ְַך ֵאלָיו ִמ ְ ּג ָרר וַ אֲ ֻחזַּת ְללוֹ ט הַ הֹלֵ ְך אֶ ת ַא ְב ָרם הָ יָה צֹאן וּבָ ָקר
או ,וַ ּיֹאמֶ ר אֲ לֵהֶ ם שר ְצבָ ֹ מֵ ֵר ֵעה ּו ו ִּפיכֹל ׂ ַ וְ אֹהָ ִלים )בראשית יג .ה( ,מי גרם שהיתה לו
ֵאתם שנ ֶ אתם ֵאלָי ְו ַא ּ ֶתם ְׂ יִ ְצחָ ק מַ ּדו ַּע ּ ָב ֶ זאת ,הליכתו עם אברם .ואברם שילח
אוֹאמר ּו ָר ֹ ש ְּלחוּנִ י מֵ ִא ְּתכֶ ם ,וַ ּי ְ א ִֹתי וַ ְּת ׁ ַ את לוט מעליו כדי שלוט לא יושפע יותר
ָר ִאינ ּו ִּכי הָ יָ ה ה' ִע ּ ָמ ְך וַ ּנֹאמֶ ר ְּת ִהי נָ א בברכה בזכות אברם ,לפי שברש"י על
ינו ֵתינ ּו ּ ֵבינֵינ ּו וּבֵ ינ ֶָך ְונִ ְכ ְר ָתה ָאלָה ּ ֵב ֹ הפסוק ַוי ְִהי ִריב ּ ֵבין ר ֵֹעי ִמ ְקנֵה ַא ְב ָרם וּבֵ ין
שה ִע ּ ָמנ ּו ָר ָעה ְ
ְב ִרית ִע ּ ָמךִ ,אם ּ ַת ֲע ׂ ֵ ר ֵֹעי ִמ ְקנֵה לוֹ ט )בראשית יג .ז( שהיו רועים
שינ ּו ִע ּ ְמךָ שר ָע ִׂ שר לֹא נְ גַ ֲענו ָּך ְוכַ אֲ ׁ ֶ ּ ַכאֲ ׁ ֶ של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות
לום ַא ּ ָתה ַע ּ ָתה ש ֹ ָ
ש ּ ֵלחֲך ְּב ׁ ָ
טוב וַ ְ ּנ ׁ ַ ַרק ֹ אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על
ְּברו ְּך ה' )בראשית כו .כו-כז-כח-כט(. הגזל וכו' ,וכיון שהליכתו עם אברם גרמה
ללוט את כל השפע שהיה לו צאן ובקר
אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך, וכו' ,לכן היו רועי אברם מקפידים ביותר
ֹאמר הַ ּ ֶמלֶ ְך
אפשר על פי שפירשו הפסוק ַו ּי ֶ על לוט והוכיחו את רועיו שהיו מרעים
שה י ְָקר וּגְ דו ּ ָּלה ְל ָמ ְר ֳ ּדכַ י ַעל זֶה ַמה ּנַעֲ ָׂ בשדות אחרים וגוזלים ,וכיון שכן ,ויאמר
ְ ַו ּי ְ
ֹאמר ּו נַעֲ ֵרי הַ ּ ֶמלֶ ך ְמ ָׁש ְר ָתיו לֹא נַעֲ ָׂשה ִע ּמֹו אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני
דָּ ָבר דָּ ָבר )אסתר ו .ג( כלומר שמרדכי כבר ובינך הלא כל הארץ לפניך היפרד נא
בא על שכרו בזה שלא נעשה עמו דבר, מעלי והליכתך לא תהא יותר עמדי,
~ כג ~
העמל תולדות פירות
בזה נראה לבאר הכתוב וְ חַ ּנָה ִהיא שמבחינת הנכרים שכרו של הישראל הוא די
שפָ ֶתיהָ ּנָעוֹ ת וְ קוֹ לָ ּה
ְמ ַד ּ ֶב ֶרת ַעל ִל ָּב ּה ַרק ְ ׂ במה שלא פוגעים בו .,וכזה הוא מה שאמרו
ִשמֵ ַע )שמואל א' א .יג( שנראה ההכרח לֹא י ּ ָׁ לאברהם אם תעשה עמנו רעה כאשר לא
שהיה לה לדבר ולא להשמיע קולה .לפי נגענוך ,כלומר זה דיו עבורך אברהם שלא
שבמסכת ברכות )לא ע"ב( וחנה היא פגענו בך .כי בעיני אנשי גרר זה כבר נחשב
מדברת על לבה אמר רבי אלעזר משום להם שעשו עם אברהם רק טוב.
רבי יוסי בן זמרא על עסקי לבה ,אמרה
לפניו ריבונו של עולם כל מה שבראת ונשלחך בשלום בבי"ת כמו הנפטר מן המת
באשה לא בראת דבר אחד לבטלה, ומה שאמרו ונשלחך בשלום ,והלא מה
עינים לראות ואזנים לשמוע חוטם להריח ש ַויֹּאמֶ ר אֲ ִבימֶ לֶ ְך אֶ ל י ְִצחָ ק לֵ ְך מֵ ִע ּ ָמנ ּו
ֶׁ
פה לדבר ידים לעשות בהם מלאכה )בראשית כו .טז( זהו גירוש כפשוטו
רגלים להלך בהן דדים להניק בהן ,דדים וכמשמעו ,ולא לכזאת ייקרא ששלחוהו
הללו שנתת על לבי למה ,לא להניק מאתם בשלום ,וכן אמר להם יצחק ואתם
בהן )בתמיה( ,תן לי בן ואניק בהן .ונראה שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם .ואפשר
בסדר דבריה שהזכירה האיברים שבאמרם ונשלחך בשלום אכן נתוודו על
המיועדים לחמשת החושים שבאדם שהם שנהגו עימו שלא ביושר ,כי אם לטובה
ראיה שמיעה ריח טעם ומישוש ,ושפיר היתה כוונתם בשילוח ,היו צריכים לומר
אמרה עינים לראות שהוא חוש הראיה, ונשלחך לשלום בלמ"ד ,דאמר רבי אבין
אזנים לשמוע שהוא חוש השמע ,חוטם הלוי )ברכות סד ע"א( הנפטר מחבירו אומר
להריח שהוא חוש הריח ,אך מה שלא לך לשלום ,הנפטר מן המת אומר לך
אמרה פה לטעם שהוא החוש הקשור בשלום ,ולזה הוסיפו שכאשר שלחנוך
בפה אלא שהוסיפה משלה ואמרה פה היה זה בשלום כמו למת בכוונה על מנת
לדבר ,זה לפי שבזאת הקשתה ואף שלא לראותך שוב בחייך ,אבל כעת
הוכיחה בתפילתה בפיה שהפה שניתן לה באנו לפייסך ואתה עתה ברוך ה' .ואודות
הוא לדבר וכדכתיב וחנה היא מדברת ענין בשלום או לשלום ,עיין מה שכתבנו
על הפסוק וְ ַא ּ ָתה ּ ָתבוֹ א אֶ ל אֲ ב ֶֹת ָ
יך
על לבה רק שפתיה נעות וגו' שבזאת
חפצה לבטא אשר פה נברא לדיבור ְ ּב ָׁשלוֹ ם )בראשית טו .טו(.
ולתפילה ולכן לא טרחה ביותר מכך
להשתמש בחוש השמע להשמיע קולה
לזולתה ,וממילא הפה לאו לטעימה הברכה והדברי תורה הם תכלית המטעמים
ועדיין חסרה היא חוש הטעם ,וחוש הטעם שה לִ י מַ ְט ַע ּ ִמים וגו' ּ ַב ֲעבוּר ְּתבָ ֶר ְכ ָך וַ ֲע ׂ ֵ
יהיה לה רק באופן שיהיה לה בן ותניקהו, שה לִ י מַ ְט ַע ּ ִמים ְואֹכֵ לָה נ ְַפ ִׁשי ,וַ ֲע ׂ ֵ
שרועל פי שעל הפסוק זָכַ ְרנ ּו אֶ ת הַ דָּ גָה אֲ ׁ ֶ שה א ָֹתם וַ אֲ בָ ֶר ְככָ ה לִ ְפנֵי ה'ְ ,ו ֶא ֱע ׂ ֶ
ש ִאים וְ אֵ ת נֹאכַ ל ְ ּב ִמ ְצ ַריִם ִח ּנָם אֵ ת הַ ִ ּק ּ ׁ ֻ שר יְ בָ ֶר ְכ ָך וגו' מַ ְט ַע ּ ִמים וגו'ַ ּ ,ב ֲעבֻ ר אֲ ׁ ֶ
הָ אֲ בַ ִּט ִחים וְ אֶ ת הֶ חָ ִציר וְ אֶ ת הַ ְ ּבצָ ִלים וְ אֶ ת )בראשית כז .ד-ז-ט-י(.
~ כד ~
העמל תולדות פירות
ולפי זה גם אפשר במה שאמרו אין שמחה הַ ּ ׁשו ִּמים )במדבר יא .ה( איתא במסכת יומא
אלא בבשר ,וכי תימא הא דאמר רבי )עה ע"א( רבי אמי ורבי אסי ,חד אמר טעם
חלבו אמר רב הונא )ברכות ו' ע"ב( כל כל המינין טעמו במן ,טעם חמשת המינין
הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר הללו לא טעמו בו ,וחד אמר טעם כל
בחמישה קולות ,משמחו היינו באכילת בשר המינין טעמו טעמן וממשן והללו טעמן
לפי שאין שמחה אלא בבשר ,לא תימא ולא ממשן לפי שהן קשין לעוברות
הכי ,לפי שאמנם השמחה היא בבשר ומיניקות כבספרי משל אומר לאשה לא
והבשר נאכל באמצעות הפה ,אבל הפה תאכלי בצל מפני התינוק שהוא טועם כל
הוא לדבר ,הא כיצד ,הפה מיועד לברכת הטעמים שאמו אוכלת ,נמצא שחוש
ה' לפני האכילה וגם לאחר האכילה וגם הטעם החסר במניינה של חנה יהיה רק
לדברי תורה הנאמרים על השולחן, באם היא תחבוק בן ותינקהו ,ולכן מנתה
ואילו האכילה עצמה הוא האמצעי אשר דברים אלו כאן לומר שמכל חמשת
רק באמצעות פעולת האכילה אפשר החושים חסרה עדיין אחד.
לברך כנ"ל ,נמצא שהפה אמנם
באמצעותו נעשה פעולת האכילה ,אבל ואם תאמר והרי נאמר ּ ֶפה לָ הֶ ם וְ לֹא
מטרת האכילה היא שבאותו פה נברך י ְַד ּ ֵבר ּו ֵעי ַניִם לָ הֶ ם וְ לֹא י ְִרא ּו ָא ְז ַניִם לָ הֶ ם
לפניה ולאחריה וכנ"ל ,ואם כן הנהנה ִש ָמע ּו ַאף לָ הֶ ם וְ לֹא י ְִריחוּן י ְֵדיהֶ ם וְ לֹא י ְ ׁ
מסעודת חתן בסעודה ואינו משמחו ישוּן ַרגְ לֵ יהֶ ם וְ לֹא יְהַ ּ ֵלכ ּו לֹא י ְֶה ּג ּו
וְ לֹא י ְִמ ׁ
בדברי תורה הנאמרים על הסעודה על פי ִ ּבגְ רוֹ נָם )תהלים קטו .ה-ו-ז( וכן גם נאמר ּ ֶפה
ש ּ ְמחֵ י לֵ ב ְש ִרים ְמ ַׂ שנאמר ּ ִפ ּקו ֵּדי ה' י ָׁ לָ הֶ ם וְ לֹא י ְַד ּ ֵבר ּו ֵעי ַניִם לָ הֶ ם וְ לֹא
)תהלים יט .ט( ,כי אז הוא עובר בחמישה י ְִרא ּו ָא ְז ַניִם לָ הֶ ם וְ לֹא יַאֲ זִינ ּו ַאף אֵ ין י ֶׁש
ֻישם ְלפָ נָיו לֶ אֱ כֹל קולות וכו' .ובפסוק ַויּ ָׂ רוּחַ ְ ּב ִפיהֶ ם )תהלים קלה .טז-יז( ושם גם
ַויֹּאמֶ ר לֹא אֹכַ ל ַעד ִאם דִּ ַּב ְר ִּתי דְּ בָ ָרי מוזכר לשון דיבור בפה .אך משם אין
)בראשית כד .לג( כתב בעל הטורים זה קושיא כי שם אין מוזכרים האיברים של
לשונו ,ואמר לא אוכל עד אם דיברתי חמשת החושים בדוקא כמו שמוזכרים
דברי כי עבד אברהם אנכי ,נהגתי בביתו בתפילת חנה ,כי בפסוקים הראשונים
שלא לאכול עד שאדבר דברי ברכת שהובאו לעיל )תהלים קטו( מוזכר גם גרון
נטילת ידים ברכת המוציא ,ובזה חשב כי לא יהגו בגרונם ,הרי ששה ולא חמישה,
ינצל )ממה שרצו להמיתו כשנתנו לו בקערה סם ובפסוקים האחרים שהובאו )תהלים קלה(
המות ומיהרו עליו לאכול כדי שלא ירגיש( שכוס מוזכרים רק ג' איברים )ועיין באבן עזרא
של ברכה לטובה מצטרף וכו'. תהלים קטו .ו ,ותהלים קלה .טז ,טעם שנקט דוקא
אלו ההרגשות( ,אם כן דוקא בחנה
וכן בסעודה של תלמיד חכם צַ דִּ יק אֹכֵ ל שמוזכרים חמישה ,הרי כנגד החושים,
שֹו )משלי יג .כה ,צַ דִּ יק אֹכֵ ל ְלשׂ ֹבַ ע
ְל ׂש ַֹבע נ ְַפ ׁ ודוקא בחנה נצרך ליישב מה שלא אמרה
נַפְ ׁשוֹ וּבֶ טֶ ן ְר ָׁש ִעים ּ ֶת ְחסָ ר( הרי המזון הוא פה לטעם אלא פה לדבר.
~ כה ~
העמל תולדות פירות
דהנשמה נהנית מרוחניות המאכל והגוף אמצעי ויש לו מטרה ,לא כן בֶ טֶ ן ְר ָׁש ִעים
נהנה מגשמיות המאכל ,ומכח זה קשורים ּ ֶת ְח ָסר כי מאכלם אינו לנפש אלא לבטנם.
זה בזה על ידי המאכל. וזהו שאמר יצחק אבינו עשה לי מטעמים
בשביל ובעבור תברכך נפשי וכן רבקה
אמרה ליעקב דברי יצחק לעשיו עשה לי
שני גדיי עזים אחד לפסח ואחד למטעמי חגיגה מטעמים ואוכלה במטרה של ואברככה
שם ְׁשנֵי ְ ּג ָד ֵיי
צֹאן ְו ַקח לִ י ִמ ּ ׁ ָ ל ְֶך נָ א ֶאל הַ ּ לפני ה' וגם אמרה ליעקב ואעשה אותם
שה א ָֹתם מַ ְט ַע ּ ִמים ִע ִּזים ט ִֹבים ְו ֶא ֱע ׂ ֶ מטעמים בשביל ובעבור אשר יברכך .הרי
יך וגו' )בראשית כז .ט(. לְ ָא ִב ָ
שהמטעמים בצדיקים אינם לצורך חוש
הטעם והטעימה ,אלא למטרת הברכה,
ברש"י וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של וזהו פה לדבר שאמרה חנה ולא לטעימה.
יצחק ,אלא פסח היה ,האחד הקריב
לפסחו והאחד עשה מטעמים .ואולם בתרגום
בזוהר הקדוש )דברים ויסוד הענין ,הנה
יונתן בן עוזיאל חַ ד ְל ׁשוּם ּ ִפ ְסחָ א וְ חַ ד
רע"ב ע"ב( ָא ַמר ָלן ַא ּתוּן ָּב ִעיתוּן לֶ חֶ ם ּ ַת ְפנו ֵּקי
ְל ׁשוּם ָק ְר ַּבן חַ גָא ,ונראה שרש"י והתרגום
או ְקמוּהָאו לֶ חֶ ם ִ ּב ְק ָר ָבא ,דְּ הָ ִכי ֹ
ְ ּב ָלא ְק ָר ָבא ֹ
יונתן לדבר אחד נתכוונו ,שהרי שלמי
ילה ְ ׁש ַעת ִמ ְלחָ ָמה, יתין ְ ׁש ַעת אֲ ִכ ָ ַר ָּבנָן דְּ ַמ ְתנִ ִ
חגיגה הן מקרבנות הרגל ובהן יש למזבח
ובספה"ק נועם אלימלך )ליקוטים( כלומר
ולכהנים ולבעלים ,ובבשר שלמי החגיגה
יש שאוכל רק להחיות נפשו לחם צר כו'
מקיימים בעליהם ומשפחותם הנלווים
שמַ ְח ּ ָת ִל ְפנֵי ה' אֱ לֹהֶ ָ ויש שאוכל מאכלים טובים ואין כוונתו
יך אליהם את הַ וְ ָׂ
רק להעלות הניצוץ אשר בתוך המאכל,
)דברים טז .יא( כמפורש במסכת חגיגה.
ונמצא לזה בחינת מלחמה באכילה ההוא,
אבל זה שאוכל רק לחם צר כו' אין לו
ובהבדל שבין פירוש רש"י ובין התרגום תאוה כלל ואין לו מלחמה באכילה ההוא
יונתן אפשר לפי דכד הוינא טליא )ניסן וזהו נהמא בלא קרבא ,ע"כ .ממילא זהו
תשל"ג( שמעתי בשם הגאון שבט הלוי ועשה לי מטעמים ואעשה אותם מטעמים
במה שזכר לפסח נוטלים זרוע ואילו זכר שיהיה נהמא בקרבא בעבור תברכך
לחגיגה נוטלים ביצה ,לפי דתנו רבנן נפשי ואוכלה ואברככה לפני ה' .וברבינו
)סנהדרין יב ע"א( אין מעברין את השנה בחיי ועשה לי מטעמים וגו' בעבור
מפני הטומאה ,כי אם טומאה הותרה תברכך נפשי אין כוונת יצחק בשאלת
בציבור אזי יהיה אפשר להקריב קרבן המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם אלא
פסח בזמן הזה ,וממילא ביצה המרמז כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת ,כי
לאבלות על חורבן בית המקדש נוטלים בהתחזק כוחות הגוף יתעוררו כוחות
זכר לחגיגה שאין שייך כשאין בית הנפש ומתוך שמחת הנפש תחול עליו
המקדש קיים ,אבל קרבן פסח יתכן רוח הקודש .ובמשנה ברורה בדין ברכת
לכאורה להקריב בזמן הזה וממילא לא אשר יצר )או"ח סימן ו' סק"ו( בכוונות כתוב
~ כו ~
העמל תולדות פירות
ואדהכי הנה אומר הנביא ִ ּביב ֹׁש ְק ִצ ָיר ּה שייך בזה אבלות על החורבן ,ולכן זכר
ִּת ּ ָׁשבַ ְרנָה נ ִ ׁ
ָשים ָּבאוֹ ת ְמ ִאירוֹ ת אוֹ ָת ּה לקרבן הפסח נוטלים זרוע ולא ביצה .ולפי
)ישעיה כז .יא( ,וברש"י ביבש קצירה הסבר זה של הגאון שבט הלוי אפשר
כשתכלה לעשיו הרשע זכות מעט שרש"י האומר שגדי האחד לקרבן פסח
שכיבד את אביו ,אז תשברנה סעיפיה ) ִּכי וגדי השני למטעמים לפי שכשאין בית
ִעיר ְ ּבצו ָּרה וגו' ָׁשם י ְִר ֶעה ֵעגֶל וְ ָׁשם י ְִר ָּבץ וְ ִכ ָּלה המקדש קיים מקריבים רק קרבן פסח,
ְס ִעפֶ יהָ ,ישעיה כז .י( ,נשים באות מאירות ואילו התרגום יונתן לא תלה בזה ,ואמר
אותה ,עם חלש כנשים ידליקום ,מאירות חד לפסח וחד לחגיגה.
מדליקות כמו וְ לֹא ָת ִאיר ּו ִמז ְ ְּב ִחי ִח ּנָם
)מלאכי א .י( ,ע"כ .ואפשר לומר ביבש רבקה ידעה שעשיו הערל מעכב לקרבן
קצירה כשתכלה לעשיו הרשע זכות מעט פסח ושלחה ביד יעקב את הגדי לקרבן הפסח
שכיבד את אביו כאשר ַוי ְִהי ִ ּכי ז ֵָקן י ְִצחָ ק עוד נראה בענין קרבן פסח ,שעל הפסוק
שו ְ ּבנוֹ הַ ָ ּגדֹל ַויֹּאמֶ ר וגו'
וגו' ַויּ ְִק ָרא אֶ ת ֵע ָׂ א ְדמוֹ נִ י )בראשית כה .כה( ַויֵּצֵ א הָ ִר ׁ
אשוֹ ן ַ
שה ִלי צֵ א הַ שּׂ ָ ֶדה וְ צו ָּדה ִּלי צָ יִד וַעֲ ֵׂ הביאו בדעת זקנים מבעלי התוספות
מַ ְט ַע ּ ִמים )בראשית כז .א-ג-ד( ,אז נשים מדרש שלפיו עשיו לא נימול כלל,
באות ומאירות ומדליקות ושורפות אותה שכשנולד אדום סבר אביו שעדיין לא
זכות ,ומי הן נשים ,זו רבקה שאמרה נבלע בו דמו וכדאמר רבי נתן )שבת קלד
יך ְמ ַד ּ ֵבר אֶ ל ליעקב ִה ּנֵה ָׁשמַ ְע ִּתי אֶ ת ָא ִב ָ ע"א( פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת
יך לֵ אמֹר וגו' )בראשית כז .א-ג-ד(, שו ָא ִח ָ ֵע ָׂ אשה לפני שמלה בנה ראשון ומת ,שני
וכדי שזכות זו לא תעמוד לו לעד ,לכן ומת ,שלישי הביאתו לפני ,ראיתיו שהוא
שר אֲ נִ י ְמצַ ּוָה וְ ַע ּ ָתה ְבנִ י ְ ׁשמַ ע ְ ּבק ִֹלי לַ אֲ ׁ ֶ אדום אמרתי לה המתיני לו עד שיבלע
א ָֹת ְך לֶ ְך נָא אֶ ל הַ ּצֹאן וְ ַקח ִלי ִמ ּ ָׁשם ְ ׁשנֵי בו דמו וכו' ,ולכן לא רצה יצחק למול
שה א ָֹתם מַ ְט ַע ּ ִמים ְ ּג ָדיֵי ִעז ִּים ט ִֹבים וְ אֶ עֱ ֶׂ את עשיו לשמונה ,ואחרי שעבר שנה
יך וְ ָאכָ לאת ְל ָא ִב ָ שר ָאהֵ ב וְ הֵ בֵ ָ יך ַּכאֲ ׁ ֶ ְל ָא ִב ָ ושנתיים אמר הואיל ולא מלתי אותו
ָ
שר יְבָ ֶר ְכך ִל ְפנֵי מוֹ תוֹ )בראשית כז. ַּבעֲ בֻ ר אֲ ׁ ֶ לשמונה כמוני אמתין עד שיהא בן י"ג
ח-ט-י( ובזה ועל ידי זה יבא יום שתכלה כישמעאל ,וכשהיה בן י"ג עשיו בעצמו
לעשיו הרשע זכות כיבוד אב שלא עכב מלמול וכבר האריכו בזה דאם כן
השלים אותה. איך היה יצחק עושה הקרבן פסח
כשבביתו יש ערל ,ואפשר שיצחק לא
היה יודע שעשיו מעכב ועדיין לא נימול,
אי נמי שאין קרבן פסח של יצחק
קח לי שני גדיי עזים משל כתובתי דאורייתא עד כדי שבנו הערל יהיה מונע
שם ְׁשנֵי ְ ּג ָד ֵיי
צֹאן ְו ַקח לִ י ִמ ּ ׁ ָ ל ְֶך נָ א ֶאל הַ ּ מיצחק בזה ,אך רבקה ידעה והבינה
שה א ָֹתם מַ ְט ַע ּ ִמים ִע ִּזים ט ִֹבים ְו ֶא ֱע ׂ ֶ שעשיו מעכב ודוקא יעקב יכול להביא
יך וגו' )בראשית כז .ט(. לְ ָא ִב ָ את הגדי לקרבן פסח עבור אביו.
~ כז ~
העמל תולדות פירות
דכתיב ותאמר לו אמו עלי קללתך בני ברש"י וקח לי ,משלי הם ואינם גזל שכך
ומתרגמינן עֲ לַ י ִא ְת ַא ּ ַמר ִ ּבנְ בו ָּאה דְּ לָ א כתב לה יצחק בכתובתה ליטול שני גדיי
יֵיתוּן ְלו ּ ַָטיָּא עֲ לָ ְך ְ ּב ִרי. עזים בכל יום .זה שאינם גזל ילפינן מהכתוב
וקח לי משלי ,וכעין מה שקדשי בדק
לא רגל על לשונו ולא שפתו ,כי אמנם הבית נותנין מהן לאומנין העושין במקדש
בשכרן אמר רבי אבהו )תמורה לא ע"ב(
בפנימיותו בלשון הפנימית לא היה רוצה
ש )שמות כה .ח(
דאמר קרא וְ ָעשׂ ּו ִלי ִמ ְקדָּ ׁ
לשקר רק אמר כן על פי אמו שנאמר לה
בנבואה .ובתפילת אֱ להַ י נְ צֹר ְל ׁשוֹ נִ י מֵ ָרע לי משלי ,אבל זה שכך כתב לה יצחק
ש ְפתוֹ ַתי ִמדַּ ּ ֵבר ִמ ְר ָמה כתבנו והארכנו וְ ִ ׂ בכתובתה אפשר בדרך צחות על פי
בענין מה שכשמדבר ממרמה מזכיר את העובדא שהיה בהרבנית מרת בילא אשת
השפתים שפתותי מדבר מרמה ואילו הרה"צ רבי מנחם מענדיל אב"ד לינסקא
כשמדבר מכלל הדיבורים רעים אף שפיו אמו של הרה"ק מרופשיץ שכשהלכה
ולבו שוין מזכיר את הלשון נצור לשוני בפעם ראשונה להתפלל בבית הכנסת
מרע ,כן אומר דוד המלך עליו השלום נְ צֹר בשבת ראשונה אחר שנישאה כנהוג
ָ
ּשפָ ֶתיך ִמדַּ ּ ֵבר ִמ ְר ָמה )תהלים ְל ׁשוֹ נְ ָך מֵ ָרע ו ְ ׂ שמַ ְח ִּתי
בימים ההם קראה על עצמה ָׂ
לד .יד( .ובביאור הענין מתי מזכיר שפתים ְ ּבא ְֹמ ִרים ִלי ּ ֵבית ה' נֵלֵ ְך )תהלים קכב .א(,
ומתי הלשון ,נראה לפי שאיבר הלשון נמצא וביארה שמחתי כשאומרים הרי את
בתוכו של האדם ואילו השפתים הן מבחוץ, מקודשת לי ,לפי שאז בית ה' נלך ,כי
ולכן אם אין פיו ולבו שוין נקט שפתים המנהג היה שרק משבת שלאחר נשואיה
מדבר מרמה כי השפה היא המרמה כי היתה הולכת לבית הכנסת .כן כאן קח
היא מבחוץ ואינה כתוכו ,אבל על שפיו לי היינו ממה שיצחק אמר הרי את
וליבו שוין ואין שפתו שונה מלשונו נקט מקודשת לי דהיינו משל כתובתי.
את איבר הלשון שהיא בתוך האדם ,נצור
לשונך מרע .ממילא אם לא רגל על
באיבר הלשון שייך נצור מרע ,ובשפתים מדבר מרמה
לשונו זה יעקב אבינו ,אם כן מה שנאמר
יתי ְב ֵעינָ יו ִּכ ְמ ַת ְע ּ ֵת ַע
שנִ י ָא ִבי ְוהָ יִ ִאוּלַי יְ מֻ ּ ׁ ֵ
לא רגל על לשונו ולא שפתו ,כי אמנם
ֹאמר ֹלו אתי ָעלַי ְקלָלָה ְולֹא ְב ָרכָ ה ,וַ ּת ֶ ְוהֵ בֵ ִ
בפנימיותו בלשון הפנימית לא היה רוצה לָת ָך ְּבנִ י ַא ְך ְׁש ַמע ְּבקֹלִ י ְו ְ
לֵך ַקח ִא ּמ ֹו ָעלַי ִקלְ ְ
לשקר רק אמר כן על פי אמו שנאמר לה
לִ י )בראשית כז .יב-יג(.
בנבואה .ואכן על שלא רגל על לשונו של
יעקב אמר יצחק לעשיו ָּבא ָא ִח ָ
יך ְ ּב ִמ ְר ָמה במסכת מכות )כד ע"א( לֹא ָרגַל ַעל ְל ׁשֹנוֹ
ַויּ ִַּקח ִ ּב ְרכָ ֶת ָך )בראשית כז .לה( שבתרגום )תהלים טו .ג( זה יעקב אבינו דכתיב אולי
אונקלוס במרמה ְ ּבחָ ְכ ְמ ָתא וכן ברש"י ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע,
במרמה בחכמה ,אך לא בשקר .עוד וברש"י לא רגל על לשונו לא רצה
באריכות הענין מתי נקט לשון ומתי שפה לשקר מתחילה שאמר אולי ימושני אבי,
עיין מה שכתבנו בתפילת אלקי נצור. אלא שאמו הכריחתו ועל פי הדיבור
~ כח ~
העמל תולדות פירות
מי אתה בני ,ונאמר אֲ נִ י חָ ְכ ָמה ָׁשכַ נְ ִּתי עלי קללתך בני ,כלומר שכלל לא תהא קללה
ִמוֹ ת אֶ ְמצָ א )משלי ח .יב( ָע ְר ָמה וְ ַד ַעת ְמז ּ לו ִא ּמ ֹו ָעלַי ִקלְ ל ְָת ָך ְּבנִ י ַא ְך
וַ ּתֹאמֶ ר ֹ
ְ
ְׁשמַ ע ְּבקֹלִ י ְולֵך ַקח לִ י )בראשית כז .יג(.
שכיון שלמד אדם תורה נכנס בו
ערמימות לעשות תחבולות להינצל מיד
בתרגום אונקלוס וַאֲ מֶ ֶרת לֵ ּה ִא ּ ֵמ ּה עֲ לַ י
היצר המסית ,בזולת חכמת התורה .עיין
ִא ְת ַא ּ ַמר ִ ּבנְ בו ָּאה דְּ לָ א יֵיתוּן ְלו ּ ַָטיָּא עֲ לָ ְך
ברש"י ובמצודת דודַ .ו ָיּבֹא אֶ ל ָא ִביו
ְ ּב ִרי ,כלומר עלי קללתך בני היינו שכלל
ַויֹּאמֶ ר ָא ִבי ַויֹּאמֶ ר ִה ּ ֶנ ִ ּני ִמי ַא ּ ָתה ְ ּבנִ י
לא תהא קללה .כן בדבעו מרב )פסחים ח'
בגימטריא אֲ נִ י חָ ְכ ָמה ָׁשכַ נְ ִּתי ָע ְר ָמה.
ע"ב( ,הני בני בי רב דדיירי בבאגא ,מהו
למיתי קדמא וחשוכא לבי רב .פירוש
שתלמידים הדרים בכפרים שבבקעה
מה הוא יעקב אבינו בהשמעת הקול קול
יעקב אף זרעו בהשמעת הקול קול יעקב
ועדיין צריכים הם לרבם ,מהו לבוא
שה ּו וַ ִּי ַּג ׁש יַ ֲעקֹב ֶאל יִ ְצחָ ק ָא ִביו וַ יְ מֻ ּ ׁ ֵ השכם והערב קודם עלות השחר
שו קול יַ ֲעקֹב ְוהַ ָ ּי ַדיִ ם יְ ֵדי ֵע ָׂ
וַ ּיֹאמֶ ר הַ קּ ֹל ֹ ומשתחשך ,כלום יש להם לירא מן
)בראשית כז .כב(. המזיקים .אמר להו ניתו עלי ועל צוארי,
וברש"י עלי ועל צוארי יהא עונש הזיקם,
אמר ליה רב יצחק לרב נחמן )תענית ה' דודאי לא יהיו ניזוקים שהמצוה מגינה
ע"ב( מקרא אני דורש שנאמר וְ ַא ּ ָתה ַאל עליהם .ובדין יין מבושל )עבודה זרה ל' ע"א(
ִּת ָירא ַע ְבדִּ י יַעֲ קֹב נְ אֻ ם ה' וְ ַאל ּ ֵתחַ ת שהביאו מימרא שאין בו משום גילוי
ִש ָראֵ ל ִ ּכי ִהנְ נִ י מוֹ ִ ׁשיעֲ ָך מֵ ָרחוֹ ק וְ אֶ ת ז ְַרעֲ ָך
י ְׂ אמרו ליה נסמוך ,מחוי להו רבי ינאי בר
מֵ אֶ ֶרץ ִ ׁש ְביָם )ירמיה ל .י( מקיש הוא לזרעו, ישמעאל עלי ועל צוארי ,כלומר שודאי
מה זרעו בחיים אף הוא בחיים .הנה אפשר לסמוך וליכא למיחש כלל .ואילו
בדתנן )מכות פרק א' משנה ז( ַעל ּ ִפי ְ ׁש ַניִם בתרגום יונתן בן עוזיאל עלי קללתך בני,
מת )דברים יז. לשה ֵע ִדים יוּמַ ת הַ ּ ֵֵע ִדים אוֹ ְ ׁש ָׁ ִאין ִ ּב ְרכַ ן יְבָ ְר ִכינ ְָך יֵיתוֹ ן עֲ לָ ְך וְ ַעל ְ ּבנ ְָך,
ו( ִאם ִמ ְת ַקיֶּמֶ ת הָ ֵעדוּת ִ ּב ְ ׁש ַניִם לָ ּ ָמה פָ ַרט וְ ִאין ְלו ִָטין יְלַ ִט ִטינ ְָך יֵיתוּן ָעלַ י וְ ַעל נ ְַפ ִ ׁשי.
לשהיש ּ ְ ׁש ָׁ לשה ,אֶ ּ ָלא ְלהַ ִ ּק ׁ הַ ָּכתוּב ִ ּב ְ ׁש ָׁ
ִל ְ ׁש ַניִם וכו' ,כתב התפארת ישראל כל
לשון היקש נראה דר"ל כמקיש בקורנס אני חכמה שלמד תורה ,שכנתי ערמה שנכנס בו
ערמימות לעשות תחבולות להינצל מיד עשיו
שמסמיך ב' גופים זה אל זה ,הכי נמי
וַ ָ ּיבֹא ֶאל ָא ִביו וַ ּיֹאמֶ ר ָא ִבי וַ ּיֹאמֶ ר ִה ּנ ִ ֶּני
נסמכו ונדחקו ב' הכתובים יחד והתפעלו
ִמי ַא ּ ָתה ְּבנִ י ,וַ ּיֹאמֶ ר יַ ֲעקֹב ֶאל ָא ִביו
זה מזה ,ככוונת זה כך כוונת זה .ובערוך
שר ִ ּד ּ ַב ְר ּ ָתיתי ּ ַכאֲ ׁ ֶ שו ְּבכ ֶֹר ָך ָע ִׂ
ש ִ ָאנ ִֹכי ֵע ָׂ
)ערך קש א( כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו
ֵא ָלי קוּם נָ א ְׁשבָ ה ְו ָא ְכלָה ִמ ֵּצ ִידי ּ ַב ֲעבוּר
ומשמיע קול והוא הקישן שבגמרא .ואם
ש ָך )בראשית כז .יח-יט(. ְּתבָ ֲרכַ ִ ּני נ ְַפ ׁ ֶ
היקש מלשון הקשה והשמעת קול ,אז
ודאי מה שמקרא אני דורש שנאמר ֹשב אֹהָ ִלים )בראשית כה.
יש ּ ָתם י ׁ ֵ
יַעֲ קֹב ִא ׁ
ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל כז( ויבוא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני
~ כט ~
העמל תולדות פירות
ידיו כידי עשיו אחיו שעירות כינוהו ברומי תחת ישראל וכו' מקיש הוא לזרעו ,מה
הוא אדום זייפנא שזייף ידיו להיות כידי הוא יעקב אבינו בהיקש והשמעת הקול
עשיו ומאי אהני לזייפנא בזייפנותיה, קול יעקב ,אף זרעו באותו היקש
ולפני כן הקדימו להכריז לפניו אחוה והשמעת הקול קול יעקב.
דמרנא זייפנא ,ומובן.
מלבושי האדם מאצילים על הלובש
על שאמר אנכי עשיו בכורך היו אומרים ברומי
ובחתם סופר ,על ידי שלבש את בגדי מאי אהני לרמאה ברמאותיה ,ועל שידיו כידי עשיו
עשיו לכן בא במרמה ,עיין בתורת משה היו אומרים מאי אהני בזייפנותיה
ובחתם סופר )תקצ"א( על הפסוק ַויֹּאמֶ ר ֹאמר יַ ֲעקֹב ֶאל ָא ִביו ָאנ ִֹכי ֵע ָׂשו ְּבכ ֶֹר ָך וַ ּי ֶ
ה ֲִכי ָק ָרא ְ ׁשמוֹ יַעֲ קֹב וגו' ֲהלֹא ָאצַ ְל ּ ָת ִּלי שה ּו וגו' ,וַ ִּי ַּג ׁש יַ ֲעקֹב ֶאל יִ ְצחָ ק ָא ִביו וַ יְ מֻ ּ ׁ ֵ
ְ ּב ָרכָ ה )בראשית כז .לו( דמשמע בירושלמי קול יַ ֲעקֹב ְוהַ ָ ּי ַדיִ ם יְ ֵדי ֵע ָׂשוְ ,ולֹאֹאמר הַ ּקֹל ֹ וַ ּי ֶ
ריש פרק אלו מגלחין דבמלבושיו של ירו ִּכי הָ י ּו יָ ָדיו ִּכ ֵידי ֵע ָׂשו ָא ִחיו ְׂש ִערֹת ִה ִּכ ֹ
אדם נאצלים מקדושתו על הלובש וכן שו וַ ּיֹאמֶ ר ֹאמר ַא ּ ָתה זֶה ְּבנִ י ֵע ָׂ
וַ יְ ָב ְרכֵ ה ּו ,וַ ּי ֶ
בהיפוך .ממילא על ידי שזייף בלבישת ָאנִ י )בראשית כז .יט-כב-כג-כד(.
הבגדים לכן בא במרמה בפיו ,וזהו
ואמר רב יהודה אמר שמואל )עבודה זרה
שמכריזין ברומי מאי אהני לרמאה
יא ע"ב( עוד אחרת )איד( יש ברומי ,אחת
שבאה מזייפנות הבגדים ,ברמאותיה ,כי
לשבעים שנה מביאין אדם שלם )כנגד
גם מאי אהני לזייפנא בזייפנותיה.
עשיו( ומרכיבין אותו על אדם חיגר )כנגד
ושבמלבושי האדם נאצלים מקדושתו על יעקב צולע על יריכו( ומלבישין אותו בגדי
הלובש וכן בהיפוך ,והרי מידה טובה אדם הראשון וכו' ומכריזין לפניו וכו' אחוה
דמרנא זייפנא )יעקב אחי אדונינו עשיו זייפן
מרובה וכו' )סוטה יא ע"א וסנהדרין ק' ע"א(
שרימה לעשיו וחשב ליטול ברכה להיות גביר
ואמר רבי יוסי )בסוגיא דסת"ם ,מנחות לד
לאחיו( ,דחמי חמי ודלא חמי לא חמי )הרואה
ע"ב( שאם אין לו תפילין של יד ויש לו
בשמחה זו עכשיו רואהו ושאינו רואה עכשיו לא
שתי תפילין של ראש שטולה עור על אחת
יראה עוד ,כי עד שבעים שנה אינה נעשית( ,מאי
מהן )על הד' בתים דראש ונראין כבית אחד(
אהני לרמאה )שרימה את עשיו ולקח ברכתו(
ומניחה על ידו וכו' ,איני והא שלח רב חנניה
ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה.
משמיה דרבי יוחנן ,תפילה של יד עושין
אותה של ראש ושל ראש אין עושין בכפל לשונם מאי אהני לרמאה
אותה של יד לפי שאין מורידין מקדושה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה ,נראה כי
חמורה לקדושה קלה ,לא קשיא ,הא זיוף שייך במעשה כמו שטר מזוייף ואילו
בעתיקתא הא בחדתתא .עתיקתא רמאות שייך בדיבור ,וזהו שאמרו ברומי
כלומר שכבר הונחו ונקשרו בראש ,אסור הוא אדום מאי אהני לרמאה יעקב
להורידן מקדושתן ולעשותן של יד .הרי ברמאותיה שאמר אנכי עשיו בכורך ויאמר
מפורש שאותן תפילין של ראש כשירות אתה זה בני עשיו ויאמר אני ,ועל שהיו
~ל~
העמל תולדות פירות
שאז לא היה ריח זה בבגד ,וכן בטעם שרק ויהיה מי שכתבן ,אך כיון שפעם אחת
באמצעות חוש הריח הרגיש בהן יצחק נקשרו בראש הישראל ולא חשוב מי הוא,
אבינו ואילו כשמשש את יעקב ואת הרי כבר דין אותן תפילין שאסור להניחן
בגדיו אלו עדיין לא חש בבגדי גן עדן כתפילין של יד ,לפי שאין מורידין מקדושה
אלו .נראה פשוט לפי שאותו ריח גן עדן חמורה לקדושה קלה .הרי שבמעשה
היה רוחני וריח שהנשמה נהנית בו והוא פעולת מצות קשירת התפילין נאצל על
החוש היחידי שלא פגם ולא נהנה בחטא התפילין להיותן חפצא דקדושה חמורה.
עץ הדעת ,ודוקא בריח גן עדן היה מריח
יצחק אבינו ולא באמצעות חוש המישוש
חש בבגדים אלו את מגע גן עדן ,ולכן בריח הרוחני שהנשמה נהנית הרגיש
יצחק את ריח גן עדן שנכנס עם יעקב
אותו חוש ריח רוחני שהוא זך וצלול מכל
וַ ָ ּי ַרח ֶאת ֵריחַ ְּבגָ ָדיו וַ יְ בָ ְרכֵ ה ּו וַ ּיֹאמֶ ר
חטא ופגם ,בו הרגיש יצחק אבינו את הגן
כו ה'
שר ּ ֵב ְר ֹ ש ֶדה אֲ ׁ ְֶר ֵאה ֵריחַ ְּבנִ י ְּכ ֵריחַ ָׂ
עדן ,לא במישוש ולא בריח גשמי .ממילא
)בראשית כז .כז(.
אם מדובר בחוש רוחני שלא פגם מעולם,
אז ודאי שאותו ריח לא היה בעשיו אף במדרש )בראשית רבה פרשה סה .כב( ָאמַ ר
כשלבש בגדים אלו ,בהיות הוא עצמו שה ִמן ש ֵריחוֹ ָק ׁ ֶ ַר ִ ּבי יוֹ חָ נָן אֵ ין ְל ָך דָּ בָ ר ׁ ֶ
פגום ומגושם ברשעו .ואפשר שדברים של ִעז ִּים וְ ַא ְּת אֲ מַ ְר ְּת ַויּ ַָרח אֶ ת שטֶ ף הַ זֶּה ׁ ֶ הַ ּ ׁ ֶ
אלה מדוייקים מהפסוק וירח את ריח ש ִ ּנ ְכנַסֵריחַ ְ ּב ָג ָדיו ַויְבָ ְרכֵ הוּ ,אֶ ּ ָלא ְ ּב ָׁש ָעה ׁ ֶ
בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח ָא ִבינ ּו יַעֲ קֹב אֵ צֶ ל ָא ִביו נִ ְכנְ סָ ה ִע ּמוֹ ּגַן ֵע ֶדן,
שדה אשר ברכו ה' .כלומר הגם שוירח יה ְראֵ ה ֵריחַ ְ ּבנִ י ְ ּכ ֵריחַ ה ֲָדא הוּא דַּ אֲ מַ ר לֵ ּ
את ריח בגדיו ,עם כל זאת הבין יצחק שו אֵ צֶ ל ָא ִביו ש ִ ּנ ְכנַס ֵע ָׂש ֶדה ,ו ְּב ָׁש ָעה ׁ ֶ ָׂ
שזה הריח בא מבנו הקדוש ,ולזה אמר יאך ָמה ְד ַא ְּת ָאמַ ר ֵיה ּנֹם ,הֵ ְ נִ ְכנְ סָ ה ִע ּמוֹ ּג ִ
ראה ריח בני ,כי זה מבני בדוקא. ָּבא זָדוֹ ן ַו ָיּבֹא ָקלוֹ ן )משלי יא .ב( .וכידוע
שריח זה נכנס עם הבגד שהיה של אדם
ובענין הריח הרוחני ,הנה אמר רב זוטרא הראשון בגן עדן ,וכברש"י מסכת פסחים
בר טוביה אמר רב )ברכות מג ע"ב( מנין )נד ע"ב ד"ה בגדו של אדם הראשון( שהיו
שמברכין על הריח ,שנאמר כּ ֹל הַ ְ ּנ ָׁש ָמה חקוקות בו כל מין חיה ובהמה והוא נמסר
ְּתהַ ּ ֵלל י ָּה )תהלים קנ .ו( ,איזהו דבר לנמרוד ַעל ּ ֵכן י ֵָאמַ ר ְ ּכנִ ְמרֹד ִ ּגבּ וֹ ר צַ יִד
שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה )בראשית י .ט( ,ועשיו הרגו ונטלו לפיכך
ממנו ,הוי אומר זה הריח ,ובמהרש"א, היה איש ציד ,והן שכתוב בהן הַ חֲמֻ דֹת
הריח הוא אחד מחמשת החושים שר ִא ּ ָת ּה ַּב ָּביִת )בראשית כז .טו(. אֲ ׁ ֶ
ונמצאים בכל בעלי חיים גם שאין להם
נשמה ,ונראה לפרש שחוש הריח קרוב והענין שוירח את ריח בגדיו וריח בני כריח
ביותר משאר ד' חושים לרוחני והיינו שדה אשר ברכו ה' הוא רק כשיעקב היה
נשמה ,שחוש הריח בא על ידי נשימת לובשן ולא אם עשיו הרשע היה לובשן
~ לא ~
העמל תולדות פירות
שים טוֹ ִבים ,וַעֲ נַף ֵעץ ָעבֹת וְ אֵ ין ָּבהֶ ם מַ עֲ ִ ׂ הרוח לתוך הגוף מקום שהנשמה נהנית
ִש ָראֵ לָ ,מה ה ֲַדס י ֵׁש בּ וֹ ֵריחַ וְ אֵ ין בּ וֹ אֵ ּל ּו י ְ ׂ ממנו ולא הגוף ,ואפשר שהבהמה שאין
שיּ ֵׁש ָּבהֶ ם ִש ָראֵ ל י ֵׁש ָּבהֶ ם ׁ ֶ ְ
טַ ַעםָּ ,כך י ְ ׂ לה נשמה רק רוח חיים ,אף שיש לה חוש
שים טוֹ ִבים וְ אֵ ין ָּבהֶ ם ּתוֹ ָרה ,הרי טעם מַ עֲ ִ ׂ הריח כידוע ,אינה נהנית ממנו אחרי שאין
הרומז לתורה שייך לאדם עצמו בפיו, לה נשמה ,ע"כ ממהרש"א .ובהתבוננות
ואין זולתו ושכינו חש בטעמו ,מה שאין בענין ,עדיין מהו הנאת הריח שיש לעכו"ם,
כן ריח הרומז למעשים טובים שאף זולתו והלא אינו בכלל כל הנשמה תהלל כי
חש ונהנה מהריח הערב הנודף ממנו ,כן לאו בר נשמתא הוא .ובדרך דרוש נראה
המעשים טובים שאדם עושה עם זולתו לחלק בין ריח של האיש הישראלי
הנהנה מהמעשים טובים ההם .ממילא המריח בריח רוחני ובין מה שהנכרי לא
כיון שמשה ויוסף הקפידו בריח הוא יבוא לדרגה זו ,ודוקא על ריח הרוחני של
מעשים טובים היוצא מהם לזולתם ,לכן האיש הישראלי נאמר כל הנשמה תהלל
היה יוסף עימו במחיצתו של משה יחד. יה זה הריח שהנשמה הישראלית נהנית
ממנו ואין הגוף נהנה ממנו.
ריח התומרתא דחינוניתא מוכיח על טהרה
והריח הרוחני ראינו גם בעובדא דרב הונא
במעלת הריח הרוחני
)סוטה מט ע"א( דאשכח תומרתא דחינוניתא,
ועל ריח רוחני זה כבר כתבנו כמה פעמים
שקלה כרכה בסודריה ,אתא רבה בריה,
ֹשה אֶ ת ַע ְצמוֹ ת יוֹ סֵ ף כגון בפסוק ַויּ ִַּקח מ ׁ ֶ
אמר ליה מורחינא ריחא דחינוניתא,
ִע ּמוֹ )שמות יג .יט( .שבמשנה מסכת סוטה )ט'
אמר ליה בני טהרה יש בך ,ופי' רש"י
דול ִמ ּיֹוסֵ ף ׁ ֶש ּלֹא נִ ְת ַע ּ ֵסק ּבֹו ֶא ּ ָלא ע"ב( ִמי ָלנ ּו גָ ֹ
תומרתא דחינוניתא שמינה ויש בה ריח
מות ֹיוסֵ ף וכו' ,אחרי משה זָכָ ה ְב ַע ְצ ֹ משהֶ ׁ , ֶׁ
טוב ומין תמרים הוא לעצמן .ולמעשה
שבמכירת יוסף עשה הקב"ה שהישמעאלים
אם בתומרתא הלזה יש ריח ,הרי בהכרח
ישאו נְ כֹאת ו ְּצ ִרי ָולֹט )בראשית לז .כה( כדי
שמין תמרים הוא לעצמן .שהרי במדרש
שלא יריח אותו צדיק ריח רע של נפט
הנ"ל כפת תמרים יש בו טעם ואין בו
אף שדרכם של ישמעאלים לשאת נפט,
ריח ,ואיזה מין תמרים שמענו שבטבעם
וגם במשה שהיה ְ ּב ּ ֵתבַ ת ּגֹמֶ א ו ּ ַַת ְח ְמ ָרה
יש בהם ריח .אלא ודאי דמיירי בריח
בַ חֵ ָמר וּבַ זָּפֶ ת )שמות ב .ג( בחמר מבפנים
רוחני שרק על ידי טהרה אפשר לחוש
כדי שלא יריח ריח רע של זפת ,ודוקא
בו ,ועל זה אמר רב הונא לרבה טהרה יש
משה טיפל בארונו של יוסף ששניהם היו
בך ,שהרי הוא חש באותו ריח רוחני
מקפידין בחוש היחידי שלא פגם בחטא עץ
שהיה בהתומרתא דחינוניתא.
הדעת הוא חוש הריח .וריח ירמוז למעשים
טובים על פי המדרש )ויקרא רבה פרשה ל.
ואדהכי מה שכשהתומרתא דחינוניתא ִש ָראֵ ל, יב( ַּכ ּפֹת ְּת ָמ ִרים )ויקרא כג .מ( אֵ ּל ּו י ְ ׂ
היתה קשורה בסודריה דרב הונא אתא ָמה הַ ְּת ָמ ָרה הַ ז ּוֹ י ֵׁש בּ וֹ טַ ַעם וְ אֵ ין בּ וֹ ֵריחַ ,
רבה בריה ואמר מורחינא ריחא שיּ ֵׁש ָּבהֶ ם ּתוֹ ָרהִש ָראֵ ל י ֵׁש ָּבהֶ ם ׁ ֶ ָּכ ְך הֵ ם י ְ ׂ
~ לב ~
העמל תולדות פירות
ריח טוב וכרכו בבגדו ,ומשבא רבה בנו דחינוניתא אמר רב הונא לבנו אם כן
ואמר לאביו שהוא חש בריח של אותו טהרה יש בך ,כלומר שרבה כרב הונא
תמר ,אמר לו אביו בני טהרה יש בך ונתן אביו בטהרה .אפשר זהו דכי נח נפשיה
לו את התמר ,ובתמר זה היה טעם כמו דרבה בר הונא ורב המנונא )מועד קטן כה
שיש בכל תמר ,וגם היה בו ריח כאמור. ע"א וע"ב( אסקינהו להתם ,כי מטו אגישרא
הרי שכשנוסף ריח לטעם ,סימן הוא )צר ואין יכולין לעבור אלא זה אחר זה( קמו
לטהרה ,ומכלל הן אתה שומע לאו, גמלי )הגמלים נושאי המיטות עמדו במקומן(,
שבהיעדר טהרה נעדר הטעם והריח. אמר להו ההוא טייעא מאי האי ,אמרו
ליה ,רבנן דקא עבדי יקרא אהדדי )רבה
שה ִלי ולפי זה כשאמר יצחק לעשיו עֲ ֵׂ
בר רב הונא ורב המנונא דלא בעי האי למיעל
מַ ְט ַע ּ ִמים וגו' ַּבעֲ בוּר ְּתבָ ֶר ְכ ָך נ ְַפ ִ ׁשי ְ ּבטֶ ֶרם מקמי האי( ,מר אמר מר ניעול ברישא ומר
ָאמוּת )בראשית כז .ד( חשב והרי ברכתו זו אמר מר ניעול ברישא ,אמר דינא הוא
היא גורלית לקבוע את עתיד הדורות, דרבה בר הונא ליעול ברישא .רבה בר
ולכן אמר לנסות את עשיו אם יש בו טהרה הונא ליעול ברישא לפי שהוא בן גדולים
שאז יברכנו לפני מותו .והנסיון והמבחן וכבהמשך הגמרא שם דפתח עליה ההוא
יהיה על ידי שאם בהביאו את המטעמים ינוקא גזע ישישים עלה מבבל ,רבה הוא
יהיה בהם גם ריח ,הרי ב' סימני טהרה טעם גזע מישישים הוא רב הונא.
וריח כמו שנתבאר מהגמרא שם וראוי
הוא לברכה .וסימני טהרה אלו היו כשנכנס
יעקב עם המטעמים שהכינה רבקה וירח ריח גן עדן נכנס עם המטעמים
את ריח בגדיו ויברכהו ,הרי מוכח ברור שהביא יעקב וראוי הוא לברכות
שאם להמטעמים שהגיש יעקב לאביו וַ ָ ּי ַרח ֶאת ֵריחַ ְּבגָ ָדיו וַ יְ בָ ְרכֵ ה ּו וַ ּיֹאמֶ ר
נוסף גם ריח ,ודאי שיעקב אבינו טהור כו ה'
שר ּ ֵב ְר ֹ ש ֶדה אֲ ׁ ְֶר ֵאה ֵריחַ ְּבנִ י ְּכ ֵריחַ ָׂ
הוא וכדאי וראוי הוא לברכות. )בראשית כז .כז(.
והנה טעם הוא תורה ,וריח הוא מעשים בטעם שמשנכנס יעקב עם המטעמים
טובים .שבמדרש )ויקרא רבה פרשה ל' יב( נכנס עימו דוקא ריח גן עדן ולא שאר
ִש ָראֵ לָ ,מה ּ ְפ ִרי ֵעץ הָ ָדר )ויקרא כג .מ( אֵ ּל ּו י ְ ׂ מידות טובות עילאיות שהיו ביעקב
אֶ ְתרוֹ ג זֶה י ֵׁש בּ וֹ טַ ַעם וְ י ֵׁש בּ וֹ ֵריחַ ָּכ ְך שלימתא .אפשר לפי דתניא )סוטה מח
שיּ ֵׁש ָּבהֶ ם ּתוֹ ָרה ִש ָראֵ ל י ֵׁש ָּבהֶ ם ְ ּבנֵי ָא ָדם ׁ ֶ י ְׂ ע"א( רבי שמעון בן אלעזר אומר טהרה
שים טוֹ ִבים וכו' ,ובתנחומא וְ י ֵׁש ָּבהֶ ם מַ עֲ ִ ׂ בטלה טעם וריח ,רב הונא אשכח
)תולדות סימן ח( ַא ּ ָתה מוֹ צֵ א ָּכל עֲ בֵ רוֹ ת תומרתא דחינוניתא ,שקלה כרכה
שו שהַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך הוּא שׂ וֹ נֵאֻ ּ ,כ ּ ָלן הָ י ּו ְ ּב ֵע ָׂ ֶׁ בסודריה ,אתא רבה בריה ,אמר ליה
שו ִמן הַ חוּץ הָ יָה אוֹ מֵ ר שהָ יָה בָ א ֵע ָׂ וכו'ּ ְ ,כ ׁ ֶ מורחינא ריחא דחינוניתא ,אמר ליה ,בני
ש ְּתהֵ א חַ יֶּבֶ ת ְל ָא ִביוַ ,א ָּבא הַ ּ ֶמלַ ח מַ ה ּו ׁ ֶ טהרה יש בך ,יהבה ניהליה וכו' ,פירוש
שר וְ הָ יָה ָתמֵ ּ ַה י ְִצחָ ק וְ אוֹ מֵ ר ְראֵ ה ְ ּבנִ י ַּב ּ ַמעֲ ֵׂ שרב הונא מצא תמר מסוג מיוחד שיש בו
~ לג ~
העמל תולדות פירות
מלברכו ויברכהו .ולפי שאמרנו שהמטעמים זֶה ַּכ ּ ָמה ְמ ַד ְקדֵּ ק ַּב ּ ִמ ְצוֹ ת וְ הָ יָה אוֹ מֵ ר לוֹ
שביקש יצחק מעשיו היו כדי לגלות ִית הַ יּוֹ ם הַ זֶּה וְ הוּא אוֹ מֵ ר ָא ִביו ְ ּבנִ י הֵ יכָ ן הָ י ָ
ולראות אם יביא מטעמים לבד או שיביא ְ
לוֹ ְ ּבבֵ ית הַ ּ ַת ְלמוּד ,לֹא כָ ך הוּא הֲלָ כָ ה ִמן
גם ריח ,וכשנכנס יעקב אף שאין זה קולו ָּכ ְך וְ כָ ְך ,לֹא כָ ְך ִא ּסוּרוֹ ,לֹא כָ ְך הֶ ּ ֵתרוֹ ,
של עשיו אך כיון שעם המטעמים שהביא ו ִּמ ּתוֹ ְך דְּ בָ ִרים אֵ ּל ּו הָ יָה צָ דוֹ
ְ ּב ִפיו.
היה גם סימן טהרה הב' היינו הריח ,אזי וכשיצחק ראה זאת וחשב שיש בעשיו
וירח את ריח בגדיו ויברכהו אף שאינו טעם זו תורה ,אמר לעשיו עשה לי מטעמים
עשיו ,שהרי בין כך יש בבנו זה את הב' ואראה אם יבוא עשיו גם עם ריח שהן
סימני טהרה וראוי הוא לברכות. המעשים טובים כלומר אם לימודו הוא
כדי ִל ְ ׁשמוֹ ר וְ לַ עֲ שׂ וֹ ת ו ְּל ַקיֵּים אֶ ת ָּכל דִּ ְב ֵרי
ואכן על זה הפסוק ראה ריח בני כריח שדה ּ ַת ְלמוּד תוֹ ָר ֶת ָך ְ ּב ַאהֲבָ ה וכברבינו חננאל
אשר ברכו ה' שאמר רב יהודה בריה דרב בהא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי
שמואל בר שילת משמיה דרב )תענית כט )פסחים נ' ע"א( דחלש ואיתנגיד ,כי הדר
ע"ב( כריח שדה של תפוחים ,אמרו שם וכו' אמר שמעתי שהיו אומרים אשרי מי
בתוספות יש מפרשים כריח אתרוגים .הרי שבא לכאן ותלמודו בידו ,ובפירושו
ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' הוא השני כתב רבינו חננאל אשרי מי שבא
ריח אתרוג פרי עץ הדר שיש בו טעם ויש לכאן ותלמודו שלמד קיים בידו ,שקיים
בו ריח שהם ב' הסימני טהרה שבזה רצה כל מה שלמד וכאילו הביא ראיותיו
יצחק לבחון במי מבניו יש טהרה. עימו ,כי קיום המעשים והמצוות הם בידי
האדם לקיימה .ולכשיבוא עשיו עם
ולתמוך הדברים בחוזקה נראה ממה מטעמים בלא ריח ,עם תורה בלי קיום
שהבאנו בסוף מאמר הקודם אודות הריח מצוותיה ובלי מעשים טובים ,זה יהיה
הרוחני שבתומרתא דחינוניתא )סוטה מט הסימן שהוא לא ראוי לברכה.
ע"א( שפי' רש"י שהיא שמינה ויש בה ריח
טוב ומין תמרים הוא לעצמן .שבהכרח ובזה מתיישבים ב' תמיהות .הא' מה
הוא מין לעצמן ,שהרי במדרש )ויקרא רבה שתלה יצחק את ברכותיו לעשיו בעשיית
פרשה ל .יב( ַּכ ּפֹת ְּת ָמ ִרים )ויקרא כג .מ( ָמה המטעמים והבאתן אליו כמו שנאמר
הַ ְּת ָמ ָרה הַ ז ּוֹ י ֵׁש בּ וֹ טַ ַעם וְ אֵ ין בּ וֹ ֵריחַ ,ולכן ועשה לי מטעמים וגו' והביאה לי ואוכלה
בזו החינוניתא אומר רש"י שהיא שמינה בעבור תברכך נפשי ,כי אם רצה לברכו
וזהו הטעם שיש בכל פרי התמר ,ובתומרתא מדוע לא יניח ב' ידיו הקדושות על ראשו
זו פרט להטעם יש לה גם תוספת ריח טוב לברכו מבלי שיבקש ממנו המטעמים.
ואלו שני הדברים יחד מורים על טהרה והתמיהה הב' היא מה שכשיעקב ניגש אל
ועל זה אמר רב הונא לרבה בריה בני קול יַעֲ קֹב וְ הַ ּי ַָדיִם אביו וַיְמֻ ּ ׁ ֵשה ּו ַו ּי ֶ
ֹאמר הַ ּקֹל ֹ
טהרה יש בך ,וזה מה שבגמרא שם טהרה שו )בראשית כז .כב( ואף שהבין יצחק י ְֵדי ֵע ָׂ
בטלה טעם וריח. בבירור שאין זה עשיו עם כל זאת לא נמנע
~ לד ~
העמל תולדות פירות
ג( דָּ בָ ר ַאחֵ רִ ,מ ּ ַטל הַ ּ ָׁשמַ יִם זוֹ ִמ ְק ָרא, בליל פסח נפתחים אוצרות טל
ו ִּמ ְ ׁשמַ ּנֵי הָ ָא ֶרץ זוֹ ִמ ְ ׁשנָה ,דָּ גָן זוֹ ּ ַת ְלמוּד, ְויִ ּ ֶתן לְ ָך הָ אֱ ל ִֹהים ִמ ּ ַטל הַ ּ ׁ ָ
שמַ יִ ם ו ִּמ ְׁשמַ ּנֵי
ירש זֶה ַא ָ ּג ָדה .למשתתפים בכולל ִּת ׁ הָ ָא ֶרץ ְורֹב ָ ּדגָ ן ְו ִתיר ֹׁש )בראשית כז .כח(.
בעלי בתים דשנים ורעננים ,אמרנו
בחשיבות הטל ,ומשעבר חורף הלכו להם
שברכה זו ממש מיועדת עבור כל
גשמים בעתם וכעת תפילת טל בראשון
משתתפי השיעור .שבסדר הכולל מידי
של פסח .הנה בעצם ברכת יצחק אבינו
יום קבענו לטל השמים את פרשת
ליעקב ויתן לך האלהים מטל השמים
השבוע זו מקרא חומש עם פירוש רש"י,
ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש והזכרתו
ובסדר לימודנו גמרא הכולל משנה
טל בראשונה ,הרי חשיבות ודאי לטל.
ותלמוד ,משמני הארץ זו משנה ודגן זו
ובתרגום יונתן בן עוזיאל על הפסוק
תלמוד ,ואחר שבמסכת מגילה )טז ע"ב(
וְ ִר ְב ָקה ָא ְמ ָרה אֶ ל יַעֲ קֹב )בראשית כז .ו( ,הָ א
ֹש ִאים ו ְּל ָא ִביו ָׁשלַ ח ְ ּכזֹאת עֲ ָׂ
ש ָרה ֲחמ ִֹרים נ ְ ׂ
ש ְ ּב ִחין ְל ָמ ֵרי ַע ְל ָמא
יליָא הָ ֵדין ִעלָ אֵ י ְמ ׁ ַ לֵ ְ
ִמ ּטוּב ִמ ְצ ָריִם )בראשית מה .כג( מאי מטוב
יה ,ופסח היה וְ אוֹ ְצ ֵרי טַ ִלין ִמ ְת ּ ַפ ְּת ִחין ּ ֵב ּ
מצרים ,אמר רבי בנימין בר יפת אמר
כידוע .והנה החשיבות לטל בראשון של
רבי אלעזר שלח לו יין ישן שדעת זקנים
פסח שאז נפתחים אוצרות שמים ,ורבקה
נוחה הימנו ,הרי תירוש זה אגדה שדעת
הרגישה בזה והיתה חוששת שלא עשיו
זקנים בעלי בתים משתתפי הכולל נוחה
יטול את הברכות ,ועשתה כדי שבאותו
הימנו ,שהרי בלימודנו משולב תירוש זה
עת שאוצרי טלין מתפתחין ביה ,יקבל
אגדה המשמח לבב אנוש.
יעקב אבינו את הברכות.
ובענין מטל השמים דוקא ,הנה זה לשון
ישתחוו לך בני אמך רבקה הרמב"ן .והנכון בעיני כי מתת האלקים
שהיא הגורמת שנטלת את הברכות
תמיד הוא ואין לו הפסק לעולם ,ולכן אמר
יך ְויִ ְׁש ּ ַת ֲח ּו ּו לְ ָך ְּבנֵי ִא ּ ֶמ ָך
הֱוֵ ה גְ ִביר לְ ַאחֶ ָ
ויתן לך האלהים כל ימיך על אדמתך
)בראשית כז .כט(.
מטל השמים ,ע"כ .הרי ברכת טל השמים
ִש ּ ַת ֲח ּו ּו ְל ָך
ברש"י ,ויעקב אמר ליהודה י ְ ׁ היא ברכה לתמידיות בכל עת ורגע ,לא
יך )בראשית מט .ח( לפי שהיו לו ְ ּבנֵי ָא ִב ָ כן בגשמים שהברכה היא בעתם דוקא.
בנים מכמה אימהות ,וכאן שלא נשא
אלא אשה אחת אמר בני אמך ,ע"כ .הנה
יצחק אמר ליעקב ישתחוו לך בני אמך מטל השמים זו מקרא ,משמני הארץ
זו משנה ,דגן זו תלמוד ,תירוש זה אגדה
ואילו יעקב אמר ליהודה ישתחוו לך בני
ְויִ ּ ֶתן לְ ָך הָ אֱ ל ִֹהים ִמ ּ ַטל הַ ּ ׁ ָ
שמַ יִ ם ו ִּמ ְׁשמַ ּנֵי
אביך ועדיין לא ידענו עדיפות של בני
הָ ָא ֶרץ ְורֹב ָ ּדגָ ן ְו ִתיר ֹׁש )בראשית כז .כח(.
אמך על בני אביך או להיפך ,ורש"י הקדוש
ביאר לנו מדוע יעקב לא אמר ליהודה במדרש )בראשית רבה פרשה סו .ג( וְ י ּ ִֶתן ְל ָך,
בני אמך ,אך מאידך צריך להבין גם ִתן ְלך וכו' ,ובהמשך )סוף אות
ָ י ּ ִֵתן וְ ַי ֲחזֹר וְ י ּ ֶ
~ לה ~
העמל תולדות פירות
הוה גביר לאחיך התלמידי חכמים מדוע יצחק לא אמר ליעקב בני אביך
יך ְויִ ְׁש ּ ַת ֲח ּו ּו לְ ָך ְּבנֵי ִא ּ ֶמ ָך
הֱוֵ ה גְ ִביר לְ ַאחֶ ָ
אלא בני אמך .וביסוד הענין ,נראה שרש"י
)בראשית כז .כט(. בא לבאר את מה שנשתנה ,כלומר אחר
שפעם אחת ראשונה ראינו בברכת יצחק
גביר לאחיך היותכם בני אב אחד .פעם ליעקב ישתחוו לך בני אמך ,ממילא
אחת כאשר גביר גדול בעל הון רב כעת צריך לבאר מה שיעקב בברכתו
השמיע באזני בר אוריין שהיה מיועד ליהודה שינה ממה שבירכו אביו יצחק.
להיות חתן לבתו כי פעמים אשר לימוד אך גם אפשר לפי שיצחק תלה סיבת
התורה היא בריחה מקשיים ומציאות הברכה והשתחוויות אחי יעקב אל יעקב,
קשה של העוסק בתורה .כששמע זאת דוקא באמו רבקה היא ששלחה את
אותו בר אוריין ,הבין מיד שאין לו עסק יעקב שיטול את הברכות ,ולזה אמר
עם זה השידוך אף שאותו גביר עשיר יצחק ישתחוו לך בני אמך דוקא ,כי היא
הבטיחו רוגע פיננסי אשר יאפשר לו הגורמת לברכות אלו.
לעסוק בתורה .כי אמנם לעולם ימכור
אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד
ֹאמרעוד אפשר ,לפי שברש"י על הפסוק ַו ּי ֶ
חכם )פסחים מט ע"א( ,אך בת תלמיד חכם
ָש ִּתי ִמי ְל ָך ָּכל הַ ּ ַמ ֲחנֶה הַ זֶּה אֲ ׁ ֶ
שר ּ ָפג ְ ׁ
לא בא למעט בת עם הארץ ,שהרי זה
)בראשית לג .ח( בא"ד ומדרשו כיתות של
פשוט בתכלית שאין לעוסק בתורה כלום
מלאכים פגע שהיו דוחפין אותו ואת
עם עם הארץ .אלא ימכור כל מה שיש לו
אנשיו ואומרים להם של מי אתם והם
וישא בת תלמיד חכם בא למעט בת
אומרים להם של עשיו והם אומרים הכו
גביר כזה הסבור שעסק התורה זה לברוח
הכו ואלו אומרים הניחו ,בנו של יצחק
ממציאות כלשהי ,ובכזה לא יהיה לאותו
הוא ולא היו משגיחים עליו ,בן בנו של
גביר כל ערך לתורה ולתלמיד חכם.
אברהם הוא ולא היו משגיחים ,אחיו של
ולזה בא יצחק לברך ולומר הוי גביר בעל
יעקב הוא ,אומרים להם אם כן משלנו
נכסים לאחיך בדוקא ,היינו שתהיה
אתם .מה שהניחום רק כשאמרו אחיו של
באפשרותך להשיא בנותיך לתלמידי
יעקב הוא ולא כשאמרו שהוא בן יצחק
חכמים ,זהו גביר לאחיך בדוקא.
ובן בנו של אברהם ,אמר לי הגאון
הצדיק הרב מתתיהו מינצר שליט"א לפי
ָ
יִק ֵרא ְלך ז ַָרע )בראשית כא. יִצחָ ק ָּשנאמר ִ ּכי ְב ְ
מי אפוא הוא עשיו הצד ציד ויבא לי ואוכל מבלי
יב( ולא כל יצחק ,ממילא אין עשיו מתייחס
שידעתי ברשעו עד שחשבתיו לצדיק וחפצתי לברכו לא ליצחק ולא לאברהם ורק עם יעקב
וַ ֶ ּיח ֱַרד יִ ְצחָ ק ח ֲָר ָדה ְ ּגדֹלָה ַעד ְמאֹד יש לו אחוה מצד האם רבקה בלבד ולא
פוא הוּא הַ ָּצד צַ יִ ד וַ ָ ּיבֵ א לִ י וַ ּיֹאמֶ ר ִמי ֵא ֹ יותר .ומדבריו אפשר לענ"ד גם כאן שזהו
בוא וָ אֲ בָ ְרכֵ ה ּו ַּגם וָ אֹכַ ל ִמ ּכֹל ְּבטֶ ֶרם ּ ָת ֹ הטעם שאמר לו יצחק ליעקב ישתחוו לך
ּ ָברו ְּך יִ ְהיֶה )בראשית כז .לג(. בני אמך ולא אמר בני אביך.
~ לו ~
העמל תולדות פירות
מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואולי אחר שהבחין יצחק והבין שבנו עשיו
ואוכל מכל ,משל יעקב שאמר יש לי כל
אין מתנהג כצדיק שהרי דיבר בלשון גס
וַ ֶ ּיח ֱַרד יִ ְצחָ ק ח ֲָר ָדה ְ ּגדֹלָה ַעד ְמאֹד
וְ ָא ַמר ְל ָא ִביו י ָֻקם ָא ִבי )בראשית כז .לא( וגם
פוא הוּא הַ ָּצד צַ יִ ד וַ ָ ּיבֵ א לִ י וַ ּיֹאמֶ ר ִמי ֵא ֹ
ראה גיהנם פתוחה תחתיו בשעה שנכנס ,או
בוא וָ אֲ בָ ְרכֵ ה ּו ַּגם וָ אֹכַ ל ִמ ּכֹל ְּבטֶ ֶרם ּ ָת ֹ
אז נחרד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד
ּ ָברו ְּך יִ ְהיֶה )בראשית כז .לג(.
כלומר מי הוא זה אשר ציד בפיו של
יצחק וכבתרגום אונקלוס על הפסוק ַו ּיֶאֱ הַ ב
דרש רב עוירא )סוטה ה' ע"א( זמנין אמר
שו ִ ּכי צַ יִד ְ ּב ִפיו )בראשית כה .כח(
יִצחָ ק ֶאת ֵע ָׂ
ְ
לה משמיה דרב אסי וזמנין אמר לה
יִצחָ ק יָת ֵע ָׂשו אֲ ֵרי ִמצֵ ֵיד ּה הֲוָה ָא ִכיל,
ו ְּרחֵ ם ְ
משמיה דרב אמי ,כל אדם שיש בו גסות
ויבא לי ואוכל מכל מבלי שידעתי ברשעו,
הרוח ,לסוף מתמעט )מחשיבותו( ,שנאמר
וזה היה דוקא בטרם תבוא עכשיו כשגילה
רוֹ ּמ ּו ּ ְמ ַעט )איוב כד .כד ,רוֹ ּמ ּו ְּמ ַעט וְ אֵ י ֶנ ּנ ּו וְ הֻ ְּמכ ּו
ברשעת בנו עשיו ואברכהו עד השתא
ַּככּ ֹל י ִָּקפְ צוּן ו ְּכר ׁ
ֹאש ִׁשבּ ֹלֶ ת י ּ ִָמל ּו ,כלומר כיון
שחשבתיו לצדיק עד שחפצתי לברכו.
שרומו אזי מתמעט( וכו' ,ואם חוזר בו נאסף
בזמנו כאברהם אבינו שנאמר וְ הֻ ּ ְמכ ּו ַּככּ ֹל
ִק ְפצוּן )והומכו היינו שאם חזר וממיך עצמו ,ככלי ָּ
קול מראה וריח משיבין דעתו של אדם
יקפצון כלומר שנאסף מן העולם מות ישרים(
וַ ֶ ּיח ֱַרד יִ ְצחָ ק ח ֲָר ָדה ְ ּגדֹלָה ַעד ְמאֹד
כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל
פוא הוּא הַ ָּצד צַ יִ ד וַ ָ ּיבֵ א לִ י וַ ּיֹאמֶ ר ִמי ֵא ֹ
מכל כל ,ע"כ .והומכו ככל יקפצון
בוא וָ אֲ בָ ְרכֵ ה ּו ַּגם וָ אֹכַ ל ִמ ּכֹל ְּבטֶ ֶרם ּ ָת ֹ
כאברהם דכתיב ביה וַה' ּ ֵב ַר ְך אֶ ת
ּ ָברו ְּך יִ ְהיֶה )בראשית כז .לג(.
ַא ְב ָרהָ ם ַּבכּ ֹל )בראשית כד .א( ,כיצחק
דכתיב ביה ַויֹּאמֶ ר ִמי אֵ פוֹ א הוּא הַ ָ ּצד צַ יִד ברש"י ויחרד ,ומדרשו ראה גיהנם פתוחה
ַויָּבֵ א ִלי ָואֹכַ ל ִמכּ ֹל )בראשית כז .לג(, מתחתיו ,ע"כ .ויחרד היינו שלא היה לו
כיעקב דכתיב ביה ִ ּכי חַ ּנַנִ י אֱ ל ִֹהים וְ ִכי י ֶׁש השבת הנפש ,כלומר שהיה חסר שלושה
ִלי כֹל )בראשית לג .יא(. דברים המשיבין דעתו של אדם )ברכות נז
ע"ב( אלו הן קול ומראה וריח .כי אמנם יצחק
בכל שבאברהם ,אחרים אומרים בת קול יַעֲ קֹב )בראשית כז .כב( שמע את הַ ּקֹל ֹ
היתה לו לאברהם ובכל שמה )בבא בתרא אותו קול משיב הדעת והנפש ,וגם היה מריח
טז ע"ב וקמא ע"א( .וקצת קשה הלשון .דאם את הריח משיב הדעת והנפש כמו שנאמר
שם בתו היה בכל ,אם כן היה צריך לומר ַיְב ְרכֵ ה ּו ַו ּי ֶ
ֹאמר ְר ֵאה ֵריחַ גָדיו ו ָ ַו ּי ַָרח ֶאת ֵריחַ ְ ּב ָ
וה' ברך את אברהם בבכל כלומר כו ה' )בראשית כז .כז( ְ ּבנִ י ְ ּכ ֵריחַ ָׂש ֶדה אֲ ׁ ֶשר ּ ֵב ְר ֹ
שהאות בי"ת של בכל הוא מן השם ולא הרי קול והרי ריח ,ורק מראה היה חסר ,כי
מן השימוש כי הברכה היתה בבת ששמה אמנם לא היה רואה ,אך יצחק כן ראה גיהנם
בכל ,לא כן כעת שנאמר וה' ברך את פתוחה תחתיו בשעה שנכנס עשיו ,ועל כן
אברהם בכל שמשמעו שה' ברך את ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ובאותה
אברהם בבת ששמה כל ולא בכל שמה. שעה היה חסר מראה להשבת הנפש.
~ לז ~
העמל תולדות פירות
כיון שויעקבני במה שנטל את בכורתי, ובענין מכל שביצחק ,ויחרד יצחק חרדה
ולכן זה פעמיים היינו שבצדק מגיעו גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד
פעמיים בחלק הברכה והירושה כדין בכור ציד ויבא לי ואוכל מכל בטרם תבוא
נוטל פי שנים .ומפרש ואזיל ,אותו עיקוב ואברכהו גם ברוך יהיה ,ואוכל מכל זהו
יחיד שעיקבני היה שאת בכורתי לקח מכבר, המכל שביצחק ,אך בכאן לא ראינו
ולכן עתה לקח ברכתי שהיתה מגיעני בחז"ל שאות מ"ם שבמכל אינה מן
אם יעקב לא היה נוטל את הבכורה .ולפי השימוש ,ולכן מכל היינו מן כל ,והשם
זה כאן עשיו הודה על הברכות .ואמנם הוא כל .ונאמר כן ,לפי שאמנם מי אפוא
חידוש הוא לומר שלא בשם ישראל אלא הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל הלא
בשם יעקב הודה לו על הברכות ,לפי הוא יעקב אבינו גם ברוך יהיה הוא הוא
ש ְּלחֵ נִ י ִ ּכי ָעלָ ה הַ ּ ָׁשחַ ר שלקמן ַויֹּאמֶ ר ׁ ַ המביא לאביו מן כל שלו יעקב ,שהרי
ֹאמר ש ּ ֵלח ָ
ֲך ִ ּכי ִאם ּ ֵב ַר ְכ ּ ָתנִ י ַו ּי ֶ ַויֹּאמֶ ר לֹא אֲ ׁ ַ ביעקב יש כל בלבד כאומרו קח נא את
ֹאמר יַעֲ קֹב ַויֹּאמֶ ר לֹא יַעֲ קֹב ֵא ָליו ַמה ּ ְ ׁש ֶמ ָך ַו ּי ֶ ברכתי אשר הובאת לך כי חנני אלהים
ית
ש ִר ָ ִש ָראֵ ל ִ ּכי ָׂ י ֵָאמֵ ר עוֹ ד ִ ׁש ְמ ָך ִ ּכי ִאם י ְ ׂ וכי יש לי כל ,ואם אותו כל שחנן אלוקים
ָשים ו ַּתוּכָ ל )בראשית לב.
ִעם אֱ ל ִֹהים וְ ִעם אֲ נ ִ ׁ הוא ביעקב ,הרי מאותו כל הביא יעקב
כז-כח-כט( פי' רש"י ברכתני הודה לי על ליצחק אביו ועל זה אמר יצחק מי אפוא
הברכות שברכני אבי שעשיו מערער עליהן, הוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל היינו
וברש"י לא יעקב ,לא יאמר עוד שהברכות מן כל שלו ,גם ברוך יהיה.
באו לך בעקבה וברמיה ,כי אם בשררה
ובגילוי פנים וכו' .הרי שהשם ישראל
מורה על שהודה לו על הברכות לעומת עשיו אמר שיעקב עקבו בלוקחו את בכורתו,
ולכן כעת מגיעו ליעקב פעמיים מדין בכור
השם יעקב המורה על עקיבה.
מו יַ ֲעקֹב וַ ַ ּי ְע ְקבֵ נִ י זֶה
וַ ּיֹאמֶ ר ה ֲִכי ָק ָרא ְׁש ֹ
פַ ֲעמַ יִ ם ֶאת ְּבכ ָֹר ִתי ל ָָקח ְו ִה ּנֵה ַע ּ ָתה ל ַָקח
ויש המפרשים דברי עשיו שאמר בלשון
ִּב ְרכָ ִתי וגו' )בראשית כז .לו(.
תמיה .הכי קרא שמו יעקב בלשון יחיד
שעקבני עקבה אחת ,והרי לא פעם אחת במדרש תנחומא למה חרד יצחק ,אמר
בלבד עקבני ,אלא ויעקבני זה פעמיים. שמא עוון יש בי שברכתי קטן לפני גדול
ולפי הנ"ל מתיישב יפה שאכן פעם אחת ושיניתי סדר היחס ,התחיל עשיו מצעק
בלבד עקבו במה שנטל את הבכורה, ויעקבני זה פעמיים ,אמר לו אביו מה עשה
ולכן עתה הודה ליעקב שבצדק ובהוגן לך ,אמר לו את בכורתי לקח ,אמר בכך
מקבל הוא פעמיים בחלקו .שאמר הכי הייתי מיצר וחרד שמא עברתי על שורת
קרא שמו יעקב עקבה אחת ,כי אכן כן הדין ,עכשיו לבכור ברכתי ,גם ברוך יהיה.
הוא ,ויעקבני עקבה אחת בלבד במה
שנטל את בכורתי ,ובשביל אותה עקבה ואפשר לומר ,ויאמר הכי קרא שמו יעקב
מגיעו זה פעמיים בדין. פירוש לא בכדי קרא שמו יעקב ,אלא
~ לח ~
העמל תולדות פירות
ועל הגמרא במסכת מגילה )ז' ע"ב( קם רבה ֹאמרעוד עיין מה שכתבנו לקמן על הפסוק ַו ּי ֶ
ושחטיה לרבי זירא ,למחר בעי רחמי ִש ָראֵ ל ָא ִביו ִ ׁש ְלחָ ה הַ ּנ ַַער ִא ִּתי
יְהו ָּדה אֶ ל י ְ ׂ
ואחיה ,כתב החיד"א בפתח עינים ,נראה ּמה וְ נֵלֵ כָ ה וְ נִ ְחיֶה וְ לֹא נָמוּת )בראשית
וְ נָקו ָ
דהגם שרבי זירא נשחט ומת ,אך כיון מג .ח( בתוך הדברים בד"ה ואמר גם.
שחי עד שלא נקבר לא היה צריך לקדש
לאשתו קידושין חדשים .ובספרו ברכי
יוסף )ח"ג אבן העזר סימן טוב( הוכיח שדוקא ביעקב אבינו דפתחינהו לעיניה ואחיך
אזלינן בתר יום הקבורה ולא בתר יום המיתה
כשהבעל מת ונשאר מת קונה האשה את
יום ֶאחָ ד )בראשית
ָמה ֶא ְׁש ּ ַכל ַּגם ְׁשנֵיכֶ ם ֹ
ל ָ
עצמה במיתתו ,ולא כשמת וחי על ידי
כז .מה(.
נביא או חסיד שאז אגלאי מלתא למפרע
שאותה מיתה לא היתה כמיתת כל במסכת סוטה )יג ע"א( באותה שעה שחושים
האדם ולא פקעי קדושי קמאי ,וכאשר חי בריה דדן שקל קולפא ומחייה ארישיה
מותר בה מיד כאשר היתה באמנה איתו דעשיו במערת המכפלה בעת קבורת יעקב
קודם מותו .ואחר דברי החיד"א ,היכא אבינו עליו השלום נתקיימה נבואתה של
דאיכא מעשה נסים לא שעת המיתה רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום
נחשבת אלא רק שעת הקבורה נחשבת, אחד ,ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד
וכיון שיעקב אבינו אחר מיתתו היה חי הואי ,קבורתן מיהא ביום אחד הואי.
שהרי אחר שנשלמו ימי החנטה והבכי
קודם קבורתו במערת המכפלה איתא במנין השבע נביאות שנתנבאו לישראל
)סוטה יג ע"א( דפתחינהו יעקב לעיניה )מגילה יד ע"א( שרה מרים דבורה חנה
ואחיך ,ואכן על הגמרא במסכת תענית אביגיל חולדה ואסתר ואילו רבקה לא
)ה' ע"ב( הכי אמר רבי יוחנן יעקב אבינו קחשיב ,אפשר לפי שרבקה ניבאה על
לא מת הביאו בתוס' שכן משמע יום מיתתן אבל נבואתה לא נתקיימה
מדכתיב ויגוע ולא כתיב וימת וכדמפרש אלא רק שיום קבורתן היה ביום אחד,
במסכת סוטה במעשה דחושים ,כוונת ולכן אין היא נמנית בין הנביאות .אבל
התוס' ממעשה דחושים שכיון שפתח בתרומת הדשן מוכיח מכאן דלא חשבינן
יעקב עיניו הרי שלא מת .הרי לפי דברי יום המיתה אלא יום הקבורה ,שהרי
החיד"א אתי שפיר שביעקב אבינו יהא רבקה אמרה למה אשכל גם שניכם יום
נחשב יום הקבורה ולא יום המיתה ,וזהו אחד והיה זה ביום הקבורה .ולפי תרומת
שנתנבאה רבקה כשאמרה על יום הדשן עדיין צריך לדעת מדוע רבקה לא
קבורת יעקב למה אשכל גם שניכם יום נמנית בין השבע נביאות .ויתיישב לפי
אחד ,ואף על גב דמיתתן לא ביום אחד המהרש"א )סוטה יג ע"א( שצריך לומר לאו
הואי ,קבורתן מיהא ביום אחד הואי ,ומה כמתנבאה מדעת היתה אלא כניבא ולא
שקבורתן ביום אחד ,היא הנותנת ידע מה ניבא ,שהרי לא חשיב רבקה
שנבואת רבקה נתקיימה. בהדי ז' נביאות בפ"ק דמגילה.
~ לט ~
העמל תולדות פירות
לָבן ּ ֶבן ְּבתו ֵּאל יַ ֲעקֹב וַ ּי ְ
ֵלֶך ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם ֶאל ָ וכעת אשר למה אשכל גם שניכם יום
יַעקֹב ְו ֵע ָׂשו ,וַ ַ ּי ְרא הָ אֲ ַר ּ ִמי אֲ ִחי ִר ְב ָקה ֵאם ֲ אחד אין הכוונה ששניהם מתו ביום אחד
ֵע ָׂשו ִּכי בֵ ַר ְך יִ ְצחָ ק ֶאת יַ ֲעקֹב ְו ִׁש ּלַח א ֹ
ֹתו כי יעקב אבינו לא מת ויעקב רק נקבר
שה וגו', שם ִא ּ ׁ ָ
לו ִמ ּ ׁ ָ
ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם ל ַָקחַ ת ֹ ביום שעשיו מת ,ממילא לא קשה להבין
וַ ִּי ְׁשמַ ע יַ ֲעקֹב ֶאל ָא ִביו ְו ֶאל ִא ּמ ֹו וַ ֵ ּיל ְֶך איך כללה רבקה מיתת יעקב ועשיו
ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם )בראשית כח .א-ב-ה-ו-ז(. ביחד ואמרה למה אשכל גם שניכם יום
אחד אף שהיא ידעה והכירה היטב מיהו
ג' פעמים נאמר הליכת יעקב אבינו פדנה יש
עשיו התכשיט שלה לעומת יַעֲ קֹב ִא ׁ
ארם .הפעם הא' ויקרא יצחק אל יעקב ּ ָתם וְ ִר ְב ָקה אֹהֶ בֶ ת אֶ ת יַעֲ קֹב )בראשית כה.
ויצווהו קום לך פדנה ארם ,הב' וישלח כז-כח( .לפי שהבדל גדול יש בין השכול
יצחק את יעקב וילך פדנה ארם ,והג' של הבן הטהור לשכול של הבן הטמא
וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך ובין השכול של הבן הצדיק לשכול של
פדנה ארם ,וזה נאמר אף שלהלן כבר הבן הרשע .כי השכול של הבן הצדיק
נאמר ַויֵּצֵ א יַעֲ קֹב ִמ ְ ּבאֵ ר ָׁשבַ ע ַויֵּלֶ ְך חָ ָרנָה אינה מיתה שהרי יעקב אבינו לא מת,
)בראשית כח .י( .הג' פעמים אפשר לפי השכול של הבן הצדיק הוא רק קבורה
ָש ְב ּ ָת ִע ּמוֹ
שבאלשיך הקדוש על הפסוק וְ י ׁ ַ ואילו השכול של עשיו הרשע הוא מיתתו
שר ּ ָת ׁשוּב חֲמַ ת ָא ִחיךָ י ִָמים אֲ חָ ִדים ַעד אֲ ׁ ֶ וחלף ועבר מן העולם ,לזה נתכוונה
)בראשית כז .מד( שרבקה היתה נכוית כשאמרה למה אשכל גם שניכם שיעקב
בשתי אשות ,הא' שלא לומר ליצחק יהיה נקבר ועשיו יהיה מת ביום אחד.
שעשיו מבקש להרוג את יעקב כדי
ונשלים בדברי המשכיל לדוד זה לשונו,
שיצחק לא ידאג ,והב' שאם לא תאמר
אף על גב דיעקב אבינו לא נפטר בו ביום
ישאל היכן יעקב ואיך תאמר לו שהוא
שכבר עברו כמה ימים ממיתתו כשהוליכוהו
בורח ממות ,ועוד אמרה בלבה כי הגם
לארץ כנען לקברו ,מכל מקום הואיל
שבברחו עושה יעקב מצות אמו ,אך איך
וקול יעקב אבינו לא מת וכמ"ש גם כן
יצליח דרכו בלי רשות אביו ,לכן
דכי מחייה חושים בן דן בקולפיה ארישיה
התחכמה לעשות עצמה כמצטערת שמא
דעשיו נפלו עיניו אכרעיה דיעקב ופתח
יקח יעקב מבנות הארץ כדי שישלחנו
יעקב לעיניה ואחיך ,אם כן לא נקראת
יצחק לקחת לו אשה מבנות לבן אחיה
מיתה אצלו אלא בקבורה כשנגנז מן
ונמצא הכל מתוקן .כי במצות אמו בורח
העולם והוה ליה ביום אחד.
הוא מפני עשיו ,ובמצות אביו הולך
לישא אשה וזהו וישמע יעקב אל אביו
ואל אמו ,אל אביו שציווהו לילך לישא ליעקב כשנשלח נאמר ג' פעמים פדנה ארם
אשה ואל אמו שציותה אותו לברוח, וַ ִּי ְק ָרא יִ ְצחָ ק ֶאל יַ ֲעקֹב וַ יְ בָ ֶר ְך א ֹ
ֹתו
וילך פדנה ארם ודרכו תצליח כי ג' יתהוַ יְ צַ ֵ ּוה ּו וגו' ,קוּם ל ְֵך ּ ַפ ֶ ּדנָ ה אֲ ָרם ּ ֵב ָ
מצוות בידו ,גם מצות עצמו לכתו לישא ְבתו ֵּאל אֲ ִבי ִא ּ ֶמ ָך וגו' ,וַ ִּי ְׁשלַח יִ ְצחָ ק ֶאת
~מ~
העמל תולדות פירות
בשביל שיוולד יוסף .הרי ג' פעמים פדנה אשה ,עיין בתורת משה להאלשיך הקדוש.
ארם שנאמרו ביעקב בשביל שיהיה נולד ממילא זהו ג' פעמים הליכה פדנה ארם.
יוסף שהם כנגד פעם אחת שנאמר בענין הא' במצות אביו ,הב' במצות אמו ,הג'
עשיו וירא עשיו כי ברך יצחק את יעקב מצות עצמוּ ,ומֵ ה' ִמ ְצעֲ ֵדי גֶבֶ ר כּ וֹ נָנ ּו וְ ַד ְרכּ וֹ
ושלח אותו פדנה ארם ,ואותן ג' פעמים י ְֶח ּ ָפץ )תהלים לז .כג( ותצלח דרכו.
דיעקב בשביל לידת יוסף שהן כנגד פעם
אחת בענין עשיו ,הרי זה ממש כמו שביארנו הליכתו של יעקב אבינו פדנה ארם
להוליד את יוסף שטנו של עשיו
)ויקרא ח .כגַ ,ויּ ְִׁשחָ ט( טעם השלשלת המורה
ואמר לי אדמו"ר רבי יחזקאל יוסף אשלג
על שילוש ,וענין שלשלת בוימאן שביוסף
זצ"ל שיצחק אבינו אשר היה עולה
)בראשית לט .ח( כי ד' פעמים בתורה נאמר
תמימה זכה למידת גבורה דקדושה
וימאן ,הא' ַו ּי ָֻקמ ּו כָ ל ָּבנָיו וְ כָ ל ְ ּבנ ָֹתיו ְלנ ֹ
ַחֲמו
ואותה מידה נתן ליעקב בלכתו לחרן
ַיְמ ֵאן ְל ִה ְתנַחֵ ם )בראשית לז .לה( ,הב' ו ָ
להתגבר עם הקדושה ,וכן האימהות
במעשה דאשת פוטיפר ַוי ְָמאֵ ן ַויֹּאמֶ ר אֶ ל
נביאות היו ורבקה בחינת מלכות
שת אֲ דֹנָיו )בראשית לט .ח( ,הג' בברכות אֵ ׁ ֶ
כששלחה את יעקב בנה נתנה לו מידת
לבני יוסף ַוי ְָמאֵ ן ָא ִביו ַויֹּאמֶ ר י ַָד ְע ִּתי ְבנִ י
המלכות ,וב' פעמים פדנה ארם להורות
י ַָד ְע ִּתי ּגַם הוּא י ְִהיֶה ְּל ָעם וגו' )בראשית מח.
על גבורה ומלכות שקיבל מאביו ומאמו
ִש ָראֵ ל עֲ בֹר יט( ,הד' ַוי ְָמאֵ ן אֱ דוֹ ם נְ תֹן אֶ ת י ְ ׂ
לילך עימם ,ושוב נאמר פדנה ארם שבזה
ִש ָראֵ ל מֵ ָעלָ יו )במדבר כ .כא(, ִ ּבגְ בֻ לוֹ ַויֵּט י ְ ׂ
הוא עצמו הלך אל לבן.
שלשלת דוימאן ביוסף בא לרמז על שלוש
וימאן שנקשר ביוסף ,וימאן להתנחם ויאמר עוד בענ"ד מן דילי .לפי שכל עצם יציאת
כי ארד אל בני אבל שאולה ואחר כך יעקב מארץ כנען היה בשביל להיות ניצול
כשנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ועמד מעשיו הרשע שאמר להורגו וכמו שאמרה לו
בנסיון וימאן אל אשת אדוניו כמבואר יך ִמ ְתנַחֵ ם ְל ָך ְלהָ ְרג ָ
ֶך שו ָא ִח ָ אמו ִה ּנֵה ֵע ָׂ
במסכת סוטה )לו ע"ב( ,ובזכות וימאן אל קוּם ְ ּב ַרח ְל ָך אֶ ל לָ בָ ן ָא ִחי חָ ָרנָה וְ י ׁ ַ
ָש ְב ּ ָת
אשת אדוניו ששמר על תורתו ַו ַיּ ִ ּגיד ּו לוֹ שר ּ ָת ׁשוּב חֲמַ ת ִע ּמוֹ י ִָמים אֲ חָ ִדים ַעד אֲ ׁ ֶ
לֵ אמֹר עוֹ ד יוֹ סֵ ף חַ י )בראשית מה .כו( חיים יך )בראשית כז .מב-מג-מד( ,ומגמת ָא ִח ָ
רוחניים בשמירה והקפדה על כל מה יעקב אבינו ומטרתו פדנה ארם היתה כדי
שלמד בבית אביו הגדול ,אז בא הוימאן ששם יוולד לו יוסף אשר יכניע את עשיו
השלישי שבו זכה להתברך מאת יעקב שר י ְָל ָדה ָרחֵ ל הרשע כמו שנאמר ַוי ְִהי ַּכאֲ ׁ ֶ
אביו ,וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי ש ְּלחֵ נִ י אֶ ת יוֹ סֵ ף ַויֹּאמֶ ר יַעֲ קֹב אֶ ל לָ בָ ן ׁ ַ
גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם א ְר ִצי )בראשית ל .כה( וְ אֵ ְלכָ ה אֶ ל ְמקוֹ ִמי ו ְּל ַ
אחיו הקטון יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא שמשנולד שטנו של עשיו שנאמר וְ הָ יָה
הגוים ,כן בזוה"ק )בראשית רכב ע"א( ַוי ְָמאֵ ן שו בֵ ית יַעֲ קֹב אֵ ׁש וּבֵ ית יוֹ סֵ ף לֶ הָ בָ ה וּבֵ ית ֵע ָׂ
יה קו ְּד ָׁשא שת אֲ דֹנָיוָ ,אמַ ר לֵ ּ ַויֹּאמֶ ר אֶ ל אֵ ׁ ֶ ְל ַק ׁש )עובדיה א .יח( בטח יעקב בהשי"ת
יך הוּאַ ,א ְּת אֲ מַ ְר ְּת ַוי ְָמאֵ ן ַויֹּאמֶ ר ,חַ יּ ָ
ֶיך ְ ּב ִר ְ
ורצה לשוב ,וכעת המטרה הוא פדנה ארם
~ מא ~
העמל תולדות פירות
ַויִּדּ ֹם הַ ּ ׁ ֶ
שמֶ ׁש וְ י ֵָרחַ ָע ָמד ַעד י ִּקֹם גּוֹ י ֹ
איְבָ יו ֵיתי ְלבָ ְרכָ א ִל ְבנ ְָך
ַוי ְָמאֵ ן ַויֹּאמֶ ר ָאח ֳָרא י ֵ
)יהושע י .יג( ,וברש"י מסכת עבודה זרה )כה יה ,ה ֲָדא הוּא ִד ְכ ִתיב ַוי ְָמאֵ ן וְ י ְִת ָּב ְרכוּן ּ ֵב ּ
ע"א( וידום ,שתק מלומר שירה ,שבכל ָא ִביו ַויֹּאמֶ ר י ַָד ְע ִּתי ְ ּבנִ י י ַָד ְע ִּתי .השלשלת
עת לכתו אינו שותק ,ובעמידתו שותק, בוימאן רומז על השלוש וימאן שביוסף
ויהושע אומר שירה בשבילה דכתיב ָאז האחודים ביחד ,ואולם אחר שלוש הוימאן
ש ַע לַ ה' ְ ּביוֹ ם ּ ֵתת ה' וגו' )יהושע י.
י ְַד ּ ֵבר יְהוֹ ׁ ֻ דיוסף ,שוב בזכותו נוסף וימאן רביעי הרומז
יב( .וזה בהכרח ,שבירח נאמר לשון לגאולה העתידה במהרה בימינו וימאן
עמידה וירח עמד ,הרי וידום שבשמש אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ויט
לאו היינו עמידה לבד ,אלא לשון ישראל מעליו ,אדום לא נתן את ישראל
ָ
שתיקה כמו ְלך ֻד ִמיָּה ְת ִה ּ ָלה )תהלים סה .ב( עבור בגבולו אבל כל זה הוא רק עד
וכמו ַויִּדּ ֹם ַא ֲהרֹן )ויקרא י .ג( שתרגם שיעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר
אונקלוס ו ְ ּׁש ִתיק ַא ֲהרֹן. עשיו וכברש"י על הפסוק יַעֲ בָ ר נָא אֲ דֹנִ י
שר ָאבֹא אֶ ל אֲ דֹנִ י ִל ְפנֵי ַע ְבדּ וֹ וגו' ַעד אֲ ׁ ֶ
ובמדרש )תנחומא אחרי מות סי' ט( ִמ ּ ָׁש ָעה
ש ִע ָירה )בראשית לג .יד( הרחיב לו הדרך ֵׂ
שהוּא ׁשוֹ ֵק ַע אֵ ין שמֶ ׁש זוֹ ֵרחַ ַעד ָׁש ָעה ׁ ֶ שהַ ּ ׁ ֶ ֶׁ
וכו' ,ואימתי ילך ,בימי המשיח שנאמר
ְ
של הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברוּך הוּא ּפוֹ סֵ ק ִמ ּ ִפיו ִק ּלוּסוֹ ׁ ֶ
וְ ָעל ּו מוֹ ִ ׁשי ִעים ְ ּבהַ ר ִציּוֹ ן ִל ְ ׁש ּפֹט אֶ ת הַ ר
שמֶ ׁש וְ ַעד ְמבוֹ אוֹ ,וְ כֵ ן ַא ְּת ש ּנֶאֱ מַ ר ִמ ּ ִמז ְַרח ׁ ֶ ֶׁ
שו וְ הָ י ְָתה לַ ה' הַ ּ ְמלוּכָ ה )עובדיה א .כא(, ֵע ָׂ
שה ִמ ְלחָ ָמה ש ַע וְ ָע ָׂ ש ָעמַ ד יְהוֹ ׁ ֻמוֹ צֵ א ְ ּב ָׁש ָעה ׁ ֶ
ע"כ ,וזה יהיה בזכות וְ הָ יָה בֵ ית יַעֲ קֹב אֵ ׁש
ש ַע ְ ּבגִ ְבעוֹ ן מַ ה ְ ּכ ִתיב ָׁשםָ ,אז י ְַד ּ ֵבר יְהוֹ ׁ ֻ
שו ְל ַק ׁש וְ ָד ְלק ּווּבֵ ית יוֹ סֵ ף לֶ הָ בָ ה וּבֵ ית ֵע ָׂ
לַ ה' ְ ּביוֹ ם ּ ֵתת ה' אֶ ת הָ אֱ מוֹ ִרי ִל ְפנֵי ְ ּבנֵי
שו ש ִריד ְלבֵ ית ֵע ָׂ בָ הֶ ם וַאֲ כָ לוּם וְ לֹא י ְִהיֶה ָׂ
שמֶ ׁש ִש ָראֵ ל ׁ ֶ ִש ָראֵ ל ַויֹּאמֶ ר ְל ֵעינֵי י ְ ׂ י ְׂ
ִ ּכי ה' דִּ ּ ֵבר )עובדיה א .יח( במהרה בימינו
ש ַעְ ּבגִ ְבעוֹ ן דּ וֹ ם וְ גוֹ ' )יהושע י .יב(ּ ִ ,ב ֵּק ׁש יְהוֹ ׁ ֻ
אמן .כן הג' פעמים פדנה ארם שביעקב
שמֶ ׁש ְ ּבגִ ְבעוֹ ן ש ּ ֵתק אֶ ת הַ חַ ּ ָמהָ ,אמַ ר לוֹ ֶ ׁ , ְל ׁ ַ
שכל יעודן הוא בית יוסף להבה שיכלה
דּ וֹ ם ,לֹא ָאמַ ר עֲ מֹד אֶ ּ ָלא דּ וֹ ם ,לָ ּ ָמה ָאמַ ר
את אותו עשיו שכנגדו פדנה ארם
שהוּא ְמ ַק ּ ֵלס י ֵׁש בּ וֹ כּ ֹחַ ש ָּכל זְמַ ן ׁ ֶ לוֹ דּ וֹ םֶ ׁ ,
הרביעי וירא עשיו כי ברך יצחק את
ש ַע ְלהַ ּ ֵל ְך ,דָּ מַ ם ָעמַ דְ ,לכָ ְך ָאמַ ר לוֹ יְהוֹ ׁ ֻ
יעקב ושלח אותו פדנה ארם.
שמֶ ׁש ְ ּבגִ ְבעוֹ ן דּ וֹ ם וכו', ש ּנֶאֱ מַ ר ׁ ֶ שיַּעֲ מֹד ׁ ֶ ֶׁ
שאֱ דֹם, שמֶ ׁש וְ ִכי ַא ּ ָתה גּוֹ זֵר ָעלַ י ׁ ֶ ָאמַ ר לוֹ הַ ּ ׁ ֶ
שאֲ נִ י ׁשוֹ ֵתק ִמי ָאמַ ר לוֹ הֵ ןָ ,אמַ ר לוֹ וְ כֵ יוָן ׁ ֶ
הפטרת תולדות
של הַ ָּקדוֹ ׁש ָּברו ְּך הוּאָ ,אמַ ר יֹאמַ ר ִק ּלוּסוֹ ׁ ֶ
לוֹ דּ וֹ ם ַא ּ ָתה וַאֲ נִ י אוֹ מֵ ר ִ ׁש ָירה ַּבעֲ בו ְּרךָ יהושע אמר לשמש דום אתה
ואני אומר שירה בעבורך
ש ַע לַ ה' וְ אֵ ין ָאז אֶ ּ ָלא ש ּנֶאֱ מַ ר ָאז י ְַד ּ ֵבר יְהוֹ ׁ ֻ ֶׁ
דול ְׁש ִמיאו ָּג ֹ בו ֹ
שמֶ ׁש ְו ַעד ְמ ֹ ִּכי ִמ ּ ִמזְ ַרח ׁ ֶ
ֹשה )שמות טו .א(. ָשיר מ ׁ ֶ ש ּנֶאֱ מַ ר ָאז י ִ ׁ ִ ׁש ָירה ׁ ֶ
קום מֻ ְק ָטר מֻ ָּג ׁש לִ ְׁש ִמי ּ ַבגּ ֹויִ ם ו ְּבכָ ל ָמ ֹ
ובהמשך הגמרא מסכת עבודה זרה רבי דול ְׁש ִמי ּ ַבגּ ֹויִ ם ָאמַ רהו ָרה ִּכי גָ ֹ
ו ִּמנְ חָ ה ְט ֹ
שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אות )מלאכי א .יא(. ה' ְצבָ ֹ
~ מב ~
העמל תולדות פירות
אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו שעות היה אותו יום ,אזיל שית וקם תריסר,
תו ָרה
ש ְפ ֵתי כֹהֵ ן יִ ְׁש ְמר ּו ַד ַעת ְו ֹ ִּכי ִׂ אזיל שית וקם עשרים וארבעה שנאמר
אות הוּא ְ
יְ בַ ְק ׁש ּו ִמ ּ ִפיה ּו ִּכי מַ לְ ַאך ה' ְצבָ ֹ וְ לֹא ָאץ לָ בוֹ א ְ ּכיוֹ ם ּ ָת ִמים )יהושע י .יג(,
)מלאכי ב .ז(. מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים ,וברש"י
ארבעים ושמונה ,דיום תמים דקרא
במסכת הוריות אמר להו רב משרשיא אשהייה דשקיעה קאי ,וקמייתא דלא
לבריה )הוריות יב ע"א( כי בעיתו מיעל כתיב ביה כיום תמים ,סתם עמידה י"ב
ומיגמרי קמי רבייכו ,גרסו מתניתא שעות כעמידה שדרכו לעמוד ולשתוק
)מעיקרא דתהוי מרגלא מילתא בפומייכו( ועלו בלילה ,ע"כ .כעמידה שדרכו לעמוד
לקמי רבייכו ,וכי יתביתו קמיה חזו ולשתוק בלילה ,לשתוק היינו מלומר
לפומיה דכתיב וְ הָ י ּו ֵעינ ָ
ֶיך רֹאוֹ ת אֶ ת שירה כיון שעומד וכבתנחומא הנ"ל.
יך )ישעיה ל .כ( ,וכי גרסיתו גרסו על מוֹ ֶר ָ
נהרא דמיא ,דכי היכי דמשכן מיא, שירת יהושע היא בעסק התורה
משכן שמעתתייכו )דלא ליפסוק מפומייכו בזמירות היו לי חוקיך
כמעין זה שמושך והולך(. ואפשר בדרך מוסר וחיזוק לעסק התורה
ובפרט בלילה .אחר אשר בעת עמידת
כי יתביתו קמיה חזו לפומיה ,אבל יש מי השמש אומר יהושע שירה תחת שירת
שלא יתיב אלא מאחוריה דרביה, השמש ,ובמסכת מגילה )ג' ע"א וע"ב( ַוי ְִהי
וכדאמר רבי )עירובין יג ע"ב( האי ִשא ֵעינָיו ַו ּי ְַרא וְ ִה ּנֵה יחו ַו ּי ּׂ ָ
ש ַע ִ ּב ִיר ֹ
יְהו ׁ ֻ
ִ ּב ְה ֹיות ֹ
דמחדדנא מחבראי ,דחזיתיה לרבי מאיר ִש ּ ָתח ּו )יהושע ה .יג- יש עֹמֵ ד ְלנֶגְ דּ וֹ וגו' ַויּ ְ ׁ ִא ׁ
מאחוריה ,ואילו חזיתיה מקמיה הוה יד( וכו' ,אמר לו אמש בטלתם תמיד של
מחדדנא טפי דכתיב והיו עיניך רואות בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה,
את מוריך .ממילא כי יתביתו קמיה ולא אמר לו על איזה מהן באת אמר ליה ַע ּ ָתה
מאחוריה רבייכו ,והרי רואים אתם את ש ַע ַּב ּ ַליְלָ ה הַ הוּא אתי )שם( ,מיד ַו ָיּלֶ ן יְהוֹ ׁ ֻ בָ ִ
פניו ,אז חזו לפומיה היינו את פיו ממש, ְ ּבתוֹ ְך הָ ֵעמֶ ק )יהושע ח .יג( אמר רבי יוחנן
דאמר רבי יוחנן )מועד קטן יז ע"א וחגיגה טו מלמד שלן בעומקה של הלכה ,ע"כ .כיון
ע"ב( מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו שבלילה עומדת השמש ועל יהושע לומר
דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' שירה תחתיה ,ומהי שירת יהושע ,ודאי
צבאות הוא ,אם דומה הרב למלאך ה', יך ְ ּבבֵ ית שירה של ז ְִמירוֹ ת הָ י ּו ִלי חֻ ֶּק ָ
יבקשו תורה מפיו .הרי דמיון הרב ְמגו ָּרי )תהלים קיט .נד( עסק התורה הקדושה
למלאך ה' צבאות הוא בשפתי כהן היא שירת יהושע ,לכן לן בעומקה של
ותורה יבקשו מפיהו ,מפיהו דוקא. הלכה בזמירות חוקיך בלילה ההוא.
~ מג ~
