ברכת דוב · Birchas Dov — תולדות (2026-11-09)

בס"ד
פרשת תולדות תשפ"ז גיליון קכ"א שנה ד'
בימות אברהם היו המקומות שיכבשו לעתיד חשובים יותר מהמקומות ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם (כו ,א) .ולכאו'
שלא ָיכבשו לעתיד ,ומשו"ה לא הייתה ארץ פלישתים חשובה כא"י צ"ב דאטו היינו חושבים שהרעב בימי אברהם נמשך עד לימי יצחק ,עד
עצמה ,וחידוש הוא. שהוצרך הכתוב להדגיש שהיה זה רעב אחר מלבד הרעב בימי אברהם.
ועי' ברמב"ן מש"כ בזה .ושמא יש ליישב עוד דהנה בהפטרת פרשת וארא
tT תעבר בה רגל אדם ,ורגל בהמה לא (יחזקאל כט ,יא) נאמר על מצרים "לא ָ
ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו וגו'. תעבר בה ,ולא תשב ארבעים שנה" .ושיעור הארבעים שנה פירש"י שם,
ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה (כו ,לב-לג). דבחלום פרעה נגזרו מ"ב שני רעבון על מצרים ,כנגד ג' פעמים שנכתב
וברש"י :שבעה -על שם הברית ,עכ"ל .מבואר בדבריו לכאו' דזהו ג"כ חלומו של פרעה בתורה -פ"א כשראה פרעה בחלומו ,הב' כשסיפר
תוכן השם "באר שבע" על שם השבועה .אמנם בספורנו פירש באופ"א החלומות ליוסף ,ופעם שלישית כשהזכיר יוסף את החלום בפתרונו .והרי
דנקרא באר שבע ע"ש שהיה המקום השביעי שחפרו בו באר ,שג' בארות בכל אחד מהם נזכרו ז' פרות דקות וז' שבלים דקותף נמצא יחד מ"ב שני
חפרו בימי אברהם [יעוי"ש ההוכחה] ועוד ד' בימי יצחק -ג' האמורים לעיל רעבון.
שהם :עסק ,שטנה ורחובות ,ועוד אחת האמורה כאן .ולפי"ד צ"ל דהאמור
אמנם למעשה בזמן יוסף הפסיק הרעב אחר שנתיים כיון שבא יעקב ,על
לעיל פסוק כ"ה "ויכרו שם עבדי יצחק באר" ,אינה באר נוספת אלא היא
אותה הבאר האמורה כאן ,והיינו שבאו לספר ליצחק על הבאר ההיא כן פורע הקב"ה למצרים עוד ארבעים שני רעב ,להלשים להם א ת כל
שחפרו ,דאם לא כן נמצא שהיו שמונה בארות. המ"ב שני רעבון שנגזר עליהם .למדנו איפוא ,כי שייך שהקב"ה יהמשיך
רעב שנפסק -גם לאחר שנים רבות ,ועדיין י ָחשב כהמשך לרעב הראשון.
tT לפי"ז יש לפרש היטיב כוונת הכתוב כאן ,דבאמת זה פשוט שלא נמשך
ועתה שא נא כליך תליך וקשתך (כז ,ג) .פירש"י :שא נא -לשון השחזה הרעב מימות אברהם עד לימות יצחק ,אלא דעדיין היה מקום לטעות
כאותה ששנינו (ביצה כ"ח א') אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי שהרעב שהיה בימי יצחק הרי הוא המשך בעצם לרעב שבימי אברהם,
חברתה ,חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה ,עכ"ל .אולם ולא רעב חדש שהחל זה עתה ,לזה בא הכתוב להשמיענו ,כי רעב זה רעב
אונקלוס תרגם "וכען סב כען זינך סיפך וקשתך" ,ולכאו' הוא לשון נטילה אחר הוא ולא אותו הרעב שהיה בימי אברהם ,ודו"ק.
בעלמא שיטול את סכינו ולא לשון השחזה כדפירש"י ,ועי'.
tT
tT ויזרע יצחק בארץ ההיא (כו ,יב) .וברש"י :אע"פ שאינה חשובה כא"י עצמה,
וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי (כח ,ה). כארץ שבעה גוים ,עכ"ל .והיינו שהארץ ההיא שהיא פלישתים ,אינה
הנה יעקב לא הלך מיד לבית לבן אלא נטמן תחילה י"ד שנה בבית עבר, חשובה כא"י אלא כשאר ארצות שבעה עממין .והדברים צ"ב ,דהרי כל
כמו שהביא רש"י החשבון בסוף הפרשה .ונתקשה הסב"ק מרן הח"ח ארצות השבעה גויים בכלל א"י ופלישתים נמי בכלל ,ומדוע אינם חשובים
זיע"א (שמיה"ל שער התורה פרק ט') ,מהו הטעם שדווקא עתה נטמן יעקב כא"י עצמה .וכבר שאלתי כן לפני רבות בשנים מקמיה מו"ר המשגיח
ללמוד י"ד ,הרי היה כבר בן ס"ג שנה ולמה לא מיהר לקים בית ולהעמיד הגה"צ רמ"א שטרן זצ"ל והניח בצ"ע .ושמעתי דהגאון רבי אביגדור נבנצל
י"ב שבטים .וביאר שם דהיות שידע יעקב כי עומד הוא להכנס לבית לבן שליט"א ר"ל בזה עפי"ד הגמ' בשבת (דף קי"ח) "א''ר יוחנן משום רבי יוסי
הארמי -שירצה להאבידו מן העולם וגם ביתו מלא טומאת תרפים ,לא כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים ,שנאמר וכו' ,לא כאברהם
יהיה בכוחו לעמוד נגד טומאה רבה כזו בלתי זכות קדושת התורה .לצורך שכתוב בו (לעיל יג ,יז) קום התהלך בארץ לארכה וגו' ,ולא כיצחק שכתוב בו
כך הקדים רפואה למכה -והטמין עצמו בבית שם ועברָ ,שם למד (לעיל כו ,ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל ,אלא כיעקב שכתוב בו
בהתמדה רבה י"ד שנה מבלי ליתן תנומה לעפעפיו .ואחר לימוד שכזה, (להלן כח ,יד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" .ומדברי הגמ' עולה לכאו'
כבר היה סמוך ובטוח כי אפילו אם יתעכב כעת בבית לבן תקופת שנים
דהייתה איזה תוספת בהבטחה ליצחק שינתן לו עוד חלק של א"י יותר
לא יוזק כלל.
על מה שהובטח לאברהם ,וכן ליעקב הובטח עוד חלק יותר ממה
והוסיף בזה אאמו"ר ראש הישיבה זצ"ל ,דלכאו' צריך טעם מדוע רק יעקב שהובטח לאברהם ויצחק ,וא"כ שמא יש לחדש דארץ פלישתים לא
חשש מלינוק השפעה שלילית אצל לבן ,ואיך לא חששה אמו רבקה - הייתה כלולה בהבטחת אברהם ,אלא נוספה כעת בהבטחת "כי לך ולזרעך
לשלוח את בנה יעקב אל אחיה הארמי שהכירה היטיב טיבו ועסקיו. אתן את כל הארצות האל" -שנאמרה ליצחק ,וזהו כוונת רש"י במש"כ
וביאר בזה שפיר ,דהנה נחלקו בגמ' (קידושין כ"ט ב') אם קודם ישא אדם "ולא כא"י עצמה" דעד השתא לא הייתה נחשבת כא"י ,ודו"ק.
אשה ואח"כ ילמד תורה ,או שקודם ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה .ואמרי'
בגמ' דלא פליגי אלא חד מ"ד דיבר בא"י וחד מ"ד דיבר בבבל .ולפירוש וידידי הג"ר אברהם יהודה גיברלטר שליט"א רצה ליישב עוד ,דע"פ
ר"ת שהביאו התוס' שם -כך הוא החילוק ,דר' יוחנן שאמר שקודם ילמוד המבואר בראשונים דעולי בבל לא כבשו את ארץ פלישתים ,י"ל דכבר
שהיה תיכף ומיד יכול לישא את רחל בלי להזדקק לעבוד אצל לבן, תורה ואח"כ ישא אשה מטעם -ד"ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה" ,דיבר
ואדרבה בכך יזכה עוד למעלת לימוד תורה בשלימות כהנהגת בני א"י. לבני בבל שלא היו יכולים להניח נשותיהם וגם שהיו עניים .ואילו שמואל
אבל תיכף אחר שיצא הרי רדף אחריו אליפז שנטל ממנו כל ממונו ,כיון שאמר שקודם ישא אשה ואח"כ ילמד תורה ,דיבר לבני א"י היכולים
שכן מיד חשש יעקב מהשפעתו הקלוקלת של לבן -מתוך שידע כעת כי ללמוד במקומם וגם עשירים הם ולא יפול עליהם עול הפרנסה ,על כן
יזדקק להשתהות אצלו משום על מנת ליתן לו תמורה על בנותיו ,ואז יהיו עדיף שישאו קודם אשה בשביל שילמדו תורה בטהרה בלי הרהורים.
ריחיים בצווארו לצד השפעת הטומאה הכללית מצד לבן ,על כן נמלט
תיכף ומיד לבית עבר להשתקע בתורה -כדינם של בני בבל העניים לפי"ז ביאר אאמו"ר שפיר ,דמה שיצחק ורבקה לא חששו כלל על משך
ללמוד תורה ואח"כ לישא אשה ,ודו"ק. שהותו של יעקב אצל לבן ,הוא משום שיצא מאצלם עתיר נכסין באופן
עיקר התפילה ומהותה ,וגודל הצורך והנחיצות להשכים לתפילה בזמנה
אוחז בתחילת ברכה או בסופה ,דאז אסור לו לשחות משום שאין שוחים תחילת פרשתנו עוסקת בענין התפילה שהתפלל יצחק אל ד' ,דכתיב (כה ,כא)
בתחילת ברכה או בסופה אלא באבות ובמודים. "ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ד' ותהר רבקה אשתו".
ובמ"ב (שם סק"י) הוסיף דאם אינו מוכרח לו להתחיל מיד ,אין לו היתר להתחיל הלא מעידה התורה כי רק מכוח התפילה זכה לישועה -כמאמר הכתוב "ויעתר
להתפלל על דעת שישחה באמצע הברכות ,דיש לחוש שמא ישכח לשחות לו ד' ותהר רבקה אשתו" ,הרי שה"ותהר" בא רק מכוח ה"ויעתר" .ואמנם
בשעה שהש"ץ אומר מודים -כיון שבסתם אינו מחוייב לשחות שם ,ואם יתן איתא בחז"ל שכל סיבת העקרות נבעה מכך שנתאווה הקב"ה לתפילתם ,אבל
ליבו לזה יטרד ולא יכוין בתפילתו ,עכ"ד .וכמדומה שרבים אינם מקיימים מ"מ הישועה באה אך ורק מכוח התפילה.
דינים אלו כדבעי. מזה חובה עלינו להתעורר ולשום על לב ,שהתפילה ובפרט הבקשות
ה .עוד הלכה פסוקה היא (סי' נ"ב) דמי שאיחר ומצא ציבור בסוף פסוד"ז הרי שבתפילה כגון " -חננו" השיבנו" ו"רפאנו" ושאר הברכות -אינם סתם
הוא מדלג ואינו אומר אלא ברוך שאמר ,אשרי ,הללוקה הללו את ד' מן פזמונים בעלמא ,אלא עלינו להפנים ולהאמין באמונה פשוטה וגמורה שאלו
השמיים ,הללו קל בקדשו ,ישתבח ויוצר -בכדי שיוכל להספיק להתפלל בקשות שאנו מבקשים מהקב"ה שימלא לנו אותם ,כי לכך נוסדה התפילה -
שמו"ע יחד עם הציבור .והרמ"א הוסיף דאם אין לו שהות גם לזה ,יאמר רק לפעול באמצעותה שיתקבלו משאלותינו ויתממשו בשלימות ,בדיוק כפי
ב"ש אשרי וישתבח .ואם אין לו שהות כלל להספיק לומר פסוד"ז אפילו שנתקבלה תפילתו של יצחק! ואם זוכים אנו לניסים וישועות הן לפרט והן
בדילוג ,יאמר תחילה ק"ש ויוצר ושמו"ע יחד עם הציבור ,ורק אח"כ יאמר כל לכלל ,בודאי שהוא מכוח אלו שהתפללו והאמינו בתום לב כי בכוח התפילה
פסוד"ז [בלי ברוך שאמר וישתבח]. להביא את הישועה הרצויה ,ולפי שיעור התפילה וכוונתה כך הוא שיעור
הזכות והשייכות הנזקפת להמתפלל -עם הישועה שבאה.
ובמ"ב שם (סק"א) כתב שלכתחילה ראוי לבוא לבית הכנסת בהשכמה בשביל
שלא יצטרך לדלג ,כי כתבו הספרים שהמגיד הזהיר לבית יוסף -לבוא לבהכ"נ מידי דברי בענין התפילה וחשיבותה ,ברצוני לעורר ששה ידיעות והלכות
בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג ,כי המתפלל בדילוג מהפך הנוגעים לתפילה -חלקם ידועים וחלקם שאינם ידועים כ"כ ,ואף הידועים אינו
הצינורות .והוסיף המ"ב שהרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם בהכרח שמקויימים כדין.
זה -אפילו אם אחרו לבוא לבהכ"נ ,אבל הביא מתשובות חכם צבי בשם הזוהר א .ידוע מה שנפסק בהלכה (עי' פמ"ג א"א סי' ק"ט סק"ב הביאו הביאוה"ל שם בריש הסימן)
דאם איחר לבוא לביהכ"נ כו"ע מודו שידלג. שעיקר תפילה בציבור הוא כאשר מתחילים להתפלל יחד עם הציבור,
ומבואר דמעיקר ההלכה ,המאחר עליו לדלג ,ומי שרוצה לנהוג כאנשי מעשה, והמתחיל אחר שכבר החל הציבור אי"ז נחשב תפילה גמורה בציבור.
תחילה עליו לבדוק עצמו אם ראוי הוא לתואר זה ,ואז לדון אם לנטות מהפסק ב .כעין זה מבואר במדרש לענין ק"ש -שחשוב עד למאד שיאמרו כל הקהל
הברור של השו"ע .ובפרט שאם הוא באמת מאנשי מעשה הי' בא בהשכמה, יחד שמע ישראל ,וז"ל המדרש (שה"ש רבה סוף פר' ח')" :ד"א היושבת בגנים
אם לא בסיבת אונס וכיוצ"ב .וכמו שהיה בהיכלו של הגרי"ז שאחד חברים מקשיבים ,כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין קריאת שמע בכיוון
המתפללים היה מאריך בפסוקי דזמרה עד שהוצרכו להמתין עליו ,כשהעירו הדעת ,בקול אחד בדעה וטעם אחד ,הקדוש ברוך הוא אומר להם היושבת
לו שידלג ע"מ שלא יגרום לטירחא דצבורא ,טען שחושש להפוך את בגנים ,כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעני,
הצנורות .השיבו הגרי"ז שלא ידאג כלל כי תפלתו כלל לא מגיעה לצנורות... אבל כשישראל קורין קריאת שמע בטירוף הדעת ,זה מקדים וזה מאחר ואינם
וברור שאם לא היה מביא המ"ב את הנהגתם של אתם אנשי מעשה ,לא היה מכוונין דעתם בקריאת שמע ,רוח הקדש צווחת ואומרת" ,עכ"ד המדרש.
אף אחד מעלה צד שלא לנהוג כפי הדין המפורש בשו"ע שהוא לדלג .וזכורני מבואר בזה ענין גדול מאד שיאמרו כל הקהל יחדיו שמע ישראל ,ובאם אין
את מו"ר המשגיח הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל ,שהיה פעמים מאחר אומרים יחד גורמים חל ילה לרוה"ק שתצווח.
לתפילה בסיבת אונס מובהקת ,כיון שאנשים מארה"ב שהיו להם בעיות ג .כמה פעמים מבואר במ"ב (ראה סי' ס"ט סק"ג ,סי' נ"ד סקי"ד וסי' רל"ו סק"א) שעיקר
בשלום בית ,לא שמו לב לשינוי השעות בין א"י לחו"ל והיו מטלפנים אליו דין עניית ברכו הוא הברכה הבאה אחריה ,דהיינו דמה שאומר הש"ץ ברכו את
במשך כל שעות הלילה ,עד שכמעט לא הספיק ליתן תנומה לעפעפיו .וכאשר ד' היינו שיברכוהו אח"כ להקב"ה בברכת יוצר בשחרית ,או ברכת מעריב
אירע שאיחר ,היה מקיים דין השו"ע ככתבו .והרויח מזה א .תמימות לקבל דין ערבים בערבית .ואמנם ברמ"א (סימן ס"ט סעי' א') מבואר כי בעניית "ברוך ד'
השו"ע .ב .להסמיך ברכו לברכת יוצר .ג .לומר ק"ש יחד עם כל הציבור המבורך" סגי לקיים מה שאמר הש"ץ "ברכו את ד' המבורך" ,וראיה לזה
בבחינת "חברים מקשיבים" -כדברי המדרש הנ"ל .ד .לקיים עיקר דין תפלה מברכו שאומר העולה לתורה -שאין כל הקהל עונים ברכה אחריו ,בהכרח
בציבור שהוא להתחיל יחד עם הציבור .ה .שלא להיות טרוד בתפילתו לשמוע שעניינו של ה"ברכו" שם הוא שיברכוהו לקב"ה בברכת "ברוך ד' המבורך".
קדושה והקל הקדוש ,ולשחות בשעה שש"ץ אומר מודים. מ"מ מדברי המ"ב נראה דמעיקר הדין יש להסמיך ברכת יוצר לעניית ברכו,
ו .ענין נוסף שאינו מגדרי הלכות תפילה אלא מהלכות בין אדם לחבירו, לפי שעיקר הברכו הוא קריאה לברך את ד' בברכת יוצר או בברכת מעריב
שפעמים המאחרים עלולים בחוסר שימת לב או אפילו במזיד ,להתפלל ערבים[ .ובביאוה"ל (סי' ס"ט ד"ה שישלים) יש צד שאפילו אם לא אמר כלל פסוד"ז ,שעדיף שיתחיל
תיכף אחר ברכו ברכת יוצר ולא יתחיל מברוך שאמר ,מזה הטעם גופא שעיקר הברכו הוא על ברכת יוצר
בהרמת קול במעט אחר שהקהל כבר החל שמו"ע ,וזהו דבר שעלול להפריע הבא אחריו .אמנם למעשה מפקפק בזה משום שברוך שאמר וישתבח תקנה קדומה היא מאד לאמרם].
לסובבים .והעושה כן לכאו' מחוייב לצאת להתפלל בחוץ עד שיגיע לשמו"ע, ד .עוד הלכה פסוקה היא בשו"ע (סי' ק"ט) דמי שלא התחיל להתפלל יחד עם
שלא להפריע לתפילת הציבור. הציבור ,שאסור לו להתחיל להתפלל אא"כ משער שיוכל לגמור תפילתו
משראינו כל זאת ,אין ספק כי העצה הפשוטה והיחידה להרויח את כל הנ"ל, קודם שיגיע ש"ץ לקדושה או לקדיש .ומבואר שם עוד כי יכול להתחיל
לקיים את כל הלכות תפילה בדקדוק ובשלימות ושלא להפריע לזולת להתפלל יחד עם הש"צ ויאמר עמו מילה במילה עד הקל הקדוש ,וצריך לכוין
בתפילתו ,היא העצה שכבר הביא המ"ב גופיה -לבוא לתפילה בהשכמה, גם לומר עמו ברכת שומע תפילה ,וכן לשחות בשעה שהציבור אומר מודים -
ש בכך זוכים לתפילה מהודרת בתכלית ההידור על שלל המעלות שהזכרנו שלא יראה חלילה ככופר במי שהציבור משתחוים לו .ואם אינו אוחז במודים
ועוד רבים אחרים! -בשעה שהקהל עונים מודים ,יראה לכה"פ לשחות יחד עם הציבור -אם אינו
ישיבת קאמניץ ירושלים -פנימי -לתרומות והנצחות ולכל עניני הגיליון ניתן לפנות לטל' 0556744768או במיילM0556744768@gmail.com :
