gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ברכת דוב · Birchas Dov — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: ברכת דוב · Birchas Dov

שבוע: תולדות (2026-11-09)

ברכת דוב · Birchas Dov — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫‪ ‬פרשת תולדות תשפ"ז ‪ ‬גיליון קכ"א ‪ ‬שנה ד' ‪‬‬ ‫בימות אברהם היו המקומות שיכבשו לעתיד חשובים יותר מהמקומות‬ ‫ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם (כו‪ ,‬א)‪ .‬ולכאו'‬ ‫שלא ָיכבשו לעתיד‪ ,‬ומשו"ה לא הייתה ארץ פלישתים חשובה כא"י‬ ‫צ"ב דאטו היינו חושבים שהרעב בימי אברהם נמשך עד לימי יצחק‪ ,‬עד‬ ‫עצמה‪ ,‬וחידוש הוא‪.‬‬ ‫שהוצרך הכתוב להדגיש שהיה זה רעב אחר מלבד הרעב בימי אברהם‪.‬‬ ‫ועי' ברמב"ן מש"כ בזה‪ .‬ושמא יש ליישב עוד דהנה בהפטרת פרשת וארא‬ ‫‪tT‬‬ ‫תעבר בה רגל אדם‪ ,‬ורגל בהמה לא‬ ‫(יחזקאל כט‪ ,‬יא) נאמר על מצרים "לא ָ‬ ‫ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו וגו'‪.‬‬ ‫תעבר בה‪ ,‬ולא תשב ארבעים שנה"‪ .‬ושיעור הארבעים שנה פירש"י שם‪,‬‬ ‫ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה (כו‪ ,‬לב‪-‬לג)‪.‬‬ ‫דבחלום פרעה נגזרו מ"ב שני רעבון על מצרים‪ ,‬כנגד ג' פעמים שנכתב‬ ‫וברש"י‪ :‬שבעה ‪ -‬על שם הברית‪ ,‬עכ"ל‪ .‬מבואר בדבריו לכאו' דזהו ג"כ‬ ‫חלומו של פרעה בתורה ‪ -‬פ"א כשראה פרעה בחלומו‪ ,‬הב' כשסיפר‬ ‫תוכן השם "באר שבע" על שם השבועה‪ .‬אמנם בספורנו פירש באופ"א‬ ‫החלומות ליוסף‪ ,‬ופעם שלישית כשהזכיר יוסף את החלום בפתרונו‪ .‬והרי‬ ‫דנקרא באר שבע ע"ש שהיה המקום השביעי שחפרו בו באר‪ ,‬שג' בארות‬ ‫בכל אחד מהם נזכרו ז' פרות דקות וז' שבלים דקותף נמצא יחד מ"ב שני‬ ‫חפרו בימי אברהם [יעוי"ש ההוכחה] ועוד ד' בימי יצחק ‪ -‬ג' האמורים לעיל‬ ‫רעבון‪.‬‬ ‫שהם‪ :‬עסק‪ ,‬שטנה ורחובות‪ ,‬ועוד אחת האמורה כאן‪ .‬ולפי"ד צ"ל דהאמור‬ ‫אמנם למעשה בזמן יוסף הפסיק הרעב אחר שנתיים כיון שבא יעקב‪ ,‬על‬ ‫לעיל פסוק כ"ה "ויכרו שם עבדי יצחק באר"‪ ,‬אינה באר נוספת אלא היא‬ ‫אותה הבאר האמורה כאן‪ ,‬והיינו שבאו לספר ליצחק על הבאר ההיא‬ ‫כן פורע הקב"ה למצרים עוד ארבעים שני רעב‪ ,‬להלשים להם א ת כל‬ ‫שחפרו‪ ,‬דאם לא כן נמצא שהיו שמונה בארות‪.‬‬ ‫המ"ב שני רעבון שנגזר עליהם‪ .‬למדנו איפוא‪ ,‬כי שייך שהקב"ה יהמשיך‬ ‫רעב שנפסק ‪ -‬גם לאחר שנים רבות‪ ,‬ועדיין י ָחשב כהמשך לרעב הראשון‪.‬‬ ‫‪tT‬‬ ‫לפי"ז יש לפרש היטיב כוונת הכתוב כאן‪ ,‬דבאמת זה פשוט שלא נמשך‬ ‫ועתה שא נא כליך תליך וקשתך (כז‪ ,‬ג)‪ .‬פירש"י‪ :‬שא נא ‪ -‬לשון השחזה‬ ‫הרעב מימות אברהם עד לימות יצחק‪ ,‬אלא דעדיין היה מקום לטעות‬ ‫כאותה ששנינו (ביצה כ"ח א') אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי‬ ‫שהרעב שהיה בימי יצחק הרי הוא המשך בעצם לרעב שבימי אברהם‪,‬‬ ‫חברתה‪ ,‬חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבלה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬אולם‬ ‫ולא רעב חדש שהחל זה עתה‪ ,‬לזה בא הכתוב להשמיענו‪ ,‬כי רעב זה רעב‬ ‫אונקלוס תרגם "וכען סב כען זינך סיפך וקשתך"‪ ,‬ולכאו' הוא לשון נטילה‬ ‫אחר הוא ולא אותו הרעב שהיה בימי אברהם‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫בעלמא שיטול את סכינו ולא לשון השחזה כדפירש"י‪ ,‬ועי'‪.‬‬ ‫‪tT‬‬ ‫‪tT‬‬ ‫ויזרע יצחק בארץ ההיא (כו‪ ,‬יב)‪ .‬וברש"י‪ :‬אע"פ שאינה חשובה כא"י עצמה‪,‬‬ ‫וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי (כח‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫כארץ שבעה גוים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬והיינו שהארץ ההיא שהיא פלישתים‪ ,‬אינה‬ ‫הנה יעקב לא הלך מיד לבית לבן אלא נטמן תחילה י"ד שנה בבית עבר‪,‬‬ ‫חשובה כא"י אלא כשאר ארצות שבעה עממין‪ .‬והדברים צ"ב‪ ,‬דהרי כל‬ ‫כמו שהביא רש"י החשבון בסוף הפרשה‪ .‬ונתקשה הסב"ק מרן הח"ח‬ ‫ארצות השבעה גויים בכלל א"י ופלישתים נמי בכלל‪ ,‬ומדוע אינם חשובים‬ ‫זיע"א (שמיה"ל שער התורה פרק ט')‪ ,‬מהו הטעם שדווקא עתה נטמן יעקב‬ ‫כא"י עצמה‪ .‬וכבר שאלתי כן לפני רבות בשנים מקמיה מו"ר המשגיח‬ ‫ללמוד י"ד‪ ,‬הרי היה כבר בן ס"ג שנה ולמה לא מיהר לקים בית ולהעמיד‬ ‫הגה"צ רמ"א שטרן זצ"ל והניח בצ"ע‪ .‬ושמעתי דהגאון רבי אביגדור נבנצל‬ ‫י"ב שבטים‪ .‬וביאר שם דהיות שידע יעקב כי עומד הוא להכנס לבית לבן‬ ‫שליט"א ר"ל בזה עפי"ד הגמ' בשבת (דף קי"ח) "א''ר יוחנן משום רבי יוסי‬ ‫הארמי ‪ -‬שירצה להאבידו מן העולם וגם ביתו מלא טומאת תרפים‪ ,‬לא‬ ‫כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים‪ ,‬שנאמר וכו'‪ ,‬לא כאברהם‬ ‫יהיה בכוחו לעמוד נגד טומאה רבה כזו בלתי זכות קדושת התורה‪ .‬לצורך‬ ‫שכתוב בו (לעיל יג‪ ,‬יז) קום התהלך בארץ לארכה וגו'‪ ,‬ולא כיצחק שכתוב בו‬ ‫כך הקדים רפואה למכה ‪ -‬והטמין עצמו בבית שם ועבר‪ָ ,‬שם למד‬ ‫(לעיל כו‪ ,‬ג) כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל‪ ,‬אלא כיעקב שכתוב בו‬ ‫בהתמדה רבה י"ד שנה מבלי ליתן תנומה לעפעפיו‪ .‬ואחר לימוד שכזה‪,‬‬ ‫(להלן כח‪ ,‬יד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"‪ .‬ומדברי הגמ' עולה לכאו'‬ ‫כבר היה סמוך ובטוח כי אפילו אם יתעכב כעת בבית לבן תקופת שנים‬ ‫דהייתה איזה תוספת בהבטחה ליצחק שינתן לו עוד חלק של א"י יותר‬ ‫לא יוזק כלל‪.‬‬ ‫על מה שהובטח לאברהם‪ ,‬וכן ליעקב הובטח עוד חלק יותר ממה‬ ‫והוסיף בזה אאמו"ר ראש הישיבה זצ"ל‪ ,‬דלכאו' צריך טעם מדוע רק יעקב‬ ‫שהובטח לאברהם ויצחק‪ ,‬וא"כ שמא יש לחדש דארץ פלישתים לא‬ ‫חשש מלינוק השפעה שלילית אצל לבן‪ ,‬ואיך לא חששה אמו רבקה ‪-‬‬ ‫הייתה כלולה בהבטחת אברהם‪ ,‬אלא נוספה כעת בהבטחת "כי לך ולזרעך‬ ‫לשלוח את בנה יעקב אל אחיה הארמי שהכירה היטיב טיבו ועסקיו‪.‬‬ ‫אתן את כל הארצות האל" ‪ -‬שנאמרה ליצחק‪ ,‬וזהו כוונת רש"י במש"כ‬ ‫וביאר בזה שפיר‪ ,‬דהנה נחלקו בגמ' (קידושין כ"ט ב') אם קודם ישא אדם‬ ‫"ולא כא"י עצמה" דעד השתא לא הייתה נחשבת כא"י‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫אשה ואח"כ ילמד תורה‪ ,‬או שקודם ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה‪ .‬ואמרי'‬ ‫בגמ' דלא פליגי אלא חד מ"ד דיבר בא"י וחד מ"ד דיבר בבבל‪ .‬ולפירוש‬ ‫וידידי הג"ר אברהם יהודה גיברלטר שליט"א רצה ליישב עוד‪ ,‬דע"פ‬ ‫ר"ת שהביאו התוס' שם ‪ -‬כך הוא החילוק‪ ,‬דר' יוחנן שאמר שקודם ילמוד‬ ‫המבואר בראשונים דעולי בבל לא כבשו את ארץ פלישתים‪ ,‬י"ל דכבר‬ ‫שהיה תיכף ומיד יכול לישא את רחל בלי להזדקק לעבוד אצל לבן‪,‬‬ ‫תורה ואח"כ ישא אשה מטעם ‪ -‬ד"ריחיים בצווארו ויעסוק בתורה"‪ ,‬דיבר‬ ‫ואדרבה בכך יזכה עוד למעלת לימוד תורה בשלימות כהנהגת בני א"י‪.‬‬ ‫לבני בבל שלא היו יכולים להניח נשותיהם וגם שהיו עניים‪ .‬ואילו שמואל‬ ‫אבל תיכף אחר שיצא הרי רדף אחריו אליפז שנטל ממנו כל ממונו‪ ,‬כיון‬ ‫שאמר שקודם ישא אשה ואח"כ ילמד תורה‪ ,‬דיבר לבני א"י היכולים‬ ‫שכן מיד חשש יעקב מהשפעתו הקלוקלת של לבן ‪ -‬מתוך שידע כעת כי‬ ‫ללמוד במקומם וגם עשירים הם ולא יפול עליהם עול הפרנסה‪ ,‬על כן‬ ‫יזדקק להשתהות אצלו משום על מנת ליתן לו תמורה על בנותיו‪ ,‬ואז יהיו‬ ‫עדיף שישאו קודם אשה בשביל שילמדו תורה בטהרה בלי הרהורים‪.‬‬ ‫ריחיים בצווארו לצד השפעת הטומאה הכללית מצד לבן‪ ,‬על כן נמלט‬ ‫תיכף ומיד לבית עבר להשתקע בתורה ‪ -‬כדינם של בני בבל העניים‬ ‫לפי"ז ביאר אאמו"ר שפיר‪ ,‬דמה שיצחק ורבקה לא חששו כלל על משך‬ ‫ללמוד תורה ואח"כ לישא אשה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שהותו של יעקב אצל לבן‪ ,‬הוא משום שיצא מאצלם עתיר נכסין באופן‬ ‫עיקר התפילה ומהותה‪ ,‬וגודל הצורך והנחיצות להשכים לתפילה בזמנה‬ ‫אוחז בתחילת ברכה או בסופה‪ ,‬דאז אסור לו לשחות משום שאין שוחים‬ ‫תחילת פרשתנו עוסקת בענין התפילה שהתפלל יצחק אל ד'‪ ,‬דכתיב (כה‪ ,‬כא)‬ ‫בתחילת ברכה או בסופה אלא באבות ובמודים‪.‬‬ ‫"ויעתר יצחק לד' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ד' ותהר רבקה אשתו"‪.‬‬ ‫ובמ"ב (שם סק"י) הוסיף דאם אינו מוכרח לו להתחיל מיד‪ ,‬אין לו היתר להתחיל‬ ‫הלא מעידה התורה כי רק מכוח התפילה זכה לישועה ‪ -‬כמאמר הכתוב "ויעתר‬ ‫להתפלל על דעת שישחה באמצע הברכות‪ ,‬דיש לחוש שמא ישכח לשחות‬ ‫לו ד' ותהר רבקה אשתו"‪ ,‬הרי שה"ותהר" בא רק מכוח ה"ויעתר"‪ .‬ואמנם‬ ‫בשעה שהש"ץ אומר מודים ‪ -‬כיון שבסתם אינו מחוייב לשחות שם‪ ,‬ואם יתן‬ ‫איתא בחז"ל שכל סיבת העקרות נבעה מכך שנתאווה הקב"ה לתפילתם‪ ,‬אבל‬ ‫ליבו לזה יטרד ולא יכוין בתפילתו‪ ,‬עכ"ד‪ .‬וכמדומה שרבים אינם מקיימים‬ ‫מ"מ הישועה באה אך ורק מכוח התפילה‪.‬‬ ‫דינים אלו כדבעי‪.‬‬ ‫מזה חובה עלינו להתעורר ולשום על לב‪ ,‬שהתפילה ובפרט הבקשות‬ ‫ה‪ .‬עוד הלכה פסוקה היא (סי' נ"ב) דמי שאיחר ומצא ציבור בסוף פסוד"ז הרי‬ ‫שבתפילה כגון ‪" -‬חננו" השיבנו" ו"רפאנו" ושאר הברכות ‪ -‬אינם סתם‬ ‫הוא מדלג ואינו אומר אלא ברוך שאמר‪ ,‬אשרי‪ ,‬הללוקה הללו את ד' מן‬ ‫פזמונים בעלמא‪ ,‬אלא עלינו להפנים ולהאמין באמונה פשוטה וגמורה שאלו‬ ‫השמיים‪ ,‬הללו קל בקדשו‪ ,‬ישתבח ויוצר ‪ -‬בכדי שיוכל להספיק להתפלל‬ ‫בקשות שאנו מבקשים מהקב"ה שימלא לנו אותם‪ ,‬כי לכך נוסדה התפילה ‪-‬‬ ‫שמו"ע יחד עם הציבור‪ .‬והרמ"א הוסיף דאם אין לו שהות גם לזה‪ ,‬יאמר רק‬ ‫לפעול באמצעותה שיתקבלו משאלותינו ויתממשו בשלימות‪ ,‬בדיוק כפי‬ ‫ב"ש אשרי וישתבח‪ .‬ואם אין לו שהות כלל להספיק לומר פסוד"ז אפילו‬ ‫שנתקבלה תפילתו של יצחק! ואם זוכים אנו לניסים וישועות הן לפרט והן‬ ‫בדילוג‪ ,‬יאמר תחילה ק"ש ויוצר ושמו"ע יחד עם הציבור‪ ,‬ורק אח"כ יאמר כל‬ ‫לכלל‪ ,‬בודאי שהוא מכוח אלו שהתפללו והאמינו בתום לב כי בכוח התפילה‬ ‫פסוד"ז [בלי ברוך שאמר וישתבח]‪.‬‬ ‫להביא את הישועה הרצויה‪ ,‬ולפי שיעור התפילה וכוונתה כך הוא שיעור‬ ‫הזכות והשייכות הנזקפת להמתפלל ‪ -‬עם הישועה שבאה‪.‬‬ ‫ובמ"ב שם (סק"א) כתב שלכתחילה ראוי לבוא לבית הכנסת בהשכמה בשביל‬ ‫שלא יצטרך לדלג‪ ,‬כי כתבו הספרים שהמגיד הזהיר לבית יוסף ‪ -‬לבוא לבהכ"נ‬ ‫מידי דברי בענין התפילה וחשיבותה‪ ,‬ברצוני לעורר ששה ידיעות והלכות‬ ‫בהשכמה כדי שיוכל להתפלל כסדר ולא בדילוג‪ ,‬כי המתפלל בדילוג מהפך‬ ‫הנוגעים לתפילה ‪ -‬חלקם ידועים וחלקם שאינם ידועים כ"כ‪ ,‬ואף הידועים אינו‬ ‫הצינורות‪ .‬והוסיף המ"ב שהרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם‬ ‫בהכרח שמקויימים כדין‪.‬‬ ‫זה ‪ -‬אפילו אם אחרו לבוא לבהכ"נ‪ ,‬אבל הביא מתשובות חכם צבי בשם הזוהר‬ ‫א‪ .‬ידוע מה שנפסק בהלכה (עי' פמ"ג א"א סי' ק"ט סק"ב הביאו הביאוה"ל שם בריש הסימן)‬ ‫דאם איחר לבוא לביהכ"נ כו"ע מודו שידלג‪.‬‬ ‫שעיקר תפילה בציבור הוא כאשר מתחילים להתפלל יחד עם הציבור‪,‬‬ ‫ומבואר דמעיקר ההלכה‪ ,‬המאחר עליו לדלג‪ ,‬ומי שרוצה לנהוג כאנשי מעשה‪,‬‬ ‫והמתחיל אחר שכבר החל הציבור אי"ז נחשב תפילה גמורה בציבור‪.‬‬ ‫תחילה עליו לבדוק עצמו אם ראוי הוא לתואר זה‪ ,‬ואז לדון אם לנטות מהפסק‬ ‫ב‪ .‬כעין זה מבואר במדרש לענין ק"ש ‪ -‬שחשוב עד למאד שיאמרו כל הקהל‬ ‫הברור של השו"ע‪ .‬ובפרט שאם הוא באמת מאנשי מעשה הי' בא בהשכמה‪,‬‬ ‫יחד שמע ישראל‪ ,‬וז"ל המדרש (שה"ש רבה סוף פר' ח')‪" :‬ד"א היושבת בגנים‬ ‫אם לא בסיבת אונס וכיוצ"ב‪ .‬וכמו שהיה בהיכלו של הגרי"ז שאחד‬ ‫חברים מקשיבים‪ ,‬כשישראל נכנסין לבתי כנסיות וקורין קריאת שמע בכיוון‬ ‫המתפללים היה מאריך בפסוקי דזמרה עד שהוצרכו להמתין עליו‪ ,‬כשהעירו‬ ‫הדעת‪ ,‬בקול אחד בדעה וטעם אחד‪ ,‬הקדוש ברוך הוא אומר להם היושבת‬ ‫לו שידלג ע"מ שלא יגרום לטירחא דצבורא‪ ,‬טען שחושש להפוך את‬ ‫בגנים‪ ,‬כשאתם קורין חברים אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעני‪,‬‬ ‫הצנורות‪ .‬השיבו הגרי"ז שלא ידאג כלל כי תפלתו כלל לא מגיעה לצנורות‪...‬‬ ‫אבל כשישראל קורין קריאת שמע בטירוף הדעת‪ ,‬זה מקדים וזה מאחר ואינם‬ ‫וברור שאם לא היה מביא המ"ב את הנהגתם של אתם אנשי מעשה‪ ,‬לא היה‬ ‫מכוונין דעתם בקריאת שמע‪ ,‬רוח הקדש צווחת ואומרת"‪ ,‬עכ"ד המדרש‪.‬‬ ‫אף אחד מעלה צד שלא לנהוג כפי הדין המפורש בשו"ע שהוא לדלג‪ .‬וזכורני‬ ‫מבואר בזה ענין גדול מאד שיאמרו כל הקהל יחדיו שמע ישראל‪ ,‬ובאם אין‬ ‫את מו"ר המשגיח הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל‪ ,‬שהיה פעמים מאחר‬ ‫אומרים יחד גורמים חל ילה לרוה"ק שתצווח‪.‬‬ ‫לתפילה בסיבת אונס מובהקת‪ ,‬כיון שאנשים מארה"ב שהיו להם בעיות‬ ‫ג‪ .‬כמה פעמים מבואר במ"ב (ראה סי' ס"ט סק"ג‪ ,‬סי' נ"ד סקי"ד וסי' רל"ו סק"א) שעיקר‬ ‫בשלום בית‪ ,‬לא שמו לב לשינוי השעות בין א"י לחו"ל והיו מטלפנים אליו‬ ‫דין עניית ברכו הוא הברכה הבאה אחריה‪ ,‬דהיינו דמה שאומר הש"ץ ברכו את‬ ‫במשך כל שעות הלילה‪ ,‬עד שכמעט לא הספיק ליתן תנומה לעפעפיו‪ .‬וכאשר‬ ‫ד' היינו שיברכוהו אח"כ להקב"ה בברכת יוצר בשחרית‪ ,‬או ברכת מעריב‬ ‫אירע שאיחר‪ ,‬היה מקיים דין השו"ע ככתבו‪ .‬והרויח מזה א‪ .‬תמימות לקבל דין‬ ‫ערבים בערבית‪ .‬ואמנם ברמ"א (סימן ס"ט סעי' א') מבואר כי בעניית "ברוך ד'‬ ‫השו"ע‪ .‬ב‪ .‬להסמיך ברכו לברכת יוצר‪ .‬ג‪ .‬לומר ק"ש יחד עם כל הציבור‬ ‫המבורך" סגי לקיים מה שאמר הש"ץ "ברכו את ד' המבורך"‪ ,‬וראיה לזה‬ ‫בבחינת "חברים מקשיבים" ‪ -‬כדברי המדרש הנ"ל‪ .‬ד‪ .‬לקיים עיקר דין תפלה‬ ‫מברכו שאומר העולה לתורה ‪ -‬שאין כל הקהל עונים ברכה אחריו‪ ,‬בהכרח‬ ‫בציבור שהוא להתחיל יחד עם הציבור‪ .‬ה‪ .‬שלא להיות טרוד בתפילתו לשמוע‬ ‫שעניינו של ה"ברכו" שם הוא שיברכוהו לקב"ה בברכת "ברוך ד' המבורך"‪.‬‬ ‫קדושה והקל הקדוש‪ ,‬ולשחות בשעה שש"ץ אומר מודים‪.‬‬ ‫מ"מ מדברי המ"ב נראה דמעיקר הדין יש להסמיך ברכת יוצר לעניית ברכו‪,‬‬ ‫ו‪ .‬ענין נוסף שאינו מגדרי הלכות תפילה אלא מהלכות בין אדם לחבירו‪,‬‬ ‫לפי שעיקר הברכו הוא קריאה לברך את ד' בברכת יוצר או בברכת מעריב‬ ‫שפעמים המאחרים עלולים בחוסר שימת לב או אפילו במזיד‪ ,‬להתפלל‬ ‫ערבים‪[ .‬ובביאוה"ל (סי' ס"ט ד"ה שישלים) יש צד שאפילו אם לא אמר כלל פסוד"ז‪ ,‬שעדיף שיתחיל‬ ‫תיכף אחר ברכו ברכת יוצר ולא יתחיל מברוך שאמר‪ ,‬מזה הטעם גופא שעיקר הברכו הוא על ברכת יוצר‬ ‫בהרמת קול במעט אחר שהקהל כבר החל שמו"ע‪ ,‬וזהו דבר שעלול להפריע‬ ‫הבא אחריו‪ .‬אמנם למעשה מפקפק בזה משום שברוך שאמר וישתבח תקנה קדומה היא מאד לאמרם]‪.‬‬ ‫לסובבים‪ .‬והעושה כן לכאו' מחוייב לצאת להתפלל בחוץ עד שיגיע לשמו"ע‪,‬‬ ‫ד‪ .‬עוד הלכה פסוקה היא בשו"ע (סי' ק"ט) דמי שלא התחיל להתפלל יחד עם‬ ‫שלא להפריע לתפילת הציבור‪.‬‬ ‫הציבור‪ ,‬שאסור לו להתחיל להתפלל אא"כ משער שיוכל לגמור תפילתו‬ ‫משראינו כל זאת‪ ,‬אין ספק כי העצה הפשוטה והיחידה להרויח את כל הנ"ל‪,‬‬ ‫קודם שיגיע ש"ץ לקדושה או לקדיש‪ .‬ומבואר שם עוד כי יכול להתחיל‬ ‫לקיים את כל הלכות תפילה בדקדוק ובשלימות ושלא להפריע לזולת‬ ‫להתפלל יחד עם הש"צ ויאמר עמו מילה במילה עד הקל הקדוש‪ ,‬וצריך לכוין‬ ‫בתפילתו‪ ,‬היא העצה שכבר הביא המ"ב גופיה ‪ -‬לבוא לתפילה בהשכמה‪,‬‬ ‫גם לומר עמו ברכת שומע תפילה‪ ,‬וכן לשחות בשעה שהציבור אומר מודים ‪-‬‬ ‫ש בכך זוכים לתפילה מהודרת בתכלית ההידור על שלל המעלות שהזכרנו‬ ‫שלא יראה חלילה ככופר במי שהציבור משתחוים לו‪ .‬ואם אינו אוחז במודים‬ ‫ועוד רבים אחרים!‬ ‫‪ -‬בשעה שהקהל עונים מודים‪ ,‬יראה לכה"פ לשחות יחד עם הציבור ‪ -‬אם אינו‬ ‫ישיבת קאמניץ ירושלים ‪ -‬פנימי ‪ -‬לתרומות והנצחות ולכל עניני הגיליון ניתן לפנות לטל' ‪ 0556744768‬או במייל‪M0556744768@gmail.com :‬‬