gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעדני מלך · Maadanei Melech — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: מעדני מלך · Maadanei Melech

שבוע: תולדות (2026-11-09)

מעדני מלך · Maadanei Melech — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫דבר המערכת‬ ‫דבר המלך ודתו‬ ‫פנינים נפלאים מתורת רבינו בענינא דיומא‬ ‫דברי חיזוק והתעוררות במשנת רבינו התוי"ט‬ ‫נר מצוה ותורה אור‪ -‬בלימוד משניות‬ ‫בטעם שעושין זכר בעיקר לנס של פך השמן‬ ‫הנה כל מועד ומועד יש לו סגולה מיוחדת‪ ,‬וכשמגיע היו"ט חוזר וניעור הרושם שעשה אז‬ ‫ביומין דחנוכה מצינו שני עניינים שאירעו בימים ההם‪:‬‬ ‫בעת שנעשה הנס אשר בעבורו הוקבע‪ ,‬ואפשר איפוא להמשיך אותו הדבר למה שהוא מסוגל‬ ‫הא'‪ ,‬חנוכת המזבח‪ ,‬וכדאיתא בתוספות יום טוב (מגילה פ"ג‪,‬‬ ‫לזמן הזה‪ .‬חג החנוכה סגולתו המיוחדת לזכות בכתרה של תורה‪ ,‬וכדלהלן‪:‬‬ ‫מ"ו) שהחשמונאים מצאו את המזבח משוקץ ובנאוהו מחדש‪ ,‬וכן גמר‬ ‫הרה"ק בעל הרוקח אומר‪ :‬דתיקנו בחנוכה ל"ו נרות כנגד האור הראשון ששימש לאדם‬ ‫מלאכת המשכן היה בחנוכה‪ ,‬וכדאיתא במגן אברהם (סימן תר"ע‬ ‫הראשון ל"ו שעות‪ .‬וכתב על זה הבני יששכר (לחנוכה מאמר ב אות ח)‪ :‬הנך רואה מדבריו ז"ל‬ ‫סק"ג) בשם דרכי משה (שם אות א) ואכן מהאי טעמא נוהגים לקרות‬ ‫שכל דבריו דברי קבלה מפי אליהו ז"ל שהארת המצוה נר חנוכה הוא מהארת אור הגנוז ונקבע‬ ‫בחנוכה את פרשת הקרבת הנשיאים בחנוכת המשכן‪ ,‬כי אז נשלמה‬ ‫לדורות ברוח הקודש מפני שידעו דבכל שנה יתגלה האור ההוא‪ .‬על כן קראו לימים האלה חנוכה‬ ‫מלאכת המשכן (עי' טור סימן תרפ"ד)‪ .‬הב' נס הנרות שהיה בחנוכה‬ ‫שהוא חינוך והרגל על לעתיד – גאולה העתידה‪ ,‬שאז יתגלה לנו האור הגנוז בשלימות‪ .‬ונגנז האור‬ ‫שדלקו שמונה ימים‪ ,‬במקום שהיה להם לדלוק יום אחד‪.‬‬ ‫ההוא בתורה (ראה דגל מחנה אפרים פר' בראשית בשם מרן הבעש"ט הק' זצ"ל) ונר חנוכה הוא‬ ‫ומן הראוי להביא בכאן דברי הרמב"ן ז"ל בפר' בהעלותך (במדבר‬ ‫חינוך והרגל לאור ההוא‪ ,‬ועל כן הוא "מסוגל לתורה" עכ"ד יעו"ש‪.‬‬ ‫ח‪ ,‬ב) אשר מתוכם נראה להדיא השייכות בין חנוכת המשכן להדלקת‬ ‫ובדרך מליצה נהגו לומר (עפ"י הגמ' בשבת כא‪" ):‬מאי חנוכה? דתנו רבנן" ללמדך שמהותם‬ ‫הנרות‪ ,‬וז"ל‪" :‬לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו שלא‬ ‫של ימי החנוכה היינו לימוד התורה (ראה תפארת שלמה לחנוכה ד"ה גדולים)‪.‬‬ ‫היה עמהם בחנוכה לא הוא‪ ,‬ולא שבטו‪ .‬אמר לו הקב"ה‪ :‬חייך שלך‬ ‫כיוצא בזה מסופר‪ ,‬שלאחר הדלקת נרות חנוכה היה שח הרה"ק החידושי הרי"ם זצ"ל‬ ‫גדולה משלהם‪ ,‬שאתה מדליק ומטיב את הנרות בוקר וערב‪ ,‬עד כאן‬ ‫לחסידיו‪ :‬הרה"ק המגיד מקאז'ניץ זצ"ל שאל פעם את אחד מחסידיו אחרי התפילה האם קורה‬ ‫לשון רש"י‪ .‬ולא נתברר לי למה נחמו בהדלקת הנרות וכו' אבל ענין‬ ‫אצלו לפעמים שאחרי התפילה הוא מתיישב ללמוד בסוגיא שהיה לו בזה קושיות ולא הבין כראוי‪,‬‬ ‫ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנוכה של נרות שהיתה בבית‬ ‫האם הוא מנסה ללמוד ולהבין הסוגיא אחר התפילה‪ ,‬ולא הבין החסיד מה כוונת רבו בזה‪ ,‬ואמר‬ ‫שני‪ ,‬על ידי אהרן ובניו‪ ,‬רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו" עיי"ש‬ ‫לו הרבי‪ ,‬היות שאתה מבקש ומתפלל בתפילת שמו"ע "חננו מאתך חכמה בינה ודעת" ואם יהודי‬ ‫באורך‪.‬‬ ‫אינו מאמין שיוכל לפעול בתפילתו שאכן יזכה להבין ולחכמה ודעת‪ ,‬איך יכולה התפילה באמת‬ ‫לעזור לו‪.‬‬ ‫עכ"פ מבואר מזה דבחנוכה יש שני עניינים‪ ,‬חנוכת המזבח ונס‬ ‫המשיך החידושי הרי"ם ואמר לחסידיו‪ :‬אחרי הדלקת נר חנוכה צריך לעסוק בתורה‪ ,‬כי נר‬ ‫הנרות‪ .‬והנה עינינו הרואות אשר מנס הנרות עושים עיקר גדול יותר מן‬ ‫מצוה ותורה אור‪ ,‬כל מצוה מעורר האור של תורה‪ ,‬ובפרט מצוות נר חנוכה שזה לבד מצוה מאירה‬ ‫הענין השני‪ .‬והטעם לזה נראה לי‪ ,‬דהנה נרות חנוכה רומזים על אור‬ ‫הרי היא מעוררת ביותר את אור התורה‪ ,‬על כן יש ללמוד אחר הדלקת הנרות (שיח שרפי קודש‪,‬‬ ‫התורה כידוע‪ ,‬ולכן עושים עיקר מנס הנרות‪ ,‬לרמז דלימוד התורה‬ ‫חנוכה אות יב)‪.‬‬ ‫עדיף על הכל‪ ,‬אפילו על בנין המזבח [על דרך שאמרו חז"ל (שבת‬ ‫החכם עיניו בראשו להתחזק ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה בימים אלו‪ ,‬ובפרט בענין‬ ‫קיט‪ ):‬אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש‪ ,‬ועל‬ ‫לימוד המשניות שע"י הלימוד הזה מתעורר חלק הנשמה שמשנה אותיות נשמה שידע שהוא‬ ‫דרך שכתב בספה"ק ייטב לב על הפסוק (בראשית מח‪ ,‬כ) וישם את‬ ‫חלק אלוקי ממעל ודה כל המטרה שאדם ידע מה תכליתו בעוה"ז ועכשיו בחנוכה הזמן גרמא‬ ‫אפרים לפני מנשה‪ ,‬דאפרים היה עוסק בתורה ומנשה היה עומד לפני‬ ‫כמו שכתב בספה"ק תפארת שלמה שהשמן אותיות נשמ"ה‪ ,‬ועי"ז שמדליק נרות חנוכה בשמן‬ ‫יוסף אביו‪ .‬ולרמז בא דעסק התורה קודם לכל דבר‪ ,‬ולכן הקדים יעקב‬ ‫זוכה שיתעורר חלק הנשמה‪ ,‬להיפך ממה שאמרו היונים לכתוב שאין לכם חלק באלוקי ישראל‬ ‫את אפרים למנשה] עכ"ד‪.‬‬ ‫רק אדרבה צריך שידע שכל אחד מישראל יש לו חלק אלוקי ממעל‪ ,‬כמו שאנו אומרים כל יום‬ ‫ועל פי זה נראה לי ליישב מה שהקשו המפרשים‪ ,‬אהא דקיימא לן‬ ‫בתפילה אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא וכו' ולכן צריך להשתדל להוציא ולגלות את חלק‬ ‫להלכה (שו"ע סימן תרפב ס"א בהג"ה) דמי ששכח לומר על הניסים‬ ‫הנשמה שטמון בו ולגלות הכוחות שלו‪.‬‬ ‫בברכת המזון‪ ,‬אומר בסופו "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים ונפלאות‬ ‫ובספר מדרשו של שם כתב בזה רמז נפלא‪ ,‬וז"ל‪ :‬שמ"ן זי"ת בגימטריא משניו"ת עה"כ‪,‬‬ ‫כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"‪ .‬ולכאורה כיצד‬ ‫לרמוז כי לימוד המשניות מסוגל מאד לנשמה להאיר אותה‪ ,‬כי נשמ"ה אותיות משנ"ה‪ ,‬והלימוד‬ ‫מבקשים שיעשה לנו הקב"ה ניסים‪ ,‬והא אין מבקשין על נס‪ ,‬אכן להנ"ל‬ ‫במשניות דומה לשמן זית זך כתית למאור להעלות נ"ר תמיד‪ ,‬היא הנשמה כדכתיב נ"ר ה' נשמת‬ ‫י"ל שפיר‪ ,‬דנתבאר שעיקר נס חנוכה הוא מה שנתרבה אור התורה‬ ‫אדם עכ"ד ודפח"ח‪.‬‬ ‫שזה מרומז בנס הנרות‪ ,‬ועל לימוד התורה אנו צריכים וחייבים‬ ‫ויש להוסיף טעם נוסף ללימוד משניות בעת הזאת‪ ,‬דבימי החנוכה הללו מורגשים בחסרון‬ ‫להתפלל שיתרבה‪ ,‬ולכן ראוי לבקש "הרחמן הוא יעשה לנו ניסים" וכו'‪,‬‬ ‫בית המקדש ‪ -‬ו לימוד משניות הוי גורם לקרב את הגאולה‪ ,‬וכדאיתא במדרש רבה (ויק"ר פר' צו)‬ ‫שעל ענין לימוד התורה ראוי וצריך לבקש‪.‬‬ ‫אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות וכו'‪ ,‬וכי יש מנחה טהורה וקמיצה והקטרה‬ ‫בבבל‪ ,‬אלא אי זו‪ ,‬זו משנה‪ ,‬אמר הקב"ה הואיל ואתם מתעסקין במשנה כאילו אתם מקריבין‬ ‫תורת יעקב (להגה"ק רבי יעקב סג"ל פראגער זצ"ל אבד"ק אדא‬ ‫קרבן עכ"ל‪.‬‬ ‫חתן הגה"ק בעל המהר"ם שיק זצ"ל)‬ ‫ולפי זה הזמן גרמא להתחזק ללמוד וללמד להרבות פעלים בלימוד משניות‪ ,‬ובפירושו‬ ‫הטהור של רבינו בעל התוס' יו"ט‪ ,‬ובפרט שבדורנו אחרי שיצא לאור הביאור "ששון יו"ט" הוי דבר‬ ‫הגליון יוצא לאור עולם ע"י‬ ‫השוה לכל נפש‪ ,‬וכל אחד יכול להשביע נפשו ורצונו במים מתוקים של תורה‪.‬‬ ‫מכון תוס' יו"ט המבואר‬ ‫ויה"ר שנזכה לראות בעינינו בהדלקת המנורה הטהורה בבית המקווה במהרה בימינו אכי"ר‪.‬‬ ‫לקבלת הגיליון באימייל‪ ,‬וכן לתגובות או לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫‪machontosfosyomtov@gmail.com‬‬ ‫חודש כסלו תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ה'תוספות יום טוב' (אבות פ"א מ"ג) מסביר מדוע נקרא יצחק אבינו‬ ‫בשם 'פחד יצחק' – משום שהיה מפחד תמיד שמא יחטא נגד ה' יתברך‪.‬‬ ‫מעדני יו"ט‬ ‫לקט משובח ונבחר עפ"י דברי רבינו על סדר הפרשיות התורה‬ ‫גּורי ָא ִביו"‪,‬‬ ‫לאור זאת יש לבאר את הכתוב "וַ י ֵֶּׁשב י ֲַעקֹב ְּב ֶא ֶרץ ְמ ֵ‬ ‫שכוונתו היא שיעקב אבינו ישב ודבק במידת ה'מגור' והפחד של אביו‪,‬‬ ‫פרשת וישלח‪:‬‬ ‫באותה יראת שמים עמוקה‪ .‬ובזכות יראה זו‪ ,‬זכה מיד להמשך הפסוק‪:‬‬ ‫האחרון שאינו סוף‪ :‬ההוכחה מפרשתנו לבניין הבית‬ ‫יֹוסף"; שהרי שלמה המלך אומר (משלי י‪ ,‬כז) "י ְִר ַאת‬ ‫"אלֶּ ה ּתֹולְ דֹות י ֲַעקֹב ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫השלישי‬ ‫ּתֹוסיף י ִָמים"‪ ,‬ומכיוון שיעקב אחז ביראת ה'‪ ,‬התווספו לו ימים וחיים‪,‬‬ ‫ה' ִ‬ ‫וַ יָּ ֶׂשם ֶאת ַה ְּׁש ָפחֹות וְ ֶאת יַ ְל ֵד ֶיהן ִראׁשֹונָ ה וְ ֶאת ֵל ָאה‬ ‫'יֹוסף' המרמז על תוספת‪.‬‬ ‫וזהו סוד השם ֵ‬ ‫יֹוסף ַא ֲחרֹנִ ים (בראשית לג‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וִ ָיל ֶד ָיה ַא ֲחרֹנִ ים וְ ֶאת ָר ֵחל וְ ֶאת ֵ‬ ‫על פי יסוד זה יובן עומק המדרש הידוע‪" :‬ביקש יעקב לישב‬ ‫על הפסוק הזה אומר המדרש (ב"ר פרשה עח‪ ,‬ח)‪" :‬הדא אמרה בשלווה‪ ,‬קפץ עליו רוגזו של יוסף"‪ .‬הרי ידוע ששכר המצוות ניתן לאדם‬ ‫(זאת אומרת)‪ :‬אחרון אחרון חביב"‪ .‬ויש להתבונן‪ :‬מה העומק בעולם הבא‪ ,‬אך פירותיהן נאכלים גם בעולם הזה‪ .‬אם כן‪ ,‬בדין הוא‬ ‫שהיה יעקב ראוי לישב בשלווה בעולם הזה ובעולם הבא‪ .‬אלא שהשלווה‬ ‫והחידוש באמירה זו של המדרש?‬ ‫ניתן לבאר זאת כך‪ :‬הנה על בניין בית המקדש השני נאמר תלויה לחלוטין בדרך שבה האדם מקבל את מאורעות חייו‪ .‬אילו יעקב‬ ‫בנביא (חגי ב‪ ,‬ט)‪" :‬גָּ דֹול י ְִה ֶיה כְּ בֹוד ַה ַּביִת ַהזֶּ ה ָה ַא ֲחרֹון ִמן ָה ִראׁשֹון"‪ .‬היה מקבל את היעלמותו של יוסף באמונה מוחלטת שהכל לטובה –‬ ‫האפיקורסים והכופרים מצאו בכך מקום לטעות ולהטעות‪ ,‬וטענו בדיוק כפי שיוסף עצמו קיבל זאת (כשאמר לאחיו "וְ ַע ָּתה ַאל ֵּת ָע ְצבּו‪...‬‬ ‫ֹלקים לִ ְפנֵ יכֶ ם") – הרי שהיה מתקיים בו שכר המצווה‬ ‫"ה ַּביִת ָה ַא ֲחרֹון" – משמע שזהו כִּ י לְ ִמ ְחיָה ְׁשלָ ַחנִ י ֱא ִ‬ ‫שמכיוון שהנביא קורא לבית השני ַ‬ ‫ִיטב לָ ְך" גם בעולם הזה‪ ,‬כשם שהתקיים אצל יוסף‪ .‬אך מכיוון‬ ‫הבית הסופי‪ ,‬וחלילה אבדה תקוותם של ישראל לבניין בית שלישי‪ .‬של "לְ ַמ ַען י ַ‬ ‫אך בעל ה'תוספות יום טוב' (דמאי פ"ז מ"ג) מוכיח את טעותם ש"קפץ עליו רוגזו של יוסף" – ויעקב שקע ברוגז‪ ,‬בצער ובאבלות על‬ ‫ִיטב לָ ְך" נדחה עבורו לעולם שכולו‬ ‫יה ַא ֲחרֹנִ ים"‪ ,‬המאורע – ממילא השכר של "לְ ַמ ַען י ַ‬ ‫דווקא מהפסוק שלנו‪ .‬התורה אומרת "וְ ֶאת לֵ ָאה וִ ילָ ֶד ָ‬ ‫יֹוסף ַא ֲחרֹנִ ים"‪ .‬מכאן טוב‪ ,‬לעולם הבא‪ ,‬ולא התממש בעולם הזה‪ .‬מכאן למדנו שהכל הולך‬ ‫ומיד לאחר מכן מוסיפה שוב‪" :‬וְ ֶאת ָר ֵחל וְ ֶאת ֵ‬ ‫ראיה מוחצת שגם אחרי שהכתוב קורא לדבר מסוים בשם 'אחרון'‪ ,‬ונקבע לפי האופן שבו המקבל מגיב למאורעות‪.‬‬ ‫לאור זאת‪ ,‬מיושבת קושיה עצומה‪ :‬הרי יוסף יצא לדרך באותו יום‬ ‫ייתכן שיהיה עוד דבר אחריו שייקרא אף הוא 'אחרון'‪ .‬התואר 'אחרון'‬ ‫אינו מסמל בהכרח סוף שאין אחריו כלום‪ ,‬אלא בא לבטא חביבות כדי לקיים את מצוות כיבוד אב‪ ,‬כשיעקב ציווה עליו "לֶ ְך נָ א ְר ֵאה ֶאת‬ ‫ְׁשלֹום ַא ֶחיָך"‪ .‬כיצד ייתכן שאירע לו נזק כה נורא והוא נמכר לעבד‪ ,‬והרי‬ ‫וייקר‪ :‬מי שחביב במעלתו נקרא 'אחרון'‪ ,‬ומי שחביב עוד יותר נקרא‬ ‫ִיטב לָ ְך"? אלא שלפי‬ ‫במצוות כיבוד אב ואם התורה מבטיחה "ּולְ ַמ ַען י ַ‬ ‫שוב 'אחרון'‪.‬‬ ‫לאור זאת‪ ,‬דווקא מפסוק זה אנו שומעים בשורת נחמה וראיה האמור הכל מיושב היטב‪ :‬הקדוש ברוך הוא דן את יוסף לזכות‪ ,‬ויוסף‬ ‫לבניין בית המקדש השלישי המקווה לנו במהרה‪ .‬שהרי ידוע ליודעי עצמו חי בתודעה ש"כל דעבדין מן שמיא לטב עבדין" (כל מה שעושים‬ ‫ח"ן (חכמת האמת) כי הבית הראשון מכוון כנגד לאה אמנו‪ ,‬והבית משמים לטובה הוא)‪ .‬ואכן‪ ,‬המכירה הייתה באמת לטובה והובילה‬ ‫השני מכוון כנגד רחל אמנו‪ .‬והנה‪ ,‬הבית הראשון מכוון גם כנגד להצלתו ולהצלת משפחתו‪ ,‬ולבסוף זכה יוסף בשלמות לאותה שלווה‬ ‫אברהם אבינו שקרא למקום המקדש ַ'הר'‪ ,‬והבית השני כנגד יצחק מובטחת בעולם הזה ובעולם הבא גם יחד‪.‬‬ ‫(בן פורת יוסף ‪ -‬לבעל ה'תולדות יעקב יוסף')‬ ‫'ש ֶדה'‪ .‬ואילו הבית השלישי שייבנה במהרה בימינו‪ ,‬מכוון‬ ‫שקראו ָׂ‬ ‫"בית י ְִׂש ָר ֵאל"‬ ‫כנגד יעקב אבינו שקראו ַּ'ביִת'‪ ,‬ולכן הוא נקרא ֵּ‬ ‫לחנוכה‪:‬‬ ‫(כמבואר בפסחים פח‪ .).‬הבית השלישי יכלול בתוכו את מעלותיהם‬ ‫של שני הבניינים הקודמים ויתעלה עליהם‪.‬‬ ‫אף שנתנו בהם פתילות עבות נשתייר מעט‬ ‫וזהו עומק הברכה שבירכו הזקנים את בועז (רות ד‪ ,‬יא)‪" :‬י ִֵּתן ה'‬ ‫נודעת בישראל קושיית מרן הבית יוסף זי"ע (או"ח סי' תר"ע) למה‬ ‫יהם ֶאת ֵּבית‬ ‫יתָך כְּ ָר ֵחל ּוכְ לֵ ָאה ֲא ֶׁשר ָּבנּו ְׁש ֵּת ֶ‬ ‫ֶאת ָה ִא ָּׁשה ַה ָּב ָאה ֶאל ֵּב ֶ‬ ‫תיקנו חנוכה שמונה ימים‪ ,‬הרי ביום הראשון לא היה כל נס‪ ,‬שהרי היה‬ ‫י ְִׂש ָר ֵאל"‪ .‬כלומר‪ ,‬רחל ולאה מרמזות יחד על הבית השלישי – 'בית‬ ‫גליון קמ"א‬ ‫בפך כדי להדליק יום אחד‪ ,‬ואם כן היו צריכים חכמי אותו הדור לתקן‬ ‫ישראל'‪ .‬ומכיוון שראינו בתורה שאצל שתיהן נכתבה המילה‬ ‫חנוכה רק שבעה ימים – מיום כ"ו ואילך שבו התחיל הנס‪.‬‬ ‫ַא ֲחרֹנִ ים פעמיים ברצף‪ ,‬נשמעת מכאן ההבטחה שגם אחרי הבית‬ ‫השני שנקרא 'אחרון'‪ ,‬עתיד להיות עוד 'אחרון' – הוא בית המקדש‬ ‫לתרץ קושיית הבית יוסף‪ ,‬יש לומר על דרך שכתב הט"ז (או"ח סי'‬ ‫השלישי שייקרא על שם יעקב‪-‬ישראל‪.‬‬ ‫תר"ע)‪ ,‬שנעשה נס גם ביום הראשון‪ ,‬שנשתייר מעט מן השמן‪ ,‬כדי‬ ‫שיחול עליו הברכה‪ .‬וראיתי בהגהות מהרב"פ שתמה‪ ,‬הרי על כרחך‬ ‫וזו כוונת המדרש באומרו "הדא אמרה" – מפסוק זה ממש אנו‬ ‫נשתייר בו מעט שמן בלא נס‪ ,‬שהרי שיערו חכמים חצי לוג מלילי טבת‬ ‫שומעים ולמדים את הכלל ש"אחרון אחרון חביב"‪ :‬בכל מקום‬ ‫הארוכים‪ ,‬אולם לילי כסליו קצרים יותר‪ ,‬ועל כרחך נשתייר‪.‬‬ ‫שנאמר 'אחרון'‪ ,‬אין זה סוף פסוק שנגוזה בו התקווה חלילה‪ ,‬אלא‬ ‫ישנו עוד 'אחרון אחרון' שמגיע אחריו‪ ,‬והוא החביב והנשגב מכולם‪.‬‬ ‫ונראה לי לתרץ‪ ,‬לפי מה שכתב התוס' יו"ט במנחות (פ"ט) בשם‬ ‫הבן הדבר‪.‬‬ ‫הירושלמי‪ ,‬דבימות הקיץ היו עושה פתילות גסות‪ ,‬ובימות החורף‬ ‫פתילות דקות עיי"ש‪ ,‬אלמא דשיערו הפתילה מדי לילה בלילה בכדי‬ ‫(אגרא דפרקא)‬ ‫שיתבער החצי לוג שמן כולו‪ ,‬ואם כן צריך לומר דמסתמא גם ביום‬ ‫הראשון נתנו בו פתילה עבה בכדי שיתבער כולו כדרך שהורגלו בשאר‬ ‫לילות‪ ,‬ועל כרחך מה שנשתייר בו מעט שמן‪ ,‬היה על פי נס כדברי הט"ז‪,‬‬ ‫פר' וישב‪:‬‬ ‫ואתי שפיר‪.‬‬ ‫הכל הולך אחר המקבל‬ ‫(ערוגת הבושם)‬ ‫גּורי ָא ִביו ְּב ֶאֶרץ ְּכנָ ַען‪ֵ .‬א ֶּלה ְ‬ ‫ּתֹולדֹות‬ ‫וַ יֵּ ֶׁשב יַ ֲעקֹב ְּב ֶאֶרץ ְמ ֵ‬ ‫יֹוסף (בראשית לז‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫יַ ֲעקֹב ֵ‬ ‫חודש כסלו תשפ"ז לפ"ק‬ ‫ופירש ר' עובדיה ברטנורא‪ :‬ועל מה שלא שמע אומר לא‬ ‫שמעתי ‪ -‬אם פוסק דין מן הסברא מדעתו לא יאמר כך שמעתי‬ ‫ששון יום טוב‬ ‫מטעמת מהביאור הנפלא "ששון יו"ט" שבהוצאתנו ‪ -‬המבאר דברי התוי"ט‬ ‫מרבותי‪ .‬ומצינו באנשי חרן (בראשית כ"ט) כששאל מהם יעקב‬ ‫לבקשת רבים מקוראי הגליון‪ ,‬מביאים אנו טעימה מהפירוש‬ ‫השלום לו‪ ,‬אמרו לו שלום‪ ,‬והנה רחל בתו באה עם הצאן‪,‬‬ ‫כלומר‪ ,‬זה אנו יודעים‪ ,‬ואם תשאל יותר‪ ,‬הנה רחל בתו באה עם‬ ‫הנפלא "ששון יום טוב" המבאר את דברי רבינו התוס' יו"ט ‪ -‬בשילוב‬ ‫הצאן והיא תגיד לך‪ ,‬כי אנחנו לא ידענו יותר מזה‪.‬‬ ‫תיבות הביאור בתוך דבריו‪.‬‬ ‫בחרנו להגיש בפני הקוראים פירוש על דברי רבינו במסכת‬ ‫קושי' על פי' הר"ב הלא אין זה אלא מדת האמת‬ ‫אבות (פרק ה' משנה ז) ‪ -‬הקשורים לפרשיות השבוע בשאילת יעקב‬ ‫ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי‪ .‬פי' הר"ב אם פוסק דין מן‬ ‫אבינו את רועי הצאן של חרן‪ ,‬בשלום לבן בן בתואל הארמי‪.‬‬ ‫הסברא מדעתו‪ ,‬לא יאמר כך שמעתי מרבותי ע"כ‪ .‬ותמיהני דזו‬ ‫יש לציין שמפאת קוצר היריעה הבאנו רק את הפירוש המשולב‬ ‫מדת כל אדם שלא לשקר‪ ,‬כל שכן בפסק דין שיתלה עצמו באילן‬ ‫בתוך התיבות‪ ,‬ורק מקצת מתוך ההערות המחכימות המעטרות את‬ ‫גדול‪ ,‬ואולי השומעים יסמכו עליו מפני ששמעו שזה קבל כך‪ ,‬ונמצא‬ ‫הפירוש‪ ,‬ויותר ממה שכתוב כאן מבואר ומפורט בספר עצמו‪ ,‬ישמע‬ ‫מכשיל הרבים שאפשר שאין הדין כך‪ .‬גם הראיה שהביא מאנשי‬ ‫חכם ויוסף לקח ‪ -‬ללמוד בספר עצמו ‪ -‬בבחינת אותיות מחכימות‪,‬‬ ‫חרן אינו ענין לנדון זה כלל [נראה כוונתו דעל שאלת יעקב על שלום לבן‪ ,‬למה‬ ‫וימצא נופת צופים וכל טעם‪.‬‬ ‫שישקרו ויאמרו דבר בשם לבן שלא אמרו]‪.‬‬ ‫והרמב"ם פי' ולא יתפאר במה שלא ידע‪ ,‬והוא אמרו על מה שלא‬ ‫שמע אומר לא שמעתי [וכדאמרו ב מסכת דרך ארץ זוטא (פרק ב')‪ :‬ואם חפצת ללמד‬ ‫על מה שלא שמע ‪ -‬אומר לא שמעתי‬ ‫אל תאמר על מה שלא שמעת שמעתי‪ ,‬ואם שאלוך דבר קטן ואי אתה יודע בו אל תבוש לומר‬ ‫שנינו במשנה מסכת אבות (פרק ה משנה ז)‪ :‬שבעה‬ ‫איני יודע‪ ,‬ואם שנית לך ולא שמעת אל תבוש לומר שנה לי‪ ,‬ואל תשא פנים לעצמך לומר‬ ‫דברים בגולם ושבעה בחכם‪ ,‬חכם אינו מדבר בפני מי‬ ‫שמעתי‪ ,‬עשה דברים לשום פעולתן לדבר בהם לשמים] ע"כ‪ .‬ועל זה יצדק ראיית‬ ‫שהוא גדול ממנו בחכמה ואינו נכנס לתוך דברי חבירו‬ ‫אנשי חרן שאם בדרך ארץ הוא כך [ר"ל דבאנשי חרן אנו רואין שעל מה שלא ידעו‪,‬‬ ‫ואינו נבהל להשיב שואל כענין ומשיב כהלכה ואומר על‬ ‫אמרו לא שמענו‪ ,‬ואם בדרך ארץ כך‪ ,‬אע"פ דלא שייך ביה הא דאמרו שאם יאמר שמעתי לא‬ ‫ראשון ראשון ועל אחרון אחרון‪ ,‬ועל מה שלא שמע אומר‬ ‫ילמוד ויכנס ויצא ריקם‪ ,‬ק"ו בעניני חכמה ותורה שע"י שיאמר שמעתי‪ ,‬לא יגיע לידי לימוד]‪,‬‬ ‫לא שמעתי ומודה על האמת וחלופיהן בגולם‪.‬‬ ‫ק"ו בעניני חכמה ותורה‪:‬‬ ‫גליון קמ"א‬ ‫חודש כסלו תשפ"ז לפ"ק‬ ‫סיפורים נפלאים ישועות ונחמות בזכות הזהירות‬ ‫מלשוחח בשעת התפילה כתקנת רבינו התוס' יו"ט‬ ‫התיק הרפואי‪ ,‬גם בתסריט האופטימי ביותר הייתי אמור להגיע על‬ ‫ההצלחה‪ ,‬הפרנסה והרפואה הפלאית – בזכות‬ ‫אלונקה‪ .‬בסייעתא דשמיא‪ ,‬באותם ימים רבים התעוררו לזכותי‬ ‫הקבלה שלא לדבר בשעת התפילה‬ ‫והתחזקו בשמירת קדושת בתי מקדש מעט‪ .‬ברוך השם‪ ,‬בדרך נס‬ ‫התרפאתי לחלוטין‪ ,‬בדיוק בזמן שהרופאים סברו שימיי ספורים עד כדי‬ ‫בהיותי ילד התגוררתי בחוץ לארץ‪ .‬לצערי‪ ,‬בשנים הסמוכות‬ ‫כך שאושרה לי תעודת נכות לצמיתות‪ ,‬המזכה אותי בקצבה של למעלה‬ ‫לגיל מצוות לא הייתה עבורי מסגרת לימודים מתאימה‪ ,‬והייתי‬ ‫מ‪ 5,000-‬ש"ח בחודש‪.‬‬ ‫שרוי במצב של שקיעה בתוך עצמי‪ .‬בגיל בר מצווה זכיתי לעלות‬ ‫ברור לי לחלוטין שכל מי שייקח על עצמו הנהגה קדושה זו – יזכה‬ ‫לארץ ישראל עם שאיפות טובות להתעלות בתורה ובמידות‪ ,‬אך‬ ‫לראות ניסים ונפלאות‪ ,‬כפי שמעידים רבים‪.‬‬ ‫מצבי היה מורכב מאוד; כמעט לא היו לי מושגים בסיסיים‬ ‫בלימוד‪ ,‬ונראה היה שאין לי שום סיכוי להצליח בארץ‪ ,‬לא‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו לקיום שמירת בית המקדש השלישי‪ ,‬בגילוי‬ ‫בלימודים ולא בהתבססות כללית‪.‬‬ ‫כבוד מלכותו עלינו בקרוב‪.‬‬ ‫בחסד ה' התקבלתי לאחת הישיבות הקטנות‪ ,‬אך זמן קצר‬ ‫(מכתב מבעל המעשה הרב נ‪.‬נ‪ .‬ב"ב ‪ -‬גל' קדושת בתי מקדש מעט)‬ ‫לאחר שנכנסתי לשיעור א' שקלו בהנהלה להוציא אותי‪ ,‬משום‬ ‫שפשוט לא היה לי מה לחפש שם מחמת רמתי הלימודית‬ ‫מחאת כבוד התפילה שהצילה חיים והרעידה את‬ ‫הנמוכה‪ .‬בסייעתא דשמיא הוחלט להשאיר אותי‪ ,‬אך בסוף השנה‬ ‫העיירה‬ ‫הודיעו לי שאין טעם שאעלה לשיעור ב'‪ ,‬ועליי להישאר שנה‬ ‫נוספת בשיעור א' – דבר שכידוע עלול לרסק בחור לרסיסים‪.‬‬ ‫ר' מנשה‪ ,‬יהודי תושב עיירה סמוכה למונסי שבארה"ב‪ ,‬היה‬ ‫הפלא הגדול הוא שלאחר כשלוש שנים נוספות בישיבה קטנה‪,‬‬ ‫בעיצומו של תהליך חזרה בתשובה בהשפעת נדיב מוכר ממונסי‪.‬‬ ‫הפכתי לאחד הבחורים הטובים בישיבה‪ ,‬עליתי בשעטו"מ‬ ‫עם תחילת דרכו‪ ,‬החל ר' מנשה להתפלל במניין בבית הכנסת‬ ‫לישיבה גדולה והמשכתי לעשות חיל בלימודיי‪.‬‬ ‫הסמוך למקום מגוריו‪ .‬אולם‪ ,‬הוא נחרד לגלות תופעה שלילית שרווחה‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬כשהגעתי לפרק השידוכים‪ ,‬זכיתי להינשא לבת‬ ‫במקום‪ :‬אנשים דיברו בחופשיות בשעת התפילה ובעת קריאת התורה‪.‬‬ ‫חו"ל‪ .‬על פי הנתונים הטבעיים והמציאות הפשוטה‪ ,‬לא היה לנו‬ ‫הוא לא הצליח להבין כיצד ייתכן שבמקום קדוש כל כך‪ ,‬שבו עומדים‬ ‫שום סיכוי הגיוני למצוא מקור פרנסה בארץ‪ .‬למרות זאת‪ ,‬בניסים‬ ‫בתפילה לפני אלוקים חיים‪ ,‬מסוגלים מתפללים לנהוג בקלות ראש‬ ‫גלויים זכינו שמעולם לא חסר לחמנו‪ .‬זכינו להשיא את כל בנינו‬ ‫ובזלזול כה צורם‪.‬‬ ‫ובנותינו מבלי להזדקק כלל לגמ"חים! יתרה מכך‪ ,‬גם לאחר‬ ‫בכאבו‪ ,‬תינה ר' מנשה את צערו בפני אותו נדיב שקירבו לתורה‪.‬‬ ‫שזכינו להשיא שלוש בנות ברצף ללא חובות כלל‪ ,‬נותר בידינו‬ ‫הגביר התייעץ עם רבו‪ ,‬וייעץ לר' מנשה שיחשה בינתיים‪ .‬הנימוק היה‬ ‫מקור הכנסה גדול וקבוע למחיה‪.‬‬ ‫פשוט‪ :‬מכיוון שהוא מתפלל חדש בקהילה‪ ,‬סביר להניח שדבריו לא‬ ‫במבט לאחור‪ ,‬קשה לי להבין מדוע מן השמיים זכינו לשפע‬ ‫יישמעו ולא יתקבלו‪ .‬ר' מנשה סבר וקיבל‪.‬‬ ‫כזה‪ .‬כיוון שפסקה נבואה לא נוכל לקבוע דברים בוודאות‪ ,‬אך‬ ‫אולם‪ ,‬בקריאת התורה של יום חמישי‪ ,‬י' בניסן תשפ"ד‪ ,‬התרחש‬ ‫נראה בעליל שהעובדה שעמדה לי היא שזכיתי מצעירותי‬ ‫אירוע שהפר את השתיקה‪ .‬אחד מחשובי הקהל התכבד בעלייה לתורה‪,‬‬ ‫להתאמץ לקיים את ההלכה של כבוד בית הכנסת ובית המדרש‬ ‫ובמהלך הקריאה עצמה החל – בשיא החוצפה – לשוחח עם חברו‪ .‬ר'‬ ‫כפשוטה – דהיינו‪ ,‬שלא לשוח כלל שיחת חולין בשעת התפילה‬ ‫מנשה לא יכול היה לסבול זאת יותר‪ .‬מקירות לבו הוא החל לזעוק‬ ‫ובמקדשי המעט‪.‬‬ ‫מחאה אדירה על ביזיון התורה וחילול הקודש‪ .‬קריאת התורה הופסקה‬ ‫מעניין לציין שאף שקיימתי זאת כהנהגה פרטית‪ ,‬זיכני הבורא‬ ‫כמובן‪ ,‬ומהומה רבתי פרצה בבית הכנסת‪.‬‬ ‫ואנשים רבים שראו זאת והבינו שהדבר אפשרי‪ ,‬החליטו לקבל על‬ ‫העולה החצוף פנה לר' מנשה בעזות פנים וצעק‪" :‬אתה חדש פה‬ ‫עצמם הנהגה זו גם כן‪ .‬מאז שזכו לכך‪ ,‬הם התבטאו באוזניי‬ ‫וכבר מביע דעות? מי אתה שתגיד לנו מה לעשות כאן! אצלנו מדברים‬ ‫בביטויים נדירים‪" :‬ההנהגה הזו הצילה את חיי"‪" ,‬מאז אני מוצא‬ ‫בשעת התפילה וקריאת התורה‪ ,‬ואם זה לא מוצא חן בעיניך – תסתלק‬ ‫טעם בלימוד"‪" ,‬מאז אני זוכר את מה שאני לומד"‪" ,‬יש לי כוונה‬ ‫מכאן וחפש לך מקום אחר!"‪ .‬ואכן‪ ,‬ר' מנשה סגר את סידורו ויצא מיד‬ ‫אחרת בתפילה וריכוז ברמה אחרת"‪ ,‬ועוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫מבית הכנסת‪ ,‬עוזב מאחוריו את המקום שבו חולל כבוד התפילה‪.‬‬ ‫ראוי להוסיף שיש הסבורים בטעות שהנהגה זו עלולה לפגוע‬ ‫את השבת שלאחר מכן‪" ,‬שבת הגדול"‪ ,‬עשה ר' מנשה הרחק משם‪,‬‬ ‫באנשים‪ ,‬למשל כאשר פונים אליך בבית הכנסת או בבית המדרש‬ ‫בפלורידה‪ ,‬אצל משפחה חרדית שהזמינה אותו להתארח בחג הפסח‪.‬‬ ‫בענייני חולין ואתה אינך עונה‪ .‬אולם הניסיון מוכיח שאין הדבר כן‬ ‫גליון קמ"א‬ ‫והנה‪ ,‬באותה שבת קודש‪ ,‬י"ב בניסן‪ ,‬אירע פיצוץ עז בבית הכנסת‬ ‫כלל וכלל! אדרבה‪ ,‬כאשר אדם פונה אליך‪ ,‬ואתה משיב לו בחיוך‬ ‫המדובר במונסי (תרתי משמע)‪ .‬הדי הפיצוץ החרידו את כל הסביבה‪.‬‬ ‫רחב ובצניעות‪" :‬אני נוהג שלא לדבר בבית המדרש" – תגובה זו‬ ‫בית הכנסת נהרס כליל‪ ,‬ולמרבה הכאב והזעזוע‪ ,‬גם ארון הקודש וספרי‬ ‫מעוררת רק הזדהות והערכה‪ ,‬ולא חלילה להפך‪ .‬אני מעיד על‬ ‫התורה שבו עלו בסערה השמימה‪ ,‬רחמנא ליצלן‪ .‬בחסדי שמים ובנס‬ ‫עצמי שנהגתי כך תמיד‪ ,‬ומעולם לא אירע לי שהתגובה מן הצד‬ ‫גלוי לא היו פגיעות בנפש‪ ,‬שכן בית הכנסת היה ריק מאדם באותה‬ ‫השני לא הייתה חיובית ומכבדת‪.‬‬ ‫שעה‪.‬‬ ‫נקודה נוספת שאני מבקש להוסיף‪ :‬מטבעי ניחנתי בזיכרון‬ ‫מחקירת המשטרה שהחלה מיד התברר כי מקור הפיצוץ היה‬ ‫חלש מאוד‪ .‬אינני מצליח לזכור אפילו מספר טלפון אחד‪ ,‬וגם‬ ‫בבלוני גז שהיו צמודים למבנה‪ .‬אך הנתון המטלטל ביותר שנחשף‬ ‫שמות של אנשים אני נוטה לשכוח‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬זכיתי לסייעתא‬ ‫בחקירה היה זהותו של האחראי לתקלה‪ :‬התברר כי אותו אדם‬ ‫דשמיא מופלאה בזיכרון תלמודי‪ .‬ההסבר לכך פשוט‪ ,‬שהרי‬ ‫שהתחצף לר' מנשה ועלה לתורה ביום חמישי‪ ,‬הוא זה שטיפל בבלוני‬ ‫מפורש בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ו‪ ,‬סעיף כ"ב)‪" :‬ברית‬ ‫הגז לפני שבת‪ .‬ברשלנות פושעת‪ ,‬הוא התקין את שסתום הגז שלא‬ ‫כרותה‪ ,‬כל הלומד בבית המדרש לא במהרה הוא משכח"‪ .‬וכידוע‬ ‫כראוי‪ ,‬מה שהוביל לדליפה ולפיצוץ ההרסני‪.‬‬ ‫מה שאמר על כך הגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל‪ :‬הברית הזו‬ ‫מיותר לציין כי כל מתפללי אותו בית כנסת היו מזועזעים עד עמקי‬ ‫מתקיימת דווקא כאשר בית המדרש אכן נשמר כ"בית מדרש"‪,‬‬ ‫נשמתם ממה שאירע‪ .‬איש לא היה יכול להתעלם מהקשר הישיר‬ ‫ודוק היטב‪.‬‬ ‫והמצמרר שבין הדיבור והזלזול בתפילה – לבין הפיצוץ שהחריב את‬ ‫לסיום‪ ,‬ברצוני לשתף שבמהלך חיי הייתה תקופה שבה‬ ‫המקום‪ ,‬והציבור כולו החל בעריכת חשבון נפש נוקב‪.‬‬ ‫חליתי ל"ע‪ .‬דעת הרופאים בארץ הייתה שאין למחלתי תרופה‪,‬‬ ‫את התחושה הכללית סיכם היטב אחד המתפללים שהתבטא‪:‬‬ ‫והוטסתי לחו"ל‪ .‬כשהגעתי לשם‪ ,‬נכנסתי לבית החולים כשאני‬ ‫"זלזול בשסתום הפה – הוא שגרם לקלקול בשסתום הגז"‪.‬‬ ‫הולך על רגליי‪ .‬הפרופסור שעבר על האבחונים נדהם ואמר שלפי‬ ‫(גל' איש לרעהו)‬ ‫הגליון נתנדב לע"נ הרה"ח ר' חיים בן הרה"ח ר' משה ז"ל נפטר ז"ך כסלו ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫הונצח ע''י בנו הרה"ח ר' יהונתן אלכסנדר ישראל שליט''א‬