נועם נשמה · Noam Neshama — ויצא (2026-11-16)

נועם נשמה -פרשת ויצא תשפ"ז
שביבי מחשבה והבנות בפרשיות השבוע מיוסד ע"פ דברי רבותינו
תתן אמת ליעקב
א.
בפרשה זו אðו לומדים על יעקב אביðו ,מעמיד האומה הישראלית שעל שמו אðו ðקראים .יעקב אביðו ,שðולד
מהיהודי הראשון שðולד יהודי ,יצחק אביðו ,שðולד מטיפה קדושה והראשון שðימול כדין בגיל שמוðת ימים
)עי' פר' חיי שרה( .מעלתו של יעקב אביðו הייתה בכך ש'מיטתו שלימה' .במדרש כתוב "שהיתה מטתו שלימה
לפðיו אברהם יצא ממðו ישמעאל וכל בðי קטורה יצחק יצא ממðו עשו וכל אלופי אדום אבל יעקב מטתו
שלימה כל בðיו צדיקים") .ויקרא רבה ,לו ,ה(ð .ראה שהאומה הישראלית צריכה להיבðות מיעקב שהיה שלם,
זרעו היה שלם .כל המהלך שלו היה שלמותð .ולד מהיהודי הראשון שðולד יהודי ,בðיו כולם היו שלמים ,לא
היה פסול בזרעו .חז"ל מכðים אותו בחור שבאבות ,בחיר האבות .איש תם יושב אוהלים ,איש תם ,איש
ישר.
"תתן אמת ליעקב" )מיכה ,כ ,ז( .מידתו של יעקב אביðו היא אמת .אמת זו מידה שיש בה קיום וðצחיות.
בפס' בישעיהו )ðח יא( כ' "וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" ,הייðו שðהר שמימיו ðפסקים ðקרא ðהר המכזב.
זה ג"כ פי' ðחל אכזב ,שאיðו זורם מים בקביעות ובאופן תמידי .מה שאיððו קיים בקביעות הרי הוא מכזב.
מידתו של יעקב הייתה מידה של קביעות וðצחיות וממðו יצא עם הðצח.
בית המקדש הראשון היה כðגד אברהם ,השðי כðגד יצחק ,והשלישי כðגד יעקב אביðו )מהרש"א פסחים פח(.
בחז"ל מובא שבית המקדש השלישי לא יחרב ,הוא יהיה ðצחי .כמידתו של יעקב ,אמת ,שהיא ðצחית) .הוא
גם ðבðה משמיים ,גם מידת האמת מלמעלה ðיתðה ודייקא בפס' "תתן אמת ליעקב"(.
אם כן צריך להבין .יעקב אביðו ,זה שמידתו היא האמת ,דווקא הוא זה שבפרשתðו מסופר על כל עסקי
הרמאות וחוסר היושר לכאורה שבהם היה צריך להתעסק .כל הסיפור והקשר עם לבן ,וכמו שכותב רש"י
שאומר יעקב 'אחיו אðי ברמאות' .ואם כי מובן שיעקב אביðו לא רימה את לבן כפשוטו שהרי הצדק היה
עימו ,אבל יש להבין מדוע דווקא יעקב הוא זה שצריך להתעסק בדברים הללו.
והאמת היא שהדברים פשוטים .אדרבה ,דווקא בגלל שיעקב אביðו עðייðו אמת ,הוא זה שמזדמðים לפðיו
עðייðי יושר ורמאות .הדברים ברורים שדווקא בעðיין שבו אðחðו הכי מצויים ועובדים את הקב"ה -שם
יזדמðו לðו הðסיוðות הגדולים .שם עבודתðו .יעקב אביðו מברר ומעמיד את האמת מתוך אותם המקומות של
הרמאות והשקר.
ב.
לאחר שלבן רודף אחרי יעקב ופוגש בו ,לאחר כל המשא ומתן וההחלטה על היפרדות ,כתוב בפס' "וישב לבן
למקומו ,ויעקב הלך לדרכו" .המשך חכמה לומד מלשון הפס' שלבן ,גם לאחר עשרים שðים שהיה יחד עם
יעקב אביðו ,היה איתו באותו בית' ,שב למקומו' .הוא לא גדל והתעלה בהיותו ליד אדם צדיק וגדול ,לא למד
ממðו משהו ,הוא שב למקומו ,להיכן שהיה בחיים .לעומת זאת ,יעקב אביðו 'הלך לדרכו' ,הוא ממשיך ועולה
ומתעלה .לא רק שלא למד מלבן אלא הולך ומתעלה .הדברים מעידים קודם כל על רשעתו של הגדולה של
לבן ,שלא למד מצדיק שהיה קשור עימו במשך עשרים שðים ,ועל גודל צדקותו ועמידתו האיתðה של יעקב
שהלך וðתעלה.
לא ðאחוז בדרכם ,דרך הרשעה ,הרשעה שמבקשת לעקור את הכל .אבל לא זו בלבד ,אלא שבד בבד צריכים
אðו להתעלות ,להמשיך ולהתגדל .להתðתק על דרך השלילה )סור מרע( ולאחר מכן לגדול ולצמוח על דרך
החיוב )עשה טוב(.
האדם מורכב
מקובלðו שהסדר היה צריך להיות שעשיו הוא האוחז בעðייðי הארציות והוא משרת ליעקב שעðייðו רק
ברוחðיות ,איש תם יושב אהלים .אבל לאחר שלא כך בחר עשו אז ממילא קיבל יעקב את ברכת אביו יצחק
1
שהיא מכווðת לכל עðייðי הארציות .ואכן ,תיכף לאחר שקיבל יעקב את הברכות הללו מיד מתחילים
ðיסיוðותיו כðגד הארציות .עד אז היה יושב ועוסק בתורה ולא מסופר בתורה על איזשהו ðיסיון או קושי
מיוחד שהיה לו אל מול העולם ,ותיכף לאחר קבלת הברכות הוא כבר מתחיל לðדוד ,בורח אל לבן ,רועה
בצאן ,בורח מלבןð .ראה שסיפור חייו של יעקב ממש מתחלק לשðיים ,עד הברכות שהיה איש תם יושב
אהלים .ומהברכות ,שישðה התמודדות עם העולם .עוד ðראה שעיקר סיפורה של התורה בעðייðו של יעקב
הוא בחלק השðי של חייו ,בזמן שמתמודד עם הארציות.
בתחילת פרשתן מסופר שיעקב חולם חלום .בחלום ישðו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה .רש"י על
המקום מביא את דברי חז"ל" :אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע
שיפועו מגיע כðגד בית המקדש ,שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה ,וירושלים בצפוðה בגבול שבין יהודה
ובðימין ,ובית אל היה בצפון של ðחלת בðימין בגבול שבין בðימין ובין בðי יוסףð ,מצא סולם שרגליו בבאר
שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו ðגד ירושלים" .מהו העðיין שאמצא שיפועו של הסולם הוא כðגד
בית המקדש?
מהר"ל בגור אריה מבאר את העðיין כך:
"אמðם בית המקדש במה שהוא בית וועד השכיðה ,ושם יבא האדם לעבוד את ה' יש בו שðי הצדדים -מתיחס
לעליוðים ותחתוðים ,והכל שוים בו ,ולא יאמרו העליוðים 'לðו הוא זה' במה שרשות בðי אדם בו ,ולא יאמרו
בðי אדם 'לðו הוא זה' במה שהוא מקדש ה' ,ולכך ראוי שיהיה בית המקדש עומד תחת אמצע שפוע הסולם,
שהסולם הוא התחלפות בין עליוðים לתחתוðים הולך מצד אל צד ,ובית המקדש כלול משðיהם תחת אמצע
הסולם ,ולפיכך ראוי וðכון שיהיה בית המקדש תחת אמצע הסולם .ומסתייעא לן דבר זה ממאמר קדישין
עליוðים מאן מלאכי אלקים רבðן ,דבפרק קמא דכתובות אמרו גדול מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ,
דאילו שמים וארץ ðברא ביד אחת ,שðאמר "אף ידי יסדה ארץ וימיðי טפחה שמים" ,ואילו במקדש כתיב
"מקדש ה' כוððו ידיך" .והðה הורו בזה כי העליוðים והתחתוðים ðבדלים זה מזה ומתחלקים זה מזה ,ובשביל
שהם ðבדלים זה מזה ,אין אחד הכל ,ולפיכך ðברא שמים ביד ימין וארץ ðבראת ביד שמאל ,כי סתם יד הוא
שמאל וכמו שיש חלוף צד בין ימין ושמאל ,והימין יותר משובח במה שיש לה כח ימין ,כך העליוðים ðבדלים
מן התחתוðים ,והבדל שלהם שיש להם יותר מעלה ומדריגה .ואילו בית המקדש ðברא בשתי ידים במה שהוא
כולל הכל ,והוא החבור בין עליוðים ותחתוðים ,ראוי שיהיה ðברא בשתי ידים ,שהידים הם מורים על חלוק
והבדל צד ,ואילו בית המקדש יש בו כח הכל כמו שðתבאר ,שהוא הוועד בין עליוðים ותחתוðים ,והיה ראוי
שיהיה בית המקדש תחת אמצע השפוע".
כותב מהר"ל שעðייðו של ביהמ"ק הוא חיבור בין עליוðים לתחתוðים ,לכן הוא עומד כðגד אמצעו של הסולם
שðראה ליעקב בחלומו .חלומו של יעקב מדבר על החיבור הזה בין שמיים לארץ ,בין עליוðים לתחתוðים.
העבודה בגשם וברוח.
לאחר מכן מסופר שיעקב גל את האבן מעל פי הבאר לא כסדר שחפצו בו אðשי המקום .מדוע יעקב עושה
זאת ומדוע התורה מאריכה בסיפור שðראה סתמי כזה?
אלא ודאי מחוי לðו ברמז על עðיין בואו של יעקב לחרן שבאה התורה להעמיד לðו את כלל עðייðו של יעקב
דווקא בתיאור הפתיחה שלו ביחס עם הרועים המקומיים -שהם חיים את סדרי השוק בצורה מעוותת של
גזל וחוסר אימון בסיסי ולכן צריכים להעמיד את האבן עד שיאספו כולם ,ופתרוðות דומים -והוא בא
להעמיד סדרים אחרים שגם אם לא תעמוד האבן -הכללים של האמת והיושר ישמרו בשוק כמו שצריך ,וזה
העמדה כללית על כל העבודה שלו בבית לבן לגלול את כל האבðים שמעיקים על השוק מכח תעתועי לבן
וחבריו.
אף לאחר הסיפור של העמדת הצדק והיושר עם אותם רועים ממשיך יעקב לבית לבן שם הוא מתמודד עם
רמאותו של לבן .הוא צריך להיות צדיק וישר בתוך כל המרמה .להעמיד את האמת מתוך השקר.
זאת אומרת שכל סדרי חייו של יעקב שהוא מעמיד אומתðו סובבים סביב העðיין של עבודה בתוך הארציות,
ההתמודדות עם הארציות .העמדת הצדק האלוקי גם בתוך הגשם .הוא מעמיד את עבודתו של היהודי
במלחמה אל מול מורכבויות החיים ,לדעת לחבר את הדברים ולהביא הכל אל הקודש.
2
ובזה באðו אולי להבðה של עðיין ðוסף.
לכאורה כל עðין הסיפור עם לבן ,שלא היה שðים בודדות ,אלא פרק ðכבד מחייו של יעקב ,עשרים שðים,
ðעלם ממðו ולא ðודע עðייðו .ישמעאל ,ידעðו כבר עðייðו והיכן הוא ðמצא היום ומה תפקידו וקלקולו במשך
השðים .כך גם עשו שהוא אדום ידעðו עðייðו ומה אירע ממðו ברבות השðים .והרי כל סיפורי ומאורעות חיי
אבותיðו הם לימוד לðו לדורי דורות וסימן לאשר יארע לðו ברבות הימים ,וסיפורו של לבן וכל העðיין שם
ðעלם מאיתðו .
וðראים הדברים שתקופה זה מכווðת היא כðגד אלפיים ימות המשיח ,ימיðו שלðו ,ימים שבהם האמת תהא
ðעדרת ,ואילו השקר הרמאות ,הכזב והרשעה ,מעורבים וקשורים בðו ביותר ,בתוכðו ממש ,כמו יעקב אביðו
שהיה גר בבית לבן במשך עשרים שðה ,בביתו ממש .וכמו שיעקב אביðו מתוך מקום זה היה מעמיד ומברר
את האמת ולא ðכðע לשקר ,כך גם זוהי עבודתðו .על אף שקשורים ומעורבים אðו כביכול בתוך הרשעה
והשקר ,חיים בתוך המציאות הזו ,עליðו להעמיד ולברר את האמת ולעמוד בשלðו.
זו עבודתו של האדם המורכב.
בðי חיי ומזוðי -לאו בזכותא תליא מילתא
רחל מתפללת עבור ילדים .ידעðו שבðי חיי ומזוðי לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא )מו"ק
כח( .צריך להבין מהי אותה הðהגת המזל .אצל ב"ðא ðשתרשה טעות חמורה שכביכול 'מזל' הייðו חוסר
השגחה .ולאמיתם הדברים הפוכים ,הðהגת המזל היא ההðהגה היותר פðימית ועליוðה ,מעל לסדרי ההשגחה
הרגילים של שכר ועוðש .רמח"ל בדע"ת )קסח( מאריך בביאור עðיין זה.
צריך להבין .האם זה אומר שאין לðו כל מקום להשפיע על עðייðים אלו? האם הם ðעלמו ממðו לגמרי? האם
בעðיין זה ððעלו שערי תפילה? וביותר צריך ביאור לפי הðראה בפרשתן שהתפילה הועילה לעðיין זה של לידת
הבðים .כך גם מציðו שהועילה תפילת יצחק בעðיין "ויעתר יצחק לה' לðכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה'
ותהר רבקה אשתו" )בראשית כה ,כא( וכ"ה גם אצל חזקיהו בתפילתו על משך ימי חייו )מלכים ב כ( .וכך גם
אצל חðה בתפילתה )שמואל א א( .ועוד צריך להוסיף את דברי התוס' הידועים )שבת קðו .ד"ה אין( שזכותא
רבא מועיל .מהי זכותא רבא?
עðייðו של מזל רם מאד .הדעת ðותðת שדבר שגבולותיו איðם ðיתðים לשיðוי הוא מיסודי דרכי ההðהגה
העליוðה ולכן דרכיה קבועים ביותר ואיðם משתðים .מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ,ובמלכותא
דארעא אðו רואים שככל שהחוק יותר יסודי וðוגע בעðייðי המלוכה וסדריה כך הוא פחות ישתðה .אמðם ,אין
זה אומר שהחוקים הללו לא ישתðו בכלל אלא שבגלל חשיבותם השגחתם ðמצאת בידי המלך ואיðם ðיתðים
לשיðוי ע"י שר זוטר אלא רק ע"י המלך .המלך בידו הכל ,ואף יכול לשðות את החוקים היסודיים הללו ,אבל
רק המלך ,לא פקידיו ושריו.
בðי חיי ומזוðי ,אותם עðייðים שðמצאים ממש בעיקר כווðת יסוד הבריאה ותכליתה ,הם איðם ðמצאים ביד
השרים ואין להם השפעה עליהם ,אלא הם ðמצאים תחת מלכותו ית' והשגחתו הפרטית ממש .ולכן כאשר
חסר לאדם דבר כלשהו כפי הðהגת מזלו אין ðכון לומר שתפילה כלל לא תועיל ,אלא שתועיל תפילה כזו
שתגיע 'לפðי המלך' מלכו של עולם ,וכן זכות גדול שכותבים התוס' הייðו מעשים מסוימים שעולים עד אליו
ית' ממש ,כמו התפילות צריכות להיות בסדר הזה.
ולבאר יותר.
"ותדר ðדר ותאמר ה' צבאות אמר רבי אלעזר מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה
צבאות עד שבאתה חðה וקראתו צבאות אמרה חðה לפðי הקב"ה רבש"ע מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך
קשה בעיðיך שתתן לי בן אחד משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו בא עðי אחד
ועמד על הפתח אמר להם תðו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו דחק וðכðס אצל המלך א"ל אדוðי המלך מכל
סעודה שעשית קשה בעיðיך ליתן לי פרוסה אחת") .ברכות לא(:
המשל המובא כאן הוא בדיוק כאותם הדברים שהתבארו .עומד העðי אצל הפתח ומבקש מעבדי המלך פרוסה
אחת והם איðם משגיחים בו משום שזה לא בשליטתם .ואז דוחק העðי וðכðס אצל המלך ומבקש ממðו,
3
והמלך כן יכול לתת כי זה אצלו ובשליטתו לגמרי .בתחילה התפללה חðה דרך אמצעיים ,יעוי' במלבים
)שמואל א ,יב( שמבאר שבתפילתה הראשוðה היה זה ע"י אמצעים ,ולאחר מכן היא כבר ðיגשה לפðי קוב"ה
ממש .והייðו שמה שאðו רואים בתפילת חðה זה שמתוך חוזק הכרתה בחסדי ה' ðפתחו לה שערי שמיים גם
בעðיין שהייתה צריכה .וכך צריכים אðו להבין שבכל עðיין שאðו צריכים להיוושע ומתאמצים עליו בתפילה
הסייעתא תיתכן רק לאחר שðשיג בדעתðו וðכיר בגודל חסדי הבוי"ת ומתוך ההכרה הזו ðעמוד לפðיו בתפלה.
זו צריכה להיות תפילה במדרגה אחרת) .הגרא"י בלוך ,שעורי דעת(
רחל -חסד בהצðע
לאחר שראובן חוזר מן השדה וðותן את הדודאים ללאה אמו ,רחל מבקשת מלאה את הדודאים .לאה גוערת
ברחל "ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בðי" )לו ,טו(.
צריך להבין ,מהי טעðתה זו של לאה .היא לא יודעת ומביðה שיעקב ביקש את רחל לאשה קודם? היא לא
מודעת לכל סיפור הרמאות של לבן בכך שðתן אותה ליעקב קודם לרחל? היא טועðת לרחל את היפך ההיגיון,
את לוקחת את בעלי .הרי רחל היא זו שהייתה רצויה ליעקב יתר מלאה לכאורה.
ר' שלום שבדרון היה מתרץ ðפלא .הסימðים שמסר יעקב לרחל היו המצוות שבהם חייבת האשהð ,דה חלה
והדלקת הðר )דעת זקðים( .זאת אומרת שיעקב לא גילה איזשהו רז עלום לרחל שזה יהיה סימן לה ,אלא
למד איתה את ההלכות של המצוות שהאשה חייבת בהם .והייðו שרחל 'מסרה' ללאה את הסימðים ולא
'גילתה' לה .רחל לימדה את לאה את המצוות הללו כבדרך אגב ,וכך כשיעקב דיבר עם לאה על המצוות הללו
היא כבר ידעה את העðיין ובמה מדובר .אם כן יתכן לומר שלאה כלל לא ידעה מכל הסיפור ,כי הרי רחל לא
גילתה לה סימðים שממילא היא תבין שרחל הייתה זו שמיועדת ליעקב ,אלא סה"כ היא למדה מרחל את ג'
המצוות הללו ואח"כ דיברה ע"ז עם יעקב .היות שהיא לא ידעה מכל הסיפור היא פשוט חשבה שיעקב רצה
בה וממילא כך טעðתה כלפי רחל בסיפור של הדודאים.
במדרש איכה )פתיחתא כד( מובאים דברי חז"ל על מעלתה העצומה של רחל בגלל ויתורה בסיפור הזה .בזמן
שחרב בית המקדש באו אבות העולם ,אברהם יצחק ויעקב ,כ"א וטעðתו בידו ,שיקשיב להם ה' ויחוððו .גם
משה רבðו בא בטעðתו .לכולם הקב"ה לא עðה .אבל אז באה רחל וטעðתה עימה על אותו ויתור והקב"ה
מקבלה.
"באותה שעה קפצה רחל אמðו לפðי הקב"ה ואמרה :רבוðו של עולם ,גלוי לפðיך שיעקב עבדך אהבðי אהבה
יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שðים .וכשהשלימו אותן שבע שðים והגיע זמן ðשואי לבעלי ,יעץ אבי
להחליפðי לבעלי בשביל אחותי ,והוקשה עלי הדבר עד מאד ,כי ðודעה לי העצה .והודעתי לבעלי ומסרתי לו
סימן ,שיכיר ביðי ובין אחותי ,כדי שלא יוכל אבי להחליפðי .ולאחר כן ðיחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי
וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ,ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ,ומסרתי לאחותי כל הסימðין
שמסרתי לבעלי ,כדי שיהא סבור שהיא רחל .ולא עוד אלא שðכðסתי תחת המיטה שהיה שוכב עם אחותי,
והיה מדבר עמה והיא שותקת ואðי משיבתו על כל דבר ודבר ,כדי שלא יכיר לקול אחותי .וגמלתי חסד עמה
ולא קיðאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה .ומה אðי שאðי בשר ודם עפר ואפר – לא קיðאתי לצרה שלי ולא
הוצאתיה לבושה ולחרפה ,ואתה מלך חי וקיים רחמן ,מפðי מה קיðאת לעבודה זרה שאין בה ממש ,והגלית
בðי וðהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצוðם .מיד ðתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר :בשבילך רחל
אðי מחזיר את ישראל למקומן .הדא הוא דכתיב )ירמיהו לא ,יד(" :כה אמר ה' קול ברמה ðשמע ðהי בכי
תמרורים רחל מבכה על בðיה מאðה להðחם על בðיה כי איððו" ,וכתיב )שם טו(" :כה אמר ה' מðעי קולך מבכי
ועיðיך מדמעה כי יש שכר לפעולתך" וגו' ,וכתיב )שם טז(" :ויש תקוה לאחריתך ðאם ה' ושבו בðים לגבולם".
לא היה זה חסד סתם ,היה זה חסד בהצðע .רחל דאגה שלאה תרגיש ðרצית ולא תדע ברמיה .חסד בהצðע.
גם לעשות חסד ,וגם שלא ידע זה שמתחסדים אליו ,שהרגשתו תהיה מעולה .מעלה על מעלה חסד כזה.
להצלחת עם ישראל וזיווג הגון למצפים לישועת ה' .להארות noam694544@gmail.com :אפשר לקבל את העלון במייל ה"ðל.
4
