gilyoines.com

ברכת דוב · Birchas Dov

שבוע: ויצא (2026-11-16)

ברכת דוב · Birchas Dov — ויצא (2026-11-16)

פתח את ה-PDF הורדה

הטקסט של גיליון זה

‫בס"ד‬ ‫‪ ‬פרשת ויצא תשפ"ז ‪ ‬גיליון קנ"ב ‪ ‬שנה ד' ‪‬‬ ‫וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר‬ ‫והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה (כח‪ ,‬יד)‪ .‬הנה‬ ‫אנכי הולך (כח‪ ,‬כ)‪ .‬בתרגום יונתן פירש שישמרנו מע"ז גילוי עריות‬ ‫דרשו בגמ' (שבת קי"ח א') דהמענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים‬ ‫ושפיכות דמים‪ .‬וכמו שאמר הגר"ח מוואלז'ין שקודם שיוצא האדם‬ ‫[דהיינו בלי גבול ומידה]‪ ,‬וילפינן זה מסמיכות המקראות ‪ -‬דכתיב (ישעי' נח‪ ,‬יג)‬ ‫לרחוב ישא תפילה קצרה שיצילנו השי"ת מיצה"ר‪ .‬חזינן דיעקב אבינו‬ ‫"אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג‬ ‫החזיק בהנהגה זו‪ ,‬שבטרם הלך לבית לבן התפלל שיצילנו הקב"ה‬ ‫לקדוש ד' מכֻ ָּבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר"‪ ,‬ומיד‬ ‫מהעבירות החמורות העלולות להמצא שם‪.‬‬ ‫בסמוך כתיב "אז תתענג על ד' והרכבתיך על במותי במתי ארץ‬ ‫והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר"‪ ,‬הרי שמי שמקיים "וקראת‬ ‫‪t T‬‬ ‫לשבת עונג" זוכה ל"והאכלתיך נחלת יעקב אביך"‪ ,‬וליעקב הובטח כאן‬ ‫ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה (כט‪ ,‬ל)‪ .‬מפשטא דקרא‬ ‫בפרשתן "ופרצת ימה וקדמה" וגו' דהיינו שיזכה לנחלה בלי גבול‬ ‫משמע דאהב גם את לאה‪ ,‬רק שאהב יותר את רחל‪ .‬וא"כ צ"ב מהו‬ ‫ומידה‪ ,‬ולא כאברהם ויצחק שלא הובטח להם אלא א"י‪[ .‬והזכירו המשורר‬ ‫שאמר בפסוק הסמוך "וירא ד' כי שנואה לאה" ‪ -‬דמשמע דהיתה‬ ‫בזמר "להתענג בתענוגים" שבליל ש"ק "נחלת יעקב יירש בלי מצרים נחלה"‪ .‬וכן רמזו‬ ‫שנואה לגמרי‪ ,‬ולא אהבה כלל‪ .‬ואולי המציאות שאשה אחת נאהבת‬ ‫לכאו'המשורר בזמר "ברוך קל עליון" של יום ש"ק "נחלה לו יזכה בהר ובשפל"‪ ,‬דהיינו כל מיני‬ ‫נחלות בלי גבול]‪.‬‬ ‫יותר על הבעל נותן לאשה האחרת הרגשה של שנואה‪ ,‬ועי'‪( .‬א‪.‬ה‪ .‬עי'‬ ‫רד"ק ורמב"ן)‪.‬‬ ‫אולם יש להעיר בזה קצת‪ ,‬דהנה מלשון הגמ' משמע כי בעבור עינוג‬ ‫השבת בלחוד זוכים לנחלה בלי מצרים‪ ,‬אך בגוף הפסוק מוזכרים עוד‬ ‫‪t T‬‬ ‫כמה עניינים מלבד עינוג השבת והם "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא‬ ‫ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ד' כי שנואה אנכי וגו' ותקרא שמו‬ ‫חפצך ודבר דבר"‪ ,‬אשר לכאו' עניינים אלו אינם בכלל 'עונג' אלא דינים‬ ‫שמעון (כט‪ ,‬לג)‪ .‬קצת יל"ע מהו שאמרה "כי שמע ד' כי שנואה אנֹכי"‬ ‫נוספים בשמירת וקדושת השבת [עי' שבת דף קי"ג א' מה שדרשו מכל פרט ופרט‬ ‫בלשון שמיעה‪ ,‬הלא לעיל כתיב "וירא ד' כי שנואה לאה"‪ ,‬ולפי האמור‬ ‫שבפסוק]‪ .‬וכיון שרק אחר כל אלו מוזכרת ההבטחה "והאכלתיך נחלת‬ ‫שם היתה צריכה לקרותו ע"ש הראיה ולא ע"ש השמיעה‪ .‬והעירו‬ ‫יעקב אביך"‪ ,‬א"כ מנ"ל לגמ' דסגי ב"לענג את השבת" בשביל לזכות‬ ‫שראובן כבר נקרא ע"ש הראיה כדכתיב (לעיל בסמוך) "כי אמרה כי ראה‬ ‫לנחלה בלי מצרים‪ ,‬דלמא נצרך לזה קיום כל הדינים האמורים בפסוק‪,‬‬ ‫ד' בעניי"‪ ,‬ועי'‪.‬‬ ‫ועי'‪.‬‬ ‫‪t T‬‬ ‫ובעיקר ענין עונג שבת הנלמד מפסוק הנ"ל‪ ,‬איתא בגר"א (אבני עליהו על‬ ‫תפילת מוסף לשבת) דבר נשגב וז"ל‪" :‬לענג את השבת במאכל ובמשתה‬ ‫וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה וגו'‬ ‫ולכבדו בכסות נקיה‪ ,‬ושיהיה כוונתו לשם שמיים ולא להנאת עצמו‪,‬‬ ‫והאבן גדלה על פי הבאר‪ .‬ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן‬ ‫ע"ז אמר 'וקראת לשבת עונג' ‪ -‬לשבת דייקא‪ ,‬וכן אמרו כל המענג את‬ ‫מעל פי הבאר והשקו את הצאן וגו' (כט‪ ,‬ב‪-‬ג)‪ .‬פירש מו"ר הג"ר נתן ויסקי‬ ‫השבת" וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וזהו דבר שאינו פשוט כלל ועיקר‪ ,‬לענג את השבת‬ ‫שליט"א בספרו 'תורת נתן' דהטעם ששלשת הרועים לא גללו את‬ ‫לשם שמיים ולא לשם הנאת הגוף כלל‪ ,‬ובכדי לזכות למדרגה זו‬ ‫האבן בעצמם‪ ,‬הוא משום שחששו שאם יגללוהו בטרם יאספו כל‬ ‫נדרשת עבודה קבועה ומתמדת!‬ ‫העדרים‪ ,‬עלולים הם ליטול מים יותר מהנצרך להם ‪ -‬על חשבון יתר‬ ‫הרועים שטרם נאספו שם‪ ,‬ומשום כך נמנעו מלגלול את האבן עד‬ ‫‪t T‬‬ ‫שיאספו כל העדרים ואז יהיו כולם נוטלים בשוהא‪.‬‬ ‫הדבר עורר בי פליאה עצומה‪ ,‬כיצד יתכן שנהג חילוני גלוי ראש עמד בניסיון‪ ,‬מאין שאב את הכוח‬ ‫א‪ .‬בדידי הוה עובדא‪ ,‬פעם ביום חורפי קר וגשום הגעתי לסידור קידושין באולמי בנות ירושלים‪,‬‬ ‫לכך‪ ,‬ולא נח עד שאיתר את המאבד והשיב לו את אבידתו בשלימותו‪ .‬בערבו של יום בשעת ארוחת‬ ‫כאשר עמדתי לצאת מהמונית‪ ,‬שילמתי לנהג בידי האחת ובידי האחרת אחזתי בכתובה ובמטריה‪.‬‬ ‫ערב בישיבה‪ ,‬נכנסתי לחד"א‪ ,‬סיפרתי לבני הישיבה את כל המעשה‪ ,‬ואף הראיתי לכולם את הארנק‬ ‫באמצע החופה הרגשתי כי הארנק אינו בנמצא עמי‪ ,‬היות והיה בתוכו סכום כסף גדול של דולרים‬ ‫על כל תכולתו‪ .‬והבעתי בפניהם את פליאתי לנוכח העמידה בניסיון של אותו נהג חילוני‪ ,‬הרי כמה‬ ‫ושקלים‪ ,‬חפשתי אחריו פה ושם אך לא מצאתיו‪ .‬משכך תליתי שככל הנראה נשכח במונית‪.‬‬ ‫כבר עשוי להרויח נהג מונית פשוט ‪ -‬ביום קר וגשום שמעטים יוצאים בו מהבית ומזדקקים‬ ‫הצטערתי לגודל האבידה‪ ,‬אך שמתי מבטחי בקב"ה שבודאי יסייע בעדי וישיב לי את האבידה‬ ‫לנסיעות‪ ,‬כך שהזדמנות פז נפלה בחלקו להרויח סכום גדול בקלות‪ .‬אך הסקתי שמוכרחים אנו לומר‬ ‫בשלימותה‪ .‬בנתיים עבר וחלף לו הזמן ודבר האבידה כמעט ונשכח‪ .‬לאחר כחודשיים באופן מפתיע‬ ‫כי מקטנותו חונך בביתו שלא נוגעים בדבר של הזולת‪ ,‬עד שהדבר נחקק בליבו ושוב לא היה מסוגל‬ ‫צלצל אל הבית נהג מונית שמתלונן מדוע איננו עונים טלפונים‪ ,‬שכן זה זמן ממושך שהוא מנסה‬ ‫ליצור איתנו קשר בשביל להשיב לנו את הארנק‪ .‬התברר שעל הארנק הופיע מספר ישן שכבר לא‬ ‫ליטול דבר שאינו שלו‪ .‬והוא מוסר לדידן‪ ,‬ובפרט במה שמצוי בבני ישיבה בחדר אוכל‪ ,‬שישנם‬ ‫היה פעיל‪ ,‬והנהג מצידו התאמץ עד שהגיע למספר הפעיל‪ .‬למעשה הנהג שהיה חילוני גמור וגלוי‬ ‫המקדימים מעט יותר וישנם כאלה המאחרים קצת‪ ,‬שעל המקדימין ליתן דעתם שלא לקחת יותר‬ ‫ראש החזיר את הארנק בשלימותו על כל תכולתו מבלי שיחסר ממנו פרוטה שחוקה אחת‪ ,‬ואף‬ ‫מידי בכדי שישאר גם למאחרים‪.‬‬ ‫סירב לקבל מאתנו כל תמורה על מעשה החסד מלבד סכום זעום‪.‬‬ ‫ערכו ויקרתו של כל רגע בישיבה"ק!‬ ‫וכבר הזכרנו כמה פעמים להעיר‪ ,‬דכיצד זה בפרשת וארא מסיים העולה‬ ‫בתחילת הפרשה לומדים אנו על חלומו של יעקב אבינו‪ ,‬בו נגלה אליו הקב"ה‬ ‫לתורה (בקריאה"ת בב' וה' ושבת במנחה) בפסוק (שמות ו‪ ,‬ט) "ולא שמעו אל משה‬ ‫ואמר לו "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה‬ ‫מקוצר רוח ומעבודה קשה"‪ ,‬והרי זהו דבר שאינו טוב‪ ,‬והלכה היא שאסור‬ ‫הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך"‪ .‬ויעויין ברש"י‬ ‫להתחיל ולסיים בדבר שאינו טוב (עי' רמב"ם פ"ג מתפילה ה"ה וברמ"א או"ח קל"ח)‪.‬‬ ‫שכתב שהיתה זו הפעם הראשונה שבו דיבר הקב"ה עם יעקב‪ .‬וראוי איפוא‬ ‫ובארנו בזה דהנה הרי נגזר על ישראל שיגלו וישתעבדו במצרים ארבע מאות‬ ‫להתבונן מפני מה לא זכה יעקב עד אז שיתגלה אליו ד'‪ ,‬ובפרט באותם ארבע‬ ‫שנה‪ ,‬אמנם למעשה כידוע לא היו במצרים אלא ר"י שנים‪ ,‬וביארו חז"ל דקושי‬ ‫עשרה שנה שנטמן בבית עבר ושיקע את עצמו בעמלה של תורה ביגיעה‬ ‫השעבוד השלים‪ ,‬דהיינו שנשתעבדו במשך ר"י שנים בשעבוד קשה ביותר ‪-‬‬ ‫והתמדה עצומה מבלי ליתן תנומה לעיניו‪ ,‬מדוע במשך כל אותם השנים לא‬ ‫המשתווה לכדי שעבוד רגיל של ארבע מאות שנה‪ .‬אמור מעתה שכל רגע של‬ ‫זכה ולו פעם אחת לגילוי שכינה‪.‬‬ ‫קושי בשעבוד מיהר את זמן יציאתם‪ ,‬וממילא אילו היו שומעים את משה הרי‬ ‫ונראה להתעורר מזה בשני דרכים‪ ,‬ונקדים תחילה כמה עובדות‪ .‬הנה לאחרונה‬ ‫היה להם אז איזה רגעים של פחות קושי בעבודה‪ ,‬וכנגד אלו הרגעים היו‬ ‫יו"ל "שיעורי רבי נחום" עמ"ס כתובות ‪ -‬מתורת הגאון האמיתי רבי נחום‬ ‫צריכים זמן נוסף של שעבוד קשה ‪ -‬למען השלמת שיעור השעבוד של ד'‬ ‫פרצוביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר‪ .‬כמובן שמאורע כזה מביא שמחה גדולה‬ ‫מאות שנה שנגזר עליהם‪ .‬לפי"ז יבואר היטיב מה שמפסיקין שם בקריאה"ת‪,‬‬ ‫לעולם התורה‪ ,‬ובפרט לשוחרי תורת רבי נחום‪ .‬אולם שמעתי מחתנו של זה‬ ‫דמה שלא שמעו היה בזה דבר טוב‪ ,‬לפי שזה גרם שישתחררו מיד בזמן‬ ‫שרוב השיעורים נערכו מכתביו ומהקלטות שליקט‪ ,‬כי ישנה סוגיא אחת‬ ‫ממצרים‪ ,‬ולא יחסר להם עוד איזה זמן של שעבוד שטרם נתמלא‪ .‬למדים אנו‬ ‫שעליה לא נכתבו השיעורים‪ .‬וכל כך למה‪ ,‬לפי שבימים בהם עסקו בסוגיא זו‪,‬‬ ‫איפוא מזה כמה יקר הוא כל רגע ורגע‪ ,‬שכל רגע שנחסר שוב אינו חוזר!‬ ‫לא חש חמיו בטוב וממילא לא נשתמרו השיעורים מאותם הימים‪ ,‬והיה חמיו‬ ‫ועל כל אחד לשים לנגד עיניו מה שהביא הנפש החיים (ש"ד פ"ב) מהמדרש וז"ל‪:‬‬ ‫עצב על כך מאד‪.‬‬ ‫" ובמשלי רבתא פ"י אר"י בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקדוש ברוך‬ ‫כמו"כ רבי נחום ואאמו"ר זצ"ל היו מקושרים זה עם זה בעבותות של אהבה‪,‬‬ ‫הוא לדון את כל העולם כולו כו'‪ ,‬בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה‬ ‫מאז ימי בחרותם עת חבשו יחדיו את ספסלי ישיבת מיר באירופה ובשנחאי‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כו'‪ ,‬והם נוטלין‬ ‫והקשר הלך והתמיד גם אחר שעלו שניהם לארה"ק והרביצו תורה כל אחד‬ ‫אותו ומשליכין אותו לגיהנם‪ .‬בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה‪ ,‬הקדוש‬ ‫במקומו‪ ,‬כאשר באופן קבוע נהגו להתקשר איש לרעהו ביום מסירת השיעור‬ ‫ברוך הוא א"ל בני כל ההלכות למה לא שנית אותם כו'‪ .‬בא מי שיש בידו‬ ‫כללי‪ .‬אאמו"ר היה מטלפן לרבי נחום ביום מסירת השיעור בקמניץ להרצות‬ ‫הלכות‪ ,‬א"ל בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו כו'‪ .‬בא מי שיש בידו ת"כ‪,‬‬ ‫בפניו את השיעור‪ ,‬וכמים הפנים לפנים היה רבי נחום מטלפן לאאמו"ר ביום‬ ‫הקדוש ברוך הוא א"ל בני חמשה חומשי תורה למה לא שנית ‪ -‬שיש בהם‬ ‫מסירת השיעור במיר ‪ -‬להרצות גם הוא את שיעורו‪ .‬פעם אחת כאשר טלפן‬ ‫קריאת שמע תפלין ומזוזה‪ .‬בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה‪ ,‬אמר ליה‬ ‫אאמו"ר לרבי נחום כהרגלו ‪ -‬ושטח את הסוגיא שעליה יסוב השיעור‪ ,‬התנצל‬ ‫הקדוש ברוך הוא למה לא למדת הגדה כו'‪ .‬בא מי שיש בידו הגדה‪ ,‬הקדוש‬ ‫רבי נחום כי אינו בטוח שיבין את השיעור משום שאינו בקי דיו בסוגיא‬ ‫ברוך הוא א"ל בני תלמוד למה לא למדת כו'‪ .‬בא מי שיש בידו תלמוד‪ ,‬הקדוש‬ ‫המדוברת‪ .‬לפליאת ותמיהת אאמו"ר כיצד יתכן שעילוי שכזה לא יהיה בקי‬ ‫ברוך הוא א"ל בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה כו'‪ ,‬כסא כבודי‬ ‫בסוגיא זו‪ ,‬הסביר רבי נחום כי ביום בו למדו סוגיא זו בישיבה בבחרותו ‪ -‬לא‬ ‫האיך הוא עומד כו'‪ ,‬חשמל האיך הוא עומד‪ .‬ובכמה פנים הוא מתהפך כו' ע"ש‬ ‫חש בטוב‪ ,‬כאשר חזר ביום המחרת כבר התקדמו לסוגיא הבאה‪ ,‬כך שחסרה‬ ‫באורך"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שיתבעו כ"א על מה כל חלק וחלק מהתורה החסרה לו‪,‬‬ ‫לו לימוד סוגיא זו בישיבה ‪ -‬וסוגיא שלא ליבן בצעירותו בישיבה אינה מבוררת‬ ‫וכמה חשוב להתעורר מזה לניצול הזמן לקנות עוד ועוד חלקים בתוה"ק‪.‬‬ ‫אצלו!‬ ‫משלמדנו מכל הנ"ל את חשיבות ניצול הזמן ‪ -‬בפרט ניצול הזמן היקר מכל‬ ‫לימים הראני מורנו המשגיח הג"ר פנחס גרין שליט"א לדברי המהרש"א סו"פ‬ ‫הזמנים ‪ -‬הלא הוא הזמן שבו נמצאים בישיבה‪ ,‬שכל מה שנצרב בזכרון באותו‬ ‫כלל גדול (שבת ע"ה ב') שכתב בזה"ל‪" :‬מכאן עד סוף הפרק לא ראיתי להעלות‬ ‫הזמן נחקק לעד‪ ,‬יש לבאר היטיב מה שלא נגלה הקב"ה ליעקב באותם י"ד‬ ‫על ספר מחדושי הלכות‪ ,‬מפני שלא למדתי אז בישיבה בהיותי ביריד לובלין"‪,‬‬ ‫שנים שנטמן בבית עבר‪ ,‬לפי שכל רגע בשנים יקרות אלו יקר הוא מפז וחבל‬ ‫עכ"ל‪ .‬והן הן הדברים דמה שלא ליבן רבי נחום בלימוד הישיבה הרגיש בעצמו‬ ‫שאינו ברור לו כהוגן!‬ ‫לאבדו על דברים אחרים שאינם תורה‪ ,‬על כן נמנע הקב"ה מלהתגלות אליו‬ ‫בשנים יקרות אלו‪ ,‬בכדי שלא יאבד יעקב אף רגע קט שבו אפשר לצרוב עוד‬ ‫בדומה לזה שמעתי מהרה"ג רבי עקיבא גליק [אחד מהצעירים שבאו ללמוד עם גדולי‬ ‫תלמידי מיר בזמן בואם לארה"ב בסיום המלחמה‪ ,‬כאשר ביניהם נמנו גם דמויות ידועות כדוגמת האדמו"ר‬ ‫ידיעה ועוד יסוד כדבעי‪.‬‬ ‫מנאוואמינסק זצ"ל והגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל‪ ,‬שצמחו גם הם אך ורק בזכות הקביעות עם פארי‬ ‫באופן אחר יש לבאר‪ ,‬דאדרבה באותם הי"ד שנים לא היה יעקב נצרך לגילוי‬ ‫גידולי מיר שבאו לארה"ב באותם הימים] שנפל בחלקו ללמוד עם הגאון רבי נחום זצ"ל‬ ‫שכינה מיוחד מהקב"ה‪ ,‬לפי שאז כל העת היה לו גילוי שכינה‪ ,‬שהרי מבואר‬ ‫והמשיך ללמוד עמו גם אחר שעלו שניהם לארה"ק‪ ,‬שפ"א כאשר הגיעו‬ ‫בחז"ל (עי' תנדב"א פרשה יח) כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו‪[ .‬ועי' נפש‬ ‫בלימודם לדיבור מסויים ברש"י בערכין‪ ,‬שח לו רבי נחום כי כאשר דיבר פעם‬ ‫החיים ש"ד פ"ו‪ ,‬שכל דיבור ודיבור שמוציא האדם מפיו בשעת לימודו הרי"ז כאילו יוצא גם מפי הקב"ה]‪.‬‬ ‫בלימוד עם מרן הגרי"ז זיע"א תפס אותו הגרי"ז באי ידיעת רש"י זה‪ ,‬וכיון שכן‬ ‫א"כ בכל אותם הי"ד שנים שבהם למד יעקב תורה בלי הפסק‪ ,‬שרתה השכינה‬ ‫העיר לו כי עליו לחזור שוב על כל קדשים‪ .‬והסביר רבי נחום שהסיבה‬ ‫אצלו כל העת ולא הוצרך לדיבור מיוחד עם הקב"ה‪ ,‬ורק לאחמ"כ כאשר היה‬ ‫שמחמתה לא ידע רש"י זה‪ ,‬הוא משום שבבחרותו היה לומד בחברותא עם‬ ‫בדרכו לחרן ושכב לישון‪ ,‬אז זכה לראשונה לגילוי נוסף ומיוחד שלא היה לו עד‬ ‫אאמו"ר זצ"ל‪ ,‬ופ"א כאשר עמדו לקראת סיום סוגיא עמדו להתחיל בתפילת‬ ‫עתה‪.‬‬ ‫מנחה‪ ,‬כמובן שמיד הפסיקו את לימודם‪ .‬וכשהמשיכו בלימודם למחרת‬ ‫הבה נתעורר מזה הן לנצל את השנים המובחרות שבחיים ‪ -‬השנים שבהם‬ ‫העדיפו להתחיל מהסוגיא הבאה ‪ -‬עם כוונה להשלים בהזדמנות אחרת את‬ ‫חובשים את ספסלי הישיה"ק שלא ילכו לריק‪ ,‬אלא אדרבה ינוצלו עד תום‬ ‫מה שלא הספיקו ביום האתמול‪ ,‬מה שלבסוף לא קרה‪ .‬והרש"י שתפס אותו‬ ‫בקניית קנייני נצח בתורה ובכל חלקי העבודה‪ .‬והן להתחזק בעצם לימוד‬ ‫הגרי"ז עליו‪ ,‬הוא על גמרא זו שדלגו בבחרותם בשבתם בישיבה‪ .‬הוי אומר‬ ‫התורה‪ ,‬לשום על לב כי בכל שעה שהוגים בתורה השכינה שרויה אצל הלומד‪,‬‬ ‫שאלמלא דילוג זה‪ ,‬לא היה הגרי"ז יכול לתפוש את רבי נחום אף לא על רש"י‬ ‫ומי הוא זה שיפסיק ויעדיף לפנות לעסקי חולין בזמן שהשכינה שרויה אצלו‪,‬‬ ‫אחד בקדשים!‬ ‫ונזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫היסוד העולה מכל אלו העובדות ‪ -‬הוא גודל יקרתו של כל רגע בשנות הלימוד‬ ‫(מתוך שיחה ליל שב"ק לסדר 'ויצא' תשפ"ו)‬ ‫בישיבה‪ ,‬שכן איבודו של רגע בשנים יסודיות אלו אינו דומה לאיבוד רגע בזמן‬ ‫אחר‪ ,‬כי אלו הם השנים שספונים בבית ד' פנויים מכל עול‬ ‫הבהרת דברים‬ ‫במה שהובא בגיליון שבוע שעבר‪ ,‬פסק השו"ע (סי' נ"ב) דמי שאיחר לביהכ"נ והגיע אחר שהתחילו הציבור יוצר‪ ,‬יאמר תחילה‬ ‫וטרדה‪ ,‬עם אפשרות להשתעבד בשעבוד מוחלט לתורה!‬ ‫ק"ש וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם‪ ,‬ואח"כ יאמר פסוד"ז בלי ברכה שלפניהם ולאחריהם‪ .‬העיר חכ"א לדברי המשנ"ב‬ ‫ומה שיצרב ויחקק בזכרון בשנים יקרות אלו ישאר לעד‪,‬‬ ‫שם (סק"ו) שהביא מתשובת משכנות יעקב שהאריך להוכיח דברכת ברוך שאמר וישתבח תקנה קדומה היא מימי התנאים‪,‬‬ ‫באופן שלא שייך לעשות כמותו בשנים המאוחרות יותר!‬ ‫על כן עדיף להתפלל ביחידי מלדלג לגמרי ברכת ב"ש וישתבח‪ ,‬ע"ש‪ .‬ומשמע דדעת המשנ"ב להכריע כוותי'‪ ,‬ועי'‪.‬‬ ‫ישיבת קאמניץ ירושלים ‪ -‬פנימי ‪ -‬לתרומות והנצחות ולכל עניני הגיליון ניתן לפנות לטל' ‪ 0556744768‬או במייל‪M0556744768@gmail.com :‬‬