ברכת דוב · Birchas Dov
הטקסט של גיליון זה
בס"ד
פרשת ויצא תשפ"ז גיליון קנ"ב שנה ד'
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה (כח ,יד) .הנה
אנכי הולך (כח ,כ) .בתרגום יונתן פירש שישמרנו מע"ז גילוי עריות דרשו בגמ' (שבת קי"ח א') דהמענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים
ושפיכות דמים .וכמו שאמר הגר"ח מוואלז'ין שקודם שיוצא האדם [דהיינו בלי גבול ומידה] ,וילפינן זה מסמיכות המקראות -דכתיב (ישעי' נח ,יג)
לרחוב ישא תפילה קצרה שיצילנו השי"ת מיצה"ר .חזינן דיעקב אבינו "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג
החזיק בהנהגה זו ,שבטרם הלך לבית לבן התפלל שיצילנו הקב"ה לקדוש ד' מכֻ ָּבד וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" ,ומיד
מהעבירות החמורות העלולות להמצא שם. בסמוך כתיב "אז תתענג על ד' והרכבתיך על במותי במתי ארץ
והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר" ,הרי שמי שמקיים "וקראת
t T
לשבת עונג" זוכה ל"והאכלתיך נחלת יעקב אביך" ,וליעקב הובטח כאן
ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה (כט ,ל) .מפשטא דקרא בפרשתן "ופרצת ימה וקדמה" וגו' דהיינו שיזכה לנחלה בלי גבול
משמע דאהב גם את לאה ,רק שאהב יותר את רחל .וא"כ צ"ב מהו ומידה ,ולא כאברהם ויצחק שלא הובטח להם אלא א"י[ .והזכירו המשורר
שאמר בפסוק הסמוך "וירא ד' כי שנואה לאה" -דמשמע דהיתה בזמר "להתענג בתענוגים" שבליל ש"ק "נחלת יעקב יירש בלי מצרים נחלה" .וכן רמזו
שנואה לגמרי ,ולא אהבה כלל .ואולי המציאות שאשה אחת נאהבת לכאו'המשורר בזמר "ברוך קל עליון" של יום ש"ק "נחלה לו יזכה בהר ובשפל" ,דהיינו כל מיני
נחלות בלי גבול].
יותר על הבעל נותן לאשה האחרת הרגשה של שנואה ,ועי'( .א.ה .עי'
רד"ק ורמב"ן). אולם יש להעיר בזה קצת ,דהנה מלשון הגמ' משמע כי בעבור עינוג
השבת בלחוד זוכים לנחלה בלי מצרים ,אך בגוף הפסוק מוזכרים עוד
t T כמה עניינים מלבד עינוג השבת והם "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא
ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ד' כי שנואה אנכי וגו' ותקרא שמו חפצך ודבר דבר" ,אשר לכאו' עניינים אלו אינם בכלל 'עונג' אלא דינים
שמעון (כט ,לג) .קצת יל"ע מהו שאמרה "כי שמע ד' כי שנואה אנֹכי" נוספים בשמירת וקדושת השבת [עי' שבת דף קי"ג א' מה שדרשו מכל פרט ופרט
בלשון שמיעה ,הלא לעיל כתיב "וירא ד' כי שנואה לאה" ,ולפי האמור שבפסוק] .וכיון שרק אחר כל אלו מוזכרת ההבטחה "והאכלתיך נחלת
שם היתה צריכה לקרותו ע"ש הראיה ולא ע"ש השמיעה .והעירו יעקב אביך" ,א"כ מנ"ל לגמ' דסגי ב"לענג את השבת" בשביל לזכות
שראובן כבר נקרא ע"ש הראיה כדכתיב (לעיל בסמוך) "כי אמרה כי ראה לנחלה בלי מצרים ,דלמא נצרך לזה קיום כל הדינים האמורים בפסוק,
ד' בעניי" ,ועי'. ועי'.
t T ובעיקר ענין עונג שבת הנלמד מפסוק הנ"ל ,איתא בגר"א (אבני עליהו על
תפילת מוסף לשבת) דבר נשגב וז"ל" :לענג את השבת במאכל ובמשתה
וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה וגו' ולכבדו בכסות נקיה ,ושיהיה כוונתו לשם שמיים ולא להנאת עצמו,
והאבן גדלה על פי הבאר .ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן ע"ז אמר 'וקראת לשבת עונג' -לשבת דייקא ,וכן אמרו כל המענג את
מעל פי הבאר והשקו את הצאן וגו' (כט ,ב-ג) .פירש מו"ר הג"ר נתן ויסקי השבת" וכו' ,עכ"ל .וזהו דבר שאינו פשוט כלל ועיקר ,לענג את השבת
שליט"א בספרו 'תורת נתן' דהטעם ששלשת הרועים לא גללו את לשם שמיים ולא לשם הנאת הגוף כלל ,ובכדי לזכות למדרגה זו
האבן בעצמם ,הוא משום שחששו שאם יגללוהו בטרם יאספו כל נדרשת עבודה קבועה ומתמדת!
העדרים ,עלולים הם ליטול מים יותר מהנצרך להם -על חשבון יתר
הרועים שטרם נאספו שם ,ומשום כך נמנעו מלגלול את האבן עד t T
שיאספו כל העדרים ואז יהיו כולם נוטלים בשוהא.
הדבר עורר בי פליאה עצומה ,כיצד יתכן שנהג חילוני גלוי ראש עמד בניסיון ,מאין שאב את הכוח א .בדידי הוה עובדא ,פעם ביום חורפי קר וגשום הגעתי לסידור קידושין באולמי בנות ירושלים,
לכך ,ולא נח עד שאיתר את המאבד והשיב לו את אבידתו בשלימותו .בערבו של יום בשעת ארוחת כאשר עמדתי לצאת מהמונית ,שילמתי לנהג בידי האחת ובידי האחרת אחזתי בכתובה ובמטריה.
ערב בישיבה ,נכנסתי לחד"א ,סיפרתי לבני הישיבה את כל המעשה ,ואף הראיתי לכולם את הארנק באמצע החופה הרגשתי כי הארנק אינו בנמצא עמי ,היות והיה בתוכו סכום כסף גדול של דולרים
על כל תכולתו .והבעתי בפניהם את פליאתי לנוכח העמידה בניסיון של אותו נהג חילוני ,הרי כמה ושקלים ,חפשתי אחריו פה ושם אך לא מצאתיו .משכך תליתי שככל הנראה נשכח במונית.
כבר עשוי להרויח נהג מונית פשוט -ביום קר וגשום שמעטים יוצאים בו מהבית ומזדקקים הצטערתי לגודל האבידה ,אך שמתי מבטחי בקב"ה שבודאי יסייע בעדי וישיב לי את האבידה
לנסיעות ,כך שהזדמנות פז נפלה בחלקו להרויח סכום גדול בקלות .אך הסקתי שמוכרחים אנו לומר בשלימותה .בנתיים עבר וחלף לו הזמן ודבר האבידה כמעט ונשכח .לאחר כחודשיים באופן מפתיע
כי מקטנותו חונך בביתו שלא נוגעים בדבר של הזולת ,עד שהדבר נחקק בליבו ושוב לא היה מסוגל צלצל אל הבית נהג מונית שמתלונן מדוע איננו עונים טלפונים ,שכן זה זמן ממושך שהוא מנסה
ליצור איתנו קשר בשביל להשיב לנו את הארנק .התברר שעל הארנק הופיע מספר ישן שכבר לא
ליטול דבר שאינו שלו .והוא מוסר לדידן ,ובפרט במה שמצוי בבני ישיבה בחדר אוכל ,שישנם
היה פעיל ,והנהג מצידו התאמץ עד שהגיע למספר הפעיל .למעשה הנהג שהיה חילוני גמור וגלוי
המקדימים מעט יותר וישנם כאלה המאחרים קצת ,שעל המקדימין ליתן דעתם שלא לקחת יותר
ראש החזיר את הארנק בשלימותו על כל תכולתו מבלי שיחסר ממנו פרוטה שחוקה אחת ,ואף
מידי בכדי שישאר גם למאחרים. סירב לקבל מאתנו כל תמורה על מעשה החסד מלבד סכום זעום.
ערכו ויקרתו של כל רגע בישיבה"ק!
וכבר הזכרנו כמה פעמים להעיר ,דכיצד זה בפרשת וארא מסיים העולה בתחילת הפרשה לומדים אנו על חלומו של יעקב אבינו ,בו נגלה אליו הקב"ה
לתורה (בקריאה"ת בב' וה' ושבת במנחה) בפסוק (שמות ו ,ט) "ולא שמעו אל משה ואמר לו "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה
מקוצר רוח ומעבודה קשה" ,והרי זהו דבר שאינו טוב ,והלכה היא שאסור הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" .ויעויין ברש"י
להתחיל ולסיים בדבר שאינו טוב (עי' רמב"ם פ"ג מתפילה ה"ה וברמ"א או"ח קל"ח). שכתב שהיתה זו הפעם הראשונה שבו דיבר הקב"ה עם יעקב .וראוי איפוא
ובארנו בזה דהנה הרי נגזר על ישראל שיגלו וישתעבדו במצרים ארבע מאות להתבונן מפני מה לא זכה יעקב עד אז שיתגלה אליו ד' ,ובפרט באותם ארבע
שנה ,אמנם למעשה כידוע לא היו במצרים אלא ר"י שנים ,וביארו חז"ל דקושי עשרה שנה שנטמן בבית עבר ושיקע את עצמו בעמלה של תורה ביגיעה
השעבוד השלים ,דהיינו שנשתעבדו במשך ר"י שנים בשעבוד קשה ביותר - והתמדה עצומה מבלי ליתן תנומה לעיניו ,מדוע במשך כל אותם השנים לא
המשתווה לכדי שעבוד רגיל של ארבע מאות שנה .אמור מעתה שכל רגע של זכה ולו פעם אחת לגילוי שכינה.
קושי בשעבוד מיהר את זמן יציאתם ,וממילא אילו היו שומעים את משה הרי ונראה להתעורר מזה בשני דרכים ,ונקדים תחילה כמה עובדות .הנה לאחרונה
היה להם אז איזה רגעים של פחות קושי בעבודה ,וכנגד אלו הרגעים היו יו"ל "שיעורי רבי נחום" עמ"ס כתובות -מתורת הגאון האמיתי רבי נחום
צריכים זמן נוסף של שעבוד קשה -למען השלמת שיעור השעבוד של ד' פרצוביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר .כמובן שמאורע כזה מביא שמחה גדולה
מאות שנה שנגזר עליהם .לפי"ז יבואר היטיב מה שמפסיקין שם בקריאה"ת, לעולם התורה ,ובפרט לשוחרי תורת רבי נחום .אולם שמעתי מחתנו של זה
דמה שלא שמעו היה בזה דבר טוב ,לפי שזה גרם שישתחררו מיד בזמן שרוב השיעורים נערכו מכתביו ומהקלטות שליקט ,כי ישנה סוגיא אחת
ממצרים ,ולא יחסר להם עוד איזה זמן של שעבוד שטרם נתמלא .למדים אנו שעליה לא נכתבו השיעורים .וכל כך למה ,לפי שבימים בהם עסקו בסוגיא זו,
איפוא מזה כמה יקר הוא כל רגע ורגע ,שכל רגע שנחסר שוב אינו חוזר! לא חש חמיו בטוב וממילא לא נשתמרו השיעורים מאותם הימים ,והיה חמיו
ועל כל אחד לשים לנגד עיניו מה שהביא הנפש החיים (ש"ד פ"ב) מהמדרש וז"ל: עצב על כך מאד.
" ובמשלי רבתא פ"י אר"י בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקדוש ברוך כמו"כ רבי נחום ואאמו"ר זצ"ל היו מקושרים זה עם זה בעבותות של אהבה,
הוא לדון את כל העולם כולו כו' ,בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה מאז ימי בחרותם עת חבשו יחדיו את ספסלי ישיבת מיר באירופה ובשנחאי.
הקדוש ברוך הוא הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כו' ,והם נוטלין והקשר הלך והתמיד גם אחר שעלו שניהם לארה"ק והרביצו תורה כל אחד
אותו ומשליכין אותו לגיהנם .בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה ,הקדוש במקומו ,כאשר באופן קבוע נהגו להתקשר איש לרעהו ביום מסירת השיעור
ברוך הוא א"ל בני כל ההלכות למה לא שנית אותם כו' .בא מי שיש בידו כללי .אאמו"ר היה מטלפן לרבי נחום ביום מסירת השיעור בקמניץ להרצות
הלכות ,א"ל בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו כו' .בא מי שיש בידו ת"כ, בפניו את השיעור ,וכמים הפנים לפנים היה רבי נחום מטלפן לאאמו"ר ביום
הקדוש ברוך הוא א"ל בני חמשה חומשי תורה למה לא שנית -שיש בהם מסירת השיעור במיר -להרצות גם הוא את שיעורו .פעם אחת כאשר טלפן
קריאת שמע תפלין ומזוזה .בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה ,אמר ליה אאמו"ר לרבי נחום כהרגלו -ושטח את הסוגיא שעליה יסוב השיעור ,התנצל
הקדוש ברוך הוא למה לא למדת הגדה כו' .בא מי שיש בידו הגדה ,הקדוש רבי נחום כי אינו בטוח שיבין את השיעור משום שאינו בקי דיו בסוגיא
ברוך הוא א"ל בני תלמוד למה לא למדת כו' .בא מי שיש בידו תלמוד ,הקדוש המדוברת .לפליאת ותמיהת אאמו"ר כיצד יתכן שעילוי שכזה לא יהיה בקי
ברוך הוא א"ל בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה כו' ,כסא כבודי בסוגיא זו ,הסביר רבי נחום כי ביום בו למדו סוגיא זו בישיבה בבחרותו -לא
האיך הוא עומד כו' ,חשמל האיך הוא עומד .ובכמה פנים הוא מתהפך כו' ע"ש חש בטוב ,כאשר חזר ביום המחרת כבר התקדמו לסוגיא הבאה ,כך שחסרה
באורך" ,עכ"ל .הרי שיתבעו כ"א על מה כל חלק וחלק מהתורה החסרה לו, לו לימוד סוגיא זו בישיבה -וסוגיא שלא ליבן בצעירותו בישיבה אינה מבוררת
וכמה חשוב להתעורר מזה לניצול הזמן לקנות עוד ועוד חלקים בתוה"ק. אצלו!
משלמדנו מכל הנ"ל את חשיבות ניצול הזמן -בפרט ניצול הזמן היקר מכל לימים הראני מורנו המשגיח הג"ר פנחס גרין שליט"א לדברי המהרש"א סו"פ
הזמנים -הלא הוא הזמן שבו נמצאים בישיבה ,שכל מה שנצרב בזכרון באותו כלל גדול (שבת ע"ה ב') שכתב בזה"ל" :מכאן עד סוף הפרק לא ראיתי להעלות
הזמן נחקק לעד ,יש לבאר היטיב מה שלא נגלה הקב"ה ליעקב באותם י"ד על ספר מחדושי הלכות ,מפני שלא למדתי אז בישיבה בהיותי ביריד לובלין",
שנים שנטמן בבית עבר ,לפי שכל רגע בשנים יקרות אלו יקר הוא מפז וחבל עכ"ל .והן הן הדברים דמה שלא ליבן רבי נחום בלימוד הישיבה הרגיש בעצמו
שאינו ברור לו כהוגן!
לאבדו על דברים אחרים שאינם תורה ,על כן נמנע הקב"ה מלהתגלות אליו
בשנים יקרות אלו ,בכדי שלא יאבד יעקב אף רגע קט שבו אפשר לצרוב עוד בדומה לזה שמעתי מהרה"ג רבי עקיבא גליק [אחד מהצעירים שבאו ללמוד עם גדולי
תלמידי מיר בזמן בואם לארה"ב בסיום המלחמה ,כאשר ביניהם נמנו גם דמויות ידועות כדוגמת האדמו"ר
ידיעה ועוד יסוד כדבעי. מנאוואמינסק זצ"ל והגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל ,שצמחו גם הם אך ורק בזכות הקביעות עם פארי
באופן אחר יש לבאר ,דאדרבה באותם הי"ד שנים לא היה יעקב נצרך לגילוי גידולי מיר שבאו לארה"ב באותם הימים] שנפל בחלקו ללמוד עם הגאון רבי נחום זצ"ל
שכינה מיוחד מהקב"ה ,לפי שאז כל העת היה לו גילוי שכינה ,שהרי מבואר והמשיך ללמוד עמו גם אחר שעלו שניהם לארה"ק ,שפ"א כאשר הגיעו
בחז"ל (עי' תנדב"א פרשה יח) כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו[ .ועי' נפש בלימודם לדיבור מסויים ברש"י בערכין ,שח לו רבי נחום כי כאשר דיבר פעם
החיים ש"ד פ"ו ,שכל דיבור ודיבור שמוציא האדם מפיו בשעת לימודו הרי"ז כאילו יוצא גם מפי הקב"ה]. בלימוד עם מרן הגרי"ז זיע"א תפס אותו הגרי"ז באי ידיעת רש"י זה ,וכיון שכן
א"כ בכל אותם הי"ד שנים שבהם למד יעקב תורה בלי הפסק ,שרתה השכינה העיר לו כי עליו לחזור שוב על כל קדשים .והסביר רבי נחום שהסיבה
אצלו כל העת ולא הוצרך לדיבור מיוחד עם הקב"ה ,ורק לאחמ"כ כאשר היה שמחמתה לא ידע רש"י זה ,הוא משום שבבחרותו היה לומד בחברותא עם
בדרכו לחרן ושכב לישון ,אז זכה לראשונה לגילוי נוסף ומיוחד שלא היה לו עד אאמו"ר זצ"ל ,ופ"א כאשר עמדו לקראת סיום סוגיא עמדו להתחיל בתפילת
עתה. מנחה ,כמובן שמיד הפסיקו את לימודם .וכשהמשיכו בלימודם למחרת
הבה נתעורר מזה הן לנצל את השנים המובחרות שבחיים -השנים שבהם העדיפו להתחיל מהסוגיא הבאה -עם כוונה להשלים בהזדמנות אחרת את
חובשים את ספסלי הישיה"ק שלא ילכו לריק ,אלא אדרבה ינוצלו עד תום מה שלא הספיקו ביום האתמול ,מה שלבסוף לא קרה .והרש"י שתפס אותו
בקניית קנייני נצח בתורה ובכל חלקי העבודה .והן להתחזק בעצם לימוד הגרי"ז עליו ,הוא על גמרא זו שדלגו בבחרותם בשבתם בישיבה .הוי אומר
התורה ,לשום על לב כי בכל שעה שהוגים בתורה השכינה שרויה אצל הלומד, שאלמלא דילוג זה ,לא היה הגרי"ז יכול לתפוש את רבי נחום אף לא על רש"י
ומי הוא זה שיפסיק ויעדיף לפנות לעסקי חולין בזמן שהשכינה שרויה אצלו, אחד בקדשים!
ונזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים ,אכי"ר. היסוד העולה מכל אלו העובדות -הוא גודל יקרתו של כל רגע בשנות הלימוד
(מתוך שיחה ליל שב"ק לסדר 'ויצא' תשפ"ו) בישיבה ,שכן איבודו של רגע בשנים יסודיות אלו אינו דומה לאיבוד רגע בזמן
אחר ,כי אלו הם השנים שספונים בבית ד' פנויים מכל עול
הבהרת דברים
במה שהובא בגיליון שבוע שעבר ,פסק השו"ע (סי' נ"ב) דמי שאיחר לביהכ"נ והגיע אחר שהתחילו הציבור יוצר ,יאמר תחילה וטרדה ,עם אפשרות להשתעבד בשעבוד מוחלט לתורה!
ק"ש וברכותיה עם הציבור ויתפלל עמהם ,ואח"כ יאמר פסוד"ז בלי ברכה שלפניהם ולאחריהם .העיר חכ"א לדברי המשנ"ב ומה שיצרב ויחקק בזכרון בשנים יקרות אלו ישאר לעד,
שם (סק"ו) שהביא מתשובת משכנות יעקב שהאריך להוכיח דברכת ברוך שאמר וישתבח תקנה קדומה היא מימי התנאים, באופן שלא שייך לעשות כמותו בשנים המאוחרות יותר!
על כן עדיף להתפלל ביחידי מלדלג לגמרי ברכת ב"ש וישתבח ,ע"ש .ומשמע דדעת המשנ"ב להכריע כוותי' ,ועי'.
ישיבת קאמניץ ירושלים -פנימי -לתרומות והנצחות ולכל עניני הגיליון ניתן לפנות לטל' 0556744768או במיילM0556744768@gmail.com :
