בית ישי על התורה · Beis Yishai Al Hatorah — תולדות (2026-11-09)

על התורה פרשת תולדות בית ישי
מתורתו של רבינו מרן רבי שלמה פישר זצוק"ל
קשה דבשמו"ר (א ,יג) איתא ,עד שהתינוק קטן ניכר הוא, ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה ,יט).
שאמר שלמה גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו (משלי לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכו' מה עשה הקב"ה
כ ,יא). צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם (רש"י).
וי"ל דהצדיק ניכר מיד אבל לא הרשע .ומדויק לשון הכתוב אם נראה דליצנים אלו הם פלישתים כמ"ש (ע"ז יט ).אשרי האיש
זך ואם ישר פעלו דרק בענין זה הוא מינכר מידב( .ועי' בשפ"ח אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם וכו' ובמושב לצים לא ישב
שהקשה על רש"י שהרי מיד כשיצאו מבטן נפרדו זה לרשעו כו' שלא ישב במושב אנשי פלישתים מפני שליצנים היו.
וכמש"כ רש"י לעיל ,ותי' שהיו הבריות אומרים כי רק מעשה נערות
הוא וזה שייך יותר במעשים רעים ולא במעש"ט). וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה (כה ,כד).
פי' שני תמים ושלמים ,עשיו בשלימות הגוף ,כדכתיב ויצא
ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף הראשון אדמוני ,ופי' בעה"ט מלשון אדם שהיה כאדם גדול .ויעקב
אנכי על כן קרא שמו אדום (כה ,ל). בשלימות הנפש כמ"ש איש תם ,ותרגומו אדם שלים.
ובישל יעקב עדשים להברות את האבל ,ולמה עדשים שדומות לגלגל
שהאבלות גלגל החוזר בעולם .ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו (כה ,כה).
לו פה שאסור לדבר ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחלת מאכלו ויקראו שמו עשו ,אמרו רז"ל (ב"ר סג ,ח) הוא שוא שבראתי
ביצים (רש"י). בעולמי ,ותמוה מאי שנא מכל אומות העולם.
נראה עוד טעם להבראת אבל בביצים להזכיר תחה"מ ,והוא ונראה דהלא רבקה היתה עקרה וילדה בנס שלא ע"פ טבע,
כמ"ש תמורה (לא ).אימת גדלה לכי מסרחא וכי אסרחא עפרא נמצא בלידת עשו עשה הקב"ה ניסא בכדי.
בעלמא הוא. ובזה יובן משאה"כ בריש מלאכי (א ,ב) הלא אח עשו ליעקב
נאם ה' וא הב את יעקב ואת עשו שנאתי ,ותמה הר"ן (דרשות
ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה־זה לי בכרה (כה ,לב). הר"ן דרוש השני) מה טעם הוא זה שהיה צריך לאהוב את עשו
ב' במסורה במקף ולמה־זה ,חדא הכא ,ואידך ולמה־זה הבל מפני שהוא אחי יעקב .ולמש"נ ה"ק הלא גם עשו נולד בנס כיעקב
תהבלו (איוב כז ,יב). והיה מן הראוי שיאהבנו הואיל וטרח ביצירתו לעשות נס.
ונראה פרושו דהראשון שהחשיב את הבכורה היה הבל וזהו ג"כ מה שסיפר הכתוב שעמידתם במעי אמם היה ג"כ
כדכתיב (ד ,ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ,וזהו שאמר עשו ענין פלא ויתרוצצו וגו' שכל עניינם מתחלתם לא היה טבעי.
למה זה לי בכורה ,היינו הבל שהחשיב את הבכורה ראה מה עלה
בסופו. ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם
ישב אהלים (כה ,כז).
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז איש שדה בגי' כרתא .הענין כמ"ש (מגילה טו ):עתיד הקב"ה
עשו את הבכרה (כה ,לד). להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק ,כי הצדיק שקיים תר"ך מצות
ותימה ,דהרי לא הוזכר כלל שנתן לו משקה ,רק לחם ונזיד, זוכה לכת"ר ,והרשע שעבר עליהם נהפך לו לכר"ת ,ותנן (סוף עוקצין)
ומהו וישת. עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שהם חצי כת"ר (והטעם
אלא תרוייהו מהנזיד היו ,והענין דהנה עשו אמר אל יעקב שרק חצי עי' בתפא"י במשניות סוף עוקצין) .והנה שעיר בהסיר הרע
הלעיטני נא מן האדום האדום הזה ,ואיתא בשבת (קנה ):איזו היא שבו נשאר ש"י ,ולעת"ל יעלה יעקב לשפוט את הר שעיר כמ"ש (לג,
הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד ונותנין כרשינין בפני עצמן יד) עד אשר אבא אל אדוני שעירה ,ויוציא משם הטוב דהיינו אותיות
ומים בפני עצמן ,ודו"ק. י"ש .וז"ש (תהלים כג ,ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע ,גיא
צלמות גי' שעיר ,וז"ש לא אירא רע שבשעיר.
ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז וענין ש"י כי עה"ז דומה ליום השישי ,מי שטרח בער"ש יאכל
עשו את הבכרה (כה ,לד). בשבת שהוא עוה"ב ,וכתיב ויהי ביום השישי לקטו לחם משנה שני
עי' בב"י דרשות (סי' כו) ביארתי כי שנאת מרדכי והמן משרש העמר לאחד ,עמר בגי' ש"י ,והיינו חצי כתר זוכין בעוה"ז וחציו
שנאת יעקב ועשו ,וז"ש בעה"ט (לב ,יב) הצילני נא מיד ר"ת המן, לעוה"ב ,עומר בע"ש ועומר בשבת ,י"ש בעה"ז וש"י בעה"ב .וז"ש
וכתב רבינו אפרים (כח ,טז) אעזבך עד אשר אם עשיתי ס"ת מרדכי. הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב .וכאמור שלעת"ל יעלה יעקב לשפוט
והנה עשו מכר בכורתו ליעקב עבור לחם ונזיד עדשים ,והמן את הר שעיר ויוציא משם הטוב דהיינו אותיות י"ש.
מכר עצמו למרדכי עבור לחם כמ"ש במגילה (טו ,):וכתב בעה"ט
הלעיטני נא מן ר"ת המן רמז להמן שקנאו ג"כ מרדכי בלחם. ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם
והנה ב' במסורה ויבז ,חדא הכא ,ואידך (אסתר ג ,ו) ויבז בעיניו ישב אהלים (כה ,כז).
לשלוח יד במרדכי לבדו ,וזשאה"כ (משלי יג ,יג) בז לדבר יחבל לו. כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק מה טיבם
סופו מתמשכן עליו ,א"נ סופו חובל בעצמו. כיון שנעשו בני י"ג שנה זה פרש לבתי מדרשות וזה לע"ז (רש"י).
ב ורמז לזה דר"ת גם במעלליו יתנכר נער ,הוא ,בן י"ג. א שדה ר"ת שופך דם האדם.
משל ,כמו שעושים לפרשים חשובים .נותנים להם מעט קרקע בחזקה, עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי
והם כובשים בגבורתם כל סביבותם ,עכ"ל .ואף כאן זהו מה שברכו ותורתי (כו ,ה).
יתן ויחזור ויתן ,כדי שיהא זה באופן המתקיים. קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר
ועוי"ל טעם ,עפמש"ש (סי' א' ובהערה י"ח) ,עמ"ש בסנהדרין עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (יומא כח.):
(צד ).ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וכו' אלא מפני שלא אמר במדרש תהילים (קיט ,כה) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי אמר דוד
חזקיהו שירה על הניסים שנעשו לו וכו' .והנה לשון הפסוק שבו נצטוה באתי לחלל שבת האירה לי תורה שנא' זכור את יום השבת באתי
חזקיהו לומר שירה הוא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב לנאף האירה לי תורה שנא' מות יומת הנואף הה"ד נר לרגלי וגו'.
כהולך בחליל לבא בהר ה' (ישעיה ל ,כט) .ופירש רש"י תשמחו הביאור בזה כי נתינת התורה לישראל חסד הוא עמהם ,דבלא
במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים ,שהיה החליל מכה לפניהם זה היו צריכים מעצמם לתור ולבקש לשער מהו הטוב ומהו הרע,
לבא בהר ה' ,כמו ששנינו במס' ביכורים עכ"ל .והוא כמש"נ דהבאת וכי הא דקיים אברהם אבינו כל התורה משכלו והתבוננותו ששיער
ביכורים הוא ענין של הכרת טובה .וכאשר חזקיהו לא אמר שירה על בעצמו מה רצון ה' ומה מתועב בעיניו ,אלא שאח"כ נתחסד הקב"ה
הניסים שנעשו לו ,חטא בכפיות טובה. עם ישראל וגילה להם סודו .וכ"כ הרמב"ן בסהמ"צ בהשמטות
והנה בתפילתו של חזקיהו לה' (ישעיהו לח ,ג) ויאמר אנה ה' זכר למ"ע לברך בה"ת להודות לה' על שגילה לנו כו'.
נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי
וגו' ,ובפ"ק דברכות (י ):מאי והטוב בעיניך עשיתי .א"ר יהודה אמר רב, ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (כו ,טז).
שסמך גאולה לתפלה ,וכו' .פי' ,כי רש"י (לעיל ד ):הביא מהירושלמי יש לבאר על דרך הפשט שעצמת ממנו ,ממה שלקחת ממנו,
טעם הצורך לסמוך גאולה לתפלה ,שיהיה האדם מקרב להקב"ה אליו, ע"ד שאמר הכתוב (לא ,א) ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה.
ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יצי"מ ,והוא מתקרב אליו ,ובעודו קרוב
אליו יש לו לתבוע צרכיו ,עכ"ל .ומענין זה הוא החיוב לומר שירה .כי לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם
אם האדם אינו מכיר טובה ואינו אומר שירה לפני המלך על חסדיו ,הרי מטעמים לאביך כאשר אהב (כז ,ט).
הוא מתיש כחו מלהטיב לו עוד( .על דרך שפירש רש"י בפ' האזינו פסח היה (רש"י).
הפסוק צור ילדך תשי .כשבא להטיב לכם ,אתם מכעיסים לפניו, הענין כמ"ש רש"י (לעיל פס' ב') לא ידעתי יום מותי -אמר
ומתישים כחו מלהטיב לכם) .ויש להמליץ על זה הפסוק (תהלים כח ,ה) רבי יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים
כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם .פי' ,כי אם לפני כן וחמש לאחר כן ,ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש ,אמר
לא מבינים להכיר להקב"ה טובה על פעולות חסדיו ,יהרוס פעולות אלו שמא לפרק אמי אני מגיע ,והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני
ולא יבנם עוד .נמצא חזקיהו מזכיר זכותו בסמיכת גאולה לתפלה בחמש שנים סמוך לפרקה ,לפיכך לא ידעתי יום מותי ,שמא לפרק
כתיקון לחטא אי אמירת שירה. אמא ,שמא לפרק אבא .והנה יצחק נולד בפסח (ר"ה י ):וא"כ נעשה
מעתה י"ל דזהו גם ענין יתן ויחזור ויתן ,אם האדם לא מכיר טובה בן קכ"ג בפסח וא"כ בו ביום היה מעשה שקרא לעשו ,ודו"ק.
על חסדי ה' החסד נפסק ע"ש .וז"ש יתן ויראה אם תודה לו על חסדו
יוסיף חסדו ואם לא לא. ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים
עוד י"ל דהנה ברמב"ן כתב ויתן לך משמני הארץ כלומר ידי עשו (כז ,כב).
השמנה שבכל הארצות כעניין שכתוב (יחזקאל כ ,ו) צבי היא לכל בגמ' (מגילה ו ).דרשו על עשו הפסוק (ישעיה כו ,י) יוחן רשע
הארצות .וכ"כ הרשב"א (ח"א סי' קלד) בברכה זו זכה יעקב מיד בארץ בל למד צדק ע"ש .והנה ההפרש בין מספר יעקב למספר עשו הוא
ישראל ושוב לא יכל יצחק ליתנה לעשיו .ולפ"ז יתכן לפרש מש"כ כמספר צדק[ ,וענין צד"ק הוא יעק"ב עם י"ב שבטים] ,ועשו עם
רש"י יתן יחזור ויתן על ביאה ראשונה ושניה ,ודו"ק. צדק בגי' רשע .והנה צדק בגי' קל ידים ,כמספר ההפרש שבין יעקב
באופ"א קצת נראה דקודם לכן כתיב (שם ,כז) ראה ריח בני כריח לעשו ונתחלק הקל ליעקב והידים לעשיו.
השדה אשר ברכו ה' ,ואיתא בב"ר (סה ,כב) מלמד שראה בית בנוי
וחרב ובנוי ,שנאמר ריח בני הרי בנוי ,כריח שדה הרי חרוב שנא' ציון ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש (כז,
כשדה תחרש ,אשר ברכו ה' חוזר ובנוי לעולם .וז"ש יתן ויחזור ויתן כח).
פי' אפי' תראה שחלה הפסקה בינתיים בגלות ישראל מאדמתם לא יתן ויחזור ויתן (רש"י בשם ב"ר).
תדאג כי יחזור ויתן. צ"ב מה טעם לא יתן בעין יפה הכל בבת אחת.
ובדרשות בית ישי סי' מ' כתבתי בזה ארבעה דרכים ,עי"ש.
ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש (כז ,כח). ונראה עוד הענין בזה עפ"י מש"כ (שם סי' א הע' יז ובכ"ד) שכל
בברכות (לה ):פריך מ"ט לא נתייחדה ברכה לשמן כמו ליין. שניתן באתדל"ע בלא עסק וטורח מצד המקבל אינו בר קיימא,
ונראה דרק דגן ותירוש שנתייחדה בהם ברכה ליעקב נתייחדה וכתבתי עוד (סי' יב הערה ד) שאין לך מעשה בר קיימא אלא כדרך
להם ברכה ,משא"כ שמן שנתברך בו גם עשו .דכתיב ביעקב ויתן שאמר לו הקב"ה ליעקב אבינו ,הארץ אשר אתה שוכב עליה לך
לך וגו' ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש ,וכתיב בעשו (כז ,לט) הנה אתננה ולזרעך ,ופרצת וגו' .ופירשו החזקוני ובעלי התוס' שם וז"ל,
משמני הארץ יהיה מושבך. הארץ אשר אתה שוכב עליה .וא"ת דבר מועט הוא ,ופרצת ימה
וקדמה ,נחלה בלי מצרים .שהרי כתוב והיה זרעך כעפר הארץ,
ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש (כז ,כח). כלומר ,ארחיב נחלתכם סביב לארץ אשר אתה שוכב עליה (רשב"ם),
הנה בברכת יצחק ליעקב כתיב ויתן לך האלהים מטל השמים והפשט כך הוא ,מאחר שנתתי לך מעט קרקע ,תוכל לכבוש כל סביבך.
2
וכן הוא האמת הברור ממה שתמצא שתי פעמים וכו' ויברכהו וגו' ומשמני הארץ ,ואילו בברכתו אח"כ לעשו אמר (כז ,לט) הנה
וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו' ,הנה שסתם הברכה בלשון ברכה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל.
סתם ,כי אין הפה יכול לפרש ,כי עין לא ראתה אלהים זולתך וכו'. ויבואר עפמש"כ בבית ישי בדרוש לשה"ג (סי' א') וז"ל ,ידוע
ואח"כ טפל אליה הברכות אשר אל הטובות החיצוניות ואמר ויתן מחכמי הקבלה (וכמבואר באריכות בנפה"ח) ,שכשם שקיימת
לך וכו' כי אם שאינם מעיקר הברכה הם עוזרות ומיפות אותה וכו'. מערכה טבעית שמצידה השמים הם שמנהיגים ומשפיעים
ואם כונו לזה חז"ל במה שאמרו יתן ויחזור ויתן ,הנה מה טוב ,עכ"ל. לתחתונים ,ישנה מערכה רוחנית שמצדה אדרבה התחתונים
הוצרך העקידה לתלות הכל על אות אחד בלבד לבאר בה כל דהיינו ישראל הם המשפיעים והמנהיגים ,בסוד תנו עוז לאלהים,
הענין הזה כלו ולתלות הכל בברכה סתומה שלא נתפרשה .אכן באלהים נעשה חיל ,רוכב שמים בעזרך ,יעקב חבל נחלתו וכו' ע"ש.
לפי האמור ,הדבר מרומז בהקדמת טל השמים למשמני הארץ. נמצא ,עיקר ברכתם של ישראל שיהיה להם כח לפעול למעלה
דלא כבברכתו לעשו ,שהקדים משמני הארץ לטל השמים וכמש"נ. ולהמשיך מטל השמים ואזי יהיה להם שפע גם למטה משמני
והשתא י"ל שאכן כדברי רז"ל והמפרשים בברכות הראשונות כבר הארץ .משא"כ בברכת יצחק לעשו לאחר שכבר הפסיד עשו מעלה
הוכרע שיעקב הוא יהיה זרע אברהם וכל מש"כ הגר"ח והגרי"ז על זו וניתנה ליעקב ,אמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך ,שזה עיקר
פרשת ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ,הוא המשך ברכתו ,אלא שיקבל גם שפע מטל השמים ,כמאן דשדי מאחורי
ותוצאה למה שהוקבע בברכות. כתפיה ,להיות ניזון מתמצית (תענית י ).ודו"ק.
והנה בחידושי הגרי"ז עה"ת פרשת תולדות עה"פ ויקרא יצחק
ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל אל יעקב ויברך אותו ויצוהו וגו' (כח ,א) כתב ,נראה בביאור הך
השמים מעל (כז ,לט). פרשתא עפ"מ ששמעתי מאאמו"ר הגאון זצ"ל וכו' ,עדיין אין אנו
בגמ' תענית (כה ):שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם יודעין מי מזרעו של יצחק הוא הנחשב זרע אברהם אם יעקב או
גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של צבור הוא עשו ,וע"ז בא הקרא דויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך
אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס לרשתך וגו' וכו' עכ"ד .ונראה לפ"ז ,דעד אותה שעה היה באמת
מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו. הדבר תלוי ועומד מי יהיה זרע אברהם ,ורק עכשיו בשעת הברכות
נמצא בצדיקים גוף הנתינה ענין בפ"ע ,שהוא צריך מתנה. הוא שהוכרע הדבר ,כי יעקב בחר לו יה וכו' .ולפ"ז נראה ,דזהו יסוד
משא" כ ברשעים עיקר הנתינה בשביל שיהיה להם .וז"ש בברכת הך פרשתא דויקרא יצחק אל יעקב וגו' ,כי אז באותה שעה נבחר
יעקב ויתן לך אלהים ,זכר הנתינה ,אבל בעשו הנה משמני הארץ יעקב להיות זרע אברהם ומשו"ה צוה עליו עכשיו לא תקח אשה
יהיה מושבך ולא זכר הנתינה אלא התכלית. מבנות כנען וכו' ,ובזה מבוארים היטב גם הכתובים שאח"כ ,וירא
עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם וגו' דמבואר
וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי מזה דהברכות והציווי תרוויהו חדא מילתא נינהו וכו' ,עכ"ד.
אחי רבקה אם יעקב ועשו (כח ,ה). ולכאורה דברי הגרי"ז סתירה לדברינו ,דמשמע דלא הוכרע
אם יעקב ועשו -איני יודע מה מלמדנו (רש"י). בשעת הברכות ,ורק בפרשתא זו דויקרא יצחק אל יעקב וגו' הוכרע
ונראה דמלמדנו שהיה כאן נס גדול ,שהרי בפ' ויצא פירש"י (כט, הדבר כי יעקב בחר לו יה.
יז) דהכל היו אומרים לרבקה שני בנים יעקב ועשו וללבן ב' בנות אלא דהא גופא קשיא שהרי ממרוצת הדברים נראה שכבר
הגדולה לעשו והקטנה ליעקב .א"כ כד כתיב (להלן ח-ט) וירא עשו כי מיד בברכת ויתן לך וגו' כבר הוכרע הדבר .וכך באמת משמע
רעות בנות כנען וגו' וילך אל ישמעאל והלא מן הראוי היה שעתה בדברי רז"ל והמפרשים .ברם דהיא גופא תימה דאם אכן הוכרע
שנתן אל לבו כי רעות בנות כנען וגו' ילך ג"כ כיעקב אל לבן לישא הדבר בברכות איך זה שלא בא הדבר לידי ביטוי באותן הברכות
את לאה ואזי הרי לא הואיל יעקב כלום בבריחתו פדנה ארם כי שם העוסקות בעיקר במשמני הארץ ועניני עושר וכבוד.
ישיגנו עשו ,ונתן הקב"ה בלבו לילך אל ישמעאל ולא לפדן ארם. ובאמת כבר נתחבט בזה העקדה (שער כ"ד) וכתב וז"ל ,יש
להפלא מאד על אלו הברכות שבירך יצחק את יעקב באומרו ויתן
וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם לך האלהים מטל השמים וכו' .יעבדוך עמים וכו' .שלפי הנראה כלם
אחות נביות על נשיו לו לאשה (כח ,ט). ירוצו מרוצת העושר והכבוד שהם עניינים מדומים בלתי אמיתיים
על נשיו -הוסיף רשעה על רשעתו ,שלא גירש את הראשונות (רש"י). וחיצונים מבעליהם וכו' .והיותר קשה כי אחר שנתנם ליעקב בו ביום
והנה להלן (לו ,ג) בשמת בת ישמעאל כתב רש"י ,להלן קורא חזר ונתנם לעשו באומרו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל
לה מחלת ,מצאתי באגדת מדרש ספר שמואל (פרק יז) שלושה השמים מעל ועל חרבך תחיה וכו' .והרי הם שני שטרות היוצאים
מוחלין להן עוונותיהן גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה, ביום אחד וכו' .ואולם אני רואה כי אות אחד בלבד של פרשה זו
ולמד הטעם מכאן ,לכך נקראת מחלת שנמחלו עוונותיוג. מבארת כל הענין הזה כלו ומישבת אותו על תוכן אמתתו וכו' ,וכל
וצ"ב היאך יתקיימו בו ב' המאמרים יחדיו. זה הוא מבואר נגלה בוא"ו של ויתן לך האלהים ,שחשבוה מיותרת,
והנראה ע"פ מש"כ השד"ח (ח"ו עמ' א'רמ"ב) על הא דאמרינן עד שדרשו בה יתן ויחזור ויתן .אבל האמת ,שיורה ,שעיקר הברכה
ביבמות אמר רב חמא כיון שנשא אדם אשה עוונותיו מתפקקין האלהית והרוחנית כבר נאמרה ,אשר עליה היתה הכונה כולה,
שנא' מצא אשה מצא טוב ,ופירש"י מתפקקין נסתמים ,וכתב הרב אלא שהוסיף בה אלו הברכות הזמניות העוזרות והסומכות אותה.
ג מכאן נהגו החתן והכלה להתענות ולשוב בתשובה ביום חופתם כנאמר בשו"ע
(אה"ע סי' סא) ,והנה חתן ר"ת חטאתי נגדי תמיד (תהילים נא ,ה) ,כלה ר"ת
היה לבי כדונג (תהילים כב ,טו).
3
והנה ר"מ אע"ג דגמר תורה מפומיה דאחר - ,ואחר נכנס מהר"י פינטו בדרשותיו שדקדקו חז"ל לומר שעוונותיו נסתמים
ליצירה [שלכן אמרו שאשכחיה למטטרון] ,וז"ש רמון מצא היינו לומר שאין נמחלין אלא תלויים ועומדים אם לא ישוב לכסלה מוטב
רמון דמטטרון -אבל ר"מ ידע לברר אוכל מפסולת ,ותוכו אכל ואם ישאר מגלגלין עליו את הכל ופוקדים לו עוונותיו הראשונים
היינו האלהות המתפשטת מעולם האצילות ומתלבש תוך עולם וכו' עכ"ל .וא"כ זה היה ג"כ בעשו שנתנו לו זכות שיהיו עוונותיו
היצירה ,וקליפתו זרק. נמחלין ,ולבסוף הרשיע ונוסף רשע על רשעתו ,ודו"ק.
והנה כתיב מידי אביר יעקב וכתב האריז"ל (לקוטי תורה פ'
ויחי) שהם אותיות רבי עקיבא ,והנה סיפיה דקרא משם רועה אבן הפטרת תולדות
ישראל והוא ר"ת מאיר ,לומר שר"מ זכה לרעות ולהתפרנס מאותו כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה'
עולם שנכנס בו ר"ע. צבאות הוא (מלאכי ב ,ז).
והנה אמרו במדרש (ב"ר כ ,יב) בתורתו של ר"מ היה כתוב חגיגה (טו ):ור"מ היכי גמר מפומיה דאחר והכתיב כי שפתי
כתנות אור ולא עור ,דכתנות עור הם מסטרא דקליפת נוגה כהן וגו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיו ואם
שמעורב טוב ורע ,אבל ר"מ השיג באצילות דתמן לא יגורך רע. לאו אל יבקשו ,ר"מ רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק.
וזהו ג"כ מ"ש (עירובין יג ):שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף נקט רמון שהוא מעורב הרבה טוב ורע וקשה לבררו מקליפתו,
דעתו שאומר טהור ומראה פנים ואומר טמא ומראה פנים .דהנה ורק ר"מ היה בקי לברור ותוכו אכל וקליפתו זרקד.
אי' בזהר (בראשית כו ,:וכן בתקו"ז תקון מ') שלוחות הראשונות ובזה תבין מ"ש בע"ח (שמ"ו פ"ז) והחיות רצוא ושוב ,ושוב
היו אבני שיש טהור (שלשם נכנס ר"ע) אינון יו"ד יו"ד דרמיזין בגי' מטטרון ,רצוא בגי' רמון דמטטרון ,ונשאר ט"ט בגי' ח"י .וז"ש
בוייצר תרי יצירות חכמה בראש וחכמה בסוף ,ואורייתא מתרין והחיות רצוא ושוב ,היינו החיות שהם ביצירה ,ע"כ מע"ח שם.
לוחין אילין הוה משה נחתא לישראל ,ולא זכו בהון ואיתברו ויהיב והוא מבואר במש"כ שהרמון מעורב בו טוב ורע וכן הוא ביצירה
להו אחרנין מסטרא דעה"ד טו"ר דמתמן איתיהב אורייתא באיסור שהיא מעורבת טו"רה ,ושם סטרא דעה"ד טוב ורע (כדאי' בע"ח
והיתר טמא טהור פסול וכשר .ור"ל שמקודם היו ב' היצירות דוייצר של"ט ספ"א)
הכל טוב ,ולא יצ"ט ויצה"ר שתי יצירות .והנה תורתו של ר"מ היה והנה איתא בע"ח (שמ"ו פ"ב ,ושמ"ד פ"ה) ובשער היחודים
מבחי' לוחות הראשונות ,כר"ע שנכנס והשיג באצילות ששם הכל (שרוה"ק פ"א) שכל מה דאיתא על תנאים שנכנסו לפרדס -
טוב וזכה ללוחות ראשונותט ,שהם היו כתובים משני צדיהם ולא וההיכלות הנזכרים בספר פרקי היכלות -הכל ביצירה .וזהו הטעם
היה שם פנים ואחור .עד שהיה ר"מ אומר טהור ומראה פנים למה דאיתא בזהר בראשית (כו ):בארבעה תנאים שנכנסו לפרדס,
ואומר טמא ומראה פנים .וז"ש ג"כ (בר"ר ט ,ה) בתורתו של ר"מ שג' שנכנסו ולא יצאו בשלום ,כי נכנסו ליצירה ששם עה"ד טו"ר,
היה כתוב טוב מאד טוב מות ,שגם צד המות (שכתוב ראה נתתי חוץ מר"ע שנכנס לאצילות לסטרא דעה"ח ,ולכן אמרו עליו שנכנס
לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע) היה אצלו בחי' בשלום ויצא בשלום .והענין כי הנה האצילות מתלבשת בפנימיות
טוב .והנה ה' מנשמת רוח אפיך (תהילים יח ,טז) ר"ת מאיר ,היינו היצירהו בסוד כולם בחכמה עשית ,והנכנס ביצירה צריך להיות
שר"מ היה נשמתו מסטרא דוייצר דתרין יודי"ן שהיה הכל טוב בקיא ברצוא ,היינו שלא להתעכב שם ביצירה ולהיות נרגן מפריד
דעליה כתיב ויפח באפיו נשמת חיים. אלוף ,אלא צריך לעבור עולם זה דרך מרוצה ,ולהכנס לפני ולפנים
והנה מאיר ר"ת רוח איש יכלכל מחלהו (משלי יח ,יד) ,רוח איש לעולם האצילות ששם הכל טוב ואלהות גמורה כדכתיב לא יגורך
יכלכל מחלהו ,הוא בגי' אור זרוע לצדיק ,שדרשוהו על ר"ע כמ"ש רע .וזה ענין רצוא ז שעובר דרך מרוצה שלא ידבק בו הרע שבעולם
האו"ז (בהקדמה) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ס"ת ר' עקיבהי. היצירה ,ועי"ז יזכה ליצא בשלום כר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלוםח.
הודעה משמחת
נותרו כמה עותקים של ספר אור השם לרבי חסדאי קרשקש במהדורה שהו"ל רבינו
זצ"ל .ניתן להשיג במייל beitishai@gmail.comאו ליצור קשר בפלאפון .0527175427
בברכה"ת
שבאצילות מאיר אור הא"ס ,ע"ע קה"י ערך אבא ב'] .ובזה"ק בראשית ר"ז א', ד הענין שנקט כאן לשון אכילה ,הוא משום דמייתי עלה קרא (משלי כב) הט
דהא בחכמה קיימין כל קיומין דעלמא וכלהו נפקי מגוה .וכעי"ז בזה"ק ח"ג י' אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי
ב' ,דאחזיאו ליה לחנוך דכל עלמין אתקשרין דא בדא ושאיל על מה קיימין, ע"ש ,והנה בסיפא דהך קרא כתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך ,וק"ל.
והשיבו לו שעל חכמה קיימין כולהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו ,דכתיב כלם ה א .ה .בע"ח שמ"ג (בהקדמה) איתא דביצירה טו"ר בשיקול אחד ואינם מעורבין
בחכמה עשית .וכדאיתא בספר הלקוטים כי תצא (פכ"א ד"ה ודע כי בנין בית משא"כ בעשיה הקלי' מרובה על הקדושה ומעורבין .ומאידך בשמ"ז פ"ד כתב
חדש) .ואף שיש להרחיב בענין זה באופ"א די בזה למה שנצרך כאן( .הערת ביצירה חציו טוב וחציו רע והם מעורבים .וי"ל שבערך הערבוב שבעשיה
הרב מאיר פישר). נחשב היצירה אינם מעורבין ,אבל בערך האצילות -בה אין עירוב כלל –
ז והנה רצוא ר"ת (תהילים מה ,ח) אהבת צדק ותשנא רשע ,היינו שמברר הטוב נחשב היצירה מעורבת( .הערת הרב מאיר פישר).
והצדק ומשליך הרע והרשע. ו א .ה .הנה נודע כי אצילות חכמה ,בריאה בינה וכו' ,ואף שבע"ח שמ"ז פ"ב
ח א"ה ,וזהו גם מה דאיתא בהקדמת תק"ז י"א ב' ,וז"ל ,ארבעה נכנסו לפרדס ועו"מ מבואר שהאצילות מתלבש בבריאה ובריאה מתלבשת ביצירה ,מ"מ
שלשה אכלו מאלין קליפי ומתו רביעאה אכל איבא וזרק קליפין וחי כגוונא דא נקט דהאצילות מתלבשת ביצירה ,וזה מחמת המבואר שם ובשמ"ב פי"ג ופי"ד
אתמר רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק( .הערת הרב מאיר פישר). שאור הא"ס אינו מתגלה אלא עד האצילות שהיא בחינת חכמה ומשם ואילך
ט וזהו ג"כ הענין שלעתיד לבא יבטל היצה"ר (עי' בב"י דרשות סי' מ"ג) כי יזכו אבא מאיר דרך לבושו אל העולמות וזה סוד כולם בחכמה עשית[ ,ואל תטעה
ללוחות הראשונות כמ"ש בב"י (דרשות סי' ג') בבחי' כולו טוב. לומר דלמטה מאצילות אין אור הא"ס מגיע כלל ,אלא מחמת עובי הלבוש כבר
י וע"ע דרשות בית ישי סי' א' הערה ח' .וסי' ל"ז הערה י"ז. יאמר כן ,ומאידך גם באצילות מאיר תוך לבושים אבל לרוב זכותם יאמר
4
להצטרפות לרשימת התפוצהbeitishai@gmail.com :
