gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בית ישי על התורה · Beis Yishai Al Hatorah — תולדות (2026-11-09)

מוציא לאור: בית ישי על התורה · Beis Yishai Al Hatorah

שבוע: תולדות (2026-11-09)

בית ישי על התורה · Beis Yishai Al Hatorah — תולדות (2026-11-09)

פתח את ה-PDF הורדה

‫על התורה‬ ‫‪ ‬פרשת תולדות ‪‬‬ ‫בית ישי‬ ‫מתורתו של רבינו מרן רבי שלמה פישר זצוק"ל‬ ‫קשה דבשמו"ר (א‪ ,‬יג) איתא‪ ,‬עד שהתינוק קטן ניכר הוא‪,‬‬ ‫ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק (כה‪ ,‬יט)‪.‬‬ ‫שאמר שלמה גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו (משלי‬ ‫לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה וכו' מה עשה הקב"ה‬ ‫כ‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם (רש"י)‪.‬‬ ‫וי"ל דהצדיק ניכר מיד אבל לא הרשע‪ .‬ומדויק לשון הכתוב אם‬ ‫נראה דליצנים אלו הם פלישתים כמ"ש (ע"ז יט‪ ).‬אשרי האיש‬ ‫זך ואם ישר פעלו דרק בענין זה הוא מינכר מידב‪( .‬ועי' בשפ"ח‬ ‫אשר לא הלך בעצת רשעים זה אברהם וכו' ובמושב לצים לא ישב‬ ‫שהקשה על רש"י שהרי מיד כשיצאו מבטן נפרדו זה לרשעו כו'‬ ‫שלא ישב במושב אנשי פלישתים מפני שליצנים היו‪.‬‬ ‫וכמש"כ רש"י לעיל‪ ,‬ותי' שהיו הבריות אומרים כי רק מעשה נערות‬ ‫הוא וזה שייך יותר במעשים רעים ולא במעש"ט)‪.‬‬ ‫וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה (כה‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫פי' שני תמים ושלמים‪ ,‬עשיו בשלימות הגוף‪ ,‬כדכתיב ויצא‬ ‫ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף‬ ‫הראשון אדמוני‪ ,‬ופי' בעה"ט מלשון אדם שהיה כאדם גדול‪ .‬ויעקב‬ ‫אנכי על כן קרא שמו אדום (כה‪ ,‬ל)‪.‬‬ ‫בשלימות הנפש כמ"ש איש תם‪ ,‬ותרגומו אדם שלים‪.‬‬ ‫ובישל יעקב עדשים להברות את האבל‪ ,‬ולמה עדשים שדומות לגלגל‬ ‫שהאבלות גלגל החוזר בעולם‪ .‬ועוד מה עדשים אין להם פה כך האבל אין‬ ‫ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו (כה‪ ,‬כה)‪.‬‬ ‫לו פה שאסור לדבר ולפיכך המנהג להברות את האבל בתחלת מאכלו‬ ‫ויקראו שמו עשו‪ ,‬אמרו רז"ל (ב"ר סג‪ ,‬ח) הוא שוא שבראתי‬ ‫ביצים (רש"י)‪.‬‬ ‫בעולמי‪ ,‬ותמוה מאי שנא מכל אומות העולם‪.‬‬ ‫נראה עוד טעם להבראת אבל בביצים להזכיר תחה"מ‪ ,‬והוא‬ ‫ונראה דהלא רבקה היתה עקרה וילדה בנס שלא ע"פ טבע‪,‬‬ ‫כמ"ש תמורה (לא‪ ).‬אימת גדלה לכי מסרחא וכי אסרחא עפרא‬ ‫נמצא בלידת עשו עשה הקב"ה ניסא בכדי‪.‬‬ ‫בעלמא הוא‪.‬‬ ‫ובזה יובן משאה"כ בריש מלאכי (א‪ ,‬ב) הלא אח עשו ליעקב‬ ‫נאם ה' וא הב את יעקב ואת עשו שנאתי‪ ,‬ותמה הר"ן (דרשות‬ ‫ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה־זה לי בכרה (כה‪ ,‬לב)‪.‬‬ ‫הר"ן דרוש השני) מה טעם הוא זה שהיה צריך לאהוב את עשו‬ ‫ב' במסורה במקף ולמה־זה‪ ,‬חדא הכא‪ ,‬ואידך ולמה־זה הבל‬ ‫מפני שהוא אחי יעקב‪ .‬ולמש"נ ה"ק הלא גם עשו נולד בנס כיעקב‬ ‫תהבלו (איוב כז‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫והיה מן הראוי שיאהבנו הואיל וטרח ביצירתו לעשות נס‪.‬‬ ‫ונראה פרושו דהראשון שהחשיב את הבכורה היה הבל‬ ‫וזהו ג"כ מה שסיפר הכתוב שעמידתם במעי אמם היה ג"כ‬ ‫כדכתיב (ד‪ ,‬ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו‪ ,‬וזהו שאמר עשו‬ ‫ענין פלא ויתרוצצו וגו' שכל עניינם מתחלתם לא היה טבעי‪.‬‬ ‫למה זה לי בכורה‪ ,‬היינו הבל שהחשיב את הבכורה ראה מה עלה‬ ‫בסופו‪.‬‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם‬ ‫ישב אהלים (כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז‬ ‫איש שדה בגי' כרתא‪ .‬הענין כמ"ש (מגילה טו‪ ):‬עתיד הקב"ה‬ ‫עשו את הבכרה (כה‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק‪ ,‬כי הצדיק שקיים תר"ך מצות‬ ‫ותימה‪ ,‬דהרי לא הוזכר כלל שנתן לו משקה‪ ,‬רק לחם ונזיד‪,‬‬ ‫זוכה לכת"ר‪ ,‬והרשע שעבר עליהם נהפך לו לכר"ת‪ ,‬ותנן (סוף עוקצין)‬ ‫ומהו וישת‪.‬‬ ‫עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שהם חצי כת"ר (והטעם‬ ‫אלא תרוייהו מהנזיד היו‪ ,‬והענין דהנה עשו אמר אל יעקב‬ ‫שרק חצי עי' בתפא"י במשניות סוף עוקצין)‪ .‬והנה שעיר בהסיר הרע‬ ‫הלעיטני נא מן האדום האדום הזה‪ ,‬ואיתא בשבת (קנה‪ ):‬איזו היא‬ ‫שבו נשאר ש"י‪ ,‬ולעת"ל יעלה יעקב לשפוט את הר שעיר כמ"ש (לג‪,‬‬ ‫הלעטה מאכילה מעומד ומשקה מעומד ונותנין כרשינין בפני עצמן‬ ‫יד) עד אשר אבא אל אדוני שעירה‪ ,‬ויוציא משם הטוב דהיינו אותיות‬ ‫ומים בפני עצמן‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫י"ש‪ .‬וז"ש (תהלים כג‪ ,‬ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע‪ ,‬גיא‬ ‫צלמות גי' שעיר‪ ,‬וז"ש לא אירא רע שבשעיר‪.‬‬ ‫ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז‬ ‫וענין ש"י כי עה"ז דומה ליום השישי‪ ,‬מי שטרח בער"ש יאכל‬ ‫עשו את הבכרה (כה‪ ,‬לד)‪.‬‬ ‫בשבת שהוא עוה"ב‪ ,‬וכתיב ויהי ביום השישי לקטו לחם משנה שני‬ ‫עי' בב"י דרשות (סי' כו) ביארתי כי שנאת מרדכי והמן משרש‬ ‫העמר לאחד‪ ,‬עמר בגי' ש"י‪ ,‬והיינו חצי כתר זוכין בעוה"ז וחציו‬ ‫שנאת יעקב ועשו‪ ,‬וז"ש בעה"ט (לב‪ ,‬יב) הצילני נא מיד ר"ת המן‪,‬‬ ‫לעוה"ב‪ ,‬עומר בע"ש ועומר בשבת‪ ,‬י"ש בעה"ז וש"י בעה"ב‪ .‬וז"ש‬ ‫וכתב רבינו אפרים (כח‪ ,‬טז) אעזבך עד אשר אם עשיתי ס"ת מרדכי‪.‬‬ ‫הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב‪ .‬וכאמור שלעת"ל יעלה יעקב לשפוט‬ ‫והנה עשו מכר בכורתו ליעקב עבור לחם ונזיד עדשים‪ ,‬והמן‬ ‫את הר שעיר ויוציא משם הטוב דהיינו אותיות י"ש‪.‬‬ ‫מכר עצמו למרדכי עבור לחם כמ"ש במגילה (טו‪ ,):‬וכתב בעה"ט‬ ‫הלעיטני נא מן ר"ת המן רמז להמן שקנאו ג"כ מרדכי בלחם‪.‬‬ ‫ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם‬ ‫והנה ב' במסורה ויבז‪ ,‬חדא הכא‪ ,‬ואידך (אסתר ג‪ ,‬ו) ויבז בעיניו‬ ‫ישב אהלים (כה‪ ,‬כז)‪.‬‬ ‫לשלוח יד במרדכי לבדו‪ ,‬וזשאה"כ (משלי יג‪ ,‬יג) בז לדבר יחבל לו‪.‬‬ ‫כל זמן שהיו קטנים לא היו נכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק מה טיבם‬ ‫סופו מתמשכן עליו‪ ,‬א"נ סופו חובל בעצמו‪.‬‬ ‫כיון שנעשו בני י"ג שנה זה פרש לבתי מדרשות וזה לע"ז (רש"י)‪.‬‬ ‫ב ורמז לזה דר"ת גם במעלליו יתנכר נער‪ ,‬הוא‪ ,‬בן י"ג‪.‬‬ ‫א שדה ר"ת שופך דם האדם‪.‬‬ ‫משל‪ ,‬כמו שעושים לפרשים חשובים‪ .‬נותנים להם מעט קרקע בחזקה‪,‬‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי‬ ‫והם כובשים בגבורתם כל סביבותם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ואף כאן זהו מה שברכו‬ ‫ותורתי (כו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫יתן ויחזור ויתן‪ ,‬כדי שיהא זה באופן המתקיים‪.‬‬ ‫קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר‬ ‫ועוי"ל טעם‪ ,‬עפמש"ש (סי' א' ובהערה י"ח)‪ ,‬עמ"ש בסנהדרין‬ ‫עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' (יומא כח‪.):‬‬ ‫(צד‪ ).‬ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וכו' אלא מפני שלא אמר‬ ‫במדרש תהילים (קיט‪ ,‬כה) נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי אמר דוד‬ ‫חזקיהו שירה על הניסים שנעשו לו וכו'‪ .‬והנה לשון הפסוק שבו נצטוה‬ ‫באתי לחלל שבת האירה לי תורה שנא' זכור את יום השבת באתי‬ ‫חזקיהו לומר שירה הוא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב‬ ‫לנאף האירה לי תורה שנא' מות יומת הנואף הה"ד נר לרגלי וגו'‪.‬‬ ‫כהולך בחליל לבא בהר ה' (ישעיה ל‪ ,‬כט)‪ .‬ופירש רש"י תשמחו‬ ‫הביאור בזה כי נתינת התורה לישראל חסד הוא עמהם‪ ,‬דבלא‬ ‫במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים‪ ,‬שהיה החליל מכה לפניהם‬ ‫זה היו צריכים מעצמם לתור ולבקש לשער מהו הטוב ומהו הרע‪,‬‬ ‫לבא בהר ה'‪ ,‬כמו ששנינו במס' ביכורים עכ"ל‪ .‬והוא כמש"נ דהבאת‬ ‫וכי הא דקיים אברהם אבינו כל התורה משכלו והתבוננותו ששיער‬ ‫ביכורים הוא ענין של הכרת טובה‪ .‬וכאשר חזקיהו לא אמר שירה על‬ ‫בעצמו מה רצון ה' ומה מתועב בעיניו‪ ,‬אלא שאח"כ נתחסד הקב"ה‬ ‫הניסים שנעשו לו‪ ,‬חטא בכפיות טובה‪.‬‬ ‫עם ישראל וגילה להם סודו‪ .‬וכ"כ הרמב"ן בסהמ"צ בהשמטות‬ ‫והנה בתפילתו של חזקיהו לה' (ישעיהו לח‪ ,‬ג) ויאמר אנה ה' זכר‬ ‫למ"ע לברך בה"ת להודות לה' על שגילה לנו כו'‪.‬‬ ‫נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי‬ ‫וגו'‪ ,‬ובפ"ק דברכות (י‪ ):‬מאי והטוב בעיניך עשיתי‪ .‬א"ר יהודה אמר רב‪,‬‬ ‫ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד (כו‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫שסמך גאולה לתפלה‪ ,‬וכו'‪ .‬פי'‪ ,‬כי רש"י (לעיל ד‪ ):‬הביא מהירושלמי‬ ‫יש לבאר על דרך הפשט שעצמת ממנו‪ ,‬ממה שלקחת ממנו‪,‬‬ ‫טעם הצורך לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬שיהיה האדם מקרב להקב"ה אליו‪,‬‬ ‫ע"ד שאמר הכתוב (לא‪ ,‬א) ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה‪.‬‬ ‫ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יצי"מ‪ ,‬והוא מתקרב אליו‪ ,‬ובעודו קרוב‬ ‫אליו יש לו לתבוע צרכיו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומענין זה הוא החיוב לומר שירה‪ .‬כי‬ ‫לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם‬ ‫אם האדם אינו מכיר טובה ואינו אומר שירה לפני המלך על חסדיו‪ ,‬הרי‬ ‫מטעמים לאביך כאשר אהב (כז‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫הוא מתיש כחו מלהטיב לו עוד‪( .‬על דרך שפירש רש"י בפ' האזינו‬ ‫פסח היה (רש"י)‪.‬‬ ‫הפסוק צור ילדך תשי‪ .‬כשבא להטיב לכם‪ ,‬אתם מכעיסים לפניו‪,‬‬ ‫הענין כמ"ש רש"י (לעיל פס' ב') לא ידעתי יום מותי ‪ -‬אמר‬ ‫ומתישים כחו מלהטיב לכם)‪ .‬ויש להמליץ על זה הפסוק (תהלים כח‪ ,‬ה)‬ ‫רבי יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים‬ ‫כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם‪ .‬פי'‪ ,‬כי אם‬ ‫לפני כן וחמש לאחר כן‪ ,‬ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש‪ ,‬אמר‬ ‫לא מבינים להכיר להקב"ה טובה על פעולות חסדיו‪ ,‬יהרוס פעולות אלו‬ ‫שמא לפרק אמי אני מגיע‪ ,‬והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני‬ ‫ולא יבנם עוד‪ .‬נמצא חזקיהו מזכיר זכותו בסמיכת גאולה לתפלה‬ ‫בחמש שנים סמוך לפרקה‪ ,‬לפיכך לא ידעתי יום מותי‪ ,‬שמא לפרק‬ ‫כתיקון לחטא אי אמירת שירה‪.‬‬ ‫אמא‪ ,‬שמא לפרק אבא‪ .‬והנה יצחק נולד בפסח (ר"ה י‪ ):‬וא"כ נעשה‬ ‫מעתה י"ל דזהו גם ענין יתן ויחזור ויתן‪ ,‬אם האדם לא מכיר טובה‬ ‫בן קכ"ג בפסח וא"כ בו ביום היה מעשה שקרא לעשו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫על חסדי ה' החסד נפסק ע"ש‪ .‬וז"ש יתן ויראה אם תודה לו על חסדו‬ ‫יוסיף חסדו ואם לא לא‪.‬‬ ‫ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים‬ ‫עוד י"ל דהנה ברמב"ן כתב ויתן לך משמני הארץ כלומר‬ ‫ידי עשו (כז‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫השמנה שבכל הארצות כעניין שכתוב (יחזקאל כ‪ ,‬ו) צבי היא לכל‬ ‫בגמ' (מגילה ו‪ ).‬דרשו על עשו הפסוק (ישעיה כו‪ ,‬י) יוחן רשע‬ ‫הארצות‪ .‬וכ"כ הרשב"א (ח"א סי' קלד) בברכה זו זכה יעקב מיד בארץ‬ ‫בל למד צדק ע"ש‪ .‬והנה ההפרש בין מספר יעקב למספר עשו הוא‬ ‫ישראל ושוב לא יכל יצחק ליתנה לעשיו‪ .‬ולפ"ז יתכן לפרש מש"כ‬ ‫כמספר צדק‪[ ,‬וענין צד"ק הוא יעק"ב עם י"ב שבטים]‪ ,‬ועשו עם‬ ‫רש"י יתן יחזור ויתן על ביאה ראשונה ושניה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫צדק בגי' רשע‪ .‬והנה צדק בגי' קל ידים‪ ,‬כמספר ההפרש שבין יעקב‬ ‫באופ"א קצת נראה דקודם לכן כתיב (שם‪ ,‬כז) ראה ריח בני כריח‬ ‫לעשו ונתחלק הקל ליעקב והידים לעשיו‪.‬‬ ‫השדה אשר ברכו ה'‪ ,‬ואיתא בב"ר (סה‪ ,‬כב) מלמד שראה בית בנוי‬ ‫וחרב ובנוי‪ ,‬שנאמר ריח בני הרי בנוי‪ ,‬כריח שדה הרי חרוב שנא' ציון‬ ‫ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש (כז‪,‬‬ ‫כשדה תחרש‪ ,‬אשר ברכו ה' חוזר ובנוי לעולם‪ .‬וז"ש יתן ויחזור ויתן‬ ‫כח)‪.‬‬ ‫פי' אפי' תראה שחלה הפסקה בינתיים בגלות ישראל מאדמתם לא‬ ‫יתן ויחזור ויתן (רש"י בשם ב"ר)‪.‬‬ ‫תדאג כי יחזור ויתן‪.‬‬ ‫צ"ב מה טעם לא יתן בעין יפה הכל בבת אחת‪.‬‬ ‫ובדרשות בית ישי סי' מ' כתבתי בזה ארבעה דרכים‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫ונראה עוד הענין בזה עפ"י מש"כ (שם סי' א הע' יז ובכ"ד) שכל‬ ‫בברכות (לה‪ ):‬פריך מ"ט לא נתייחדה ברכה לשמן כמו ליין‪.‬‬ ‫שניתן באתדל"ע בלא עסק וטורח מצד המקבל אינו בר קיימא‪,‬‬ ‫ונראה דרק דגן ותירוש שנתייחדה בהם ברכה ליעקב נתייחדה‬ ‫וכתבתי עוד (סי' יב הערה ד) שאין לך מעשה בר קיימא אלא כדרך‬ ‫להם ברכה‪ ,‬משא"כ שמן שנתברך בו גם עשו‪ .‬דכתיב ביעקב ויתן‬ ‫שאמר לו הקב"ה ליעקב אבינו‪ ,‬הארץ אשר אתה שוכב עליה לך‬ ‫לך וגו' ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש‪ ,‬וכתיב בעשו (כז‪ ,‬לט) הנה‬ ‫אתננה ולזרעך‪ ,‬ופרצת וגו'‪ .‬ופירשו החזקוני ובעלי התוס' שם וז"ל‪,‬‬ ‫משמני הארץ יהיה מושבך‪.‬‬ ‫הארץ אשר אתה שוכב עליה‪ .‬וא"ת דבר מועט הוא‪ ,‬ופרצת ימה‬ ‫וקדמה‪ ,‬נחלה בלי מצרים‪ .‬שהרי כתוב והיה זרעך כעפר הארץ‪,‬‬ ‫ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש (כז‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬ארחיב נחלתכם סביב לארץ אשר אתה שוכב עליה (רשב"ם)‪,‬‬ ‫הנה בברכת יצחק ליעקב כתיב ויתן לך האלהים מטל השמים‬ ‫והפשט כך הוא‪ ,‬מאחר שנתתי לך מעט קרקע‪ ,‬תוכל לכבוש כל סביבך‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫וכן הוא האמת הברור ממה שתמצא שתי פעמים וכו' ויברכהו וגו'‬ ‫ומשמני הארץ‪ ,‬ואילו בברכתו אח"כ לעשו אמר (כז‪ ,‬לט) הנה‬ ‫וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו'‪ ,‬הנה שסתם הברכה בלשון ברכה‬ ‫משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל‪.‬‬ ‫סתם‪ ,‬כי אין הפה יכול לפרש‪ ,‬כי עין לא ראתה אלהים זולתך וכו'‪.‬‬ ‫ויבואר עפמש"כ בבית ישי בדרוש לשה"ג (סי' א') וז"ל‪ ,‬ידוע‬ ‫ואח"כ טפל אליה הברכות אשר אל הטובות החיצוניות ואמר ויתן‬ ‫מחכמי הקבלה (וכמבואר באריכות בנפה"ח)‪ ,‬שכשם שקיימת‬ ‫לך וכו' כי אם שאינם מעיקר הברכה הם עוזרות ומיפות אותה וכו'‪.‬‬ ‫מערכה טבעית שמצידה השמים הם שמנהיגים ומשפיעים‬ ‫ואם כונו לזה חז"ל במה שאמרו יתן ויחזור ויתן‪ ,‬הנה מה טוב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לתחתונים‪ ,‬ישנה מערכה רוחנית שמצדה אדרבה התחתונים‬ ‫הוצרך העקידה לתלות הכל על אות אחד בלבד לבאר בה כל‬ ‫דהיינו ישראל הם המשפיעים והמנהיגים‪ ,‬בסוד תנו עוז לאלהים‪,‬‬ ‫הענין הזה כלו ולתלות הכל בברכה סתומה שלא נתפרשה‪ .‬אכן‬ ‫באלהים נעשה חיל‪ ,‬רוכב שמים בעזרך‪ ,‬יעקב חבל נחלתו וכו' ע"ש‪.‬‬ ‫לפי האמור‪ ,‬הדבר מרומז בהקדמת טל השמים למשמני הארץ‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬עיקר ברכתם של ישראל שיהיה להם כח לפעול למעלה‬ ‫דלא כבברכתו לעשו‪ ,‬שהקדים משמני הארץ לטל השמים וכמש"נ‪.‬‬ ‫ולהמשיך מטל השמים ואזי יהיה להם שפע גם למטה משמני‬ ‫והשתא י"ל שאכן כדברי רז"ל והמפרשים בברכות הראשונות כבר‬ ‫הארץ‪ .‬משא"כ בברכת יצחק לעשו לאחר שכבר הפסיד עשו מעלה‬ ‫הוכרע שיעקב הוא יהיה זרע אברהם וכל מש"כ הגר"ח והגרי"ז על‬ ‫זו וניתנה ליעקב‪ ,‬אמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך‪ ,‬שזה עיקר‬ ‫פרשת ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו‪ ,‬הוא המשך‬ ‫ברכתו‪ ,‬אלא שיקבל גם שפע מטל השמים‪ ,‬כמאן דשדי מאחורי‬ ‫ותוצאה למה שהוקבע בברכות‪.‬‬ ‫כתפיה‪ ,‬להיות ניזון מתמצית (תענית י‪ ).‬ודו"ק‪.‬‬ ‫והנה בחידושי הגרי"ז עה"ת פרשת תולדות עה"פ ויקרא יצחק‬ ‫ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל‬ ‫אל יעקב ויברך אותו ויצוהו וגו' (כח‪ ,‬א) כתב‪ ,‬נראה בביאור הך‬ ‫השמים מעל (כז‪ ,‬לט)‪.‬‬ ‫פרשתא עפ"מ ששמעתי מאאמו"ר הגאון זצ"ל וכו'‪ ,‬עדיין אין אנו‬ ‫בגמ' תענית (כה‪ ):‬שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם‬ ‫יודעין מי מזרעו של יצחק הוא הנחשב זרע אברהם אם יעקב או‬ ‫גשמים קודם הנץ החמה כסבורין העם לומר שבחו של צבור הוא‬ ‫עשו‪ ,‬וע"ז בא הקרא דויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך‬ ‫אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס‬ ‫לרשתך וגו' וכו' עכ"ד‪ .‬ונראה לפ"ז‪ ,‬דעד אותה שעה היה באמת‬ ‫מרבו אמר להם תנו לו ואל אשמע קולו‪.‬‬ ‫הדבר תלוי ועומד מי יהיה זרע אברהם‪ ,‬ורק עכשיו בשעת הברכות‬ ‫נמצא בצדיקים גוף הנתינה ענין בפ"ע‪ ,‬שהוא צריך מתנה‪.‬‬ ‫הוא שהוכרע הדבר‪ ,‬כי יעקב בחר לו יה וכו'‪ .‬ולפ"ז נראה‪ ,‬דזהו יסוד‬ ‫משא" כ ברשעים עיקר הנתינה בשביל שיהיה להם‪ .‬וז"ש בברכת‬ ‫הך פרשתא דויקרא יצחק אל יעקב וגו'‪ ,‬כי אז באותה שעה נבחר‬ ‫יעקב ויתן לך אלהים‪ ,‬זכר הנתינה‪ ,‬אבל בעשו הנה משמני הארץ‬ ‫יעקב להיות זרע אברהם ומשו"ה צוה עליו עכשיו לא תקח אשה‬ ‫יהיה מושבך ולא זכר הנתינה אלא התכלית‪.‬‬ ‫מבנות כנען וכו'‪ ,‬ובזה מבוארים היטב גם הכתובים שאח"כ‪ ,‬וירא‬ ‫עשו כי ברך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם וגו' דמבואר‬ ‫וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי‬ ‫מזה דהברכות והציווי תרוויהו חדא מילתא נינהו וכו'‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫אחי רבקה אם יעקב ועשו (כח‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫ולכאורה דברי הגרי"ז סתירה לדברינו‪ ,‬דמשמע דלא הוכרע‬ ‫אם יעקב ועשו ‪ -‬איני יודע מה מלמדנו (רש"י)‪.‬‬ ‫בשעת הברכות‪ ,‬ורק בפרשתא זו דויקרא יצחק אל יעקב וגו' הוכרע‬ ‫ונראה דמלמדנו שהיה כאן נס גדול‪ ,‬שהרי בפ' ויצא פירש"י (כט‪,‬‬ ‫הדבר כי יעקב בחר לו יה‪.‬‬ ‫יז) דהכל היו אומרים לרבקה שני בנים יעקב ועשו וללבן ב' בנות‬ ‫אלא דהא גופא קשיא שהרי ממרוצת הדברים נראה שכבר‬ ‫הגדולה לעשו והקטנה ליעקב‪ .‬א"כ כד כתיב (להלן ח‪-‬ט) וירא עשו כי‬ ‫מיד בברכת ויתן לך וגו' כבר הוכרע הדבר‪ .‬וכך באמת משמע‬ ‫רעות בנות כנען וגו' וילך אל ישמעאל והלא מן הראוי היה שעתה‬ ‫בדברי רז"ל והמפרשים‪ .‬ברם דהיא גופא תימה דאם אכן הוכרע‬ ‫שנתן אל לבו כי רעות בנות כנען וגו' ילך ג"כ כיעקב אל לבן לישא‬ ‫הדבר בברכות איך זה שלא בא הדבר לידי ביטוי באותן הברכות‬ ‫את לאה ואזי הרי לא הואיל יעקב כלום בבריחתו פדנה ארם כי שם‬ ‫העוסקות בעיקר במשמני הארץ ועניני עושר וכבוד‪.‬‬ ‫ישיגנו עשו‪ ,‬ונתן הקב"ה בלבו לילך אל ישמעאל ולא לפדן ארם‪.‬‬ ‫ובאמת כבר נתחבט בזה העקדה (שער כ"ד) וכתב וז"ל‪ ,‬יש‬ ‫להפלא מאד על אלו הברכות שבירך יצחק את יעקב באומרו ויתן‬ ‫וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם‬ ‫לך האלהים מטל השמים וכו'‪ .‬יעבדוך עמים וכו'‪ .‬שלפי הנראה כלם‬ ‫אחות נביות על נשיו לו לאשה (כח‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ירוצו מרוצת העושר והכבוד שהם עניינים מדומים בלתי אמיתיים‬ ‫על נשיו ‪ -‬הוסיף רשעה על רשעתו‪ ,‬שלא גירש את הראשונות (רש"י)‪.‬‬ ‫וחיצונים מבעליהם וכו'‪ .‬והיותר קשה כי אחר שנתנם ליעקב בו ביום‬ ‫והנה להלן (לו‪ ,‬ג) בשמת בת ישמעאל כתב רש"י‪ ,‬להלן קורא‬ ‫חזר ונתנם לעשו באומרו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל‬ ‫לה מחלת‪ ,‬מצאתי באגדת מדרש ספר שמואל (פרק יז) שלושה‬ ‫השמים מעל ועל חרבך תחיה וכו'‪ .‬והרי הם שני שטרות היוצאים‬ ‫מוחלין להן עוונותיהן גר שנתגייר והעולה לגדולה והנושא אשה‪,‬‬ ‫ביום אחד וכו'‪ .‬ואולם אני רואה כי אות אחד בלבד של פרשה זו‬ ‫ולמד הטעם מכאן‪ ,‬לכך נקראת מחלת שנמחלו עוונותיוג‪.‬‬ ‫מבארת כל הענין הזה כלו ומישבת אותו על תוכן אמתתו וכו'‪ ,‬וכל‬ ‫וצ"ב היאך יתקיימו בו ב' המאמרים יחדיו‪.‬‬ ‫זה הוא מבואר נגלה בוא"ו של ויתן לך האלהים‪ ,‬שחשבוה מיותרת‪,‬‬ ‫והנראה ע"פ מש"כ השד"ח (ח"ו עמ' א'רמ"ב) על הא דאמרינן‬ ‫עד שדרשו בה יתן ויחזור ויתן‪ .‬אבל האמת‪ ,‬שיורה‪ ,‬שעיקר הברכה‬ ‫ביבמות אמר רב חמא כיון שנשא אדם אשה עוונותיו מתפקקין‬ ‫האלהית והרוחנית כבר נאמרה‪ ,‬אשר עליה היתה הכונה כולה‪,‬‬ ‫שנא' מצא אשה מצא טוב‪ ,‬ופירש"י מתפקקין נסתמים‪ ,‬וכתב הרב‬ ‫אלא שהוסיף בה אלו הברכות הזמניות העוזרות והסומכות אותה‪.‬‬ ‫ג מכאן נהגו החתן והכלה להתענות ולשוב בתשובה ביום חופתם כנאמר בשו"ע‬ ‫(אה"ע סי' סא)‪ ,‬והנה חתן ר"ת חטאתי נגדי תמיד (תהילים נא‪ ,‬ה)‪ ,‬כלה ר"ת‬ ‫היה לבי כדונג (תהילים כב‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫והנה ר"מ אע"ג דגמר תורה מפומיה דאחר‪ - ,‬ואחר נכנס‬ ‫מהר"י פינטו בדרשותיו שדקדקו חז"ל לומר שעוונותיו נסתמים‬ ‫ליצירה [שלכן אמרו שאשכחיה למטטרון]‪ ,‬וז"ש רמון מצא היינו‬ ‫לומר שאין נמחלין אלא תלויים ועומדים אם לא ישוב לכסלה מוטב‬ ‫רמון דמטטרון ‪ -‬אבל ר"מ ידע לברר אוכל מפסולת‪ ,‬ותוכו אכל‬ ‫ואם ישאר מגלגלין עליו את הכל ופוקדים לו עוונותיו הראשונים‬ ‫היינו האלהות המתפשטת מעולם האצילות ומתלבש תוך עולם‬ ‫וכו' עכ"ל‪ .‬וא"כ זה היה ג"כ בעשו שנתנו לו זכות שיהיו עוונותיו‬ ‫היצירה‪ ,‬וקליפתו זרק‪.‬‬ ‫נמחלין‪ ,‬ולבסוף הרשיע ונוסף רשע על רשעתו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫והנה כתיב מידי אביר יעקב וכתב האריז"ל (לקוטי תורה פ'‬ ‫ויחי) שהם אותיות רבי עקיבא‪ ,‬והנה סיפיה דקרא משם רועה אבן‬ ‫הפטרת תולדות‬ ‫ישראל והוא ר"ת מאיר‪ ,‬לומר שר"מ זכה לרעות ולהתפרנס מאותו‬ ‫כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה'‬ ‫עולם שנכנס בו ר"ע‪.‬‬ ‫צבאות הוא (מלאכי ב‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫והנה אמרו במדרש (ב"ר כ‪ ,‬יב) בתורתו של ר"מ היה כתוב‬ ‫חגיגה (טו‪ ):‬ור"מ היכי גמר מפומיה דאחר והכתיב כי שפתי‬ ‫כתנות אור ולא עור‪ ,‬דכתנות עור הם מסטרא דקליפת נוגה‬ ‫כהן וגו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיו ואם‬ ‫שמעורב טוב ורע‪ ,‬אבל ר"מ השיג באצילות דתמן לא יגורך רע‪.‬‬ ‫לאו אל יבקשו‪ ,‬ר"מ רמון מצא תוכו אכל וקליפתו זרק‪.‬‬ ‫וזהו ג"כ מ"ש (עירובין יג‪ ):‬שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף‬ ‫נקט רמון שהוא מעורב הרבה טוב ורע וקשה לבררו מקליפתו‪,‬‬ ‫דעתו שאומר טהור ומראה פנים ואומר טמא ומראה פנים‪ .‬דהנה‬ ‫ורק ר"מ היה בקי לברור ותוכו אכל וקליפתו זרקד‪.‬‬ ‫אי' בזהר (בראשית כו‪ ,:‬וכן בתקו"ז תקון מ') שלוחות הראשונות‬ ‫ובזה תבין מ"ש בע"ח (שמ"ו פ"ז) והחיות רצוא ושוב‪ ,‬ושוב‬ ‫היו אבני שיש טהור (שלשם נכנס ר"ע) אינון יו"ד יו"ד דרמיזין‬ ‫בגי' מטטרון‪ ,‬רצוא בגי' רמון דמטטרון‪ ,‬ונשאר ט"ט בגי' ח"י‪ .‬וז"ש‬ ‫בוייצר תרי יצירות חכמה בראש וחכמה בסוף‪ ,‬ואורייתא מתרין‬ ‫והחיות רצוא ושוב‪ ,‬היינו החיות שהם ביצירה‪ ,‬ע"כ מע"ח שם‪.‬‬ ‫לוחין אילין הוה משה נחתא לישראל‪ ,‬ולא זכו בהון ואיתברו ויהיב‬ ‫והוא מבואר במש"כ שהרמון מעורב בו טוב ורע וכן הוא ביצירה‬ ‫להו אחרנין מסטרא דעה"ד טו"ר דמתמן איתיהב אורייתא באיסור‬ ‫שהיא מעורבת טו"רה‪ ,‬ושם סטרא דעה"ד טוב ורע (כדאי' בע"ח‬ ‫והיתר טמא טהור פסול וכשר‪ .‬ור"ל שמקודם היו ב' היצירות דוייצר‬ ‫של"ט ספ"א)‬ ‫הכל טוב‪ ,‬ולא יצ"ט ויצה"ר שתי יצירות‪ .‬והנה תורתו של ר"מ היה‬ ‫והנה איתא בע"ח (שמ"ו פ"ב‪ ,‬ושמ"ד פ"ה) ובשער היחודים‬ ‫מבחי' לוחות הראשונות‪ ,‬כר"ע שנכנס והשיג באצילות ששם הכל‬ ‫(שרוה"ק פ"א) שכל מה דאיתא על תנאים שנכנסו לפרדס ‪-‬‬ ‫טוב וזכה ללוחות ראשונותט‪ ,‬שהם היו כתובים משני צדיהם ולא‬ ‫וההיכלות הנזכרים בספר פרקי היכלות ‪ -‬הכל ביצירה‪ .‬וזהו הטעם‬ ‫היה שם פנים ואחור‪ .‬עד שהיה ר"מ אומר טהור ומראה פנים‬ ‫למה דאיתא בזהר בראשית (כו‪ ):‬בארבעה תנאים שנכנסו לפרדס‪,‬‬ ‫ואומר טמא ומראה פנים‪ .‬וז"ש ג"כ (בר"ר ט‪ ,‬ה) בתורתו של ר"מ‬ ‫שג' שנכנסו ולא יצאו בשלום‪ ,‬כי נכנסו ליצירה ששם עה"ד טו"ר‪,‬‬ ‫היה כתוב טוב מאד טוב מות‪ ,‬שגם צד המות (שכתוב ראה נתתי‬ ‫חוץ מר"ע שנכנס לאצילות לסטרא דעה"ח‪ ,‬ולכן אמרו עליו שנכנס‬ ‫לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע) היה אצלו בחי'‬ ‫בשלום ויצא בשלום‪ .‬והענין כי הנה האצילות מתלבשת בפנימיות‬ ‫טוב‪ .‬והנה ה' מנשמת רוח אפיך (תהילים יח‪ ,‬טז) ר"ת מאיר‪ ,‬היינו‬ ‫היצירהו בסוד כולם בחכמה עשית‪ ,‬והנכנס ביצירה צריך להיות‬ ‫שר"מ היה נשמתו מסטרא דוייצר דתרין יודי"ן שהיה הכל טוב‬ ‫בקיא ברצוא‪ ,‬היינו שלא להתעכב שם ביצירה ולהיות נרגן מפריד‬ ‫דעליה כתיב ויפח באפיו נשמת חיים‪.‬‬ ‫אלוף‪ ,‬אלא צריך לעבור עולם זה דרך מרוצה‪ ,‬ולהכנס לפני ולפנים‬ ‫והנה מאיר ר"ת רוח איש יכלכל מחלהו (משלי יח‪ ,‬יד)‪ ,‬רוח איש‬ ‫לעולם האצילות ששם הכל טוב ואלהות גמורה כדכתיב לא יגורך‬ ‫יכלכל מחלהו‪ ,‬הוא בגי' אור זרוע לצדיק‪ ,‬שדרשוהו על ר"ע כמ"ש‬ ‫רע‪ .‬וזה ענין רצוא ז שעובר דרך מרוצה שלא ידבק בו הרע שבעולם‬ ‫האו"ז (בהקדמה) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ס"ת ר' עקיבהי‪.‬‬ ‫היצירה‪ ,‬ועי"ז יזכה ליצא בשלום כר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלוםח‪.‬‬ ‫הודעה משמחת‬ ‫נותרו כמה עותקים של ספר אור השם לרבי חסדאי קרשקש במהדורה שהו"ל רבינו‬ ‫זצ"ל‪ .‬ניתן להשיג במייל ‪ beitishai@gmail.com‬או ליצור קשר בפלאפון ‪.0527175427‬‬ ‫בברכה"ת‬ ‫שבאצילות מאיר אור הא"ס‪ ,‬ע"ע קה"י ערך אבא ב']‪ .‬ובזה"ק בראשית ר"ז א'‪,‬‬ ‫ד הענין שנקט כאן לשון אכילה‪ ,‬הוא משום דמייתי עלה קרא (משלי כב) הט‬ ‫דהא בחכמה קיימין כל קיומין דעלמא וכלהו נפקי מגוה‪ .‬וכעי"ז בזה"ק ח"ג י'‬ ‫אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי לדעתם לא נאמר אלא לדעתי‬ ‫ב'‪ ,‬דאחזיאו ליה לחנוך דכל עלמין אתקשרין דא בדא ושאיל על מה קיימין‪,‬‬ ‫ע"ש‪ ,‬והנה בסיפא דהך קרא כתיב כי נעים כי תשמרם בבטנך‪ ,‬וק"ל‪.‬‬ ‫והשיבו לו שעל חכמה קיימין כולהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו‪ ,‬דכתיב כלם‬ ‫ה א‪ .‬ה‪ .‬בע"ח שמ"ג (בהקדמה) איתא דביצירה טו"ר בשיקול אחד ואינם מעורבין‬ ‫בחכמה עשית‪ .‬וכדאיתא בספר הלקוטים כי תצא (פכ"א ד"ה ודע כי בנין בית‬ ‫משא"כ בעשיה הקלי' מרובה על הקדושה ומעורבין‪ .‬ומאידך בשמ"ז פ"ד כתב‬ ‫חדש)‪ .‬ואף שיש להרחיב בענין זה באופ"א די בזה למה שנצרך כאן‪( .‬הערת‬ ‫ביצירה חציו טוב וחציו רע והם מעורבים‪ .‬וי"ל שבערך הערבוב שבעשיה‬ ‫הרב מאיר פישר)‪.‬‬ ‫נחשב היצירה אינם מעורבין‪ ,‬אבל בערך האצילות ‪ -‬בה אין עירוב כלל –‬ ‫ז והנה רצוא ר"ת (תהילים מה‪ ,‬ח) אהבת צדק ותשנא רשע‪ ,‬היינו שמברר הטוב‬ ‫נחשב היצירה מעורבת‪( .‬הערת הרב מאיר פישר)‪.‬‬ ‫והצדק ומשליך הרע והרשע‪.‬‬ ‫ו א‪ .‬ה‪ .‬הנה נודע כי אצילות חכמה‪ ,‬בריאה בינה וכו'‪ ,‬ואף שבע"ח שמ"ז פ"ב‬ ‫ח א"ה‪ ,‬וזהו גם מה דאיתא בהקדמת תק"ז י"א ב'‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ארבעה נכנסו לפרדס‬ ‫ועו"מ מבואר שהאצילות מתלבש בבריאה ובריאה מתלבשת ביצירה‪ ,‬מ"מ‬ ‫שלשה אכלו מאלין קליפי ומתו רביעאה אכל איבא וזרק קליפין וחי כגוונא דא‬ ‫נקט דהאצילות מתלבשת ביצירה‪ ,‬וזה מחמת המבואר שם ובשמ"ב פי"ג ופי"ד‬ ‫אתמר רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק‪( .‬הערת הרב מאיר פישר)‪.‬‬ ‫שאור הא"ס אינו מתגלה אלא עד האצילות שהיא בחינת חכמה ומשם ואילך‬ ‫ט וזהו ג"כ הענין שלעתיד לבא יבטל היצה"ר (עי' בב"י דרשות סי' מ"ג) כי יזכו‬ ‫אבא מאיר דרך לבושו אל העולמות וזה סוד כולם בחכמה עשית‪[ ,‬ואל תטעה‬ ‫ללוחות הראשונות כמ"ש בב"י (דרשות סי' ג') בבחי' כולו טוב‪.‬‬ ‫לומר דלמטה מאצילות אין אור הא"ס מגיע כלל‪ ,‬אלא מחמת עובי הלבוש כבר‬ ‫י וע"ע דרשות בית ישי סי' א' הערה ח'‪ .‬וסי' ל"ז הערה י"ז‪.‬‬ ‫יאמר כן‪ ,‬ומאידך גם באצילות מאיר תוך לבושים אבל לרוב זכותם יאמר‬ ‫‪4‬‬ ‫להצטרפות לרשימת התפוצה‪beitishai@gmail.com :‬‬