בית ישי על התורה · Beis Yishai Al Hatorah
הטקסט של גיליון זה
על התורה פרשת ויצא בית ישי
מתורתו של רבינו מרן רבי שלמה פישר זצוק"ל
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח ,י).
בך כל משפחת האדמה ובזרעך (כח ,יד). ולמה הזכיר יציאתו ,אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם ,שבזמן
בשבת (קיח ).המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים דכתי' שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה ,יצא משם פנה הודה פנה
אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך לא כאברהם וכו' ולא זיוה פנה הדרה ,וכן ותצא מן המקום (רות א ,ז) האמור בנעמי ורות (רש"י).
כיצחק וכו' אלא כיעקב דכתי' ביה ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. הקשה כלי יקר ושאר מפרשים מה ענין זה אצל יציאה זו דווקא,
הענין ,כי כידוע זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז ,יד). הרי מצינו הרבה יציאות באברהם ויצחק ואף ביעקב עצמו?
נמצא ,שהקדושה ובחינת ה"לעומת" שלה מצרנים ושכנים הם והנראה לתרץ כי רבותא אשמעינן קרא שאע"פ שיציאה זו
וכידוע בדברי האריז"ל .וכדרך שכנים ,יש ביניהם סכסוכי גבולות. היתה בסתר ובחשאי שלא ירגיש בו עשיו ,וכמ"ש בעה"ט ודעת
שכל אחד מהם שואף ומשתוקק להרחיב את גבוליו ומצריו .וכמובן, זקנים מבעלי התוס' שיצא בהחבא ,אפ"ה עשתה רושם .וזה שהביא
כל הרחבה כזו היא על חשבון שכנו .שכשזה מרחיב גבולו ,הרי רש"י כיוצ"ב ברות ונעמי דאיתא במדרש (מ"ר רות פרשה ב ,יב)
גבול שכנו מיצר ומצטמצם .וכדכתיב (ישעי' כח ,כ) כי קצר המצע שהלכו יחפות ופי' המפרשים שהלכו בצנעה ,ודו"ק.
מהשתרע והמסכה צרה וגו' ופי' בגמ' (סנהדרין קג ):קצר
מלהשתרע עליו שני רעים כאחד ע"ש. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם
והנה המענג את השבת עובד את ה' בשני יצריו גם ביצר מראשתיו וישכב במקום ההוא (כח ,יא).
הרע ,שהופך גם הרע שבו לטוב וכמ"ש תתענג על ה' שאוכל ולמדנו שתיקן תפילת ערבית (רש"י).
לש"ש .והנה בכל אדם יש ב' חלקים חלק הטוב וחלק הרע ,אבל בברכות (פ"ד מ"א) תפילת הערב אין לה קבע ,פי' הגר"א
באדם זה ,הטוב השיג את גבול היצה"ר ולא השאיר לו מקום .וזהו שאין לה זמן קבוע אלא זמנה בשעה שאין זמן תפילה אחרתא.
נחלה בלא מצרים שנחלת הטוב אינה מוגבלת ע"י חלק הרע. ונראה מקור לדבריו מהא דהגמ' (ברכות כז ).מוכיחה דרב ס"ל
והנה כתיב בפ' בלק (כב ,כו) ויוסף מלאך ה' עבור ויעמוד במקום כרבי יהודה דזמן מנחה עד פלג המנחה מדצלי של שבת בע"ש
צר אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל ,וכ' רש"י בשם המדרש מה ראה מבעוד יום ,ולכאו' צ"ע דמ"מ מנ"ל לרב דלרבי יהודה מתחיל מיד
לעמוד בשלושה מקומות ,סימני אבות הראהו .והיינו כי מצד אברהם זמן ערבית ,אע"כ כהגר"א ,וז"פ.
הי' מקום לאחיזת הרע שיצא ממנו ישמעאל ,וכן מצד יצחק שיצא
ממנו עשו ,יש לבלעם מקום אחיזה לשלוט בישראל ולקללם ,משא"כ ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי
מצד יעקב ,ולכן בפעם השלישית הי' הרע במקום צר אשר אין דרך אלהים עלים וירדים בו וגו' .ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין
לנטות ימין ושמאל ,משום שיעקב היה מטתו שלמה ולא הי' בו שום זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים (כח ,יב-יז).
אחיזה לרע ,וז"ש שיעקב נחלתו בלי מצרים ששום רוח של נחלתו אין עולים ויורדים -עולים תחלה ואחר כך יורדים ,מלאכים שליווהו בארץ
לה מצר ע"י הרע [שתמיד המצרים באים מחמת שיש חלק לזולתו] אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע ,וירדו מלאכי חוצה לארץ ללותו (רש"י).
וה"נ המתענג על ה' יש לו נחלה בלא מצרים בלא אחיזת הרע כללג. א"ר אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא הסולם הזה עומד בבאר שבע ואמצע
שיפועו מגיע כנגד בית המקדש ,שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה
והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו וירושלים בצפונה בגבול שבין יהודה ובנימין ובית אל היה בצפון של נחלת
בך כל משפחת האדמה ובזרעך (כח ,יד). בנימין בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף נמצא סולם שרגליו בבאר שבע
פי' שיתרבה זרעך כ"כ עד שלא תספיק להם ארץ מגוריהם וראשו בבית אל מגיע אמצע שיפועו נגד ירושלים (רש"י).
ועל כרחם יתפשטו וירחיבו גבולם מכל הד' רוחותד. פי' דכולל כל שטח יהודה ובנימין ,ועל אלו נאמר אי"ז כי אם
בית אלהים וגו' ,וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ד מקדוה"ח הי"ב) אין
ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה (כט ,כב). מעברין השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה שנא' לשכנו
צ"ב למה הוצרך הכתוב להשמיענו זה. תדרשו .ובמו"ק (כו ).הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך
והנראה בהקדם מש"כ הרמב"ן להלן (פס' כז) וז"ל ,כי דברי לבן היו מדבר וקורע ,ופשוט ,שהכונה גם לארץ בנימין שגם היא שכנו
בערמה אמר ליעקב לא יעשה כן במקומינו כי לא יניחוני אנשי של מקום כדגמירי דשכינה בחלקו של בנימין( .ועי' ב"י או"ח
המקום לעשות כן כי נבלה הוא אצלם ,אבל תמלא שבוע זאת ונתן תקס"א)ב .ומכיון שגם בנימין בכלל זה לכן בקצה נחלת בנימין
לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת וכו' .ולכן הקדים הכתוב לספר בבית אל מתחלפים שם מלאכי א"י במלאכי חו"ל דמשם והלאה
כי אסף את כל אנשי המקום שיוכל אח"כ לתלות האשם בהם. שכבר אינו בית אלהים נחשב אתחלתא דיציאת יעקב מא"י.
ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ,בלא שיכנס באמצע הבטחת והיה זרעך, א ועמש"כ בקונ' אוצר בלום (נדפס בקובץ ישורון מ"ו) ליישב מה שתמהו על
אלא דמכיון שזה חלק מהבטחת והיה זרעך לכן נאמר בהמשך לזה .ומ"מ אין פירושו שהוא נגד הגמ'.
הדברים אמורים אלא באופן הברכה ,אבל סו"ס ע"י ריבוי זרעו נמצא מתברך ב ועמש"כ דרשות ב"י סי' ס' הערה יג.
בנחלה פרוצה בלי מצרים .ושפיר קאמר (מט ,כו) ברכות אביך גברו על ברכות ג ע"ע דרשות בית ישי סי' י"ב וסי' כו הערה יב.
הורי עד תאות גבעות עולם ,וכתב רש"י לפי שהברכות שלי גברו עד סוף גבולי ד א .ה .ואין הבטחה זו חלק מהבטחת הנחלה ,תדע דלא קיפל תחתיו אלא רק
גבעות עולם שנתן לי ברכה פרוצה בלי מצרים מגעת עד ד' קצות העולם שנא' את א"י .ומרווחנא בזה נמי סדר המקראות ,דאל"כ היה זה צריך להאמר עם
ופרצת ימה וכו' מה שלא אמר לאברהם וליצחק עכ"ל( .הערת הר"מ פישר). הבטחת הנחלה ברישא דקרא ,הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך
ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב (לא ,כב). ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה'
ב"פ במסורה כי ברח ,חדא הכא ,ואידך ויגד למלך מצרים כי בגללך וגו' .ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר
ברח העם (שמות יד ,ה). היה מקנך אתי (ל ,כז-כט).
ונראה שכל ענין יעקב עם לבן היה ענין הכנה לגלות מצרים, פי' בספורנו לא תייחס הברכה לניחוש הנמשך אחר המזל אלא
וכל מה שארע לזה ארע בזה ,עבדו מתחילה בפה רך ,ואח"כ בפרך, תייחסו לשלמות עבודתי והשתדלותי ,אמנם אמת גם זה שברך ה'
ואח"כ ברח ,ובשניהם פגשם עמלק – עשיו בבריחתם ,ושניהם עברו אותך לרגלי.
מים (זה מעבר יבק וזה הים) ,ושניהם יצאו ברכוש גדול ,וז"ש (ל, יבואר ע"פ משארז"ל (סנהדרין לט ):אמר ליה אחאב לעובדיה
כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ביעקב כתיב ויברכני ה' בגללך ביתא דההוא גברא לא מיבריך
ואלכה אל מקומי ולארצי ,כי כיון שנולד יוסף נגמר גלות יעקב שמא לא ירא אלהים אתה יצתה ב"ק ואמרה ועובדיה היה ירא את
ומתחיל גלות מצריםו. ה' מאד אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה .ועל זה אמר לו
יעקב לא תיחס הברכה למזל אלא לעבודתי .ומ"מ מסיים אמנם
ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו אמת גם זה שברך ה' אותך לרגלי ,והענין כמש"ש בגמ' קודם לזה
שם על הגל (לא ,מו). ר' אליעזר רמי כתיב טוב ה' לכל וכתיב טוב ה' לקוויו משל לאדם
הם בניו שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה (רש"י). שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולו כשהוא עודר אינו
ול"נ אחיו אחיו ממש ,שהיו ליעקב עוד אחים ,כמשאה"כ (כז, עודר אלא הטובים שבהם ,וה"נ רק בחינת ההשקאה היתה ע"י
לז) הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ,והאחים הברכה ,ואילו בחינת העידור לא היתה ע"י ברכה אלא אך ורק
הלכו אתו לארם כי הוא היה גדול האחים ונטפלו אליו .ומכאן תלמד שלמות עבודתי וטרחתי .ודו"ק.
לשאר מקומות שאע"פ שלא הוזכר בכתוב שהי' עוד בנים אין מזה
ראיה .ויובן בזה הפס' ביוסף (מח ,ו) ומולדתך אשר הולדת אחריהם, ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים
ודלא כהתרגום שם. וחמרים (ל ,מג).
ולכאו' בכ"מ הקדימו עבדים לשפחות ואמאי כאן הקדים
וישבע יעקב בפחד אביו יצחק (לא ,נג). השפחות .והנראה דכיון דהיו לו ד' נשים פשוט שהיו לו יותר
לפי הפשט בפחד ומורא שיש לו כלפי אביו ,כמ"ש איש אביו שפחות מעבדים והוזכרו הרבים קודם.
ואמו תראו (ויקרא יט ,ג) ז.
ותען רחל ולאה ותאמרנה לו העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו
ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ויקרא שם המקום ההוא (לא ,יד).
מחנים (לב ,ג). למה נעכב על ידך מלשוב ,כלום אנו מיחלות לירש בנכסי אבינו בין הזכרים
מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו (רש"י). (רש"י).
וקשה דמסתמא כשהיה בא"י מקודם ג"כ היו לו מלאכים לשמרו תימה ,דרש"י סותר דברי עצמו ,דביבמות (סב ).פי' דבבני נח בן
(וכדלעיל כח ,יב) ,ומאי שנא השתא שנתעורר לומר מחנה אלהים ובת שווין.
זה ולקרות שם המקום מחנים .וא"ת ע"ש שתי מיני מחנות אכתי ובפשוטו מתפרש הך קרא העוד לנו חלק ונחלה כו' דאין לבת
קשה דכשיצא מא"י לחו"ל מסתמא נמי נפגשו מלאכי א"י עם ירושה כלל .וכן משמע מלשון הכתוב בפרשת נחלות (במדבר כז,
מלאכי חו"ל. ח) והעברתם את נחלתו לבתו ,שהוא חידוש להעביר הנחלה לבת,
וצ"ל שכל זמן שלא הכיר מלאכי חו"ל לא ידע להבחין במעלת ובנות צלפחד היה פשוט להן שלא תירשנה.
מלאכי א"י ,ע"ד שארז"ל (ברכות ט ):לעולם ירוץ אדם לפני מלכי ולישב דברי רש"י נראה ,דקודם מ"ת היה בן קודם לבת ,ואחר
ישראל וכו' אפילו לקראת מלכי אוה"ע שאם יזכה יבחין ,וכמ"ש מתן תורה הורע ונשתנה הדין להיותם שוויםה.
החכם (ספר יצירה פ"ו מ"ב) הרע מבחין את הטוב ,וכמש"כ רש"י והענין ,דאצל ב"נ לעולם בן כבת ,ולכן פסק הרמב"ם (עבדים
(כח ,י) יציאת צדיק עושה רושם דכל זמן שהוא בעיר אין מרגישים פ"ט ה"ב) דגוי מוכר בנו ובתו דהוי דומיא דישראל שהאב מוכר
הטובה. בתו לאמה.
הודעה
במלאות חמש שנים להסתלקותו של רבינו הגדול זצ"ל ,נעלה לציון ביום שלישי
י"ד בכסלו בשעה 13:30בחלקת הנביאים בהר הזיתים.
לתיאום וצירוף נוסעים לרכב נא להתקשר – .0548487201
ז א .ה .וכן מפורש בתנחומא (פר' ויצא) וישבע בפחד אביו יצחק ,ח"ו לא נשבע ה וא"ש בזה מ"ש סוף איוב (מב ,טו) ויתן להן אביהם נחלה בתוך אחיהם,
אותו צדיק בשמו של מלך אלא בחיי אביו כאדם הרוצה לאמת דבריו ואומר ופירש"י ,מתוך חשיבותן ויפיין נתן להם נחלה עם האחים .ואתא כמ"ד דאיוב
חי אבא אם אעשה זאת ,ואף אותה שבועה לא נשבע לולי הפחד כדכתיב בן קודם מ"ת היה.
יכבד אב. ו נ' דזה נמי הטעם מה שמזכירים בהגדש"פ ארמי אובד אבי .ועמש"כ בב"י
דרשות סי' ל'.
2
להצטרפות לרשימת התפוצהbeitishai@gmail.com :
