gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

זמירות ליל שבת · ZEMIROS LEIL SHABBOS

מוציא לאור: זמירות ליל שבת · ZEMIROS LEIL SHABBOS

זמירות ליל שבת · ZEMIROS LEIL SHABBOS

פתח את ה-PDF הורדה

‫יט‬ ‫סדדליכישגת‬ ‫כשחוזרים מבית הכנסת אומרים‪ :‬עבת על‪1‬ם וימב‪1‬ךןי‪,‬‬ ‫ואומרים‪:‬‬ ‫‘של‪ 1‬ם ןןליכם מלאכי ה־שרת מלאכי‬ ‫ן‪5‬לי‪1‬ן ממלך מלכי המלכים‬ ‫שכשפעמים‬ ‫הפןדוש כרוך ‪tMIfl‬‬ ‫ב‪ 1‬א כ ם לשלום מלאכי השלום מלאכי‬ ‫ן^ליון ממלך מלכי המלכים‬ ‫פזלפז פעמים‬ ‫הרןרוש כרוך הוא‪:‬‬ ‫מלאכי‬ ‫«י‬ ‫השלום‬ ‫‪T‬‬ ‫מלאכי‬ ‫»*‬ ‫לשלום‬ ‫*‪T‬‬ ‫ב‪IT‬ר כו‪9‬ד‬ ‫ן‪5‬ליון ממלך מלכי המלכים‬ ‫שלשפעמים‬ ‫המןדוש כרוך ‪tl^in‬‬ ‫צ א ת כ ם לשלום מלאכי השלום מלאכי‬ ‫ן‪3‬ליון ממלך מלכי המלכים‬ ‫שכשפעמים‬ ‫הפןדוש כרוך ‪tMIfl‬‬ ‫כי מלאכיו יצוה לך לעמךך בכל דרכיך‪:‬‬ ‫י‪ :‬ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫דב‪1‬ן כל העולמים אד‪1‬ן בל הנ'שמ‪1‬ת אד‪1‬ן השל‪1‬ם‪.‬‬ ‫מלך אביר‪ .‬מלך ברוך‪ .‬מלך גדול‪ .‬מלך דובר‬ ‫שלום‪ .‬מלך הדור‪ .‬מלך ותיק‪ .‬מלך |ך‪ .‬מלך חי‬ ‫העולמים‪ .‬מלך טוב ומטיב‪ .‬מלך יחיד ומיוחד‪ .‬מלך‬ ‫כביר‪ .‬מלך לובש רחמים‪ .‬מלך מלכי המלכים‪ .‬מלך‬ ‫נשגב‪ .‬מלך סומך נופלים‪ .‬מלך עשה מעשה בראשית‪.‬‬ ‫מלך פודה ומציל‪ .‬מלך צח ואדום‪ .‬מלך ך‪,‬דוש‪ .‬מלך‬ ‫רם תשא‪ .‬מלך שומע תפלה‪ .‬מלך תמים דךכו‪:‬‬ ‫מודה אני לפניך ך אלהי ואלהי אבותי‪ .‬על כל החסד‬ ‫אשר עשית עמךי ואשר אתה עתיד לעשות‬ ‫עמי ועם כל בני ביתי ועם כל בריותיך בני בדיתי‪.‬‬ ‫וברוכים הם מלאכיך הקדושים והטהורים שעשים‬ ‫ךצונך‪ .‬אדון השלום מלך שהשלום שלו בךכני בשלום‪.‬‬ ‫ותפקוד אותי ואת כל בני ביתי וכל עמך בית ישראל‬ ‫לחיים טובים ולשלום‪ :‬מלך עליון על כל צבא מחם‪.‬‬ ‫יוצרנו יוצר בראשית‪ .‬אחלה פניך המאירים שתזכה‬ ‫אותי ואת כלי בני ביתי למציא חן ושכל טוב בעיניך‬ ‫ובעיני כל בני אדם ורווה ובעיני כל רואינו לעבודתך‪.‬‬ ‫וזכנו לקבל שבתות מתוך רוב שמחה ומתוך עשר‬ ‫וכבוד ומתוך מעוט עונות‪ .‬והסר ממני ומכל בני ביתי‬ ‫כא‬ ‫סדדליכישגת‬ ‫ומכל עמך בית ו^ראל כל מיני חולי וכל מיני מתה‬ ‫וכל מיני דלות ועניות ואביונות‪ .‬ותן בנו ‪.‬יצר טוב‬ ‫לעבדך באמת ותךאה ובאהבה‪ .‬ונהיה מכבךים בעיניך‬ ‫ובעיני כל רואינו‪ .‬כי אתה הוא מלך הכבוד כי לך נאה‬ ‫כי לך ןאה‪ :‬אנא מלך מלכי המלכים צוה למלאכיך‬ ‫מלאכי השרת משךתי עליון שיפקדוני ברחמים ויברכוני‬ ‫בבואם לביתי ביום כןךשנו‪ .‬כי הךלנןתי נרותי והצעתי‬ ‫מטתי והחלפתי שמלותי לכבור יום השבת‪ .‬ובאתי‬ ‫לביתך להפיל תחנתי לפניך שתעביד אנחתי‪ .‬ואעיד‬ ‫אשר בראת בששה ימים כל היצור‪ .‬ואשנה ואשלש‬ ‫”‬ ‫‪“T‬‬ ‫‪V S‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫“‪S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T 2‬‬ ‫יי‬ ‫‪S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫עור להעיר על כוסי בתוך שמחתי‪ .‬כאשר צויתני לזכרו‬ ‫ולהתענג ביתר נשמתי אשר נתת בי‪ :‬בו אשבות כאשר‬ ‫צויתני לשךתך וכן אגיד גדלתך ברנה‪ .‬ושויתי ין‬ ‫לר^ראתי שתרחמני עוד בגלותי לגאלני‪ .‬ולעורר לבי‬ ‫לאהבתך‪ .‬ואז אשמור פקוךיך וחפןיך בלי עצב ואתפלל‬ ‫כדת כראוי וכנכון‪ :‬מלאכי השלום בואכם לשלום‪.‬‬ ‫ברכוני לשלום ואמרו ברוך לשלחני הערוך‪ .‬וצאתכם‬ ‫לשלום מעתה וער עולם אמן סלה‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫כג‬ ‫אשת חיל מי ימצא‪ .‬ורח׳ק מפנינים מכרה‪:‬‬ ‫בטח בה לב בעלה‪ .‬ושלל לא יחסר‪:‬‬ ‫גמלתהו טוב ולא רע‪ .‬כל ימי חייה‪ :‬דרשה‬ ‫צמר ופשתים‪ .‬ותעש בחפץ כפיה‪ :‬היתה כאניות‬ ‫םוחר‪ .‬ממרחה תביא לחמה‪ :‬ותקם בעוד לילה‪.‬‬ ‫ותתן טרף לביתה וחיק לנערתיה‪ :‬זממה שדה‬ ‫ותהחהו‪ .‬מפרי כפיה נטעה כרם‪ :‬חגרה בעוז‬ ‫מתניה‪ .‬ותאמץ זרוע׳תיה‪ :‬טעמה כי טוב סהרה‪.‬‬ ‫לא יכבה בלילה נרה‪ :‬ידיה שלחה בכישור‪.‬‬ ‫־" *‬ ‫‪T I‬‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫^‬ ‫™‬ ‫‪V‬‬ ‫* ‪I‬‬ ‫וכפיה תמכו פלד‪ :‬כפה פרשה לעני‪ .‬וידיה‬ ‫שלחה לאביון‪ :‬לא תירא לביתה משלג‪ .‬כי כל‬ ‫ביתה לבש שנים‪ :‬מרבדים עשתה לה‪ .‬שש‬ ‫ואתמן לבושה‪ :‬נודע בשערים בעלה‪ .‬בשבתו‬ ‫עם זלןני ארץ‪ :‬סךין עשתה ותמכר‪ .‬וחגור נתנה‬ ‫לכנעני‪ :‬עז והדר לבושה‪ .‬ותשחק ליום אחרון‪:‬‬ ‫פיה פתחה בחכמה‪ .‬ותורת חםד על לשונה‪:‬‬ ‫צופיה הליכות ביתה‪ .‬ולחם עצלות לא תאכל‪:‬‬ ‫המו בניה ויאשרוה‪ .‬בעלה וןהללה‪ :‬רבות בנות‬ ‫כג‬ ‫סדדליכישגת‬ ‫עשו חיל‪ .‬ואת עלית על כלנה‪0 :‬ר החן והבל‬ ‫מפרי‬ ‫‪...‬‬ ‫תנו לה‬ ‫*־‬ ‫היא תתהלל‪:‬‬ ‫יראת יי ‪• T S‬‬ ‫«»™‬ ‫אישה‬ ‫‪T‬‬ ‫היפי‪.‬‬ ‫ידיה‪ .‬ויהללוה בשערים מעשיה‪:‬‬ ‫אתקינו סעודתא ‪-‬‬ ‫הכינו את הסעוןה‪ ,‬־שעל‬ ‫אתקינן! סעודתא דמהימנותא‬ ‫יןה נכריז על הא*כ?ונה‬ ‫חדותא‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫עלמתא‬ ‫‪T‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫ה־שלכ?ה בה׳ 'שהוא ב‪ 1‬רא‬ ‫העולם‪ ,‬ןהיא שמחתו של‬ ‫המלך הקדוש‪.‬‬ ‫פדי׳שא‪:‬‬ ‫״^* ‪T‬‬ ‫רמלכא‬ ‫‪t‬״•‪I‬ד‬ ‫סעודת‬ ‫את‬ ‫הכינו‬ ‫ד מ ל כ א‪.‬‬ ‫ס עו ד ת א‬ ‫« ת לןי *נןי‬ ‫המלך זו הסעודה )בליל‬ ‫שבת( כ?כןה ׳הקל תפוחין‬ ‫דא היא סעוךתא‬ ‫קדישיך■ שהיא בחינת‬ ‫וצחק אבינו המכנה ׳שדה‬ ‫דחרןל תפוחי! פןדי־שין ‪1‬יןעד‬ ‫תפוחים קדושים׳‪ /‬ן ^ז ה‬ ‫בחינת קעקב אבינו המכנה‬ ‫אנפי! ועתיקא קדישא‪ .‬אתי!‬ ‫]אברהם‬ ‫אנפין׳‬ ‫׳זעיר‬ ‫אבינו המכנה ׳עתיקא‬ ‫לסעדא בהדה‪:‬‬ ‫הפזצטרפים‬ ‫קדישא׳‬ ‫לסעודה‪.‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫כד‬ ‫פזם מחבר הזמר רבי יצחק לוריא)האריז״ל( ועומו חתום בראפזי החרוזים‬ ‫למיעל‬ ‫נע‪5‬בחין‪.‬‬ ‫א זמר‬ ‫אזמר ב־שבחין״ אזפ?ר ]א־שבח לה׳ ]על‬ ‫ג‪ 1‬פר»חק‪ ’ .‬ךבחקל רזפוהין‪.‬‬ ‫הכ?קטרגים‪ ,‬ן!פתחנ לפני‬ ‫!די כך‬ ‫שערי קדשה של מעלה המכנים ׳שדה‬ ‫דאנון'קדיעק‪:‬‬ ‫‪ 0i3‬נחים׳‪/‬‬ ‫זמין לוז העותא‪ .‬בפתורא‬ ‫נ‬ ‫השכינה הקדושה תקיה עמנן כעת‪,‬‬ ‫כשיהשלחן ערוך בלקט משתה‪ ,‬ובנרות‬ ‫חךרזא‪ .‬ובמנךתא טברזא‪.‬‬ ‫הדולקים יפה‪ ,‬ומאירים כ?על ראשינו‪..‬‬ ‫תהרא על ריעין‪:‬‬ ‫י מינא ושמאלא‪ ,‬ובניהו כלה‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫•‬ ‫שלשת הימים שק־ךם השבת הולכים‬ ‫מימין השבת‪ ,‬ושלשת הימים שלאחר‬ ‫ומאנין‬ ‫א^א‪.‬‬ ‫בקשוטין‬ ‫השבת הולכים משמאלה‪ ,‬וביניהם‬ ‫הולכת השבת שהיא ככלה‪ ,‬המעטרת‬ ‫בקשוטים ובגדים נאים‪.‬‬ ‫י חבק לה בעלה‪ .‬ובים‪1‬ךא‬ ‫הקב״ה !חבק באהבה עןה לכנסת‬ ‫!שראל בעת שמת!חד עמה ״ בשבת‪,‬‬ ‫וילה‪ .‬ךעביד'נןחא לה‪ .‬ןהא‬ ‫ןעל !די נחת רוח שעושים לשבת‪! ,‬היו‬ ‫כתיש כתישין‪' :‬‬ ‫המקטרגים נכתשים עד דק ‪ 1‬מ ר‪ i‬בטלים‪.‬‬ ‫צ וחין אף עקתין‪ .‬בטלק‬ ‫כל צעקות הקטרוגים ןהצר‪ 1‬ת !תבטלו‬ ‫ושביתין‪ .‬ברם 'אנפין רוךתין‪.‬‬ ‫!שראל‪,‬‬ ‫ופני‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫ן!פסקו‬ ‫נפשותיהם ןרוחם מתחדשים בשבת‬ ‫ורוחין עםינפשין‪:‬‬ ‫על !די הנשמה ה!סרה‪.‬‬ ‫ח דו סגי ןיתי‪ .‬ועל חדא תךתי‪.‬‬ ‫לסןוה ושמחה ןד‪ 1‬לה זוכים בשבת‪,‬‬ ‫כ פל ם מאשר בימות השבוע‪ ,‬לנשמה‬ ‫נה‪1‬ךא לה ' שטי‪ .‬ובךבאן‬ ‫נוסף אור גדול וברכות רבות‪.‬‬ ‫ל! ריבו שושבינין‪ .‬עבידו תקונין‪.‬‬ ‫הסכמים ״ העוסקים בהכנות לכבוד‬ ‫לאפשא זעין‪ .‬ונונין עם‬ ‫השבת‪ ,‬נחשבים כשדקזבתים לחתן‬ ‫ןכלה‪ ,‬הלבו בסוגי המאכלים‪ ,‬דגים‬ ‫רח^ין‪:‬‬ ‫ועופות‪.‬‬ ‫כה‬ ‫סדדליכישגת‬ ‫ןעל!די ־שהץנקדש מלמטה נכושיך עלינו‬ ‫ל מעבד נשמתין‪ .‬וחחק חךתין‪.‬‬ ‫נשמה!תרה ן ח ח חדישה‪] ,‬נשיג את ל״ב‬ ‫י בתרתק י ותלסק‪ .‬ובתלתא‬ ‫נתיבות החכמה‪ ,‬הפזשולים לשרשה‬ ‫עב^ןין‪:‬‬ ‫שליגי ןפן) שר שה !>נפים‪ -‬האבות(‪.‬‬ ‫על!די אמירת הקדוש; ישלש ב‪ 1‬שבעים‬ ‫ו עט‪1‬יףן שבעק לה‪ .‬ומלכא‬ ‫תבות‪ ,‬כ?עטרים את השכינה בשבעים‬ ‫דלעלא‪ .‬ףתעטר כלא‪ .‬בקריש‬ ‫עטרות‪] ,‬המלך ה׳ העליון מתעשר כלו‬ ‫באלו התשבחות שהם קדש קדשים‪.‬‬ ‫רןדייטין‪:‬‬ ‫השפעתה של קד שת השבת לשיומה‬ ‫בסתר ומח!ה את כל העולמות‪] ,‬זה‬ ‫שימין‪1‬יכ‪1‬תימק‪ .‬בג‪ 1‬ןל עלמק‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ברם עתיק י‪1‬מין‪ .‬הלא במיש‬ ‫אות שה׳ המכנה ׳עתיק יומיך ברא‬ ‫עולם‪ ,‬על !די שהכה באור העליון‬ ‫להביא את ניצוצי ההשפעות‪.‬‬ ‫!הי רצון מלפני ה; שלשלה שכינתו על‬ ‫ן• הא רעוא קמיה‪ .‬ךשרי )נ״א‬ ‫ע מו! של אל המתענגים על כבוד ישמו‬ ‫ךתישלי( על עמיה‪ .‬ךתעןג‬ ‫במיני מתיקה ולבש‪...‬‬ ‫לשמיה‪ .‬במתיקק ותבשין‪:‬‬ ‫אסדר לצד דרום‪ ,‬הרומז לחכמה‪ ,‬את‬ ‫מנךתא‬ ‫לךרומא‪.‬‬ ‫א סדר‬ ‫המנורה של שבת להשגת סתרי‬ ‫ךסתימא‪ .‬ושלחן עם נהמא‪.‬‬ ‫החככזה‪] ,‬את השלחן עם הלחם אקבע‬ ‫בצד צפון‪ ,‬הרומז לע״שר‪ ,‬להביא חכמה‬ ‫בצפונא אךשין‪:‬‬ ‫ןשפע לכל השבוע‪.‬‬ ‫ב!‪;-‬ן שבכוס הקדוש ובאגדות מלס‪,‬‬ ‫ן חמרא נו כפא‪ .‬ומדאני אפא‪.‬‬ ‫אשר מרקדים בלזם לפני חתן וכלה‪,‬‬ ‫‘ לארוס וארוסה‪.‬‬ ‫!תםןקו !שלאל שןחלשו מהיצר הרע‪.‬‬ ‫כל העולמות ;תעטרו בכתלים על !די‬ ‫רנבות‬ ‫שבעים‬ ‫;קלים״‬ ‫מלים‬ ‫עטר )נ״א נעבד( להון כתרין‪.‬‬ ‫נ‬ ‫במלין‪,‬יקירין‪ .‬בשבעין עטורין‪.‬‬ ‫שבקדוש‪,‬הנאמרות בזמן שמחזיקים‬ ‫בגביע בסמיש האצבעות‪.‬‬ ‫ךעל נבי חמשין‪' :‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫כו‬ ‫ש כ ע ת א ת ת ע ם ת נ שי ת‬ ‫תישנה השכינה על ה־שלחןי ׳שעליו‬ ‫י לפטר‪ .‬נווין תתקטר‪ .‬ודנק‬ ‫מנחות ישיש ככרות לסם לכל צ ה ]אז‬ ‫ה־שלחן !תקשר ן!ךמה לב׳ ווי״ן ״ י״ב‬ ‫דכניישק‪:‬‬ ‫ססלות של לסם הפנים שהיו מנחות‬ ‫על השלחן במקדש‪ .‬ולכל שאר‬ ‫הענינים המכסים שבמקדש‪.‬‬ ‫ממאבק‬ ‫ו^ביקק‪.‬‬ ‫'שבירק‬ ‫בשיבת פוסק ת ןע‪ 1‬ןבת הסטרא אקרא‬ ‫הסימאה ומתעבת‪ ,‬ומלאכי חבלה‬ ‫' ךךחיקין‪ .‬רבילק ת^עיקק‪ .‬וכל‬ ‫המצערים את בני האדם מסב ושים‬ ‫דר סך^ק‪:‬‬ ‫בגיהנים שובתים בשבת‪.‬‬ ‫ל פ ב צ ק על ןפתא‪ ,‬מיתא עבי^תא‪ ,‬הרין יוךין נקטא‪ ,‬סתימין ופףשין‪:‬‬ ‫לשח ■!יקא ‪-‬ילוא׳ ר^‪?0‬ין ריחיא ונגךין נהליא‪ ,‬בגוה בלחישין‪:‬‬ ‫הלא נימא חין‪ ,‬ומלין דגנידן‪ ,‬דליתהו! מלחז‪-‬ק‪ ,‬טמיךין וכבישין‪ :‬אתעטרא‬ ‫דעירי! קדישין‪:‬‬ ‫בלה‪ ,‬בחין דלעילא‪ ,‬בגו האי הל!=לא‪,‬‬ ‫ף ה א רעוא מן ^לןךם עתילןא‬ ‫ויהי רצון מלפני ׳עתיקא קדישא דכל‬ ‫קדישין׳ ־■ הקב״ה‪ ,‬הנסתר כזבל‬ ‫קדישא ךכל קדישק‪.‬‬ ‫נסתרים‪ ,‬הנעלם כ?כ־ל‪ ,‬שיכושך הטל“‬ ‫טמירא ךכל טמירין סתימא‬ ‫השפע העליון ממנו‪ ,‬למלא ראשו של‬ ‫ךכלא תתמשך טלא עלאה‬ ‫׳זעיר אנפין׳ )תפארת( ולהשקות שדה‬ ‫התפוחים הקדוש )כ?לכות( בסארת‬ ‫מינת למליא ריעןית העיר אנפין‬ ‫פנים ברצון ןשכ?חת כיל‪ .‬ן!משיך‬ ‫ולהטל לחקל תפוהין קדישין‬ ‫??בחינת ׳עתיקא דכל קדישין׳ )כתר(‬ ‫בנהירו ךאנפק נרעוא וברודותא‬ ‫נסתר כ?כל נסתרים‪ ,‬הנעלם כ?כ־ל‪,‬‬ ‫ךכ׳לא ויתמוך מן קךם עתיקא‬ ‫קדיעא ךכל קךיעק פומ;רא‬ ‫ךכל טמידין פתימא ךכ׳לא‬ ‫כז‬ ‫סדדליכישגת‬ ‫רצ‪1‬ן ןרםמים‪ ,‬חן ן ם ס ה בסארה‬ ‫ךעותא ורחמי חנא וחסךא‬ ‫‪:‬עליונה ברצון ך‪%‬כ‪1‬ח\ז‪ ,‬עלי ןעל כל בגי‬ ‫ננהירו עלאה נךעותא וחדותא‬ ‫ביתי ]אוןזבי ]על כל ;ק^ראל‪ ,‬כצילנו‬ ‫מכל צרות רעות הבאות לעולם‪ ,‬רכין‬ ‫עלי ועל בל בני ביתי ועל פל‬ ‫רתן לנו כ?ז‪1‬ן ו פ ת ס ה טובה בלי צרה‬ ‫הנלוים אלי ועל כל בני ישראל‬ ‫]צער‪ ,‬מן המזל ‘ שכל המזון תלוי בו‪,‬‬ ‫עצילגו מע‪:‬ן הרע ומן הסךב ‘של מלאך‬ ‫עמית ויפךקיננא מכל עכןתין‬ ‫הנעת ומדינה ‘של גיהנם‪ ,‬רבוא לנו‬ ‫בישין דייתון לעלמא ויזמין‬ ‫ולכל נפישיותינו חן‪ ,‬חסד ]ם;־ים ארכים‬ ‫וןתןהב לנא מזונא ופתסתא‬ ‫ופ ת סה בכוח ]רחמים מלפני ה׳‪ ,‬אמן‬ ‫כן !הי רצון אכזן ]אמך‬ ‫טבתא בלי צרה ועקתא ממזלא‬ ‫דכל מזונא בית תליא וישזביננא‬ ‫המות ומדינת של גיהנים‪ .‬ויתי‬ ‫מעינא בישא ומהרבא‬ ‫לנא ולכל נפשתנא תנא וחסדא וחיי אריכי ומזוני רויחי ורחמי‬ ‫מן רןדמית אמן כן יהי רצון אמן ואמן‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫כח‬ ‫נותן עיניו בכוס וכזסתכל על הנרות ואומר בלחש‪:‬‬ ‫לישם יהוד קוך^א בךיןי הוא וע‪1‬כינתיה‪ ,‬בךחילו וךחימו‪ ,‬הריני‬ ‫מוכן ומזומן לנןים מצות עשה לקריט על היין‪ ,‬כךכתיב‪,‬‬ ‫זכור ושמור‪ ,‬זכרהו על היין;‬ ‫בלהש ויהי וערב ויהי ביפןר‪:‬‬ ‫י‪ 1‬ם העעי‪ :‬ויכלו העמים והארץ וכל‬ ‫צכאם‪ :‬ויכל אלהים כיום הישביעי‬ ‫מלאכתו אשד עשה‪ .‬ויעכת כיום‬ ‫השביעי מכל מלאכתו אשד ז‪5‬שה‪:‬‬ ‫ויכרץי אלהים את יום השביעי וירןיע‬ ‫אשר‬ ‫מלאכתו ־“"***‬ ‫מכל ‪I “ I‬‬ ‫שכת * ‪T‬‬ ‫אתו‪ .‬כי בו ‪“ T‬‬ ‫כדא אלהים לעשות‪:‬‬ ‫סברי מרנן ורבנן ורבותי‪:‬‬ ‫ברוך אתה ך‪ .‬אלהינו מלך ד‪1‬ע‪1‬לם פו־רא פדי‬ ‫‪Jf..‬‬ ‫כט‬ ‫קידוש לליל שגת‬ ‫ן תןי אתה י; אלהינו מלןי הע‪1‬לם‪.‬‬ ‫ורצה‬ ‫‪T TS‬‬ ‫צמצותיו‬ ‫? * ‪T I‬‬ ‫מרענו‬ ‫* י‪T S‬‬ ‫אער‬ ‫‪V‬‬ ‫בנג ושפת ל‪,‬ך־ש‪ 1‬נאהבה ובךצ‪1‬ן‬ ‫הנחילנו‪ .‬זכדון למ^שה פך«־שית‪) .‬כי*‬ ‫הוא י‪1‬ם( תחלה למרןךאי קדיש זכר‬ ‫לי צי א ת מוגדים‪) .‬בי בנו בחרת וא‪1‬תנו קזיעת‬ ‫מכל העפים( ושכת רןדשף כאהבה‬ ‫וברצון הנחלתנו‪ :‬ברוך אתה י;‪.‬‬ ‫מפרש השבת‪:‬‬ ‫בסוכות יאמר זה תיכף אחר קידוש‬ ‫אתה ך אל־הינו מלך העולם‪ .‬אשר קדשנו במצותיו וצונו‬ ‫ברוןי‬ ‫לישב נ פנ ה‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫מחבר הזמר רבי משה ושמו חתום בראשי התיבות מקדש‪ ,‬סזומה הרבה‪.‬‬ ‫כל מקדש שביעי כראי ל‪ .1‬כל ש‪1‬מר שבת כדת‬ ‫־" ‪T‬‬ ‫׳" ‪T‬‬ ‫**‬ ‫‪T‬‬ ‫“‪*•1‬‬ ‫;‬ ‫‪J‬‬ ‫מחללו‪ .‬שכרו הךבה מא־ד על פי פעל‪ .1‬איש על‬ ‫מחנהו ואיש על דגלו‪:‬‬ ‫אוהבי יי המחכים במין אריאל‪ .‬ביום השבת שישו‬ ‫ושמחו כמקבלי מתן נחליאל‪ .‬גם שאו ודיכם‬ ‫קודש ואמרו לאל‪ .‬ברוך ין אשר נתן מנוחה לעמו ישראל‪:‬‬ ‫דור^י לן זךע אברהם אוהבו‪ .‬המאחדים לצאת מן‬ ‫השבת וממהרים לבא‪ .‬שמחים לשמרו ולערב‬ ‫‪•*'*S T S‬‬ ‫; ‪T‬‬ ‫•‬ ‫׳י*‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫״ ^‬ ‫™‬ ‫ערובו‪ .‬זה היום עשה יי נגילה ונשמחה בו‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪I‬‬ ‫;*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪V‬‬ ‫זכרו הורת משה במצות שבת גרוסה‪ .‬חרותה ליום‬ ‫ה^זביעי ככלה בין רעותיה משבצה‪ .‬טהורים‬ ‫יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה‪ .‬ויכל אלהים‬ ‫ביום השביעי מלאכתו אשר עשה‪:‬‬ ‫י‪ 1‬ם קדוש הוא מבואו ועד צאתו‪ .‬כל ז_רע לעקב לכבדוהו‬ ‫כךבר המלך וךתו‪ .‬לנוח בו ולשמוח בתענוג אכול‬ ‫ושתו כל עדת לשראל לעשו אותו‪:‬‬ ‫לא‬ ‫זמירות לליל שבת‬ ‫משך חסדך לייךעיף אל קנא ונוקם‪ .‬נוטרי ליום השביעי‬ ‫זכור וישמור להקם‪ .‬שמחם בבנ״ין שלם באור פניך‬ ‫תבהיקם‪ .‬יתין מרשן ביתך ונחל עדניך תשקם‪:‬‬ ‫עזור לשובתים בישביעי בחריש ובקציר עולמים‪.‬‬ ‫פוסעים בו פסיעה קטנה‪ .‬סועדים בו לברך‬ ‫שלש פעמים‪ .‬צךקתם תצהיר כאור שבעת הימים‪ .‬״‬ ‫אלתי ישראל אהבת תמים‪ .‬יי אלהי ישראל תשועת‬ ‫עולמים‪:‬‬ ‫שם מחבר הזמר רבי משה ושמו חתום בראשי ג׳ החרוזים הראשונים‬ ‫מנוחה ושמחה אור לןהוךים יום שבתון יום מחמךים‪.‬‬ ‫שומריו וזוכריו המה מעידים‪ .‬כי לששה כל ברואים‬ ‫•‬ ‫‪%‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪T %‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪T %‬‬ ‫ועומדים‪:‬‬ ‫'שמי שמים ארץ וימים‪ .‬כל צבא מרום גבוהים ורמים‪.‬‬ ‫•‬ ‫‪Tt‬‬ ‫•‬ ‫‪S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ “ J‬י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫**‬ ‫‪S‬‬ ‫תנין ואדם וחןת ראמים‪ .‬כי ביה ין צור עולמים‪:‬‬ ‫הוא אשר דבר לעם מגלתו‪ .‬שמור לקדשו מביאו ועד‬ ‫צאתו‪ .‬ישבת קידש יום חמדתו‪ .‬כי בו שבת אל מכל‬ ‫‪T‬‬ ‫יי‬ ‫”‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T S V‬‬ ‫®‪V‬‬ ‫” ‪T‬‬ ‫מלאכתו‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫במצות ע נ ת אל יחלי־צך‪ .‬קום כןרא אליו‬ ‫לאמצך‪ .‬נישמת כל חי וגם נעריצך‪ .‬אכ‪1‬ל‬ ‫בשמחה כי כבר רצך‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I9‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫״‬ ‫‪2‬‬ ‫במישנה לחם וקדוש רבח‪ .‬ברוב מטעמים ורוח‬ ‫נך־יבה‪ .‬קבו לרב טוב המתענגים בה‪.‬‬ ‫בביאת גואל לחיי העולם הבא‪:‬‬ ‫כזחבר הזכזר רבי מנחם ושכזו חתום בראשי החרוזים‪:‬‬ ‫ידידות מנוחתך‪ .‬את שבת המלכה‪ .‬בכן נרוץ לר^ראתך‪ .‬בואי‬ ‫מה‬ ‫כלה נסוכה‪ .‬לבוש בגדי חמודות‪ .‬להךליק נר בברכה‪ .‬ותבל‬ ‫כל העבודות‪ .‬ילא תעשו מלאכה‪:‬‬ ‫להתענג בתענוגים‪ .‬ברבורים ושליו וךגים‬ ‫ערב מזמינים כל מיני מטעמים‪ .‬מבעוד יום מוכנים‪ .‬תתגולים‬ ‫מ‬ ‫מפטמים‪ .‬ולערוך כמה מינים שת‪ 1‬ת וינות מבשמים‪ .‬ותפנוקי‬ ‫להתענג‬ ‫מעדנים‪ .‬בכל שלש פעמים‪.‬‬ ‫נחל ת יעקב ערש‪ .‬בלי מצדים נחלה‪ .‬ויכבדוהו עשיר ודש‪.‬‬ ‫ותזכו לגאלה‪ .‬יום ישבת אם תישמירו‪ .‬והייתם לי סגלה‪ .‬ששת‬ ‫להר‪,‬ענג‬ ‫למים תעבודו‪ .‬ובשביעי נגילה‪.‬‬ ‫ח פציך אםוןים‪ .‬וגם לחשוב חשבונות‪ .‬הרהורים מתרים ולשדך‬ ‫הבנות‪ ,‬ותנוק ללמדו ספר‪ .‬למנצח בנגינות‪ .‬ולהגות באמרי‬ ‫להתענג‬ ‫שפר‪ .‬בכל פנות ומחנות‪.‬‬ ‫זמירות לליל שבת‬ ‫ל^בת‪ ,‬והאונה מ^בחת‪ .‬כדת‬ ‫הלוכןי תהא בנחת‪ .‬עונג‬ ‫נפע מעיכת‪ .‬בכן נפ^י לך עתה‪ .‬ולנוח בחבת‪ .‬כי עני ם‬ ‫להתענג‬ ‫סוגה‪ .‬בו ןנוחו בן ובת‪.‬‬ ‫מעין עולם הבא‪ .‬יום עבת מנוחה‪ .‬כל המתענגים בת‪ ,‬יזכו‬ ‫לרוב שמחה‪ .‬מחבלי מעיה עלו לרוחה‪ .‬פרותינו תצמיח ונם‬ ‫להתענג‬ ‫ןגון ואנחה‪:‬‬ ‫זה הזמר שם המחבר יהונתן הזק ושס־ חתם בראשי החרוזים‬ ‫י‪ 1‬ם שבת ק‪1‬ךש הוא‪ .‬אשרי האיש שומרהו‪ .‬ועל ה״ן זכרהו‪ .‬ואל ןשים‬ ‫אל לב‪ .1‬הביס רק ואין בו‪ .‬ע מ ה דחה‪ .‬ואם ל;וה‪ .‬הצור יפרע את‬ ‫חובו; הבשר יין ודגים‪ .‬ואל יחסר בתענוגים‪ .‬ואם שלש אלה לפניו צגים‪.‬‬ ‫מרגליות בבשרו‪:‬‬ ‫* ‪T S‬‬ ‫יוסף חצה דג‪ .‬ומצא ‪5‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫”‬ ‫זה יהיה שכרו‪ .‬אשר חפץ ביקרו‪8 .‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫*״‬ ‫« ״״ן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪g‬‬ ‫נ־׳י־ ‪V‬‬ ‫‪T J‬‬ ‫״‪V S‬‬ ‫ואם שלחן כךת ערוך‪ .‬ומלאך אל וענה ברוך‪ .‬זה יהןה זמן ארוך‪ .‬ואוןביו‬ ‫יהיו כדומן‪ .‬ומלאך רע וענה אמן‪ .‬בעל פרחו וספר שבחו‪ .‬שמו ועלה‬ ‫כטוב שמן‪ :‬נשים נרות תךליקנה‪ .‬וחק נדות תחזיקנה‪ .‬וההלות תפיקןה‪.‬‬ ‫תן בעדן זכותן‪ .‬יום בא עת לךתן‪ ,‬ואם ל'א עברו ונזהרו‪ .‬אזי קרובה לךתן‪:‬‬ ‫תנו שבח ושירה‪ ,‬לאל אשר שבת ברא‪ .‬ולנו בו נתן תורה‪ .‬קךא למשה‬ ‫מתנה‪ .‬בבית גנזי היא טמונה‪ .‬לך יאתה וקח א‪1‬תה‪ .‬תנה לעדת מי מנה‪:‬‬ ‫נפש כי נאנחה‪ .‬בא שבת בא מנוחה‪ .‬גיל וששון ושמחה‪ .‬ברכו וקדשו‬ ‫‪ 5‬״ן ;‬ ‫״‪, <,‬‬ ‫‪. , .‬ן‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪8‬‬ ‫״ ?‬ ‫״‬ ‫‪r‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪T‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r r Vi V‬‬ ‫״‬ ‫•* ‪v‬‬ ‫במן‪ .‬מלרךת לעם לא אלמן‪ .‬והשבת נפיש משיבת‪ .‬בפיסת בר אישר טמן‪:‬‬ ‫חקותיה במרה‪ .‬נצטוו באזהרה‪ .‬כהררים בשערה‪ .‬תלוים הלכותיה‪ .‬שומרי‬ ‫מצותיה‪ .‬ינהלו ליום שכלו שבת בצבאותיה‪ :‬ז‪-‬ה האות אשר שם אל‪ .‬בינו‬ ‫ובין בני ישראל‪ .‬ובשביעי אשר הואל‪ .‬סמ ^יון הנהר‪ .‬שבכל יום ךץ‬ ‫ונמהר‪ .‬יוכיח בו מנוח‪ .‬תשיב למין אשר שואל‪ :‬קולי קולות ‪,‬יחרלון‪ .‬בעת‬ ‫שירי יגדלון‪ .‬בי כטל הם יז‪-‬לון‪ .‬ואל ןשיגו גבולי‪ .‬באורח שיר נפל חבלי‪.‬‬ ‫התקוכזפזו‬ ‫התקוששו ואל תשמשו בנזר שיר שפרה לי;‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫מהבר הזמר רבי יסזראל ההר נאגארה ושמו חתום בראשי החרוזים‪:‬‬ ‫י ה ךב‪1‬ן ןןלם וןנלמיא‪ .‬אנת הוא‬ ‫אדון העולם‬ ‫רבון ״‬ ‫וכל העולמ‪(1‬ה‪ ,‬־שהוא כ?לןר‬ ‫מלנא מלך מלכיא‪ .‬עובד‬ ‫מלכי המלכים‪ .‬על מעשי‬ ‫גבורתך ותמהיא‪ .‬שפר נןדמך‬ ‫ןבורותיך ונפלאותיך נאה‬ ‫לספר לפניך‪.‬‬ ‫‪:‬ה רבי!‬ ‫להחרא*‬ ‫שבחיז אסדר צפרא ורמשא‪ .‬לר‬ ‫‪T S‬‬ ‫‪It‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪S‬‬ ‫־‪.. ™ -‬‬ ‫‪J‬‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫תהלה וישבח אעריך בבקר‬ ‫ובערב‪ ,‬לך ה׳ הקדוש; אישר‬ ‫אלהא קדישא‪ .‬די ברא כל‬ ‫ברא את כל הנפשות ״‬ ‫נפשא‪ .‬עירין קדישין ובני אנשא‪.‬‬ ‫המלאכים הקדושים‪ ,‬בני‬ ‫האדם‪ ,‬חי‪-‬ות השלה ]עופות‬ ‫חיות ביא וע‪1‬פי ‪: !KW‬חרבון‬ ‫השמ!ם‪.‬‬ ‫ך בךבין עובדך ותקיפין‪ .‬מביך‬ ‫מעשי ה^ ןדולים ועצומים‪,‬‬ ‫משפיל גאים ןז‪ 1‬קף כפופים‪,‬‬ ‫ךמיא תקיף כפיפק לו וחיה‬ ‫גם אם !דו!ה אדם אלפי‬ ‫גבר שנין אלפין‪ .‬לא ועול‬ ‫שעים‪ ,‬לא יוכל לסכם ולחשב‬ ‫את גדלם‪.‬‬ ‫‪:‬ה רבון‬ ‫גבוךתך בחושבליא‪:‬‬ ‫א להא די ליה יקר ורבותא‪ .‬פרוק‬ ‫!‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ I‬־"‪8‬‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫ז■‬ ‫;ד‬ ‫הכבוד‬ ‫לו‬ ‫אשר‬ ‫ןהןךלה‪ ,‬סלץ את !שראל‬ ‫הקב״ה‬ ‫ית ענך מפום אמותא‪ .‬ואפיק‬ ‫צ־אן מלעיתך משני האריות*‬ ‫ות עמך מגו גלותא‪ .‬עמך די‬ ‫והוצא את עמך כ?ן הגלות‪,‬‬ ‫שהם העם ב‪ 1‬בחלת מכל‬ ‫יה רבון‬ ‫!‬ ‫■‬ ‫בחרת מכל אמיא‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪.‬־• ־" ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫;‬ ‫”־ ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫העמים‪.‬‬ ‫ל מקדשך תוב ולקדש קוךישין‪.‬‬ ‫שכעתך‬ ‫ובקדש‬ ‫שוב ןהשרה את‬ ‫המקדישי‬ ‫בבית‬ ‫אתר די ביה ]חדון רוחין ונפשין‪.‬‬ ‫הקדשים‪ ,‬המקום ב‪ 1‬יש םך‪ 1‬ה‬ ‫ויזמרון לך שירק ורחשין‪.‬‬ ‫לרוח ]לנפש‪ ,‬ונזמר לכבוןך‬ ‫שירים ]תשבחות‪ ,‬בירושלןם‬ ‫בירושלם קךתא דשופתא‪; :‬הרבו!‬ ‫העיר המשבחת כלילת סייפי‪.‬‬ ‫לה‬ ‫זמירות לליל שבת‬ ‫זמר זה נתייסד כנגד ברכת המזון‬ ‫צור מ־שלו אכלנו‪ .‬ברכו אמוני‬ ‫;‪V‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‬ ‫שב?‪$‬נו והותרנו כךכר יי‪:‬‬ ‫הז‪-‬ץ את עולמו‪ .‬רוענו אבינו‪ .‬אכלנו את לחמו‪ .‬ףינ‪1‬‬ ‫שתינו‪ .‬על כן נוךה לשמו‪ .‬ונהללו בפינו‪ .‬אמרנו‬ ‫צ‪,‬יר‬ ‫וענינו‪ .‬אין כןדוש כ;י‪.‬‬ ‫כ׳שיר וקול תודה נבוץ לאליהינו‪ .‬על ארץ חמדה‬ ‫)טובה( שהנחיל לאבותינו‪ .‬מזון וצדה השביע‬ ‫צור‬ ‫לנפשנו‪ .‬חסדו גבר עלינו‪ .‬ואמת יי‪.‬‬ ‫‪TI‬‬ ‫•־• ד‪• *.‬־•‬ ‫‪ '*T‬״*‬ ‫‪“ I -‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪S” I‬‬ ‫דחם בחסדך‪ .‬על עמך צוןנו‪ .‬על ציון משכן כבודך‪.‬‬ ‫זבול בית תפאךתנו‪ .‬בן דוד עבדך יבא ועאלנו‪.‬‬ ‫צור‬ ‫רוח אפינו‪ .‬משיח יי‪.‬‬ ‫יכנה המקדש‪ .‬עיר ציון תמלא‪ .‬ושם נשיר שיר חדש‪.‬‬ ‫ובתנה נעלה‪ .‬הרחמן הנקךש‪; .‬־תברך רתעלה‪ .‬על‬ ‫צור‬ ‫בום יין מלא‪ .‬כברכת יי‪:‬‬ ‫‪TS‬‬ ‫ו י ו ״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫לו‬ ‫שם המחבר רבי אברהם אבן עזרא ושמו חתום בראעןי החרוזים‪:‬‬ ‫צמאח נפשי לאלחים לאל חי‪ .‬לבי ובשרי ירננו לאל חי‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•• S‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫;‬ ‫י '‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫••‬ ‫•‬ ‫“ ;‬ ‫‪r‬‬ ‫ד ‪%‬‬ ‫א ל אחר בראני‪ .‬ואמר חי אני‪ .‬כי לא יךאני‪ .‬האדם‬ ‫לבי‬ ‫> ־‬ ‫וחי‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪ 5‬ך א כיל בחכמה‪ .‬בעצה ובמזמה‪ .‬מאד נעלמה‪ .‬מעיני כל‬ ‫לבי­‬ ‫ר ם על כל כבודו‪ .‬כל פה יחוה הור‪ .1‬ברוך אשר בידו‪ .‬נפש‬ ‫ליי‬ ‫כל חי‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ה בדיל ניני תם‪ .‬חקים להורותם‪ .‬אשר יעשה אותם‪ .‬האדם‬ ‫‪T T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V “2‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪%‬‬ ‫‪ T‬״‪8‬‬ ‫‪X‬‬ ‫״‬ ‫‪* 2‬‬ ‫»‬ ‫לבי‬ ‫וחי‪:‬‬ ‫מ י זה יצטרק‪ .‬נמשל לאבק רק‪ .‬אמת כי לא תירק‪ .‬לפניך כל‬ ‫לבי‬ ‫חי‪:‬‬ ‫‪ 5‬לב יצר חשוב‪ .‬כדמות חמת עכשוב‪ .‬ואיככה ישוב‪ .‬הבשר‬ ‫לבי‬‫׳‬ ‫החי‪:‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫נ םוגים אם אבו‪ .‬ומדרכם שבו‪ .‬טרם ישכבו‪ .‬בית מועד לכל‬ ‫‪T S‬‬ ‫* ‪T X‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ״״ ‪S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫לבי‬ ‫־•‬ ‫חי‪.‬‬ ‫‪r‬‬ ‫ל כל אהוךך‪ .‬כל פה תיחדך‪ .‬פותח את ;דיך‪ .‬ומשביע לכל‬ ‫לבי‬ ‫י ׳‬ ‫חי‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ז כור אהבת קדומים‪ .‬והחד נרדמים‪ .‬וקרב הימים‪ .‬אשר בן‬ ‫לבי‬ ‫> ־‬ ‫ישי חי‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫״‬ ‫ך אה לגברת אמת‪ .‬שפחה נואמת‪ .‬לא כי בנך המת‪ .‬ובני‬ ‫לבי‬‫׳‬ ‫החי‪:‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫אקוד על אפי‪ .‬ואפרוש לך כפי‪ .‬עת כי אפתח פי‪ .‬בנשמת‬ ‫לבי‬ ‫כל חי‪:‬‬ ‫זמירות לליל שבת‬ ‫י* ום זה לישראל א‪1‬ךה ושמחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫צוית פקוךים‪ ,‬במעמר הר סיני‪ .‬שבת ומועדים‪ ,‬לשמיר בכל שגי‪ .‬לערןד לפני‪,‬‬ ‫יום‬ ‫משאת וארוחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫חמדת הלבבות‪ ,‬לאמה שבורה‪ .‬לנפשות נכאבות‪ ,‬נשמה ןתרה‪ .‬לנפש‬ ‫יום‬ ‫מצרה‪ ,‬תסיר אנחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫ק דשת ברכה‪ ,‬אות‪ 1‬מכל ימים‪ .‬בששת בלית‪ ,‬מלאכת עולמים‪ .‬בו מצאו‬ ‫יום‬ ‫עגומים‪ ,‬השקט ובטחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫ל אפור מלאכה‪ ,‬צויתנו נורא‪ .‬אזכה הוד מלוכה‪ ,‬אם שבת אשמרה‪ .‬אקריב שי‬ ‫יום‬ ‫למוךא‪ ,‬מנחה מךקחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫ו שיר א?^רך לך‪ ,‬בנגון ונעימה‪ .‬מול תפארת ןךלף‪ ,‬נפשי לך כמהה‪ .‬לסגלה‬ ‫יום‬ ‫תמימה‪ ,‬קים הבטחה‪' ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫ך צה תפלתי‪ ,‬כמו קךבן נהשון‪ .‬ויום מנוחתי‪ ,‬בתה ובששון‪ ,‬חביב כבת אישון‪,‬‬ ‫יום‬ ‫ברב הצלחה‪ ,‬ישבת מנוחה‪:‬‬ ‫;; שעף קוינו‪; ,‬ת אדיר אךיןים‪ .‬בן דוד מלבנו‪ ,‬שלח נא לעבךים‪ .‬ויקרא‬ ‫יום‬ ‫לךרוךים‪ ,‬רוח והנחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫אנא עליון נורא‪ ,‬הביטה עננו‪ .‬פדנו במהרה‪ ,‬חננו חננו‪ .‬שמח נפשנו‪,‬‬ ‫יום‬ ‫באור !שמחה‪ ,‬ישבת מנוחה‪:‬‬ ‫חד ש מקהשנו‪ ,‬זכרה נחרבת‪ .‬טובף מושיענו‪ ,‬תנה לנעצבת‪ .‬בשבת יושבת‪,‬‬ ‫יום‬ ‫ממר ושבחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫ן כור קדוש לנו‪ ,‬בזכות וקרת היום‪ ,‬שמיר נא אותנו‪ ,‬ביום זה ובכל יום‪ .‬דודי‬ ‫יום‬ ‫צח ואיים‪ ,‬תביא רוחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫קול ךןה וישועה‪ ,‬לושראל השמיעה‪ ,‬נביא חזיון תשועה‪ ,‬צור מצמיח‬ ‫יום‬ ‫ושועה‪ .‬אור שמשי הופיעה‪ ,‬תמיד הזריחה‪ ,‬שבת מנוחה‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫לח‬ ‫זמר לשבת מהרב הקדופז רבינו ד אהרן הגדול זצוק״ל מקארלין‬ ‫י ה אנפף נעם עבת המתאמת ומתאחךת בסגלתך‪.‬‬ ‫משיך נעם יךאתך לעם מבלן־שי ךצונך‪ .‬כןךשם בכןדשת‬ ‫השבת המתאחדת בתורתך‪ .‬פתח להם נעם ורצון‬ ‫יהאכפוף‬ ‫לפתוח'שערי ךצוןך‪:‬‬ ‫ה;ה דןוה עןמור שומרי ומצפים שבת לןךשך‪ .‬כאיל‬ ‫תער־ג על אפיקי מןם כן נפשם תערג לכןבל נעם‬ ‫שבת המתאחךת בשם קךשך‪ .‬הצל מאחרי לפרש מן‬ ‫השבת לבלתי תהיה םגור מהם ששה ימים המקבלים‬ ‫‪,‬‬ ‫“! ‪I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫“‬ ‫‪ T‬־‬ ‫‪T‬‬ ‫'‬ ‫•• ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ J‬״‪".‬‬ ‫*‬ ‫‪’ %‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫^‬ ‫קדשה מישבת קךשך‪ .‬וטהר לבם באמת ובאמונה‬ ‫יהאכפוף‬ ‫לעברך!‬ ‫ו יהיו רחמיך מתגוללים )על מדותיך‪ .‬וןהיו רחמיך‬ ‫מתגוללים( על עם קך־שך‪ .‬להשקות צמאי חסךך‬ ‫מנהר היוצא מעדן‪ .‬לעטר את לשראל בתפארת‬ ‫המפאןים אותך )ביום שבת( על ידי שבת קךישך‪ .‬כל‬ ‫זז אכפוף‬ ‫ששה למים להנחילם נחלת לעקבבחירך‪I‬‬ ‫השבת נעם הנשמות‪ .‬והשביעי ענג הרוחות‪ .‬ועדן‬ ‫הנפשות‪ .‬להתעדן באהבתך ולךאתך‪ .‬שבת קודש נפשי‬ ‫חולת אהבתך‪ .‬שבת קודש נפשות לשראל בצל כנפיך‬ ‫יהאכפוף‬ ‫‪:‬ןך'שן ביתך!‬