gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

זמירות יום שבת · ZEMIROS YOIM SHABBOS

מוציא לאור: זמירות יום שבת · ZEMIROS YOIM SHABBOS

זמירות יום שבת · ZEMIROS YOIM SHABBOS

פתח את ה-PDF הורדה

‫ישמחו במלכותך‬ ‫עד‬ ‫‪m m‬‬ ‫‪mW HTp‬‬ ‫אתקינו סעודתא״ עלם‬ ‫‪ PfN‬סעודת יום ה־שבת‪.‬‬ ‫אתקעןי סעודתא ךמהימנותא‬ ‫־שעל ידה אנ־י מעידים על‬ ‫חדותא‬ ‫*** ‪T T I‬‬ ‫'שלימתא‬ ‫‪T T ** I‬‬ ‫בה׳‬ ‫השלמה‬ ‫האכעגה‬ ‫שברא את העולם‪ .‬ןהיא‬ ‫ךמלכא ל!ךעא‪ :‬אתקינו‬ ‫ןמן שמחה לפזלך הלןד‪ 1‬ש‪.‬‬ ‫הכינו את סעודת המלך‪.‬‬ ‫דמלכא‪T .‬דא *היא‬‫‪ I‬״ ‪TI‬‬ ‫סעודתא‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫שהיא ר‪1‬כ?ןת לבחינה‬ ‫העליונה )כתר( הכ?כןה‬ ‫סעודתא ךעתיקא קדישא‪.‬‬ ‫׳עתיקא קדישאר ] ]בחינת‬ ‫עמה‬ ‫וב!חד‬ ‫אברהם[‬ ‫וןעיר אנפין וחל‪,‬ל תפוחיו‬ ‫מצטרפים לסעודה אורות‬ ‫׳זעיר אנפין׳ ןבחינת !עק־ב[‬ ‫קדישי! אתיז לםןנךא‬ ‫קדישין׳‬ ‫‪ 1‬״םקל תפוחין‬ ‫בהדיה‪:‬‬ ‫]בחינת !צחק[‬ ‫שם המחבר חתום בראשי החרוזים אני יצחק לוריא ) ה א רי ד א‬ ‫אסדר לסעוד‪ i7f‬א“ אערך את הסעודה‬ ‫א סו־ר לסעודתא‪ .‬בצפרא‬ ‫בבקר יום השבת‪] .‬אזמין את בחינת‬ ‫ך^זבתא‪ .‬ואזמין בדז ה^תא‬ ‫׳עתיקא קדישא׳ להיות עמנו עכשג‬ ‫ערסא לןךי'שא‪:‬‬ ‫אור העליון !מ‪:‬ה בסעודה‪ .‬עם אכ?ירת‬ ‫בק^תשא‬ ‫ב ה‪.‬‬ ‫י שך‬ ‫נ ה‪ 1‬ר א‬ ‫׳קדישא רבא׳ הקדיש עזל י‪ 1‬ם ה^ב ת‬ ‫רבא‪ .‬ובחמרא טבא‪.‬‬ ‫המכנה הקדושי הגדול‪ .‬ן!!ן טוב‬ ‫תחדי נפשא‪:‬‬ ‫המ שמח את הנפשה‬ ‫עה‬ ‫המדושא רבא‬ ‫י שדר לן שופריוז‪ .‬ונהזי‬ ‫ייש‪ 7‬ה עלינו ה^ מעןלני ההוד ]נזכה‬ ‫ביכןריוז‪ .‬רחזי■ י לן םת‪.‬רה•‬ ‫לדאות בכבודו‪ ,‬רלאנו מסתרי התורה‬ ‫הנאכורים בלחישה‪.‬‬ ‫ראתאמר בלחישא‪:‬‬ ‫י גלה לן טעמי‪ .‬דבהריסר‬ ‫ויגלה לנו הטעם לי״ב החלות‬ ‫המרמזות ל־שם הוי״ה ־שהוא בעל י״ב‬ ‫נהמי‪ .‬דאינון את ’ בשמיה‪.‬‬ ‫הכפולה‪,‬‬ ‫ןככ?ז לאות ף‬ ‫צרופים‪,‬‬ ‫וקלישא‪:‬‬ ‫כפילא ״‪ 8‬״ ‪T‬‬ ‫‪T *S‬‬ ‫־שבט הה קליל‪.‬‬ ‫צ רורא רלעלא‪ .‬דביח חיי‬ ‫נתחבר ןנדבק לה׳ העליון‪ ,‬שהוא מחיה‬ ‫' כלא‪ .‬ויתרבי חילא‪ .‬ותיסק‬ ‫]תעלה‬ ‫החנו‬ ‫את ההל‪!] ,‬תרבה‬ ‫הפלתנו לדרגת כתת‬ ‫עד רישא‪:‬‬ ‫ח דו חצרי חקלא‪ .‬בךמר‬ ‫החכמים המסירים את המקטרגים‬ ‫ובקלא‪ ' .‬ומללו ’מלה‪ .‬מתיקא‬ ‫)נכישלו לעובדי האדמה המסירים את‬ ‫‪8t‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫״ ‪2‬‬ ‫” ‪S‬‬ ‫‪T 8t 2‬‬ ‫הקוצים(״ שכזהו !ה׳שכזיעו בדבור ובקול‬ ‫כחבשא‪:‬‬ ‫את דברי תורתכם הערבה ומתוקה כןב־ש‪.‬‬ ‫רן דם ךב‪1‬ן עלמין‪ .‬במלין‬ ‫לפני רבון העולכזים תעסקו ב־שבת‬ ‫דברים‬ ‫תורה‪ ,‬הגלו בה‬ ‫בסת‪i‬רי‬ ‫פתגמין‪.‬‬ ‫תגלון‬ ‫״ סתימין‪.‬‬ ‫חתומים ותהךשו בה חדו־שים‪.‬‬ ‫ויתימחן חמשא‪:‬‬ ‫ל עטר פת‪1‬ךא‪ .‬בהא יפן;רא‪.‬‬ ‫נעטר את ה־שלחן ברזי תורה !קרים‪,‬‬ ‫י עמירןא וטמירא‪' .‬ולאו מלתא‬ ‫עמקים ונעלמים‪ ,‬שאין לדבר בהם‬ ‫בקול ובפרסום‪.‬‬ ‫אושא‪:‬‬ ‫‪T S‬‬ ‫‪ 1‬אלין מליא♦ ‪ m‬לוקישיא•‬ ‫תורה אלה עצרו רקיעים‬ ‫וכזדבורי‬ ‫ותמן מאן שריא‪ .‬הלא ההוא‬ ‫חךשים ובסם תשרה שיכינה שיכנהה‬ ‫׳שמש״‪.‬‬ ‫שמשא‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪S‬‬ ‫ר בו ‪.‬יתיר שגי‪ .‬לעילא מן‬ ‫עליה ןד‪ 1‬לה תתעלה‪ ,‬יותר מ ה ר ת ה‬ ‫רתה‪ ,‬ויפב בת זוגה‪ .‬דהות‬ ‫דבימי החול‪ ,‬ואז !ה!ה ה!חוד בין‬ ‫וכנסת ;שרא>ל‪ ,‬לאחר שהיו‬ ‫הקב״ה‬ ‫ורישא‪:‬‬ ‫מפרדים !תקרבו בשבת‪.‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫‪Ip‬‬ ‫הזמר הזה שם מחברו חיים יצחק ו ש מו חתום בראעןי ההרחים‬ ‫ח י יי וברוןי צורי‪ .‬ביי תתה^ל נפיכי‪ .‬כי יי יאיר נרי‪ .‬בה^ו נרו‬ ‫עלי ראעי‪:‬‬ ‫י חוה רועי ילא אחסר‪ .‬על מי מנוחות ןנהלני‪ .‬נ‪1‬תן לחם לכל‬ ‫בשר‪ .‬לחם הפןי הטריפני‪:‬‬ ‫י הי רצון מלפניך‪ .‬אתה אלהי קדושי‪ .‬תערוך לפני שלחנך‪.‬‬ ‫תדשן בשמן ראשי‪:‬‬ ‫מ י יתן מנוחתי‪ .‬לפני אדון השלום‪ .‬והיתה שלמה מטתי‪ .‬החןים‬ ‫והשלום‪:‬‬ ‫יי שלח מלאכו לפני‪ .‬ללותי לויה‪ .‬בכום ישועות אשא פני‪ .‬מנת‬ ‫‪TS‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪T V‬‬ ‫^‬ ‫‪I‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪TTS‬‬ ‫‪ I‬׳ ״ ״‬ ‫‪TTS‬‬ ‫׳״׳ ‪T S‬‬ ‫‪S‬׳״׳‬ ‫»‬ ‫כוסי תיה‪:‬‬ ‫צ מאה נפשי אל יי‪ .‬ימלא שובע אסמי‪ .‬אל ההרים אשא עיני‪.‬‬ ‫כהלל ולא כשמאי‪:‬‬ ‫ח רות ןמים ושנות עולמים‪ .‬עורה כבוךי עורה‪ .‬ועל י א ^י והיו‬ ‫תמים‪ .‬נר מצוה ואור תורה‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫״ ‪T 2‬‬ ‫״״‬ ‫“ ״‬ ‫ק ומה ון למנוחתי‪ .‬אתח וארון עוןך‪ .‬קח נא אל את ברכתי‪.‬‬ ‫והחזק מגן הוזך‪:‬‬ ‫הידושא רגא‬ ‫מז מ‪ 1‬ר לדוד‪ .‬יי ר־עי לא אחסר‪ :‬בנאות ךע!א נרביצני‪ .‬על מי‬ ‫מנוחות ןנהלני‪ :‬נפעי י^בובב‪_ .‬ינהני במעגלי צךק למען‬ ‫'שמו‪ :‬גם כי אלך בגיא צלמות לא א;רא רע‪ .‬כי אתה עמדי‪.‬‬ ‫שבטך ומשענתך הטח ינחמני‪ :‬תעריך לפני שלחן נגד צררי‪.‬‬ ‫ךשנת בשמן ראשי כוסי חיה‪ :‬אך טוב וחסד‪;.‬רדפוני כל ןמי חיי‪.‬‬ ‫ושבתי בבית יי לאידך ימים‪:‬‬ ‫אם תשיב משבת תלך עשות חפצך ביום רןךשי‪ .‬ורךאת לשבת‬ ‫ענג לקדוש י; מכבד‪ .‬ובבךתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך‬ ‫וךבר דבר‪ :‬אז תתענג על ;י והרכבתיך על במתי ארץ‪ .‬והאכלתיך‬ ‫נחלת ‪-‬יעקב אביך‪ .‬כי פי י; דבר‪:‬‬ ‫וי ש מח בני ןשראל את השבת‪ .‬לעשות את השבת לדירתם ברית‬ ‫עולם‪ :‬ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם כי ששת‬ ‫ימים עשה יי את הישמים ואת הארץ‪ .‬וביום השביעי שבת וינפש‪:‬‬ ‫ן כ‪ 1‬ר את יום השבת לקךשו‪ .‬ששת ;מים תעבוד ועשיר{ כל‬ ‫מלאכתך‪ .‬ויום השביעי שבת ל;י אלהיך לא תעשה כל‬ ‫מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך ונרך אשר‬ ‫בשערך כי ששת ימים עשה יי את השמים ואת הארץ את הים‬ ‫ואת כל אשר בם ו;נח ביום השביעי‪:‬‬ ‫על כן ברך ;; את יום וישבת ויקדשהו‪:‬‬ ‫פברי מרנן ורבנן ורבותמ‬ ‫ברוך אתה י; אליהינו מלך העולם בורא פלי הןןן‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫עח‬ ‫!סיידוה ליי‪1‬ם שנה‬ ‫מחבר הזמר רבי שמעון בר יצחק ושמו חתום בראשי החרוזים‬ ‫‪3‬רוןד אדני יום יום‪ .‬יעמם לנו ישע ופף‪1‬ם‪ .‬ובשמו נגיל ןל‬ ‫היום‪ .‬ובישועתו נרים ראש עליון‪3 .‬י הוא מעוז לדל‬ ‫ומחסה לאביון‪:‬‬ ‫‘שבטי* ןת לישראל עדות‪ .‬בצרתם לו צר‪ .‬בסבלות ובעבדות‪.‬‬ ‫בלבנת הסביר הראם עוז ןדידות‪ .‬ונגלה להעלותם‬ ‫מעומק בור ודות‪3 .‬י עם ון החסד והךבה עמו פדות‪:‬‬ ‫מ ה ןקר חסדו בצלו לגוננימו‪ .‬בגלות בבלה שלה למענימו‪.‬‬ ‫להוריד בריוזים נמנה בינימו‪. .‬ףתנם לרחמים לפני שובימו‪.‬‬ ‫כי לא ימוש ין את עמו‪ .‬בעבור הגדול שמו;‬ ‫עיל ם שת נסאו להציל ןדידיו‪ .‬להעביר משם מאזני מורדיו‪.‬‬ ‫מעבור בשלח פדה את עבךיו‪ .‬קרן לעמו ןדים תהלה‬ ‫לכל חסיךיו‪ .‬בי אם הוגה וןהם ברחמיו וכרוב רזסדיו‪:‬‬ ‫‪1‬יצנויר העז‪-‬ים הגדיל עצומיו‪ .‬וגם חזות ארבע עלו למרומיו‪.‬‬ ‫ובלבם ךמו להשחית את רחומיו‪ .‬על שי בהניו מגר‬ ‫מתקוממיו‪ .‬הפרי ין בי לא תמנו בי ילא כלו רחמיו‪:‬‬ ‫נ סנ ד תי לאדום ביד רעי מדני‪ .‬שבכל יום ויום ממלאים כרסם‬ ‫מעדני‪ .‬עזרתו עמי לסמוף־ את אדני‪ .‬ולא נטשתני בל‬ ‫ןמי עדני‪ .‬כי לא יזנח לעולם אדני‪:‬‬ ‫עט‬ ‫זמירות ליום שבת‬ ‫מאדום חמוץ בגךים‪ .‬זבח לו בבצרה וטבח לו בבוגדים‪.‬‬ ‫ויז נצחם מלידטיו להאדים‪ .‬בכחו הגדול יבצור רוח‬ ‫נגידים‪ .‬הגה ברוחו הקיטה ביום קדים‪:‬‬ ‫‪* It‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪t‬‬ ‫“ ‪8t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ * s‬״‬ ‫ד א‪ 1‬ת‪ 1‬בי כן אדומי הקוצר‪ .‬יחיםוב לו בבצרה תקלוט כבצר‪.‬‬ ‫ומלאה כאדם בתוכה ינצר‪ .‬ומזיד כי^וגג במקלט יעצר‪.‬‬ ‫** ‪T‬״* ״״‬ ‫‪ S‬״ ‪T I2‬‬ ‫״״‬ ‫“‬ ‫**־ *‬ ‫״ ‪ T‬״״‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪T T 2‬‬ ‫“ ‪5t 2‬‬ ‫אהבו את ין כל ד!םיךיו אמונים נוצר‪:‬‬ ‫י צו ה צור הכ!דו קהלותיו לקבץ‪ .‬מאךבע רוחות קדיו להקבץ‪.‬‬ ‫ובהר מרום הרים אותנו להרבץ‪ .‬ואתנו ״טוב נדחים‬ ‫•‬ ‫״‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ 2‬׳ ״‬ ‫קובץ‪ .‬לטיב ל־א נאמר כי אם ועב וקבץ‪:‬‬ ‫ן ח ך הוא אלהינו אער טוב גמלנו‪ .‬כרחמיו וכרוב הסדיו‬ ‫הגדיל לנו‪ .‬אלה וכאלה יוסף עמנו‪ .‬להגדיל עמו הגדול‬ ‫הנבור והנורא ענה‪j‬רא עלינו‪:‬‬ ‫ן ח ך הוא אלהינו שבראנו לכבודו‪ .‬להללו ולעבחו ולספר‬ ‫הודו‪ .‬מכל אום גבר עלינו חסדו‪ .‬לכן בכל לב ובכל‬ ‫‪T 2‬‬ ‫“״‬ ‫‪T 2‬‬ ‫?‬ ‫‪T‬‬ ‫־׳״ ‪S‬‬ ‫‪ T‬״׳י‬ ‫״ ‪T‬‬ ‫נפש ובכל מאודו‪ .‬נמליכו ומחדו‪:‬‬ ‫’ שה?|‪ 1‬ל‪ 1‬ם שלו ןשים עלינו ברכה וחיים ושלום‪ ,‬מץזמ׳אל‬ ‫ומימין על ןשראל שלום‪ .‬הרחמן הוא ןברך־ את‬ ‫עמו בשלום‪ .‬ומכו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה‬ ‫ובמצות על ישראל שלום‪ .‬פלא יועץ אל גבור אבי עד‬ ‫שר שלום‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫זה הזמר שם המחבר ברוך חזק ו ש מו התום בראשי החרחים‬ ‫‪ 3‬רוך אל עליון א^ר נתן מנוחה‪ .‬לנפע‪1‬נו פ ך‪1‬ם מ^את ואנחה‪.‬‬ ‫והוא יךרוע לציון עיר הנדחה‪ .‬עד אנה תוגיון נפ^נ‪ 1‬נאנחה‪:‬‬ ‫השומר ^טבת הבן עם הבת‪ .‬לאל ‪;.‬רצו כמנחה על מחבת‪:‬‬ ‫ר וכב ב;;;רבות מלך עולמים‪ .‬את עמו לשבות אז‪-‬ן בנעימים‪.‬‬ ‫במאכלי ערבות במיני מטעמים‪ .‬במלבושי כבוד זבח‬ ‫ה<»‪1‬מר‬ ‫משןחה‪:‬‬ ‫ו אשרי כל חובה לתשלומי כפל‪ .‬מאת כל סוכה שוכן ב^;רפל‪.‬‬ ‫נטלה לו תכה בהר ובשפל‪ .‬נחלה ומנוחה כשמש לו‬ ‫ש׳טומר‬ ‫זרחה‪:‬‬ ‫כ ל שומר שבת כדת מחללו‪ .‬הן הכשר חבת לןךש נורלו‪ .‬ואם‬ ‫שא חובת היום אשרי לו‪ .‬אל אל אדון מחוללו‪ .‬מנחה היא‬ ‫ש׳טומר‬ ‫שלוחה‪:‬‬ ‫ח מדת הימים‪ .‬ג;ראו אלי צור‪ .‬ואישרי לתמימים‪ .‬אם יה‪.‬יה נצור‪.‬‬ ‫בתר הלומים‪ .‬על ראשם יצור‪ .‬צור העולמים רוהו בם‬ ‫השומר‬ ‫״‬ ‫“‬ ‫נחה‪:‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫ן כור את יוםהשבת לכןךשו‪ .‬כןךנו כי גבהה נזר על ראשו‪.‬‬ ‫על כן ות»ן האדם לנפשו‪ .‬עונג וגם שמחה בהם‬ ‫ה‪1*#‬מר‬ ‫למשחה׳‬ ‫מ ודש היא לכם שבת המלכה‪ .‬אלתוך בתיכם להניח ברכה‪.‬‬ ‫‪T T S‬‬ ‫״׳י‬ ‫‪ T S‬״‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪V‬‬ ‫׳״׳ ״“ ‪T S‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫״‬ ‫‪V‬‬ ‫|‬ ‫בכל מושבותיכם ליא תעשו מלאכה‪ .‬בניכם ובנותיכם עשד‬ ‫השומר‬ ‫ונם שפחה‪:‬‬ ‫פא‬ ‫זמירות ליום שבת‬ ‫מחבר הזמר רבי י שראל ו ש מו חתום בראעוי החרוזים‬ ‫יום זה מככד מכל ימים‪.‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫»־* ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫כי בו ע ב ת צור עולמים‪:‬‬ ‫ע ע ת ימים תעשה מלאכתך‪ .‬ויום השביעי לאליהיף‪ .‬שנת ל־א‬ ‫תעשה בו מלאכה‪ .‬כי כל עשה ששת ןמים ‪ I‬י‪1‬ם זה‪ :‬ראשון‬ ‫הוא למר^ראי קודש‪ .‬יום שבתון יום שכת קוךש‪ .‬על כן כל איש‬ ‫כיינו וקדש‪ .‬על שתי לחם שצעו תמימים; יום!ה; אכול משמנים‬ ‫שתה ממתקים‪ .‬בי אל ןתן לכל כו ךבקים‪ .‬בגד ללבוש לחם‬ ‫הקים‪ .‬בשר ודגים וכל מטעמים‪ :‬יום זה‪ :‬לא תהסר כל יו ואכלת‬ ‫ושבעת‪ .‬וברכת את יי אלהיך אשר אהבת‪ ,‬כי ברכך מכל‬ ‫״ ‪T‬‬ ‫* ן‬ ‫׳ י׳ ״‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ T‬־׳״ ?‬ ‫‪“ :‬־ ‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪Vi‬‬ ‫‪r1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r r‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪5‬‬ ‫העמים‪ :‬יו□!ה‪ :‬השמים מספרים כבודו‪ .‬וגם הארץ מלאה חסרו‪.‬‬ ‫ראו כי כל אלה עשתה ידו‪ .‬כי הוא הצור פעלו תמים‪ :‬יום זה‪:‬‬ ‫‪ T‬״‬ ‫‪'*T2 T‬‬ ‫“‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬״* ‪2‬‬ ‫יייי ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪2‬‬ ‫מחבר הזמר רבי יהודה הלוי ו ש מו חתום בראשי החרוזים‬ ‫י‪1‬ם שבתון אין לשבוח‪ .‬זכרו בריח הניחוח;‬ ‫יונה מצאח בו מנוח‪ .‬ושם ינוחו יגיעי כיח‪:‬‬ ‫היו ם נכבד לבני אמונים‪ .‬זהיךים לשמרו אבות ובנים‪ .‬חקוק בשני לוחות‬ ‫אבנים‪ .‬מרוב אונים ואמיץ כיח‪ .‬י‪1‬נה‪ :‬ובאו בלם בבןית _יחד‪ .‬נעשה‬ ‫ונשמע אמרו כאחד‪ .‬ופתחו וענו ך אהד‪ .‬ברוך הנותן ליעף כיח‪ .‬יתה‪ :‬דבר‬ ‫בקךישו בהר המור‪ .‬יום השביעי זכור ושמור‪ .‬וכל פקוךיו ןחד לגמור‪ .‬הז‪-‬ק‬ ‫מתמם ואמץ כיח‪ .‬יונה‪ :‬העם אישר גע כצאן טעה‪ .‬מכור לפקדו בברית‬ ‫ושבועה‪ .‬לבל ועבור בם נ?קךה רעה‪ .‬כאישר נישבעת על מי ניח‪ .‬יונה‪:‬‬ ‫ישמחו במלכותך‬ ‫מחבר הזמר רבי אברהם אבן עזרא ו ש מו חתום בראפזי החרוזים‬ ‫כי א־שמרה עןת אל יעמדד‪.‬‬ ‫אות היא לעולמי עד בינו ובעי‪:‬‬ ‫א סו ר מצא חפץ‪ .‬עשות דרכים‪ .‬גם מיודבר בו דברי צרכים‪.‬‬ ‫דברי סחורה אף דברי מלכים‪ .‬אהןה בתורת אל‬ ‫ותחכמני‪ .‬אות היא‪ :‬בו אמצא תמיד נופש לנפשי הנה לדר ראשון‬ ‫נתן קדושי‪ .‬מופת בתת לחם משנה בששי‪ .‬ככה בכל ששי‬ ‫_יכפיל מזוני‪ .‬אות היא‪ :‬רשם בדת האל חוק אל סגניו‪ .‬בו לערוך‬ ‫לחם פנים בפניו‪ .‬עיל כן להתענות בו על פי נבוניו אסור‪ ,‬לבד‬ ‫מיום כפור עיוני‪ .‬אות היא‪ :‬הוא יום מכבד הוא יום תענוגים‪ .‬לחם‬ ‫ו‪.‬יןן טוב בשר ותים‪ .‬המתאבלים בו אחור נסוגים‪ .‬כי י‪1‬ם‬ ‫שמחות הוא ותשמחני‪ .‬אות היא‪ :‬מחל מלאכה בו סופו להכרית‬ ‫על כן אכבם ב‪ 1‬לבי בבוריה‪ .‬ואתפללה אל אל עךבית ושחרית‪.‬‬ ‫מוסף וגם מנחה הוא ‪.‬יענני‪ :‬אות היא‪:‬‬ ‫מחבר הזמר רבי ש ל מ ה חזק ו ש מו חתום בראשי החרוזים‬ ‫‘ שמרוי שבתותץ למען תעקו ושבעתם‪ .‬מדו בךכ‪ 1‬תי‪ ,‬אל‬ ‫המנוחה כי באתם‪ .‬ולוו עלי בני‪ ,‬ועדנו םעד?’‘׳‬ ‫שבת היום ליי‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳“‬ ‫־״׳ ‪T‬‬ ‫קךאו ךרור‪ ,‬ונתתי את בךכתי‪ ,‬אשת אל אחותה לצרור‪ ,‬לגלות‬ ‫לעמל‬ ‫על יום שמחתי‪ .‬בגדי שש עם שני‪ ,‬והתבוננו מזקני‪ ,‬שבת‬ ‫היום ל;י‪ :‬ורוו ערי מהרו את המנה‪ .‬לעשות את דבר אסתר‪ .‬וחשבו‬ ‫עם הקונה‪ ,‬לשלם אכול והותר‪ .‬בטחו בי אמוני‪ ,‬וישתו יין משמני‪,‬‬ ‫שבת היום ל;י‪ :‬ולוו עלי הנה יום נאלה‪ ,‬יום שבת אם תשמירו‪ .‬והייתם‬ ‫פג‬ ‫זמירות ליום שבת‬ ‫לי סגלה‪ ,‬לינו ואחר תעבורו‪ .‬ואז תחיו לפני‪ ,‬ותמלאו צפתי‪ ,‬שבת‬ ‫היום לץ‪ :‬ולוו עלי חז‪-‬ק קריתי‪ ,‬אל אלהים ^ליון‪ .‬והשב את נותי‪,‬‬ ‫בשמהה ובהניץ‪ .‬ישוךרו שם תני‪ ,‬לויי וכיהני‪ ,‬אז תתענג על ץי‪ .‬שבת‬ ‫היום לי‪.‬י‪ :‬ולוו עלי‬ ‫מחבר חזמר רבי דונש בן לברט ו ש מו חתום בכל חרוז‬ ‫זיד‪ 1‬ד ןךןךא לבן עם בת‪ .‬וינצךכם כמו בבת‪ .‬נעים 'שמכם ול׳א‬ ‫יושבת‪ .‬עבו ונוחו ביום שבת‪ :‬ררוש נוי ואולמי‪ .‬וא‪ 1‬ת‬ ‫ישע עשה עמי‪ .‬נטע שורק בתוך כךמי‪' .‬שעה שועת בני עמי‪:‬‬ ‫זירוך פורה בתוך בצרה‪ .‬וגם נבל אישר ןברה‪ .‬נתוץ צרי באף‬ ‫ועברה‪ .‬שמע קולי ביום אקרא‪ :‬אליהים תן במךבר הר‪ .‬הדם‬ ‫ישטה ברוש תךהר‪ .‬ולמזהיר ולנזהר‪ .‬שלומים תן כמי נהר‪ :‬הרוך‬ ‫קמי אל קנא‪ .‬במוג לבב ובמגנה‪ .‬ונרחיב פה ונמלאנה‪ .‬לשוננו‬ ‫לך ךנה‪ :‬ךעה חכמה לנפישך‪ .‬והיא כתר לראשך‪ .‬נצור מצות‬ ‫קדושך‪ .‬שמור שבת קךשך‪:‬‬ ‫מחבר הזמר רבי ש מו א ל ו ש מו חתום בראשי החרוזים‬ ‫'שבת היום ל;י מאיד צהלו ןףנוני‪ .‬וגם הרבו מעדני‪ .‬אותו‬ ‫שבת היום ליי!‬ ‫לשמור כמצות‬ ‫מ ע בו ר דרך וגבולים‪ .‬מעשות היום פעלים‪ .‬לאכול ולייטתות בהלולים‪ .‬זה‬ ‫היום עשה ץי‪ .‬שבת היום לץ‪ :‬ואם תשמרנו ‪ rr‬ינצךך כבבת‪ ,‬אתה‬ ‫ובנך וגם הבת‪ .‬וקראת עונג לשבת‪ .‬אז תתענג על ץי• שבת היום לץ‪ :‬אכול‬ ‫משמנים ומעדנים‪ .‬ומטעמים הךבה מינים‪ .‬אגוזי פךך וךטונים‪ .‬ואכלת‬ ‫ושבעת וברכת את ץ‪ .‬שבת היום לץ‪ :‬לערוך בשלחן לחם חמודות‪ .‬לעשות‬ ‫היום שלש סעודות‪ .‬את השם הנכבד לברך ולהודות‪ .‬שקדו ושמרו ועשו‬ ‫בני! שבת היום ליי‪:‬‬